ישיבת עץ חיים

ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה ותיקה של היישוב הישן בירושלים, הכוללת תלמוד תורה, ישיבה וכולל.

Etz Chaim Talmud Torah, Jerusalem
הבניין המיועד לשימור ברחוב יפו (2010)
Etz Chaim Yeshiva faculty
תצלום מתחילת המאה ה-20 של מורים בישיבת "עץ חיים", כשהייתה ממוקמת בבית הכנסת 'החורבה'.

היסטוריה

ר' חיים מן
הרב חיים מן - ראש המלמדים בתלמוד תורה

בי"ח בסיוון ה'תר"א (יוני 1841) נוסד תלמוד תורה "עץ חיים" בידי הרב שמואל סלנט. כיתות הלימוד פוזרו בין חדרים שונים ברחבי העיר העתיקה. רק בתרי"ז (1857) רוכזו התלמידים לקבוצת מבנים סמוכים בחצר בית הכנסת החורבה, יחד עם בית הדין של ירושלים, ולתלמוד תורה ניתן השם "ישיבת עץ חיים".

הרעיון החדשני המרכזי היה הקמת מסלול לימודים המתחיל מגיל צעיר ומסתיים לאחר הנישואין, מסלול הבנוי ממסגרות תלמידים בעלי אותה יכולת הלומדים יחדיו. הדבר היווה חידוש לעומת השיטה שהייתה קיימת עד אז בירושלים האשכנזית לפיה מספר אבות שכרו "מלמד" שילמד את ילדיהם. הילדים למדו בצוותא באחד מחדרי הבית או בביתו של המלמד ללא חלוקה לרמות ותוך לימוד משותף של בעלי יכולות וגילאים שונים בצוותא. המוסד חולק לתלמוד תורה בו למדו עד גיל 15, ישיבה אמצעית "עיטור רבנים", וישיבה גדולה שהייתה למעשה כולל אברכים. בישיבה הגדולה למדו גם מבוגרים, והיו שלמדו שם עד סוף חייהם, כמו הרב משה יהושע לנדא, הרב חיים דרוק, הרב נחום יצחק פרנק והרב זאב (וועלוועל) צ'צ'יק.

נשיאי המוסד היו הרב ישעיה ברדקי, הרב שמואל סלנט, הרב משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא והרב שמעון זרחי מטבריג.

ראשי הישיבה היו בהקמתה הרב שמואל סלנט, הרב משה נחמיה כהניו. משנת תרי"ז עד תרכ"ה כיהן גם הרב משה יהודה לייב מקוטנא ולאחר פטירת הרב כהניו כיהן הרב אליעזר דן רלב"ג (תרמ"ז-תרנ"ה).

ראש המלמדים היה הרב חיים מן, ששימש גם כנשיא 'ועד איחוד המלמדים'. בנו, הרב יהודה לייב מן, היה מזכיר תלמוד התורה ואחד המלמדים. בין המלמדים הידועים: הרב אליהו יוסף שמואל בסן, יקיר ירושלים, הרב חיים יהודה יעקבזון (מחבר הספרים "שיטת החינוך" ו"למשמעות") והרב אברהם חיים הקלמן.

בסוף ימיו מינה הרב סלנט את הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, בעלה של נכדתו, לראש ולמנהל הישיבה. בשנת תרס"ח (1908) יזם הרב טוקצינסקי רכישת קרקע גדולה ברחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. עם הקמת בנייני הישיבה במרכז העיר, הוקם במקום גם כולל, ששימש בעיקר את בוגרי הישיבה.

לאחר חיכוכים רבים בין לומדי הישיבה להנהלתה, בה טענו הראשונים כי הם משתכרים פחות מהמורים בתלמוד תורה, קבע הרב צבי פסח פרנק כי יש לשמור על מספר זהה של נציגי בני הישיבה ושל מורי התלמוד תורה בוועד הישיבה, על מנת לשמור על שוויון בהחלטות המתקבלות לטובת כל הצדדים.

הרב איסר זלמן מלצר שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה (1925) נתמנה לעמוד בראשות הישיבה עד יום מותו, והרב אריה לוין נתמנה לכהן בתלמוד תורה של הישיבה כמשגיח. לאחר פטירת הרב מלצר נתמנה חתנו הרב אהרן קוטלר לעמוד בראשה, ובתקופות בהן שהה בארץ ישראל מסר בה שיעורים שבועיים. לאחר פטירתם, נתמנה הרב שלמה זלמן זלזניק ואחריו בנו הרב אברהם יעקב זלזניק. במשך שנים רבות מסר בה שיעורים שבועיים הרב אלעזר מנחם מן שך.

