ישעיה הלוי הורוביץ

רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לי"א בניסן ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו[1][2]) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17.

רבי ישעיה הלוי הורוויץ
לידה 1558
ה'שי"ח
האימפריה הרומית הקדושה פראג, ממלכת בוהמיה
פטירה 24 במרץ 1630 (בגיל 72 בערך)
טבת ה'שפ"ו
האימפריה העות'מאנית (1453-1844) טבריה, האימפריה העות'מאנית
כינוי השל"ה (הקדוש)
מקום קבורה ישראל טבריה, ישראל
תחומי עיסוק פרשנות התורה, פרשן תלמוד, פוסק
רבותיו הרב יהושע וולק כ"ץ (בעל הסמ"ע)
חיבוריו ספר שני לוחות הברית
Shelah
קברו של השל"ה הקדוש בטבריה, במתחם קבר הרמב"ם
ספר עטרת הלוים.pdf
פנחס פסיס, "ספר עטרת הלוים", מונוגרפיה העוסקת בתולדותיו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ, 1902 ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

קורות חייו

מלידתו ועד לעלייתו לארץ

נולד בפראג בשנת ה'שי"ח (1558)[דרוש מקור] לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד הרמ"א, וחיבר את הספר "חסד לאברהם". רבי אברהם הלוי היה צאצא למשפחת הורוויץ, משפחה מפורסמת וחשובה בפראג ממנה יצאו רבנים רבים.

עוד מילדותו הצטיין השל"ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לוריא (המכונה 'המהרש"ל השני') ורבי מאיר מלובלין (המהר"ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.

לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים באיחוד הפולני-ליטאי ובאימפריה הרומית הקדושה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נשא את חיה (בתו של ר' אברהם מויל).

לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע"ד (1614), חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו חיה נפטרה בשנת ה'ש"ף (1620), ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתה טרח ואסף כספים עוד קודם לכן, וכן לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי לספירה היהודית[דרוש מקור].

השל"ה יצא למסע רגלי ארוך, הגיע דרך העיר חלב שבסוריה לירושלים, בשנת ה'שפ"ב (1622), ונתקבל בכבוד רב. מעיד כי במסעו לארץ ישראל עבר דרך סוריה כדי להיכנס לביתו של רבי שמואל ויטאל וללמוד זמן מה בכתבי "עץ חיים".

טרם עלותו לירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל"ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר בצפת שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל"ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה וזאת שימשה יסוד לחיבורו הגדול "שני לוחות הברית".

מאסרו, מותו וקבורתו של השל"ה

בתקופה בה שהה השל"ה בירושלים, גדלה העיר במהירות בשל עלייה מסיבית של יהודים מכל התפוצות, עד אשר כתב השל"ה באחת מאיגרותיו: "כי תהילה לאל נעשה צר המקום בירושלים". תקופה זו של התעוררות יהודית בירושלים הייתה קצרה לאחר שבשנת 1624 השתלטה על העיר משפחת אבן פרוח אשר רדפו והכבידו על חיי היהודים במקום,[3] ואף השל"ה נאסר ביחד עם עוד 15 מרבני העיר על ידי מוחמד אבן פארוח' וכופר עצום נדרש בעבורם. הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, הצליחה בתחנונים לצמצם את סכום הכופר לאחד עשר אלפים גרוש ולשחררם. לאחר שחרורם הם ברחו מירושלים וקבעו את מושבם בצפת.[4]

יש הטוענים[דרוש מקור] שהשל"ה בחר את מקום מושבו בצפת לא רק בשל הסיבה שהייתה מרכז יהודי גדול, אלא גם משום שראה בה מקום מרכזי להחשת תהליך גאולת ישראל. כעבור שנים מספר קבע את מושבו בעיר טבריה עד לפטירתו. על פי הכתוב על מצבתו - נפטר בטבריה בי"א בניסן ה'ש"ץ (1630) אך היום והחודש הם כנראה תוצאת טעות, והשנה היא רק על פי השערה מסתברת.[5] על פולמוס זה ראו להלן. יש גם עוררין על עצם מקום הקבורה, מכיוון שהוא אסר את היציאה מירושלים מרגע שהחל לגור בה. אולם לפי הספר 'תולדות משפחת הורוויץ' שהודפס מעט לפני מלחמת העולם השנייה, השל"ה נאלץ לעזוב את ירושלים ולנדוד לצפת.[2][6]

