ישעיה די טראני

רבי ישעיה ב"ר מאלי די טראני - רי"ד (1165~ - 1240~). מגדולי ראשוני איטליה, פרשן מקרא, המשנה ומדרשי ההלכה, פרשן התלמוד ופוסק. נודע בעיקר בזכות פירושו המקורי והמקיף לתלמוד.

על מנת ליצור בידול בין שמו ובין שם נכדו - ר' ישעיה ב"ר אליה האחרון (ריא"ז) הוא מכונה בדרך כלל ר' ישעיה הראשון או ר' ישעיה הזקן.

ישעיה די טראני
לידה ~1165~1180~
איטליה
פטירה ~1240~1250~
רבותיו ר' שמחה משפיירא; בעלי התוספות
בני דורו האור זרוע ואחרים
חיבוריו תוספות רי"ד על ש"ס בבלי; פסקי הרי"ד; ספר המכריע - השלמה לספר הפסקים; שו"ת הרי"ד; (חידושי הרשב"א על מסכת מנחות); נימוקי החומש על התורה; (פירוש על הנ"ך)

תולדות חייו

הרי"ד נולד באיטליה, אך למד באשכנז, בישיבתו של ר' שמחה משפיירא, לצדו של ר' יצחק מווינה (בעל ה"אור זרוע"), עמו עמד בקשרי התכתבות גם לאחר חזרתו לאיטליה. באשכנז הושפע רי"ד רבות משיטת הלימוד של בעלי התוספות.

רי"ד חזר לאיטליה ושם הפך לאישיות התורנית המרכזית באזור. הוא הרבה לנוע ברחבי הארץ ומחוצה לה, ובין היתר היה בוונציה, קושטא, אלכסנדריה, ואף עלה פעמיים לרגל לארץ ישראל.

חיבוריו

רי"ד כתב פירוש לתורה, "נימוקי החומש", ככל הנראה בצעירותו. את חידושיו לתלמוד, "תוספות רי"ד", חיבר לאחר מכן וכשסיים את פירושו חיבר את פסקיו ("פסקי רי"ד") ואת "ספר המכריע".

תוספות רי"ד

חידושיו לתלמוד נקראים בכתב היד היחיד הקיים בשם "תוספות" (ובשם זה נדפסו), ולא בשם "חידושים", ככינויים של ספרי הפרשנות הספרדיים. על פי י"מ תא שמע, הספר מקיים קווי דמיון לשתי הסוגות ומאידך יש בו תכונות השונות משתיהן:

הספר [מהווה] שלב ביניים בין פרשנות שמגמתה פסיקתית מובהקת, בסגנון ספריהם של הפוסקים האשכנזים הגדולים בני המאה הי"ג אשר אצל מקצתם למד, לבין פרשנות למדנית טהורה, בעלת אופי 'תוספותי' צרפתי, פרשנות 'לשמה', המגלגלת יחדיו סוגיות רבות ומגוונות ל'כדור אחד', בסגנון פלפול בעלי התוספות וסברותיהם המקוריות; ממש כשם שהוא מהווה שלב ביניים בין ספרות התוספות עצמה לבין ספרות החידושים הספרדית, וחוליית ביניים ברורה ביניהם

הספרות הפרשנית לתלמוד, ח"ב עמ' 177

בשונה משאר חידושי התוספות על התלמוד כדוגמת "תוספות הרא"ש" ו"תוספות רבינו פרץ", "תוספות ישנים" ו"תוספות חד מקמאי", התוספות רי"ד הוא לרוב חידושים עצמאיים ולא אלו המובאים בתוספות שעל התלמוד.

חידושיו של התוספות רי"ד נדפסו במסכתות אחדות על גיליון התלמוד בבלי מהדורת וילנא, ורבי אלחנן וסרמן בהקדמתו לספרו קובץ הערות על מסכת יבמות טוען, שהוא גם מחברו של הספר חידושי הרשב"א על מסכת מנחות.

