ישראל אלירז

ישראל אלירז (23 במרץ 1936 - 22 במרץ 2016) היה משורר עברי, סופר, מחזאי, מורה ומתרגם. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (2008).

ישראל אלירז
ישראל אלירז (2007)
ישראל אלירז (2007)
להיות

מוּל הַכֵּן וְהַלֹּא שֶׁל הָעוֹלָם
דִּבַּרְנוּ עַל אֶצְבַּע קְטַנָּה

בְּרַגְלֵךְ, עַל לוּלָאָה שֶׁל
עֹנֶג בֵּין בְּרְכַּיךְ

עַל סַל תְאֵנִים שֶׁשָּׁכַחְנוּ בָּעֵשֶׂב
עַל הָאַנְקוֹרִים שֶׁנִּקְּרוּ
הַנְּמָלִים שֶׁבִּקְּרוּ

אַחַרְכָּךְ עָלוּ הָאִיּוּם
הֶחָרוֹן הַבּוּשָׁה

הַיֹּוֹם אֵינִי עוֹשֶׂה דָּבָר
מִלְּבַד לִהְיוֹת

ביוגרפיה

נולד בשם ישראל רוטשטיין למשפחה דתית, בשכונת כנסת ישראל בירושלים, דור חמישי בארץ ישראל, בנם של יעקב ושפרה רוטשטיין. למד בבית הספר היסודי של אליאנס בירושלים, ובתיכון הדתי "מעלה". השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית. היה מורה בגימנסיה העברית רחביה, מחנך ומנהל בית ספר. החל מפרסם מיצירתו בהיותו צעיר לימים. מחזותיו הראשונים, סיפוריו ושיריו ראו אור במרבית הבמות וההוצאות הספרותיות בארץ. אלירז שיתף פעולה בקביעות עם המלחין יוסף טל כליברתן של אופרות ויצירות קוליות אחרות, מרביתן הועלו בגרמניה.

אלירז החל את דרכו הספרותית כמספר וכמחזאי. ספריו הראשונים שיצאו לאור היו קובצי סיפורים ומחזות. אל השירה הגיע מאוחר יותר, אך משהחל לפרסם את שירתו, חדל מלפרסם סיפורת ומחזות. שירתו של אלירז היא שירה פילוסופית, חקרנית, שירה אינטלקטואלית, לא קלה ולא פשוטה להבנה. בשנים האחרונות התעורר עניין רב בשירתו בצרפת, בלגיה ואף גרמניה. אחדים מספריו האחרונים נדפסו לראשונה בצרפתית ורק לאחר מכן בלשון המקור העברית.

היה נשוי לנעמי לבית ברונר, ואב לשלושה. התגורר בירושלים.

ארכיון

ארכיונו האישי נמצא בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה תל אביב.

יצירתו

סיפורת

מחזות

ליבריות למוזיקה

  • אשמדאי, למוזיקה של המלחין יוסף טל, 1971 המבורג. (מאזנים, חוברת א' כרך ל', עמ' 56–67)
  • הניסיון, למוזיקה של יוסף טל, מינכן 1973.
  • מצדה, שנת 967, למוזיקה של יוסף טל, מצדה, 1973.
  • הומאז' לאלזה (לאסקר-שילר), המלחין יוסף טל, ירושלים, 1974.
  • הספר הקטן, 1983.
  • היד, למוזיקה של יוסף טל, ירושלים, 1989.
  • הגן, למוזיקה של יוסף טל, המבורג, 1989.
  • קו מר, למוזיקה של יוסף טל, ברלין, 1991.
  • המלחמות עברו כאן, למוזיקה של יוסף טל, קאסל, 1992.
  • יוסף, למוזיקה של טל, האופרה הישראלית החדשה, 1996.
  • הלילה האחרון (ספור יונה הנביא) למוזיקה מאת מנחם צור 2014, בהוצאת המכון למוזיקה ישראלית.

