יצחק מאיר לוין

יצחק (איצ'ה) מאיר לוין (30 בינואר 1893 - 7 באוגוסט 1971) היה מנהיג אגודת ישראל, חבר הכנסת ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל.

יצחק מאיר לוין
Yitzhak Meir Levin
יצחק מאיר לוין, דצמבר 1951
לידה 30 בינואר 1893
גורה קלוואריה, האימפריה הרוסית
פטירה 7 באוגוסט 1971 (בגיל 78)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1940
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים
סיעה אגודת ישראל, חזית דתית מאוחדת, חזית דתית תורתית אגודת ישראל - פועלי אגודת ישראל
שר הסעד ה־1
15 במאי 194818 בספטמבר 1952
(4 שנים ו-18 שבועות)
חבר הכנסת
14 בפברואר 19497 באוגוסט 1971
(22 שנים)
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1 - 7
תפקידים בולטים
  • יו"ר אגודת ישראל העולמית

תקופת פולין

נולד בעיירה גורה קלוואריה שליד העיר ורשה שבפולין (שנכללה באימפריה הרוסית), לרב חנוך צבי הכהן לוין רבה של בענדין, ולפייגא, בתו של האדמו"ר מגור בעל השפת אמת. הוא נישא לדבורה מאטיל אלתר, בת דודו (אחי אמו), האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר. ב-1930 נבחר לתפקיד יו"ר אגודת ישראל בפולין. נלווה לחותנו במספר ביקורים שערך בארץ ישראל. ב־1933 נעצר על ידי המשטרה הפולנית בחשד לאחזקת סמים, בעקבות זיהוי שגוי של שקית עפר שהביא מסביבת קבר רחל ומערת המכפלה, כסמים[1]. בכנסייה הגדולה במארינבאנד ב-1937 נבחר להנהלה המצומצמת של אגודת ישראל[2] ולאחד משני היושבי ראש של הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל וב-1939 נבחר ליו"ר הוועד הפועל העולמי. היה ממקימי רשת החינוך יסודי התורה לבנים ובית יעקב לבנות.

בין השנים 1937–1939 כיהן כציר הסיים הפולני כנציג אגודת ישראל, ממחוז הבחירה ורשה[דרוש מקור].

לאחר כיבוש פולין בידי גרמניה מינה אדם צ'רניאקוב את לוין לחבר ביודנראט. לאחר כחודש נמלט לוין מפולין.

בארץ ישראל

בשנת 1940 עלה לארץ ישראל שבועיים לאחר עליית חותנו, האמרי אמת[3][4], והמשיך את פעילותו באגודת ישראל. בתקופת השואה היה לוין מהפעילים הבולטים בוועדת ההצלה. יו"ר הסוכנות, יצחק גרינבוים, הזכיר בנאום כי לוין טוען שצריך להפנות את כספי קרן היסוד למאמצים עבור הצלת הגולה[5]. ב־1941 הואשם בעבירה על תקנות ההגנה בשל העברת כספים מחוץ לגוש השטרלינג[6], אך זוכה[7]. היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות. לא השתתף במעמד הכרזת העצמאות בשל שהותו אז בארצות הברית ולכן חתם על מגילת העצמאות רק לאחר ששב ארצה.

לוין כיהן כשר הסעד (כיום משרד הרווחה) הראשון של מדינת ישראל, בממשלה הזמנית ובשלוש הממשלות הראשונות, עד ל-18 בספטמבר 1952, אז התפטר מן הממשלה, על רקע התנגדות אגודת ישראל לשירות לאומי לבנות והדיון על שירות נשים בצה"ל.