תופעה ייחודית אצלו היא העובדה שחזר על תלמודו והוציא מהדורות נוספות של חידושיו על המסכתות השונות - עד ארבע וחמש מהדורות למסכת. הרי"ד לא היסס לחלוק על הקודמים לו, באמירה שהוא יכול לחלוק עליהם על אף גדלותם, משום שהוא עומד כננס על כתפי ענקים. ביטוי זה, ששמע רי"ד מסביבתו הנוכרית על פי עדות עצמו, נטבע באיטליה זמן לא רב לפני שרי"ד החל להשתמש בו. כחלק מהעזתו לחלוק על קודמיו בחתירתו לאמת, חולק הוא מאות פעמים על חידושיו שלו-עצמו, ולעיתים בחריפות רבה ביותר. את מהדורותיו מספר הרי"ד בקפידה, וכלל בספריו הפניות רבות ממקום למקום וממהדורה למהדורה, ואף לספרים אחרים.

ריבוי המהדורות והחזרות הביא כמה חוקרים למחשבה שספר זה לא נועד לפרסום ולא היה אלא אוסף מחברות חידושים לקראת פרסום הספר העיקרי, הלוא הוא ספר הפסקים. ואולם י"מ תא שמע העיר כי "אין זה הרושם המתקבל מן הספר", והשאיר סוגיה זו בצריך עיון.

פסקי רי"ד

ספר הפסקים של רי"ד חובר לאחר תוספותיו, ועל כן נחשב לעיקרי יותר, ועם זאת כמעט נשכח מלב לעומת תוספות רי"ד, אשר נלמדות לרוב בבתי המדרש. כתוספותיו היו גם לספר זה מהדורות שונות, ואולם כאן הייתה מהדורה סופית אשר ביטלה את כל המהדורות הקודמות, ועל כן בספר שבידינו, שנערך על פי כתבי יד טובים ועדכניים, נמחה כל זכר לאותן המהדורות. חיבור זה משלב פסקים עם פירושים במזיגה אחת.

מכון יד הרב הרצוג הוציא לאור את סדרת ספרי 'פסקי הרי"ד' יחד עם 'פסקי הריא"ז', רוב הכרכים בעריכת הרב אברהם יוסף ורטהיימר.

ספר המכריע

כהמשך לספר הפסקים צורף ספר משלים, "ספר המכריע", שהכיל משא ומתן למדני רב. ובו הוא מתווכח עם גדולי דורו והקודמים לו בהלכה. בשנת תשנ"ח יצאה לאור מהדורה מחודשת של הספר מתוך כת"י בידי מכון 'כתב יד וספר' בעריכת הרב שלמה אהרן ורטהיימר בנו של הרב אברהם יוסף ורטהיימר.

תשובות הרי"ד

ספר השו"ת של הרי"ד מרכז את תשובותיו לשואליו ובו למעלה מחמישים תשובות, חלקם בהלכה למעשה, ורבים מהם ביאורי סוגיות שנשאל עליהם. בשנת תשכ"ז יצא הספר לאור מכת"י על ידי מכון 'יד הרב הרצוג' בעריכת הרב אברהם יוסף ורטהיימר.

התקבלות כתבי הרי"ד

רבים מספרי הרי"ד אבדו ואינם בידינו; תוספות הרי"ד נותרו בכתב יד יחיד, והגיעו אל הדפוס רק במאוחר. עד אז, בקושי נודעו חידושיו מחוץ לאיטליה ויוון. ועם זאת, מאז שנדפסו תוספות הרי"ד בלמברג בשנים ה'תרכ"ב-ה'תרכ"ד (18621864), התקבל הספר בהתלהבות אצל לומדי התורה, והפך לאחד מן הספרים הקלאסיים בלימוד התלמוד.

ספרי הפסקים איבדו את חשיבותם מאז שנדפסו ספרי הטור והשולחן ערוך, ולא נדפסו עד לאחרונה. ספר המכריע הודפס לקראת סוף המאה ה-18, בזכות ערכו הלמדני. כתבים אחרים, כאמור, לא שרדו את חלוף הדורות ואבדו.