בראשית ימי המדינה הונף דגל ישראל בשער המוסדות ביום העצמאות, דבר שעורר תרעומת של חלק מתלמידי הכולל.[1]

בישיבה הקטנה (ה"אמצעית", עיטור רבנים) כיהנו הרב מרדכי דוד לוין, שמסר בה שיעורים כ-45 שנה, עד פטירתו בתשכ"ז (1967) לצד הרב שמואל גדליה ניימן מחבר הספר "גידולי שמואל" והרב ישעיה וינוגרד מחבר הספר "שערי זיו". כמו כן, הרב נטע פריינד[2] כיהן בה כר"מ בכיתה הגבוהה.

לאחר פטירת הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי ניהל את המוסדות בנו, הרב ניסן אהרון טוקצינסקי, במשך כחמישים שנה, עד לפטירתו בה'תשע"ב.

בהווה

במסגרת התלמוד תורה לומדים בבניין המוסדות מעל 500 תלמידים, כמו כן פועלים סניפים נוספים של התלמוד תורה, בשכונת גבעת שאול בירושלים ובביתר עילית. כולל האברכים הוותיק מתקיים גם הוא במרכז המוסדות, אליו נוספו עוד שני כוללי אברכים ללימודי הוראה ודיינות במודיעין עילית ובביתר עילית. בשנת תשע"ג חזרה הישיבה הקטנה לפעול כישיבה רגילה, לאחר שעמדה על סף סגירה.

מבנה הישיבה ברחוב יפו נרכש על ידי יזמים במטרה לבנות במקום מתחם חנויות, משרדים, מלון בוטיק ומבני מגורים, לצד שימור חזיתות מבנה הישיבה. ביולי 2010 נערך בישיבה מעמד פרידה היסטורי מהבניין.[3] אז עברו למקום זמני בשכירות במרכז מוסדות זווהיל ברחוב שמואל הנביא בירושלים, חצי שנה לאחר מכן, במרץ 2011, רכשה הנהלת הישיבה את מתחם למל העתיק ברחוב ישעיהו בירושלים, ששימש עד אז כתלמוד תורה רוז'ין, לשם עברו המוסדות.

בית הספר למל כיום
מבנה תלמוד תורה עץ חיים בבניין בית הספר למל. (2018)

מבני הישיבה

בראשית המאה ה-20 רכשה הישיבה את המגרש הגדול ברחוב יפו בסמוך לשכונת מחנה יהודה. כדי לנצל את מיקומו של המגרש על הדרך הראשית לירושלים בנתה הישיבה, מכספי תרומות, מבנה חנויות על גבול המגרש ברחוב יפו. מאוחר יותר בנתה הישיבה מבנה חנויות נוסף הפונה לשוק מחנה יהודה. החנויות נבנו כמקור הכנסה לישיבה ונהרסו בשנת 2002 כדי לאפשר את מעבר הרכבת הקלה ברחוב יפו. מיזם נוסף שנבנה כדי לממן את פעולות הישיבה הוא שכונת עץ חיים שבסמוך לגשר המיתרים.

מבנה הישיבה עצמה הושלם רק בשנת 1936 על פי תוכניות של האדריכל דב זוננפלד. המבנה בן שתי הקומות נבנה בצורה סימטרית ייצוגית מאבן אדמדמה. הבניין נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית ירושלים מאז סוף שנות ה-80. בשנת 2007 ריחף על המבנה איום הריסה מצד יזמים שביקשו לפנות מקום לחנויות ומשרדים. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה קיבלה את הערעור שהגישה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל יחד עם גופי שימור נוספים וקבעה כי המבנה לא ייהרס.[4] בשנת 2008 נמכר המתחם (ששטחו 6.3 דונם) תמורת 15 מיליון דולר, לטובת הקמת מגדל בתכנון האדריכל האמריקאי איאן ביידר, ממשרד איי אם פיי.[5] המכירה הותנתה בשימור מסוים של המבנה ההיסטורי.

מכירת נכסי הקדש עץ חיים

במרץ 2019 פרסם יהודה יפרח תחקיר נרחב בעיתון מקור ראשון אודות נכסי ההקדש של ישיבת עץ חיים ומוסדותיה. על פי התחקיר, מכרו נאמני ההקדש את נכסיו לגורמים עלומי-שם בשליטתם או בשליטת מקורביהם במחיר נמוך, בנימוק שהגירעונות הכספיים של ההקדש מחייבים מכירה של נכסיו. הרוכשים מכרו הלאה את הנכסים במחיר האמיתי וכך הרוויחו מיליוני שקלים לכיסם.

