ישראל נג'ארה

רבי ישראל נג'ארה (צפת, 1555עזה, 1628) רב, פרשן ומשורר. מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים.

קורות חייו

נולד ב-1555 בצפת שתחת שלטון האימפריה העות'מאנית. מוצאו מהעיר נג'ארה בספרד ועל שמה נקרא שם משפחתו. למד אצל אביו ר' משה נג'ארה ואצל סבו ר' ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים. בבחרותו עבר לדמשק והיה שליח ציבור בקהילה הספרדית שם. לאחר תקופה שעבר בין ערים שונות במקומות שונים, בין היתר בסוריה, שב לדמשק לתקופה קצרה, ומשם חזר לעיר הולדתו צפת, הוא התחתן ונולדה לו בת.

בעקבות מגפה שבה שכל את בתו ואשתו חזר בשנת 1576 לדמשק, שם התחתן בשנית, ונולדו לו שלושה ילדים. לאחר תקופה בדמשק עבר לעזה, שם שימש כפוסק. בנו הרב משה נג'ארה שימש כרבה הראשי של עזה אחריו. בהיותו בעזה היה מורה של אבטליון. נפטר ב-1628 בעזה, ונקבר בבית-העלמין היהודי בעיר.

על שמו קרויים רחובות במספר ערים בישראל, ביניהן: ירושלים, תל אביב, חולון, רעננה ורחובות.

פיוטיו

הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן. הדי השפעתו ניכרים במרחב הגדול ביותר של קהילות יהודיות מארצות הבלקן, רוב ארצות העולם המוסלמי ואף הודו. בפיוטיו ניכרת ההשפעה של שירת ספרד הן במשקל ובצורה הקפדניים, והן בנושאי השירה. בין פיוטיו המפורסמים: "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "יָה רִבּוֹן עָלַם", "יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי", "יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי", "יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי" ורבים נוספים.

בשירתו היה שילוב נדיר בין קדושה, קבלה וחולין, יחד עם התאמת השירה למנגינות מקומיות נפוצות ואהובות. מבחינה מוזיקלית חולל ר' ישראל מהפכה של ממש בכך שהתאים מנגינות עממיות אל שירת הקודש, קידש אף אותם, ובכך גרם לבני הקהילה, שהכירו את השירים העממיים, להחליף את הטקסט המקורי בטקסט עברי, המכוון כלפי שמים. "רכבות" אלו של מוזיקה עממית הובילו קרונות רבים של שירת קודש איכותית ופיוטים למרחבי העולם מאז ועד היום. הוא ככל הנראה המשורר העברי הראשון שמציין ביחס לכל שיר את המקאם של הלחן.

התנגדות

בעקבות כתיבת השיר "כתובת ישראל", המנוסח ככתובה בין ישראל לה' בעת מתן תורה, ביקר אותו רבי מנחם די לונזאנו, בן דורו של נג'ארה, וכתב כי "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" (מתוך ספרו "שתי ידות", דף קמב). בנוסף קבל על כך שנג'ארה משתמש בסגנון ובמשקל הערביים, הזרים לרוח ישראל. ואכן, החוקר יוסף יהלום גילה כי רבים משיריו של נג'ארה מתחילים באופן המזכיר שירי עגבים מוכרים של התקופה.

נג'ארה ענה למבקריו בשיר וכתב בהקדמה לספרו זמירות ישראל:

פי דוברי שקר ודובר שירי עגבים יסכר
ושירי אהבים לא יעלה על ליבם / ולא יעלה על שכלם לעולם
בראותם השירים אשר לשלמה - מלך שהשלום שלו,
איש על דגלו ישירו ואליו יעריצו, / באמרי נועם הקטופים מלוח ליבם - שיח הגיונם וניגונם.
הנם ישישו בשמחה / ויתמכו מטה עוז עם מקל תפארה
כי חזקה על כל איש ואיש: לא שביק היתרא ואכיל איסורא
ובפרט בהיות הניגונים בלתי משתנים, לא ילכו להנקש / בלשון זר ואכזר לפח ולמוקש / ויניחו מלבקש
...השם, / ולזמר דברים המצודקים אשר ערכתי כשולחן ערוך לפניהם, / נזכרים ונעשים בזמניהם ובמועדיהם
אין בהם נפתל ועקש / בצדק - כל אמרי פי.[1]