לפני קום המדינה עמד במגעים עם ראשי הסוכנות בראשות בן-גוריון בדבר מכתב הסטטוס קוו הכולל הבטחות בדבר היחס ליהדות במדינת ישראל לכשתקום, בתחומים של דיני אישות, כשרות, חינוך ושבת. פעל גם למען שחרור בחורי הישיבות מגיוס לצה"ל. פעל למען הקמת העיתון 'המודיע'. פעל למען הכרת המדינה ב"זרם הרביעי" - זרם החינוך של אגודת ישראל. בשנת 1953, עם ביטול הזרמים, היה ממקימי החינוך העצמאי - רשת החינוך של אגודת ישראל. בראשית 1950 פעל למען הכרת המדינה בתלמודי התורה של היישוב הישן.

היה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל מן הכנסת הראשונה ועד לכנסת השביעית[8]. לוין פתח את הישיבה הראשונה של הכנסת השביעית מתוקף היותו זקן חברי הכנסת[9]. אולם השתתפותו בפעילות כנסת זו הייתה מצומצמת בגלל מחלתו[10].

היה חבר בוועדת החקירה הראשונה בישראל שהוקמה לבדיקת אירועי אלטלנה.

כאשר התמנתה גולדה מאיר לראשות הממשלה, הביע את התנגדות אגו"י להעמדת אשה בראשות המדינה. באופן כללי נחשב למתון בהתנהגותו ובסגנונו.

נפטר בט"ז באב תשל"א ונטמן סמוך ל"מערת גור" בבית הקברות בהר הזיתים. לצדו קבורים גם בני משפחתו.

רחובה המרכזי של שכונת סנהדריה המורחבת בירושלים "מעגלי הרי"ם לוין" קרויה על שמו.

עמדותיו

לוין הוביל קו של שיתוף פעולה עם התנועה הציונית ואהדה לבניית ארץ ישראל. באוקטובר 1938 הוא השתתף בכינוס של יהדות פולין והביע תמיכה מלאה של אגודת ישראל במלחמה המאוחדת של העם היהודי על ביתו הלאומי בארץ ישראל[11]. בוועידה של אגודת ישראל ביוני 1944 הביע תמיכה בהקמת מדינה יהודית[12] ואגודת ישראל בהנהגתו השתתפה במאבק המדיני למען פתיחת שערי הארץ לעלייה חופשית[13].

משפחתו

בנו, יהודה אריה לייב לוין, היה העורך הראשון של המודיע. בן אחר, פישל, הפך לחילוני[14]. בן אחר, פנחס יעקב לוין נפטר בצעירותו בשנת 1941[15]. חתנו, משה שינפלד, הוא מפעילי אגודת ישראל.

לקריאה נוספת

  • דוד זריצקי, בעל החלומות, מנהיגות, נדפס בשנית בתוך ספרו: זכרונם לברכה: גאוני הדורות ואישי סגולה, עמ' 314–329

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על מה נאסר ראש "אגודת ישראל" בפולין, דואר היום, 28 בנובמבר 1933
  2. ^ בגמר הכנסיה של אגודת ישראל, דבר, 27 באוגוסט 1937
  3. ^ הרבי מגור הגיע אתמול לחיפה, הבוקר, 3 במאי 1940
  4. ^ עולים חשובים, הבוקר, 17 במאי 1940
  5. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, תל אביב, 1991 (יצחק גרינבוים: "זה חודשים אני נמצא בפלוגתא עם [...] הרב (יצחק) איצ'ה מאיר לוין (ממנהיגי אגודת ישראל) והוא אומר לי: קחו מכספי קרן היסוד ... האם לא תפסיק את העבודה בארץ ישראל בשעה שיש תקופה זאת, בשעה שרוצחים וטובחים יהודים במאות אלפים ומיליונים? אל תייסדו מושבות חדשות, תוציאו את הכספים לאותם הצרכים ... אבל אני חושב שנחוץ להגיד כאן: הציונות היא מעבר לכול").
  6. ^ ר' י. מ. לוין נאשם בעבירה על תקנות ההגנה של כספים, המשקיף, 18 בפברואר 1942
  7. ^ דין הרב לוין בבית הדין לערעורים, דבר, 19 באפריל 1942
  8. ^ בבחירות לכנסת הראשונה במסגרת חזית דתית מאוחדת ובבחירות לכנסת השלישית והרביעית במסגרת חזית דתית תורתית, עם פועלי אגודת ישראל
  9. ^ יהושע ביצור, הכנסת ה-7 נפתחה - בטכס מאכזב, מעריב, 18 בנובמבר 1969
  10. ^ מצבו של ח"כ י.מ. לוין קשה מאוד, מעריב, 6 באוגוסט 1971
  11. ^ קבוץ 3 וחצי מליון יהודים, דבר, 1 בנובמבר 1938
  12. ^ אגודה דורשת מדינה יהודית, דבר, 15 ביוני 1944
  13. ^ גם משלחת אגודת ישראל תובעת פתיחת שערים, דבר, 16 בינואר 1946
  14. ^ קובי אריאלי, מה יש לך, אדון לוין?, באתר nrg‏, 12 ביולי 2008
  15. ^ פנחס יעקב הכהן לווין ז"ל, הצופה, 29 בינואר 1941
30 בינואר