השל"ה טמון בטבריה, בחלקת קבר בה טמונים אף הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי. החלקה שופצה לאחרונה, רבים הם העולים לקברו של השל"ה ומתפללים להיוושע בזכותו. על צאצאיו נחשב החוזה מלובלין (ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מגדולי החסידות במאה ה-18) אם כי הקשר הגנאלוגי המדויק אינו ידוע. כיום ישנם רבים מצאצאיו המסוגלים לפרט את ייחוסם עד אליו דור אחר דור.

הפולמוס על תאריך ומקום פטירתו

בספר 'תולדות משפחת הורוויץ' (דרזדן תרצ"ה (1936)), שוער שתאריך מותו של השל"ה היה בטבת ה'שפ"ו.[2]

מחבר הספר, צבי הירש הורוויץ רב העיר דרזדן הביא את דברי הרב חוקר השושלות אפרים זלמן מרגליות, אשר מצא בתוך ספרו של הרב נתן נטע שפירא 'מגלה עמוקות' רישום לשנת מות השל"ה כשנת ש"פ. הרב מרגליות קבע שמדובר בשגיאה, ושיער שהאות האחרונה הושמטה אך לא קבע מהי. במהדורה מאוחרת יותר רשם בתיקונים את שנת שפ"ג כשנת פטירת השל"ה.[2][6][7] הרב הורוויץ חישב ושיער שמדובר לפחות בשנת שפ"ו, לפי הידיעה על הגעת השל"ה לטבריה בראש השנה של אותה שנה, אך לא מסר מקור למידע אודות שנת הגעתו לארץ ישראל. בנוסף, הביא את דברי סיני הוק (חוקר כתבים עבריים, בתחילת תקופת ההשכלה, נקרא גם שמעון האק) שסבר ששנת מותו של השל"ה היא שנת ש"צ. זאת על פי הקדמה לספר "ווי העמודים" של הרב שבתי בנו של השל"ה, המספר שהשל"ה נפטר שנתיים לפני הדפסת הספר "שני לוחות הברית". אלא שלדברי הרב הורוויץ, הוק טעה לגבי שנת הוצאת ספר זה עצמו, וכן לגבי משמעות ההערה, שדיברה על סיום כתיבת הספר שנתיים אחרי הגעתו של השל"ה לארץ.[2][8][9][10]

התאריך י"א בניסן עורר תהיה, מכיוון שלפי פרסום של צאצאי השל"ה בספר סידור השל"ה, הם נהגו בכל יום משבעת הימים שלאחר פטירתו לומר סליחות לפי הוראותיו וצוואתו, וכן להכריז על כך לדורות, אך בכל חודש ניסן ובמיוחד בימי חג הפסח המתחילים ארבעה ימים לאחר התאריך המדובר, אין לומר סליחות.[2][9][11]

נפתלי וקשטיין בספרו 'ויתילדו' מצא את מקור הטעות. לראשונה הופיע התאריך "י"א בניסן" בספר "יקרא דחיי" משנת ה'תרפ"ח (1928 או 1929), שטעה בהעתקת דברי הספר דור ודור ודורשיו (וי"ו החיבור הראשונה בשם הספר מכוונת). התאריך י"א בניסן מופיע שם בשורת המידע שמעל לשמו של השל"ה ושייך למעשה למידע על נפטר אחר, ואילו בשורה של השל"ה היה כתוב רק: שנת ש"צ.[9][11][12][13][14] וקשטיין מצא גם שחודש הפטירה "טבת" הרשום בספר "תולדות משפחת הורוויץ", גם הוא שגוי, ומגיע מהעתקה מוטעית מתוך הספר "כנסת ישראל", של מידע לגבי בריחתו של השל"ה מן הכלא ויציאתו מירושלים בטבת שפ"ו, אך בחלק זה של הפיסקה אינו עוסק במותו כלל.[11][15]

