ישראל רוזנסון

ישראל רוזנסון (נולד בניסן ה'תש"ט, אפריל 1949 בתל אביב) הוא פיזיקאי, איש חינוך וחוקר ארץ ישראל, יושב ראש המכללה המאוחדת אמונה-אפרתה בירושלים לשעבר.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1949 בתל אביב לדוד ופניה רוזנסון, ניצולי השואה מליטא. אביו היה מפקד בצבא הבריטי ופקיד במשרד הפנים.

למד בבית הספר בר-אילן אצל יצחק אריגור, ובתיכון צייטלין. היה חניך ומדריך בסניף בני עקיבא בתל אביב.

שרת בצה"ל כמפקד כיתה בנח"ל מוצנח ולחם במלחמת ההתשה. לאחר שחרורו מצה"ל, למד לשלושה תארים בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל למד תנ"ך וקיבל תעודת הוראה.

לאחר גמר לימודיו עסק כשנה בפרויקט להפקת אנרגיה בבריכות השמש בים המלח, אולם הניסיון לא צלח. הוא החל ללמד במדרשת עמליה.

בשנת 2006 נכנס לתפקיד יו"ר מכללת אפרתה בירושלים, אשר התאחדה בשנת 2009 עם מכללת אמונה הסמוכה אליה.

בשנת 2016 פרש לגמלאות, ומאז הוא מלמד במכללת שאנן בחיפה. זכה באות המחנך למופת ע"ש ד"ר אברהם זלקין לשנת ה'תשע"ח[1].

פרסומים

ספרים

  • דרושה, פקודה, שקולה: דיוקן ארץ-ישראל בפיוטיה - יחד עם אפרים חזן. הוצאת כרמל, ירושלים ה'תשע"ה (2014).
  • מארץ ישראל של מעלה לארץ ישראל של מטה: לבירור המשמעות החינוכית של נופה של ארצנו, הוצאת איגוד המדרשות ללימודי יהדות וארץ ישראל, תשנ"ב.
  • שנים עשר ירחי שביעית: לימוד השמיטה על פי לוח השנה, הוצאה פרטית, תשנ"ה.
  • בית בגולן, בהוצאת המועצה המקומית קצרין, תשנ"ח.
  • חודש וטבע: מעגל השנה במקורות ישראל - בהוצאת מכון ארץ חפץ, אלקנה, ה'תשנ"ה (1995).
  • מדרש חודש וטבעו: על מעגל השנה במקורות ישראל, בהוצאת מכון ארץ חפץ, אלקנה, ה'תשס"ה (2001).
  • מקורות ארץ: מורשת ישראל בשדה - מאמרים, מקורות ופעילויות, יחד עם יוסי שפנייר, בהוצאת איגוד המדרשות ליהדות וללימודי ארץ ישראל, ה'תשס"ד.
  • "להתפלל על שפת הים של תל אביב: בית הכנסת הגר"א בתל אביב: ביוגרפיה, זיכרון". בהוצאת כרמל, ירושלים 2017.
  • חגי ישראל וארץ ישראל: מסורות ומקורות בתורת המועדים' (בעריכת יהודה עזריאלי), בהוצאת ספריית אלינר, ירושלים, ה'תשנ"ז, 1997.
  • מסעות עשרה: על נדודי הסנהדרין בארץ ישראל, מכון ארץ חפץ, ירושלים, ה'תשנ"ח (1998)
  • "במבצע, "במשלט", "במבצר": על ביטאוני יחידות בצה"ל ב-תש"ח-תש"ט (בעריכת רמי לבני), בהוצאת כרמל, ירושלים ה'תשע"ז (2016).
  • בדרך אל העיר: שער הגיא כמחוז זיכרון יחד עם יוסי שפנייר. בהוצאת כרמל, ירושלים ה'תשע"ז (2017).
  • מקורות על מקומות: הגליל העליון, בהוצאת משרד החינוך והתרבות, מינהל חברה ונוער, ירושלים, ה'תשנ"ו.
  • מקורות על מקומות - מורשת ישראל בשדה: מאמרים, מקורות ופעילויות. עם יוסי שפנייר. ירושלים ה'תשס"ג.
  • מולדת לבנות במעלה ההר - מעלה החמישה: קורות, אתרים, סיורים. יחד עם יוסי שפניירץ הוצאת כרמל, ירושלים ה'תשע"ח (2018).