30 בינואר הוא היום ה-30 בשנה בלוח הגרגוריאני, נשארו עוד 335 ימים (336 בשנה מעוברת).

7 באוגוסט

7 באוגוסט הוא היום ה-219 בשנה (220 בשנה מעוברת) בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 146 ימים.

אברהם מרדכי אלתר

רבי אברהם מרדכי אַלְתֶּר (ז' בטבת ה'תרכ"ו - שבועות תש"ח, 1866–1948), היה בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר, ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, ויש האומדים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. נודע כתלמיד חכם גדול וכביבליוגרף. בספרייתו שאבדה בשואה היו עשרות אלפי ספרים. מכונה האמרי אמת על שם ספרו שיצא לאור אחר פטירתו.

רבי אברהם מרדכי הנהיג את עדתו בין שתי מלחמות העולם, אחת התקופות הקשות ליהדות פולין החרדית שנאבקה בתופעות המודרנה והחילון שחדרו לפולין בעוצמה רבה. הוא פעל לביצור חיי הדת בצד הקמת מוסדות וארגונים חדשים בהתאם לרוח התקופה. היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה של התנועה. גבולות השפעתו חרגו אף מעבר לחסידות גור. לפעילותו במשך שנותיו הארוכות כאדמו"ר יש חלק מרכזי בעיצוב פניה של חסידות גור ושל היהדות החרדית כולה עד היום.

ביקר בארץ ישראל חמש פעמים והתכונן לעלות אליה, אבל נאלץ לחזור בלחץ חסידיו בפולין. בהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית. ב-1940 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מפולין ולעלות לארץ ישראל, ובשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. רבים מצאצאיו ומחסידיו נספו בשואת יהודי פולין.

אגודת ישראל

אגודת ישראל (אגו"י) היא ארגון יהודי אורתודוקסי שנוסד בקטוביץ שבפולין בי"א בסיוון תרע"ב (1912). מטרתה המוצהרת של האגודה הייתה "לפתור ברוח התורה והמצווה את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל". אגודת ישראל עוסקת בענייני חינוך, רווחה, כשרות ותחומים רבים נוספים, כשהיא מונהגת על ידי מועצת גדולי התורה, המורכבת מחשובי הרבנים מבין תומכיה. האגודה מזוהה עם הפלג המרכזי של היהדות החרדית ברחבי העולם, אך מאז פרישת מפלגת דגל התורה הליטאית בשלהי שנות ה-80, מייצגת התנועה בישראל בעיקר את הפלג החסידי.

הזרוע הפוליטית של הארגון פעלה בסיים של הרפובליקה הפולנית השנייה, בסיים הליטאי ובסאימה הלטבי (בשלושתם, עד מלחמת העולם השנייה). אגודת ישראל מייצגת את בוחריה בכנסת של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו, לעיתים ברשימה משותפת עם מפלגות דתיות אחרות. כמקובל במפלגות חרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת ולרשויות המקומיות. באופן מסורתי המפלגה מתנגדת לציונות ולציונות הדתית, אך פועלת איתם לעיתים בשיתוף פעולה, בניגוד לעמדת העדה החרדית המייצגת גישה קיצונית ומתבדלת יותר.

