ישראל קיסר

ישראל קיסר (20 במאי 19318 בספטמבר 2019) היה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר התחבורה ומזכ"ל ההסתדרות.

ישראל קיסר
ישראל קיסר ב-1996
ישראל קיסר, 1996
לידה 20 במאי 1931
צנעא, תימן
פטירה 8 בספטמבר 2019 (בגיל 88)
חולון, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1933
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב
סיעה המערך, מפלגת העבודה
סגן ראש ממשלת ישראל
13 ביולי 199222 בנובמבר 1995
(3 שנים ו-18 שבועות)
שר התחבורה ה־21
13 ביולי 199218 ביוני 1996
(4 שנים)
חבר הכנסת
13 באוגוסט 198417 ביוני 1996
(11 שנים)
כנסות ה־1113
מזכ"ל ההסתדרות ה־11
19841992
(כ־8 שנים)
ישראל קיסר ביקור בשדרות 1962
ישראל קיסר במרכז התמונה, מזכיר האיגוד המקצועי הארצי בהסתדרות, בביקור בשדרות
NACHUM3
ישראל קיסר, לצד נחום פסה, בהפגנת אחד במאי

ביוגרפיה

נולד בצנעא שבתימן, בשם ישראל כְּסָאר, למשפחת כסאר אלחכם, משפחת סוחרים ידועה שהעמידה רבנים גדולי תורה (בהם הרב חיים כסאר, מזקני חכמי תימן בירושלים). בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם משפחתו.

למד ועבר במרכז נוער לעולים חדשים. את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סרן, והוא בעל תואר בוגר מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1956) ותואר מוסמך מאוניברסיטת תל אביב (1972).

קיסר החל את פעילותו הציבורית כבר בגיל צעיר. כשהיה בן 21, בתחילת שנות ה-50, נמנה עם ראשי המחלקה ליוצאי תימן שליד מרכז מפא"י. בסוף שנת 1954 נבחר למזכירות מפא"י המצומצמת לצד דוד בן-גוריון, משה שרת ופנחס לבון. בשנים 1960–1961 שימש כיועץ לשר העבודה גיורא יוספטל. בשנים 1961–1966 שימש כיועץ תעסוקה ראשי במשרד העבודה. ב-1961 עמד בראש ועדה ציבורית להכוונה לעיירות פיתוח.

בהסתדרות הכללית

עיקר פעילותו הציבורית הייתה במסגרת הסתדרות העובדים הכללית, שבה מונה בשנת 1974 לגזבר,[1] ובדצמבר 1977 מונה לראש האגף לאיגוד מקצועי.[2] בשנת 1984 נתמנה למזכ"ל ההסתדרות ה-11,[3] ומתוקף תפקידו זה שוריין לו מקום ברשימת מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-11.

בשנת 1985 הייתה ההסתדרות הצלע השלישית בנוסף לממשלה ולמעסיקים בהבאת תוכנית הייצוב הכלכלית שמטרתה העיקרית הייתה להוריד את שיעור האינפלציה שהרקיעה שחקים. תוכנית זו זכתה להצלחה גדולה וייצבה את המשק בישראל.

בשנת 1988 נחתם הסכם קיבוצי למעבר המגזר העסקי לשבוע עבודה בן חמישה ימים, ובשנת 1990 הוצא להסכם זה צו הרחבה.[4] שני צעדים אלה ביססו תהליך שהחל בשנות ה-70, ונמשך גם לאחר הוצאת צו ההרחבה, של מעבר הדרגתי של המשק לשבוע עבודה בן חמישה ימים.

פעל לרווחתם של חברי ההסתדרות על ידי הקמת מרכזי ספורט ונופש (קאנטרי קלאב) בערים שונות בארץ יחד עם הקמת אולמות להופעות, "מופת" בערים שונות (ירוחם, באר שבע, ראשון לציון, אשקלון, חדרה, בית שאן, עפולה ועוד).

בפברואר 1992 התמודד על ראשות מפלגת העבודה מול יצחק רבין, אורה נמיר ושמעון פרס בפריימריז הראשונים שהתקיימו במפלגת העבודה וזכה בכ-20% מקולות המצביעים.

