יצחק שילת

הרב יצחק שֵילת (נולד בכ"ט באייר תש"ו, 30 במאי 1946) הוא ממייסדי ישיבת ברכת משה במעלה אדומים ואחד מראשי הישיבה, חוקר, מתרגם ועורך של כתבי הרמב"ם.

יצחק שילת
Shilat6
לידה 30 במאי 1946 (בן 73)
כ"ט באייר ה'תש"ו
ירושלים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד בבלי, כתבי הרמב"ם
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן ("הנזיר"), הרב גדליה נדל
חיבוריו תרגומים חדשים של אגרות הרמב"ם, הקדמות הרמב"ם, חלק מפירוש המשנה לרמב"ם, פירושים על סוגיות התלמוד וספרים נוספים

ביוגרפיה

נולד בירושלים בשנת תש"ו (1946) כיצחק גרינשפן. מצד אימו, רבקה לבית רבינוביץ', הוא אחיינו של פרופסור יעקב יוחנן רבינוביץ' וצאצא רבי חיים מקרסנה. אביו יהודה היה מורה.

למד בבית הספר "מעלה" ומשנת 1960 החל ללמוד בישיבת מרכז הרב, בישיבת כרם ביבנה ובישיבת הכותל. בהיותו כבן חמש-עשרה, בשנת תשכ"א, פרסם את מאמרו המחקרי הראשון שעסק בנוסח המסורה של אהרן בן אשר.[1] רוב לימודו היה ב"מרכז הרב", שם למד מפי הרבנים צבי יהודה הכהן קוק, עמו אף למד זמן מה בחברותא, והרב דוד כהן - "הרב הנזיר". מבין רבותיו ניתן גם למנות את הרב גדליה נדל, מתלמידי החזון איש ובעל קו מחשבה לא-שגרתי בציבור החרדי. שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל. מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי הטבע.

בשנת תשל"ז (1977) ייסד יחד עם הרב חיים סבתו את ישיבת ברכת משה במעלה אדומים, וכיהן שם כר"מ. בשנת תשע"ה החלו הוא והרב סבתו לשמש כראשי הישיבה, לצדו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ ולבקשתו. הוא מלמד מחשבת ישראל וסוגיות תלמודיות והלכתיות. בהתאם לפסיקת הרמב"ם שאין ליטול שכר עבור לימוד תורה, אותה אימץ כבר בשנות לימודו בישיבת מרכז הרב,[2] שימש הרב שילת בנוסף כספרן של הישיבה.

בשנת תשמ"ח הוציא לאור מהדורה מדויקת ומוערת של אגרות הרמב"ם, תרגם מחדש וביאר את הקדמות הרמב"ם וכן חלקים מפירוש המשנה לרמב"ם.[3] מהדורה שנייה ומתוקנת יצאה לאור בשנת תשנ"ה.

מפעלו הגדול הוא הוצאת מהדורה מדויקת של חיבורו הגדול של הרמב"ם, "משנה תורה". בנושא הגרסאות של כתבי הרמב"ם הרב שילת חולק במקומות לא מעטים על הכרעותיו של הרב יוסף קאפח, שהקדיש שנים רבות למפעל ההדרה של כתבי הרמב"ם על־פי כתבי היד, והספיק להוציא אף הוא, בין היתר, מהדורה מדויקת של ה"משנה תורה" ב־23 כרכים.

בשנת ה'תש"ע (2010) תרגם מחדש גם את ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי. כיתר תרגומיו, גם תרגום זה הוא לעברית של ימי הביניים. על פי דבריו בהקדמה, התקנת התרגום לספר הכוזרי נעשתה לקראת כתיבת חיבור השוואתי בין משנותיהם של הרמב"ם וריה"ל, חיבור שפורסם כעבור כשנה. בתשע"ג (2012) הוחלט להעניק לו את פרס הרב קוק לספרות תורנית בקטגוריות ספרי מחקר על ההדרת אגרות הרמב"ם וההקדמות לפירוש המשנה.[4]

מעבר לעיסוקו במשנת הרמב"ם, מרבה הרב שילת לכתוב וללמד בנושאים הלכתיים ואמוניים שונים. הוא היה העורך הראשון של כתב העת צהר.

