יצחק שדה

יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 189020 באוגוסט 1952), שכונה "הזקן", היה אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר יהודי. שדה היה ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי היסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.

יצחק שדה
יצחק שדה, 1950
לידה 10 באוגוסט 1890
ג' באלול תר"ן
לובלין, האימפריה הרוסית
פטירה 20 באוגוסט 1952 (בגיל 62)
כ"ט באב תשי"ב
תל אביב, ישראל
תאריך עלייה 1920
השתייכות צבא האימפריה הרוסית
Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19211949
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מקים פלוגת הנודדת, מקים פלוגות השדה, ראש הפלמ"ח, ראש תנועת המרי העברי, מפקד חטיבה 8
מלחמות וקרבות
מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
ראש גדוד העבודה, מייסדי אגודת הספורט הפועל
הנצחה
Yitzhak Sadeh2
יצחק שדה (1948)
יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה
יצחק שדה עם מפקד מצודת עיראק סואידן לאחר כיבושה, 9/11/1948
Yo a Ha, 1948
יוצרים ואנשי צבא בקפה מאור בתל אביב, במחצית השנייה של 1948. (מימין לשמאל: יצחק שדה ובנו יורם, ישראל זמורה, יצחק שנהר, יעקב הורוביץ, נתן אלתרמן, יודל מרמרי (שלישו של יצחק שדה), צילום: בנו רותנברג, ומאוספו של יורם שדה, יפו
תמונה 1182
אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון

ביוגרפיה

תחילת הדרך

יצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית, אחר כך בפולין) ב-10 באוגוסט 1890 בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. בצעירותו למד אצל ר' הלל צייטלין[1] וכשגדל לחם בשורות צבא האימפריה הרוסית. בזמן מלחמת העולם הראשונה, זכה לעיטור על אומץ לבו וקודם עד לרמת מפקד פלוגה ומשם עבר להילחם בשורות הצבא האדום במהפכה הרוסית.

בשנת 1917 פגש שדה את יוסף טרומפלדור. הוא הושפע רבות מדעותיו ומיסודות ארגון "החלוץ". לאחר המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת סבסטופול שבקרים והתפרנס מהוראת חינוך גופני ודוגמנות עירום לציירים[דרוש מקור]. ב-1920 נהרג טרומפלדור בתל חי, ושדה החליט לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.

בגדוד העבודה

בארץ ישראל חבר שדה להקים את גדוד העבודה. על אף שעמד בראשו, לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. גדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם. לאחר מכן עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.

בהגנה ובפלמ"ח

שדה הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (19361938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק וביסס שם בלב הסביבה הערבית העוינת את שליטת היישוב היהודי. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו.[2] בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).

בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ – הפלמ"ח ולהיות מפקדו הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל בפועל של "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים.

בקונגרס הציוני בבזל, בסוף 1946 קיבל בן-גוריון בנוסף לתפקידיו האחרים את תפקיד "הממונה על תיק הביטחון" ונכנס במהרה ללמוד אותו. הוא גילה להפתעתו כי לרמ"א (ראש המפקדה הארצית של ההגנה), זאב פיינשטיין, אין הסמכות והיכולת של קודמו משה סנה, וכי יצחק שדה מתעניין יותר במבצעים ובפעולות של יחידים בפלמ"ח ולא בנוי לדעתו לראייה אסטרטגית וארגונית. הוא גם נטר לשדה טינה לאחר ששדה התנגד להפסקת המאבק בבריטים והתמקדות בפתרון מדיני. ב-1946 כתב שדה בבטאון "עוז" של התנועה לאחדות העבודה כי "...גם בשבילי יש גבולות. יש דברים שאפילו הקונגרס הציוני לא יוכל לחייב אותי עליהם. והדברים האלה הם שלושה: אי הגנה על ההגנה, אי הגנה על העלייה, אי הגנה על ההתיישבות. הנהגה ציונית שתצווה עלי דברים כאלה-אינה בשבילי לא הגנה ולא ציונית". בן-גוריון ראה בכך קריאת תיגר שאין להתעלם ממנה. הוא מינה את ישראל גלילי לרמ"א ולחץ על יעקב דורי לחזור משליחותו בארצות הברית ולקבל שוב את תפקיד הרמטכ"ל. ביוני 1947 נכנס דורי לתפקיד הרמטכ"ל ושדה נשאר ללא תפקיד.