שר התחבורה

ביולי 1992, לאחר ניצחונו של רבין בבחירות לכנסת ה-13, מונה קיסר לסגן ראש הממשלה ולשר התחבורה בממשלת ישראל העשרים וחמש, כהונה שנמשכה גם בממשלת ישראל העשרים ושש עד יוני 1996. עקב מינויו לשר נאלץ לפרוש מתפקיד מזכ"ל ההסתדרות, ולהעביר את התפקיד לחיים הברפלד.

תקופתו התאפיינה בפיתוח גדול של תשתיות התחבורה, שהועלו לראש סדר העדיפויות בידי ממשלת רבין. תקציב הפיתוח גדל ממיליארד שקל בשנת 1992 לשני מיליארד שקל בשנת 1995. בין השאר יזם עם מע"צ את הקמת המנהרות בירושלים בכביש 4 שחצה את ירושלים מצפון לדרום, עם חברת "נתיבי הגליל" את קידום פרויקט "מנהרות הכרמל", בתל אביב יחד עם חברת נתיבי איילון הורחבו נתיבי איילון.

בתקופה זו גם התקבלה ההחלטה לפרויקט "נתב"ג 2000" - הקמת טרמינל גדול ומשוכלל שיכלול "שרוולים" שיאפשרו מעבר מהיר מהמטוס לאולמות עצמם.

הוקמו מרינות חדשות לאורך חופי ישראל כמרינה באשקלון והמרינה בהרצליה. משרד התחבורה פעל להפרטת הנמלים בתל אביב וביפו והפיכתם לאזורי בילוי ולאתרי תיירות.

IsraelKesarTrnspMinister1996
ישראל קיסר בביקור בבית הספר לקציני ים עכו, לצד מנהל בית הספר זאב אלמוג (אברוצקי), 1996

הוגדל מספר משרדי הרישוי על מנת להקל על קהל הנהגים בארץ - הם הוקמו בראשון לציון, רחובות, אריאל, כרמיאל, אילת ועוד. בנוסף התאפשר לנהגים להעביר בעלות על הרכב בסניפי הדואר החל מ-1 בינואר 1996. רישיונות הנהיגה הוחלפו לרישיונות ממוחשבים מפלסטיק בגודל של כרטיס אשראי.

הוא העביר מספר תקנות תחבורה המלוות אותנו עד היום - חגירת חגורות בטיחות במושב האחורי ברכב, נסיעה עם אורות מ-1 בנובמבר עד 31 במרץ, חידוש רישיון הנהיגה כל 10 שנים ביום ההולדת של הנהג, פנס בלימה אחורי בכל רכב בחלקו העליון האחורי, העלאת המהירות בחלק מהכבישים הבינעירוניים מ-90 קמ"ש ל-100 קמ"ש ועוד.

בימיו הוקמה תחנת הרדיו "גלגלצ" - רשת רדיו לנהגים המשדרת דיווחי תנועה שוטפים. הוקמה גם תחנת "קול הדרך" של קול ישראל.

בחודש מרץ 1994 הביא לאישור הממשלה את מדיניות "השמים הפתוחים" היוצרת אפשרויות חדשות לפיתוח קשרי תעופה עם העולם והפותחת את שוק התעופה לתחרות מבוקרת והמורידה את מחירי הטיסות.

יזם את הקמת הוועדה למונחי התחבורה באקדמיה ללשון העברית בשנת 1995.

בחודש יוני 1996 פרש קיסר מהחיים הפוליטיים בסוף כהונתו כשר התחבורה. הוא לא התמודד בבחירות 1996.

קיסר היה נשוי למזל עד לפטירתה, ולהם בן ובת. הוא התגורר בראשון לציון. נפטר ב-8 בספטמבר 2019, בגיל 88 בבית החולים וולפסון, לאחר שאושפז שם בשל סיבוך של דלקת ריאות בה לקה.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חיים ליפשיץ, הגזבר החדש מודע לצרכים ולמגבלות, דבר, 10 במאי 1974
  2. ^ הוועדה המרכזת בהרכבה החדש קיימה ישיבה ראשונה, דבר, 27 בדצמבר 1977, המשך
  3. ^ גיל קיסרי, קיסר בנאום "ההכתרה": בדק־בית בהסתדרות, מעריב, 16 במאי 1984
  4. ^ צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, באתר חילן
  5. ^ מזכ"ל ההסתדרות לשעבר ישראל קיסר הלך לעולמו בגיל 88, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 8 בספטמבר 2019
1898

שנת 1898 היא השנה ה-98 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1898 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1931

שנת 1931 היא השנה ה-31 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1931 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1992 בישראל

1992 בישראל (ה'תשנ"ב - ה'תשנ"ג) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 44 שנה מיום היווסדה.