פרשנות המקרא

רי"ד היה פרשן מקרא פשטן ומקורי, ופירושו מצטיין באורכו הקצר יחסית ובחתירתו לפשט ללא פלפולים מיותרים. אופיינית לו דרך טיפולו בפירוש הפרקים הקשים של יחזקאל העוסקים בבית המקדש השלישי: בניגוד לשאר הפרשנים, הוא נמנע מלפרשם, וכך כתב:

מדות הבית וסדר הקרבנות ומשפט הכהנים האמורים כאן, אין אדם בעולם שיוכל לעמוד על אמיתתם. ואם הקדמונים, שהיו סמוכים לנבואת יחזקאל, בקשו לגונזו מפני שלא יכלו לעמוד על בוריו... ואיך נעמוד אנחנו על אמיתת דבריו? עד אשר יזכֵּינו הבורא לראות המעשים, ואז נתבונן על דבריו

פירוש ר' ישעיה מטראני ליחזקאל מ, א

הרב אברהם יוסף ורטהיימר נכדו של הרב שלמה אהרן ורטהיימר מחוקרי גניזת קהיר גילה את כתב היד של פירוש הרי"ד לנ"ך בספריה הלאומית בפריז בשנת תשי"ג והוציאו לאור בשלשה כרכים בשנים תשי"ט - תש"ל, בתוספת מבואות.

לפי חלק מהחוקרים (ד"ר מרדכי מרגליות) הפירוש המיוחס לו על הנ"ך לא נכתב על ידו אלא על ידי נכדו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבשלום

במקרא, אַבְשָׁלוֹם היה בנו השלישי של דוד המלך. סיפורו מסופר בספר שמואל ב' פרקים י"ג-י"ט. אמו הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה בגולן. אבשלום נולד בחברון עם תחילת מלכות דוד ביהודה והוא מתואר כגבר יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. חייו היו קצרים וסוערים. הוא הרג את אחיו למחצה אמנון לאחר שאנס את אחותו תמר. לאחר חזרתו מגשור, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות יואב בן צרויה.

סיפור חייו ומותו של אבשלום עורר עניין ומחלוקת בקרב חוקרי המקרא. מערכת היחסים המורכבת והאינטנסיבית של אבשלום עם אביו דוד, שסופם במרד ובגידה, הפכה את אבשלום לסמל לבן סורר שבא על עונשו. כפי שמסכם מדרש רבה: "כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה ושכב עם נשי אביו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל כמה אלפים מישראל, וגרם לו דברים רעים שאין להם סוף". מאידך, הסיפור המקראי התמציתי מתאפיין בעמימות ואף ברב-משמעות, שבה נשמעים קולות אחדים בתיאור מעשיו של אבשלום. רב המשמעות פתחה פתח לפרשנותו של הסיפור על ידי פרשנים רבים במספר רבדים: פשט (המובן הראשוני של הכתוב), רמז (פרשנות), דרש (פרשנות מרחיבה) וסוד (מיסטיקה).

אליעזר בן שמואל (ורונה)

רבי אליעזר בן שמואל מוורונה, רב מחכמי איטליה בראשית המאה ה-13, בדור שלפני רבי צדקיה בן אברהם.

הוא היה מבעלי התוספות, תלמידו של ר"י הזקן. חברו לבית הדין של רבי ישעיה די טראני, "הרי"ד". ולדעת רבי משה מטראני, "המבי"ט", הוא מחברם של התוספות למסכת בבא בתרא.

מתלמידיו נודע רבי אביגדור הכהן. נכדו היה רבי הלל בן שמואל, מחבר הספר "תגמולי הנפש".

בארלטה-אנדריה-טראני (נפה)

נפת בארלטה-אנדריה-טראני (באיטלקית: Provincia di Barletta-Andria-Trani) היא נפה במזרחו של מחוז פוליה שבאיטליה.

הנפה משתרעת על שטח של 1,538 קמ"ר, ובשנת 2005 התגוררו בה 384,293 נפש. בירתה של הנפה בעיר טראני.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

הא לחמא עניא

הָא לַחְמָא עַנְיָא (ארמית: "זהו לחם העוני") היא פסקה בארמית הפותחת את קריאת ההגדה בליל הסדר.

הפסקה כוללת הקבלה בין המצות שעל השולחן לבין "לחם העוני" שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים, הזמנת כל הרעבים לבוא ולהצטרף לסעודה, ותפילה לגאולה.

הגדה של פסח

הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח (נקראת גם אגדתא דפסחא בפי יהודי תימן) היא קובץ מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים, שנוצר כדי לאומרו בליל הסדר - הלילה הראשון של חג הפסח מסביב לסעודת החג, לקיים את מצוות "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים. הקובץ נקרא "הגדה" על פי לשון הפסוק "והגדת לבנך".

ההגדה כוללת את מצוות ליל הסדר - כגון קידוש ושתיית ארבע כוסות יין, אכילת מצה, מרור, כרפס, חרוסת ואפיקומן כזכר לקרבן פסח.

