ישראל בר-יהודה

ישראל בר-יהודה (אִידֶלסון) (15 בנובמבר 18954 במאי 1965) היה פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

ישראל בר-יהודה
Israel Bar-Yehuda
ישראל בר-יהודה, 1951
לידה 15 בנובמבר 1895
כ"ח בחשוון ה'תרנ"ו
קונוטופ, האימפריה הרוסית
פטירה 4 במאי 1965 (בגיל 69)
ב' באייר ה'תשכ"ה
יגור, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1926
מקום קבורה בית העלמין, קיבוץ יגור
סיעה מפלגת הפועלים המאוחדת, אחדות העבודה - פועלי ציון
שר הפנים ה־4
3 בנובמבר 195517 בדצמבר 1959
(4 שנים ו-6 שבועות)
שר התחבורה ה־9
28 במאי 19624 במאי 1965
(3 שנים)
חבר הכנסת
14 בפברואר 19494 במאי 1965
(16 שנים)
כנסות 1 - 5
תפקידים בולטים
סגן יושב ראש הכנסת

תולדות חייו

בר-יהודה נולד בשם ישראל אִידֶלסון בעיר קונוטופ שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, ברוך, היה מנהל חשבונות ונצר לחסידי חב"ד, ואמו, בלומה מיכלה, ניהלה את משק הבית. בביתם לא התקיים אורח חיים מסורתי, אלא מתוך הרגל, ושפתם הייתה רוסית. עם קרובי משפחתו נמנו בן-דוד אביו, המנהיג הציוני אברהם אידלסון, ובן-דודו הוא, המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון.

בילדותו עברה משפחתו ליקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק), שבה למד בר-יהודה בבית ספר תיכון ריאלי. בגיל 14 הצטרף לארגון הציוני "נכדי ציון", וכעבור שנתיים לארגון "צעירי ציון". מטעמי ציונות הוא החל בלימודים במכון האוניברסיטאי למהנדסי מכרות, במטרה לעסוק בקידוח נפט לאחר עלייתו לארץ ישראל.[1] ערב מלחמת העולם הראשונה נבחר אידלסון לחבר ועד בסניף יקטרינוסלב של אגודת "צעירי ציון". מתוקף תפקידו זה הוא בחר לקיים קשר ישיר עם הפליטים שהגיעו בימי המלחמה לעיר, ולמד למטרה זו את השפה היידית.

ב-1917 היה לחבר מרכז התנועה, ובאותה שנה השתתף בוועידת צעירי ציון ובלט בה כאחד ממנהיגי הצירים הסוציאליסטים.[2] באותה עת סיים בר-יהודה את לימודיו, אך החלטתו להשתתף בוועידה הובילה להיעדרותו מבחינות ההסמכה. בהיעדר פרנסה, נותר בר-יהודה לחיות בבית הוריו והתמסר לפעילות תנועתית. הוא היה לאיש מפתח בארגון המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס). בתקופה זו שימש כמורה פרטי בשכר למנחם מנדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש).[3] באותה עת נישא לבבה לבית טרכטנברג ונולדה לזוג בתם היחידה. המשפחה עברה לחיות בעיר חרקוב. בוועידת חרקוב (1920) של התנועה היא הפכה רשמית למפלגה הציונית-סוציאליסטית, ובר-יהודה היה לדמות המרכזית של המפלגה בברית המועצות, שהייתה התנועה הציונית הגדולה במדינה, ובתנאי המחתרת שבהן פעלה שימש למעשה כמזכיר המפלגה. פעילותו העיקרית נגעה להקמת קואופרטיבים וקופות גמל.

בשנת 1922 נעצר בקייב על ידי הג.פ.או. בשל פעילותו הציונית (במהלך כינוס מועצת הצ"ס) ונידון לשלוש שנות גלות בגליל זיראניה שעל חוף הים הלבן. בשנת 1923, ממקום מעצרו, יצאה לפועל יוזמתו לחילופי עצירים בין האסירים הפוליטיים בברית המועצות לבין קומוניסטים יהודים שנידונו בארץ ישראל לגירוש.[4] בר-יהודה עצמו שוחרר באחת מעסקאות אלו, ולאחר שחרורו המשיך לעמוד בראשות המפלגה, פעל לחיזוק ערכי הציונות בקרב חבריה, הנהיג את תנועת הנוער "יוּגֶנט-צ"ס" ופעל לחיזוק חברי התנועה המצויים בגלות ובמעצר.