המהלך נחקר בבית הדין של הרבנות הראשית לענייני הקדשות בירושלים. ראש ההרכב, הדיין הרב שלמה שטסמן, העלה חשד להתנהלות בלתי תקינה, השעה את נאמני ההקדש מתפקידם, הוציא צו לפירוק העמותה ומינה לשם כך עו"ד חיצוני. בטענות תמך גם השופט (בדימוס) יוסף אלון. זמן קצר לאחר מכן השעה הרב הראשי לישראל דוד לאו את הרב שטסמן מתפקידו, תוך טענה כי עיסוקו בענייני הקדשות הוא חריגה מעבודתו הקבועה כדיין בבית הדין הרבני בתל אביב. עוד נטען כי הרב שטסמן חרג מהתנהלות תקינה בבית הדין בראשותו. במקומו מינה הרב לאו הרכב חדש לדיון בתיק, בראשות הרב הדיין יקותיאל כהן, שפרש לגמלאות לפני מספר שנים.

זמן קצר לאחר הדחת הרב שטסמן שלחה הנהלת בתי הדין הרבניים, בראשות שמעון יעקבי, מכתב חריף אל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ולפיו פעולותיו של הרב לאו בתיק נגועות באינטרסים אישיים ומסייעות למקורביו. לשכת הרב לאו דחתה את ההאשמות וטענה שמהלכיה בעניין הרב שטסמן אינם קשורים למוסדות עץ חיים[6]. בעקבות זאת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, הורה על הקפאת כל ההליכים בתיקי ההקדשות[7].

בוגרי ישיבה בולטים

לקריאה נוספת

  • דוד קרויאנקררחוב יפו ירושלים, ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר, ירושלים: כתר, 2005, עמ' 294 - 295, ISBN 9650713808

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכתב בחתימת הרבנים לומדי ישיבת "עץ חיים" - נגד תליית דגל ב"יום העצמאות" - אייר תשי"ד (1954), אתר בית המכירות הפומביות 'קדם'
  2. ^ [www.jdn.co.il/news/261508 הרב נטע פריינד] באתר jdn.
  3. ^ רחוב יפו בכה: השעות האחרונות של 'עץ חיים' • פרידה מ-100 שנות תורה, באתר בחדרי חרדים
  4. ^ רון פז, ‏עץ חיים חדשים, באתר גלובס, 21 בינואר 2007
  5. ^ נועם דביר, תוכנן ביום חול: ראיון עם האדריכל האמריקאי איאן ביידר, באתר הארץ, 16.12.2011
  6. ^ יהודה יפרח, מדוע הרחיק הרב הראשי דיין בכיר מעסקאות מיליונים?, מקור ראשון, ‏כ"ב באדר א' ה'תשע"ט
  7. ^ יהודה יפרח, ‏הכרוניקה, פברואר 2019, השילוח 13, מברואר 2019
אברהם אלקנה כהנא שפירא

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כונה בפי תלמידיו "רֵבּ אברוֹם"; י"ד באייר ה'תרע"א[דרוש מקור] - ט"ו בתשרי ה'תשס"ח, 12 במאי 1911 - 27 בספטמבר 2007) היה הרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"ג-ה'תשנ"ג (1993-1983), דיין בבית הדין הגדול וראש ישיבת מרכז הרב מאז פטירת הרצי"ה קוק בתשמ"ב, ועד פטירתו שלו. דמות רבנית מרכזית בציונות הדתית.

אברהם משה לונץ

אברהם משה לוּנְץ (בכתיב לועזי: Abraham Moses Luncz;‏ (2 בדצמבר 1854 – 14 באפריל 1918) היה סופר, מו"ל, עיתונאי חוקר ארץ ישראל וגאוגרף ארצישראלי ממוצא ליטאי.

אהרן קוטלר

הרב אהרן קוטלר (תרנ"ב; 1892 - ב' בכסלו תשכ"ג; 29 בנובמבר 1962) היה ראש ישיבת קלצק בפולין, ולאחר מכן מייסדה וראשה של ישיבת לייקווד בארצות הברית, נשיא מועצת גדולי התורה בארצות הברית וממנהיגי הציבור החרדי במדינה זו.

איסר זלמן מלצר

הרב איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר א' תר"ל, פברואר 1870 – י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

אליעזר יהודה ולדנברג

הרב אליעזר יהודה וולדנברג (ג' בטבת תרע"ו, 10 בדצמבר 1915 - ל' בחשון תשס"ז, 21 בנובמבר 2006), מחבר שו"ת ציץ אליעזר ומחשובי הפוסקים במאה העשרים. נודע בעיקר בזכות תשובותיו בנושאי רפואה והלכה. חבר בית הדין הרבני הגדול, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, ופרס הרב קוק.

אריה לוין

הרב אריה לייב לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה - ט' בניסן ה'תשכ"ט; 22 במרץ 1885 - 28 במרץ 1969) היה משגיח ירושלמי שנודע כאיש חסד. כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.

דוד ילין

פרופ' דוד יֶלין (י"א באדר ב' ה'תרכ"ד, 19 במרץ 1864 – כ"ב בכסלו תש"ב, 12 בדצמבר 1941) היה מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מראשי הבונים החופשיים בארץ ישראל, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים.