דוד הלחמי

הרב יעקב דוד הלחמי (וייסברוד) (1912 – 6 במרץ 2007) היה רב וסופר, מראשי פועלי אגודת ישראל, ובמשך שנים רבות שימש מזכ"ל התנועה.

הבחירות לכנסת החמישית

הבחירות לכנסת החמישית, שנערכו ב-15 באוגוסט 1961, ג' באלול ה'תשכ"א, לאחר שהוקדמו בשנתיים ממועדן המקורי ב-5 בנובמבר 1963, י"ח בחשוון ה'תשכ"ד.

אלו היו הבחירות האחרונות שבהן עמד דוד בן-גוריון בראש מפא"י. בחירות אלו עמדו בצד מאבק בין-דורי ובין-אישי עז בצמרת מפא"י על רקע העסק הביש. בסופה של מערכת הבחירות נותרה מפא"י בשלטון, כשבראשה בן-גוריון, אך איבדה כעשרה אחוזים מכוחה. המפלגה הליברלית שאך זה הוקמה קיבלה 17 מנדטים, והייתה להפתעת הבחירות. מערכת בחירות זו תיזכר גם בזכות שיגור הטיל שביט 2 כחודש לפני הבחירות, אירוע שנראה לרבים כתעלול בחירות של מפא"י.

הבחירות לכנסת הרביעית

הבחירות לכנסת הרביעית התקיימו ב־3 בנובמבר 1959, ב' בחשוון ה'תש"ך. הבחירות נערכו בתקופת שיא כוחה של מפא"י בראשות דוד בן-גוריון. בבחירות אלו זכתה מפא"י בהישג הגדול בתולדותיה – 47 מנדטים.

הבחירות לכנסת השנייה

הבחירות לכנסת השנייה התקיימו בכ"ו בתמוז ה'תשי"א - 30 ביולי 1951. בחירות אלו התקיימו על רקע משבר בין מפלגת השלטון מפא"י ובין המפלגות הדתיות על רקע החינוך האחיד וגיוס בנות לצה"ל, אולם המאבק האמיתי התנהל בין מפא"י ובין הציונים הכלליים, שביקשו לנצל את מדיניות הצנע הכושלת של הממשלה כדי להפוך למפלגה השנייה בגודלה במדינת ישראל. תוצאות הבחירות הורו כי מפא"י שמרה על כוחה, והציונים הכלליים אמנם שילשו כמעט את כוחם, אך לאחר הבחירות נותרו הציונים הכלליים מחוץ לממשלה, והקואליציה נותרה כפי שהייתה, קואליציית מפא"י-דתיים.

החזית הדתית המאוחדת

החזית הדתית המאוחדת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל והאיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי שהתמודדה בבחירות לכנסת הראשונה, וזכתה ל-16 מנדטים. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות המדינה בה היו מאוחדות כל המפלגות הדתיות והחרדיות בכנסת כרשימה אחת (אם כי היו עוד מספר מפלגות דתיות קטנות שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה).

הסיעה הייתה חברה בקואליציה בשתי הממשלות שכיהנו באותה כנסת (ממשלת ישראל הראשונה וממשלת ישראל השנייה). בשתי הממשלות כיהנו מטעם הסיעה שלושה שרים - הרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל), הרב יהודה לייב פישמן מימון (המזרחי) וחיים משה שפירא (הפועל המזרחי).