לאחר שחרורו יצא לליטא, ומשם לעיר גדנסק שבפולין, ולבסוף הגיע לברלין. לאחר מכן פעל להקמת "ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון - צ"ס", מפלגי פועלי ציון - ימין ושרידי צ"ס מברית המועצות, והיה מזכירה בין השנים 19231926. ב-1926 עלה לארץ ישראל ושימש מזכיר מועצת פועלי פתח תקווה עד 1928, אז עקר לתל אביב. ב-1930 הצטרף לקיבוץ יגור. היה ציר אספת הנבחרים, חבר הוועד הלאומי, מראשי סיעה ב' ואחדות העבודה לאחר הפילוג ב-1944.

בר-יהודה נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם, ולאחר מכן, החל מהכנסת השנייה ועד מותו בתקופת כהונת הכנסת החמישית, מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. שימש גם כמזכ"ל "אחדות העבודה-פועלי ציון" בין השנים 19601962. בשנים 19551959 כיהן כשר הפנים, ובשנים 1965-1962 כיהן כשר התחבורה. במסגרת תפקידו כשר הפנים הוציא הנחיות למרשם האוכלוסין לרשום כיהודי "כל אדם המצהיר בתום לב שהוא יהודי – יש לרשום אותו כיהודי. ואין לדרוש ממנו כל הוכחות אחרות" מה שגרם למשבר קואליציוני עם שרי המפד"ל ולפרישתה מהממשלה ב-יולי 1958.

בר-יהודה כיהן כחבר הכנסת לצד גרושתו בבה אידלסון, שכיהנה כחברת כנסת מטעם מפא"י.

נפטר בשנת 1965, בגיל 69, בעת היותו שר בממשלה ונקבר בהלוויה ממלכתית ביגור.[5]

על שמו שכונת "בר-יהודה" בפתח תקווה - בין הרחובות ארלוזורוב, קפלן ודגל ראובן;[6]; גשר בר יהודה החוצה את נחל הירקון בתל אביב, ועליו עובר רחוב אבן גבירול; דרך המתחילה בחיפה וממשיכה בנשר; מנחת בר-יהודה ("מנחת מצדה").[7] ובית תרבות "בית בר-יהודה" ופאב בקיבוץ יגור.[8]

לקריאה נוספת

  • יעקב גורן, ישראל בר-יהודה: איש בשליחות תנועה, אפעל: יד טבנקין, תשנ"ב 1992.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גורן, עמ' 14.
  2. ^ גורן, עמ' 32–38.
  3. ^ לאופר, ימי מלך, עמ' 159; מנחם פרידמן ושמואל היילמן בספרם "הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו", על פי צבי הרכבי, ספר יקטרינוסלב, ירושלים – תל אביב תשל"ג, עמ' 119; יחיאל הררי, סודו של הרבי, עמודים 75-77
  4. ^ גורן, עמ' 53–54.
  5. ^ ישראל בר־יהודה, דבר, 5 במאי 1965, המשך; ישראל בר־יהודה הובא למנוחות ביגור, דבר, 7 במאי 1965. הוועדה המרכזית התייחדה עם זכרו של י. בר־יהודה, דבר, 10 במאי 1965.
  6. ^ נקראה שכונה בפתח־תקוה על שם ישראל בר־יהודה, דבר, 17 ביולי 1968.
  7. ^ שדה־תעופה ע"ש ישראל בר־יהודה נחנך במצדה, דבר, 14 בינואר 1966.
  8. ^ "בית בר יהודה" ביגור ייחנך בסוף החודש, מעריב, 6 במרץ 1969.
15 בנובמבר

15 בנובמבר הוא היום ה-319 בשנה, (320 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 46 ימים.

1895

שנת 1895 היא השנה ה-95 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1895 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1965

שנת 1965 היא השנה ה-65 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1965 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

4 במאי

4 במאי הוא היום ה-124 בשנה (125 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 241 ימים.

אחדות העבודה - פועלי ציון

אחדות העבודה - פועלי ציון הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית בעלת מאפיינים מדיניים ניציים יחסית, שהוקמה בשנת 1954 בעקבות הפילוג במפ"ם. ב-1968 הייתה לאחת ממייסדות מפלגת העבודה, יחדיו עם מפא"י ורפ"י.