גם לגבי מיקום קברו בטבריה יצאו עוררין שכן פסק שאין לצאת מירושלים על פי דברי התלמוד "הכל מעלין לירושלים". אך לפי הספר תולדות משפחת הורביץ, הנסמך במידת מה על הספר "כנסת ישראל" הוכרח השל"ה לעזב את ירושלים, ומשם נדד לצפת וטבריה.[2][11][15][16]

חיבוריו

חיבורו העיקרי של השל"ה, אשר התפרסם על ידי בנו שבתאי שפטיל הלוי הורוביץ[17] רק לאחר מותו, הוא "שני לוחות הברית", שחובר כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל, כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה אותם להנזר מתענוגות העולם.

המדובר ביצירה חשובה בתחום המוסר היהודי. הספר כולל חידושי תורה, ודברי מוסר, ומדבר אף בשבח הישיבה בארץ ישראל, עקרון שהגשים השל"ה בגופו, על אף קשיים רבים וייסורים. עד היום משמש הספר כספר יסוד ביהדות, ורבה השפעתו על החסידות, ובמיוחד על הבעל שם טוב. על שם הספר נקרא המחבר בפי כל "השל"ה הקדוש" (של"ה - ראשי תיבות של "שני לוחות הברית").

בשער ההוצאה הראשונה של הספר, מהשנים ה'ת"ח ה'ת"ט (1648-1649) מתואר הספר וכותבו באלה המילים:

אמרות טהורות, מפנינים יקרות, חבור על שתי תורות, בכתב ובפה מסיני מסורות, ערוכות וסדורות מהגיבור בגבורות, איש אלוקי בוצינא קדישא, מרא דארעא דישראל, החכם השלם בכל מידות וחוכמות, גלויות וסתומות, הגאון אשר שפעת יפעת אור תורתו זרח בכל התפוצות, מקצה אל קצה - כב' הרב מהר"ר ישעיה במהר"ר אברהם הלוי זצ"ל ממשפחת הורוויץ, הספון וטמון במנוחתו בארעא קדישא.

בארץ ישראל ערך השל"ה גם את סידורו המפורסם "שער השמים". הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיה עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן מפני שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב "וזה שער השמים".

מלבד זאת, פרסם השל"ה נוספים - "שמות גיטין", "מצוות תפילין", "בגדי ישע" על סדר מועד, פירושים שונים להגדה של פסח, הגהות לרש"י, לטור, לזוהר, הגהות למרדכי ועוד.

השל"ה עסק בקבלה ובפרשנות לתורה על דרך הסוד. ויתרה מזאת היה נכסף לחשוף את כתבי האר"י שבתקופה זאת היו תחת חרם בשל חשש לאמינותם, ובעברו בסוריה בא אל רבי שמואל ויטאל לקרוא את כתביו.

בית כנסת השל"ה

בית כנסת השל"ה היה קיים בטבריה כבר כ-800 שנה לפני שהגיע אליו השל"ה. ישנם אגדות רבות מהמאה ה-16 על נסים גדולים שאירעו במתחם: נשים עקרות ילדו וחולים שביקרו במקום הבריאו בפתאומיות. סיפורי הנסים עברו מפה לאוזן, ובית הכנסת הפך למוקד עלייה לרגל ולאחד המקומות הקדושים ליהודים. "בית הכנסת עבר ארבע רעידות אדמה, ותמיד שרד", מספרים תלמידיו של השל"ה.