נוהל עריכת הסדר מופיע במשנה, במסכת פסחים, פרק עשירי.

קריאת ההגדה במשולב עם הסעודה ברבים בערב חג הפסח הוא טקס מרכזי ביהדות לכל המשפחה, למבוגרים ולילדים.

במשך הדורות ההגדה התפתחה בשני ממדים: הלמדני-פרשני והאמנותי חזותי. תלמידי חכמים ומלומדים חיברו עליה ביאורים ונתנו לה הסברים; אמנים יצרו להגדה עיטורים, הוסיפו לעותקיה ציורים ואף כתבו אותה על קלף.ההגדה של פסח נאמרת בקהילות רבות בשירה עם מנגינות מסורתיות וחדשות.

הפטרה

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות, במועדי ישראל, ובחלק מהקהילות גם בתעניות ציבור במנחה, לאחר סיום קריאת התורה.

בעוד שבסדר הקריאה שהונהג לקריאת חמשת חומשי התורה משלימים את קריאתם מדי שנה (או מדי שלוש שנים לפי מנהג קדמונים[דרושה הבהרה]), לא נקבע לספרי הנביאים מחזור קריאה על פי סדרם. עם זאת, חלקם נקראים בהפטרה לפי נושאים: לכל פרשה נבחרה הפטרה הקשורה בדרך כלל בקשר ענייני לנושא הפרשה שנקראת בבית הכנסת או לאירוע הסמוך לקריאתה.

נהוג לקרוא את ההפטרה בניגון בטעמי המקרא, ולברך לפניה ואחריה.

חידושי הרשב"א על מסכת מנחות

חידושי הרשב"א על מסכת מנחות הוא ספר של אחד הראשונים, שנכתב על מסכת מנחות, והוא מספרי הראשונים היחידים על מסכת בסדר קדשים.

חיישינן למיעוטא

בהלכה, העיקרון חיישינן למיעוטא (בעברית: חוששים למיעוט) היא דעת יחיד של רבי מאיר, לפיו למרות הכלל אחרי רבים להטות, אין הכוונה שכוחו של הרוב מוחלט וכוחו של המיעוט מתבטל, אלא קביעת התורה היא רק שכוחו של הרוב עדיף מזה של המיעוט, ומכאן עדיפותו, ולכן במקום שלטובת המיעוט עומד כלל אחר כמו למשל חזקה, יש גם לו חשיבות.

טראני (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

יהדות טראני

יהדות טראני הייתה קהילה יהודית בעיר טרָאנִי (Trani), בנפת בארלטה-אנדריה-טראני במחוז פוליה שבאיטליה.

ראשיתה של הקהילה בתקופת הקיסרות הרומית, ובמאה ה-12 כתב הנוסע היהודי בנימין מטודלה על קיומם של 200 יהודים בעיר. בתקופת השיא של הקהילה, לאורך המאה ה-13, פעלו בעיר מספר רבנים בולטים ובהם ר' ישעיה די טראני ונכדו ריא"ז.מאז כיבוש דרום איטליה בידי ספרד בשנת 1505 והרחבת מדיניות הגירוש שנקטו המלכים הקתולים, כמעט ולא נותרו יהודים בדרום איטליה בכלל ובטראני בפרט. בשנת 2007 תועדו שני יהודים החיים בעיר.

ירוחם בן משולם

רבנו ירוחם בן משולם (מוכר בכינויו רי"ו, 1350-1290 לערך), רב ופוסק מגדולי הראשונים. מחבר ספר מישרים ותולדות אדם וחוה.

נחמיה

נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון שבתקופת בית שני ומחברי הכנסת הגדולה. הוא חי במאה החמשית לפני ספירת הנוצרים. פעולותיו מפורטות בספר נחמיה שנכתב ברובו על ידי נחמיה עצמו, בגוף ראשון. שימש שר המשקים של המלך הפרסי ארתחשסתא הראשון, תפקיד שעבורו נבחר אדם שבו נתן המלך אמון רב ומאוחר יותר (בשנת 445 או 444 לפנה"ס) אף מינה אותו המלך לתפקיד פחה האחראי על פחוות יהודה. משמעות שמו דומה למילה נחמה.

על פי המסורת נפטר נחמיה בט' בטבת.

