יצחק מודעי

יצחק מוֹדָעִי (17 בינואר 192614 במאי 1998) היה מדינאי ישראלי, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

יצחק מודעי
יצחק מודעי, 1996 בקירוב
מדינה ישראל  ישראל
סיעה הליכוד, המפלגה הליברלית החדשה, המפלגה לקידום הרעיון הציוני
שר האוצר ה־10
13 בספטמבר 198416 באפריל 1986
(שנה ו-30 שבועות)
אירועים בתקופתו תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985
11 ביוני 199013 ביולי 1992
(שנתיים ו-4 שבועות)
שר המשפטים ה־11
16 באפריל 198623 ביולי 1986
(14 שבועות ויום)
שר האנרגיה והתשתיות ה־1
20 ביוני 19775 באוגוסט 1981
(4 שנים ו-6 שבועות)
אירועים בתקופתו הקמת המשרד
19 באוקטובר 198219 בספטמבר 1984
(שנה ו-48 שבועות)
שר התקשורת ה־13
15 בינואר 197922 בדצמבר 1980
(שנתיים)
שר הכלכלה והתכנון ה־3
22 בדצמבר 198811 ביוני 1990
(שנה ו-24 שבועות)
חבר הכנסת
21 בינואר 197413 ביולי 1992
(18 שנים)
כנסות 812
תפקידים נוספים
שר בלי תיק בממשלות ה-19, 22
Michal Harel and Yitzhak Modai
יצחק ומיכל מודעי ביום חתונתם, 1953
Michal And Yitzhak Modai Married
מיכל ויצחק מודעי, אמצע שנות ה-90
PikiWiki Israel 34489 People of Israel
יצחק מודעי בביקור בלוד עם ראש העיר מקסים לוי, 1984

ביוגרפיה

מודעי נולד וגדל בתל אביב, בבית דתי,[1] כיצחק מדזוביטש. אביו היה מזכ"ל קואופרטיב אגד.[2] הוא למד בבית ספר תיכון גאולה בעיר, שם היה פעיל בוועד התלמידים, ובגיל 14 התגייס להגנה. ב-1943 סיים את לימודיו ויצא לשנת שירות, במהלכה הוצב כנוטר בתחנת המשטרה של סידנא עלי. לאחר מספר חודשים גילו הבריטים את פעילותו בהעברת מידע פנימי הנוגע להעפלה ל"הגנה", והוא הועבר מתפקידו. הוא עבר לחיפה והחל ללמוד הנדסה כימית בטכניון, והמשיך את שנת השירות שלו כשוטר תנועה.[1] ב-1944, במהלך שירותו במשטרה, הכה את הסמל הבריטי הממונה עליו לאחר שזה כינה אותו "יהודי ארור". מודעי נעצר, אך שוחרר וסולק מהמשטרה לאחר שאביו "הפעיל את קשריו".[3] במהלך לימודיו בטכניון היה פעיל באגודת הסטודנטים ועמד בראש האגף הימני שלה, "גוש מגן". בסוף לימודיו הוסמך כמהנדס ובאוקטובר 1947 נקרא לשירות פעיל ב"הגנה", אז החל בקריירה צבאית.[2]

הוא למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בסיום הלימודים הוא הוסמך כעורך דין[4].

במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, עליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ[5]. המחלקה פעלה בגזרה שבין כפר יונה לרמת הכובש.[2] לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות, ובקרבות לטרון הוא הציל את חייו של אריאל שרון[6]. מודעי השתתף עם מחלקתו בלחימה בקאקון, ואדי עארה, כפר סבא הערבית וראש העין. כמפקד פלוגה, השתתף בסוף מאי 1948 במבצע בן נון ובקרבות סביב משטרת לטרון. ביוני 1948 פיקד על יחידתו באזור נתניה כחלק ממערך החסימה היבשתי שנועד לעצור את התגבורות של האצ"ל לאנייה אלטלנה. מאוחר יותר השתתף גם במבצע דני ובקרבות סביב כיס פלוג'ה.[2] מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1953-1951. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף. לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל הצבאי הראשון של העיר עזה.[7][8]

בשנים 19611977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור[9]. עיסוקו בקוסמטיקה הביא את עזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".