ספרי שירה

  • דרך בית לחם, ספרית פועלים, 1980.
  • חמישה פרקים, דביר, 1981.
  • דבר מתוך דבר, ספרית פועלים, 1982.
  • ממקום למקום, הקיבוץ המאוחד, 1984. דו"ח
  • הר פתוח, ספרית פועלים, 1984.
  • בתוך הגן, ספרית פועלים, 1985.
  • טיול, ספרית פועלים, 1987.
  • קצה קשה, הקיבוץ המאוחד, 1989.
  • אמצע 1990-1980, ספרית פועלים, 1991.
  • עניינים מקומיים, ספרית פועלים, 1991.
  • פה קרוע, הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • לבנות את החדר הנוסע, הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • אש אטית, הליקון, 1997.
  • תבור, הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • הלדרלין, הקיבוץ המאוחד, 2002.
  • דו"ח מודד הקרקעות, הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • איך להיכנס אל חדר ממנו לא יצאת מעולם, אבן חושן, 2005.
  • ארוחת ערב עם שפינוזה וחברים, אבן חושן, 2006.
  • לפני הדלת, מעבר לקיץ, הקיבוץ המאוחד, 2006.
  • הלא יאמן פשוט ישנו, הקיבוץ המאוחד, 2007.
  • מחברות חורף, הוצאת כרמל (סדרת "כבר" לשירה), 2008
  • דלת אדומה, הוצאת קשב לשירה, 2009.
  • בשבח הדברים החולפים, הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • דברים דחופים: מבחר שירים 1980-2010, בחר: דרור בורשטיין, הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • האם צפויה התבהרות, מוסד ביאליק (סדרת "כבר" לשירה),, 2011.
  • הילולות, שירים, "קשב לשירה", 2012.
  • פינצ'יק, שירים, הקיבוץ המאוחד, 2013.
  • כמה זמן עוד נשאר איננה שאלה אלא דלת, שירים, מודן-הליקון, 2013.
  • אלזה, שירים, הוצאת אפיק - ספרות ישראלית, 2014.
  • אגסים ועוד דברים, שירים, הוצאת כרמל, 2014.
  • מה היה אחר כך?, שירים, הוצאת אפיק - ספרות ישראלית, 2016.
  • איש יושב ומביט באגסים הבוערים באמצע הלילה, הקיבוץ המאוחד, 2016.
  • פנקס קטן על ישראל פנקס, הוצאת כרמל (סדרת "טנדו"), 2016.

מאמרים

  • בין משורר למלחין-אופרה, על גלגולי הליברית כז'אנר דראמטי, מאזניים, דצמבר 1981, עמ' 39–43

על יצירתו

  • מחווה למשורר ישראל אלירז במלאת לו 70, כתב העת לספרות "דימוי", 29, תשס"ז 2007.
  • המלה היא מוזיקה, המקום הוא תנועה, על שירי ישראל אלירז בקבצים "פה קרוע" ו"לבנות את החדר הנוסע", מאת יערה בן-דוד, נדפס ב"אהבה ממבט שני", תשנ"ז 1997.
  • מלך זקן בא בימים : עיון בשלושה מחזות עבריים שגיבורם הוא המלך דוד, כתב אלירז עצמו, נדפס ב"מאזנים", נא, 5, תשמ"א 1981.
  • "למי שאינו רואה דבר איני יכול לתת דבר לראות" (פרידריך הלדרלין), מאת לאה טנצמן, על ספרו של אלירז "הלדרלין", נדפס ב"שבו", כתב עת לשירה, רעננה, 14, 2005.
  • המסע על הספר "המסע" של אלירז, מאת יעקב בסר, נדפס ב"מאזנים", צד, תשל"ז 1977.
  • דרור בורשטיין, "איך אלירז יכול לשנות את חייך", אחרית דבר למבחר השירים "דברים דחופים" [1]
  • חוה פנחס-כהן, אסכולה של איש אחד, דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום אמנות בעריכת גיורא רוזן, 2011
  • תמר מור סלע, שיחה עם ישראל אלירז, הוצאת לוקוס, 2018

