ישראל פינקלשטיין

ישראל פינקלשטיין (נולד ב-1949) הוא ארכאולוג ישראלי המופקד על הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל על שם יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר מוביל בתחום הארכאולוגיה של הלבנט העוסק, בין השאר, בשילוב מדעי החיים והמדעים המדויקים במחקר ההיסטורי והארכאולוגי. פינקלשטיין הוא החופר של מגידו – אתר מפתח לחקר תקופות הברונזה והברזל בלבנט.

פינקלשטיין חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[1] והוא associé étranger באקדמיה הצרפתית Académie des Inscriptions et Belles Lettres.[2] פינקלשטיין זכה בפרסים אקדמיים וספרותיים יוקרתיים רבים. בשנת 2005 הוא זכה בפרס דן דוד על התיקון המהותי שערך בהיסטוריה של ישראל הקדום במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ.[3] בשנת 2009 זיכה אותו שר התרבות של צרפת באות האביר (Chevalier) של המסדר Ordre des Arts et des Lettres,[4] ובשנת 2010 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן שבשווייץ. הוא חבר בוועדת הבחירה של הפורום הארכאולוגי של שנחאי (Shanghai Archaeology Forum) באקדמיה הסינית למדעי החברה.

עם ספריו של פינקלשטיין נמנים רבי המכר "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" (2003; פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2001) ו"דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס" (2006), שנכתבו יחד עם ניל אשר סילברמן. ידועים גם ספריו על התהוות ישראל הקדום ("הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", 1986), על הארכאולוגיה וההיסטוריה של אזורי ספר המדבר בלבנט (Living on the Fringe, 1995) ועל ממלכת ישראל הצפונית (The Forgotten Kingdom, 2013).

ישראל פינקלשטיין
ישראל פינקלשטיין, 2007
ישראל פינקלשטיין, 2007
ענף מדעי ארכאולוגיה
מדינה ישראל
תרומות עיקריות
חפירות בתל מגידו, חקר תקופת ממלכת יהודה, הצגת הכרונולוגיה הנמוכה

קורות חייו

משפחה

ישראל פינקלשטיין נולד בתל אביב לצבי פינקלשטיין ומרים פינקלשטיין לבית אלנהורן, נכדה של אחד מראשוני פתח תקווה.

פינקלשטיין נשוי לג'ואל לבית כהן ולהם שתי בנות – אדר (נולדה ב-1992) ושרי (נולדה ב-1996).

לימודים

פינקלשטיין למד בבית הספר היסודי פיק"א (1956–1963) ובתיכון "אחד העם" (1963–1967), שניהם בפתח תקווה. לאחר ששירת בצה"ל (1967–1970) הוא החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב. פינקלשטיין למד לקראת התואר הראשון בחוג לגאוגרפיה ובחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, שם היה תלמידו של פרופ' יוחנן אהרוני, וסיים את לימודי הבוגר בשנת 1974. במסגרת לימודיו השתתף בשנת 1973 בחוליית סקר של האוניברסיטה באזור ראש העין.[5] את לימודיו המתקדמים עשה בהנחייתו של פרופ' משה כוכבי. הוא סיים תואר שני בארכאולוגיה בשנת 1978 לאחר שכתב עבודה בנושא "התיישבות כפרית בשולי ההר באגן הירקון בתקופה הישראלית-הלניסטית", וזכה בתואר דוקטור בשנת 1983 בעקבות מחקרו על "חפירות עזבת צרטה וההתנחלות הישראלית בהר".

קריירה אקדמית

בין השנים 1976–1990 לימד פינקלשטיין, תחילה כעוזר הוראה ואחר כך כמרצה, במחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בשנה האקדמית 1983–1984 השתתף בקבוצת מחקר בראשות פרופ' יגאל ידין במכון הישראלי ללימודים מתקדמים בירושלים. בשנת 1986–1987 הוא לימד במחלקה לשפות ולתרבויות של המזרח הקרוב באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1987 הוא מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן, וב-1990 עבר למחלקה לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. ב-1992–1993 בילה פינקלשטיין שנת שבתון במחלקה לשפות ולתרבויות של המזרח הקרוב באוניברסיטת הרווארד. הוא כיהן כראש המחלקה לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום (1994–1998) וכראש המכון לארכאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר (1996–2003) באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1998–1999 היה פינקלשטיין חוקר אורח במרכז למחקר ארכאולוגי של המזרח (Centre de Recherche d’Archéologie Orientale) ובבית הספר ללימודים גבוהים (École Pratique des Hautes Études) בסורבון בפריז. כיום מופקד פינקלשטיין על הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל על שם יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב.

פינקלשטיין הרצה למעלה ממאה הרצאות בכנסים בינלאומיים והרצאות רבות באוניברסיטאות בכל העולם. בין השאר הרצה סדרת הרצאות על ההיסטוריה והארכאולוגיה של ישראל הקדום באוניברסיטה הנוצרית בטקסס (Texas Christian University; 2002), באוניברסיטת בואנוס איירס (University of Buenos Aires; 2011), בקולג' דה פראנס (College de France; 2012), באוניברסיטה המתודיסטית של סאו פאולו (Methodist University of Sao Paolo; 2015) ובאוניברסיטה הבינלאומית הנוצרית בטוקיו (2017). הוא מתעתד להרצות סדרת הרצאות דומה במכון המקראי האפיפיורי ברומא (Pontifical Biblical Institute; 2017).

פינקלשטיין הוא העורך של Tel-Aviv, כתב העת של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מאז שנת 2008, והעורך האחראי של סדרת המונוגרפיות של המכון מאז שנת 2005. הוא חבר בכמה מערכות הוצאה לאור, ביניהן המערכות של Palestine Exploration Journal ושל Archaeology and Biblical Studies Series של החברה לספרות המקרא (Society of Biblical Literature).

מחקר בשדה

פינקלשטיין הוכשר כארכאולוג חופר בחפירות תל באר-שבע בראשות יוחנן אהרוני (1971) ובחפירות תל אפק בראשות משה כוכבי ופרחיה בק (1973–1978). החל משנת 1976 הוא ערך מחקרים משלו בכמה אתרים ואזורים.

חפירות וסקרים בעבר

עזבת צרטה (1976–1978): מנהל בשטח בחפירות עזבת צרטה, כפר מתקופות הברזל א-ב1 ליד ראש העין.[6][7] לתוצאות ראו:

I. Finkelstein, Izbet Sartah: An Early Iron Age Site near Rosh Ha‘ayin, Israel, Oxford 1986 (BAR International Series 299).

דרום סיני (1976–1978): מנהל סקר שרידי מנזרים ביזנטיים בדרום סיני. לתוצאות ראו:

I. Finkelstein, Byzantine Monastic Remains in Southern Sinai, Dumbarton Oaks Papers 39 (1985), pp. 39–75.

בני ברק (1977): מנהל חפירת הצלה בתל בני ברק הקדומה. לתוצאות ראו:

פינקלשטיין, י', חפירת בדיקה בתל ליד צומת מסובים (בני ברק הקדומה), עתיקות י' (תש"ן), עמ' 29–40.

תל עירא (1980): מנהל חפירה (יחד עם יצחק בית-אריה וברוס קרסון) בתל עירא, אתר מתקופת הברזל ב בבקעת באר-שבע. לתוצאות ראו:

I. Finkelstein and I. Beit-Arieh, Area E, in I. Beit-Arieh (ed.), Tel Ira: A Stronghold in the Biblical Negev (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 15), Tel-Aviv 1999, pp. 67–96.

