ירמוך

נַחַל הַיַּרְמוּךְערבית: نهر اليرموك) הוא נחל הזורם ממזרח למערב ומהווה גבול טבעי בין הגלעד מדרומו לחורן, לבשן ולגולן מצידו הצפוני. הנחל זורם מאזור החורן שבסוריה, לאורך כ-70 קילומטרים, ונשפך לנהר הירדן בנהריים.

יובליו העיקריים של הירמוך, הם נחל רוקד, נחל עאלאן ונחל חריר מצד צפון, ונחל השאללה מדרום.

הירמוך מהווה גבול בינלאומי בין ירדן לסוריה, ובין ירדן לישראל. כקילומטר מזרחית לשפך נחל רוקד, מהווה הירמוך מפגש בין הגבולות של סוריה, ירדן וישראל, במה שקרוי "משולש הגבולות", 18 הקילומטרים המערביים שלו מהווים את גבול ישראל-ירדן.

ירמוך
Yarmooch
אפיק הירמוך והגשר ההרוס שפוצץ בליל הגשרים
אורך 70 ק"מ
ספיקה ממוצעת 14.5 מ"ק לשנייה
מוצא חורן בסוריה
מדינות באגן הניקוז סוריה, ירדן, ישראל
GolanBordersHE
מפת רמת הגולן; נחל הירמוך - בגבול הדרומי

מי הנהר

Yarmouk water Fountain (2)
מזרקות מי הירמוך בסבך הצמחייה והשלט המוצב בבית גבריאל
Bowl shaped canion
אפיק הירמוך וגשר מסילת הברזל בבסיסו - 2007
Yarmouk River from Israel 1
מבט מהרי הגולן על הנהר - מפל "מוחייבה" שבעבר הירדן

הנחל הוא נחל איתן וזורם בכל ימות השנה. בנהר זורמים כ-460 מיליון מטר מעוקב מים בשנה בממוצע, כמות המתקרבת לספיקת הירדן. חלקה הגדול של כמות המים זורם בשטפונות החורף[1]. במקום בו נשפך הירמוך לירדן הוקם בשנת 1930 על ידי פנחס רוטנברג מפעל חשמל. לצורך הפעלתו הוקם סכר על הנהר וכך הוקם סכר נהריים.

כיום רוב מי הנחל ויובליו נאגרים במפעלי מים של סוריה, ומיעוטם במפעלים של ירדן וישראל. ניצול מי הנהר מבוסס על הסכמים שנעשו בתיווך ארצות הברית. הירדנים היטו מערבית לחמת גדר חלק מהמים של הירמוך למנהרה באורך 900 מטר (מהכביש לחמת גדר אפשר להבחין בפתח המנהרה) אל תעלת הע'ור הירדנית, המשקה את בקעת הירדן. סוגיית ניצול מי הירמוך מהווה מוקד לסכסוכים בין ירדן לסוריה.

לפי ההסכמים, ישראל זכאית ל-25 מיליון מטר מעוקב בשנה. מים אלה מוזרמים בצינור לכנרת ופורצים החוצה ב"מזרקות מי הירמוך" בשטח המים מול בית גבריאל. מים אלה משמשים להשקיית אדמות עמק הירדן ועמק בית שאן.

דרך הירמוך

למרות שהנחל חתור בתוך קניון עמוק, עברה בקניון אחת הדרכים הראשיות שעלו מארץ ישראל המערבית לאזורי הגלעד, הבשן והחורן. עברה בו גם הדרך המרכזית מהחורן לגלעד, כפי שמתואר בספר בראשית פרק ל"א פסוק כ"א, שם הוא מופיע, בלי אזכור שמו, בפעם היחידה בתנ"ך:

וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת-הַנָּהָר; וַיָּשֶׂם אֶת-פָּנָיו, הַר הַגִּלְעָד.

כלומר, יעקב בורח מחרן, דרך שבעת ימים, דרומה לכיוון הגלעד, ובדרך הוא עובר את "הנהר". הנהר היחיד שמתאים למסלול הזה הוא הירמוך.

בשנת 636 פרצו דרכו צבאות המוסלמים לארץ ישראל. בקרב הירמוך הכו הם את צבא הביזנטי. בכך באה לידי סיום שליטת האימפריה הביזנטית על ארץ ישראל והחלה תקופת השליטה הערבית.