פרסים

קישורים חיצוניים

הקודם:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם ישעיהו קורן, עודד בורלא

2008
הבא:
לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן
אדיב ג'השאן

אדיבּ ג'השאן (בערבית: أديب جهشان; נולד ב-23 בדצמבר 1943) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי ומדבב ערבי-ישראלי. מייסדו של "תיאטרון אל-סאראייא" ביפו, ומנהלו האמנותי של התיאטרון הערבי-עברי ביפו, יחד עם גבי אלדור ויגאל עזרתי. בשנת 2012 סיים את תפקיד המנהל האמנותי ואת המינוי קיבל מוחמד בכרי.

אופרה

אופרה (מאיטלקית: opera in musica – יצירה מוזיקלית) היא צורה של תיאטרון שבה התוכן הדרמטי מועבר בשלמותו או ברובו באמצעות שירה ומוזיקה. האופרה הופיעה באיטליה בסוף המאה ה-16 ונקשרת, בדרך כלל, עם מסורת המוזיקה הקלאסית המערבית. האופרה משתמשת ביסודות רבים של התיאטרון המדבר, כמו תפאורה, תלבושות ומשחק. עם זאת, האופרה נבדלת מצורות דרמטיות אחרות בחשיבות הנודעת בה לשירה ולטכניקה הווקאלית המקובלת. את הזמרים מלווה הרכב כלי, שגודלו נע מהרכב קאמרי מצומצם ועד תזמורת סימפונית מלאה, הנגנים יושבים בדרך כלל בבור תזמורת ("pit"), אזור מונמך בקדמת הבמה, נסתרים מהקהל. גם בלט משולב לעיתים קרובות באופרה, והדבר נכון בעיקר לגבי האופרה הצרפתית ברוב שנות הגלולה.

בחלקי תבל אחרים קיימות צורות אמנות דומות, רבות מהן עתיקות-יומין, המכונות לעיתים "אופרה", בהשוואה לצורה זו במוזיקה המערבית ("אופרה סינית", לדוגמה). הצורות העצמאיות האלה אינן נגזרות של האופרה המערבית אלא צורות נבדלות של תיאטרון מוזיקה. האופרה גם איננה המופע היחיד של תיאטרון מוזיקלי במערב: בעולם העתיק, הדרמה היוונית כללה שירה וליווי אינסטרומנטלי ובימינו קיימות צורות אחרות, כמו מחזמר.

אורי אורלב

אוּרי אוֹרְלֵב (נולד ב-24 בפברואר 1931) הוא סופר ומתרגם ישראלי שכותב בעיקר ספרות ילדים ונוער. הידועים שבספריו עוסקים בילדותו בשואה או בשנותיו הראשונות בארץ ישראל.

אלזה לסקר-שילר

אלזה לסקר-שילר (בגרמנית: Else Lasker-Schüler; ‏11 בפברואר 1869, אלברפלד (וופרטל) – 22 בינואר 1945, ירושלים) הייתה משוררת, סופרת וציירת גרמנייה יהודייה מפורסמת. לסקר-שילר ידועה בשל סגנון חייה הבוהמייני בברלין. הייתה אחת מהנשים הבודדות השייכות לזרם השירה האקספרסיוניסטית. ברחה מהמשטר הנאצי ובילתה את שנותיה האחרונות בארץ ישראל.

אפיק - ספרות ישראלית

אפיק - ספרות ישראלית היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה על ידי פרופסור דן מירון, המשמש כעורך ראשי, הסופרת והעורכת לילי פרי ועל ידי הסופר והמשורר יפתח אלוני.

