יצחק יציב

יצחק יציב (שפיגלמן) (2 במאי 189026 במאי 1947, ז' בסיוון תש"ז) היה סופר עברי, עורך ועיתונאי. כתב גם ביידיש.

יצחק יציב
יצחק יציב
Yitzhak Yatziv, Berl Katzenelson, Abe Cahan, David Ben-Gurion, Zalman Rubashov & Avraham Herzfeld, at Cahan's visit in Palestine, 1925
יצחק יציב, ברל כצנלסון, אברהם קאהאן, דוד בן-גוריון, זלמן רובשוב ואברהם הרצפלד, בביקורו של קאהאן בארץ ישראל ב-1925

ביוגרפיה

יצחק יציב נולד בעיירה סוחוצ'ין[1] שמצפון-מזרח לעיר פלונסק שבפולין (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית) למשפחה יהודית מתקדמת. אביו היה עורך דין, ויצחק למד ב"חדר מתוקן", והשלים את לימודיו בישיבה של פלונסק. במקביל למד לימודי חול. בשנת 1910, בהיותו כבן עשרים, עלה לארץ ישראל. הוא עלה לירושלים, וסיים את לימודיו בבית המדרש למורים מיסודו של דוד ילין. עבר ליפו, ושימש שם מורה בבית הספר לבנים שבשכונות היהודיות הראשונות.

לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי הבריטי "הראשון ליהודה", ונטל חלק בפעולות הכיבוש של ארץ ישראל מידי העות'מאנים. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי יצא לברלין בירת גרמניה, והשלים שם את לימודי העיתונאות שלו. משחזר לארץ, בראשית שנות העשרים, החל לקחת חלק פעיל בעיתונות העברית.

יצחק יציב ערך את שבועונה של מפלגת "אחדות העבודה", "קונטרס", משנת 1923 עד שנת 1929. ובאותה השנה הצטרף למערכת היומון "דבר", שם עבד עד ימיו האחרונים, כעשרים שנה. הוא פרסם ב"דבר" רשימות קצרות, ביקורות, פרקי זכרונות ועוד.

בשנת 1931 היה יציב, יחד עם ברכה חבס והצייר-הסופר נחום גוטמן, בין מייסדי השבועון "דבר לילדים". הוא ערך את העיתון ברציפות כשש-עשרה שנים, עד מותו המוקדם. יציב היה בין מטביעי החותם המובהקים ביותר על ספרות הילדים העברית בארץ. הוא הקים וטיפח דורות של יוצרים לילדים, הן במסגרת "דבר לילדים" והן מחוצה לו. עם הקמת הגה נמנה עם חבר עורכיו.

יציב נפטר בתל אביב בשנת 1947, ממחלת לב שממנה סבל מספר שנים. בן 57 במותו. נקבר בבית העלמין הישן.

אשתו, מרי יציב (רוזובסקי), הייתה עסקנית וסופרת. הייתה מעורבת בקליטת עולים, ופרסמה את רשמיה במדור קבוע בשם "עם עולים". רשימותיה ראו אור בשני קבצים מרשמיה.[2]

לזכרו של יציב הוקם "פרס יציב" לספרות ילדים. עוד נקרא על שמו רחוב בקריית חיים וכן המרכז הלימודי "בית יציב", הכולל גם אכסניית נוער, בבאר שבע.

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Sochocin, באתר Jewish Gen - Shtetl Links (באנגלית)
  2. ^ ראו סדר נשים: הסופרת וידידיה העולים, מעריב, 31 ביולי 1964; וביקורת על הקובץ השני: איזה פרליס, זכרונותיה של עסקנית, מעריב, 16 באוקטובר 1970.
אברהם הרצפלד

אברהם הֶרצפֶלד (פוסטרלקו) (נולד: ה' בסיוון תרמ"ו, 8 ביוני 1886. נפטר: ב' באלול תשל"ג, 30 באוגוסט 1973) היה חלוץ איש העלייה השנייה, פעיל ציוני, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית, חבר הכנסות הראשונה עד החמישית. הרצפלד נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב, בעיקר של ההתיישבות העובדת, בכל רחבי הארץ.