לפני כ-200 שנה הגיעה הקהילה היהודית המצומצמת בטבריה לכדי פת לחם, והוחלט למכור את מתחם בית הכנסת לצליינים יוונים. לפי הסכם המכירה, נקבע כי תמורת סכום מסוים אפשר יהיה לפדות את המקום בחזרה. במהלך השנים בנו הצליינים על בית הכנסת את הכנסייה היוונית בטבריה. מאז מכירת המקום ניסו יהודים רבים לעלות ולבקר בבית הכנסת, חלקם בכוח, אך ללא הצלחה. חלקם ניסו למצוא את חוזה המכירה ולפדות חזרה את המקום הקדוש, אך המסמך נמצא בדמשק.[דרוש מקור]

לאחרונה, לאחר פנייה של חסידי השל"ה לחבר מועצת העיר, איתן עובד, הקשור אל הפטריארך תיאופולוס מירושלים, הוענק אישור חד-פעמי לכניסתם של מספר מצומצם של יהודים למקום הקדוש. בין המבקרים היה הרב דן סגל, צאצא של השל"ה וחבר הכנסת מאיר פרוש שהיו ליהודים החיים היחידים שביקרו במקום.[דרוש מקור]

תפילות השל"ה

השל"ה חיבר וליקט מספר תפילות. שתים מהן זכו לפרסום רב:

תפילת אבות על בנים

המפורסמת שבתפילותיו היא תפלת האב על הבנים שהשל"ה מעתיקה בספרו מהקדמונים וכותב לאומרה בהזדמנויות שונות ובמיוחד בערב ראש חודש סיוון, ומקובל לכנותה בשם תפילת השל"ה, הגם שאין הוא מחברה. תפלה זו נדפסה ומצורפת בהרבה סידורי תפלה, קטע מתוך התפלה: "...באתי לבקש ולחנן מלפניך שיהא זרעי וזרע זרעי עד עולם זרע כשר ואל ימצא בי ובזרעי ובזרע זרעי עד עולם שום פסול ושמץ, אך שלום ואמת וטוב וישר בעיני אלהים ובעיני אדם ויהיו בעלי תורה וכו' ותן להם בריאות וכבוד וכח, ותן להם קומה ויופי וחן וחסד, ויהיה אהבה ואחוה ושלום ביניהם, ותזמין להם זווגים הגונים מזרע תלמידי חכמים וכו'..."

תפילה בסיום תפילת העמידה

תפילה נוספת שחיבר, והודפסה בסידורים רבים, היא תפילה הנאמרת בין התחינות שלאחר תפילת שמונה עשרה, ופותחת במילים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שלא תעלה קנאת אדם עלי ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעוס היום ושלא אכעיסך, ותצילני מיצר הרע, ותן בלבי הכנעה וענווה...".

עליה לקברו

השל"ה נקבר בבית הקברות הישן בטבריה. בשנים האחרונות יש נהירה לעליה לקברו בכ"ט באייר, ערב ראש חודש סיוון, ולומר את נוסח התפילה שחיבר: "...חל עלינו חובת התפילה ובקשה לה' יתברך בכל צרכינו, כי הכול מאיתו יתברך... וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם... ולבי אומר לי שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון...".

לקריאה נוספת

  • רא"ל פרומקין, תולדות חכמי ירושלים חלק א' (תרל"ד) פרק ח' עמ' 111–122 (במהדורת ריבלין, תרפ"ח, עמ' 148–156).
  • פינחס פסס, עטרת הלוים, ורשא תרס"ב.
  • בן-ציון כץ, רבנות חסידות השכלה כרך א עמ' 48 ואילך.
  • יצחק (אריק) זימר, ר’ אליקים גוטשלק רוטנבורג וויכוחו עם השל"ה, סיני פח, ג/ד (תשמא) 138-154.
  • יוסף אביב"י, קבלת האר"י, מכון בן צבי, ירושלים 2008, עמ' 468–487.
  • הרב מאיר כץ, מבוא לספר "שני לוחות הברית", מכון יד רמה, כרך א, חיפה תשנ"ב, עמ' יט-מג.
  • מבוא לסידור השל"ה, מכון 'אהבת שלום', ירושלים תשנ"ח, כרך א' עמ' 25–30.
  • אברהם דוד, איגרת ר’ ישעיה הורוויץ בעל השל"ה מירושלים אחרי שנת שפ"ב, קובץ על יד טז (תשסב) 223-247.
  • שלמה גוטסמן, תשובה לרבינו השל"ה מכתי"ק, ישורון טו (תשסה) נ-פא.
  • יעקב אלבוים, כללי הדרושים והאגדות ב’שני לוחות הברית’ לר’ ישעיה הורוויץ, מחקרי תלמוד ג,א (תשסה) 42-63.

