ישפה

יָשְׁפֵה היא האבן השלישית בטור הרביעי בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט בנימין.

Kohenbreastplate
איור של החושן (מהאנציקלופדיה היהודית)

הישפה במקורות

וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם.

בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ.

ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין; וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקוב, וכותב למטה מבנימין שבטי יה--כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם.

ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו ט', ז'

בנימין על ישפה, והיא כלולה מגונים הרבה אדמה שחורה ירוקה. וסגלתה לעצור הדם, ונתנה לבנימין לפי שנשתנה לבו לגונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא ואף על פי כן נתגבר על יצרו והיה מעצר לרוחו ולא גלה לאביו, כמו שעוצרת את הדם, ונקרא ישפה שתי מלות יש פה, וזה יורה מעלתו שאף על פי שהיה לו פה והיה לו לגלות שתק ולא גלה (ע"כ דברי רבינו בחיי)

הרב אליהו הכהן, מדרש תלפיות

זיהוי

מאחר שאין במקורות פרטים מזהים לאבני החושן, הרי שקשה לדעת בוודאות לאיזו אבן חן התכוונו ואפילו מה היה צבעה.

תרגומים

אבני חן ומינרלים המיוחסים לישפה

Jasper.pebble.600pix
ג'ספר

לקריאה נוספת

  • מ' סברדמיש וא' משיח, אבני חן, הוצאת מדע אבנים יקרות
  • עולם התנ"ך, ספר שמות, הוצאת דודזון-עתי

קישורים חיצוניים

אבני החושן
אודם פטדה ברקת
נופך ספיר יהלום
לשם שבו אחלמה
תרשיש שוהם ישפה
אבן חן

אבן חן (מכונה גם אבן טובה), בהגדרתה הרחבה, היא סלע, מינרל או מאובן נדיר, יפה במיוחד ובעל ערך כספי רב לאחר עיבודו. היא משמשת לרוב כתכשיט, עיטור או קישוט. מאז ומתמיד נמשך האדם לאבני חן עקב יופיין ונדירותן ויצר מהן תכשיטים, פסלים וקישוטים. בדרך כלל נמצאות אבני החן בסלעים במעמקי האדמה או בנהרות ובנחלים.

אבני חן מוגדרות לפי הקשיות שלהן. קשיות מוגדרת על פי סולם מוס המגדיר קשיות על רצף מ1 עד 10 כאשר הקשה ביותר הוא 10 והרך ביותר הוא 1. לדוגמה: היהלום מוגדר כ-10 וטלק מוגדר כ-1. ככל שהאבן יותר קשה היא מוערכת יותר מבחינה כספית. אבנים בדרגת קשיות 7 בערך נחשבות לאבני חן, כמו הקוורץ, הטורקיז, האכטיס, האחלמה, הנפך, הירקן, הטופז ועוד.

יש אבני חן כגון היהלום, ברקת, אודם וספיר שיש להם מבנה גבישי, בעל סידור מחזורי ארוך טווח של אטומי החומר, המקנה לאבנים את צורותיהן הייחודיות ואת אופן השתקפות האור בהן.

האבנים היקרות מקבלות את צבען מריכוז התחמוצת המתכתית שבהן. הן מצויות בעיקר בסלעי פרץ וצפחה, ולעיתים גם בסלעי משקע. ריכוזים גבוהים יחסית של אבני חן נמצאים בדרום אפריקה, גרמניה, ברזיל, מקסיקו, טיבט ובארצות רבות אחרות. כאשר האבנים הן במצבן הטבעי הן נראות כמו אבנים רגילות. לאחר שמקלפים את קליפתם העשויה ממינרלים, ומלטשים אותם, מגלים את האבן המבריקה הנמצאת בפנים. ערכה הכספית של האבן נקבע על פי משקלה בקרטים. זיהויה של אבן החן נקבע על ידי מומחים שיודעים להבחין בין סוגי המינרלים. ניתן ליצור אבני חן כאבני האודם, הברקת, הספיר והיהלום באופן מלאכותי.