שילה (1981–1984): מנהל החפירה בשילה המקראית. באתר שרידים מתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת והברזל א.[8] לתוצאות ראו:

I. Finkelstein (ed.), Shiloh: The Archaeology of a Biblical Site (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 10), Tel-Aviv 1993.

סקר דרום השומרון (1981–1987): מנהל סקר בדרום השומרון. לתוצאות ראו:

I. Finkelstein, Z. Lederman and S. Bunimovitz, Highlands of Many Cultures, The Southern Samaria Survey, The Sites (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 14). Tel Aviv 1997.

ח'רבת דווארה (1985–1986): מנהל חפירה בח'רבת דווארה, אתר מתקופות הברזל א וראשית הברזל ב1 בספר המדבר מצפון-מזרח לירושלים. לתוצאות ראו:

I. Finkelstein, Excavations at Kh. ed-Dawwara: An Iron Age Site Northeast of Jerusalem, Tel-Aviv 17 (1990), pp. 163–208.

דהר מרזבנה (1987): מנהל חפירות בדיקה באתר מתקופת הברונזה הביניימית בספר המדבר מצפון-מזרח לירושלים. לתוצאות ראו: I. Finkelstein, The Central Hill Country in the Intermediate Bronze Age, Israel Exploration Journal 41 (1991), pp. 19–45.

חפירות בהווה

מגידו (החל מ-1994): מנהל שותף בחפירה (1994–2012 עם דוד אוסישקין, מאז 2014 עם מת'יו ג' אדמס ומריו א"ס מרטין). מגידו נחשב אחד האתרים החשובים ביותר מתקופות הברונזה והברזל בלבנט. לתוצאות ראו:

I. Finkelstein, D. Ussishkin and B. Halpern (eds.), Megiddo III: The 1992–1996 Seasons (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 18). Tel-Aviv 2000; I. Finkelstein, D. Ussishkin and B. Halpern (eds.), Megiddo IV: The 1998–2002 Seasons (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 24), Tel-Aviv 2006; I. Finkelstein, D. Ussishkin and E.H. Cline (eds.), Megiddo V: The 2004–2008 Seasons (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 31), Winona Lake 2013; I. Finkelstein, M.A.S. Martin and M.J. Adams (eds.), Megiddo VI: The 2010–2014 Seasons (forthcoming).

הר הנגב (החל מ-2006): מנהל שותף (עם רות שחק-גרוס, אוניברסיטת חיפה) של חפירות בארבעה אתרים בהר הנגב: אתר הרועה ונחל בוקר (תקופת הברזל) ומשאבי שדה ועין זיק (תקופת הברונזה הביניימית). לתוצאות ראו:

R. Shahack-Gross and I. Finkelstein, Settlement Oscillations in the Negev Highlands Revisited: The Impact of Microarchaeological Methods, Radiocarbon 57/2 (2015), pp. 253–264.

קריית-יערים (החל מ-2017): מנהל שותף (עם כריסטוף ניקול ותומס רומר מן הקולג' דה פרנס) בחפירות קריית-יערים, אתר מפתח מקראי ממערב לירושלים הקשור לסיפור ארון הברית בספר שמואל.[9]

פרויקטים חשובים אחרים

בעבר

מחקר פטרוגרפי של תעודות אל-עמרנה (1997–2000): עם יובל גורן ונדב נאמן (אוניברסיטת תל אביב). לתוצאות ראו: Y. Goren, I. Finkelstein and N. Na'aman, Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Letters and other Ancient Near Eastern Texts (Monograph Series of the Institute of Archaeology, Tel-Aviv University 23), Tel-Aviv 2004.

שחזור ישראל הקדום (2009–2014): (Reconstructing Ancient Israel: The Exact and Life Sciences Perspectives) עם סטיב ווינר ממכון ויצמן למדע, פרויקט שמומן בידי המועצה האירופית למחקר (European Research Council). המחקר נערך בעשרה מסלולים: תיארוך בשיטת פחמן 14; דנ"א קדום; גיאו-ארכאולוגיה; פליאו-אקלים; פטרוגרפיה; מטלורגיה; מתמטיקה של יום-יום; הדמיה מתקדמת של אוסטרקאות; ניתוח שקיעים מולקולאריים בכלי חרס; וארכיאוזאולוגיה. למעלה מארבעים חוקרים, תלמידי מחקר ופוסט-דוקטורנטים השתתפו בפרויקט, ודגימות נלקחו מאתרים רבים בישראל וביוון. לתוצאות ראו: I. Finkelstein, S. Weiner and E. Boaretto (eds.), Reconstructing Ancient Israel: The Exact and Life Sciences Perspectives, special issue of Radiocarbon (57/2), 2015. ושם גם רשימה של למעלה מ-70 פרסומים עד 2015.

פרויקטי מחקר נמשכים

מחקר גאו-ארכאולוגי בהר הנגב (החל מ-2006): עם רות שחק-גרוס (ראה לעיל).

אוסטרקאות עבריים מתקופת הברזל בעידן הסיליקון: פליאוגרפיה ממוחשבת (החל מ-2008): עם אלי פיסצקי (אוניברסיטת תל אביב). לתוצאות ראו רשימת הפרסומים באתר הפרויקט.

DNA קדום, בעלי חיים ובני אדם (החל מ-2009): עם מירב מאירי (אוניברסיטת תל אביב); כיום בשיתוף פעולה עם ג'וזף מרן ופיליפ שטוקהמר (אוניברסיטאות היידלברג ומינכן), לירן כרמל (האוניברסיטה העברית) ודייוויד רייך (אוניברסיטת הרווארד).

פלאו-אקלים בלבנט (החל מ-2009): עם דפנה לנגוט (אוניברסיטת תל אביב) ותומס ליט (אוניברסיטת בון).

נוהגי אכילה בירושלים (החל מ-2014): עם לידר ספיר-חן (אוניברסיטת תל אביב).

הרקע הארכאולוגי וההיסטורי של החומש (החל מ-2016): עם קונרד שמיד (אוניברסיטת ציריך), תומאס רומר וכריסטוף ניהן (אוניברסיטת לוזאן) ועודד ליפשיץ (אוניברסיטת תל אביב).

מחקריו

פינקלשטיין כתב על מגוון נושאים, ביניהם הארכאולוגיה של תקופת הברונזה ותרומת מדעי החיים והמדעים המדויקים לארכאולוגיה, אולם חלק ניכר מעבודתו הוקדש לתקופת הברזל בלבנט ובעיקר להיסטוריה של ישראל הקדום.

בשנת 1984 פרסם פינקלשטיין מאמר בו טען שההתנחלות של שבטי ישראל החלה בעיקרה באזור אפרים ומנשה וכי רק מעטים מהמתנחלים הראשונים התיישבו באזורי יהודה, השרון והגליל. בהמשך המאמר העריך פינקלשטיין את האוכלוסייה הישראלית במאה ה-11 לפני הספירה בכ-55,000 נפש ובכ-20,000 נפש בלבד במאה ה-12 לפני הספירה. פינקלשטיין טען שממצאים אלו תואמים את האסכולה הסוברת שהתנחלות השבטים הייתה התיישבות איטית של נוודי מדבר.[10]

אף שהוא מקבל את קיומו ההיסטורי של דוד (בין היתר בגלל כתובת תל דן מהמאה התשיעית לפני הספירה בה מוזכר בית דוד כשמה של ממלכת יהודה), פינקלשטיין אינו מקבל כי הייתה ממלכה מאוחדת בראשותו עקב דלותה של יהודה וירושלים בתקופתו. דווקא למלוכת שאול הוא מוצא סימנים בכתובת פרעה שושנק (שישק) המתארת את מסעו באזורי ההר המופיעים בסיפורי שאול.