2019

שנת 2019 היא השנה ה-19 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2019 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

20 במאי

20 במאי הוא היום ה-140 בשנה (141 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 225 ימים.

25 באוקטובר

25 באוקטובר הוא היום ה-298 בשנה (299 בשנה מעוברת), בשבוע ה-43 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 67 ימים.

8 בספטמבר

8 בספטמבר הוא היום ה-251 בשנה בלוח הגרגוריאני (252 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 114 ימים.

ד' בסיוון

ד' בסיוון הוא היום הרביעי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הרביעי בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. ד' בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

ה'תרצ"א

ה'תרצ"א (5691) או בקיצור תרצ"א היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-23 בספטמבר 1930, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 11 בספטמבר 1931. שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנת שמיטה.

המערך

המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת (המערך השני) היה רשימה משותפת וסיעה משותפת בכנסת של שתי מפלגות: מפלגת העבודה ומפ"ם, ואליו הצטרפו בסוף דרכו רצ, הליברלים העצמאים ויחד.

יצחק לוי

הרב יצחק לוי (נולד ב-6 ביוני 1947) הוא איש ציבור ישראלי, היה יושב-ראש המפד"ל, חבר הכנסת ושר מטעמה וחבר הכנסת מטעם האיחוד הלאומי.

יצחק רבין

יִצְחָק רַבִּין (להאזנה (מידע • עזרה);‏ א' באדר תרפ"ב, 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995) היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל וראש ממשלת ישראל החמישי.

רבין היה מפקד גדוד בפלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל עליו פיקד בעת מלחמת ששת הימים. לאחר פרישתו מצה"ל היה שגריר ישראל בארצות הברית וראש ממשלת ישראל מטעם מפלגת העבודה בשתי קדנציות: הראשונה בשנים 1974–1977, במהלכה יצא אל הפועל מבצע יונתן, והשנייה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. בנוסף כיהן כשר הביטחון במשך כתשע שנים.

על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994 (יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת). רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו.

ישראל, קיסר אקסום

ישראל (או אסראל), היה קיסר אקסום בשנת 590 לערך. הוא ידוע בעיקר דרך המטבעות שנטבעו בתקופת מלכותו.

בכברה נגסט ובמסורת האתיופית מצוין שלכלב, מלך אקסום היו שני בנים: גברה מסקל וישראל. מאנרו האי מפקפק בכך שמדובר באותו ישראל, אולם, לדבריו, ייתכן שזכרו של ישראל השתמר בצורה טובה יותר מהמלכים שמלכו בינו לבין כלב (או גברה מסקל) ולכן הם אינם מופיעים ברשימת המלכים.ריצ'רד פאנקהארסט מביא את השם ישראל כדוגמה להשפעות יהודיות מוקדמות בתרבות אתיופיה.

ממשלת ישראל העשרים וחמש

ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשותו של יצחק רבין, הושבעה ב-13 ביולי 1992 (י"ב בתמוז תשנ"ב), והתפזרה ב-22 בנובמבר 1995 (כ"ט בחשוון תשנ"ו), לאחר רצח ראש הממשלה. הממשלה זכורה בעיקר בשל הסכמי אוסלו, הסכם השלום עם ירדן, הסכם אוסלו ב' ורצח רבין.

ממשלת ישראל העשרים ושש

ממשלת ישראל העשרים ושש בראשות שמעון פרס הושבעה ב-22 בנובמבר 1995, וכוננה בעקבות הרצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין על בסיס הרכב דומה לממשלה העשרים וחמש. הממשלה סיימה את כהונתה ב-18 ביוני 1996. אירועים מרכזיים בימי הממשלה ה-26 הם מבצע ענבי זעם וחיסולו של יחיא עיאש.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא המשרד האחראי מטעם הממשלה על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים. כיום עומד בראש המשרד השר בצלאל סמוטריץ'.