ההוצאה נוסדה בשנת 2012 כ"סדרת ספרים מצומצמת" להגדרתו של מירון, אך מאז התרחבה להוצאה מלאה בזכות עצמה ונכון לסתיו 2015 יצאו בה לאור כ-25 כותרי פרוזה ושירה, ביניהם של סופרים ומשוררים ותיקים כמו ישראל אלירז, יותם ראובני, ומירון עצמו, וכן של סופרים ומשוררים צעירים יותר כגון אלוני, שרון אס, ענת לוין, שגיא אלנקוה, עמיחי שלו ואחרים.

באתר ההוצאה עולים גם טקסטים קצרים פרי עט סופריה, תחת הכותרת "המזקקה", וכן יש בו חנות מקוונת לרכישת הספרים.

דרור בורשטיין

דרור בּוּרשטיין (נולד ב-1970) הוא סופר ישראלי, עורך, ומרצה לספרות.

האופרה הישראלית החדשה

האופרה הישראלית החדשה נוסדה בשנת 1985 ופועלת בתל אביב. קדמה לה האופרה הישראלית, שפעלה בעיר בשנים 1947–1982.

הוצאת כרמל

הוצאת כרמל היא הוצאת ספרים ישראלית השוכנת בירושלים.

ז'אן-קלוד ג'ונס

ז'אן קלוד ג'ונס (בצרפתית: Jean Claude Jones ידוע גם כ-JC; נולד בספקס, תוניסיה ב-1950) הוא נגן גיטרה בס, קונטרבס וגיטרה ומוזיקאי יוצר בתחומי הג'אז החופשי והאוונגארד.

ג'ונס נולד בתוניסיה ועבר לצרפת בגיל צעיר. הוא ניגן מוזיקה עממית וג'אז בהרכבים שונים ובגיל 17 כבר היה לנגן גיטרה מקצועי. בשנת 1987 עבר לארצות הברית ורכש השכלה פורמלית במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון. לאחר שסיים את לימודיו בבוסטון עבר ללוס אנג'לס ולמד עוד שנתיים גיטרה בס. בשנת 1983 עלה לישראל והשתקע בירושלים. בין השנים 1996 ל-2000 כיהן כראש מחלקת הג'אז של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. הוא יצר את הלייבל "קדימה", בו הוא מקליט את תקליטיו ומוציא יצירות של אמני אוונגארד צעירים וותיקים ושיתופי פעולה רב תחומיים.

סגנונו הוא אלתור ג'אז חופשי תוך שימוש יצירתי בכלי הנגינה ובכלים אלקטרוניים, מחשב ואפקטים קוליים. הוא אימץ לעצמו את הקונטרבס החשמלי ככלי מרכזי ובנוסף לפריטה ונגינה בקשת הוא גם מתופך עליו, מכה בו, פורט עליו עם הקשת ומפיק מן הכלי צלילים מגוונים. הוא חבר לסלבה גנלין, להרולד רובין, לסטיב הורנשטיין ואחרים ביצירת סגנון ג'אז אוונגרדי חופשי. ג'ונס מבצע שיתופי פעולה רבים עם אמנים מדיסציפלינות שונות כמשוררים (כמו ישראל אלירז), ורקדנים בהפקות שונות. כך שיתף פעולה עם אמנית הקול ויקטוריה חנה, עם המלחינה מאיה דוניץ עם אמנית המחול ענת שמגר, עם אמנית כלי ההקשה מאירה אשר ועוד. כמו כן כן ניגן עם סטן גץ, רד רודני, דייב ליבמן, ג'ון זורן, אלברט בגר, יובל מסנר ואחרים. בין המופעים שאירגן בולט המופע Deep Tones For Peace (צלילים נמוכים למען השלום"), אירוע במסגרתו ניגנו על במה אחת באפריל 2009 שבעה מהקונטרבסיסטים הטובים בארץ ובו-זמנית יחד עם שמונה קונטרבסיסטים מובילים מן העולם שניגנו בניו יורק. המופע הועלה מספר פעמים בלבונטין 7 בתל אביב, ובמועדוני "הצוללת הצהובה" ו"המעבדה" בירושלים.