בחלקו השני של ספר החזיונות, יומנו האישי לכאורה של המקובל רבי חיים ויטאל תלמיד האר"י, ישנה ביקורת חריפה על אישיותו של נג'ארה עצמו, וסיפורים על התנהגותו התמוהה. חוקרים בני ימינו סבורים שהספר אינו זיוף בידי מתנגד לקבלה, אך לאורך השנים הספר היה שנוי במחלוקת, הוא סותר לחלוטין את ספרו שערי קדושה שפורסם עוד בחייו, ונמצאו בו פרטים המצביעים על איחור כתיבתו.[2][3] לפי ספר זה, דיבוק שנכנס לאשה אחת אמר כי אמנם פזמוניו של נג'ארה טובים, אך הוא עצמו "פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור" ולפיכך "אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר". הרוח ממשיכה ומספרת כי נג'ארה חילל את השבת, קיים משכב זכור וכן שכב עם גויה. רבי חיים ויטאל אמנם כותב שהוא מסופק אם דבריה אמת או לא, אך לדבריו נג'ארה הודה לו על חטא אחר שעבר, כאשר בליל שבת "קבע סעודתו בשעה פלונית בבית יעקב מונידאש והניח כובעו בקרקע וזימר שירות בקול רם ואכל בשר ושתה יין." (כלומר שר שירי קודש בגילוי ראש)[4]. עם זאת, רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), בחיבורו "שם הגדולים", שיבח את שירת רבי ישראל נג'ארה וכתב שאומרים בשם האר"י שדבריו חשובים בשמים. הוא הזכיר את ההתנגדות לסגנון שירתו אך התעלם מדברי רבי חיים ויטאל, על אף שהכיר את הספר. גם החוקר מרדכי מרגליות ב"אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל" התייחס לדברי רבי חיים ויטאל בביטול, וכתב כי "הדברים הנאמרים במהדורות שלפנינו אינם מחוורים". דבריו של רח"ו צונזרו ברוב מהדורות הספר, ונדפסו רק לאחרונה במהדורה שנערכה בידי אהרון זאב אשכולי בהוצאת מוסד הרב קוק. וכן במהדורת יד בן צבי, על פי כתב יד של הספר. חוקר הספרות הרב ראובן מרגליות טען במכתב למרטין בובר כי מדובר בזיוף שאינו מפרי עטו של רבי חיים ויטאל. הוא מחה בפני הוצאת מוסד הרב קוק עד שהסירה את הספר מהמדפים[5]. ההתנגדות לנג'ארה לא הכתה גלים בציבור הרחב, וכבר בימיו הוא הפך למשורר אהוב ומקובל. גם בעל החתם סופר, שנהג שלא לשיר את שירי נג'ארה, משנשאל על הטעם העדיף להתחיל לשיר אותם מלספר את הבקורת שעליו[6].

מספריו

  • זמירות ישראל - פיוטים
  • מערכות ישראל - פירוש לתורה
  • מקווה ישראל - דרשות
  • פצעי אוהב - פירוש על ספר איוב

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ זמירות ישראל ישראל נג'ארה (מהדורת ונציה ה'שנ"ט, אתר כתבים עבריים - היברובוקס)
  2. ^ מהדורת מוסד הרב קוק עמ' לד.
  3. ^ יש המפקפקים באמינות הספר
  4. ^ אודות סיפור זה ראו: חמדת ימים, חלק ג, הכותב שרבי חיים ויטאל נשלח בידי המלאכים לבדוק מדוע אין רבי ישראל נג'ארה מוזמן לשירה השמיימית, גילה שהבעיה הייתה שירת קודש בלא כיסוי זרועות ובלא כיסוי ראש. הרב נג'ארה לפי דבריו געה בבכייה ושינה את דרכו כשנודעה לו חומרת המעשה. פרק ג, אות ו' ואות ז'.
  5. ^ ההקדמה לספר החזיונות במהדורת יד בן צבי
  6. ^ ירחון "האוצר" מהדורה כ"א (אתר היברובוקס)
אבטליון

האם התכוונתם ל...

אבטליון (משורר)

אַבְטַלְיוֹן ב"ר מרדכי דויק (ה'ש"ל, 1570, קושטא – נפטר באדריאנופוליס) היה מגדולי המשוררים בטורקיה במאה ה-16.

אילן ברקוביץ'

אילן ברקוביץ' (יליד 1973) הוא משורר ומבקר שירה ישראלי.

אקרוסטיכון

אקרוסטיכון (מיוונית: akros קיצוני + stichos שורה; בלועזית: Acrostic) היא שיטת כתיבה של שיר או פרוזה, בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.

בימי הביניים נחשב האקרוסטיכון כאחד מקישוטי השיר, וככל שהאקרוסטיכון היה מורכב ומשוכלל יותר, כך הוסיף ליוקרתו של השיר ומחברו.