לשיטתו של פינקלשטיין חלק גדול מהתנ"ך נכתב בממלכת יהודה במאה השביעית לפנה"ס למען מטרות פוליטיות ודתיות של בני התקופה, בפרט הרצון לשלב את פליטי ממלכת ישראל החרבה ואת ממלכת יהודה. בשל כך, על אף שהוא משלב מיתוסים קדומים מיהודה ומישראל, לא ניתן לקבל אותו כעדות היסטורית מהימנה לתקופות קדומות יותר.

התהוות ישראל הקדום

התאוריות הקלאסיות על ראשית ישראל תיארו אירוע חד-פעמי, יוצא דופן בהיסטוריה של האזור, אך פינקלשטיין הציע שהיה זה תהליך ארוך ומעגלי. הוא הראה שגל ההתיישבות בחבלי ההר בתקופת הברזל א (1150–950 לפסה"נ לערך) היה השלב האחרון בסדרת התפתחויות דמוגרפיות כאלה – הראשונה התרחשה בתקופת הברונזה הקדומה והשנייה בברונזה התיכונה. בתקופות שבין הגלים האלה הייתה פעילות התיישבותית דלה. התנודות האלה, לדעתו של פינקלשטיין, מייצגות שינויים ברצף שבין התיישבות קבע לנוודות פסטורלית, שנגרמו כתוצאה מדינמיקות כלכליות-חברתיות ופוליטיות. משום כך חלק ניכר מן האנשים שהתיישבו בחבלי ההר בראשית תקופת הברזל היו נוודים-פסטורלים מקומיים; אחרים היו יושבי קבע ממקומות אחרים, שעברו להרים לאחר התמוטטות החברה של תקופת הברונזה בעקבות תקופה ארוכה של יובש בסביבות 1250–1100 לפסה"נ ונסיגת מצרים מכנען במחצית השנייה של המאה ה-12 לפסה"נ. הקבוצות האלה יצרו לבסוף את הממלכה הצפונית של ישראל ואת ממלכת יהודה, ולפיכך ניתן לכנות אותם "ישראלים" כבר בראשית תהליך ההתיישבות שלהם. אותו הדבר ניתן לומר על תהליך ההתיישבות בן אותו הזמן בעבר הירדן ובמערב סוריה, שהביא להיווצרותן של מואב, עמון והממלכות הארמיות.[11]

פינקלשטיין מתייחס לתיאור המקראי של כיבוש כנען בספר יהושע כחיבור אידאולוגי של המחבר הדויטרונומיסטי בשלהי המאה השביעית לפסה"נ, שתיאר את "הכיבוש העתידי" של המלך יאשיהו מיהודה ולא אירוע היסטורי בסוף תקופת הברונזה. הוא הציע שהתיאור המקורי של הכיבוש הגיע מממלכת ישראל הצפונית כבר במאה השמינית לפסה"נ, והושפע מזיכרונות הזעזועים שפקדו את החבלים הנמוכים בסוף תקופת הברזל א (המאה העשירית לפסה"נ) ולא אלו של סוף תקופת הברונזה (שלהי המאה ה-12 לפסה"נ).[12]

הכרונולוגיה הנמוכה

עד שנות התשעים של המאה ה-20 הייתה הכרונולוגיה של תקופת הברזל בלבנט מעוגנת בתיאור המקראי של הממלכה המאוחדת הגדולה של דוד ושלמה. בהתאם לכך הסתיימה תקופת הברזל א בערך בשנת 1000 לפסה"נ, ותקופת הברזל ב1 תוארכה משנת 1000 עד למסע המלחמה של פרעה ששונק (שישק המקראי) בשנת 925 לפסה"נ בערך. שני ארמונות מתקופת הברזל ב1 במגידו נחשבו לביטוי החומרי של האימפריה של שלמה.[13] בעת שהתכונן לחפירות במגידו בראשית שנות התשעים הבחין פינקלשטיין בקשיים בסכמה הזאת. הקושי העיקרי היה הופעתם של מאפייני תרבות חומרית דומים בתל מגידו, בשכבה שתוארכה לימי המלך שלמה באמצע המאה העשירית לפסה"נ, ובתילים שומרון ויזרעאל, בהקשרים שתוארכו לימי שושלת בית עמרי, מלכי ישראל בראשית המאה התשיעית לפסה"נ. כדי לפתור את הקשיים האלה הציע פינקלשטיין "להנמיך" את התאריכים של שכבות תקופת הברזל בלבנט בכמה עשורים.[14]

לפי הכרונולוגיה הנמוכה של פינקלשטיין נמשכה תקופת הברזל א עד אמצע המאה העשירית לפסה"נ, ואילו תקופת הברזל ב1 תוארכה בין אמצע המאה העשירית לשנת 800 לפסה"נ או מעט לאחר מכן. זה מעיד שהארמונות במגידו ומאפיינים אחרים שיוחסו באופן מסורתי לזמנו של המלך שלמה – מאפיינים שמתוארכים לשלהי תקופת הברזל ב1 – יש לשייכם לימי שושלת בית עמרי במחצית הראשונה של המאה התשיעית לפסה"נ. ויכוח גדול החל.[15] החל מסוף שנות התשעים התמקד הדיון בפרשנות של תיארוכי פחמן 14 לממצאים אורגניים מאתרי מפתח כמו תל רחוב ומגידו. בדיקות הפחמן-14 הציבו את המעבר מתקופת הברזל א לתקופת הברזל ב1 באמצע המאה העשירית לפסה"נ (במקום בשנת 1000 לפסה"נ כפי שהוצע בעבר), ואת המעבר מתקופת הברזל ב1 ל-ב2 בראשית המאה השמינית לפסה"נ (ולא בסביבות שנת 925 לפסה"נ).[16]

פינקלשטיין עסק גם בכרונולוגיה של קרמיקה פלישתית מתקופת הברזל א. התאוריה המסורתית תיארכה את הופעת הקרמיקה הפלישתית – וכך את ההתיישבות הפלישתית במישור החוף הדרומי של הלבנט – בהתאם לעימותים בין רעמסס השלישי לבין גויי הים בראשית המאה השתים-עשרה לפסה"נ. במילים אחרות, קרמיקה פלישתית מופיעה במהלך השלב האחרון של השלטון המצרי בכנען.[17] פינקלשטיין הציע שהקרמיקה החד-גונית מתוצרת מקומית הידועה מכמה אתרים בפלשת, שנחשבה בדרך כלל למייצגת את השלב המוקדם ביותר של ההתיישבות הפלישתית, צריכה להיות מתוארכת לתקופה שאחרי הנסיגה של מצרים מכנען בשנות השלושים של המאה השתים-עשרה לפסה"נ.[18]

לדעתו של פינקלשטיין, התיאור המקראי של ימי דוד ושלמה הוא רב-שכבתי. הוא מקבל את מייסדי שושלת בית דוד כדמויות היסטוריות מן המאה העשירית לפסה"נ, וסובר שתיאור עליית דוד לשלטון עשוי להכיל זכרונות קדומים של פעילותו כמנהיג קבוצת עקורים (עפירו) שפעלה בשוליים הדרומיים של יהודה. עם זאת, הוא רואה בתיאור של הממלכה המאוחדת הגדולה מבנה אידאולוגי שמייצג מגמותיהם של מחברים מתקופת המלוכה המאוחרת במאה השביעית לפסה"נ, בעיקר את האידאולוגיה הכל-ישראלית מימי יאשיהו מלך יהודה. לפי השקפתו, דוד ושלמה ההיסטוריים שלטו על טריטוריה קטנה בחבל ההר הדרומי – טריטוריה שאינה שונה מאוד מזו של ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת. פינקלשטיין מפרש חלק ניכר מתיאור המלך שלמה במקרא כמייצג מציאות של תקופת המלוכה המאוחרת: חלקו מסוף ימי הממלכה הצפונית (למשל, ההתייחסות למגידו, לחצור ולגזר במלכים א ט ט"ו, ולאורוות, לסוסים ולמרכבות של שלמה), וחלקו מימי מנשה מלך יהודה בראשית המאה השביעית לפסה"נ, תחת שלטון אשורי (למשל, הביקור של מלכת שבא בירושלים).[19] גם תיאור הפלשתים במקרא מייצג לדעתו את המציאות בפלשת בתקופת המלוכה המאוחרת.[20]