זיכרון מירון - עיונים בתולדותיה של מירון ובמעמדה הדתי, בהוצאת מכון ארץ חפץ - מכללת אורות ישראל, אלקנה, ה'תשס"ג (2003).

  • שיחה עם זיכרון - שיחות עם הוריו דוד ופניה רוזנסון. משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב ה'תשנ"ז.
  • בעקבות ארון ה' - לקט מאמרים ומקורות על נדודי הארון בשפלת יהודה. מכון ארץ ח]ץ, אלקנה, ה'תשנ"ח (1998).
  • מקורות יהודיים על החרמון, בהוצאת משרד החינוך והתרבות - אגף הנוער - האגף לטיפוח רווחה ושיקום - היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, ה'תשמ"ו.
  • ים המלח - אדם וים - על ים המלח בעולמו של האדם. בהוצאת החברה להגנת הטבע, ה'תש"ן (1990).
  • ספר מקום - הנוי והנצח - בהוצאת ישיבת בית אורות, ירושלים ה'תשס"ב (2001).
  • ים קדמוני - על ים המלח במקורות היהודיים, מכון ארץ חפץ, אלקנה ה'תש"ס (2000).

רמת הנדיב - מקור למקורות - עיון במקורות יהודיים על הכרמל וחוטם הכרמל. עם יוסי שפנייר, בהוצאת החברה להגנת הטבע, תל אביב ה'תשס"ב (2001).

פרסומים נוספים

  • ההתנהגות הכימית והפיסקלית של ברזל: בפילוסיליקטים ובאמפיבולים, עבודת מחקר, ירושלים תשמ"ח.
  • ארץ ישראל בספר דברים: לימוד בספר דברים לאור הגאוגרפיה של אזור ההר ועל פי סיור באתר הסטף. חוברת עבודה לתלמידים, בהוצאת מכון ארץ חפץ, אלקנה, ה'תשנ"ד (1994). שני חלקים.
  • קברו ומקדשו - על התגלויות ולימוד תורה בסמוך לקברו של ר' שמעון בר יוחאי במקורות חז"ל. הודפס ב"דרך אגדה" ט (תשס"ו) עמ' 117–141, וכנספח לחוברת "ארץ ישראל - בין קדושת המקום לטהרת האדמה" מאת עודד ישראלי, 2006.

בעריכתו

  • בדבקות ובאמונה : מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל תקס"ח-תשס"ח 1808-2008 מאת דורון הרצוג (עריכה מדעית).
  • רבי אשתורי הפרחי - חלוץ חוקרי ארץ ישראל : היסטוריה, הגות, ריאליה קובץ מאמרים בעריכת שלמה גליקסברג וישראל רוזנסון, בהוצאת מכללת אפרתה, ירושלים ה'תשע"ה (2005).
  • חיל ברוח: ביטחון ומחשבה חינוכית בתקומת ישראל ספר לכבוד יובל הגבורות של חיים ישראלי (בעריכת ישראל רוזנסון ועודד ישראלי), בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב ה'תשס"ט (2009).
  • תלמידי הגר"א בארץ ישראל: היסטוריה, הגות, ריאליה - קובץ מחקרים בעקבות יום העיון במכללת אפרתה לציון מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א (תק"ע-תש"ע), עורכים: ישראל רוזנסון ויוסף ריבלין.

חיים אישיים

היה נשוי לנחמה (נפטרה בכ' אדר ה'תשע"ה), אותה הכיר בתקופת פעילותו בבני עקיבא, ולהם חמישה ילדים ו18 נכדים. מתגורר בירושלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' ישראל רוזנסון ממכללת שאנן - המחנך המצטיין לשנת תשע"ח אתר כיפה, ט' בשבט ה' תשע"ח
בית הכנסת הגר"א (תל אביב)

בית הכנסת הגר"א הוא בית כנסת ברחוב הירקון 42, בשכונת מאה שערים בתל אביב.

בית הכנסת העתיק במירון

בית הכנסת העתיק במירון מצוי על גבעה בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי ומירון הקדומה, ובסמוך למושב מירון.