בשנת 1905 בנו מהנדסים גרמנים באפיק הירמוך את הקטע המזרחי של רכבת העמק, אשר שרידיה נראים לאורכו גם כיום. הקטע חיבר את חיפה לדרעא בעבר הירדן עם מסילת הרכבת החיג'אזית, שפעלה בין העיר דמשק שבסוריה לבין העיר מדינה שבחיג'אז, ערב הסעודית[2].

מסילה זו הייתה בשימוש עד ליל הגשרים בשנת 1946, בו פוצץ על ידי ההגנה גשר הרכבת אל-חמה הנמצא מערבית לחמת גדר, במטרה להקשות על הקשר בין המדינות השכנות לבין ארץ ישראל למורת רוחם של השלטונות הבריטים.

במלחמת העצמאות פלשו צבאות סוריה ועיראק לעמק הירדן דרך ערוץ הירמוך.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ מקור: יצחקי גל
  2. ^ הגשרים של המסילה על פני נהר הירמוך ומנהרות בה היא עברה ותחנות רכבת נוספות בדרך ( נראים באפיק הנחל עם גגות רעפים אדומים) נצפים מהכביש העובר מעל חמת גדר עד משולש הגבולות ישראל, עבר הירדן וסוריה
דחי (כפר)

דַּחִי (אֶ-דַּחִי) (בערבית: الدحي) הוא כפר ערבי בגליל התחתון ליד שכונת גבעת המורה שבעפולה והשייך למועצה אזורית בוסתן אל-מרג'. היישוב נקרא על שמו של דחיא איבן ח'ליפה אלכלבי, שלפי המסורת המוסלמית היה אחד מרעיו של מוחמד הנביא ובזמן כיבוש הארץ על ידי המוסלמים פיקד על יחידת לוחמים בקרב ירמוך.

התקיפה הישראלית בסודאן (2009)

התקיפה הישראלית בסודאן הייתה תקיפה משולבת של חיל האוויר הישראלי ושל כוחות הקומנדו הימי בסודאן, בסוף או לאחר מבצע עופרת יצוקה, שבמהלכה תקפו שני מטוסי קרב או כלי טיס בלתי מאוישים ישראליים שיירת משאיות שהסיעה אמצעי לחימה ששלחה איראן אל ארגון חמאס דרך סודאן. בנוסף לתקיפה על שיירת המשאיות, תקפה ישראל ספינת נשק איראנית בעזרת כוח נוסף מחיל האוויר או כוח של שייטת 13.

דבר התקיפה פורסם ב-26 במרץ 2009 ברשת הטלוויזיה CBS האמריקנית, ורוב פרטיה נשארו מעורפלים. מועד התקיפה המדויק אינו ידוע, ולפי בכיר סודאני שתיים משלוש התקיפות בוצעו ב-17 בינואר 2009 וב-11 בפברואר 2009.

התרבות הירמוכית

התרבות הירמוכּית היא תרבות ארכאולוגית מהתקופה הנאוליתית הקרמית שהתקיימה בערך בין השנים 6400 - 5800 לפנה"ס, לפי תאריכי פחמן 14 מכוילים. התרבות הוגדרה לראשונה באזור שדות שער הגולן, והיא קיבלה את שמה על שם נהר הירמוך הזורם בסמוך. זוהי התרבות הראשונה שעשתה שימוש בכלי חרס בפרה-היסטוריה של ארץ ישראל בפרט ואחת מהעתיקות שעשו בהם שימוש באזור הלבנט בכלל. עוד ידועים באתרי תרבות זאת מבני חצר גדולים, באר, חפצי אמנות ועדויות לכלכלה חקלאית הנסמכת על גידול צמחי תרבות וחיות משק.

ירמוך (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

מחנה הפליטים אל-ירמוכ

מחנה הפליטים אל-יַרְמוּכּ (בערבית: مخيم اليرموك, תעתיק מדויק: מח'ים אלירמוכ) הוא מחנה פליטים פלסטינים בדמשק שבסוריה, והמרכז הגדול ביותר של פליטים פלסטינים בסוריה. המחנה שוכן בדרום-מזרח דמשק, בתוך גבולותיה המוניציפליים, כ-8 ק"מ ממרכזה. בסמוך לו נמצאים מחנה הפליטים פלסטין ושכונת א-תדאמון. בשנת 2002 היו רשומים במחנה 112,500 פליטים, ובשנת 2011 עמד המספר על מעל 144,000.