בפוליטיקה

מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה[10]. את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים"[11]. בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה[12]. בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת[13]. בשנים 19651968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 רץ לראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל[14]. בשנים 1969–1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים[15]. מודעי נבחר למקום השמיני של הליברלים,[16] ובעקבות זאת שולב במקום ריאלי ברשימת הליכוד, המקום ה-21, למרות עמדות העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה[17]. בבחירות לכנסת השמינית ב-1973 נבחר לכנסת מטעם רשימת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 נבחר למקום השישי ברשימת המפלגה הליברלית ולמקום ה-14 ברשימת הליכוד.[16]

שר האנרגיה והתקשורת

בעקבות "המהפך" ב-1977 ועד שנת 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של למעלה משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה[18]. אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.

בשנים 19791980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן[19].

במאי 1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון, ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם[20]. אולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי בנחרצות בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שמודעי נעדר כישורים לתפקיד[21]. מודעי הגיב באמרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד"[22].

שר האוצר

בשנת 1984 שבה מונה למקום השלישי ברשימת הליכוד כמנהיג המפלגה הליברלית, קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם הכנסו לתפקיד שר האוצר היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך שנתיים שבהן כיהן בתפקיד, לקח מודעי חלק בתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, במסגרתה יזם ראש הממשלה שמעון פרס "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים[23][24][25]. הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. בנוסף, הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליחה הממשלה לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש. השקל החדש היה שווה 1,000 שקלים ישנים. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש וכלל הורדת שלושה אפסים מהשקל.

כשר אוצר, מודעי ספג ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה קצת יותר גבוהה: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך"[26]. בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר[27]. יצחק שמיר, מנהיג הליכוד וממלא מקום ראש הממשלה, עמד לצידו של מודעי[28], והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אופציה זאת ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה[29]. לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אולם גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי ומשה נסים. נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר[30].

לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוקטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך שדרש שמודעי לא יחזור לממשלה והליכוד שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרף לממשלת יצחק שמיר[31]. מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי אולם מבוקשו לא ניתן לו[32]. במשך מספר חודשים שמיר עיכב מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי[33], אך ללא הועיל.

לאחר בחירות 1988, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל חוסר רצונו של שמיר להקים ממשלת ימין צרה, התמנה לשר הכלכלה והתכנון. ב-1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.

ב-28 בינואר 1990 פרש מודעי מהליכוד יחד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני[34]. במהלך התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר להצטרף לממשלתו של שמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר.

בעת משא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימוש ההסכם הקואליציוני עמו, דבר שהתפרש כחוסר אמון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.

כשלונו ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות של 1992 סימן את סופה של הקריירה הפוליטית של מודעי, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון[35].

משפחתו

אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת היופי השנייה של מדינת ישראל ולאחר מכן נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים בהיותה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, הוא שגריר ישראל באירלנד לשעבר.

פטירתו

יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר מינויו לאחראי על חגיגות יובל שנים למדינה ב-1998. הוא נטמן בבית הקברות נחלת יצחק.

