ישראל קלוזנר

ישראל קלוזנר (קלויזנר) (19052 במרץ 1981) היה היסטוריון וסופר עברי, חוקר ספרות, היהדות והציונות.

ביוגרפיה

ישראל קלויזנר נולד בעיירה טרוקי שליד וילנה שבליטא. בעת מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לווילנה העיר. הוא למד בווילנה בבית ספר יסודי ותיכון לימודים כלליים ועבריים. המשיך לימודיו באוניברסיטת וילנה, וסיים בה את לימודיו בשנת 1935.

בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא החל את עבודתו בארכיון הציוני המרכזי, והגיע בו עד למעלת סגן המנהל (החל משנת 1956). בשנת 1942 השלים את לימודי הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ישראל קלויזנר החל מפרסם מדבריו, מאמרים וספרות עוד בליטא החל מסוף שנות ה-20. בעיקר פרסם בעיתון "הצפירה". בתחילת כתיבתו היה עדיין דו-לשוני, וכתב חלק מדבריו ביידיש. יותר מאוחר הפך לחוקר היסטוריה, נטש את הכתיבה ביידיש, והתמסר, עם עלייתו ארצה, לחקר התנועה הציונית. תרומתו לחקר הקהילה בווילנה היא רבה; הוא כתב גם על תולדות הקהילה וגם על תולדות בית העלמין הישן בווילנה, גם על קהילת העברית שם וגם על הגאון מווילנה.

ישראל קלויזנר פרסם כחמישים כרכים של מחקר, ביוגרפיות, היסטוריה, בנושאי יהדות, שואה, ציונות, הלשון העברית ועוד. הוא גם ערך ספרים ומחקרים שכתב עם אחרים. בשנת 1963 פורסמו 3 כרכים של "תולדות המאה ה-20" שישראל קלוזנר היה העורך המדעי ביחד עם שארל בלוך. חלק מספריו מעוררים עניין עד היום, ויש תנועה ערה של סחר בספריו הישנים באתרי האינטרנט העוסקים בכך[דרוש מקור].

בשנת 1975 הוענק לו תואר "יקיר ירושלים".[1]

אביו של ישראל קלויזנר היה בן דודו של יוסף קלוזנר, וקרוב קצת יותר רחוק של יהודה אריה קלוזנר ובנו, עמוס עוז (קלוזנר).

מספריו

  • תולדות הקהלה העברית בוילנה, וילנה תרצ"ה
  • קורות בית-העלמין הישן בוילנה, וילנה תרצ"ה
  • וילנא בתקופת הגאון, המלחמה הרוחנית והחברתית בקהלת וילנא בתקופת הגר"א, ירושלים תש"ב
  • אדם רוזנברג : מחלוצי הגולן, חובב ציון אמריקאי נשכח, מקדה תל אביב, תשי"ח 1958.
  • ‫אופוזיציה להרצל, אחיעבר ירושלים, תש"ך 1960.
  • אור באפלה, מחזה מחיי הגולים מפורטוגל, ישראל בן-חיים קלויזנר, ירושלים תשי"ח 1958.
  • ‫הגאון ר’ אליהו מווילנא, תל אביב, הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית - תרבות וחינוך, (תשכ"ט) 1969.
  • וילנה, ירושלים דליטא , דורות ראשונים, 1495-1881, ערך שמואל ברנצ’וק, הביא לדפוס שמוליק בדאור, בית לוחמי הגיטאות, תשמ"ג 1983.[2]
  • חיבת ציון ברומניה, ירושלים תשי"ח 1958.
  • מימים ראשונים: תעודות ופרקים בתולדות תנועת התחיה בישראל, מתפרסמים על ידי ישראל קלויזנר, ירושלים תש"א 1941.
  • רבי חיים צבי שניאורסון: ממבשרי מדינת ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ג 1973.
  • התנועה לציון ברוסיה, ירושלים תשכ"ה 1965.
  • הכתבים הציוניים של הרב צבי קאלישר, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1947