אתר בית הכנסת נסקר במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית שהתקיים בשנת 1875 על ידי משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בראשות קלוד קונדר. החפירה הראשונה באתר נערכה בשנת 1905 על ידי היינריך קוהל וקרל וטצינגר במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת בגליל.

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1204 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

הגליל התחתון

הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן הוא חבל ארץ בצפונהּ של ארץ ישראל. גבולותיו הם עמק יזרעאל בדרום, הכנרת ועמק הירדן במזרח, בקעת בית כרם בצפון ועמק זבולון ומישור עכו במערב.

הגליל התחתון הוא יחידת המשנה הדרומית של הגליל. הוא קרוי "תחתון" בשל היותו פחות הררי מהגליל העליון, ולמעשה זהו חבל הארץ ההררי הנמוך ביותר בארץ-ישראל. פסגותיו של הגליל התחתון מתנשאות עד לגובה של כ־500 מטרים מעל לגובה פני הים. הפסגות הגבוהות ביותר הן הר כמון (602 מטר) שברכס שגור בחלקו הצפוני של הגליל התחתון והר יונה (573 מטר) בחלקו הדרומי.

חז"ל הגדירו את תחומי הגליל התחתון כך: "ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמים גליל התחתון", ויוסף בן מתתיהו הגדירם כך: "לאורכו משתרע הגליל התחתון מטבריה עד כבול, השכנה לעכו שעל חוף הים, ולרוחבו מכפר במישור הגדול הנקרא אכסאל (כסלות תבור המקראית) עד בירסבה (באר שבע הגלילית שליד כפר חנניה)".

הכנסת אורחים

הכנסת אורחים היא ערך חשוב בתרבויות שונות הנוגע לאירוח אדם שהזדמן למקום זר. להכנסת האורחים יש משמעויות שונות במקומות שונים בעולם ובתקופות שונות בהיסטוריה.

הכרמל

הַכַּרְמֶל (בערבית: جبل الكرمل (הר הכרמל), בתעתיק: ג'בל אלכרמל) הוא שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים ("רום כרמל" ליד עספיא). שלושה אזורים לכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.

חוני המעגל

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.

מדעי היהדות (כתב עת)

מדעי היהדות, במת האיגוד העולמי למדעי היהדות (כותר אנגלי: Jewish studies, forum of the World Union of Jewish Studies) הוא כתב עת מדעי ושנתון של האיגוד העולמי למדעי היהדות, השוכן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

כתב העת נוסד בשנת תרפ"ו (1926), כחלק מהמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. כותרו הראשון היה "ידיעות המכון למדעי היהדות". במשך השנים השתתפו בו חוקרים במדעי היהדות מרחבי תבל. בשנת תשס"ט 2009, ערכו את "מדעי היהדות" גרשון בקון, איתמר גרינוולד ומנחם הירשמן. כל גיליון "מדעי היהדות" מכיל חלק מחקרים וחלק סקירות קצרות על כותרים חדשים בתחום מדעי היהדות.

בין המשתתפים במדעי היהדות: אפרים אלימלך אורבך, משה אידל, נחם אילן, יעקב אלבוים, חנוך אלבק, מנחם אלון, שולמית אליצור, דניאל בויארין, עידו בסוק, ישראל ברטל, יצחק ברנד, ישעיהו גפני, זאב גריס, יהושע גרנט, אברהם דוד, יוסף דן, אבנר הולצמן, גתית הולצמן, אביעד הכהן, חגית הלפרין, שמואל ורסס, יעקב זוסמן, יאיר זקוביץ, גלית חזן-רוקם, עמנואל טוב, ציפי יבין, שלם יהלום, שרה יפת, רימון כשר, יהודה ליבס, חננאל מאק, שגית מור, שלמה מורג, אברהם מלמד, דליה מרקס, מרדכי נדב, הלל נוימן, חנה ספראי, מעוז עזריהו, שמחה עמנואל, חביבה פדיה, עזרא פליישר, ישראל קולת, ישי רוזן-צבי, שלום רוזנברג, ישראל רוזנסון, מיכאל ריגלר, דב שוורץ, גרשון שקד, סמדר שרלו, ישראל משה תא-שמע ויוסף תבורי.

