יצחק לבני

יצחק לבני (17 באוקטובר 1934 - 12 בפברואר 2017) היה איש תקשורת ישראלי וסופר. שימש עורך "במחנה נח"ל" (בשנים 19561961) ועורך "במחנה" (19611971), מפקד גלי צה"ל (1968–1974), מנכ"ל רשות השידור (1974–1979), יועץ מיוחד ולאחר מכן יו"ר צוות ההיגוי של ערוץ 2 הניסיוני ויו"ר חברת החדשות של ערוץ 2.

יצחק לבני
יצחק לבני באולפן רדיו תל אביב
יצחק לבני באולפן התוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב, 2015
מדינה ישראל  ישראל
סוג כתב עורך "במחנה"
מפקד גלי צה"ל
מנכ"ל רשות השידור
יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2

ביוגרפיה

לבני נולד בלודז', פולין ועלה עם משפחתו בגיל חצי שנה לארץ ישראל. כנער ערך את מדור התשבצים של "העולם הזה" וכתב סיפורים. היה חבר הגרעין המייסד של נחל עוז. נמנה עם חבורת המשוררים הצעירים, החבורה הספרותית "לקראת"[1][2], שייסדו נתן זך, משה דור ואריה סיון בשנות ה-50. בשנת 1958 נישא לבני למשוררת דליה רביקוביץ, אך השניים נפרדו כעבור שלוש שנים. למרות זאת, לבני ורביקוביץ נותרו חברים קרובים במשך שנים ארוכות, עד יומה האחרון של רביקוביץ.

הוא התחיל לעבוד בעיתונות ככתב של במחנה נח"ל, ובשנת 1956 מונה לעורכו[3].

מפקד גלי צה"ל

באוגוסט 1967 מונה למפקד גלי צה"ל, בנוסף לתפקידו כעורך במחנה[4]. לבני הפך את גלי צה"ל מתחנה שולית יחסית המשדרת מספר שעות קטן ונתונה לאיומי סגירה, לתחנה חיונית, מגוונת ותוססת, המשדרת 24 שעות. הוא שינה את אופייה והיתווה את דרכה. לסגנון של גל"צ, לתלכיד שיצרה ולאנשים שיצאו משורותיה היו במשך השנים השפעה על כלי תקשורת אחרים, ובמידה מסוימת הייתה לה תרומה לישראליות ולתרבותה. הכיוון והסגנון שהתווה לבני בגל"צ קיימים בה עד היום בווריאציות ושינויים שהתחייבו בחילופי השנים, דבר המבטא את חוזק האסכולה שיצר לבני בתחנה. התפישה הייתה שבתחנה צבאית יכול להיות ריבוי תוכניות אזרחיות, פלורליסטיות ומגוונות, ועם מחויבות תרבותית. בתקופתו הוכנסו תוכניות אקטואליה, חברה, תרבות, תעודה, דרמה, דיונים, ריאיונות, שעשועים ופופ. העיקרון היה שאין סתירה בין איכות ומחויבות תרבותית לבין פופולריות והגדלת מספר המאזינים. לבני יזם את מערכת החדשות האזרחית ויומני האקטואליה הארוכים ששודרו מספר פעמים ביום (עד אז כלל לוח השידורים רק יומן צבאי ומגזין אקטואליה). זאת נעשה תוך שמירת אי התלות, למרות שדובר בתחנה צבאית. הוא יזם את ערבי שירי המשוררים (ביאליק, זך, עמיחי וכו') כדי לקרב את השירה הכתובה למושרת. בעקבות ערבים אלה הפכה הלחנת שירי המשוררים למגמה נפוצה. גל"צ הייתה לתחנה ייחודית בסוגה בנוף התקשורת בארץ ואף בעולם. כבר לאחר השלב הראשון בשינויים שהנהיג לבני, כתב העיתונאי דורון רוזנבלום בעיתון "דבר":[דרוש מקור]

"גלי-צה"ל, שלא היו לפניה אלא אדוות קלות שנשאו על גביהן קצף פזמונים, הולכים והופכים לים גבה-גלי. מתחנה קטנה ובלתי חשובה הפכו גלי צה"ל לגלים צוהלים ורציניים גם יחד, שיצרו מיזוג מוצלח בין הגל הכבד והגל הקל".

