ירון גולן

ירון גולן (26 באפריל 194923 בינואר 2007) היה מבקר ספרות ומו"ל ישראלי.

ירון גולן
Yaron Golan

חייו

גולן נולד בתל אביב למשפחה שנמנית עם המשפחות הוותיקות בתל אביב מבני העלייה השנייה. שני סביו, בן-ציון ברקאי ופנחס גולדברג, היו עורכי דין ידועים בתל אביב. סבתו מצד אביו, אסתר גולדברג לבית וילקנסקי, הייתה אחותם של פרופ' יצחק וולקני-אלעזרי ושל סופר העלייה השנייה מאיר וילקנסקי. אביו אליעזר גולן, בוגר הטכניון, היה בעל חברת "תרמויל" לחימום והסקה, אמו, פרופ׳ רבקה ברקאי-גולן, הייתה מדענית בתחום המיקרוביולוגיה. אחיו הוא אספן העתיקות עודד גולן.

גולן למד בגימנסיה הרצליה בדומה לסבו פנחס גולדברג, שהיה מבוגרי מחזור ו׳ של הגימנסיה, ובדומה להוריו שהיו גם הם מבוגרי הגימנסיה. הוא שירת בצה"ל בארכיון צה"ל.

לאחר שיחרורו מהצבא למד לתואר ראשון בחוג לספרות עברית והיסטוריה של ארץ ישראל באוניברסיטה העברית וסיים בה תואר שני בספרות. הוא היה תלמידו המועדף והבולט של פרופסור גרשון שקד. בהנחייתו הגיש עבודת גמר בהיקף של 770 עמודים על סיפוריו של נסים אלוני. על העבודה קיבל ציון 100 ואת התואר סיים בהצטיינות יתרה. עבודת גמר זו יצאה ב-2010 כספר מסחרי בשני כרכים בשם "תוגה ומחאה".[1]

בשנת 1982 פרסמו גולן ושקד במשותף את "חיים על קו הקץ" (בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"), אנתולוגיה לספרות הישראלית המודרנית של בני דור הפלמ"ח (סופרי דור תש"ח). גולן ביצע למעשה את עבודת איסוף הסיפורים וכתב את ההקדמות לסיפורים, בעוד ששקד כתב את המבוא הכללי לאנתולוגיה.

באותה שנה התחיל גולן בכתיבת עבודת דוקטורט אודות יצירתו של יגאל מוסינזון, אך לא סיים את כתיבתה. הוא עזב את האקדמיה והמשיך כמבקר ספרות בעיתונים דוגמת "דבר", "על המשמר", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", והיה בעל טור ב"רחוב ראשי", "הארץ" (במדורו "ספרים הרבה") וטור עוקצני במקומון הירושלמי "כל העיר". הוא כתב בהזמנה ספרים על תאגידים הסתדרותיים ככור וטלרד. חלק ממאמרי הביקורת הספרותית שכתב באותה תקופה יצאו ב-2012 באנתולוגיה בעריכת אלמנתו בתיה גולן ובתוספת הקדמות מאת בתיה גולן והמשורר מנחם בן.[2] בסגנון כתיבתו כמבקר, חל שינוי הדרגתי מסגנון אקדמי-מחקרי לכתיבה קלילה יותר העוסקת בתופעות תרבותיות, ספרותיות ואנושיות. הוא מרד במוסכמות ונהג לנפץ מיתוסים ופרות קדושות. במדוריו, נתן ביטוי להתפלמסויות ספרותיות שהתקיימו באותה עת בקהילה הספרותית בישראל. בהיותו אספן ספרים ומאמין בצורך להוציא לאור כל ספר, החליט להקים הוצאת ספרים.

הוצאת הספרים

ב-1986 ייסד גולן את הוצאת הספרים: "הוצאת ירון גולן". המוטו של ההוצאה היה מתן במה לריבוי הקולות של התקופה, ועל פי גישה זו היה מחלוצי התפיסה הפוסט-מודרניסטית ("כל דבר אותנטי ראוי להתפרסם ורק הקורא הוא הצנזורה"). ההוצאה התקיימה ללא צוות שכיר, אלא בהנהלת גולן עצמו ובני משפחתו (אמו, אביו ואשתו בתיה בעיקר). ההוצאה הוציאה כ-1200 כותרים. גולן לא דרש תשלום מסופרים בהם האמין, ודרש סכומים נמוכים יחסית מסופרים שהגיעו אליו, ואף זאת רק בשנים האחרונות. גולן לא ראה בהוצאה כפעילות עסקית למטרות רווח, אלא שליחות תרבותית-חברתית.