אברהם קאהאן

אברהם (אייב) קאהאן (ביידיש: אַב. קאַהאַן; באנגלית: Abraham "Abe" Cahan;‏ 7 ביולי 1860 – 31 באוגוסט 1951) היה עיתונאי, סופר ומנהיג פועלים יהודי אמריקאי ממוצא ליטאי.

קאהאן אשר נולד למשפחה מסורתית וקשת יום הפך בבחרותו לסוציאליסט, עסק בהוראה ולאחר הסופות בנגב היגר לארצות הברית. נודע בעיקר כעורך וכמייסד של העיתון האמריקני ביידיש "פֿאָרווערטס", שתפוצתו ב-1924 הגיעה לכרבע מיליון קוראים.

הוא נקלע לעימות על דרכו של העיתון עם חבריו לאיגוד המקצועי אשר דגלו בקו אידאולוגי נוקשה, בעוד שקאהאן נטה לעסוק גם בענייני דיומא כדי להגדיל את תפוצתו של העיתון ולמצב אותו כמוביל בתחומו. דרכו של קאהאן הפכה את ה"פארווערטס" לעיתון המצליח ביותר בארצות הברית בשפה שאינה אנגלית, ולעיתון היידי המוביל בעולם כולו.במקביל, כתב קאהאן מספר רומנים וסיפורים קצרים באנגלית שעסקו בעיקרם בחיי המהגרים היהודים מתחום המושב בארצות הברית. הוא ביקר בארץ ישראל המנדטורית ונפגש עם ראשי היישוב. קאהאן כתב שאין סתירה בין הציונות לסוציאליזם, משום שהציונות היא עניין יהודי והסוציאליזם הוא עניין עולמי. לביקורו נודעה השפעה רבה בקרב הציבור היהודי באמריקה. לאחר מותו תרמו קרוביו שליש מהונו להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

אורי מורי

"אוּרי מוּרי" היה קומיקס שיצר אריה נבון בעזרת לאה גולדברג והתפרסם באופן לא רציף בשנים 1934–1967 בעיתון "דבר לילדים".

נבון, הקריקטוריסט של העיתון "דבר", הציע לעורך המוסף לילדים של העיתון, יצחק יציב, ליצור קומיקס לילדים. "אורי מורי" הופיע לראשונה כרצועת קומיקס במוסף לילדים של "דבר", שנה ד, גיליון ג (לט) (30 בנובמבר 1934, כ"ג בכסלו תרצ"ה). לאחר שלוש רצועות, נסע נבון להשתלם בצרפת. כשחזר נבון ב-1937 החל לעבוד בשיתוף פעולה עם לאה גולדברג, שהייתה אז סגנית עורך המוסף שהפך ב-1936 לשבועון – "דבר לילדים". בין עבודותיהם המשותפות היה "אורי מורי", שהופיע מדי שבוע בדף האחרון של "דבר לילדים" – נבון יצר את סדרת האיורים, וגולדברג חיברה לפיהם סיפור מחורז. לימים סיפר נבון:

ביום רביעי, בדרך כלל, הייתי מחפש בית-קפה לשבת בו. [...] חשבתי על נושא לקאריקאטורה הפוליטית. כשגמרתי לצייר אותה - הפניתי לאורי-מורי. וזה היה מעין קינוח, שעשוע. ציירתי סיפור, בדיחה, תעלול והבאתי אותו ללאה שנהגה לשבת אחר הצהרים בקפה 'הרלינגר' ברחוב בן-יהודה. היא הייתה נועצת סיגריה בתוך פומית ארוכה, מציתה אותה, מעלה כמה טבעות עשן וברגע מוסיפה חרוזים לציורים. היא הייתה 'קלת חרוז'.במשך הזמן תפס נבון את מקומה של גולדברג ככותבת, כשהוא מוותר על שימוש בחרוזים. בשנים 1948–1951 פורסמו עלילות נוספות של אורי מורי בגיליונות "דבר לילדים". בשנת 1967 הופיעה דמותו של אורי מורי בפעם האחרונה, בציור בודד, ובו תואר כטייס הטס לחלל. נבון מיקם חלק מסיפורי העלילה בנוף מדברי שומם ומיעט בהצגת דמויות של מבוגרים."אורי מורי" תואר כדמות ילד החובש כובע מצחייה ולבוש מכנס קצר. משתי רצועות הקומיקס הראשונות – הראשונה, הפותחת במילים: "פנו דרך! אורי-מורי בא לָאָרץ", ומציגה את אורי-מורי והוריו עושים את דרכם עם מזוודותיהם מהנמל; והשנייה, שכותרת המשנה שלה היא "הרפתקאותיו הראשונות בארץ" – עולה שהוא לא נולד בארץ ישראל אלא עלה אליה (כמו יוצרו, נבון, שעלה לארץ עם משפחתו באונייה "רוסלאן" בגיל 10). ואולם מעת הגיעו היה ל"צבר" לכל דבר.