במלחמת העצמאות

עם הקמת חטיבות החי"ש היה שדה מועמד לקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי אולם בן-גוריון התנגד לכך בחריפות. גלילי איים בהתפטרות אם שדה לא יקבל את התפקיד אולם המשבר הסתיים עם הודעת שדה על הסרת מועמדותו. במקומו מונה יהושע גלוברמן שנהרג כעבור שבוע ובמקומו מונה שמעון אבידן.[3]

שדה מונה ל"יועץ צבאי לבן-גוריון" – תפקיד ללא סמכויות, ולתפקיד מפקד שמ"ש, שירות המשוריינים של ההגנה שעסק בשריון משאיות ואוטובוסים לצורכי השיירות.[4]

באפריל 1948 נקרא שדה לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.[5]

ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.[6]

בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל – חטיבה 8 ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. לאחר מבצע יואב, ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה ניסיונות כושלים לכיבוש בלילה, שדה פקד על הניסיון השמיני והמוצלח, לכיבוש יום של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה המפלצת על הגבעה, ואיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם ומזדהה עם ברית המועצות.

בנוסף להיותו איש צבא ומצביא ידוע שם, שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידיאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":

שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא ששנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק הצידה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה.

עמ' 500 (סיום הערך "יצחק שדה")

אחרית ימיו

לאחר פרישתו התגורר שדה ב"בית יצחק שדה" ביפו, ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. זה היה בית הקבע הראשון שלו לאחר שנים ארוכות שבהן חי בגדוד העבודה, נדד עם משפחתו לתל אביב ולקיבוץ נען או חי במחתרת.

כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.

יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952 ונקבר למחרת בקיבוץ גבעת ברנר. בהלוויתו שיצאה מתל אביב לגבעת ברנר השתתפו כל ראשי צה"ל וקהל של אלפים רבים.[7] הוא נקבר לצד אשתו השלישית, מרגוט, שנפטרה שנה לפניו ממחלת הסרטן. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. הניח שתי בנות ובן: איזה דפני (נפטרה 17 בספטמבר 2015), רבקה (ריבושה), ויורם שדה.

לקט ציטוטים של יצחק שדה

אהוב את הרובה ושנא את המלחמה.

גנרל מפקד כיתה.

לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה, אלא האנוכיות.

אין לך דבר יותר מציאותי מחלומו של אדם אמיץ.

רעות צריך לטפח – לרעות צריך לחנך.

הכישרון להתגבר על הפחד מקורו באהבת זולת.

היה ראשון לסכנה וילכו אחריך.

אלפים ולא אלופים (נכתב בהקשר לספורט).

הנצחה

על שמו של שדה נקראים שלושה יישובים בארץ: הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב והמושב שדה יצחק בשרון; מחלף אלוף שדה; ובערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו, ובהם רחוב יצחק שדה בתל אביב. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השירים "הזקן רק ייתן פקודה" ו"בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.

ביתו, הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה וכלתו, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.

מדי שנה, החל מ-1952, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה. מאז 2016 שונה שמה ל-מרוץ התבור, מסלולה מוסיף לכלול טיפוס תלול במעלה ההר, אך חדל לכלול הקפה מלאה של ההר.