המשרד מנוהל בעזרת אגפים, רשויות וחברות ממשלתיות ומופקד על: ניהול התחבורה היבשתית מתבצע באמצעות מינהל היבשה הכולל את המפקחים על התעבורה, אגף תשתיות ופיתוח, אגף התחבורה הציבורית, אגף תכנון תחבורתי; אגף תנועה הכולל אחריות על תקינת הרכבים, רישוי נהגים ורכבים, יצוא ויבוא כלי רכב; רשות התעופה האזרחית מפקחת ומסדירה את תחום התעופה האווירית בישראל ואילו רשות הספנות והנמלים אחראית של חברות הספנות ופיקוח על נמלי הים, שלאחר רפורמה שנערכה בשנת 2004 מנוהלים על ידי חברות ממשלתיות; למשרד מסונפים גם השירות המטאורולוגי הישראלי, המספק שירותי חיזוי של מזג האוויר; ואגף הביטחון.

למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יחידות מטה אשר מספקות מידע ועבודות מטה עבור שר התחבורה ומנכ"ל המשרד, בין השאר, אגף לייעוץ משפטי, אגף לתכנון כלכלי, אגף ביקורת ומינהל משאבי אנוש.

על תחום הבטיחות בדרכים אחראית משנת 1997 הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עד אז הפעילות בתחום זה נעשתה במסגרת המינהל לבטיחות בדרכים שהיווה אגף במשרד. כיום מנוהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית סטטוטורית הכפופה ישירות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים ומהווה זרועה מקבילה למשרד בתחום הבטיחות בדרכים.

ב-5 בינואר 2012 החליטה ממשלת ישראל לשנות את שם המשרד למשרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים על מנת לתת ביטוי הולם לאחריות המשרד בתכנון וביצוע תשתיות התחבורה בישראל. בספטמבר 2013 שונה שם המשרד למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.משרד התחבורה שוכן בבניין ג'נרי בקריית הממשלה בירושלים ביחד עם משרד הכלכלה ומשרד התיירות.

למשרד התחבורה תאגידים וחברות ממשלתיות הכפופות לו מקצועית ומיניסטריאלית, כגון:

רשות שדות התעופה (רש"ת)

רשות התעופה האזרחית (רת"א)

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית

רשות הספנות והנמלים (רספ"ן)

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד)

נמלים: חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, נמל אילת

רכבת ישראל

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

חברת כביש חוצה ישראל (הרשות הממונה על הקמת כביש 6)

אוצר מפעלי ים (נמל תל אביב)

חברת נתיבי איילון

נ.ת.ע - נתיבי תחבורה עירוניים (הקמת מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב)

חברת מוריה

חברת יפה נוף

החברה לחינוך ימי

הרשות לחינוך והכשרה ימיים

סגן ראש ממשלת ישראל

סגן ראש הממשלה הוא תואר סמלי בממשלת ישראל המוענק לרוב, לראשי הסיעות השותפות לקואליציה מאז 1952. התפקיד נקבע בסעיף 5(ה) לחוק יסוד: הממשלה הקובע "שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה" והראשון ששימש בתפקיד זה היה אליעזר קפלן.

להבדיל מממלא מקום ראש הממשלה ומשימוש בתואר זה במדינות אחרות כבארצות הברית, תואר "סגן ראש ממשלה" בישראל כיום הוא נטול סמכויות, על כן אין הגבלה על מספר סגני ראש הממשלה, בניגוד לממלא מקום ראש ממשלה אשר יכול להיות אחד בלבד.

שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצב • ישראל קיסר • יצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
מזכירי ההסתדרות
דוד זכאידוד בן-גוריוןדוד רמזיוסף שפרינצקפנחס לבוןמרדכי נמירפנחס לבוןאהרן בקריצחק בן-אהרןירוחם משל • ישראל קיסר • חיים הברפלדחיים רמוןעמיר פרץעופר עיניאבי ניסנקורןארנון בר-דוד

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.