במשך השנים התפתחה דמותו של אורי מורי, על ידי קישורו למדינת ישראל הצעירה, שהוא הוצג כסמלה.

הסדרה נחשבת לאחת מן החשובות שנוצרו במדיום זה בשנות ה-30 בארץ ישראל, בכך שביססה את הזיהוי בין הילד הארצישראלי לבין ה"צבר".

בארץ לובנגולו מלך זולו

בארץ לובנגולו מלך זולו או, בשמו המלא, "בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה" הוא ספר ילדים שכתב ואייר נחום גוטמן.

בגינה

בַּגִּנָּה הוא שיר ילדים של המשורר חיים נחמן ביאליק, אשר חובר כנראה בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. הולחן על ידי המוזיקאי מנשה רבינא. השירי נמנה עם השירים המעטים שכתב ביאליק בהגייה ספרדית.

השיר נעשה אהוד מאוד וצורף אל קובצי שירים לילדים, ואל תוכנית הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב החדש, וזכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21.

בית יציב

בית יציב (על שם יצחק יציב) הוא מרכז קהילתי בבאר שבע, השוכן בקמפוס גוסטב לוואן, יחד עם פארק קרסו למדע. בית יציב הוקם בשנת 1953 כאכסניית נוער לצד מרכז לימודי, וכיום מתנהל כקמפוס חינוכי הנותן גם שירותי אירוח. המבנה נמצא בבעלות קרן רש"י ועיריית באר שבע. המוסד כולל בית הארחה, כיתות לימוד וחדרי ישיבות. במרכז מתקיימים ימי עיון וכנסים ויש בו סידורי הסעדה ולינה למשתתפים.

בית יציב שואף לשרת את האוכלוסייה בארץ במיקוד בדרום ובצפון תוך שהוא מהווה גורם מוביל ומרכזי בבנייה והפעלת תוכניות חינוכיות בתחום המדע והטכנולוגיה ונשען על יכולותיו האנושיים והפיזיים.

במקום מתקיימים לימודים מטעם האוניברסיטה הפתוחה, השתלמויות מקצועיות של עובדי הוראה, וכן חוגים בנושאים שונים לילדים ולנוער.

ברל כצנלסון

ברל (בארי) כצנלסון (כ"ט בטבת תרמ"ז, 25 בינואר 1887, בוברויסק – כ"ד באב תש"ד, 12 באוגוסט 1944, ירושלים) היה אחד ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית, עיתונאי, עורך וממקימי מוסדות ההסתדרות.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דבר לילדים

דבר לילדים היה שבועון פופולרי לילדים מבית "דבר".

"דבר לילדים" החל להופיע בפברואר 1936. לפני כן הופיע, החל מ-2 באוקטובר 1931, "מוסף לילדים", שצורף לעיתון "דבר" פעם בחודש, בדרך כלל ביום שישי.

עורכו הראשון ומעצב דמותו היה יצחק יציב, שאף פרסם בו מדור שבועי קבוע בשם "במעגל הימים", שהביא לילדים את אירועי השעה בלשון בהירה. יציב ערך את השבועון עד 1947. אחריו ערכו את השבועון ברכה חבס (כממלאת מקום העורך), אהרון זאב (1948), שמשון מלצר (1949–1954), דב נוי (עורך-משנה בשנים 1949–1952), שלמה טנאי (1954–1956), אפרים תלמי (1956–1970) ואוריאל אופק (שכיהן כעורך-משנה מ-1951 וכעורך ראשי בשנים 1970–1973), שסגני העורך בתקופתו היו ארנון מגן ודוד פאיאנס. פאיאנס כיהן כעורכו האחרון של "דבר לילדים" (1973–1985) וסגנו היה המשורר פסח מילין.