קישורים חיצוניים

מספריו:

הערות שוליים

  1. ^ בספר 'ויתילדו' של הרב נפתלי אהרן וקשטיין הוכח שמדובר בטעות, וראו על כך בהרחבה בהמשך
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 ספר תולדות משפחת הורוויץ, מאת הרב צבי הירש הורוויץ, רבה של דרזדן, עמוד 20 (אתר כתבים עבריים). הספר יצא לאור בשנת תרצ"ה (1936) יחד עם קובץ נוסף פרי עטו במצורף למהדורת המחקר על הירושלמי בעריכת אחיו. מאמרו על השל"ה מסתמך בעיקר על מחקרי אחד מאבותיו רבי אפרים זלמן מרגליות בספרו מעלות היוחסין דף י"ב.
  3. ^ ראו: אריה מורגנשטרן, ‏יהדות הגולה והכמיהה לציון, 1240-1840, תכלת 12, אביב תשס"ב 2002
  4. ^ הורוויץ ישעיה; של"ה, אנציקלופדיית דעת
  5. ^ על פי ספרו של הרב נפתלי וקשטיין 'ויתילדו'
  6. ^ 6.0 6.1 ספר מעלות היוחסין אפרים זלמן מרגליות דף י"ב, לחקר שנת מותו של השל"ה (אתר כתבים עבריים)
  7. ^ הספר מגלה עמוקות לפרשת וירא ובכותרת המשנה רשום: דרוש על הספד החסיד הגאון ר' ישעי' מפראג שנפטר בירושלים תוב"ב ש"פ לפ"ק. (אתר כתבים עבריים)
  8. ^ הקדמה והערות של סיני הוק על הספר 'גל עד' מאת קלמן ליבן
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ווי העמודים הקדמתו של שבתי (שעפטיל) בנו של השל"ה לספר 'שני לוחות הברית' והודפס בפני עצמו, מהדורת שנת ה'ת"ח בהקדמה, על פיה קבע הוק בטעות את שנת מותו של השל"ה לשנת ה'ש"צ: "ומאחר שבעל הדרך ירט לנגדו, להוציא מחשבתו לפעולתו לאור בארץ החיים, - אור תורתו, בכן לא נגמר הספר בחוצה לארץ, כי אם בירושלים שתי שנים אחרי ביאתו! ומי"י הייתה זאת לְזַכוֹתוֹ - שהיה ניתק לראי"ה גנזי אוצרות דברי פי חן קבלת איש האלהי החכם הֵגִּילָם הרב הגדול מורנו הרב יצחק לוריא זצ"ל בצרור החיים צרורה נשמתו. ולא היו נראין לשום אדם עד בוא אבי אדוני ז"ל לאוצרתו ולביתו. כי שם תקע אבי ז"ל חנייתו ודירתו, והיה לומד בהם מראש עד סוף כדי להגיע לתכליתו..." ובהמשך: "ושתי שנים אחרי ככלות גמר הספר נלקח ארון אלהים עלה לעליונים ועל ידי זה לא היה לי רשות לצביונים..." (אתר כתבים עבריים)
  10. ^ ספר שני לוחות הברית - העמוד הסוגר במהדורה המקורית, ובו כותב השל"ה: תם ונשלם, מעזרת אל עולם, שנת השבו'עה לפ"ק. לדעת הוק זוהי שנת שפ"ח ושנתיים אחר כך נפטר השל"ה, ולדעתו של הורוויץ למרות הרישום 'לפ"ק' מדובר בגימטריה למילה שבוע"ה (שנת שפ"ג - שנתיים אחר עלייתו לארץ ישראל) ואילו האות ה' מייצגת את האלפים. ובהתאם לדברי הבן בהקדמת ספרו ווי העמודים, ולפיכך השל"ה נפטר בשנת שפ"ה או שפ"ו לכל המאוחר.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 "ויתילדו" לפרשת כי תשא תשע"ז, נפתלי אהרן וקשטיין (ספר בהדפסה, כרגע מופץ כדף שבועי ברשת) וראו דיון מקוון מקדים בעניין בדיון המקוון של אוצר החכמה
  12. ^ 'דור ודור ודורשיו' של הרב יוסף לוינשטיין, עם התאריך המטעה, השייך לשורה לעיל.
  13. ^ הספר יקרא דחיי לחודש ניסן ובו הרישום השגוי. הספר של הרב אפרים לנדא, הוא אוסף רשימות של ימי פטירה לפי חודשים, ויצא לאור בשנת תרפ"ח (1928 או 1929)
  14. ^ הספר מליצי אש הפופולרי מאת אברהם שטרן, שבו נשנתה הטעות. ספר זה מספר את קורותיהם של אישים שונים והוא ערוך לפי סדר הרשימות בספר יקרא דחיי. ספר זה הופץ בהרחבה ועמו השגיאה האמורה
  15. ^ 15.0 15.1 הספר כנסת ישראל מאת שמואל יוסף פין (ורשה תרמ"ז, 1886) המביא לראשונה את סיפור הבריחה מירושלים בחודש טבת שנת שפ"ו, לטענתו על פי הכתוב בספר 'ווי העמודים'. הוא כותב את השערתו של הוק שהפטירה הייתה בשנת ש"ץ, לצד השערה עצמית שמדובר בשנת שפ"ח. שתי ההשערות נסמכות על ערעורו של הרב מרגליות על שנת ש"פ הרשומה בספר מגלה עמוקות.
  16. ^ הקדמת הרב שבתי לשל"ה ובה אחרי פירוט הערים בהן כיהן באירופה, מוזכרת אחרי הגעתו לארץ רק ירושלים
  17. ^ עליו ראו: מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ישעיה הלוי הורוביץ", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1249-1248, באתר HebrewBooks
אברהם הורוביץ