הנצחה

Yitzhak Moda'i
גן ע"ש יצחק מודעי בנווה שאנן, חיפה

על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון, ככר בעיר אשדוד וכן רחובות במספר ערים בישראל, בהם ירושלים (בשכונת מלחה), באר שבע, נתניה וגבעת שמואל. כמו כן, הוא מוזכר בשירם של להקת הבילויים, "שירו של האנץ".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 44.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45.
  3. ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45-44.
  4. ^ תעודות לבוגרי אוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 באוקטובר 1960
  5. ^ אורי מילשטיין, הקרב של יצחק מודעי, מעריב, 30 במאי 1980
  6. ^ שרון מחפש ג'וב למודעי, מעריב, 26 ביוני 1987
  7. ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 47.
  8. ^ עפרה אליגון, יום בעזה, מעריב, 23 ביוני 1967
  9. ^ חברות קוסמטיקה מציגות חידושים, דבר, 30 ביוני 1964
    קוסמטיקה ומספרים, דבר, 3 בנובמבר 1964
  10. ^ מטה בחירות של הליבראלים הוקם בחיפה, מעריב, 25 במאי 1961
  11. ^ אנו הצטרפנו למפלגה הליברלית - יצחק מודעי, מעריב, 7 ביולי 1961
  12. ^ שיחות מעריב שאלת הממלא מקום, מעריב, 1 באוקטובר 1963
  13. ^ מ. שמריהו, רוצים לכנס עוד מושב של הכנסת - נגד פינוי מקומות בכנסת על ידי שרים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  14. ^ יצחק מודעי - מועמד גח"ל לראשות עירית הרצליה, מעריב, 28 ביולי 1969
  15. ^ דניאל דגן, מרכז הליברלים בחר מועמדיו לכנסת; ועדה תקבע הדירוג, מעריב, 13 בספטמבר 1973
  16. ^ 16.0 16.1 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 51.
  17. ^ בדר עופר במהדורה מצולמת, מעריב, 28 באוגוסט 1973
  18. ^ יהושע ביצור, המדינה תקים אנדרטה נאה לאנשי גח"ל שנפלו בקרבות, מעריב, 27 במרץ 1978
  19. ^ שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
  20. ^ אברהם תירוש, אני מעדיף ממשלה על מינוי שרון, מעריב, 28 במאי 1980
  21. ^ יהושע ביצור, הליברלים צהלו, הדמוקרטים עלו על בריקדות והמפד"ל יושבת על הגדר, מעריב, 28 במאי 1980
  22. ^ יהושע ביצור, יש לי 90 אחוז של הכישורים לתפקיד אמר מודעי לדמוקרטים, מעריב, 29 במאי 1980
  23. ^ מירב ארלוזורובכך עשה שמעון פרס את הבלתי ייאמן - והציל את כלכלת ישראל מפשיטת רגל, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2016
  24. ^ שחר אילן, שמעון פרס: האיש שמנע חורבן כלכלי, באתר כלכליסט, 28 בספטמבר 2016
  25. ^ שאול אמסטרדמסקי, 24 השעות ששינו לנו את החיים, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2015
  26. ^ מודעי לקצב: החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  27. ^ רפאל מן ואבי בטלהיים, פרס:מודעי יצר מצב בלתי נסבל, מעריב, 7 באפריל 1986; המשך
  28. ^ פרס: אם מודעי לא יוחלף, מעריב, 8 באפריל 1986
  29. ^ המערך והליכוד: נמשך המשבר, מעריב, 13 באפריל 1986
  30. ^ יוסף צוריאל, ארור היום שהחלטתי להקריב שנה וחצי מחיי למען הכלכלה, מעריב, 14 באפריל 1986
  31. ^ חוסל משבר הרוטציה, מעריב, 17 באוקטובר 1986
  32. ^ מנחם רהט, מודעי דורש משמיר תפקיד פונקציונלי בממשלה, מעריב, 27 באוקטובר 1986
  33. ^ מנחם רהט, שמיר יציע עסקה על תנאי למערך: יעקובי תמורת מודעי, מעריב, 18 בפברואר 1987
    ארידור חוזר למשחק הממשלתי, מעריב, 23 באפריל 1987
  34. ^ The Middle East and North Africa, Volume 50, page 537
  35. ^ מודעי רוצה פרס למדע, באתר גלובס, 18 במאי 1997
14 במאי

14 במאי הוא היום ה-134 בשנה (135 בשנה מעוברת), בשבוע ה-20 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 231 ימים.

17 בינואר

17 בינואר הוא היום ה-17 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 348 ימים (349 בשנה מעוברת).

1998 בישראל

1998 בישראל (ה'תשנ"ח-ה'תשנ"ט) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 50 שנה מיום היווסדה.

אבטליון (יישוב)

אַבְטַלְיוֹן הוא יישוב קהילתי בגליל התחתון, בתחומי המועצה האזורית משגב. היישוב נמצא על רכס יודפת, מערבית לקיבוץ יחד ודרומית לעראבה, בדרך להררית, ומשקיף על בקעת בית נטופה. גובה היישוב הוא 450 מטר מעל פני הים. היישוב ממוקם כ-15 קילומטרים ממערב לכנרת, וכ-35 ק"מ מזרחית לעיר חיפה.

היישוב קרוי על שמו של אחד מחכמי הזוגות במשנה (שמעיה ואבטליון), אבטליון היה דמות מוכרת מהתקופה הראשונית של המשנה.

הממשלה החליטה על הקמת היישוב בדצמבר 1983, במסגרת תוכנית המצפים ל"ייהוד הגליל". היישוב נוסד כמושב שיתופי בשנת 1987, על ידי יוזמת ההנהגה העולמית של ישראל הצעירה (תנועת הנוער של הציונים הכלליים) וגרעין של עולים מארגנטינה חברי תנועת "ישראל הצעירה" שחלמו לייסד מושב שיתופי בארץ, יישוב ראשון לתנועתם. חברי ההנהגה העולמית (יו"ר ההנהגה פנחס מאירוביץ, ראש דסק חינוך אריה לויט, ראש דסק אירופה ומאוחר יותר המזכ"ל יצחק אשר) פעלו ללא הרף כדי לקבל את האישור מוועדת ההתיישבות כדי לבסס את המושב, יצחק מודעי קידם את הרעיון עד התגשמותו וגדעון פת גזר את סרט החנוכה. בשנת 1992 הפך אבטליון ליישוב קהילתי. כיום מתגוררות ביישוב כ־95 משפחות.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה האזורית משגב, בה שוכן היישוב אבטליון, מדורגת 9 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011–2012) היה 80.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 14,813 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).