גשר בר-יהודה

גשר בר-יהודה הוא גשר על נחל הירקון לאורך רחוב אבן גבירול בתל אביב, הקרוי על שמו של ישראל בר-יהודה, פעיל ציוני, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל.

הכנסת השלישית

כהונתה של הכנסת השלישית החלה ב-15 באוגוסט 1955, הרכבה נקבע בבחירות לכנסת השלישית שנערכו ב-26 ביולי אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ולאחר שהשביע את חברי הכנסת, העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת, מרדכי נורוק. מיד לאחר מכן נבחר יוסף שפרינצק ליושב ראש הכנסת, בתמיכתם של 109 מחברי הכנסת, ללא מתנגדים ועם שישה נמנעים.

הכנסת השלישית כיהנה עד התכנסותה של הכנסת הרביעית, ב-30 בנובמבר 1959. כהונתה של כנסת זו היא הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

המפלגה הציונית-סוציאליסטית

המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) הייתה מפלגת פועלים יהודית-ציונית-סוציאליסטית שהתקיימה בברית המועצות ופולין בין השנים 1920–1926.

חיים משה שפירא

חיים משה בצלאל שפירא (26 במרץ 1902 - 16 ביולי 1970) היה מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית במשך שנים רבות ונציגה בממשלת ישראל.

כביש 752

כביש 752, דרך בר-יהודה (על שם ישראל בר-יהודה), הוא כביש באורך של כ-6.5 ק"מ, המחבר את חיפה דרך העיר נשר עם מחלף יגור שבעמק זבולון.

ממשלת ישראל העשירית

ממשלת ישראל העשירית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-2 בנובמבר 1961 עד ה-26 ביוני 1963, והושבעה עם היבחרה של הכנסת החמישית.

ב-16 ביוני 1963 הגיש ראש הממשלה דוד בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה זלמן שזר.

ממשלת ישראל השביעית

ממשלת ישראל השביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-3 בנובמבר 1955 עד ה-7 בינואר 1958, והושבעה עם היבחרה של הכנסת השלישית.

ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-7 בינואר 1958 עד ה-17 בדצמבר 1959, בזמן כהונתה של הכנסת השלישית.

ב-5 ביולי 1959 הגיש ראש הממשלה בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי והממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר כ-5 חודשים.

ממשלת ישראל השתים עשרה

ממשלת ישראל השתים עשרה בראשותו של לוי אשכול, פעלה מה-22 בדצמבר 1964 עד ה-12 בינואר 1966, בתקופת כהונתה של הכנסת החמישית.

מנחת בר-יהודה

מנחת בר־יהודה הוא מנחת הנמצא למרגלות מצדה. המנחת קרוי על שמו של ישראל בר יהודה, שר התחבורה לשעבר. הוגה ויוזם מלאכת בניין המנחת היה יהודה אלמוג, יושב ראש המועצה האזורית תמר באותה העת.

המנחת שוכן כשני ק"מ צפונית-מזרחית למצדה. בהיותו סלול על חוף ים המלח, זהו שדה התעופה הנמוך בעולם.

המנחת נבנה על ידי חיל ההנדסה ונחנך ב-13 בינואר 1963.

בתקופות מסוימות הפעילה חברת ארקיע טיסות תיירים משדה דב, למנחת. כיום מותנה השימוש במנחת בתיאום עם החברה הכלכלית חבל ים המלח.

בשנת 2006 המריא מטוס קל מהמנחת והתרסק על הר המצדה עקב אי-שמירת גובה ביטחון, אך לא היו נפגעים בנפש באירוע זה.

בשנת 2019 נחשפה תוכנית להקים על בסיס המנחת נמל תעופה בין-לאומי קטן ליעדים באירופה במסלול באורך 2,000 מטר, מגדל פיקוח, טרמינל נוסעים, שירותי כבאות, בקרת גבולות ומכס.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

משה כרמל

משה כרמל (זליצקי) (17 בינואר 1911 – 14 באוגוסט 2003) היה מראשי "ההגנה", אלוף בצה"ל, איש ציבור ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

משרד הפנים

במדינת ישראל, משרד הפנים הוא משרד ממשלתי האחראי על השלטון המקומי ועל נושא התכנון והבנייה בישראל. כמו כן אחראי המשרד על רישוי עסקים, חופי הרחצה, החלת שעון הקיץ ועוד. בשנת 2008 הוקמה בהתאם להחלטת הממשלה, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול אשר באחריותה נמצא כל נושא המעמד האישי בישראל הכולל: תעודות זהות, דרכונים, אשרות כניסה ושהייה בארץ (ויזה).