לקראת הבחירות לכנסת השנייה נוהלו מגעים להמשך הריצה המשותפת, אולם אלו לא צלחו. לקראת הבחירות לכנסת השלישית עלו קריאות לחזית דתית מאוחדת מגורמים שונים. בין התומכים היו רבי שלמה חיים פרידמן והרב יהודה לייב מימון. לעומת זאת, סיעת למפנה של הפועל המזרחי התנגדה. בעיתונות נטען שאגודת ישראל הייתה מעוניינת בחזית דתית כאמתלה לשוב להשתתף בקואליציה. אנשי המפד"ל דרשו חזית מהותית שתכלול התחייבות של אגודת ישראל לכפיפות לרבנות הראשית, בעוד אנשי אגודת ישראל הסכימו אך ורק לחזית טכנית. בהמשך המגעים הושגה פשרה על ועדה משותפת של נציגים של הרבנות הראשית ומועצת גדולי התורה שתנחה את החזית הדתית, ובלילה האחרון לפני הגשת הרשימות היה נראה שהושג הסכם. אולם לבסוף הקמת החזית נכשלה בגלל התנגדות למפנה ודרישת אגודת ישראל לצמצום הייצוג של הפועל המזרחי אם למפנה רצה בנפרד.

גם לפני הבחירות לכנסת הרביעית נוהלו מגעים, אך בלחצו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", המפלגות החרדיות לבסוף ביטלו את הרעיון, וזאת בתמורה למכתב תמיכה ממנו להצבעה בבחירות.

הצעות להקים חזית משותפת נמשכו גם בשנות ה-60, במיוחד לאור הקמת גח"ל והמערך.

החזית פעלה גם בעיריות, ובבחירות לעיריית ירושלים בשנת 1951, רצו המפלגות יחד. רשימת פאג"י הקנאית יחסית לאגודת ישראל, רצה בנפרד והשיגה מקום אחד בעירייה.

הכנסת השביעית

כהונתה של הכנסת השביעית החלה ב-17 בנובמבר 1969, בעקבות הבחירות שנערכו ב-28 באוקטובר אותה שנה. את ישיבתה הראשונה פתח נשיא המדינה זלמן שזר, ולאחר מכן העביר את ניהול הישיבה לזקן חברי הכנסת הנוכחים, יצחק מאיר לוין. מיד אחר כך נבחר ראובן ברקת ליושב ראש הכנסת. לראשונה הוצעו שני מועמדים לתפקיד זה, ואולם בעוד שברקת נהנה מתמיכתם של 70 מחברי הכנסת (1 הצביע נגד ו-29 נמנעו), במועמדותו של חבר הכנסת אורי אבנרי תמכו רק שני חברי כנסת, בעוד ש-87 התנגדו ושלושה נמנעו.

הבחירות לכנסת השמינית היו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר 1973, ואולם בשל מלחמת יום הכיפורים, שפרצה ב-6 באוקטובר, נדחו הבחירות ל-31 בדצמבר, והכנסת כיהנה עד להשבעתה של הכנסת השמינית, ב-21 בינואר 1974, ובסך הכל תקופה של 4 שנים וחודשיים.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

המודיע

הַמּוֹדִיעַ הוא עיתון חרדי יומי שהוקם בי"ח באלול ה'תש"י (1950) על ידי הרב יצחק מאיר לוין, נשיא אגודת ישראל העולמית.

המודיע הוא העיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל והוא הביטאון של מפלגת אגודת ישראל. שמו של העיתון משמר עיתון בשם זה שהופיע בשנים 1910–1915 בפולטבה בעריכת הרב אליהו עקיבא רבינוביץ'.

מאז הקמתו היה העיתון בבעלות המו"ל, הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, הגוף העליון של תנועת אגודת ישראל העולמית. בתחילת דרכו של העיתון היה בנו של הרב לוין, יהודה לייב לוין, העורך הראשי. עורכי העיתון כיום הם ישראל שניידר ויצחק מתתיהו טננבוים.