הפרס לספרות צבאית על שמו

לזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972.[8] זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:

  1. תאוריה, מחקר והגות צבאית.
  2. היסטוריה צבאית יהודית.
  3. תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
  4. זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
  5. יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.
קבר יצחק שדה בגבעת ברנר

קבר יצחק שדה בגבעת ברנר

חזית קברו של יצחק שדה בגבעת ברנר

חזית קברו של יצחק שדה בגבעת ברנר

PikiWiki Israel 11734 itzhak sade house in jaffa

שלט על ביתו של יצחק שדה ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו

8th Brigade memorial in Latrun, Israel

אנדרטה ל"חטיבת הזקן" בפארק עוצבות השריון בלטרון

ספרים שכתב

  • מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946
  • כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950
  • יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
  • לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952
  • מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950
  • מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989
  • הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב 1952

לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו אודותיו

  • חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19 בספטמבר 1952), מפלגת הפועלים המאוחדת - המרכז
  • יצחק שדה: אלבום, עריכה - שלמה דרך, עיצוב - גלי הוס, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשל"ב 1972
  • הזקן שהדליק מדורות, מאת יפרח חביב, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ג
  • יצחק שדה : איש ותקופתו; חוברת לתלמיד, שמעון זקס, עדה ישי ורות לבנית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב - בית-הספר לחינוך, תשל"ה 1975
  • מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, מאת צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996, תל אביב
  • יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999
  • איך נדלקו מדורות (יצחק שדה), ביוגרפיה של יצחק שדה לבני הנעורים, מאת פועה הרשלג, עם עובד, תל אביב, תשס"ג
  • עופר רגב: להתאהב בארץ ישראל - פרשת אהבתם של יצחק ומרגוט שדה, הוצאת "כנרת", 2005
  • איזה שדה דפני, והוא היה לאגדה - אבי יצחק שדה, זכרונות
  • עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013
  • משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 156–164

מאמרים שנכתבו עליו

  • על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, תשנ"א 1991
  • בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, תשל"ח 1978

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכתב ששלח צייטלין לשדה בשנת 1921 ומעיד על הקשר ביניהם, מופיע בספרו של י' אחיטוב "על גבול התמורה"
  2. ^ יורם קניוק, אקסודוס - אודיסיאה של מפקד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 36–39.
  3. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 154
  4. ^ מרדכי נאור, הרמטכ"ל הראשון-יעקב דורי, הוצאת מודן, 2011
  5. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 218–236
  6. ^ פעולות עיקריות במסגרת מבצע יבוסי, באתר "מרכז מידע פלמ"ח"
  7. ^ אלוף יצחק שדה הובא למנוחות בגבעת ברנר, דבר, 22 באוגוסט 1952
  8. ^ רשימת הזוכים ב"פרס יצחק שדה לספרות צבאית", באתר הפלמ"ח
אביגדור קהלני

אביגדור קהלני (נולד ב-16 ביוני 1944) הוא תת-אלוף (בדימוס) בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי, בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, ועיטור הנשיא על תרומתו למדינת ישראל.

אברהם אדן

אברהם אַדָן ("בְּרֶן") (5 באוקטובר 1926 – 28 בספטמבר 2012) היה מפקד גייסות השריון (גי"ש) ומפקד פיקוד הדרום. אדן שירת בפלמ"ח ובצה"ל, והיה ממניפי דגל הדיו שסימל את סופה של מלחמת העצמאות.

אורי אור

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939), שירת בצה"ל כמפקד פיקוד המרכז וכמפקד פיקוד הצפון, איש ציבור, חבר הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וסגן שר הביטחון לשעבר.

אורי בן-ארי

אורי בן ארי (1 בפברואר 1925 - 15 בינואר 2009) היה תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר ישראלי.

דב לוין (היסטוריון)

פרופ' דב לוין (1 בינואר 1925 - 3 בדצמבר 2016) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה, שהתמחה בתולדות השואה בליטא ובמדינות הבלטיות. במהלך השואה היה פעיל במחתרת הציונית בגטו קובנה, ולחם כפרטיזן באזור וילנה.

חיים גורי

חיים גורי (כ"ט בתשרי ה'תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923 – ט"ו בשבט ה'תשע"ח, 31 בינואר 2018) היה משורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ונמנה עם משוררי דור תש"ח. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1988, פרס ביאליק, פרס סוקולוב ופרס ניומן.

חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (13 באוגוסט 1926 – 13 בדצמבר 2016) היה סופר, מתרגם ופובליציסט ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות.

יהודה ואלך

יהודה ואלך (12 במרץ 1921 – 1 באוגוסט 2008) היה מפקד בצה"ל והיסטוריון צבאי.

יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926) היה לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

ישראל גוטמן

פרופ' ישראל גוטמן (20 במאי 1923 – 1 באוקטובר 2013) היה היסטוריון ישראלי, חוקר השואה ופעל להנצחתה.

מאיר פעיל

מאיר (מאיר'קה) פָּעִיל (פִּילַבסקי) (19 ביוני 1926 - 15 בספטמבר 2015) היה אלוף-משנה בצה"ל, היסטוריון צבאי, חבר הכנסת ופעיל שמאל ישראלי.

משה זונדר

משה זונדר (נולד ב-16 בנובמבר 1965) הוא כתב צבאי, סופר ותסריטאי ישראלי.

נחמן שי

ד"ר נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא חבר הכנסת לשעבר בכנסת ה-18 מטעם סיעת "קדימה", ובכנסת ה-20 מטעם מפלגת העבודה. לפני כן היה מפקד גלי צה"ל, דובר צה"ל, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יועץ תקשורת, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC.

ניר מן

ניר מן (נולד ב-5 בפברואר 1955) הוא היסטוריון ישראלי, בוגר בית הספר המקומי בקיבוץ בית-השיטה, עמית מחקר מטעם קרנות אורי אילן וד"ר שושנה שקופ-פרנקל באוניברסיטת בר-אילן.

עוזי נרקיס

עוזי נרקיס (6 בינואר 1925 - 17 בדצמבר 1997) היה מפקד פיקוד המרכז של צה"ל במלחמת ששת הימים ומייסד המכללה לביטחון לאומי.

עפר שלח

עפֶר שֶלַח (נולד ב-9 בפברואר 1960) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד בסיעת כחול לבן; לשעבר עיתונאי ופובליציסט שהתמחה בענייני ביטחון, ופרשן ספורט ישראלי.

פלמ"ח

הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948.

הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה".

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות היווה הפלמ"ח את עמוד השדרה של הכוח הצבאי של היישוב, מילא תפקיד מרכזי בקרבות בצפון ובמרכז, ונשא בעיקר עול הגנת הנגב, עד שצבא ההגנה לישראל סיים להתגייס ולהתארגן ללחימה. לפלמ"ח הייתה גם תרומה חשובה בתחומים אחרים כמו המאבק בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ההעפלה והעלייה לארץ ישראל, ההתיישבות, התרבות והספרות העברית והזמר העברי.

הפלמ"ח יצר הוויה ייחודית של לוחמים, חלוצים ומפקדים, אשר התגלמה בדמויות כגון יגאל אלון ויצחק רבין. עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948, פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר.

השפעתו של הפלמ"ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה.

פרס יצחק שדה לספרות צבאית

פרס יצחק שדה לספרות צבאית הוא פרס המוענק ליצירה מקורית-ישראלית בשפה העברית בתחום הספרות הצבאית.

הפרס מוענק מדי שנה על ידי העמותה להענקת פרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה ליצירה שראתה אור לראשונה במהלך השנה הקודמת למתן הפרס ועוסק באחד מהתחומים הנ"ל:

מורשת משנתו הביטחונית של יצחק שדה

תאוריה, מחקר והגות צבאית

היסטוריה צבאית-יהודית

תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה

זיכרונות מן השירות בכוחות המגן או בצה"ל

יצירה על אישיות צבאית יהודית, או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי

רחובות תל אביב-יפו

בעיר תל אביב-יפו יש כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובישראל כולה, התחוללה בהם היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם אף הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית כגון דיזנגוף, שינקין או אלנבי. ברחובות מסוימים, מצויים אתרים רבים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית או אדריכלית, כפי ששכיח בעיר מטרופולינית.

ערך זה מצביע על רחובותיה החשובים, הנודעים והראשיים של העיר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.