בהמשך דבריו על לבני, כתב דורון רוזנבלום:

"בכל צומת השפעה תקשורתית שבה נמצא, הוא הותיר חותם ברור של איכות. בדומה לכמה ממקביליו בארצות המערב, הצליח לבני "לברוא מחדש" מוסדות תקשורת שבראשם עמד, להתסיסם ברוח של יצירתיות ולהפכם בדיעבד לסימן דרך של התרבות הישראלית".

על תקופתו של לבני בגלי-צה"ל כתב פרופ' מנחם מאוטנר במחקר שפרסם בשנת 2000 בכתב העת הרב-התחומי "פלילים", כי "מי שהיה אחראי על יצירת העירובים האלה יותר מכל אדם אחר הוא יצחק לבני (...) בתקופת כהונתו עברה התחנה שורה של מהפכות שעיצבו את דמותה לעשרות השנים שלאחר מכן".

מנכ"ל רשות השידור ויו"ר חברת החדשות

ביוני 1970 התמודד לבני על תפקיד מנהל הרדיו והטלוויזיה ברשות השידור, אך לא זכה בתפקיד[5]. בשנת 1974 מונה למנכ"ל רשות השידור[6]. בתקופתו הושם דגש על ריבוי תוכניות בהפקה ישראלית (כ-70% מהתוכניות) ועל שילוב בין איכות לרייטינג. זאת בניגוד לתפישה שכדי להגיע לרייטינג חייבים לרדת למכנה המשותף הנמוך. שודרו תוכניות אקטואליה, דרמה, ריאיונות, סאטירה (כ"ניקוי ראש") ובידור. הודגשו עקרונות השידור הציבורי ונשמרו עצמאות מלחצים פוליטיים וחופש ביטוי. ברדיו יזם לבני את הקמת רשת ג' ובמקביל נערכו שינויים מקיפים, וחל גידול בתוכניות האומר והחדשות ברשת ב'.

ב-1987 ולמשך שש שנים, שימש לבני יועץ מיוחד ולאחר מכן יו"ר צוות ההיגוי של הערוץ השני הניסיוני, לקראת כינון ערוץ 2. בשנות ה-90 כיהן כיו"ר "ועדת לבני" – ועדה ציבורית שמינו שרת התקשורת שולמית אלוני ושר המשפטים דוד ליבאי במטרה לבחון את המבנה והתפקוד של השידור הציבורי. הייתה זאת הראשונה בשורת ועדות שקמו אחריה. המלצות הוועדה משמשות בסיס להצעות שעלו במשך השנים לרפורמה ברשות השידור.

ב־ 2004 נבחר לבני ליושב ראש הדירקטוריון של חברת החדשות של ערוץ 2[7]. ב-2007 הודח מהדירקטוריון, לאחר שניהל מאבק עקרוני בין האינטרס הציבורי לאינטרס הבעלים הפרטיים של זכייניות הערוץ. במסגרת זאת, הביע התנגדות למינוי רפי גינת למנכ"ל חברת החדשות[8], והצליח למנוע את המינוי לאחר מאבק ממושך. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הדחתו לקתה בפגמים מהותיים[9].

מסוף שנות ה-70 הוא הגיש את התוכנית האישית בת השעה "בין שישי לשבת - שיחה בשניים", בליל שבת ב־23:00 ברשת ב' של קול ישראל. התוכנית מוקדשת לשיחה עם דמות מתחומי התרבות, הספרות, הפוליטיקה, המדע ותחומים אחרים. התוכנית נוגעת במהותי, בתהליכי, באנושי, במה שאינו חולף מיד. השאלות יכולות להיות קשות, אך הנוסח והנעימה הם של שיחה נינוחה, עם הומור וחמימות. בשנות ה-90 הנחה בטלוויזיה החינוכית את סדרת התוכניות "אסכולה" שעסקה בלשון העברית.

תפקידים נוספים

לבני מילא שורה של תפקידים ציבוריים ובכלל זה נשיא המועצה לארץ ישראל יפה, יושב ראש חבר השופטים של פרס ספיר (2009-2005), ראש המכון לתרגום ספרות עברית וקידום ספרות עברית לשפות זרות ויו"ר "מילים ודמויות" – פרויקט שמקיים ראיונות עומק מצולמים באורך מספר שעות כל אחד, עם גדולי הסופרים וההוגים היהודיים בעולם, כפיליפ רות, סול בלו, עמוס עוז ואחרים.