ב-1958 מינו הרב לוין ובנו את חיים משה קנופף למנהל אדמיניסטרטיבי של העיתון, לצד עורכי העיתון משה עקיבה דרוק וישראל שפיגל. קשיי התקציב של העיתון הביאו להפיכתו ל"חברה בע"מ" ו-49% ממנו נמכרו לעובדי העיתון. לאחר פטירת העורך הראשון הוחלט למנות את קנופף, דרוק ושפיגל לעורכים ראשיים במעמד שווה, המייצגים את שלושת מוקדי הכוח המרכזיים באגודת ישראל אז. לימים, פרש שפיגל נציגו של הרב שך ועבר ליתד נאמן הליטאי, ואילו דרוק, שהיה מנאמני מנחם פרוש, נפטר. קנופף, איש חסידות גור, נותר כעורך ומנהל יחיד. עם השנים, מונה בנו אלעזר לסמנכ"ל העיתון, ולימים למנכ"ל.

העיתון נתפס בעיני רבים כמשויך לחסידות גור משום שברוב השנים הוא נערך בידי אנשי חסידות זו. טענות דומות הביאו להקמת עיתון חסידי מתחרה, המבשר, בשנת 2009.

בשנת 2014 נקלע העיתון לקשיים כלכליים ונעשו ניסיונות למכרו. לבסוף הוא נמכר למנכ"ל העיתון אלעזר קנופף, שהיה חבר בעמותה, ולמחותנו איש העסקים חיים שכטר, שניהם חסידי גור. ביולי 2019 הודח קנופף בשל ניהול בלתי תקין, לאחר שדו"ח של רשם העמותות דרש זאת כתנאי להמשך קיום העמותה.

סיסמת העיתון היא "העתון היומי של היהדות החרדית". העיתון מכוון על ידי ועדת רבנים.

בנוסף למאפיינים הרגילים של העיתונות החרדית מתאפיין המודיע בסגנון סולידי הנמנע בדרך כלל מאזכור תככים פוליטיים.

ל"המודיע" ישנה גם מהדורה יומית באנגלית היוצאת בארצות הברית. שלוש מהדורות שבועיות נוספות באנגלית מתפרסמות בישראל, באנגליה ובאוסטרליה. מהדורה שבועית בצרפתית מתפרסמת בצרפת. העיתון מופץ באמצעות חברת בר שיווק והפצה.

הממשלה הזמנית

הממשלה הזמנית של ישראל היא ממשלת ישראל שכיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר ה'תש"ח), ועד ל-10 במרץ 1949 (ט' באדר ה'תש"ט), מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. חבריה היו אנשי מנהלת העם, שהוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני מ־12 באפריל, ובראשה עמד יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון.

חזית דתית תורתית

חזית דתית תורתית - רשימה חרדית אשר איחדה את המפלגות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל בבחירות לכנסת השלישית, הבחירות לכנסת הרביעית והבחירות לכנסת השמינית.

בכנסת ה-3 שינתה הסיעה את שמה ל"אגודת ישראל-פועלי אגודת ישראל", ובשני המקרים האחרים היא התפצלה למרכיביה.

ט"ז באב

ט"ז באב הוא היום השישה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישה עשר בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ט"ז באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט"ז באב היא לרוב פרשת עקב. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח הוא בשבת, וממילא גם תשעה באב - (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז) - אז פרשת בר המצווה היא פרשת ואתחנן.

י"ג בשבט

י"ג בשבט הוא היום השלושה עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, ברב השנים, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ג שבט היא

פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

ממשלת ישראל הראשונה

הממשלה הראשונה פעלה מ-10 במרץ 1949 עד 30 באוקטובר 1950, כשדוד בן-גוריון הגיש את התפטרותו לנשיא, והממשלה הפכה לממשלה זמנית במשך 16 יום, עד לכינון הממשלה השנייה.

ממשלת ישראל השלישית

ממשלת ישראל השלישית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

מנהלת העם

מִנְהלת העם הייתה הקבינט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה לנהל את ענייני היישוב והמלחמה.

מנהלת העם הוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני ב־12 באפריל 1948 לקראת הכרזת המדינה, לשם ניהול ענייני היישוב וניהול המערכה הצבאית, בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות שהתחוללה באותה עת. במנהלת העם היו 13 חברים והם: דוד בן-גוריון - היושב ראש, משה שרת (אז שרתוק), אליעזר קפלן, דוד רמז, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים, מרדכי בנטוב, אהרון ציזלינג, הרב יהודה לייב מימון (אז פישמן), פנחס רוזן (אז פליכס רוזנבליט), משה שפירא, בכור שלום שטרית, הרב יצחק מאיר לוין.