גולן תמך במשוררים, ובין ספרי שירה שלא נודעו בציבור הוציא לאור גם משוררים ידועים ומפורסמים כידידו הטוב דוד אבידן ("עלילות דני מחונני" ו"ראש לשועלים"), מנחם בן ("אין שירה בלתי מובנת"), דפנה שחורי, משה בן הראש, מתי שמואלוף ואחרים. כן הוציא לאור את הגיליון האחרון של כתב העת "עכשיו" בעריכתו של גבריאל מוקד וחוברות השירה "הנה" בעריכת נתן זך. הוא הוציא לאור ספרים רבים (כ-200, לפי אלי אשד) של זכרונות ניצולי השואה, בהם ראה ערך מיוחד. הוא הוציא לאור ספר שירה וספר פרוזה בכל שבוע ורומן היסטורי אחת לשלושה חודשים, כ-120 ספרים בשנה. בין סופרי הפרוזה שהוציא היו אהרן אמיר, צבי הרמן, אריה קרישק, משה גרנות, אילן עמית ואחרים. היה המו"ל של ההיסטוריון הצבאי השנוי במחלוקת אורי מילשטיין והוציא רומנים היסטוריים וספרי מדע פופולרי. ירון גולן הוציא תרגומים רבים של ספרות קלאסית ומודרנית ומבחינתו, אמר, לא הייתה לו כל בעיה להוציא לאור אף את "מיין קאמפף" של אדולף היטלר, אשר יצא לבסוף בתרגום חלקי בהוצאת "אקדמון".[דרוש מקור]

גולן חילק שורה של "פרסים" (תעודות בלבד, לא פרס כספי) בין סופרי הוצאתו, למשל פרס עליזה ברקאי לספרי ילדים, פרס היינה לתרגום, פרס גרשום שופמן לסיפורים קצרים ופרס רחל לשירה.

ידידו, המשורר ישראל בר-כוכב, תיאר אותו: "הוא היה אשף בעניין הסופרים העברים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20; לא היה דבר שלא ידע עליהם. הוא היה אדם מבריק, אקסצנטרי, לא תמיד מובן. הוא עזר לאנשים והוציא ספרים על חשבונו כשלא יכלו לשלם לו. העניין הכלכלי פחות העסיק אותו, אלא יותר העניין הספרותי והחברתי".[3]

על אף שהיה דמות מקובלת בקרב קבוצת אינטלקטואלים, היו אנשי ספרות בישראל, ובמיוחד בממסד המו"לות, שמתחו על גולן ביקורת על כך שלא עשה אבחנה בין ספרים "חשובים" ו"בלתי חשובים", "ראויים" ו"בלתי ראויים". אף על פי שהוציא כמות גדולה של ספרים חשובים לכל הדעות, הוציא גם ספרים בעלי איכות ירודה וכאלה שעורכי הוצאת ספרים ממסדית לא היו מוציאים לאור. בראשית דרכה של ההוצאה, הייתה פחות הקפדה בתהליכי הפקת הספר, והדבר נבע גם מהעדר מימון מצד המחברים. גולן הצהיר אז שהתוכן חשוב מן הצורה, אך בשנים האחרונות של ההוצאה השתפרה האיכות האסתטית והחומרית של הספרים.

גולן נודע במנהגו להופיע בפורומים שונים ולהטיח ביקורת קשה, בלשון חדה ונחרצת, בפני אנשי הממסד הספרותי. הוא כפר בתפיסה המקובלת שהוצאה לאור היא עסק כלכלי וראה במי שהפיק רווח מהוצאת ספרים שרלטן אנטי-תרבותי.

לקריאה נוספת

  • ירון גולן וגרשון שקד, חיים על קו הקץ: אנתולוגיה לסיפורת ישראלית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982
  • ירון גולן, תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים, הוצאת ירון גולן, 2010
  • ירון גולן, ספרים הרבה - פרידות ופרידות סופיות, עורכת: בתיה גולן, הוצאת ירון גולן, 2012

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ירון גולן, תוגה ומחאה: סיפורי ניסים אלוני על רקע הסיפורת העברית בשנות הארבעים והחמישים, תל אביב: ירון גולן, 2010
  2. ^ ירון גולן, ספרים הרבה: פרידות ופרידות סופיות, תל אביב: ירון גולן, 2012
  3. ^ שירי לב-ארימת העורך והמו"ל ירון גולן, באתר הארץ, ינואר 2007
אהרן ירושלמי

אהרן ירושלמי (1 במאי 1914 - 30 בינואר 2007 בבת ים) היה סופר עברי.