רבי אברהם הלוי (בן ר' שבתי) הורוביץ (1540–1615) היה דיין ומחבר ספרות תורנית. מחשובי היוצרים בפילוסופיה יהודית ומוסר בתקופתו, וצידד בעיסוק בתחומים אלו כנגד עמיתיו.

בן

במשפחה, בן הוא יחס שארות הקושר (זכר) אל הוריו (המושג המקביל לנקבה הוא בת). להבדיל מילד, שהוא מצבו של אדם בשנותיו הראשונות, היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: "ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).

בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).

דובנו

דובנו או דובנא (באוקראינית: Дубно; בפולנית: Dubno) היא עיר במחוז רובנו (Рівненської області) בחבל ווהלין במערב אוקראינה לגדות נהר האיקווה.

ה'ש"ץ

ה'ש"ץ (5390) היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1629, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 6 בספטמבר 1630. שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנת שמיטה.

ה'ת"ך

ה'ת"ך (5420) או בקיצור ת"ך היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1659, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1660. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

הורוביץ

הורוביץ הוא שם של משפחה מגולי ספרד שמקורו בהגייה היידישאית של שם העיירה הורוייס (Hořovice) שבבוהמיה, המקום בו התיישבו לאחר גירוש ספרד.

האם התכוונתם ל...