אסתר אלכסנדר

אסתר אלכסנדר (1929 – אפריל 2005) הייתה כלכלנית ישראלית, יועצת כלכלית למספר שרים בממשלות ישראל, בהם יצחק מודעי, משה שחל ואורה נמיר וכן שימשה שנים רבות ככלכלנית הראשית של משרד הפיתוח ומשרד האנרגיה.

ב' בשבט

ב' בשבט הוא היום השני בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השני בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בב' שבט היא

ברב השנים פרשת בא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת וארא.

גשר מודעי

גשר מודעי הוא גשר העובר מעל נתיבי איילון ומחבר בין מתחם הבורסה ברמת גן לבין דרך נמיר בתל אביב, וקצהו העובר ברמת גן נבנה בין לאונרדו סיטי טאוור לבית גיבור ספורט. הגשר קרוי על שם השר יצחק מודעי.

הבחירות לכנסת השלוש עשרה

הבחירות לכנסת השלוש עשרה, התקיימו ב-23 ביוני 1992, כ"ב בסיוון ה'תשנ"ב, לאחר שהוקדמו ממועדן המקורי ב-3 בנובמבר באותה שנה, ז' בחשוון ה'תשנ"ג. מערכת הבחירות התקיימה לאחר חמש עשרה שנות שלטון רצופות של הליכוד (למעט שנתיים במסגרת קואליציית ימין-דתיים או במסגרת ממשלת אחדות לאומית). יצחק רבין הצליח להביא לכינונה של ממשלת שמאל, אשר הביאה לחתימה על הסכם שלום עם ירדן ולחתימת הסכמי אוסלו. לעומתו, יצחק שמיר כשל לאחר שהוביל את הליכוד בשתי מערכות בחירות מוצלחות. שמיר הודיע בסיומה של מערכת בחירות זו על פרישתו מהנהגת הליכוד, תוך שהוא מפנה את מקומו לדור חדש בהנהגת מפלגתו, אשר המנהיג הבולט בו הוא בנימין נתניהו.

הכנסת השתים עשרה

הכנסת השתים עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השתים עשרה, הושבעה ב-21 בנובמבר 1988 (י"ב בכסלו ה'תשמ"ט). כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-8 חודשים, והסתיימה ב-13 ביולי 1992, עם התכנסותה של הכנסת השלוש עשרה.

במהלך כל כהונתה של הכנסת השתים עשרה נמשכה האינתיפאדה הראשונה, החל גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, התרחשה מלחמת המפרץ.

המפלגה הליברלית הישראלית

מפלגה ליברלית ישראלית או המפלגה הליברלית היא מפלגה שהתקיימה בין השנים 1961 עד 1988, ולבסוף התמזגה לתוך הליכוד.

המפלגה הליברלית קמה כתוצאה מאיחוד המפלגות הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית ב-25 באפריל 1961, שני הפלגים ההיסטוריים של תנועת הציונות הכללית (ציונים כלליים א', האגף השמאלי, אשר יחד עם העובד הציוני ומפלגת "עליה חדשה" הקימו את המפלגה הפרוגרסיבית, וציונים כלליים ב', הימנית יותר).

המפלגה לקידום הרעיון הציוני

המפלגה לקידום הרעיון הציוני או המפלגה הליברלית החדשה הייתה קבוצה של חמישה חברי כנסת שבמהלך ינואר 1990 התפצלה מן הליכוד.

חברי כנסת בקבוצה היו: יצחק מודעי, פסח גרופר, אברהם שריר, יוסף גולדברג ופנחס גולדשטיין. החמישה, בראשות יצחק מודעי, היו חברי המפלגה הליברלית ההיסטורית אשר התמזגה סופית בתוך הליכוד ב-1988. הפרישה הייתה על רקע מאבקי כוחות פנימיים בליכוד. כאשר שמעון פרס ארגן הצעת אי אמון נגד ממשלת האחדות, השיגה הסיעה הסכמה עם הליכוד להכרה רשמית מוועדת הכנסת, תמורת אי תמיכה בהצבעת האי אמון.