בשנת 2015 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כתיבה

Likrat, 1953
חבורת "לקראת" בקפה כסית, 1953 (מימין לשמאל:) יצחק לבני, י' ליש, מקסים גילן, נתן זך ומשה דור

בצעירותו היה חבר בקבוצה הספרותית "לקראת" שהייתה קבוצת המשוררים והסופרים הראשונה של דור המדינה, והוציאה את כתב העת הספרותי "לקראת", שבו פרסמו נתן זך, יהודה עמיחי ודוד אבידן את יצירותיהם הראשונות. לבני פרסם סיפורים ב"לקראת" ובמקומות אחרים.

בשנותיו האחרונות עסק בכתיבת רומן, חומר החיים, שקטעים ממנו ראו אור לראשונה במדור הספרות של "מעריב" בשנות השמונים, בעריכת אלאונורה לב, ובהמשך גם באכסניות ספרותיות אחרות, כגון ברבעון "סימן קריאה" ובמדור הספרות של "ידיעות אחרונות". בשנת 2015 התפרסם הספר "קטעים מתוך חומר החיים" אסופה של 29 קטעים קצרים, אשר זכה לביקורות חיוביות. איל מגד כינה את הספר "נס ספרותי שעולה מן האַין"[10], בעוד שעמרי הרצוג כינה את לבני "אמן של פרופורציות, של משחק תקריב...התנועה בין הזעיר לבין הענק, בין הקרוב והאינטימי לבין העצום והמסתורי, הופכת קטעים רבים בקובץ למרהיבים, באופן שאמנות פלסטית יכולה להיות מרהיבה"[11]. לספר נוספה אחרית דבר מאת אלאונורה לב, שגם בחרה וערכה את הקטעים. הספר זיכה את לבני בפרס לסופרים בראשית דרכם.

חיים אישיים

לבני היה נשוי לאתי לבני, עורכת דין שהייתה חברת הכנסת ה-16, ולהם שלושה ילדים, בהם בנו רמי לבני, פעיל חברתי ופוליטי ממיסדי התנועה הירוקה.

ספרו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תהל פרוש, איש שהיה שם: יצחק לבני מספר על חומרי החיים שמהם עשוי ספרו "קטעים מתוך חומר החיים", אתר בית אבי חי, 28 ביולי 2016
  2. ^ טליה לוין, ‏יצחק לבני ויצחק נוי, ותיקי קול ישראל: "פעם היו פה עיתונאים גדולים", באתר מעריב השבוע, 17 בדצמבר 2016
  3. ^ חג לבמחנה נח"ל, למרחב, 23 בינואר 1958
  4. ^ לא רק חילופין, מעריב, 14 באוגוסט 1967
  5. ^ רואיינו המועמדים למשרות מנהלי הרדיו והטלווזיה, דבר, 8 ביוני 1970
  6. ^ טוביה מנדלסון, יצחק לבני מונה למנכ"ל רשות השידור, דבר, 28 במרץ 1974
  7. ^ רוני רחמני, רשמית: יצחק לבני נבחר ליו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2 (ice), באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, 11 ביולי 2004
  8. ^ רוני קורן-דינר, מועצת הרשות השנייה מפנה את הדרך לרפי גינת: יצחק לבני ורחל בן ארי הודחו מדירקטוריון חדשות 2, באתר TheMarker‏, 27 במאי 2007
  9. ^ ישי שביט, מזוז: לבטל הדחת מתנגדי רפי גינת, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 24 ביוני 2007
  10. ^ איל מגד"קטעים מתוך חומר החיים" הוא נס ספרותי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2015
  11. ^ עמרי הרצוג"קטעים מתוך חומר החיים" הוא ספר מרהיב, באתר הארץ, 25 בפברואר 2016
12 בפברואר

12 בפברואר הוא היום ה-43 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 322 ימים (323 בשנה מעוברת).

17 באוקטובר

17 באוקטובר הוא היום ה-290 בשנה (291 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 75 ימים.

1934

שנת 1934 היא השנה ה-34 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1934 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2017

שנת 2017 היא השנה ה-17 במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2017 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2017 בישראל

2017 בישראל היא השנה בה מדינת ישראל ציינה 69 שנים להקמתה.