"כנען החדשה"

בעקבות תוצאות החפירות במגידו טען פינקלשטיין שהתרבות החומרית של תקופת הברזל א בעמקים הצפוניים ממשיכה את תרבות תקופת הברונזה המאוחרת. במילים אחרות, לאחר שבסוף המאה השתים-עשרה התמוטטו ערי המדינה שהיו תחת שלטון מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת, הייתה תחייה של כמה מאותם מרכזים ועלייה של אחרים בתקופת הברזל א. הוא כינה את התופעה הזאת "כנען החדשה".[21] בהתאם לכך, השבר הגדול בתרבות החומרית בכנען התרחש בסוף תקופת הברזל א, במאה העשירית, ולא בסוף תקופת הברונזה המאוחרת. פינקלשטיין קישר את ההרס האלים של ערי המדינה שקמו לתחייה להתפשטות של תושבי חבל ההר (ישראלים קדומים). הוא הציע שזכרונות של האירועים שהתחוללו בחבלי העמקים בשלהי תקופת הברזל א נשמרו במסורות הצפוניות על התנגשויות עם ערים כנעניות שמופיעות בסיפורי הגבורה בספר שופטים.[22]

הממלכה הצפונית

פינקלשטיין עסק בכמה נושאים הקשורים לארכאולוגיה ולהיסטוריה של ממלכת ישראל. הוא הציע שיישות פוליטית טריטוריאלית ראשונה בישראל הצפונית התפתחה בבמת גבעון-בית אל בסוף תקופת הברזל א וראשית הברזל ב-1. עדות לכך, לדעתו, היא מערכת האתרים המבוצרים בני הזמן, כמו תל א-נצבה, ח'רבת דווארה, א-תל (העי) וגבעון. עדות היסטורית לקיומה של הישות הזאת נמצאת בתיאור מסע המלחמה של פרעה ששונק א לאזור הזה באמצע המאה העשירית לפסה"נ או במחצית השנייה שלה. לפי פינקלשטיין, זכרונות חיוביים של בית שאול המופיעים במקרא מייצגים את הישות הישראלית המוקדמת הזאת. הוא הציע שהיישות הישראלית הצפונית הזאת שלטה על חלק ניכר מן הטריטוריה של ההרים, ולכן היא איימה על האינטרסים של השושלת המצרית ה-22 בכנען ונכבשה במהלך המסע של המלך ששונק א.[23]

פינקלשטיין טוען שבימיה הראשונים שלטה הממלכה הצפונית (ירבעם ויורשיו) על הרי שומרון, על המורדות המערביים של הגלעד ועל אזור עמק יזרעאל. היא התפשטה צפונה במהלך שלטון בית עמרי, במחצית הראשונה של המאה התשיעית לפסה"נ, ויותר מכך בתקופת ירבעם ב, במחצית הראשונה של המאה השמינית לפסה"נ. פינקלשטיין תיאר את המאפיינים המיוחדים של "הארכיטקטורה של בית עמרי", ויחד עם צוות החפירה של מגידו עסק בנושאים שונים הקשורים לתרבות החומרית של הממלכה הצפונית, כגון תעשיית מתכת ונוהגי פולחן. פינקלשטיין בחן גם את המסורות המקראיות הקשורות לממלכה הצפונית, כמו מחזור סיפורי יעקב בספר בראשית (מחקר שנערך יחד עם תומאס רומר), מסורת יציאת מצרים, סיפורי הגבורה בספר שופטים ושרידים של מסורות מלוכה בספרי שמואל ומלכים.[24] הוא הציע שהמסורות הישראליות הצפוניות האלה החלו להכתב בימי ירבעם ב (המחצית הראשונה של המאה השמינית לפסה"נ), הובאו ליהודה עם פליטים ישראלים אחרי ההשתלטות של אשור על ישראל, ושולבו אחר כך בחיבורי המקרא שנכתבו בירושלים. לדעת פינקלשטיין, הסוגה המקראית של הצגת "היסטוריה" בשרות אידאולוגיה מקראית התחילה בממלכת ישראל הצפונית במאה השמינית לפסה"נ.

ארכאולוגיה והיסטוריה של ירושלים

פינקלשטיין עסק לאחרונה במיקום התל הקדום של ירושלים (עם עידו קוך ועודד ליפשיץ). הדעה המקובלת היא שרכס עיר דוד הוא מקומו של היישוב המקורי בירושלים. פינקלשטיין ועמיתיו טענו שלרכס עיר דוד אין מאפיינים של תל מתקופות הברונזה והברזל, שהוא נמצא בנחיתות טופוגרפית ביחס לסביבתו, ושהעדות הארכאולוגית ברכס אינה כוללת תקופות התיישבות המתועדות במקורות טקסטואליים מהימנים. לדידם, המקום המתאים ביותר לליבה של ירושלים הקדומה הוא הר הבית. המתמך הגדול שבנה הורדוס (מתחם הר הבית) עשוי להסתיר תל בן חמישים דונם ויותר, שכמו ערי בירה אחרות בלבנט כלל הן את המתחם המלכותי, הן את רבעי המגורים. מיקום התל של ירושלים הקדומה בהר הבית פותר קשיים רבים הנוגעים לרכס עיר דוד.[25]

לפי פינקלשטיין, יש לחלק את ההיסטוריה של ירושלים בתקופת המקרא לשלושה שלבים עיקריים: (א) עד המאה התשיעית לפסה"נ ירושלים הייתה בגבולות התל של הר הבית ושלטה על אזור קטן בחבל ההר הדרומי. לפיכך אפשר להשוות את ירושלים בימי דוד ושלמה לירושלים בתקופת אל-עמרנה במאה הארבע-עשרה לפסה"נ: היא הייתה בגודל של תל הררי טיפוסי (למשל שכם), שלטה על אזור מוגבל, ובכל זאת הייתה לה השפעה מעבר לאזור ההר; (ב) ההתפשטות הראשונה של ירושלים הייתה במאה התשיעית לפסה"נ, אולי במחצית השנייה שלה. אז גדלה העיר במידה משמעותית דרומה. ממצאים מתקופת הברזל ב1 נחשפו מדרום למסגד אל-אקצה, מעל מעיין הגיחון ומדרום לשער האשפות של העיר העתיקה. במקביל להתפתחות הזאת התפשטה יהודה לשפלה במערב ולבקעת באר-שבע בדרום, ולראשונה הפכה לממלכה טריטוריאלית – מעבר לעיר-מדינה המוגבלת לחבל ההר הדרומי; (ג) השלב המרשים הראשון בהיסטוריה היישובית של ירושלים התחיל בשלהי המאה השמינית לפסה"נ והמשיך עד הריסתה בידי הבבלים בשנת 586 לפסה"נ. בתקופה הזו ירושלים התפשטה בצורה דרמטית וכללה את כל רכס עיר דוד ואת ה"גבעה המערבית" (היום הרובע היהודי והרובע הארמני בעיר העתיקה). התפשטות זאת התרחשה בשל הגעת פליטים ישראלים לאחר הרס הממלכה הצפונית בשנים 722–720 לפסה"נ. הקבוצות האלה הביאו איתן מאפיינים של תרבות חומרית צפונית, וחשוב יותר – את מיתוסי הייסוד, המסורות המלכותיות וסיפורי הגבורה שלהן. מסורות צפוניות אלה שולבו אחר כך בטקסט המקראי, היהודאי.