רבי אליעזר בן יעקב

רבי אליעזר בן יעקב הוא תנא שחי בשלהי ימי בית המקדש השני ובתקופה שלאחר חורבנו (המאה הראשונה לספירה). הוא מרבה למסור פרטים על בית המקדש ועבודתו, ובתלמוד מיוחס לו חיבורה של מסכת מידות, המתארת בפרוטרוט את בית המקדש השני. נאמר עליו ש"משנתו קב ונקי" – סולת מנופה, מעטת כמות ורבת איכות. לאור הגדרה זו, מקובל בין פוסקי ההלכה לתת עדיפות לדעתו על פני החולקים עליו.

יש אומרים שהיו שני תנאים בשם זה: האחד בשלהי ימי בית שני, כאמור, והשני – "רבי אליעזר בן יעקב השני" כעבור כמה עשרות שנים, מתלמידי רבי עקיבא (על פי החלוקה המקובלת של דורות התנאים: האחד בדור השני, והשני בדור הרביעי).

ריא"ז

רבי ישעיה בן אליה די טראני (נפטר ב-1280 לערך), מראשוני איטליה, נקרא גם ריא"ז (ראשי תיבות: רבי ישעיה אחרון ז"ל), להבדילו מאבי אמו המפורסם, ר' ישעיה די טראני (הרי"ד), הנקרא גם ר' ישעיה הראשון או ר' ישעיה הזקן.

בספר "שלשלת הקבלה" מסופר כי לפני פטירתו אמר הרי"ד "הנה בן בתי יורש אותי". ואמנם היה יורש נאמן של סבו הגדול בידיעות התלמוד ומפרשיו ובחידושיו הרבים. חיבורו פסקי הלכות כתוב בלשון קצרה וברורה, ודן בהלכה הנוהגת בזמן הזה כדרך הרי"ף. לפני כל מסכת הוא מציע בקיצור את תכנה ומביא את הפסוקים שעליהם מתבססות ההלכות.

ר' ישעיה ערך ספר פסקים על סדר התלמוד, כדוגמת ספר הפסקים של סבו. בשונה מהסב, לא שילב ריא"ז כלל דברי פרשנות ועיון תלמודי בספריו, והשאיר בהם רק פסיקה הלכה למעשה. ריא"ז מרבה להביא את דברי סבו, ופעמים לא מעטות לחלוק עליו; כשהוא מבקש לנמק את הפסק, הוא מפנה את הקורא ל"קונטרס הראיות". קונטרס זה כמעט שלא שרד, למעט על מסכתות בודדות (בבא מציעא, מכות, סנהדרין ושבועות). קונטרס זה מקביל במידת-מה ל"תוספות הרי"ד" של סבו, ושם הוא מרבה לפלפל ולהאריך בעיונים במסכת, ובפרט בדברי סבו.

את דברי ריא"ז מרבה להביא בעל שלטי הגיבורים, שנתחבר על ידי ר' יהושע בועז מאיטליה.

לפי דברי ר' אברהם אבולעפיה, הוא לימד "ברומי לשני זקני העיר, ר' צדקיה ור' ישעיה בעלי בריתי ז"ל", הלא הם בעל שיבולי הלקט וריא"ז.

יש חוקרים הסבורים כי "פירוש רבינו ישעיה" על חלקים מהנ"ך המיוחס לסבו נכתב על ידיו ולא על ידי סבו.

ריצב"א

רבינו יצחק בן אברהם משאנץ (נפטר בשנת 1199, או לפי מקורות אחרים ב-1210), הריצב"א (מכונה לפעמים גם ר"י הבחור, ריב"א, ר"י מדנפירא ור' יצחק מטרניאל), היה מחשובי בעלי התוספות במאה ה-12, תלמידם של רבנו תם ור"י הזקן, ואחיו הגדול של הר"ש משאנץ.

שיבולי הלקט

שבולי הלקט (בכתיב חסר: "שבלי הלקט") הוא ספר שחובר על ידי ר' צדקיה בן אברהם הרופא במאה השלוש עשרה. עוסק בעיקר בענייני אורח חיים, והוא כולל הלכות פסוקות, מנהגים וטעמיהם ופירושים על התפילות. המחבר מתבסס בפסיקותיו על מקורות קדמוניים ומשלב סיכומי פסיקה בלשון שוטפת עם דיונים יסודיים המתבססים בעיקר על 3 מקורות: תשובות הגאונים, ספרות בית מדרשו של רש"י [האורה, הפרדס, מחזור ויטרי, תשובות מכתבי יד], פסקי רבי ישעיה די טראני (הרי"ד גדול פוסקי איטליה לפניו).