המאייר הקבוע של השבועון היה הצייר נחום גוטמן, שאף פרסם בו בהמשכים רבים מסיפוריו בטרם יצאו לאור כספרים, לרבות ספרו הידוע "בארץ לובנגולו מלך זולו".

בשבועון הופיעו סדרות קומיקס מצוירות על ידי הצייר והקריקטוריסט אריה נבון, כדוגמת עלילותיהם של "אוּרי מוּרי" ו"אורי כדורי".

המאיירת הקבועה האחרונה של העיתון הייתה נורית יובל אשר איירה את העיתון משנת 1973 ועד הקמת העיתון "כולנו" בשנת 1985.

ב"דבר לילדים" הוצג הווי חייהם של הילדים באותה התקופה, והופיעו בו מדורים שונים (ייעוץ, טבע, לימודים ועוד). כמו כן, פורסמו בו שירים וסיפורים מפרי עטם של מיטב המשוררים והסופרים הישראלים בזמנו: אליעזר שמאלי, מרים ילן-שטקליס, ימימה טשרנוביץ', לאה גולדברג, אנדה עמיר-פינקרפלד, לוין קיפניס, פניה ברגשטיין, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ודבורה בן-נר, וכן מפרי עטם של משוררים וסופרים יהודים מהתפוצות בתרגום עברי, כמו שירי ילדים של אידה מזא"ה, שתורגמו עבור השבועון בידי העורכים שמשון מלצר ואוריאל אופק.

בשנת 1947 הכריזה מערכת "דבר לילדים" על שני פרסים לסיפור ילדים- האחד בסך 50 לירות והשני בסך 25 לירות. המערכת קבעה קריטריונים לזכייה. בין השופטים בתחרות היו נחום גוטמן, יעקב פיכמן, יצחק אבנון, ז' אריאל ואהרון זאבעורך "דבר", ברל כצנלסון, כתב על "דבר לילדים": "לא רבים הם הדואגים לספרות ילדים עברית, והעיתון השבועי הקטן מפרנס את הילד והמשפחה ואת בית הספר לא רק בשעת הופעתו, כי אם גם שנים רבות לאחר כך". ואכן, מערכת השבועון עודדה את קוראיו לשמור את גיליונותיו, ולהביאם בסוף השנה לכריכה, כדי שיישמרו לשנים רבות.

בשנת 1985 התאחד השבועון עם שבועוני הילדים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" לשבועון בשם "כֻּלָּנוּ", בעריכת דוד פאיאנס.

דוד פוגל

דוד פוגל (15 במאי 1891 – 10 במרץ 1944) היה משורר וסופר עברי, שפעל באירופה. קובצי שיריו, סיפוריו הקצרים והרומן "חיי נישואים" הקנו לו במהלך השנים שם כאחד הסופרים והמשוררים העבריים המרכזיים ברבע השני של המאה ה-20.

השגעון הגדול

השגעון הגדול הוא ספרו של אביגדור המאירי המתאר את חוויותיו כלוחם במלחמת העולם הראשונה, כקצין זוטר בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית שלחם בחזית המזרחית כנגד צבאות האימפריה הרוסית.

הספר נכתב על ידי המאירי עוד כאשר שירת במלחמה, ולאחר מכן הוא המשיך לכתבו בהונגריה שלאחר המלחמה. בשנים 1922–1923, לאחר עלייתו לארץ ישראל, ניסה למכרו למו"לים שונים, אך נכשל. לבסוף פרסם פרקים ממנו בעיתון "הארץ" בשנת 1929 ולאחר מכן הוציאו בהוצאת מצפה. הספר היה לרב מכר במושגי אותם זמנים, ונמכר באלפי עותקים. בעת יציאתו לאור הושווה הספר על ידי יצחק יציב לספר "במערב אין כל חדש" של אריך מריה רמרק, שיצא לאור באותה העת בגרמניה, ותיאר באופן דומה את חוויותיו של חייל גרמני.הספר מתאר בגוף ראשון את חוויותיו של צעיר יהודי משכיל, העוסק בכתיבה ומעורה בחוגי הבוהמה האינטלקטואלית של בודפשט, אשר מגויס למלחמה. הספר מתאר את הכשרתו כקצין, את טבילת האש שלו, את הקרבות בהם השתתף, ולבסוף את נפילתו בשבי. בכל גלגוליו נושא הקצין הזוטר זהות יהודית וציונית. הספר מתאר בפירוט את מחשבותיו והגיגיו, אך כולל גם תיאורי קרבות, תיאורים מהווי החיילים ותיאורים מבודפשט שבזמן המלחמה. המסר שבספר הוא מסר אנטי-מלחמתי ברור, ויש בו גם נימה יהודית ייחודית, המתריסה כנגד המלחמה שבה נאלצו יהודים להילחם ביהודים. מאבקו של הקצין, הנאלץ להוכיח את הפטריוטיות שלו, ולהיאבק כנגד האנטישמיות של חבריו למדים, הוא אחד הנושאים העיקריים בספר.