בעת החדשה השימוש באקרוסטיכון אינו נהוג בשירה רצינית, אם כי עודנו בשימוש בכתיבה שבאה לשעשע, כגון בברכות ליום הולדת.

שימוש נוסף לאקרוסטיכונים הוא כאמצעי לצופן - הצירוף הנוצר על ידי האותיות הראשונות הוא העיקר, והשיר משמש לו הסוואה. לשימוש זה התייחס באירוניה הסופר האירי ג'ונתן סוויפט בספר ג' של "מסעות גוליבר". האקרוסטיכון חדר אף לתוך הטוקבקים באינטרנט, לשם העברת מסר שעוקף את הביקורת של עורך האתר.

בצלאל אשכנזי

רבי בצלאל אשכנזי (1520–1594 לערך) היה שד"ר, מגדולי חכמי ורבני ירושלים ומצרים בתקופתו, מחבר השיטה מקובצת, ומן האחרונים.

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת תל אביב. ההוצאה לאור נוסדה בשנת 2001, ביוזמת רקטור האוניברסיטה, פרופ' נילי כהן.מנהל ההוצאה מאז היווסדה הוא פרופ' אביעד קליינברג. באתר האינטרנט של ההוצאה מציג פרופ' קליינברג את חזונה:

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין פותחת את שעריה בפני כל מה שמעורר מחשבה ודיון, כל מה שמבטא את המיטב שבהגות האנושית, כל מה שמכבד את קהל הקוראים אוהבי הספר ושוחרי הדעת.

אנו מבקשים לסייע ביצירתו ובחיזוקו של מקום מפגש שבו יצרני התרבות וצרכניה יוכלו לנהל רב-שיח. כאשר המקום הזה, 'רשות הרבים התרבותית', מתערער, נוצר נתק בין המלומדים לחברה, נתק המדלדל את חיותן של שתי הקבוצות.

ייסוד הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב הוא ביטוי לדאגה ולסולידריות חברתית, לרצונה של האוניברסיטה לחבר את מה שנפרם בתרבות הישראלית, לגשר על פערים, לפתוח ולהיפתח.ההוצאה לאור מפרסמת בעיקר ספרי עיון, מרביתם מאת חוקרים ישראלים, וכן יצירות, מתורגמות ומקוריות, מהקלאסיקה העולמית והיהודית, ובהן "פאוסט" מאת גתה (בתרגומה של ניצה בן-ארי), "דוקטור פאוסטוס" מאת כריסטופר מארלו (בתרגומו של מאיר ויזלטיר), הקוראן (בתרגומו של אורי רובין), "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם (בתרגומו של מיכאל שורץ) סדרת שירת תור הזהב של יהדות ספרד ועוד.

במסגרת ההוצאה יוצאות לאור סדרות אחדות:

שירת תור הזהב: שירים מאת אברהם אבן עזרא, טודרוס בן יהודה אבולעפיה, יהודה אלחריזי, יהודה הלוי, ישראל נג'ארה ועוד.

דתות העולם: ספרי מבוא על אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם, וודו, יהדות.

החומרים המרכיבים אותנו: קובצי מאמרים בעריכת אביעד קליינברג: "בטן מלאה - מבט אחר על אוכל וחברה", "לא להאמין - מבט אחר על דתיות וחילוניות", "על אהבת אם ועל מורא אב - מבט אחר על המשפחה".

זמירות ופיוטים לשבת

זמירות ופיוטים לשבת הם טקסטים פיוטיים ששרים בעדות אשכנז במהלך סעודות שבת, ובעדות ספרד גם בבית הכנסת לפני תחילת התפילה ולעיתים במהלכה. ברובם חוברו הזמירות והפיוטים בין המאות ה-14 וה-17, אם כי פיוטים רבים חוברו גם לאחר מכן, ועד ימינו.

מטרת הזמירות הוא להנעים את ארוחות השבת, לייחד אותן מארוחות בימי החול ולהזכיר על השולחן דברי תורה. המקור למנהג זמירות שבת נמצא כבר בתלמוד הבבלי (מגילה יב ע"ב), בספר הזוהר ובדברי רבי יהודה החסיד.

"זמירון" הוא חוברת קטנה ובה כל הסדר הטקסי של השבת, הכולל את הקידושים השונים, ההבדלה, ברכת המזון ואת הזמירות השונות המתחלקות לערב שבת, לסעודת יום השבת, לסעודה שלישית ולמוצאי השבת.