בנוסף למקורות קדמוניים הוא מבסס את דיוניו על דברי רבותיו וחכמי דורו. הוא מביא בעיקר את דברי 'אחי רבי בנימין', 'מורי אחי שני [=בן דודי] רבי יהודה בן בנימין' ואחיו רבי צדקיה בן בנימין, רבי אביגדור כ"ץ (כהן צדק). זאת בנוסף לרבו רבי מאיר בן משה (אלא שפעמים רבות מוזכר שמועות בשם ר' מאיר ולא ברור אם מדובר ברבו זה או ברב רבו השני המהר"מ מרוטנבורג, שהיה רבו של ר' אביגדור כ"ץ).

השילוב הקולח בין פסיקה לבין דיון ושילוב מגוון עם מקורות קדמוניים הפך את ספרו לאחד מעמודי התווך ומקורות הפסיקה של ה'טור' בעיקר בחלק 'אורח חיים'. ה'בית יוסף' מביא אותו כמקור כמעט בכל סימן בחלק 'אורח חיים' וכך הוא הונצח בפסקיו הקאנוניים של 'השולחן ערוך'.

שלמה אהרן ורטהיימר

הרב שלמה אהרן ורטהיימר (י' בכסלו תרכ"ז, 18 בנובמבר 1866 בהונגריה – י' בתמוז תרצ"ה, יולי 1935 בירושלים) היה דיין ומחבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, הלכה, אגדה, דרוש, דקדוק לשון הקודש, ועוד. עמד בראש ישיבת אור המאיר שעל יד כולל שומרי החומות. ראשון מפרסמי כתבי גניזת קהיר.

שמחה משפיירא

רבי שמחה משפיירא היה מגדולי חכמי אשכנז בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.

חי ופעל בשפיירא. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא. למד גם אצל רבי אליעזר ממיץ, רבי אברהם בנו של רבי שמואל החסיד ורבי יצחק בן אשר הבחור (נכדו של רבי יצחק בן אשר - הריב"א). עמד בקשר עם חכמי זמנו רבי אליעזר בן יואל הלוי (הראבי"ה) ורבי יהודה החסיד. מתלמידיו האחרונים היה רבי אביגדור כהן צדק, ומתלמידיו הראשונים היו רבי יצחק בן משה מווינה (בעל ה"אור זרוע") ורבי ישעיה די טראני. שמו נזכר בין הרבנים החתומים על התקנות באספת הרבנים שנערכה במגנצא בשנת ד'תתק"פ (1220). לקראת סוף ימיו איבד את מאור עיניו. נפטר בשנות ה-20 של המאה ה-13.

רבי שמחה משפיירא כתב כמה חיבורים שנזכרו בספרים אחרים אך הם לא הגיעו לידינו. בין חיבוריו: פירוש לספרא ולמסכת הוריות, תוספות לכמה מסכתות, פירוש על התורה, ספר הלכתי בשם "סדר עולם" שהיה מחולק לסעיפים ודן בנושאי איסור והיתר ודיני ממונות. תשובותיו ההלכתיות מצויות בספרי הפוסקי בני דורו והדור שאחריו: ראבי"ה, אור זרוע, שבולי הלקט, מרדכי, מהר"ם מרוטנבורג ואחרים.

לפי ירמיהו מלחי על פי תיאורי תלמידיו וחכמי זמנו ניתן לומר שרבי שמחה משפיירא היה "הגדול שבחבורת חכמי שפיירא ואחד מגדולי החכמים שחיו בתקופת בעלי התוספות בכלל". אביגדור אפטוביצר מגדירו כ"אחד מחכמי אשכנז הכי מפורסמים".

תקופת חייו של הרב ישעיה די טראני על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח רס"גשמואל בן חפני הכהן גאוןאברהם בן הרמב"םתנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעם
פרשני ספרד יצחק אבן גיאתראב"ערמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידהאברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"ד • עובדיה המוןרקנאטיספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמהזכריה הרופאסעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"זמהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.