פרסם מספר מאמרים פוליטיים ב"נקודה" ובבמות נוספות.

רעייתו, יהודית שילת, סגנית יו"ר אמונה לשעבר, היא מנהלת פורום תקנה. לזוג 9 ילדים.[5] בנו משה, מנהל את ארגון "תורת חב"ד לבני הישיבות".

בתשע"ב קיבל את 'פרס היצירה היהודית' מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל.

החל משנת תשע"ד הוא גם ראש כולל ערב בישיבת מרכז הרב ומעביר שיעורים בסוגיות ברמב"ם.

בתשע"ט זכה הרב שילת בפרס של משרד הבריאות על הספר "רפואה, הלכה וכוונות התורה". בהתאם להנהגתו לא לקבל שכר על לימוד תורה, הוא חילק ספרים בשווי הפרס.[6]

ספריו

ההדיר, תרגם וביאר:

  • אגרות הרמב"ם
  • הקדמות הרמב"ם למשנה
  • פירוש הרמב"ם למסכת אבות
  • תיקון משנה - פירוש הרמב"ם למסכת עבודה זרה והוריות
  • מסכת שבת עם פירוש הרמב"ם
  • משנה תורה - רמב"ם מדויק - מדע (א'), אהבה (ב'), הפלאה (ו'), זרעים (ז'), עבודה (ח'), קרבנות (ט'), קנין (י"ב), משפטים (י"ג), שופטים (י"ד). במהדורת הרב שטיינזלץ הנלמדת על ידי אלפי לומדי הרמב״ם היומי בחר הרב שטיינזלץ בנוסח מהדורה זו.
  • ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, הוצאת שילת, מעלה אדומים תש"ע
  • ערפלי טוהר לראי"ה קוק, הוצאת מכון ע"ש הרצי"ה קוק זצ"ל, ירושלים תשמ"ג

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ יצחק גרינשפן, 'בעיית נוסח בן אשר לאור תורת המתג', סיני [מט, ז-יב], ניסן-אלול תשכ"א; דוד יוסיפון, עילוי ירושלמי בן ט"ו מפרסם מחקר מדעי, הצופה, 14 באפריל 1961, עמ' 4
  2. ^ ראו הרב אברהם רמר, גדול שימושה, ירושלים תשנ"ד, עמ' יז
  3. ^ מיכאל ששר, חכמת המזלות - רק פתי יאמין..., מעריב, 9 בדצמבר 1988, עמ' 2
  4. ^ זוכי הפרס בתשע"ג
  5. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם יהודית שילת, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2007
  6. ^ המודעה המפתיעה שתלה הרב יצחק שילת בבית המדרש, באתר "סרוגים", 5 במרץ 2019
  7. ^ על הספר, בבלוג של גלעד סרי-לוי
איגרות הרמב"ם

איגרות הרמב"ם הוא שם מאגד לכל האיגרות ששלח הרמב"ם, רבי משה בן מימון, לאישים ולקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ובמאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים-אמוניים, וכן בנושאים אישיים או ציבוריים אחרים. מכתביו, ובהם תשובות לשאלות הלכתיות, מכונסים לרוב תחת השם "תשובות הרמב"ם".

המפורסמות מבין האיגרות שיועדו לציבור הרחב הן "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים" ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתן להן על ידי כותבן אלא הוענק להן על ידי מעתיקים, מתרגמים ומדפיסים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש ונמצא כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

ישנם פערים לשוניים, סגנוניים וניסוחיים בין איגרת לאיגרת, עובדה המעידה על כך כי הרמב"ם התאים את דבריו לקהל היעד.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן בערבית יהודית, שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו בעברית במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוף והמתרגם שמואל אבן תיבון, מכותב בעצמו של הרמב"ם, תרגם כמה מכתבי הרמב"ם לעברית, בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

גדליה נדל

הרב גדליה נדל (תרפ"ג, 1923 - ט"ז בסיוון תשס"ד, 5 ביוני 2004) היה מרבני חוג חזון איש ותלמיד מקורב של החזון איש שהתפרסם בשל שיטתו הלמדנית המקורית ודעותיו יוצאות הדופן במגזר הליטאי. עסק לפרנסתו בייצור יין ועוד.