אבי בניהו

אָבִי בְּנָיָהוּ (נולד ב-12 באוקטובר 1959) הוא איש תקשורת ישראלי, בעבר דובר צה"ל בדרגת תת-אלוף, מפקד גלי צה"ל, יועץ התקשורת לראש הממשלה ולשר הביטחון, עיתונאי ופרשן.

אלאונורה לב

אלאונורה לב היא סופרת, עיתונאית, מתרגמת ומבקרת ספרות ישראלית, זוכת פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי לשנת 1996 ופרס ברנשטיין ביקורת ספרותית בעיתונות היומית לשנת 2001.

אלי שרמייסטר

אליעזר (אלי) שרמייסטר (נולד ב-1961) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל שבתפקידו האחרון שירת כקצין החינוך הראשי. מכהן כמנכ"ל מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.

במחנה

במחנה היה השבועון של צה"ל, שהופץ לחיילי וקציני צה"ל בשירות חובה ובשירות קבע. במחנה שימש כעיתון הרשמי של צה"ל ונחשב לשבועון הוותיק בישראל. בדצמבר 2016 נסגרה מערכת העיתון המוכרת, והעיתון החל להיות מופץ לראשונה כירחון דגיטלי תחת מדור "במחנה" בדוברות אכ"א.

במחנה נח"ל

במחנה נח"ל היה ירחון לחיילים, אנשי ההתיישבות העובדת וחברי תנועות הנוער, שהופיע בשנים 1991-1949 מטעם פיקוד הנח"ל ואגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.

הגיליון הראשון ראה אור ב-1949. מ-1951 הופיעו הגיליונות באופן סדיר עד 1991. הירחון חדל להופיע בהוראת הרמטכ"ל אהוד ברק, כחלק ממדיניותו לצמצום מספרם של הביטאונים הצבאיים.

העיתון הִרבה לעסוק בנח"ל, בהתיישבות ובביטחון המדינה והקדיש מקום גם לתולדות ארץ ישראל ולראיונות עם אנשי צבא בכירים, מדינאים, סופרים ואמנים.

בין הכותבים בו היו הסופרים והמשוררים חיים גורי, נתן שחם, נעמי שמר, בנימין גלאי, ניסים אלוני ועוד. את שעריו עיטרו אמנים ידועים, בהם נחום גוטמן, ראובן רובין, שמואל כץ, שמואל בק ועוד.

עורכי העיתון: אורי סלע, יצחק וייט, שמעון רכבי, רפאל ספורטה, יצחק לבני, מרדכי נאור, זאב ענר, יורם טהרלב, יוסף ארגמן, דני בירן, מיכאל (מייקל) שיר.

העיתון הצמיח עם השנים רשימה ארוכה של כתבים וצלמים, שתפסו מקומות מרכזיים בתקשורת ובתרבות בישראל, בהם: עקיבא נוף, גדעון סאמט, יורם פרי, נחמן שי, צבי רימון, עלי מוהר, איל מגד, ניבה לניר, אברהם חי, מנחם מיכלסון, תלמה אדמון, שוש אביגל, יגאל גלאי ובוקי נאה.

תפקיד מרכזי במערכת, במשך עשרות שנים, היה לצלם אלכס גל (גוטליב).

במחנה נח"ל אימץ את הרעיון של מדור הכזבים שהיה ב"במחנה" וזכה להצלחה ולפופולריות, ובעמוד האחרון שלו בתקופה ארוכה הופיעו כזבים [בדיחות] פרי עטם של קוראיו ובלטו בהם אותם כוכבים שבלטו ב"תחרות כזבים" ב"במחנה" - אברהם בן-עזרא, אלי אייל, ראובן גרינברג ואחרים.

תפוצת העיתון הגיעה בשיאה (בשנות ה-60 וה-70) ל-15 אלף עותקים.

במחנה נח"ל היה במשך תקופה ארוכה כתב עת פורץ-דרך – בתיאורים בלתי-שגרתיים של חיי הנח"ל וצה"ל, בכתבות דיוקן, בשיתוף אנשי רוח ואפילו ב"מתיחות" שזכו לתהודה גדולה בציבור.

גלי צה"ל

גלי צה"ל (בראשי תיבות: גל"צ) היא תחנת רדיו בפריסה ארצית, הפועלת במסגרת צה"ל, כיחידה של אגף כוח האדם. מפקד התחנה הוא העיתונאי שמעון אלקבץ.