ירושלים ופחוות יהוד בתקופות הפרסית וההלניסטית

פינקלשטיין ציין שבתקופה הפרסית הייתה ירושלים מוגבלת לתל של הר הבית – ואפילו שם הייתה מיושבת בדלילות – ושיהודה בת התקופה הייתה גם היא מיושבת בדלילות. מכיוון שתיאור בניית חומת ירושלים בנחמיה ג מתייחס בהכרח לעיר הגדולה (המתפרסת מעבר לתל הישן של הר הבית), הוא מייצג כנראה את בניית הביצורים בידי החשמונאים.

פינקלשטיין ציין גם שאתרים רבים הנזכרים ברשימות השבים בספרי עזרא ונחמיה לא היו מיושבים בתקופה הפרסית, ולכן הוא רואה את הרשימות האלה כמייצגות את המצב הדמוגרפי בימי החשמונאים. אותו דבר תקף לדעתו גם לרשימות היחס בדברי הימים א.[26] פינקלשטיין התבונן בדיווחים על מלכי יהודה בדברי הימים ב שאינם מופיעים בספר מלכים. הוא הסב את תשומת הלב לדמיון שבין הטקסטים האלה לבין תיאורי ההתפשטות הטריטוריאלית של החשמונאים בספר מכבים א, והציע להבין את התיאורים בדברי הימים כמייצגים את הצורך בלגיטימציה של החשמונאים. משמעות הדבר היא שלפחות דברי הימים ב מתוארך לשלהי המאה השנייה לפסה"נ, כנראה לימי יוחנן הורקנוס.[27]

תלמידים לתואר דוקטור

  • יצחק מייטליס, "הרי יהודה בתקופת הברונזה התיכונה", 1997.
  • David Ilan, Northeastern Israel in the Iron Age I: Cultural, Economic and Political Structures and Transformations, 1999
  • Assaf Yasur-Landau, Social Aspects of Aegean Settlement in the Southern Levant at the end of the 2nd Millennium BCE, 2003 (מנחים נוספים: עירד מלכין ושלמה בונימוביץ).
  • אלון שביט, "מערכים יישוביים במישור החוף הדרומי של ארץ-ישראל בתקופת הברזל ב", 2003.
  • יובל גדות, "המשכיות ושינוי: תהליכים תרבותיים בתקופת הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל במישור החוף המרכזי של ישראל", 2004 (מנחה נוסף: משה כוכבי).
  • אהרון ששון, "כלכלת בעלי החיים (צאן ובקר) לאור המחקר הזואו-ארכאולוגי בשכבה II (מאה 8 לפנה"ס) בתל באר-שבע", 2004 (מנחים נוספים: תמר דיין וזאב הרצוג).
  • Liora Kolska Horwitz, Diachronic Patterns of Animal Exploitation in the Sinai Peninsula, 2006 (מנחה נוסף: איתן צ'רנוב – האוניברסיטה העברית בירושלים).
  • Norma Franklin, State Formation in the Northern Kingdom of Israel: Some Tangible Symbols of Statehood, 2006 (מנחה נוסף: נדב נאמן).
  • אלכסנדר פאנטאלקין, "הקשרים בין העולם היווני לדרום הלבנט במאות השביעית–שישית לפנה"ס", 2008 (מנחה נוסף: עירד מלכין).
  • ערד חגי, "נמלים בפיניקיה, ישראל ופלשת במאות ה-9–7 לפנה"ס: הממצא הארכאולוגי והמשמעות ההיסטורית", 2009 (אוניברסיטת חיפה, מנחה נוספת: מיכל ארצי).
  • Amir Sumaki-Fink, The History and Archaeology of Alalah in the Late Bronze Age, 2009 (מנחה נוסף: נדב נאמן).
  • יפעת טהרני-סוסלי, "עיר בסביבה מדברית: הבטים גאוגרפיים, כלכליים וסוציו-פוליטיים", 2010 (מנחה נוסף: נדב נאמן).
  • ערן אריה, "'היושב בארץ-העמק': תהליכים יישוביים, חברתיים ותרבותיים בעמק יזרעאל משלהי תקופת הברונזה המאוחרת ועד להתגבשות המלוכה", 2012.
  • David Friesem, Formation Processes Related to the Degradation of Mud Brick Structures and their Archaeological Implications, 2014 (מנחה נוספת: רות שחק-גרוס – אוניברסיטת חיפה).
  • Michael Toffolo, Correlating the Iron Age in the Eastern Mediterranean: Contexts, Site Formation Processes and Chronology, 2014 (מנחה נוספת: אליזבטה בוארטו – מכון ויצמן למדע)
  • Shirly Ben-Dor Evian, Egypt and Philistia in the Early Iron Age: The Historical Record and the Archaeological Remains, 2015 (מנחה נוספת: דבורה סוויני).
  • Karen Covello-Paran, The Jezreel Valley during the Intermediate Bronze Age: Social and Cultural Landscapes, 2015 (מנחה נוסף: עודד ליפשיץ).
  • Elon Heymans, The Early History of Money and Monetary Exchange in the Eastern Mediterranean Iron Age (בהכנה; מנחים נוספים: עירד מלכין ואלכסנדר פאנטאלקין).
  • אפרת בוצר, "התרבות החומרית של יהודה ושומרון בתקופה הפרסית" (בהכנה; מנחה נוסף: עודד ליפשיץ).
  • אריאל וינדרבוים, "המכלול הקיראמי מתקופת הברזל IIא מחפירות העופל", ירושלים (בהכנה).
  • Zachary Dunseth, The Intermediate Bronze Age (2500–1950 BCE) in the Negev Highlands: The Geoarchaeological Perspective (בהכנה; מנחה נוספת: רות שחק-גרוס – אוניברסיטת חיפה).
  • אסף קליימן, "אזורי גבול בצפון-מזרח ארץ-ישראל ודרום-מערב סוריה במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ" (בהכנה).
  • Itzhak Lee, Benjamin in the Hebrew Bible in Light of Archaeological Data and Historical Reconstruction (בהכנה; מנחה נוסף: עודד ליפשיץ).
  • Erin Hall, Archaeology of Cult in the Northern Kingdom (בהכנה).
  • Abra Spiciarich, Religious and Socioeconomic Diversity of Ancient Jerusalem and its Hinterland During the 8th–2nd centuries BCE: A View from the Faunal Remains (בהכנה; מנחים נוספים: לידר ספיר-חן ועודד ליפשיץ).
  • Eythan Levy, Chronologies of the Bronze and Iron Ages in the Levant: a Computational Approach (בהכנה).