כשלוש שנים לאחר יציאתו לאור של הספר, בשנת 1932, יצא המשכו "בגיהנום של מטה", המתאר את גורלו של הקצין היהודי בשבי הרוסי. כן פרסם המאירי מספר קובצי סיפורים קצרים בהם עסק בחוויותיו במלחמה.

בשנת 1936 המחיז המאירי את ספרו, והוא הועלה בתיאטרון "סדן".מהדורה מחודשת של הספר יצאה לאור בהוצאת דביר בסדרה "קולות" בשנת 1989. למהדורה זו נכתבה אחרית דבר בשם "הרומאנים התיעודיים של אביגדור המאירי" על ידי אבנר הולצמן.

כצאן לטבח

"כְּצֹאן לְטֶבַח" הוא ביטוי המתאר מי שהובל אל מותו בקלות, באמצעות דימויו לצאן המובל לשחיטה. לעיתים הוא משמש לתאר התנהגותו של הרוג, שבתמימותו ובחוסר האונים שלו הלך אל מותו מבלי לנסות להתנגד. השימוש בביטוי זה כלפי הנספים בשואה עורר פולמוס גדול.

לאה גולדברג

לאה גולדברג (29 במאי 1911, ב' בסיון תרע"א, קניגסברג, פרוסיה המזרחית, גרמניה – 15 בינואר 1970, ח' בשבט תש"ל, ירושלים, ישראל) הייתה מהמשוררים העבריים המפורסמים ביותר בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת ציירת וחוקרת ספרות, עיתונאית ומבקרת תרבות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. פרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

לובנגולה

לובנגולה חומאלו (אנגלית: Lobengula Khumalo; ‏ 1845–1894) היה המלך השני והאחרון של תושבי Ndebele (נקראה בשם Matabele באנגלית). בשפה Nebebele פירוש השם "אנשי המגינים הארוכים", זאת התייחסות לשימוש לוחמיהם במגן וחנית.

לוט פוליש איירליינס

לוט (בפולנית: LOT Polskie Linie Lotnicze או PLL LOT) היא חברת התעופה הלאומית של פולין. בסיסה הראשי של החברה נמצא בנמל התעופה פרדריק שופן בוורשה. לחברה בסיסים משניים בשדות התעופה של קראקוב, גדנסק, קטוביץ וורוצלב. משמעות שמה המלא של החברה בפולנית הוא "נתיבי אוויר פולניים" ואילו משמעות שמה הקצר (LOT) הוא טיסה.

נחום גוטמן

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

ספרות הילדים של לאה גולדברג

לאה גולדברג החלה לכתוב לילדים באופן שיטתי לאחר עלייתה לארץ ישראל, בשנת 1935. עד אז התרכזה בכתיבת ספרות יפה למבוגרים, אם כי יומניה מלמדים שבילדותה ובנערותה הרבתה לכתוב יצירות לילדים, אך זנחה אפיק כתיבה זה. לאחר עלייתה ארצה, ובעזרתם של חברי חבורת "יחדיו" (אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואחרים), יצרה קשר עם עורכו של עיתון "דבר לילדים" יצחק יציב. במהלך שיחתם, הציע יציב לגולדברג לכתוב ולערוך במדור הילדים של עיתון "דבר", הצעה שנענתה בחיוב מצד גולדברג. כבר בגיליון הבא של "דבר" פורסם שירה הראשון של גולדברג לילדים – "פילי הקטן". כעבור שנים פרסמה גולדברג מיצירותיה לילדים גם בעיתון משמר לילדים, ואף ערכה גם את עיתון ״אורות קטנים״ שהופץ לילדי הגולה. ספרות ילדים הייתה לאחד מעיסוקיה המרכזיים והיא כתבה בז׳אנרים שונים ורבים בתחום זה, החל בכתיבת סיפורת, שירה ומחזות לילדים, ועד לכתיבת מאמרים תאורטיים בנושא.