שידורי גלי צה"ל כוללים יומני חדשות, תוכניות אקטואליה, תוכניות מוזיקה, תוכניות תרבות, שידורים של מופעי מוזיקה, מגזינים בנושאי צבא וביטחון ועוד. בין התוכניות הבולטות של התחנה: "בוקר טוב ישראל" (יומן הבוקר), "נכון להבוקר", "מה בוער", "המילה האחרונה", וילנסקי את ברדוגו (יומן הערב), "ציפורי לילה", "קולה של אמא", "אוניברסיטה משודרת", "24 היום שהיה" ועוד, ותוכניות העבר "נכון לעכשיו", "שעתיים בשתיים", "מה יש".

מכוח חוק השידור הציבורי הישראלי, מועצת תאגיד השידור הישראלי אחראית לפקח על השידורים הלא צבאיים של התחנה (המהווים למעלה מ-90% משידוריה).

אולפני גלי צה"ל ממוקמים מאז 1958 ברחוב יהודה הימית ביפו, והם צפויים לעבור לירושלים. התחנה מפעילה אולפנים גם בבית החייל בירושלים, הקרויים על שמו של העיתונאי ואיש הצבא עמירם ניר.

באוקטובר 2018, הונחה אבן הפינה למתחם התחנה החדש המתוכנן להיבנות במקום, והחלו שידורי מהדורות החדשות ממנו.

תקציב התחנה הוא חלק מתקציב הביטחון של ישראל, וכן יש לתחנה הכנסה מפרסומות ומתשדירי שירות. על פי הערכות עלות הפעלת התחנה היא מעל 40 מיליון ש"ח בשנה, וההכנסות מפרסומות וחסויות עלו מכ-20 מיליון ש"ח בשנת 2011 לכ-32 מיליון ש"ח בשנת 2014.

חברת החדשות

החדשות 12, מכונה גם החדשות ונודעה בשם זה באופן ציבורי בתקופת השידור המשותפת בערוצים קשת 12 ורשת 13, ועד 1 בנובמבר 2017 מותגה כחדשות 2 בעקבות ייחוסה לערוץ 2 (כששידרה בו מהקמתו ב-1993 ועד פיצולו), היא שם המותג של חברת החדשות הישראלית בע"מ, חברת תקשורת ישראלית אשר מפיקה בהווה את מהדורות החדשות ואת רוב תוכניות האקטואליה עבור קשת 12. לפני כן, הפיקה במשך שנים רבות עבור ערוץ 2 הישראלי ולכל זכייניותיו – טלעד, קשת ורשת, ובין פיצול ערוץ 2 למיזוג רשת-עשר עבור רשת 13.החברה ממומנת מכספי שידורי קשת, שהיא גם הבעלים היחידי שלה (ובעבר, מומנה על ידי רשת – עד יציאת מיזוג רשת וערוץ עשר לפועל, ועוד קודם לכן גם על ידי טלעד – עד הפסדה במכרז הזכייניות), זאת החל מה-16 בינואר 2019. תוכניות החברה זוכות למדרוג גבוה יחסית למתחרים האחרים, ומקיימת תחרות צמודה עם החדשות 13 (בעבר "חדשות 10"). מהדורת החדשות המרכזית, שמוגשת על ידי יונית לוי ודני קושמרו, נחשבת לתוכנית היומית הנצפית ביותר בישראל. בעקבות נתוני המדרוג הגבוהים, הפכו רבים מהמשתתפים בה, בהם מגישים, כתבים ופרשנים, לאישים מוכרים המזוהים עם האקטואליה בישראל.

החל משנת 2000 אולפני החברה ממוקמים בקריית התקשורת שבנווה אילן שבהרי ירושלים. לפני כן, מוקמו אולפני החברה באולפני הבירה בירושלים.