בשנת 1988 אובחנה אצלו מחלת טרשת נפוצה, מאבקו במחלה הונצח בסרט התעודי "אלתור חופשי" של הבמאי דורון ג'רסי, שהוצג בדוקאביב 2011 ובערוץ 8.

יוסף טל

יוסף טל (18 בספטמבר 1910 – 25 באוגוסט 2008) היה מלחין ישראלי, חתן פרס ישראל (1970) ופרס וולף במוזיקה (1982), הנחשב לאחד האבות המייסדים של המוזיקה האמנותית הישראלית.

יעקב בסר

יעקב בֶּסֶר (1934 - 23 בדצמבר 2006) היה משורר עברי, מנהיג תרבותי, מתרגם ועורך.

ישעיהו קורן

ישעיהו קורן (נולד ב-1940) הוא סופר חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשס"ח 2008: "על מכלול יצירתו בסיפורת, על כתיבתו הריאליסטית, הצלולה והמדויקת מאז שנות ה-60". ובפרס ברנר לפרוזה לשנת 2013.

ליאת קפלן

ליאת קפלן (נולדה ב-1956) היא משוררת ועורכת ישראלית.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

ספרות

סִפְרוּת היא שם כולל ליצירות אמנות המובעות באמצעות מילים כתובות. הגדרה מצמצמת יותר קובעת שמדובר ביצירות אמנותיות המובעות בכתב, שלא כמו המוזיקה או הציור שבהן היצירה מובעת באמצעות צליל או צבע. יצירת ספרות בהכרח מייצגת מציאות, בניגוד לאמנויות מופשטות. כמו כן, ביצירת הספרות קיים תמיד מספר המוסר את הדברים, מה שלא קיים באמנויות האחרות. ביצירה ספרותית ישנן דמויות ספרותיות שהן פרי המצאתו של הסופר, כמו בסיפור עם (אגדה), במשל או שהן מציאותיות וקיימות, כמו בביוגרפיה או ביומן. ההגדרה המצמצמת לספרות היא למעשה הגדרתה של ספרות יפה.

ספרות נכתבת בכל השפות, והיא מאפיין תרבותי שקיים ברוב ארצות העולם מאז המצאת הכתב. יש הסבורים כי גם התנ"ך, למשל, הוא יצירה ספרותית.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרס ברנר

פרס ברנר הוא פרס ספרותי מרכזי בחיי התרבות והספרות בישראל המוענק בתמיכת רחל ומשה ינאי. הפרס מוענק על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. הפרס ניתן מדי שנה מאז שנת 1945 על ידי אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, שהיא גוף המאגד סופרים ומשוררים הכותבים עברית, ואשר חיים בישראל. פרס ברנר ניתן בתמיכת רחל ומשה ינאי. הוא עומד החל משנת 2010 על סך של 50,000 ש"ח, והוא מוענק אחת לשנה לספר פרוזה שיצא לאור בשנת הפרס האחרונה, ואחת לשלוש שנים גם לספר שירה שיצא לאור בשלוש השנים האחרונות שלפני כן.

בוועדת הפרס יושבים שופטים הממונים על ידי אגודת הסופרים העברים וכן משקיף המרכז את פרס ברנר מטעם אגודת הסופרים, ומייצג גם את משפחת ינאי, תורמי הפרס.

הפרס נוסד על ידי משפחת האפט בשנת 1945 לזכר יוסף חיים ברנר.

פרס היצירה לסופרים עבריים

פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול (ידוע גם כפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים או פרס היצירה לסופרים ומשוררים) מוענק מדי שנה (למעט שנת 1978) מאז 1969 לסופרים בשפה העברית.

רות אלמוג

רות אלמוג (נולדה ב־1936) היא סופרת ישראלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.