ביהדות, שובצו אבני חן בגדי הכהונה שלבש הכהן הגדול בזמן עבודת הקודש במשכן ובבית המקדש. בחושן היו משובצות תריסר אבני חן, כמספר שבטי ישראל: אודם, פטדה, ברקת, נופך, ספיר, יהלום, לשם, שבו, אחלמה, תרשיש, שהם, ישפה. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים אנכיים, ועל כל אבן היה חקוק שם של אחד משבטי ישראל. גם על כתפות האפוד שובצו שתי אבני שוהם. (ספר שמות פרק לט, פסוקים ו-ז, י-יד, בהתאמה)

עם השנים, ייחס האדם לאבני חן סגולות ותכונות שונות, והן תפסו ועדיין תופסות מקום רב בדתות ובאמונות טפלות שונות.

בקברים קדומים נקברו עם המת לעיתים גם אבנים יקרות. את האבנים האלו מצאו הצלבנים בימי הביניים ולקחו אותם לאירופה, שם ייחסו לאבנים האלו כוחות קסם. לדוגמה, אבן הספיר נחשבה כמגנה מפני עוני. רק היהלום, האודם, הספיר, הברקת, האופאל והאחלמה נחשבו לאבנים טובות ממש, וכל השאר נחשבו רק לאבנים טובות למחצה, או אבנים נחותות יותר.

אודם (אבן חן מקראית)

אֹדֶם היא האבן הראשונה בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט ראובן.

בגדי כהונה

בגדי כהונה (ידועים גם בשמות: בגדי שרד או בגדי קודש) הם הבגדים שחייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים טקסי - לכבוד ולתפארת. קורבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול.

הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט. כהן הדיוט לובש ארבעה בגדי כהונה, בעוד שכהן גדול לובש שמונה.

הציווי על לבישת הבגדים ותיאורם מופיע בפרשת תצווה. הכנת הלבוש הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו.

גילי דינשטיין-ישפה

גילי דינשטיין-ישפה (נולדה בשנת 1964) היא עיתונאית וסופרת ילדים ישראלית.

דמא בן נתינה

דמא בן נתינה הוא דמות המופיעה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, כמופת לכיבוד הורים. דמא היה גוי בעל מעמד חשוב שישב בראשות מועצת העיר אשקלון.

הסיפור הידוע ביותר על דמא בן נתינה מצוי בתלמוד הבבלי במסכת קידושין ובמסכת עבודה זרה ובתלמוד הירושלמי במסכת קידושין ובמסכת פאה. הסיפור עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה. לאחר מכן, כשהחכמים פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?". על כך זכה דמא בכך שנולדה בעדרו פרה אדומה, פרה מסוג מיוחד הנדרשת לעבודת בית המקדש. החכמים שבו לביתו ורכשו אותה בכסף רב.

דמא בן נתינה היה גוי, ולכן לא היה חייב במצוות כיבוד אב ואם, ועל כך אומר התלמוד במסכת קידושין: "ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה".

סיפור מפורסם נוסף על דמא בן נתינה, מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו, שלקתה בנפשה, נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומא. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית.

הסנה הבוער

הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר הוא מאורע מקראי שאירע בסמוך להר סיני, בו חווה משה התגלות אלוהית מתוך צמח קוצני בשם "סנה", הבוער באש ויחד עם זאת אינו נשרף. במעמד זה נתמנה משה על ידי אלוהים לשליחו להוצאת בני ישראל מעבדות מצרים ולהביאם לארץ ישראל.

הפרת אמונים

הפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

חושן

חוֹשֶׁן, או בשמו המלא חוֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, הוא אחד משמונת בגדי הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש. שובצו בו 12 אבנים יקרות שונות כנגד 12 השבטים והוא הונח על חזהו של הכהן הגדול.

הציווי ליצירת החושן כתוב בספר שמות (פרשת תצוה). יצירת החושן עצמו מתוארת בספר שמות ל"ט, ח-כא (פרשת פקודי).