ממאמריו

  • 'בראשית יסוד המזרחי על ידי הרב י"י ריינס', הציונות הדתית א (תשל"ז) 1977.
  • 'המשבר בסיפרות העברית בשנות המהפכה הראשונה ברוסיה', העבר כב (תשל"ז 1977).
  • 'התנועה הציונית בקאווקאז בראשיתה', שבות 8 (תשמ"א 1981).
  • 'יוסף קלוזנר אחד ממחיי הלשון העברית (15 שנה לפטירתו)', האומה יא (תשל"ד 1974).
  • 'תקומת ישראל בחזונם של חסידי האומות', האומה נב (תשל"ז 1977).
  • 'עם ח.נ. ביאליק בווילנה', בצרון ס (תשכ"ט 1969).

לקריאה נוספת

ביבליוגרפיה של כתביו:

  • 'כתבי ד"ר ישראל קלויזנר (רשימה ביבליוגרפית)', העבר יג (תשכ"ו), 186–191.
  • 'כתבי ד"ר ישראל קלויזנר, רשימה ביבליוגרפית: שנות תשכ"ו-תשל"ו, והשלמה לשנים תש"ו–תשכ"ג', העבר כב (תשל"ז), 264–267.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עיטורי "יקיר ירושלים" הוענקו ל-12 אישים שפעלו למענה, דבר, 9 במאי 1975.
  2. ^ ביקורת: שמואל אפלבוים, גשר 111 (תשמ"ה), 144–148.
1977 בישראל

1977 בישראל (ה'תשל"ז - ה'תשל"ח) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 29 שנה מיום היווסדה. השנה בולטת בראש ובראשונה בשל "המהפך" הפוליטי בבחירות לכנסת התשיעית - עליית הליכוד לשלטון לאחר 29 שנות שלטון מפא"י והמערך.

א. גיטלין

א. גִיטְלִין (בפולנית: E. Gitlin; ברוסית: Э. Гитлинъ) היו הוצאת ספרים ובית מסחר ספרים לקהל היהודי מיסודו של אליהו גיטלין (~‏1882 – 4 באפריל 1932), שפעלו בוורשה מ-1911 ועד מלחמת העולם השנייה. בהוצאה, שהייתה מהוצאות הספרים היידיות הגדולות ביותר בזמנה, ראו אור מאות כותרים, בעיקר ביידיש, ועיקרם ספרות יפה – ספרי מקור, בהם יצירותיהם של סופרים יידיים חשובים, ותרגומים מהספרות האירופית, לרבות ספרים לילדים ונוער – וכן שורת ספרי לימוד, רבים מהם בעברית.

ברית עברית עולמית

ברית עברית עולמית (בע"ע) היא ארגון מתנדבים ואנשי רוח, שקם למטרת קידום השפה העברית והפצתה, ולחיזוק הקהילה היהודית בגולה באמצעות פעולות תרבות.

דרישת ציון

דרישת ציון הוא שמו של ספר הכולל פרקים מחשבתיים והלכתיים מאת הרב צבי הירש קלישר, בו הוא פורש את משנתו בדבר יישוב ארץ ישראל וחידוש עבודת הקרבנות. הרב קלישר סבר כי התחלת הגאולה תלויה בפעולה יזומה של בני אדם. ספר זה היה אחד מאבני הדרך המרכזיות בהתפתחות הציונות.

חיים צבי שניאורסון

הרב חיים צבי שניאורסון, (1834, לובביץ' בלארוס - 1882, דרום אפריקה) היה ממבשרי הציונות, שד"ר, חסיד חב"ד, עיתונאי מאנשי היישוב הישן שפעל למען יסוד מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל.

יהדות וילנה

יהדות וילנה שבליטא הייתה אחת הקהילות החשובות בעולם היהודי במשך מאות שנים. בשנות תפארתה הייתה וילנה מרכז דתי ותרבותי ומוקד פעילותן של תנועות משמעותיות בהיסטוריה של עם ישראל. בשל מרכזיותה של העיר בחיי הרוח היהודיים במזרח אירופה, כונתה העיר בספרות העברית "ירושלים דליטא".