הכוזרי

ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלחַגׇ'ה ואלדׇּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַ'לִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.

הלימוד היומי באמונה

הלימוד היומי באמונה הוא מיזם בו יצאה לאור סדרת חוברות של כתבי ראשונים ואחרונים בנושאי אמונה, המחולקות לקטעים קצרים שמיועדים ללימוד קצר בכל יום. החוברות נערכות על ידי קבוצה של תלמידי ישיבת מרכז הרב ובוגריה. מלבד קטעי הלימוד יש בהן גם ביאורים והרחבות. עד כה יצאו לאור במסגרת המיזם 18 חוברות בתפוצה של אלפי עותקים לכל חוברת, ואלפי מנויי מייל. במקביל להוצאת החוברות מתקיים הלימוד באופן מקוון במספר אתרי אינטרנט. את המיזם מלווים הרב אלישע אבינר והרב יצחק שילת.

הקדמות הרמב"ם

הקדמות הרמב"ם הוא הכינוי המקובל לשלושה מבואות מתוך הפירוש למשנה שכתב הרמב"ם.

במקומות רבים בחיבורו, הקדים הרמב"ם וצירף מבוא לסדר, או למסכת או לפרק אותו הוא ביקש לפרש. שלוש מההקדמות הללו, ארוכות במיוחד ובעלות תוכן שמשמעותו חורגת מעבר להיותו הקדמה לפירוש, זכו להכרה כחיבורים בפני עצמם, ובמהלך השנים אף נדפסו בנפרד מפירוש המשנה.

ההקדמות, כמו כל הפירוש למשנה, נכתבו במקור בערבית יהודית, ותורגמו עוד בימיו, תוך דיון איתו על התרגום הרשמי. חלקים מהתרגום שימשו אותו מאוחר יותר בעריכת חיבורו "משנה תורה", ובעיקר בחלקו הראשון, שנקרא "ספר המדע". ב"משנה תורה" הוא שכלל את הלשון ותימצת את המאמרים, בעברית הדומה לזו המדוברת בימינו, ושאומצה בידי היהודים, ובייחוד בידי חכמי ספרד בתקופת תור הזהב.[דרוש מקור]

חיים מקרסנה

רבי חיים מקרסנה (נפטר י"א באב תקנ"ג, 1793), תלמידו של הבעל שם טוב (בעש"ט) והראשון בשושלת אדמו"רי חסידות קרסנה.

פרטים מועטים ידועים על חייו, אך ידוע כי רבי חיים נמנה עם חסידיו הראשונים של הבעש"ט. עדת חסידיו נוסדה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה. לאחר מות הבעש"ט נמנה בין מקורביו של יורשו, המגיד ממזריטש.

על פי ספרים לתולדות החסידות, רבי חיים היה בין מקורביו הבולטים של הבעש"ט. חשיבותו בקרב הרבנים החסידיים ניכרת במספר מקורות:

בספר "כתם פז" של תלמידו, רבי צבי הירש מסמאריטשט, רבי צבי מונה את רבי חיים בין הרבנים מהם הושפע בעת לימודיו. שמו מופיע לאחר נכדו של הבעש"ט, רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב.

בספר "אמרי צדיקים" (של רבי צבי חסיד מיאמפולה) שמו מופיע ברשימת הרבנים לפני שמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.