זלמן נחמיה גולדברג

הרב זלמן נחמיה גולדברג (מכונה הגרז"ן; נולד בי' בשבט ה'תרצ"א, 28 בינואר 1931) הוא ראש ישיבה ודיין ישראלי, חבר בדימוס בבית הדין הרבני הגדול והעורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית.

ממייסדי בית הדין הפרטי לענייני ממונות "הישר והטוב" וראש ישיבת "דעת משה" של חסידות סדיגורה בירושלים. בעבר שימש גם ראש ישיבה בבית המדרש של המרכז האקדמי לב וראש כולל לדיינות "שבט ומחוקק".

יוסף יואל ריבלין

יוסף יואל ריבלין (ט"ז בתשרי תר"ן, 11 באוקטובר 1889 - כ' בניסן תשל"א, 15 באפריל 1971) היה מזרחן ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה ללשון העברית.

יוסף ריבלין

יוסף (יאשע) ריבלין (1838 - ה-5 בספטמבר 1897) היה מראשי הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19 ומבוני שכונות ירושלים. נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר במפעל היציאה מהחומות.

יחיאל מיכל טוקצינסקי

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (נכתב ונהגה לעיתים טיקוצ'ינסקי; ט"ו בטבת ה'תרל"ב, 27 בדצמבר 1871 - ח' בניסן ה'תשט"ו, 31 במרץ 1955) היה ראש ומנהל ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ב.

ישיבת וולוז'ין

ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה-19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב-תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה.

מאיר פרוש

מֵאִיר פֹּרוּשׁ (נולד בכ"א בסיוון תשט"ו, 11 ביוני 1955) הוא סגן שר במשרד החינוך וחבר הכנסת מטעם מפלגת אגודת ישראל בסיעת יהדות התורה ויו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים.

מנחם פרוש

מנחם פֹּרוּשׁ (כ"ח באדר ב' תרע"ו, 2 באפריל 1916 - ח' באדר תש"ע, 22 בפברואר 2010) היה חבר כנסת מטעם יהדות התורה ויושב-ראש אגודת ישראל בירושלים.

שוק מחנה יהודה

שוק מחנה יהודה הוא שוק מזון וביגוד, הנמצא בין הרחובות יפו ואגריפס לצד שכונת מחנה יהודה בירושלים, ומשמש כשוק מזון מרכזי בבירה. בשוק דוכנים וחנויות רבות, הכוללים דוכני ירקות ופירות טריים, אטליזים, מאפיות ומעדניות. יש בשוק גם חנויות לדברי מכולת, תבלינים, מזון אורגני, ממתקים, פרחים, כלי בית, כלי מטבח, כלי עבודה וביגוד, וגם דוכני פלאפל ומסעדות עממיות.

השוק, שנודע בצבעוניותו הרבה, זוכה לעדנה רבה בימי בחירות לכנסת, כשנוהגים לבקר בו פוליטיקאים רבים. הוא מוכר גם כמעוז האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

בעשור השני של המאה ה-21 הפך השוק לאחד מאזורי הבילוי המרכזיים בירושלים וליעד תיירותי חשוב, ולצד הדוכנים הוותיקים הוקמו בו מסעדות ומקומות בילוי.

שלמה זלמן אוירבך

הרב שלמה זלמן אוירבך (נכתב גם אויערבאך; כ"ג בתמוז ה'תר"ע, 30 ביולי 1910 - כ' באדר א' ה'תשנ"ה, 19 בפברואר 1995) היה ראש ישיבת קול תורה, מחשובי פוסקי ההלכה במאה העשרים.

שמואל אוירבך

הרב שמואל אוירבך (נכתב גם אויערבאך; י' בתשרי ה'תרצ"ב, 21 בספטמבר 1931 - ט' באדר ה'תשע"ח, 24 בפברואר 2018) היה ראש ישיבת מעלות התורה בירושלים וחבר נשיאות ועד הישיבות. לאחר פטירת הרב אלישיב והפילוג בציבור הליטאי היה המנהיג הרוחני של זרם מיעוט מחמיר מבחינה אידאולוגית בציבור החרדי ליטאי, המיוצג בידי מפלגת בני תורה. אנשיו ראו בו את ממשיך הקו ההשקפתי של הרב אלעזר מנחם מן שך. הרב אוירבך היה חבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה, אולם מאז הפילוג לא השתתף בישיבותיה.

שמואל גונן

שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה מפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים ואלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. נושא עיטור העוז.

שמואל סלנט

הרב שמואל סָלַנט (נכתב גם שמואל סלאנט) (ב' בשבט תקע"ו, 1 בפברואר 1816 - כ"ט באב תרס"ט, 16 באוגוסט 1909) היה מורה הוראה, רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.