חברי מנהלת העם נבחרו מבין חברי מועצת העם בת 37 החברים שהוקמה באותו מועד לשמש כפרלמנט עד להקמת המדינה. בניגוד למועצת העם, במנהלת העם לא היו נציגים קומוניסטים או רוויזיוניסטים (עיקרון שיישומו נקרא בהמשך בלי חרות ומק"י).

הישיבה הראשונה של מנהלת העם התקיימה ב-18 באפריל 1948 בבית קק"ל בתל אביב, שם התקיימו כל ישיבות המועצה עד ה-14 במאי 1948, יום תום המנדט הבריטי. בישיבה השנייה שהתקיימה ב-26 באפריל 1948 הוחלט על חלוקת התיקים. תיקי המפתח היו: שר הביטחון - דוד בן-גוריון (בנוסף לתפקידו כיושב ראש), שר החוץ - משה שרת, שר הכספים - אליעזר קפלן.

ב-12 במאי 1948, באחד הכינוסים האחרונים של מנהלת העם בבית קק"ל, דנו בהצעתו של מזכיר המדינה האמריקאי, הגנרל ג'ורג' מרשל (שהוועד הערבי העליון דחה אותה כבר), בה הפציר בהנהגת היישוב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהכריז על הפוגה של 3 חודשים במלחמה, לאור אזהרתו כי אם תוכרז המדינה יתקפו אותה צבאות ערב ויכריעו אותה בשל חולשת צבאות היישוב היהודי למול הצבאות הסדירים של מדינות ערב, וכן כי המצב עלול להוביל למלחמה כלל-אזורית. לבסוף נתקבלה ההכרעה על הכרזת המדינה, שתיקרא בשם "ישראל", במועד שנקבע, עם תום המנדט הבריטי ב־14 במאי. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הדיונים. לפי תיאור אחד, שמקורו בספרו של זאב שרף מזכיר הממשלה הזמנית, ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול. לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר - האם לקבוע מראש את גבולותיה על פי גבולות החלוקה וכי כול הנוכחים הסכימו על ההכרזה.

הוחלט אף לדחות את הצעת ההפוגה ולהימנע מלהכריז על גבולותיה של המדינה.

יום לפני הכרזת המדינה שלחה מנהלת העם הזמנות סודיות למוזמנים, בהן הם נתבקשו להגיע ביום שישי, 14 במאי 1948 בשעה 15:30 למוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, לשם קיום טקס הכרזת העצמאות.

במגילת העצמאות שקרא דוד בן-גוריון בטקס, שהייתה מגילת היסוד של מדינת ישראל, הוכרז בין היתר כי מנהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה ומועצת העם הופכת להיות למועצת המדינה הזמנית, המוסד המחוקק של המדינה.

שרי הסעד, העבודה והרווחה בממשלות ישראל
שרי הסעד (1948–1977): יצחק מאיר לוין • חיים משה שפיראפרץ נפתלייוסף בורגמיכאל חזניויקטור שם-טוביצחק רביןזבולון המרמשה ברעם סמל מדינת ישראל
שרי העבודה והרווחה (1977–2003): מרדכי בנטובגולדה מאירמרדכי נמירגיורא יוספטליגאל אלוןיוסף אלמוגימשה ברעםמנחם בגיןישראל כץאהרן אבוחציראאהרן אוזןמשה קצביצחק שמיררוני מילואאורה נמיראלי ישירענן כהןשלמה בניזריאריאל שרון
שרי הרווחה (2003–2007): זבולון אורלבאהוד אולמרט
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007 ואילך): יצחק הרצוגמשה כחלוןמאיר כהןבנימין נתניהוחיים כץ
חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשי • יצחק מאיר לוין • מאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.