אורי מילשטיין

ד"ר אורי מילשטיין (נולד ב-29 בפברואר 1940) הוא היסטוריון ותאורטיקן צבאי ישראלי שפיתח את הפילוסופיה של השרידות והעוסק בעיקר בהיסטוריה של מלחמות ישראל.

פרסם ספרים רבים שבהם עסק בהיסטוריה של הצנחנים, ועל מלחמת העצמאות בסדרת ספריו, תולדות מלחמת העצמאות. מילשטיין ידוע גם בשל הביוגרפיה שכתב אודות חייו של יצחק רבין, "תיק רבין: איך תפח המיתוס" (1995) "תיק רבין - מיתוס ושברו" (2005) ו"דרך רבין ומורשתו" בשני כרכים (2010).

ב-1991 פרסם בעברית ובאנגלית את הספר "תורת הביטחון הכללית - עקרון השרידות".

בשנות ה-60 פרסם ספר שירה, שחלק משיריו הופיעו שוב בספרו "קץ-החיים", ושירתו העכשווית מופיעה בפורום השירה שייסד, בו הוא מעורב בדיאלוג שירי.

בשנת 2007 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר על ספרו "עלילת דם בדיר יאסין".

אורי שטנדל

אוֹרי שטנדל (נולד ב-21 באוקטובר 1937) הוא עורך דין, מזרחן וסופר ישראלי.

ברוך תור-רז

ברוך תור-רז (טוריס) (23 באוקטובר 1936 – מאי 2014) היה ארכיונאי, משורר וסופר ילדים ונוער ישראלי.

דוד אבידן

דוִד אבידן (21 בפברואר 1934 – 11 במאי 1995) היה משורר, צייר ואיש קולנוע ישראלי.

את עיקר פרסומו קנה אבידן כמשורר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראליים מחשיבים אותו, בדרך כלל, לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד: יהודה עמיחי ונתן זך.

דוד לוין (במאי)

דוד לוין (נולד בדצמבר 1934 לודז') הוא במאי תיאטרון ומשורר ישראלי יליד פולין. בין השנים 1985-1978 שימש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה. אחיו של חנוך לוין.

דורון קורן

דורון קורן (נולד ב-30 בינואר 1954) הוא מבקר ספרות ומתרגם ישראלי. קורן עוסק גם בהנחיית חוגי תנ"ך.

דן יהב

דן יהב (נולד ב-1939) הוא גאוגרף וחוקר ארץ ישראל. בוגר בית הספר "בית החינוך המאוחד לילדי עובדים" בתל אביב. עבד כנער בסדנאות ובמסגריות והשלים לימודי בגרות אכסטרנית. בוגר ומוסמך אוניברסיטת תל אביב, בחוג לגאוגרפיה. וכן השלים לימודי בוגר בחוגים לסוציולוגיה ולמזרח התיכון. השלים תואר שלישי בבית הספר למדעי היהדות שבאוניברסיטת תל אביב. שירת בצה"ל בנח"ל בשנים 1958 עד 1961.

היה מורה ומחנך כל שנות עבודתו וגם ניהל את גימנסיית 'סוקולוב-לאור'. הוא הורה בסמינר הקיבוצים, ובחוג לגאוגרפיה ובביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב. בצד מאמריו המדעיים הרבים פרסם גם תגובות רבות בעיתונות העברית.

דן יהב נשוי לרחל ואב לשלוש בנות.

ספריו ומחקריו הרבים שופכים אור על מרכיבים חשובים בנוף התרבותי המקומי. המחקר הישראלי המקיף ביותר אשר דן בעיר יפו נערך על ידי יהב והוצא לאור ב-2004 כספר תחת השם "יפו כלת הים, מעיר ראשה לשכונות עוני - דגם לאי-שוויון מרחבי".

דרור אלימלך

דרור אלימלך (נולד ב-1956, ישראל) הוא פסיכיאטר ופסיכותרפיסט, משורר וכן מלחין ומבצע של מוזיקה קלאסית בת-זמננו.

אלימלך הוא תלמיד הלחנה של סרג'יו נטרא ופסנתר של ברט ברמן, רות הילמן ופנינה זלצמן. סגנון הלחנתו ניסויי עם השפעות אוונגרדיות. הוא חבר באיגוד הקומפוזיטורים בישראל ובאקו"ם. הוא יסד ואירגן מספר סדרות למוזיקה עכשווית בישראל. הוא מנגן בפסנתר, חליליות, אקורדיון ובכלים אלקטרואקוסטיים.