פרסים

פינקלשטיין היה חתן פרס דן דוד לשנת 2005 יחד עם הארכאולוג גרהם ברקר מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה. ועדת הבחירה ציינה שהוא "ידוע כחוקר מוביל בארכאולוגיה של הלבנט וכמייצר חשוב ביותר של ידע ארכאולוגי לשחזור ההיסטוריה של ישראל בתקופת המקרא. הוא מצטיין ביצירת קשרים בין ארכאולוגיה למדעים המדויקים ועשה מהפכה ברבים מהתחומים האלה… לפינקלשטיין יש השפעה על תיקון מהותי של ההיסטוריה של ישראל במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ. הוא שינה את המחקר של היסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטאות בישראל ממחקר "מונומנטלי" למחקר "שיטתי" של העדות הארכאולוגית. הוא לקח דיספילינה שהפכה לרדומה ושמרנית, שבה הסכימו כולם, פחות או יותר, על הפרשנות של תוצאות חפירה, והפך את הדברים מקצה לקצה… המחקר של התקופות האלה לעולם לא יחזור להיות כשהיה… ישראל פינקלשטיין הוכיח שהוא יצירתי, יוצר ידע ומחקר ולא רק דיון, מעלה רעיונות ומעורר דיונים ללא פחד אבל עם דמיון ועם חן".[28]

בשנת 2014 זכה פינקלשטיין ב-Prix Delalande Guérineau מאת המוסד הצרפתי Institut de France, l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres בעבור ספרו Le Royaume biblique oublié (The Forgotten Kingdom).[29]

פרסים אחרים שזכה בהם כוללים את העיטור הצרפתי Chevalier de l’ordre des Arts et des Lettres (2009) ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן (2010).[30]

פרסומים

ספרים

(נוסף לדוחות החפירות שצוטטו לעיל).

  • "קדמוניות סיני: מחקרים בתולדות חצי-האי", תל אביב תש"מ (עורך, יחד עם זאב משל).
  • "הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", תל אביב 1986. מהדורה מעודכנת של הספר פורסמה באנגלית בשם The Archaeology of Israelite Settlement, Jerusalem 1988
  • "סקר ארכאולוגי בארץ בנימין", ירושלים תשנ"ג (עורך, יחד עם יצחק מגן).
  • "מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל", ירושלים תש"ן (עורך, יחד עם נדב נאמן). פורסם גם באנגלית בשם From Nomadism to Monarchy: Archaeological and Historical Aspects of Early Israel, Jerusalem 1994
  • Living on the Fringe: The Archaeology and History of the Negev, Sinai and Neighbouring Regions in the Bronze and Iron Ages, Sheffield 1995
  • The Bible Unearthed: Archaeology's New Vision of Ancient Israel and the Origin of Its Sacred Texts, New York 2001 (יחד עם ניל אשר סילברמן). תורגם ל-12 שפות. פורסם בעברית בשם "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי", תל אביב תשס"ג.
  • David and Solomon: In Search of the Bible's Sacred Kings and the Roots of the Western Tradition, New York 2006 (יחד עם ניל אשר סילברמן). תורגם לשש שפות. פורסם בעברית בשם "דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס", תל אביב תשס"ו.
  • The Quest for the Historical Israel: Debating Archeology and the History of Early Israel, Atlanta 2007 (יחד עם עמיחי מזר).
  • Un archéologue au pays de la Bible, Paris 2008.
  • The Forgotten Kingdom. The Archaeology and History of Northern Israel, Atlanta 2013, תורגם לארבע שפות.
  • מחבר שותף של שלושה ספרי יובל: לנדב נאמן, לדוד אוסישקין ולבנימין זאס.

מאמרים

פינקלשטיין כתב כ-350 מאמרים אקדמיים. רבים מהם ניתן למצוא ב דף שלו באתר אקדמיה.

ספר יובל

Bene Israel: Studies in the Archaeology of Israel and the Levant during the Bronze and Iron Ages in Honour of Israel Finkelstein, Leiden and London 2008 (eds. Alexander Fantalkin and Assaf Yasur-Landau)

לרשימות פרסומיו של פינקלשטיין ראו גם

ציוני דרך אחרים

  • נבחר לאחד מעשרת החוקרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הארכאולוגיה של הלבנט (פרסום שווייצרי, 1993).
  • הוזמן ל-Salon du Livre בפריז (2008). שם נערכו שני דיונים (debates), האחד עם הפילוסוף הצרפתי ארמן אבקסיס על המקרא וארץ הקודש, והשני עם הסופר מאיר שלו על המקרא של הסופר והמקרא של הארכאולוג.
  • הרצאת מפתח בכנס השנתי של ה-American Schools of Oriental Research בנשוויל (2000).
  • פרופיל בן כחמישים עמודים בספרו של ג"פ מונדו (J.-F. Mondot) Une Bible pour deux mémoires, Paris 2006.
  • הרצאה מוזמנת בסימפוזיון מיוחד לכבוד שישים שנים למכון ויצמן (יחד עם כלת פרס נובל עדה יונת, חתן פרס נובל דניאל כהנמן ולורד וילסון, 2009).
  • הרצאת מפתח בכנס על ארכאולוגיה של הים התיכון בפירנצה (2012).
  • שתי הרצאות ב-Académie des Inscriptions et Belles Lettres בפריז (2012, 2016).
  • הרצאה פומבית ב"אולם הישן" (Alte Aula) של אוניברסיטת היידלברג (2014).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ האקדמיה הלאומית למדעים, ‏תשעה מדענים בכירים יצטרפו היום לאקדמיה הלאומית למדעים, שתמנה מעתה 115 חברים, באתר "הידען", 8 בדצמבר 2015
  2. ^ http://www.aibl.fr/membres/associes-etrangers/
  3. ^ dandavidprize.org/laureates/2005/77-past-archaeology/173-prof-israel-finkelstein
  4. ^ https://israelfinkelstein.wordpress.com/home/recent-events/2009-06-23-2/
  5. ^ ראו גם: צבי אילן, תגליות באזור אפק, דבר, 13 במרץ 1973.
  6. ^ צבי אילן, תגליות מעבר אפק, דבר, 13 באוגוסט 1976
  7. ^ אבן העזר המקראית נחשפה, דבר, 16 באוגוסט 1978.
  8. ^ צבי אילן, נחשפו עקבות החורבן הפלישתי, דבר, 14 באוגוסט 1981.
  9. ^ נמצא פתרון לתעלומת ארון הברית האבוד - בחפירות ליד ירושלים?, באתר וואלה! NEWS‏, 15 בינואר 2019
  10. ^ ישראל פינקלשטיין, ‏היקפה של האוכלוסיה הישראלית בתקופת ההתנחלות, קתדרה 32, יולי 1984
  11. ^ על התהוות ישראל הקדום ראו I. Finkelstein, The Archaeology of the Israelite Settlement, Jerusalem 1988; idem, The Great Transformation: The 'Conquest' of the Highlands Frontiers and the Rise of the Territorial States, in T.E. Levy (ed.), The Archaeology of Society in the Holy Land, Leicester 1995, pp. 349–365
  12. ^ על התיאור המקראי של כיבוש כנען ראו I. Finkelstein and N.A. Silberman, The Bible Unearthed, Archaeology's New Vision of Ancient Israel and the Origin of its Sacred Texts, New York 2001, pp. 72–96; I. Finkelstein, A Corpus of North Israelite Texts in the Days of Jeroboam II? Forthcoming in Hebrew Bible and Ancient Israel.
  13. ^ למשל, Y. Yadin, Megiddo of the Kings of Israel, Biblical Archaeologist 33 (1970), pp. 65–96.
  14. ^ I. Finkelstein, The Archaeology of the United Monarchy: An Alternative View, Levant 28 (1996), pp. 177–187
  15. ^ למשל, A. Mazar, Iron Age Chronology: A Reply to I. Finkelstein, Levant 29 (1997), pp. 157–167
  16. ^ למשל, I. Finkelstein and E. Piasetzky, Radiocarbon Dating the Iron Age in the Levant: A Bayesian Model for Six Ceramic Phases and Six Transitions, Antiquity 84 (2010), pp. 374–385; A. Mazar, Iron Age Chronology Debate: Is the Gap Narrowing? Another Viewpoint, Near Eastern Archaeology 74 (2011), pp. 105–111
  17. ^ A. Mazar, The Emergence of the Philistine Culture. Israel Exploration Journal 35 (1985), pp. 95–107; L.E. Stager, The Impact of the Sea Peoples in Canaan (1185–1050 BCE), in T.E. Levy (ed.), Archaeology of Society in the Holy Land. London 1995, pp. 332–348
  18. ^ I. Finkelstein, The Date of the Philistine Settlement in Canaan, Tel-Aviv 22 (1995), pp. 213–239; לתוצאות פחמן 14 ראו: I. Finkelstein and E. Piasetzky, Radiocarbon Dating Khirbet Qeiyafa and the Iron I–IIA Phases in the Shephelah: Methodological Comments and a Bayesian Model, Radiocarbon 57 (2015), pp. 891–907
  19. ^ I. Finkelstein and N.A. Silberman, David and Solomon: In Search of the Bible's Sacred Kings and the Roots of the Western Tradition, New York 2006, pp. 151–178.
  20. ^ I. Finkelstein, The Philistines in the Bible: A Late-Monarchic Perspective, Journal for the Study of the Old Testament 27 (2002), pp. 131–167.
  21. ^ I. Finkelstein, City States and States: Polity Dynamics in the 10th–9th Centuries B.C.E, in W.G. Dever and S. Gitin (eds.), Symbiosis, Symbolism and the Power of the Past: Canaan, Ancient Israel, and their Neighbors, Winona Lake 2003, pp. 75–83.
  22. ^ למשל, I. Finkelstein, Historical-Geographical Observations on the Ehud-Eglon Tale in Judges, in I. Finkelstein, T. Römer and C. Robin (eds.), Alphabets, Texts and Artefacts in the Ancient Near East, Studies Presented to Benjamin Sass, Paris 2016, pp. 100–108.
  23. ^ I. Finkelstein, The Forgotten Kingdom: The Archaeology and History of Northern Israel, Atlanta 2013, pp. 37–61.
  24. ^ I. Finkelstein, Jeroboam, above.
  25. ^ I. Finkelstein, I. Koch and O. Lipschits, The Mound on the Mount: A Solution to the “Problem with Jerusalem”? Journal of Hebrew Scriptures 11 (2011, Article 12).
  26. ^ I. Finkelstein, Jerusalem in the Persian (and Early Hellenistic) Period and the Wall of Nehemiah, Journal for the Study of the Old Testament 32 (2008), pp. 501–520; idem, The Archaeology of the List of Returnees in Ezra and Nehemiah, Palestine Exploration Quarterly 140 (2008), pp. 7–16.
  27. ^ I. Finkelstein, The Expansion of Judah in II Chronicles: Territorial Legitimation for the Hasmoneans? Zeitschrift für die Alttestamentliche Wissenschaft 127 (2015), pp. 669–695.
  28. ^ laureates/2005/77-past-archaeology/173-prof-israel-finkelstein
  29. ^ english.tau.ac.il/news/Prix_Delalande-Guerineau
  30. ^ תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן לפרופ ישראל פינקלשטיין
20 במאי