מירון הקדומה

מירון הקדומה נחשפה מדרום-מערב למושב מירון וצפונית לקבר רבי שמעון בר יוחאי. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מהתקופה הלניסטית עד לתקופה הממלוכית. במקום התגלו שרידים מתקופת בית שני אך תקופת הפריחה של היישוב הייתה בין המאה ה-2 לבין המאה ה-4 - המועד בו הוקם בית הכנסת ששרידיו נראו על פני השטח. בנוסף לבית כנסת, נחשפו במירון הקדומה שרידים של כפר קדום: בתי מגורים, בורות מים ומיתקנים של בעלי מלאכה. החפירות נערכו בשנים 1971-1977 מטעם בתי-ספר האמריקאיים לחקר המזרח בראשות אריך מאירס.

במפה המצורפת למאמרו של אריה גראבויס, "הגליל בתקופת מסעי-הצלב", מופיעה מירון כקהילה יהודית בתקופה הצלבנית.

בחפירה במתחם סמוך ב־2014 נמצאו שרידים מראשית התקופה הכלקוליתית, ומתקופת הברונזה

מעלה החמישה

מעלה החמישה (מַעֲלֵה-הַחֲמִשָּׁה) הוא קיבוץ הממוקם בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים, מדרום מזרח להר רפיד, מעל קיבוץ קריית ענבים והכפר אבו גוש ולצד היישוב הקהילתי הר אדר.

נס פך השמן

נס פך השמן הוא סיפור המובא בתלמוד הבבלי ובמקורות נוספים, כאחד מהניסים שהתרחשו בתקופת מרד החשמונאים וכאחת הסיבות העיקריות להדלקת נרות בחג החנוכה וחגיגתו למשך שמונה ימים לדורות. לפי הסיפור, התרחש הנס לאחר שחרור בית המקדש השני במרד החשמונאים, והוא מתאר כיצד נמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור, שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק להארת מנורת המקדש לשמונה ימים.

נתיב הל"ה

נְתִיב הַל"ה (קרי: נתיב הלמד הא) הוא קיבוץ בעמק האלה, מדרום לעיר בית שמש. נכלל במועצה אזורית מטה יהודה.

סירה קוצנית

סירה קוצנית (שם מדעי: Sarcopoterium spinosum) היא בן שיח רב שנתי, מין יחיד בסוגו ממשפחת הורדיים.

סלע עיטם

סֶלַע עֵיטָם, הוא אתר מקראי אשר בו הסתתר שמשון מפני פלשתים, שמו של האתר נזכר בספר שופטים, פרק ט"ו, פסוק ח' וספר שופטים, פרק ט"ו, פסוק י"א.

סנהדרין

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

עליית תלמידי הגר"א

עליית תלמידי הגר"א הוא גל העליות של קבוצות עולים מליטא שהתיישבו בארץ ישראל בתחילת המאה ה-19 ובמהלכה.

עלייה זו כללה מאות עולים ובתוכם משפחות צעירות, שעלו ארצה בשלושה גלים עיקריים. הם נקראו כך מפני שכמה מהבולטים שבהם הכירו את הגר"א והיו קרובים למשנתו.

עליה זו נתמכה כמו כל היישוב בארץ גם מכספי החלוקה שנאספו על ידי השד"רים.

אנשי עלייה זו וצאצאיהם ב"יישוב הישן" נקראו "פרושים".

קריית יערים

קִרְיַת יְעָרִים (מכונה טֶלְז-סְטוֹן) היא מועצה מקומית המאופיינת באוכלוסייה דתית-חרדית בפרוזדור ירושלים מערבית לאבו גוש ומזרחית לנווה אילן.

רבי שמעון בר יוחאי

רבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי, מכונה בקיצור רשב"י) (ג'תת"ל ≈ 67 לספירה בערך - ג'תתקכ"ג ≈ 160 לספירה בערך) היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא.

הלכות רבות בשמו מובאות במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו. החיבור המדרשי-הלכתי "ספרי" מיוחס בגמרא לבית מדרשו של רשב"י. כתיבת ספר הזוהר מיוחסת לרשב"י, אך לייחוס זה קמו מערערים.

רשב"י הפך לסמל של תורת הסוד והקבלה, ולדמות מרכזית באירועי ל"ג בעומר, בהם נערכת מדי שנה הילולא על קברו במירון.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.