ב-2002 אלימלך זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. שיריו התפרסמו ב-8 ספרים ובכתבי עת ספרותיים.

הלבנון

"הַלְּבָנוֹן" היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל. יצא לאור בהפסקות, ובתדירות שונה, בשנים 1863–1886 (20 כרכים שנתיים), בירושלים, בפריז, במיינץ ובלונדון. עורכו הראשי במשך כל השנים היה יחיאל ברי"ל.

הקרבות על משלט עיבדיס

הקרבות על משלט עיבדיס במלחמת העצמאות התנהלו בין ה-7 ביולי 1948 ל-12 בו, בין חיילי חטיבת גבעתי לבין יחידות מצוות-קרב חטיבתי מתוגבר של הצבא המצרי. המשלט, הנמצא על רכס במרחק של כ-2,000 מטר מצפון מזרח לנגבה, נכבש במבצע אנ-פאר וכוחות החטיבה המשיכו להחזיקו בעומדם מול מתקפות נגד של המצרים. בקרבות איבדה החטיבה 25 לוחמים.

חמוטל בן זאב

חמוטל בן זאב - עפרון (נולדה ב-18 באפריל 1955) היא משוררת, מחזאית ופזמונאית ישראלית.

יצחק פונדק

יצחק פונדק (פונדיק) (13 ביוני 1913 – 27 באוגוסט 2017) היה מפקד בחזית הדרום במלחמת השחרור, מפקד הנח"ל ומפקד גייסות השריון.

לאחר שחרורו מצה"ל שימש כראש צוות הקמת העיר ערד ושגריר ישראל בטנזניה, בזנזיבר, בגואטמלה ובאל סלוודור. בשנת 1971 שב מפרישתו לצה"ל ושימש כמושל רצועת עזה וצפון סיני עד 1973.

מאיר בראלי

מאיר (מוריק) בראלי (ברודני) (11 באוגוסט 1922 – 2004) היה עיתונאי וסופר ישראלי, חבר מערכת דבר ומעורכי "אשנב", "אשמורת" ו"אֹמֶר", מראשי המשמרת הצעירה של מפא"י.

מנחם בן

מנחם בן (נולד ב-31 באוקטובר 1948) הוא מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי.

בן חיבר 17 ספרים, בהם שישה ספרי שירה, שני ספרי ילדים, שישה ספרי ביקורת שירה ומבחרי שירה (כולל רב המכר "השירים הכי יפים בעברית"), ספר הגות בענייני אלוהים, וכן את רב המכר "פלונטר" ואת הספר התעודי על התאבדות בתו, "הוי, כנרת שלנו". בן הוא זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים פעמיים (1989 וכן 2016) ופרס ברנשטיין לביקורת ספרותית (1999).

משה גרנות

משה גרנות (גרינברג) (נולד ב-30 בינואר 1939) הוא סופר, סופר ילדים, מבקר, מסאי ועורך ישראלי.

משה שפריר

משה שפריר (תשרי ה'תרצ"ו; אוקטובר 1935) הוא משורר וחוקר, גאולוג ומרצה ישראלי. במשך שנים רבות עבד שפריר באיתור מקורות מי תהום עמוקים, מחצבים ומלכודות נפט וגז תת-קרקעיים במרחבי ישראל. שפריר נשוי ואב לשלושה.

עמוס מלר

עמוס מֶלֶר (1938, עין החורש – 23 בינואר 2007, תל אביב) היה חלילן, מנצח, מלחין ומשורר ישראלי.

שלמה הרמתי

פרופ' שלמה הרמתי (20 במרץ 1928- 19 במרץ 2015) היה מומחה לחינוך לשוני, שתרם לגיבוש שיטות הוראה - למשרד החינוך, לצה"ל ולמרכזים של החינוך היהודי ברחבי תפוצות ישראל - פיתח שיטות להוראת עברית כשפת אם וכלשון נוספת - מגן-הילדים ועד האוניברסיטה. הציע שיטה יעילה להוראת תנ"ך בישראל ובתפוצות - ליהודים ולנוכרים. פיתח שיטה לשיכתוב טקסטים קשים ולעימודם, להקלת הבנת הנקרא, ושיטה יעילה להדרכת הבנת הנקרא ברמות הלימוד השונות.

תחום נוסף של מחקרו: תולדות הדיבור העברי במרוצת הדורות בקרב יהודים ונוכרים.

הרמתי הוא חתן פרס ירושלים לחינוך ובעל תעודות הערכה: מקצין חינוך ראשי של צה"ל, ממחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית וממרכזים רבים לחינוך יהודי בתפוצות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.