כתיבתה הלירית של גולדברג נתפסה במשך שנים כפשטנית, ככזאת המחזיקה בעמדה נאיבית לעומת כתיבתם של שאר חברי חבורת "יחדיו". עמדה נאיבית זו הייתה נדירה לתקופתה. חוקר הספרות אריאל הירשפלד טען שעמדה נאיבית זו קשורה בטראומה שחוותה במהלך ילדותה: בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחה גולדברג עם משפחתה מקובנה לפנים רוסיה, ובחזרתם לקובנה נעצר אביה בחשד שהוא קומוניסט. במהלך מעצרו עונה, עד שחווה התמוטטות נפשית, שהרחיקה אותו ממשפחתו. מבחינת גולדברג הילדה, כותב הירשפלד, הייתה זו טראומה של ממש. איבוד דמות האב, והקפיצה המיידית מן הילדות לבגרות הן התוצאות הישירות של טראומה זו, כשלמעשה העמדה הנאיבית שנוקטת גולדברג בכתיבתה היא לטענת הירשפלד הגישור על הפער שנוצר. לדבריו, ״על רקע המשבר הזה ועל רקע הפתרון הפואטי־פסיכי שנבנה עליו, מובנת הנטייה הנאיבית של גולדברג, אבל בעיקר – מוחשת עד כמה היא כרוכה באבל, בהבלגה ובהגלדה״. מרחב הגישור הנאיבי כביכול בכתיבה של גולדברג הוא שעשה את כתיבה לילדים, לדברי הירשפלד, נגישה יותר – בעוד שלמעשה, מדובר במנגנון שאינו פשטני או נאיבי כלל, המייצר את תפיסת המציאות הפסיכו-פואטית, ואת הכּנות של גולדברג.

עצי שקמה בתל אביב

ברחבי העיר תל אביב נותרו מספר עצי שקמה בודדים אשר שרדו ממטעי שקמים רחבי ידיים שהשתרעו ברחבי מישור החוף. לעצים עתיקים ורחבי ענפים אלה נודעת משמעות נוסטלגית, והם היו לסמל למאבק בין ישן לחדש וניצבו במרכזם של מספר מאבקי שימור. עצים אלו מהווים חלק מכלל העצים העתיקים בארץ ישראל.

מעמדם של העצים כסמל שינוי בא לידי ביטוי בפזמון העברי "גן השקמים" (1954), ועניינו מבט עורג אל ראשית ימיה של העיר עת הייתה שכונה בראשיתית טרם היותה לכרך סואן.

פרס יציב

פרס יציב לספרות הילדים, על שם עורכו הראשון של "דבר לילדים", יצחק יציב (1890–1947), נוסד בידי כתב העת "דבר לילדים" ובידי הקרן להנצחת מרי ויצחק יציב, למטרת עידוד סופרים מתחילים וצעירים עד גיל 30.

הפרס חולק לראשונה ב-2 בפברואר 1954, על שיר וסיפור שפורסמו ב"דבר לילדים" בשנת תשי"ג.

החל משנת 1962 הורחבה יריעת הגיל לקבלת הפרס, והוסר התנאי של עד גיל 30.

ב-1965 הוחלט על שינוי בשיטת הקביעה של הפרס, והוסכם שהפרס יינתן לסיפור שטרם ראה אור מחיי הארץ לסופר שגילו אינו עולה על ארבעים, ושסיפורו יימסר בעילום שם בלבד, וכי הפרס יכלול התחייבות לפרסם את הסיפור ב"דבר לילדים". על זוכי הפרס בעבר נאסר להשתתף שנית.

לאחר פטירת מרי יציב, אלמנתו של יצחק יציב, נקבע הפרס לזכר שניהם: "הפרס על שם מרי ויצחק יציב".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.