אל-ירמוכ הוקם בשנת 1957 על שטח של 2.1 קמ"ר על מנת לשכן פליטים פולשים. המחנה לא הוגדר רשמית כמחנה פליטים, אף על פי שהפליטים הרשומים בו מקבלים סיוע מאונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם.

המחנה מאוכלס בצפיפות, רחובותיו צרים, והבתים בו עשויים בטון שאינו מחופה. יחד עם זאת, תנאי המחיה במחנה טובים יותר מאשר במחנות פליטים פלסטיניים אחרים בסוריה. תושבי המחנה עוסקים בעבודות שונות, החל מרופאים, מהנדסים ופקידים וכלה בפועלים מזדמנים ורוכלים. בשני הרחובות הראשיים במחנה חנויות רבות, ויוצאים מהם מיניבוסים ומוניות לכל רחבי המחנה.

במחנה ארבעה בתי חולים ושני תיכונים ממשלתיים. אונר"א מפעילה במחנה 20 בתי ספר יסודיים ושמונה חטיבות ביניים, וכן מממנת שני מרכזים לנשים. בנוסף, מפעילה אונר"א במחנה גם שלושה מרכזים רפואיים, אשר שניים מהם שודרגו ב-1996 בתרומת ממשלת קנדה. ב-1997 שודרגו שישה בתי ספר בתרומת ארצות הברית ונבנה גן ילדים בתרומת ממשלת אוסטרליה.

משנת 1999 פועלת ממחנה הפליטים הלשכה המדינית של החמאס. כן פועלת במחנה החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל.מלחמת האזרחים בסוריה גרמה נזק רב למחנה. חלק מיושביו החליטו להזדהות עם המורדים ואף החלו להילחם בנציגי המשטר. בשאר אסד הגיב בהפצצה כבדה על המחנה שהרגה רבים מיושביו, אך כוחות המורדים לא נכנעו. לאחר מספר ניסיונות כושלים של כניסה קרקעית עם כוחות חי"ר, הצבא הסורי הטיל מצור על המחנה. רוב יושבי המחנה ברחו ללבנון, ואלפים נוספים מתו ברעב ובהפצצות. נכון לשנת 2015 נותרו בו רק כ-18 אלף תושבים.בתחילת אפריל 2015 כבש ארגון הטרור המדינה האסלאמית את רוב המחנה.ועדה אירופית שבחנה את אירועי הכיבוש של המחנה על ידי המשטרה, אמרה כי יותר מ-80 אחוז מהבתים במחנה ומהתשתיות שהיו שם הושמדו במהלך מכוון של המשטר וכי אין כרגע אפשרות להחזיר את התושבים שגרו שם בעבר אל בתיהם.

על פי פרסומים זרים, במחנה הייתה קבורה גופתו של זכריה באומל, עד להבאתו לקבורה בישראל בשנת 2019.

מקורות הירדן

מקורות הירדן הוא ביטוי המתייחס על פי רוב לשלושה נחלים איתנים: נחל שניר (בערבית: "חָצְבַּאנִי"), נחל חרמון (בערבית "בָּנְיַאס"), נחל דן (בערבית אֶל־לִידַאנִי) הזורמים בחלקו הצפוני של עמק החולה עד איחודם לנהר הירדן סמוך ליישוב שדה נחמיה ומהווים את מקורות המים העיקריים שלו.

למים הזורמים בנהר הירדן מקורות נוספים, בולטים פחות, המצויים אף הם בעמק החולה: נחל עִיּוֹן (בערבית דרדרה, בּוּרֵעִ'ית או ח'רר), אולם ערוצו המקורי של נחל זה התנקז ישירות אל ביצת החולה בנפרד משאר שלושת הנחלים ולכן הוא יובל של הירדן ולא אחד ממקורותיו. השליטה על מקורות הירדן עמדה במרכז המלחמה על המים בין ישראל לשכנותיה ונמצאת עד עצם היום הזה כמוקד מחלוקת.

נחל חזורי

נחל חזורי - נחל קצר בשיפולי החרמון היורד בתלילות רבה מנבי חזורי אל נחל גובתה. הנחל חותר ומפלס דרכו בסלע גירי רך המאפיין את הרי החרמון (בניגוד להרי הגולן הנמצאים מעט דרומה העשויים מסלע בזלתי).

בנחל צומחת צמחייה ים תיכונית אופיינית כגון: אלון מצוי, אלה ארצישראלית, ער אציל (המוכר מתבלין עלי הדפנה), אדר סורי, כליל החורש עם פריחה ורודה-סגולה בחודשי האביב, הרדוף הנחלים, דולב מזרחי קיסוסית קוצנית, ארנין ההרים ועוד.