20 במאי הוא היום ה-140 בשנה (141 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 225 ימים.

אלשיה

אַלַשְיָה הייתה ממלכה עתיקה שהתקיימה באזור המזרחי של הים התיכון בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת. ממלכה זאת הייתה מקור לסחורות רבות ובמיוחד נחושת למצרים העתיקה וממלכות עתיקות אחרות במזרח הקרוב. שמה של אלשיה מופיע על גבי טקסטים עתיקים רבים כמו מכתבי אל-עמארנה, מגילת ון אמון וטקסטים נוספים. בתקופה מסוימת הייתה אלשיה כנראה תחת שליטת האימפריה החתית, הממלכה נכבשה על ידי גויי הים.

השערת החוקרים היא שאלשיה הוא שמה הקדום של קפריסין או של אזור בקפריסין. בדיקות מדעיות של החומר מהם נעשו הלוחות של המכתבים שנשלחו מאלשיה, שנעשו באוניברסיטת תל אביב אישרו את האפשרות שהם נוצרו בקפריסין.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

בשר חזיר

בשר חזיר (נקרא גם בשר לבן) הוא בשר לאכילה שהוכן מחזיר.

חלקים שונים של הבשר, בדומה לבשר בקר, הם צלעות, צוואר, סינטה, פילה, ירך וכולי. סוגים שונים של בשר חזיר מעושן הם:

קותל חזיר (אנגלית: בייקון; גרמנית: שפֶּק) - נתח בשר חזיר מומלח מגב החיה, צדדיה או בטנה.

שִינְקֵן, "שִינְקֵה" או הַאם - בשר ירך ואחוריים של חזיר, מעושן או מבושל.

פרושוטו - שוק וירך חזיר מומלחות ומיובשות (פירושוטו קרודו) או מבושלות (פירושוטו קוטו) בנוסח צפון איטליה.בשר החזיר איננו כשר ואכילתו היא טאבו בתרבות היהודית (אף יותר ממאכלים לא-כשרים אחרים), ולכן יהודים רבים, אף אם אינם דתיים, נמנעים מלאוכלו, ואף במסעדות ישראליות המגישות בכל זאת בשר חזיר נהוג לעיתים קרובות לכנות אותו "בשר לבן", ובסלנג העברי מכונה בשר החזיר במונח ההומוריסטי "בקר נמוך". בשפת חז"ל החזיר מכונה בלשון נקייה "דבר אחר", כיוון שהוא נתפס כסמל לטומאה. בשר החזיר גם איננו חלאל, ולכן גם רוב המוסלמים לא יאכלו אותו.

דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס

דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס הוא ספר בנושא ארכאולוגיה מקראית מאת ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, שיצא לאור בספטמבר 2006 בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. הספר יצא תחילה באנגלית בשם David and Solomon: In Search of the Bible's Sacred Kings and the Roots of Western Tradition בתחילת 2006 בהוצאת Free Press.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

חומת סוגרים

חומת סוּגרים היא מערך הגנתי המורכב משתי חומות, חיצונית ופנימית. בתוך החלל הריק שבין החומות הוצבו קירות חוצצים, במטרה ליצור חדרים. לתוך החדרים הייתה גישה מדלתות תוך-עירוניות.

החדרים הפנימיים שימשו כחדרי אחסון, או מגורי חיילים בעתות שלום. בעתות מלחמה מולאו בעפר וכך ספקו לעיר הגנה רבה יותר מכל חומה מוצקה. כמו כן, מבנן הפשוט הנמיך את מחיר בנייתן. לתוך החומה לרוב הוכנסו מגדלים רבים שרוחבם עלה על רוחב החומה. נוסף למגדלים, שולבו בחומה שערי תאים.

המוקדמות במערכות הללו נמצאו בתל אל פול, כנראה אתר "גבעת שאול", לקראת תום תקופת הברזל I.

מאוחר יותר, בתקופת הברזל II, הפכה החומה לאופיינית עבור ערי המלכות החשובות כמגידו, גזר וחצור. יגאל ידין שיער כי בניין החומות הללו היה חלק יחיד במינו ממפעל הבנייה של המלך שלמה, כפי שמתואר במלכים א', ט', ט"ז : "...לִבְנוֹת...וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".

ארכאולוגים אחרים שללו את התיקוף של ידין לגבי מערכות הגנה שכאלו, ובייחוד שערי תאים, באתרים דוגמת אשקלון. הארכאולוגים ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין תיארכו את מרבית מרכיבי השכבה המכילה את השער התאי במגידו למאה התשיעית לפנה"ס. היותה של מגידו המפתח לחקר ארכאולוגיית הממלכה המאוחדת משפיע על תיארוכי בניין החומות.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

ממלכת ישראל

ממלכת ישראל הוא שמה של הממלכה הצפונית מבין שתי הממלכות העבריות, שלפי המקרא התקיימו בימי בית ראשון, בתקופה החופפת למחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, או תקופת הברזל השנייה. ממלכת ישראל הורכבה מבני עשרת השבטים, כאשר שני השבטים הנותרים הרכיבו את ממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'ר"ה (796 לפנה"ס - 554 לפנה"ס).