הלוי

הַלֵּוִי הוא שם משפחה יהודי נפוץ; הנקראים בשם זה מתייחסים על בני שבט לוי.

האם התכוונתם ל...

המאה ה-16

המאה ה-16 היא התקופה שהחלה בשנת 1501 והסתיימה בשנת 1600.

י"א בניסן

י"א בניסן הוא היום האחד עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"א בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

יוסף שפינדל

יוסף שְׁפִּינְדֶל (מנור) (19 במרץ 1911–1994) חובב זמר ישראלי, יליד פולין, חלוץ מקליטי הזמר העברי בארץ ישראל המנדטורית. לא החשיב עצמו זמר, למרות שהיה לו קול בריטוני ערב. כדברי אליהו הכהן, שפינדל "תרם רבות לקידום הפצתה של זמרת הארץ בעולם". עורך דין במקצועו.

שפינדל נולד כבן למשפחה יהודית ידועה בעיר קאלוש שבגליציה המזרחית בשנת 1911.

אביו, ד"ר דוד שפינדל, היה עורך דין ואחד מחשובי העסקנים הציונים בגליציה.

לפי מגילת היוחסין של המשפחה בניה התייחסו לרבנים מפורסמים כמו ישעיה הלוי הורוביץ ה"של"ה הקדוש" ואריה ליב הלר, בעל "קצות החושן".

המשפחה עלתה לארץ ישראל כשיוסף היה בן 15. בהמשך יוסף נסע ללימודי משפטים בלונדון שם היה למזכיר אגודת הסטודנטים הארץ-ישראליים בלונדון.

בחזרתו לארץ לא פתח בקריירה של זמר, אלא עסק בעריכת דין בלבד עד ערוב ימיו, עד שנת 1991.

נפטר אחרי מחלה ממושכת בגיל 83.

שפינדל היה נשוי משנת 1944 לתמר. בתו, יעל אונגר, היא גם כן עורכת דין, כמו כן עיתונאית ואשת עסקים.

בשנים 1934-1935 לרגל יוזמה של תנועת הבונים באנגליה להקליט סדרה של שירים עבריים מארץ ישראל

באותה תקופה כמעט ולא היו בנמצא הקלטות כאלה ויוזמי המבצע פנו לשפינדל בתור מזכיר הסטודנטים היהודים מארץ ישראל לבחור מועמדים בקרב חבריו הלומדים בלונדון שיוכלו להשתתף בהקלטות. מפני שבחברת הסטודנטים דווקא שפינדל הצטיין בקולו ובאהבתו לזמרה העברית לבסוף הוא זה ביצע את ההקלטות בחברת His Masters Voice.

בסך הכל הוקלטו אחד עשר שירים על חמשה תקליטים, כשהמלווה בפסנתר היה פרסי קאהן.

דרך תקליטים אלה השירים - ביניהם מבית היוצר של מלחינים כמו יהודה שרת או מרדכי זעירא, הגיעו לבתי רבים בקהילות התפוצות ובישוב העברי בארץ ישראל וזכו לפרסום רב.

בשנת 1934 הקליט שפינדל את: "הוי, ערש מולדת", למילים של: אהרן ליבושיצקי, לחן: אדווין ארינסון,בשנת 2008, ביוזמת חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, הוצא תקליט בשם "למה עזבתיני" עם שחזור דיגיטלי של ההקלטות שלו משנות ה-1930.

יעקב שור (פלפולא חריפתא)

הרב יעקב שור (נפטר בתט"ו או תכ"ד) היה רב מפורסם בפולין בתקופתו שנודע כרבה של בריסק (היום ברוסיה הלבנה) ומחבר "פלפולא חריפתא" על מסכת סנהדרין. מצאצאי רבי יוסף בכור שור ובנו של הרב אפרים זלמן שור.