תכתובתו עם רבי מאיר מרגליות מאוסטרהא מראה כי מרגליות ביקש את אישורו בטרם הדפיס את ספריו.מאמציו לעלות לארץ ישראל נמשכו שנים ארוכות, אך לא מומשו. ישנה עדות לכך בשנת תקמ"א מחילופי מכתביו עם רבי מנחם מנדל מויטבסק. מאוחר יותר נקשר שמו באגדות המסבירות את אי מימוש עלייתו, באחת מהן נאמר שרבי חיים היה ניצול יחיד מספינה שטבעה בדרכה לארץ.

על פי המסורת נפטר בי"א באב תקנ"ג ונקבר במוהילוב. לבקשתו לא נרשמו על מצבתו פרטים מזהים, משום שלא זכה לממש את עלייתו לארץ ישראל.

את עדת חסידיו הנהיג בעיירה קראסנה. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו רבי יוסף משה. בן אחר, רבי ישראל יהודה לייב, היה חתנו של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה. מתלמידיו היה רבי יהודה מאיר משיפיטובקה, בנו של רבי פנחס מקוריץ וחתנו של רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.

החסידות נותרה בעיירה קרסנה עד המחצית הראשונה של המאה העשרים, בהנהגת האחים הרבנים משה ושלום יוסף רבינוביץ'. לאחר פטירתם הונהגה החסידות על ידי בנו של רבי שלום יוסף, רבי שמואל רבינוביץ', ללא תואר אדמו"ר, עד לפטירתו במחנות הריכוז בסיביר.

ישיבת ברכת משה

ישיבת ברכת משה היא ישיבת ההסדר במעלה אדומים. בראשות הישיבה עומדים הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב חיים סבתו והרב יצחק שילת.

ישיבת הכותל

ישיבת הכותל היא ישיבת הסדר, השייכת למרכז ישיבות בני עקיבא. הישיבה הוקמה לאחר סיום הקרבות ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בח' באב ה'תשכ"ז (אוגוסט 1967).

כלבו (ספר)

כלבו הוא ספר הלכה שנכתב בתקופת הראשונים. הספר נדפס לראשונה בנאפולי בשנת ה'ר"נ (1490), ובשנית בקושטא ה'ר"פ (1519). בספר נכללים כמאה וחמישים קטעים ("סימנים") העוסקים בברכות, תפילות, מנהגי שבתות וחגי ישראל ומועדיו, נישואים, ענייני ממון, הלכות מזון ומנהגי אבלות. כן נכלל בספר אחד הביאורים המוקדמים ביותר להגדה של פסח.

מיכה גודמן

מיכה גודמן (נולד ב-1974) הוא מחבר ספרים בתחום המחשבה היהודית והישראלית, בעל תואר דוקטור למחשבת ישראל. גודמן הוא עמית מחקר במכון הרטמן ומרצה ב"בית פרת - המדרשה באלון".

מסכת הוריות

מַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת היא המסכת העשירית והאחרונה בסדר נזיקין, שהוא הסדר הרביעי במשנה. במסכת זו שלושה פרקים אשר עוסקים בדיני הוראת שוגג שהורו בית דין (דהיינו שטעו בדין והורו הפוך מדעת התורה), וכן בדיני כהן גדול או מלך שחטאו בשגגה. מסכת זו בתלמוד בבלי היא הקצרה ביותר מבין המסכתות בהן יש גמרא על כל המסכת, והיא כוללת 13 דפים בלבד.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

סגולה (יהדות)

סגולה היא מילה שפירושה המדויק נתון בוויכוח.[דרוש מקור] היא מופיעה בתנ"ך כמתארת את עם ישראל, על-פי הפרשנים, פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ונעלה. כיום משמשת לתיאור פעולות רוחניות (שאינן מצוות בדר"כ) המסוגלות לפעול ישועות בתחום ה-מיסטיקה.

עדת הצופים

עדת הצופים או הצופים הדתיים היא חטיבה דתית בת 14 שבטים בתוך "תנועת הצופים העבריים".