מאז פיצול ערוץ 2 ב-1 בנובמבר 2017 ועד ה-16 בינואר 2019, חברת החדשות התקיימה בבעלות משותפת של הזכייניות, ובהתאם לכך שידרה במקביל בערוצים קשת 12 ורשת 13. בתחילה, היה זה אמור להימשך למשך 3 שנים נוספות לאחר הפיצול – עד נובמבר 2020, כשבתום התקופה, החברה תועמד למכרז או שיתקיים תמחור בין הזכייניות. בעקבות מיזוג רשת וערוץ עשר, החברה עברה לבעלות בלעדית של קשת כבר בינואר 2019.בתקופת שידורי החברה בשני הערוצים במקביל, חדלה החברה מלקדם את שידורי הזכייניות בערוצים החדשים שלהן. כמו כן, שלוש תוכניות בולטות של החברה לא שודרו בשני הערוצים במקביל: "לילה טוב ישראל" (אשר ירדה מהאוויר עת מיזוג רשת-עשר) ו"פגוש את העיתונות" שודרו רק בערוץ 13 ואילו "התוכנית הכלכלית" ("תוכנית חיסכון") משודרת רק בערוץ 12, זאת מאחר שהתוכנית מוגדרת כתוכנית תעודה – והיא אינה כלולה בתוכניות שמורשות לשדר בשני הערוצים. בנוסף, עובדי חברת החדשות לא הופיעו בתוכניות הזכייניות ובערוצים החדשים – ומגישים של מבזקי "החדשות" לא שוחחו עם מגישי התוכניות של רשת וקשת ולא הופיעו לצידם ב"חלונות" (כפי שקרה עד כה במקרים של תוכניות בוקר ואקטואליה במסגרת שידורי ערוץ 2). התכנים ששודרו במקביל היו מבזקי הבוקר, מהדורה ראשונה, שש עם עודד בן עמי, המהדורה המרכזית, אולפן שישי, סדר עולמי וחדשות סוף השבוע.

ב-26 בספטמבר 2017 הועלתה הודעה על השקת אולפן חדש בעמודים של חדשות 2 ברשתות החברתיות, שבה נראה צילום ובו האולפן של 2007 מפורק לחלוטין. החל מתאריך זה ועד השקת האולפן החדש, ב-1 בנובמבר, התוכניות שודרו מאולפן חלופי בנווה אילן.ב-16 בינואר 2019, אחרי כ-25 שנים בהן הפיקה ושידרה חברת החדשות עבור "רשת", החברה עברה לשדר באופן בלעדי בערוץ 12 של "קשת", ששילמה 120 מיליון ש"ח עבור מחצית החברה, והפכה לבעלת השליטה היחידה בה.

יורם קניוק

יורם קניוק (2 במאי 1930 – 8 ביוני 2013) היה סופר, צייר ופובליציסט ישראלי.

מרדכי נאור

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

משה דור

משה דור (קליבנוב) (9 בדצמבר 1932 - 5 ביוני 2016) היה משורר, עיתונאי, עורך ומתרגם עברי ישראלי.

נחל עוז

נַחַל עוֹז הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, ליד הערים שדרות ונתיבות וליד רצועת עזה, בתחום המועצה האזורית שער הנגב.

נחמן שי

ד"ר נחמן שי (נולד ב-28 בנובמבר 1946) הוא חבר הכנסת לשעבר בכנסת ה-18 מטעם סיעת "קדימה", ובכנסת ה-20 מטעם מפלגת העבודה. לפני כן היה מפקד גלי צה"ל, דובר צה"ל, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יועץ תקשורת, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר רשות השידור, וכן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC.

עמוס גלבוע

עמוס גלבוע (נולד ב-14 במרץ 1939) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש חטיבת המחקר של אמ"ן.

רשות השידור

רשות השידור הייתה רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פעלה מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי בטלוויזיה וברדיו. מנכ"לה הראשון היה חנוך גבתון.

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה בהיקף נרחב והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים.

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014, ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד שידור חדש בשם "תאגיד השידור הישראלי". בהתאם לחוק רשות השידור הפסיקה את שידוריה ב-14 במאי 2017, ולמעשה כבר ימים אחדים קודם לכן נפסקו מרבית שידורי האקטואליה של הרשות.

מפקדי גלי צה"ל GaltzLogo.svg
צבי ברוש בנו צור דן בוהם יצחק לבני מרדכי נאור צבי שפירא רון בן ישי נחמן שי אפרים לפיד עמוס גלבוע
19501952 19521965 19651967 19671974 19741978 19781983 19831985 19851989 19891991 1991
משה שלונסקי זאב דרורי אבי בניהו יצחק טוניק אלי שרמייסטר ירון דקל שמעון אלקבץ
19911997 19972000 20012007 20072011 20112012 (בפועל) 20122017 2017 ואילך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.