נחל חמדל

נַחַל חַמְדָּל הוא נחל אכזב באורך כ-6 ק"מ, בצפון מערב רמת הגולן, דרומית ליישוב גונן. הנחל זורם בסופו לירדן דרך תעלת ניקוז.

הנחל הוא חלק משמורת טבע "שמורת נחל חמדל". סמוך לנחל נמצא המעיין "עין גונן". הנחל הוא המקום הצפוני ביותר בישראל וכנראה בעולם כולו, בו צומח השיח מלוח קיפח. בחלק התחתון יש קניון קטן בין אבני בזלת עם מפלים קטנים.

באביב יש בצִדי הנחל פריחה מרהיבה. במצוקי הנחל מקננים עופות דורסים רבים.

נחל חרמון

נַחַל חֶרְמוֹן (מכונה גם בָּנְיַאס, הגייה ערבית של השם הקדום פָנְיַאס - העיצור p אינו פונמה בשפה הערבית ולכן נעשה שימוש בעיצור b), הוא נחל איתן והוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.

נחל יוסיפון

נַחַל יוֹסִיפוֹן הוא נחל במרכז רמת הגולן, ויובל של נחל זוויתן, שמקורו בשמורת הטבע מסיל ע'סניה, במורדות הצפון מערביים של הר קורטם.הוא נשפך לנחל זוויתן כ-4 קילומטרים צפון מזרחית לקצרין. הנחל זורם דרום מערבה דרך מאגר קטיף, לאחר מכן הנחל עובר מדרום להר יוסיפון, ונשפך למאגר יוסיפון. הנחל ממשיך עד שהוא נשפך לנחל זוויתן.

נחל מיצר

נַחַל מֵיצַר הוא נחל אכזב בדרום רמת הגולן, הזורם אל הירמוך. שם הנחל נובע מהמעבר הצר הכלוא בינו ובין נחל עין גב, שבו עובר כביש חמת גדר - רמת מגשימים (כביש 98). אורכו של הנחל 9 קילומטר, ובו מפל מיצר, שגובהו תשעה מטרים. לאחריו יורד הנחל בתלילות לעבר הירמוך. הנחל מתחפר בשכבות הקירטון מתקופת האיאוקן, הנחשפות מתחת למעטה בזלת הכיסוי הדק של דרום רמת הגולן.

אגן הנחל מוכרז כשמורת טבע בשטח של 10,540 דונם, אשר הוכרזה לראשונה בצו אלוף ביום 22 ביוני 1972. הכרזה זו איבדה את תוקפה עם קבלת חוק הגולן בשנת 1981, וכיום נמצאת הכרזת השמורה, אגב הרחבתה, בשלב ההפקדה להתנגדויות. בשמורה עצי אלון התבור ואלה אטלנטית, ומדרונות הנחל התלולים מכוסים בבתה עשבונית הכוללת שיחי מרווה ריחנית, רותם המדבר, חלבלוב מגובשש ועוד. באפיק הנחל גדלה צמחיית נחלים הכוללת עצי ערבה מחודדת, שיחי הרדוף הנחלים, פטל קדוש וקנה מצוי. עוד גדלים בשמורה חלמונית גדולה ואירוס הגלבוע.

נחל נשרים

נחל נשרים הוא נחל אכזב באורך 8.2 ק"מ בדרום רמת הגולן. הנחל זורם בין כביש 808 במזרח לכביש 87 במערב, מדרום לנחל חיוואי ומצפון לנחל דליות. בסופו נשפך הנחל לתוך נחל בתרה, דרכו זורמים מימיו אל הכנרת.

שמו של נחל נשרים נקרא על שם הנשרים הרבים שמקננים בו.

אזור הנחל משמש שטח אש לטנקים בחיל שריון של צה"ל, לכן כל טיול בנחל ובסביבתו מחייב תיאום מוקדם עם כוחות הביטחון.

נחל סער

נַחַל סַעַר (וָאדִי חַשַׁבֶּה) הוא נחל הזורם בצפון רמת הגולן. הנחל ידוע בעיקר בזכות מפל סער, הנמצא סמוך לכביש 99, ומתאפיין בזרימה מרשימה לאחר הגשמים.

הנחל נשפך אל נחל חרמון כ־500 מטר מדרום-מערב למעיין הבניאס. נחל סער מהווה גבול גאוגרפי בן רמת הגולן והחרמון.