במקרא מכונה ממלכת ישראל בשמות נוספים, כמו ממלכת שומרון, על-שם בירתה, או אפרים, על שם השבט המקראי הגדול שבה ומייסדה.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

התשובה לשאלה האם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו נתונה במחלוקת בין ארכאולוגים.

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

נדב נאמן

נדב נאמן (נולד ב-1939) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב. ביוני 2012 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

עזבת צרטה

עִזְבְּת צַרְטַה הן חורבות יישוב קדום קטן ואתר ארכאולוגי ביער ראש העין, בין ראש העין וכפר קאסם, ולא הרחק מן העיר הקדומה אפק.

קיביה

קיביה (בערבית: قبيه) הוא כפר פלסטיני הנמצא בנפת רמאללה ואל-בירה, 30 קילומטרים מצפון-מערב לרמאללה וצפונית לעיר מודיעין עלית. באמצע שנת 2016 הכפר מנה 6,272 תושבים ובשיפוטו נמצאים 16,485 דונם.

במערה קארסטית שנמצאת בקרבת הכפר נתגלה מטבע ממרד בר כוכבא שמתוארך לשנים 134 עד 136 לספירה, משמעו שיהודים מצאו מפלט במערה זו בעת המרידה כנגד האימפריה הרומית.בסקר ארכאולוגי שערך ישראל פינקלשטיין בשטחי הכפר התגלו חרסים מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית, התקופה הממלוכית והתקופה העות'מאנית הקדומה.בליל ה-14 עד 15 באוקטובר 1953 ביצע צה"ל פעולת תגמול בכפר. בפעולת קיביה פוצצו החיילים כ-45 בתים והרגו כ-60 מתושבי הכפר שהסתתרו בהם, רובם נשים וילדים. הפעולה בוצעה על ידי חיילי יחידה 101 וגדוד 890 של הצנחנים בפיקודו של אריאל שרון ועוררה סערה בין לאומית ומחלוקת פנימית במדינה. דוד בן-גוריון תירץ את הפעולה ותוצאותיה כפעולה שבוצעה על ידי אזרחים כתגמול על רצח אם ושני ילדיה ביהוד, שבוצע על ידי מסתננים.

קרמיקה פלשתית

הקרמיקה הפלשתית היא סוג של קדרות כנענית, המיוחסת לפלשתים.

הקרמיקה הפלשתית ומבנהּ מעידים על עליונותה התרבותית של החברה הפלשתית על שאר עמי כנען, במיוחד בעת הפלישה הפלשתית לכנען.

הפלשתים יצרו מהטיט מינים רבים של כלים שנמצאו בתלים רבים ברחבי ארץ ישראל (תל קסילה, עקרון, אשדוד וכיוצא בכך), אולם ניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות על סמך צורתם.

לקבוצה הראשונה נמנים הכלים שבחזותם ניכרות תכונות של תרבויות אגן הים האגאי, ובעיקר אלו של התרבות המיקנית, כדים אלו היו הכדים הקדומים יותר שייצרו הפלשתים. בעוד שלקבוצה השנייה משתייכות דוגמאות קרמיקה בהן ניכרת השפעת המאפיינים הכנעניים.

ראשוני הכדים הפלשתיים בארץ ישראל היו כדי ה"מונוכרום הפלשתי" (ראו בהמשך) (mycIIIc), צבעיהם היו מאופקים בהרבה, ומבנם משוכלל פחות מה"ביכרום הפלשתי". עם השנים, בעבור הזמן מהפלישה הפלשתית ארצה, החלו להתפתח ביישובים הפלשתיים כדי הביכרום, לראשונה היו בשימוש יחד עם המונוכרום, אולם לימים החליפו אותם.

סגנון הקדרות הפלשתית רבגוני למדי. צבעי כדים פלשתיים בסיסיים היו אדום ושחור (ה"ביכרום הפלשתי" - הכדים הדו-גווניים), בדומה לכלי בית ירח העתיקים, אל הכלים נוספו מיני עיטורים צבעוניים, איורי בעלי חיים מפותחים (במיוחד ציפורים ודגים), צורות גאומטריות קוויות, נקודות, ועיגולים למיניהם. האזורים המעוטרים היו לרוב גוף ומצח הכלי. מכלול הכלים כולל גם כלים המצביעים על כך שהפלשתים הרבו לשתות משקאות אלכוהוליים, בהם בקבוקים וקנקני שתייה הדורים. ששימוש כנראה במשתאות ובחגיגות.

מרבית העיטורים הפלשתיים שאובים מחיי היום-יום של תרבויות רבות במזרח התיכון הקדום. הפלשתים כנראה שלא "ייבאו" את מיני הכלים המיקניים ארצה, היות שצורתם חוקתה בידי קדרים מקומיים עוד מימי תקופת הברונזה המאוחרת. לעיתים ניתן להבחין בדוגמאות כנעניות של קדרות פלשתית בטרם הגיעה ארצה, עם הפולשים מכרתים, אבל עיטור הדוגמאות הפלשתיות עילאי לזה של הכדים הכנעניים, שלקו בעיצובם.

ישנה חשיבות רבה לקדרות הפלשתית בזיהוי ותיארוך תקופות שלטון פלשתיות בתלים ארכאולוגיים בארץ ישראל, וקביעת תקופת הברזל המוקדמת באתרים דוגמת תל גזר. אם כי בשנים האחרונות, בעיקר ברוח מחבר הספר "ראשית ישראל", ישראל פינקלשטיין, התפתח דיון בדבר תיארוך הקדרות.

לטענת פינקלשטיין, יש בהיעדר כדי המונוכרום במעוזים מצריים מובהקים דוגמת לכיש, בשנים 1175–1150 לפנה"ס כדי להעיד על אי המצאות הפלשתים באזור, ואי בואה של תקופת הברזל. פינקלשטיין גרס כי יש להנמיך את התיארוך המקובל ל-1135–1100 לפנה"ס או מאוחר יותר כתאריך הנכון לבוא הפלשתים ותקופת הברזל, ונסיגת השושלת ה-20 המצרית.

האסכולה הנגדית, ובראשה ארכאולוגים דוגמת עמיחי מזר, טוענת כי משמעות העדר החרסים היא שהפלשתים היו גרים בלתי מקובלים ודחויים בידי חברות כנעניות ומצריות כאחד, ולכן חרסיהם לא הגיעו לשטחי כנען שנשלטו בידי מצרים, ללא כל קשר לתאריך הגירתם.

ראשית ישראל

ראשית ישראל הוא ספר מאת פרופסור ישראל פינקלשטיין, מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וניל אשר סילברמן, שיצא לאור בשנת 2001 באנגלית בכותרת "The Bible Unearthed" ובעברית בתרגומה של עדי גינצבורג - הירש ב-2003 בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

שילה (עיר מקראית)

שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים. האתר כולל ממצאים ארכאולוגים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.

תל מגידו

תל מגידו (ערבית تل المتسلم תל אל-מֻתַסַלִם - "תל המושלים") הוא מהאתרים הארכאולוגיים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. ראשית ההתיישבות בו החלה באלף הרביעי לפנה"ס.

האתר פתוח לקהל משנות ה-50 של המאה ה-20. בתקופה בו נחפר האתר לא היו מודעים לבעיות השימור. לאורך השנים לא נעשו באתר פעולות שימור מקיפות. בשנת 2005 הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ובשנת 2006, לאחר ההכרה, הוכנה תוכנית שימור מקיפה לאתר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.