מטרת "העדה" לאפשר לכל נער ונערה שומר מצוות להשתייך לתנועה בלי קשר למוצאו ולדעותיו הפוליטיות והרוחניות תוך שימת דגש על גשר בין הדתיים לחילוניים. עדת הצופים מחנכת במקביל למטרות תנועת הצופים, אולם את אלה היא יונקת מתורת ישראל והדת היהודית.

פירוש המשנה לרמב"ם

הפירוש למשנה של הרמב"ם הוא אחד הפירושים החשובים על המשנה. הפירוש מכיל ביאור קצר לכל משנה ודיון מעמיק בעניינים המרכזיים שבה. בסוף כל עניין הוא פוסק הלכה על-פי מסקנת התלמוד. הפירוש נכתב בשפה הערבית יהודית ותורגם פעמים רבות לעברית. מרבית כתב היד המקורי שרד עד ימינו.

ההקדמות השונות לחלקי הפירוש (ובפרט ההקדמה לפירוש כולו, ההקדמה למסכת אבות וההקדמה לפרק חלק שבמסכת סנהדרין) מהוות טקסטים חשובים בהגותו של הרמב"ם ובמחשבת ישראל.

רבינא

רבינא - אמורא בבלי בן הדור החמישי והשישי, שהיה בצעירותו תלמידו של רבא, ובזקנותו ישב בבית מדרשו של רב אשי ונחשב לתלמידו.

רבינא היה בעל קרקעות וסוחר. מכיוון שלא עמד בראש ישיבה, אינו מוזכר באגרת רב שרירא גאון, ותאריך הפטירה שלו אינו ידוע במדויק. בן אחיו ותלמידו היה רבינא האחרון.

לפי המובא בתלמוד משמע, שבניגוד לאמוראים רבים שנולדו לאב או סב תלמידי חכמים, אביו לא היה חכם בתורה, ואת חכמתו בתורה השיג על ידי עמלו. למרות זאת, מובא בגמרא מאמרים שמסר בשם חכמים אחרים, ומרימר אמר אותם לרבינא בשם אביו. כמו כן, מכיוון שהוא לא זכה להכיר את אביו (נפטר לפני שנולד או בילדותו), מסרה לו אמו את פסקיו של אביו, כפי שנהג בעצמו.

לפי שיטת רש"י והרמב"ם הוא רבינא שסידר יחד עם רב אשי את התלמוד הבבלי, בניגוד לשיטת רב שרירא גאון הסובר שהכינוי "סוף התלמוד" מיוחס לאמוראים האחרונים ולא לסידור התלמוד, והם רבינא בנו של רב הונא ורב אסי האחרון ראש ישיבת פומבדיתא,

חמיו היה אבימי בר נאזי.

רמב"ם

רבי משה בן מימוּן (נולד: ד'תתצ"ח, 1138, נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204; מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם, בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול" (בגימטריה: רבנו משה). הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. הוא הוכר כפילוסוף וכרופא גם בתרבות הערבית והאירופית.

שמונה פרקים לרמב"ם

שמונה פרקים לרמב"ם הוא הכינוי המקובל להקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות. הקדמה זו שהיא למעשה חלק מפירוש המשנה של הרמב"ם המחולק לשמונה פרקים. כהכנה למסכת אבות העוסקת בתיקון המידות ובהוראות חז"ל לחיי תורה, דרך ארץ, מוסר והנהגות ישרות, המהוים בעצם את תורת הנפש, מנתח הרמב"ם בהקדמתו עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם, מהותו כיציר הבורא וכבוחר חופשי ומחויבותו לצו הבורא לימוד תורתו וקיום מצוותיו. ההקדמה נכתבה בערבית יהודית (כמו כל פירוש המשנה) ותורגמה על ידי מספר מתרגמים לעברית. התרגום הקלאסי הוא תרגומו של שמואל אבן תיבון, שגם כתב הקדמה לשמונה פרקים שלעיתים מושמטת. תרגומים חשובים נוספים נכתבו בעשורים האחרונים בידי הרב יוסף קאפח ופרופ' מיכאל שורץ, הרב יצחק שילת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.