וילנה הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בליטא לפחות מן המחצית השנייה של המאה ה-17. הקהילה קיימה שלטון אוטונומי פנימי שבו שלט ביד רמה 'הקהל', ועד קהילה אליטיסטי שמשלו בו תלמידי חכמים ובעלי הון. במאה ה-19 איבד ועד זה מכוחו והשלטון בקהילה נעשה דמוקרטי והתחלק בין המפלגות השונות שפעלו בעיר. וילנה איחרה להתפתח מבחינה תורנית ביחס לקהילות גדולות אחרות במרחב הפולני-ליטאי, אך כבר במאה ה-17 ביססה את מעמדה בעולם היהודי והתיישבו בה רבנים נודעים. גולת הכותרת של תפיסת 'מעמד התורה' בווילנה, התגלם במאה ה-18 בדמותו של הגאון מווילנה ותלמידיו "רואי פני הגר"א", אלו ביססו את מעמדה של יהדות ליטא כיהדות תורנית, יצרו את טיפוס הישיבה הליטאית, והיו לגאוותם של בני העיר בדורות הבאים.

במאה ה-19 הייתה העיר מרכז לתנועת ההשכלה היהודית ביהדות מזרח אירופה וערש תנועת המוסר בהיותה מקום מושבו ופעילותו של רבי ישראל סלנטר בשנותיה הראשונות של התנועה, ובמאה ה-20 מוקד לפעילות סוציאליסטית-יהודית; בעיר נוסדה תנועת הבונד היהודית-סוציאליסטית.

יקיר ירושלים

אות יקיר ירושלים הוא עיטור הוקרה המוענק על ידי ראש עיריית ירושלים לנבחרים מבין ותיקי ירושלים, שעסקו בפעילות ציבורית למען העיר ותושביה במהלך חייהם. האות מוענק מאז שנת 1967, אחת לשנה, ל-18 זוכים הנבחרים מקרב ההמלצות והמועמדויות שהוצגו.

כל תושב, ארגון או חבר מועצת העיר רשאי להציג המלצה למועמדות. מועמדים זכאים הם אישים מעל לגיל שישים וחמש שעיקר פעילותם הציבורית הייתה בירושלים או למענה. עליהם להיות "בעלי תכונות ייחודיות, אשר תרומתם לירושלים היא ממושכת וסגולית והקרינו מאישיותם על העיר".

ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב-תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

מוסד הרב קוק

מוסד הרב קוק הוא מוסד הוצאה לאור, הממוקם בכניסה לעיר ירושלים בשכונת קריית משה.

המוסד הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון, ממנהיגי המזרחי ולימים שר הדתות הראשון של מדינת ישראל.

משה רוזנסון

משה רוֹזֶנסון (בכתיב שנהג בזמנו: ראָזענסאָהן או ראָזענסאָן; ברוסית (כתיב ארכאי)‏:‏ М. І. Розенсонъ;‏ 1820, וילנה – 26 בנובמבר ‏(יוליאני: 14 בנובמבר)‏ 1896, שם) היה יהודי וילנאי עשיר, שהגה רעיון לייסד דת סינתטית "אוניברסלית" שתשלב את הטוב שבעקרונות היהדות, הנצרות והאסלאם, או לפחות לתקן את היהדות. נחשב בקרב יהודי וילנה למיסיונר ומטורף, אך חוקרים מאוחרים העריכו את תרומתו לספרות העברית בהתפתחותה.

נתן פרידלנד

הרב נתן פרידלנד (תקס"ח - י"ח באדר ב' תרמ"ג ; 1808–1883), רב, דרשן, סופר ופעיל למען רעיון יישוב ארץ ישראל בתקופת מבשרי הציונות.