ב-15 במרץ 1990 התקבל הצעת אי אמון נגד ממשלת שמיר, ונשיא המדינה חיים הרצוג הטיל על שמעון פרס, להרכיב קואליציה חליפית. במטרה למנוע חבירה של הסיעה לקידום הרעיון הציוני לקואליציה של פרס, חתם יצחק שמיר על הסכם עם הסיעה, ב-11 באפריל 1990, בו הוסכם על שיתוף פעולה במטרה להקים ממשלה בראשות הליכוד. ההסכם היה אמור להיות מאושר על ידי ועידת הליכוד תוך עשרה ימים.

בינתיים, שריר השתכנע לעזוב את המפלגה ולחבור לפרס. שלושה מחבריו - גולדשטיין, גולדברג וגרופר (שכונו 'שלושת הגימלים') - התחייבו פומבית שלא לתמוך בממשלה בראשות פרס. מודעי, מנהיג המפלגה, גילה חוסר אמון בשמיר ודרש שיופקדו בידיו ערבויות כספיות להבטחת החזרתו למעמדו הקודם, לרבות תפקיד שר האוצר ושיבוצו במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת. בסופו של דבר סוכם כי מודעי יוצב במקום ה-3 ברשימה, וגם חבריו למפלגה, אברהם שריר (מקום 10), פנחס גולדשטיין (מקום 20), יוסף גולדברג (מקום 28) ופסח גרופר (מקום 32). סוכם כי לאחר הקמת הממשלה יתמנה מודעי לתפקיד שר האוצר ועוד נציג מטעם המפלגה יכהן כשר. ההסכם הובא לאישור הליכוד ונתקל בהתנגדות עזה מצד חברי מרכז שבראשם עמד ח"כ בני בגין. במהלך אותו עימות אף כינה בגין בלגלוג את הסיעה בראשי התיבות בקירוב של שמה המלא - קרצי"ה (המפלגה לקידום הרעיון הציוני). עם זאת, בסופו של דבר אושר ההסכם ברוב ניכר.

זמן קצר לאחר מכן, בשלהי הכנסת ה-12, חזרו יוסף גולדברג ואברהם שריר לסיעת הליכוד . האחרון שב בעקבות לאחר קריאתו הדרמטית של יצחק שמיר: "אברשה, חזור הביתה". בעקבות חזרת השניים לליכוד, אישר מרכז הליכוד בתמיכת רוב חברי הסיעה כי ההסכם עם המפלגה לקידום הרעיון הציוני מבוטל.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992, אולם לא עברה את אחוז החסימה.

כל התנהלותה של המפלגה לקידום הרעיון הציוני וחבריה היו מן הסיבות למיאוס שחש הציבור הישראלי כלפי עסקאות המקח והממכר המפלגתיות, מה שהוביל לשינוי שיטת הבחירות לכנסת ב-1992.

בבחירות לכנסת השלוש עשרה, התמודדה המפלגה כאשר מודעי מוצב במקום הראשון, אלי לנדאו במקום השני, פנחס גולדשטיין במקום השלישי, פסח גרופר במקום הרביעי ויולי נודלמן, פעיל לשעבר בליכוד ובמפלגה הליברלית במקום החמישי. עוד מספר מועמדים ופעילים לשעבר בליכוד ובמפלגה הליברלית שובצו בשאר המקומות, עד המקום ה-75 האחרון ברשימה לכנסת.

הרשימה זכתה ב-16,669 קולות, אך לא עברה את אחוז החסימה ונותרה מחוץ לכנסת, ונעלמה מהמפה הפוליטית בישראל.

י"ח באייר

י"ח באייר הוא היום השמונה עשר בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש השני

למניין החודשים מניסן. י"ח באייר לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

מיכל מודעי

מיכל מודעי (1931 – 2 במרץ 2012) הייתה פעילה חברתית בתחום מעמד האישה ונשיאת כבוד של ארגון ויצו העולמי. מודעי הייתה מלכת היופי של ישראל לשנת 1951 ורעייתו של הפוליטיקאי ושר האוצר יצחק מודעי.

ממשלת ישראל העשרים ואחת

ממשלת ישראל ה-21 בראשות שמעון פרס הושבעה ב-13 בספטמבר 1984 (ט"ז באלול ה'תשמ"ד), וסיימה כהונתה ב-20 באוקטובר 1986 (י"ז בתשרי ה'תשמ"ז).

ממשלת ישראל השמונה עשרה

ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.