נחל ערער

נַחַל עַרְעָר הוא נחל אכזב באורך 6.5 ק"מ, בהר חרמון. הנחל מתחיל במורדות הר שקד שבפסגות החרמון ויורד מערבית דרומית. וזורם בסופו לנחל שיאון.

בשל התנאים הגאוגרפים הייחודים של הנחל, גדלים בו צמחים נדירים רבים והוא המקום היחיד בישראל שבו גדל האלון השסוע.

נחל פרש

נַחַל פָּרָש הוא נחל אכזב באורך כ-7 קילומטרים בצפון-מערב רמת הגולן. הנחל זורם ממרגלות תל שיבן, מצפון לשעל, דרומית לכביש 959. הנחל ממשיך דרום-מערבה, צפונית לנחל חמדל, ובסופו חוצה את כביש 918. הנחל מתחבר לירדן כ-2.5 קילומטרים מדרום לגונן.

סמוך לכביש 918 יש מפל שנקרא "מפל פרש". לאורכו צמחייה עשירה בעצי פרי. באביב גדלים בו עצי תות רבים, ונמצאים בו שועלים ודורבנים.

נחל רוקד

נַחַל רַקָּד או נחל רוֹקַד הוא שמו העברי של נַהְר אלרֻקַאד (نهر الرقاد), הידוע גם בשם נחל אֶ-רַקַד המסמן את גבולה המזרחי של רמת הגולן. נחל רוקד הוא הנחל הגדול ביותר מבין נחלי רמת הגולן, 74 ק"מ אורכו והוא מהווה את הגבול הטבעי שלה.

הנחל מתחיל את מהלכו במורדות הדרומיים של הר חרמון, צפון מזרחית לכפר הסורי ג'וּבַּתַּא אלְ-חָשַבּ שסמוך לקוניטרה. ערוץ הנחל מקביל לגבול מדינת ישראל עם סוריה. מקוניטרה ממשיך הנחל במגמה דרומה באפיק רדוד שליו ורגוע, מכאן מקור ההשראה לשמו, נהר אל-רקאד (رقاد) - הנחל "המְּנוּמְנָם". לאחר שהנחל חוצה את כביש רָפִיד-שֵׁיח' מַסְכִּין, חותר הנחל בכיסוי הבזלת ובקירטון הרך שמתחתיו. חתירה זו נראית בבירור ליד הכפר הסורי עין דַ´כַּר (عين ذكر) שם הוא יורד במפל אל תוך גיא עמוק וצר שמצוקי בזלת נראים בראש גדותיו ומתלולי קירטון עזים יורדים מהם אל הערוץ. בשלב זה גם יובליו עם גאיות צרים ומפלים ככל שהם מתקרבים אליו ויורדים אליו ב"עמקים תלויים". במקום שבו נפסקת שורת הרי הגעש, משנה נחל רקד את כיוונו לכיוון דרום-מערב, כיוון השיפוע הכללי של הגולן, ומתחתר בקניון בזלת שאורכו כ-20 ק"מ. בחלקו הדרומי של האפיק ולאורך כ-6 קילומטר הדרומיים ביותר של האפיק זורם הרוקד בתוך שטח שבשליטת מדינת ישראל ונשפך לירמוך בנקודת המפגש של הגבולות בין שלוש המדינות, ירדן, ישראל וסוריה. כיוון שמסוכן לטייל באזור הנחל יש צורך באישור ביטחוני מיוחד כדי להיכנס אליו ולטבול בו.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

תל ירמות

תֵּל יַרְמוּת (בערבית: חִ'רבּת אל-יַרְמוּך) הוא תל גדול המשתרע על שטח של כ-250 דונם בשפלה, כ-5 ק"מ מדרום לבית שמש, בין תל בית שמש לגן לאומי תל עזקה.

תקיפת מפעל התחמושת "ירמוך" בסודאן

תקיפת מפעל התחמושת "ירמוך" בסודאן הייתה מתקפה אווירית של גורם לא ידוע שנערכה ב-23 באוקטובר 2012 בחרטום בירת סודאן, התקיפה הייתה מכוונת נגד מפעל מקומי שיצר תחמושת עבור ארגון החמאס, ונהרגו שני בני אדם. בתקיפה הושמדו גם כ-40 מכולות שהיו במפעל, וייתכן שהן היו יעד התקיפה. מקורות סודאנים טענו לאחר התקיפה כי היא בוצעה על ידי ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.