תפקיד שר הפנים היה תמיד אחד התפקידים הנחשקים בממשלות ישראל, בשל סמכויותיו הרבות, כגון קביעת מדיניות הדיור והתכנון, הגירה ותקציבי השלטון המקומי.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא המשרד האחראי מטעם הממשלה על ניהול התשתית התחבורתית במדינה, ביבשה באוויר ובים, כולל המלחמה בתאונות הדרכים. כיום עומד בראש המשרד השר בצלאל סמוטריץ'.

המשרד מנוהל בעזרת אגפים, רשויות וחברות ממשלתיות ומופקד על: ניהול התחבורה היבשתית מתבצע באמצעות מינהל היבשה הכולל את המפקחים על התעבורה, אגף תשתיות ופיתוח, אגף התחבורה הציבורית, אגף תכנון תחבורתי; אגף תנועה הכולל אחריות על תקינת הרכבים, רישוי נהגים ורכבים, יצוא ויבוא כלי רכב; רשות התעופה האזרחית מפקחת ומסדירה את תחום התעופה האווירית בישראל ואילו רשות הספנות והנמלים אחראית של חברות הספנות ופיקוח על נמלי הים, שלאחר רפורמה שנערכה בשנת 2004 מנוהלים על ידי חברות ממשלתיות; למשרד מסונפים גם השירות המטאורולוגי הישראלי, המספק שירותי חיזוי של מזג האוויר; ואגף הביטחון.

למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יחידות מטה אשר מספקות מידע ועבודות מטה עבור שר התחבורה ומנכ"ל המשרד, בין השאר, אגף לייעוץ משפטי, אגף לתכנון כלכלי, אגף ביקורת ומינהל משאבי אנוש.

על תחום הבטיחות בדרכים אחראית משנת 1997 הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עד אז הפעילות בתחום זה נעשתה במסגרת המינהל לבטיחות בדרכים שהיווה אגף במשרד. כיום מנוהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית סטטוטורית הכפופה ישירות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים ומהווה זרועה מקבילה למשרד בתחום הבטיחות בדרכים.

ב-5 בינואר 2012 החליטה ממשלת ישראל לשנות את שם המשרד למשרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים על מנת לתת ביטוי הולם לאחריות המשרד בתכנון וביצוע תשתיות התחבורה בישראל. בספטמבר 2013 שונה שם המשרד למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.משרד התחבורה שוכן בבניין ג'נרי בקריית הממשלה בירושלים ביחד עם משרד הכלכלה ומשרד התיירות.

למשרד התחבורה תאגידים וחברות ממשלתיות הכפופות לו מקצועית ומיניסטריאלית, כגון:

רשות שדות התעופה (רש"ת)

רשות התעופה האזרחית (רת"א)

הרשות הארצית לתחבורה ציבורית

רשות הספנות והנמלים (רספ"ן)

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד)

נמלים: חברת נמלי ישראל, נמל אשדוד, נמל חיפה, נמל אילת

רכבת ישראל

נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

חברת כביש חוצה ישראל (הרשות הממונה על הקמת כביש 6)

אוצר מפעלי ים (נמל תל אביב)

חברת נתיבי איילון

נ.ת.ע - נתיבי תחבורה עירוניים (הקמת מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב)

חברת מוריה

חברת יפה נוף

החברה לחינוך ימי

הרשות לחינוך והכשרה ימיים

שרי הפנים בממשלות ישראל
יצחק גרינבויםחיים משה שפיראישראל רוקח • ישראל בר-יהודה • גולדה מאיריוסף בורגשלמה הללשמעון פרסיצחק חיים פרץיצחק שמיראריה דרעייצחק רביןעוזי ברעםדוד ליבאיאהוד ברקחיים רמוןאליהו סויסהנתן שרנסקיאלי ישיאריאל שרוןאברהם פורזאופיר פינס-פזרוני בר-אוןמאיר שטריתגדעון סערגלעד ארדןסילבן שלוםאריה דרעי סמל מדינת ישראל
שרי התחבורה בממשלות ישראל
דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרן • ישראל בר-יהודה • עזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץבצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.