בתפקידו הרבני הראשון היה דיין בבית דינו של הרב אברהם בן מחבר שו"ת "משאת בנימין". לאחר מכן נבחר להיות רבה של לוצק (היום באוקראינה), ובסוף ימיו נבחר לרבנות בריסק.תשובות שלו פורסמו ב"שו"ת הגאונים בתראי", סימנים מ"ה ומ"ו.בין התלמידים שהעמיד היה הרב ישעיה הלוי הורוביץ בעל ספר "בית הלוי" על כללי המיגו.ספרו פלפולא חריפתא נדפס בשנת תי"ז. השאיר אחריו תשובות בכתב יד ונזכר בספרים כמו "בית הלל" על השו"ע סימן ת', וחלקת מחוקק סימן י"ז, סימן קטן ע"ח. חידושים שלו צורפו לספר "דברי פנחס" של הרב פנחס מיכאל גרויסלייט שבידו היו תשובות של אביו בכתב יד.

חתנו הרב שאול בן הרב משה קצנלבוגן כיהן ברבנות בברודי, חלם ופינטשוב.

יריב הורוביץ

יריב הורוביץ (נולד ב-25 באוגוסט 1971) הוא במאי ותסריטאי ישראלי ויו"ר איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה לשעבר.

ישעיה הורביץ (צפת)

הרב ישעיה הלוי הורביץ (אלול תרמ"ג - כ"ב טבת תשל"ח), דור אחד-עשר לרבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל השל"ה, דור שישי לאדמו"ר הזקן הבעל התניא, ונצר למשפחת אדמו"ר הצמח צדק ולאדמו"רים לבית קרלין, צ'רנוביל ואמדור. כיהן כרבה של קהילת חב"ד בצפת וכמנהל קופת כולל חב"ד שם. היה חבר בבית הדין הרבני של העיר צפת. כיהן כרב של קהילת יהודי יפו שנעקרו ממקומם ב-גירוש יפו (1914) ועברו לצפת. כיהן למעלה משלושים שנה (תרפ"ב - תשי"ג) כראש הרבנים בויניפג וכרבה הראשי של מערב קנדה.

משפחת הורוביץ

משפחת הורוביץ היא משפחת לויים בעם ישראל. במהלך השנים יצאו מן המשפחה רבנים, אנשי ציבור ואנשי דת, וכן מדענים, מוזיקאים ופילוסופים בעלי שם עולמי.

אין להתבלבל עם משפחת הורוביץ שראשה היה הרב נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ, שאינם לויים (משפחה זו במקורה נקראה רובין, ורבי נפתלי צבי אימץ את שם המשפחה של סבו, ר' איציקל המבורגר).

סעודת אסתר

סעודת אסתר הוא כינוי לתוספת מאכל בסעודה של היום השני של חג הפסח שנהגו בו חלק מהיהודים האשכנזים, לכבוד המשתה שהביא לתליית המן שעל פי דברי חז"ל אירע ביום זה (ט"ז בניסן).

סעודת פורים

סעודת פורים היא אחת ממצוות פורים. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים, ובכלל זה גם המצווה להשתכר, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

שבתי שפטל הלוי הורוביץ

האם התכוונתם ל...

שבתי שפטל הלוי הורוביץ (ווי העמודים)

רבי שבתי שפטל הלוי הורוביץ (לעיתים: שעפטל סג"ל; ה'שנ"ב, 1592 – כ"ח בניסן ה'ת"ך, 9 באפריל 1660) היה רב וראש ישיבה מגדולי יהדות אשכנז בדורו. דרשן קהילת פראג ורבן של פיורדא, פרנקפורט, פוזנא ווינה. הוא עורך הספר "שני לוחות הברית" של אביו, רבי ישעיה הלוי הורוביץ, ונודע על שם ספרו ווי העמודים.

תפילת השל"ה

תפילת השל"ה היא תפילה שהובאה בספר שני לוחות הברית (של"ה), מאת הרב ישעיה הלוי הורוביץ אשר הביאה מ"אחד המדקדקים".

תוכן התפילה הוא תפילת האבות על הבנים שיצליחו במעשיהם וימצאו זיווג כשר והגון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.