הנושאים העיקריים בזמירות הם הלל ושבח לאל שנתן יום מנוחה, וגדלות השבת ומעלתה. בכמה מהזמירות למוצאי שבת מוזכר אליהו הנביא, שעל פי אמונת המסורת יושב במוצאי שבת תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון על קטרוגו בזמן שהיה עלי אדמות.

בחלק מהזמירות חתומים באקרוסטיכון שמות מחבריהם במילים הראשונות של כל בית או שורה.

חזנות

חזנות הוא כינוי לקריאה של פרקי דת יהודית, בצורה מוזיקלית. החזן הוא שליחו של הציבור לומר ולשיר את פרקי התפילה. ב-200 השנים האחרונות, ובמיוחד באירופה עלה מעמדו של החזן לדרגת אמן המבצע לחנים מקוריים המהנים את קהל השומעים, ויוצר אווירה של קדושה הסוחפת את המתפללים לחוויה עמוקה ומרגשת. החזנות מוצאת את ביטויה המיוחד בשבתות ובחגים ובעיקר בימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) בהם נוהרים ההמונים לבתי הכנסת. בעידן המודרני החזנות היא ז'אנר מוזיקלי בפני עצמו, וחזנים ידועי שם ממלאים אולמות גדולים בקהל המגיע ליהנות מהיצירה ומהמבצעים.

טובה בארי

פרופ' טובה בארי (נולדה ב-1947) היא חוקרת השירה העברית בימי הביניים.

ידיד נפש

יְדִיד נֶפֶשׁ הוא פיוט שחובר בארץ ישראל במאה ה-16 על ידי רבי אלעזר אזכרי, ממקובלי צפת. בנוסח ספרד נהוג לאמרו לפני תפילת מנחה בערב שבת. בהשפעת מנהג זה, חלק גדול מהציבור הדתי לאומי נוהג לשיר אותו לאחר תפילת מנחה של ערב שבת, לפני אמירת קבלת שבת. כמו כן, הפיוט הוכנס ברוב תפוצות ישראל, לחלק מזמירות השבת לסעודה שלישית. בקהילות ספרדיות מסוימות נהוג לשיר אותו לפני תפילת שחרית כחלק משירת הבקשות.

ידידי רועי מקימי

יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי הוא פיוט שחיבר רבי ישראל נג'ארה (1628-1555). הפיוט מבטא את הכיסופים של עם ישראל בגלותו לאלוהיו כצאן המשתוקק לידו המכוונת והתומכת של הרועה, ולגאולה.

הפייטן קורא לאורך השיר לרועה לשוב ולגאול את צאנו, תוך שילוב קטעי פסוקים העוסקים בצאן. בראש הבתים, האקרוסטיכון: ישראל חזק.

ישנן קהילות בהן נהוג לשורר את הפיוט כחלק מזמירות השבת. השיר נדפס פעמים רבות בשינויי נוסח קלים, וזכה למספר לחנים.

יה ריבון עלם

"יָהּ רִבּוֹן עָלַם" הוא פיוט שחיבר רבי ישראל נג'ארה. פיוט זה הוא אחד הנודעים ביותר בקרב קהילות האשכנזים, אשר נוהגים לשיר אותו בסעודת ליל שבת, והספרדים הנוהגים לשיר אותו בשירת הבקשות. לפיוט זה חוברו עשרות לחנים, ישנים ומודרניים.

יודוך רעיוני

"יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי" הוא פיוט לשבת, אשר נכתב על ידי המשורר הרב ישראל נג'ארה מהמאה ה-16.

הפיוט מושר בלחנים שונים בכמה עדות, בפרט אצל יהודים רומניוטים, יהודי עדות המזרח ויהודים ספרדים.

אצל יהודי מרוקו מפייטים אותו בסדר הבקשות ל"פרשת בא", ואצל יהודי חלב הוא מושר בשירת הבקשות לשבת, ובקהילת יהודי בבל הוא מושר בדרך כלל בליל שבת.

יעלה יעלה

"יַעֲלָה יַעֲלָה בּוֹאִי לְגַנִּי", או בקיצור "יַעֲלָה יַעֲלָה", הוא פיוט אשר נכתב במאה ה-16 על ידי הרב ישראל נג'ארה, מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים.