יהודה הלוי

רבי יהודה בן שמואל הלוי (נכתב בר"ת: ריה"ל; שמו בערבית: אבו אל-חסן אל-לאוי, أبو الحسن اللاوي; 1075–1141 בקירוב) היה משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד, מגדולי הכותבים היהודיים בימי הביניים ובכלל.

יצירתו המרכזית היא האפולוגטיקה הפילוסופית "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" (ספר הכוזרי), וכן קינות כמו "ציון הלא תשאלי" ושירים מפורסמים אחרים.

ירקן

ירקן היא אבן חן יקרה למחצה. בפועל, "ירקן" הוא כינוים של שני סוגי סלע שונים הבנויים ממינרלים סיליקטיים שונים -"ירקן נפריט" ו"ירקן ג'יידיט". ירקן נפריט עשוי מהמינרל נפריט, אחת הצורות שבהן מופיע בטבע המינרל אקטינוליט (אחד מהחברים בקבוצת האמפיבול - קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים), ו"ירקן ג'יידיט" או ג'יידיטיט מורכב כמעט אך ורק מהמינרל ג'יידיט, (אחד מהחברים בקבוצת הפירוקסן - גם היא קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים).

ישפה (עמותה)

עמותת יָשְׁפֵה - מרכז הכרויות לציבור הדתי בישראל היא עמותה העוסקת בנושא הרווקות בקרב הציבור הדתי-לאומי. העמותה, שהוקמה בשנת 2000, מספקת כלים לפנויים ופנויות ליצירת הכרויות שיובילו לקשר רציני, ועוסקת בהעלאת הנושא לסדר היום הציבורי.

ישראל פסח פיינהנדלר

הרב ישראל פסח פיינהנדלר (כ"ד בשבט ה'תש"ה, 7 בפברואר 1945 - י"ב בניסן ה'תשע"א, 16 באפריל 2011) היה פוסק ואיש חינוך, מחבר סדרת ספרי ההלכה אבני ישפה ורב קהילת אבני ישפה בירושלים.

מעט מן האור

מעט מן האור הוא עלון פרשת שבוע בהוצאת תנועת אורות. העלון החל להופיע בתחילת שנת ה'תש"ס (2000). המאמר הראשי בעלון הוא מאמר מתחלף המתחיל בעמוד הראשי וממשיך בעמודים הפנימיים. בצד המאמר הראשי, יש תמונה הקשורה באופן רעיוני למאמר. עד לפטירתו של חנן פורת, צורף גם שיר עברי (לאו דווקא דתי, לעיתים שירים של חיים נחמן ביאליק או נתן אלתרמן) עם הסבר רעיוני (תחת הכותרת "מדרשיר") בדרך כלל מלווה בהסבר של פורת.

העלון כולל גם פינת הלכה מאת הרב אליעזר מלמד, רשימת אירועים שהמערכת רוצה לקדם. מדי פעם יש כותבים נוספים ומדורים משתנים העוסקים בדמות מסוימת או ספר חדש. העלון ייחודי בכך שהוא משלב מצד אחד עמדה דתית חזקה המתבטאת בעיסוק נרחב בנושא יישוב ארץ ישראל, בית המקדש ועלייה להר הבית, ומצד שני מבטא פתיחות רבה, למשל בכך שמשולבים מקורות חילוניים בתוך המאמרים התורניים. בין היתר כותב בעלון הרב מנחם פליקס. העלון לקח על עצמו לקדם את המודעות לבטיחות בדרכים והכניסו את הפינה, אורות שבדרך של הרב אלישיב קנוהל. בנוסף קיימת הפינה לאור הדף היומי העוסק בפנינים מתוך הלימוד בדף היומי שנלמד באותו שבוע וכן פינה העוסקת בזוגיות של עמותת ישפה.