עלילת הדם בווילנה

עלילת הדם בווילנה, שנודעה גם בשם משפט בּלוֹנדֶס או פרשת בלונדס (ברוסית: Дело Блондеса), הייתה פרשה אנטישמית מפורסמת באימפריה הרוסית בראשית המאה ה-20 (1900–1902) שבה הואשם דוד בלונדס, ספר יהודי מווילנה, בעלילת דם שלפיה ניסה לשחוט את העוזרת שלו, כפרייה פולנייה קתולית, כדי להשתמש בדמה למטרות פולחן.

בלונדס, שיוצג בידי פרקליט הצמרת היהודי ישראל גרוזנברג ושני עורכי דין רוסים בכירים, נמצא אשם והורשע באישום חלקי בדצמבר 1900 – וחודשיים לאחר מכן זוכה כליל בערעור.

פרס אוסישקין

פרס אוסישקין הוא פרס ספרותי שניתן בעבר על ידי הקרן הקיימת לישראל.

פרס קוגל

פרס קוּגֶל הוא פרס לספרות ולספרי מדע המוענק על ידי עיריית חולון משנת 1952. הפרס נוסד עוד בחייו של ראש העירייה הראשון של חולון, חיים קוגל, ולאחר מותו נקרא על שמו.

הרעיון לקבוע פרס ספרותי בחולון הוצע על ידי דב סדן ואחרים לראש עירית חולון, חיים קוגל. על מנת למנוע כפילות עם פרסים אחרים נקבע שהפרס יהיה על דרך ההשלמה. ועדות השופטים נקבעו בהמלצת אגודת הסופרים הפרס ניתן לראשונה בשנת תשי"ב (1952).

בשנים הראשונות גובה הפרס היה בסך 500 לירות שחולקו בין הזוכים וניתן במוצאי יום העצמאות. פעמיים הוענק, בנוסף לפרס הראשי גם מענק מיוחד בסכום נמוך יותר לספר שלא זכה בפרס. בשנת 1957 החליטה עירית חולון להגדיל את הפרס ל-800 לירות ולהעביר את מועד חלוקת הפרס ליום פטירתו של חיים קוגל. לקראת חלוקת הפרס בשנת 1963 הוחלט להגדיל את הפרס ל-1,500 לירות ולהעניקו שנה אחת לסירוגין, שנה לספרות יפה ושנה לחכמת ישראל, באופן המגדיל את הפרס לכל תחום לסך של 1,500 לירות. בשנים האחרונות עומד הפרס על 25,000 שקלים.

קלאוזנר

קלַאוּזנֶר (בעברית וביידיש גם קלוֹיזנר או קלוזנר) הוא שם משפחה יהודי וגרמני.

האם התכוונתם ל...

שמואל בן אביגדור

רבי שמואל בן אביגדור (נפטר בכ"א בטבת ה'תקנ"א) היה אב"ד ורב של וילנה בתקופת הגאון מווילנא, ורבה האחרון של וילנה.

תלפיות

תַּלְפִּיּוֹת היא שכונה ירושלמית ותיקה, השוכנת בגבולה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה התפתחה בתקופת המנדט, וכוללת אזור מגורים ירוק ופסטורלי. יחודה של תלפיות הוא בהיותה השכונה היחידה בירושלים שתוכננה כ"עיר מודרנית" בת כ-800 בתי אב עוד לפני תקופת המנדט (דבר שלא התגשם), וכן בעמידתה רבת-השנים כשכונת סְפר בגבול העיר. בנייתה של השכונה החלה ב-1921, בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן כיישום של תפיסה בתכנון ערים הקרויה "עיר גנים".

בין האנשים המפורסמים שהתגוררו בשכונה ניתן למנות את אבל פן, יוסף קלוזנר, אריה לייב יפה ושמואל יוסף עגנון שאף תיאר את השכונה ואת ביתו בה בכמה מספריו.

לצד השכונה התפתחו שיכונים וכן אזור תעשייה תלפיות, ממתחמי התעסוקה והמסחר הגדולים בבירה. בשנות ה-70 הוקמה מזרחית לתלפיות שכונת תלפיות מזרח, שלרוב מכונה שכונת "ארמון הנציב".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.