משה נסים

בנימין משה נסים (נולד ב-10 באפריל 1935) הוא חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל לשעבר. חבר הכנסת הצעיר ביותר שנבחר אי פעם: החל את כהונתו הראשונה מעט לפני גיל 25. בהמשך עבד כעורך דין.

משרד האוצר

משרד האוצר הוא המשרד הממשלתי האחראי על קביעת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, ויסות הפעילות הכלכלית והעסקית במשק, קביעת תקציב המדינה השנתי לפעילות הממשלה וחלוקתו למשרדי הממשלה השונים.

משרד האנרגיה

משרד האנרגיה הוא משרד ממשלתי, הממונה על כלל תחומי האנרגיה, המשאבים הטבעיים, התשתיות והמים במדינת ישראל.

משרד התקשורת

משרד התקשורת הוא משרד ממשלתי בישראל, אשר אחראי על כלל תחומי התקשורת במדינה, בכללם טלוויזיה, רדיו, אינטרנט, טלפון, סלולרי, דואר ועוד.

במהלך שנות קיומו עבר המשרד שינוי מהותי: מספק בלעדי של שירותי תקשורת (בעיקר דואר וטלפון), לכעין רשות פיקוח המפקחת על ספקי שירותים אלה, הפועלים במגזר העסקי.

בתחומי אחריותו של המשרד: קביעת מדיניות התקשורת, פיתוח תשתית התקשורת, רישוי ופיקוח על ספקים של שירותי תקשורת, פיקוח על רשות הדואר, מדיניות בקרה וקביעת תעריפים לשירותי התקשורת השונים, ניהול משק התדרים, בקרה ופיקוח על שירותי הטלוויזיה בכבלים, אישור השימוש במכשירי קצה של מערכת בזק.

אתר האינטרנט של המשרד מצהיר כי:

"מדיניות המשרד בתחום הטלקומוניקציה והמדיה (שידורים לציבור) היא מדיניות של שוק פתוח לתחרות והפרטה - הנובעת מהשקפה לפיה הפתיחה לתחרות מביאה לצמיחה, הגדלת השקעות זרות בארץ, הגדלת מקומות תעסוקה, ירידת מחירים, והגדלת היצע ורמת השירותים לציבור".

שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלןלוי אשכולפנחס ספירזאב שרףיהושע רבינוביץשמחה ארליךיגאל הורביץיורם ארידוריגאל כהן-אורגד • יצחק מודעי • משה נסיםשמעון פרסיצחק שמיראברהם בייגה שוחטדן מרידורבנימין נתניהויעקב נאמןמאיר שטריתסילבן שלוםאהוד אולמרטאברהם הירשזוןרוני בר-אוןיובל שטייניץיאיר לפידמשה כחלון סמל מדינת ישראל
שרי המשפטים בממשלת ישראל
פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןיעקב שמשון שפיראחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסים • יצחק מודעי • אברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןדניאל פרידמןאיילת שקדאמיר אוחנה סמל מדינת ישראל
שרי הכלכלה והתכנון בממשלת ישראל
יעקב מרידורגד יעקבי • יצחק מודעי • דוד מגןשמעון שטריתיוסי ביילין סמל מדינת ישראל
שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל
שרי הדואר מרדכי נורוקיוסף בורגישראל ברזיליבנימין מינץאליהו ששוןישראל ישעיהו-שרעביאלימלך-שמעון רימלט סמל מדינת ישראל
שרי התקשורת שמעון פרסאהרן אוזןיצחק רביןמנחם בגיןמאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידורמרדכי צפוריאמנון רובינשטייןגד יעקבירפאל פנחסימשה שחלשולמית אלונילימור לבנתבנימין בן אליעזרראובן ריבליןאריאל שרוןאהוד אולמרטדליה איציקאברהם הירשזוןאריאל אטיאסמשה כחלוןגלעד ארדןבנימין נתניהוצחי הנגביאיוב קראדודי אמסלם
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלות ישראל
שרי האנרגיה והתשתית יצחק מודעי • יצחק ברמןמשה שחליובל נאמןאמנון רובינשטייןגונן שגביצחק לוי סמל מדינת ישראל
שרי התשתיות הלאומיות אריאל שרוןאליהו סויסהאברהם בייגה שוחטאביגדור ליברמןאפי איתםיוסף פריצקיאליעזר זנדברגבנימין בן אליעזררוני בר-און
שרי האנרגיה והמים עוזי לנדאו
שרי התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלוםיובל שטייניץ

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.