הגליונות מהשנים הראשונות של העלון יצאו גם בצורת ספר. בראשית שנת ה'תשס"ח יצא ספר שמלקט את דברי התורה של חנן פורת מהגיליון על ספר בראשית כחלק מסדרה שלימה על כל התורה. בחודש שבט ה'תש"ע יצא כרך שמאגד את מאמריו של פורת על ספר שמות.

ב-2013, החל מגיליון מס' 700, עבר העלון מיתוג ועיצוב מחדש. שיינה בוצר, לשעבר עיתונאית ועורכת ב"מקור ראשון", מונתה לעורכת העלון. העלון כולל כתבות מגזין ותחקיר, כותבים ומדורים חדשים.

פטדה

פִּטְדָה היא האבן השנייה בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט שמעון.

צירי

צֵירֵי או צֵירֵה הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני. בעברית חדשה הוא מסמן את התנועה /e/ והגייתו זהה להגיית הסגול. צירי נראה כשתי נקודות מתחת לאות.

בדומה לחולם ולחיריק, צירי יכול להיות "מלא" או "חסר". צירי חסר עומד לבדו ואילו אחרי צירי מלא כתובה אם קריאה – י, א או ה. בהגייה התקנית של העברית החדשה הגיית הצירי המלא זהה להגיית הצירי החסר.[דרוש מקור] הכתיב התקני של אם הקריאה נקבע לפי גיזרון המילה, אך בכתיבה בפועל יש חריגות מסוימות ולא עקביות בכתיבת האות יו"ד כאם קריאה של צירי.

קתדרלת הבשורה

קתדרלת הבשורה (ברוסית: Благовещенский собор - "בלאגובשנסקי סובור") היא קתדרלה הממוקמת במערב כיכר הקתדרלות שבמרכז הקרמלין, במוסקבה, בירת רוסיה. הכנסייה מוקדשת לבשורה (על פי הנצרות - ההודעה שהביא המלאך גבריאל למרים מאת האל, ובה נמסר לה כי היא הרה וכי תלד את ישו).

ראובן

רְאוּבֵן (לפי המסורת נולד בי"ד בכסלו שנת ב'קצ"ב או ב'קצ"ג ונפטר בשנת ב'שי"ז או ב'שי"ח) הוא בכור בניו של יעקב, מאשתו הראשונה לאה. צאצאיו של ראובן הפכו לשבט ראובן.

על-פי בראשית, כ"ט, ל"ב, נתנה לו לאה אמו את שמו: "כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". ראובן מוזכר בהמשך הפרשה כאשר מצא דודאים (צמח שמיוחסת לו יכולת לשיפור פריון) – והביאם לאימו.

בני ראובן: חנוך, פלוא, חצרון וכרמי.

שבו

שְׁבוֹ היא האבן השנייה בטור השלישי בחושן של הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט נפתלי או לשבט גד.

שלילת התארים

שלילת התארים, תאולוגיה שלילית או דרך השלילה (מלטינית:"via negativa") היא תורה ומתודולוגיה הגותית לתיאור האל באמצעות הנגדתו למונחים שאינם תואמים את טיבו המהותי. בצורתה הטהורה דרך השלילה מביעה ספקנות כלפי כל הגשמה מילולית, ואינה מקבלת את הניסיון התאולוגי כשביל להבנת האל. אולם כמתודה פילוסופית היא נהוגה על מנת לטהר את השפה המקובלת ממושגים מטעים על האלוהות, כבסיס להבנה ישירה של הדבר עצמו. מבחינה זו שלילת התארים מקבילה לשלילת הגשמות ובעלת מטרה דומה.

בהגות המערבית, שלילת התארים מצויה כטכניקה בסיסית בפילוסופיה היהודית, בפילוסופיה היוונית, בתאולוגיה האסלאמית (בעיקר אצל האסכולה המתעזלית) ומאוחר יותר שוב בחיבוריהם של הוגים יהודים רציונליסטיים בימי הביניים: רס"ג, רבנו בחיי אבן פקודה ובעיקר הרמב"ם. כמו כן נעשה שימוש בשלילת תארים בפילסופיות מזרחיות בבודהיזם וכן בהינדואיזם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.