הפיוט הוא שיר אהבה בין הדוד לבין הרעיה (המכונה בפיוט יעלה), ונכתב על בסיס משל אהבת הדוד והרעיה בשיר השירים, המסמלת את האהבה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. בפיוט ישנם גם מספר הרמזים לפסוקים בשיר השירים. כל בית בשיר נאמר על הרעיה והדוד לסירוגין. בשני הבתים הראשונים כל אחד מן האוהבים קורא לשני לשוב אליו. המשך הפיוט עוסק בגלות בה נמצאת הרעיה, לה מסביר הדוד כי הגלות היא לטובה, וכי היא עתידה להסתיים. בסוף הפיוט מבקשת הרעיה מן הדוד לאוספה מן הגלות, והדוד מבטיח לשלוח את 'סגנו', המשיח.

הפיוט מצא חן וחיבה בעיני כלל עדות המזרח וכיום נוהגים במנהגי הספרדים לשיר פיוט זה גם בזמירות ליל שבת.

קהילת יהודי מרוקו נוהגת לפייט את הפיוט בשירת הבקשות של שבת פרשת בא.

נהוג לשיר את הפיוט גם באירועי שמחה שונים, למשל הולדת בת או שמחת בת מצווה.

לפיוט לחנים רבים, בהם לחנו של המוזיקאי הישראלי יליד עיראק עזרא אהרן אשר חיבר את הלחן במאה ה-20, שהוא המוכר ביותר, גם בזכות ביצועם של ברי סחרוף כסולן, דניאל זמיר ומתיסיהו.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

פסטיבל הפיוט

פסטיבל הפיוט הוא פסטיבל מוזיקה המתקיים מדי שנה במהלך עשרת ימי תשובה בירושלים. במרכזו עומד הפיוט היהודי המבוצע בסגנונות של מוזיקה מסורתית, מוזיקת עולם, ג'אז, רוק ומוזיקה אלקטרונית.

הפסטיבל החל את דרכו באביב של שנת 2008 עם סדרת אירועים מוזיקליים שהתקיימו בירוחם ובירושלים. בשנת 2009, התמסד הפסטיבל כאירוע שנתי בירושלים, ביוזמת המנהל האמנותי יאיר הראל, בשיתוף עם בית אבי חי.

הפסטיבל מהווה חלק מחדירת מסורת הפיוט למיינסטרים התרבותי-מוזיקלי בישראל, שהחל בעשור הראשון של המאה ה-21, והפך עם השנים לאירוע מוזיקה המושך קהל גדול ומגוון. הוא מציג את הפיוט ושירת הקודש של יהדות צפון אפריקה, לעיתים קרובות עם ביצועים ועיבודים חדשניים, אך מופיעים בו גם קטעי שירה ממסורת החזנות האשכנזית. כמו כן מועלות במסגרת הפסטיבל יצירות מקוריות שנוצרו בהשראת תרבות מסורתית.

אחד ממאפייני הפסטיבל היא הופעה משולבת של זמרים מקצועיים מובילים לצד פייטנים וחזנים. כך, למשל, ב"מופע הפיוט לימים הנוראים", שחתם את הפסטיבל השישי (2013), נפגשו על אותה במה זמר הרוק ברי סחרוף, שביצע כיסוי לשיר בן 500 שנה מאת ר' ישראל נג'ארה, לצד הפייטן רבי חיים לוק ונגני תזמורת ירושלים החדשה. בשנת 2012 הופיעה בין השאר להקת המטאל הישראלית אורפנד לנד, בשיתוף עם קובי אפללו.

רצינו להיות

רצינו להיות הוא אלבומו השלישי של הזמר והיוצר הישראלי עידן עמדי שיצא ב-17 במאי 2015. כל שירי האלבום נכתבו והולחנו על ידי עמדי, מלבד מילות הפיוט "יה ריבון עולם", שנכתב על ידי רבי ישראל נג'ארה, אותו הוא מבצע באלבום יחד עם אחיו הגדול, אלעד.

שירה עברית

שירה עברית נכתבה עוד מימי המקרא וממשיכה להיכתב עד ימינו. לאורך הדורות התעצב והשתכלל סגנון השירה, והמשוררים בני התקופות המאוחרות כללו בשירתם התייחסות לשירי התקופות שקדמו להם.

שלי אלקיים

שלי אלקיים (נולדה ב-1955) היא משוררת ישראלית וחוקרת קבלה ודתות, אשר שמשה כיועצת חינוכית ונציגת אגודת היועצים החינוכיים בישראל בוועדת החינוך של הכנסת. יו"ר האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי אנליטי, חברה ב-European Group Analytic Training Institution Network) E.G.A.T.I.N), חברת הוועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים בין השנים 1992–1993 ושל הנהלת אגודת היועצים החינוכיים בישראל. ממייסדות המועצה האזרחית (2015).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.