יצחק דב גילת

יצחק דב גילת (גיטלסון) (אלול תרע"ט, ספטמבר 1919 - ב' בכסלו תשנ"ח, 1 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן.

יצחק דב גילת
יצחק דב גילת
ענף מדעי מדעי היהדות

חייו ופועלו

גילת נולד בסתיו 1919 בעיירה הקטנה נֶיישטוֹט-טַאוְוריג (נקראת גם ניישטוט-סוּגִינְט; בליטאית: Žemaičių Naumiestis; בפולנית: Nowe Miasto) שעל נהר שוסטה (Šustis) שליד העיר טאווריג בליטא (כיום במחוז קלַיְיפֶּדָה) בשם יצחק דב גיטלסון, בנם של ר' חיים מאיר גיטלסון ודבורה לבית רוֹזינג. אביו היה בוגר ישיבות טלז, סלבודקה וסלוצק, ותלמידו המובהק של ר' נתן צבי פינקל "הסבא מסלבודקה".

גילת למד בישיבת קלם, ואחריה, בשנים תרצ"בתרצ"ה (19321935), בישיבת טלז. בשנת תרצ"ו (1936), כשהיה בן 16, עלתה המשפחה כולה לארץ ישראל. בארץ המשיך את לימודיו בישיבת חברון עד שנת ת"ש (1940), אז החל ללמוד תלמוד, היסטוריה של עם ישראל ולשון עברית באוניברסיטה העברית, אך במהלך המלחמה הפסיק את לימודיו. בשנים תש"זתש"י שימש מרכז הוועדה לעליית הנוער הדתי. בשנים תשי"אתשי"ח היה מפקח על בתי ספר דתיים מטעם משרד החינוך והתרבות.

בספטמבר 1947 נישא לרות הורן, ולזוג נולדו שלושה ילדים: ישראל, יעקב ואריאל.

גילת חזר ללימודיו, וסיים תואר שני בתלמוד בשנת תשי"ג (1953). עשה דוקטורט באוניברסיטה העברית[1] תחת הנחייתו של פרופ' א"א אורבך; הדיסרטציה שלו הוגשה ב-1965 (תשכ"ה), תחת הכותרת: "הלכותיו של ר' אליעזר הורקנוס: פרק בתולדות ההלכה", והיא הופיעה כספר כעבור שלוש שנים. החל ללמד באוניברסיטת בר-אילן בשנת תשי"ז. הועמד בראש המחלקה לתלמוד בתשכ"א, חמש שנים לפני שסיים את הדוקטורט שלו, וכיהן בתפקיד במשך שש עשרה שנים. ב-1973 התמנה כפרופסור מן המניין והופקד על הקתדרה ע"ש מקסימו לוי. כיהן כדקאן הפקולטה למדעי היהדות בשנים תשל"גתשל"ד. היה גם פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד, בישיבה יוניברסיטי. היה עורך מדור התלמוד ב"אנציקלופדיה יודאיקה" בשפה האנגלית, וכתב בה חמישים ערכים.

היה יו"ר הוועד לתכנון הוראת תורה שבעל פה בבתי הספר הממלכתיים דתיים החל משנת תשל"ב, היה מרכז צוות התורה שבעל-פה באוניברסיטה הפתוחה משנת 1981 וחבר הוועדה האקדמית שלה בשנים תשמ"ה-תשמ"ט. היה חבר הוועדה לתכנון ולתקצוב, חבר המועצה של האיגוד הלאומי למדעי היהדות, חבר הנהלת הקרן למחקר בסיסי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר המועצה להשכלה גבוהה, חבר הוועד המנהל של מוסד ביאליק וחבר הוועד המנהל של בית התפוצות.

גילת נפטר בשנת 1997, בן 78 במותו.

בנו הבכור, פרופ' ישראל צבי גילת, הוא מרצה בכיר בבית הספר למשפטים של המכללה האקדמית נתניה.[2]

מחקרו

מחקרו של יצחק דב גילת עסק בתולדות ההלכה, שהיא תחום במחקר הבוחן את אורח החיים של היהודי הדתי ומנסה לענות על השאלה באיזו צורה התמודדה היהדות עם מסורתה מול המציאות ותנאי החיים המשתנים.

מחקריו בתולדות ההלכה פותחים בימי הבית השני ומתארים את התמורות שחלו בתקופת המשנה והתלמוד. הוא מראה שבראשית ימי הבית השני, בתחילת תקופת ההלכה הקדומה לא היו ספרים כתובים פרט לתנ"ך, אולם היא התאפיינה ביראת שמיים רבה. מכיוון שלא היו מוסדות הלכה מסודרים, איש הישר בעיניו יעשה, אך הישר בעיניו היה לנהוג כמנהג אבותיו. במצב זה אין הבחנה בין מצוות קלות לחמורות. החכמים נהגו לעשות סדר במצוות, מתוך כוונה להקל וקבעו את מידותיהן של המצוות, באיזה שיעור יש לעשותן. גילת גם גורס כי בעוד שההלכה הקדומה ראתה את מעשי האדם כחשובים, הרי שההלכה המאוחרת הקנתה חשיבות ראשונה במעלה לכוונות.

רבי אליעזר בן הורקנוס פעל בתקופת חורבן הבית בתווך שבין ההלכה הקדומה להלכה המאוחרת, חורבן הבית מנע מאנשים לנהוג כדרך אבותיהם והדבר חייב פסיקה חדשה. התוצאה של כך הייתה הקלה במצוות, מתוך התחשבות החכמים באנשים והתאמת ההלכה למציאות.

ספריו

  • משנתו של ר' אליעזר בן הורקנוס ומקומה בתולדות ההלכה. תל אביב: דביר, תשכ"ח.
  • פרקים בהשתלשלות ההלכה. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ב 1992.

ספרים שערך

  • מכתם לדוד: ספר זיכרון הרב דוד אוקס ז"ל (תרס"ח-תשל"ה)/ עורכים: יצחק דב גילת, אליעזר שטרן. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ח 1978.
  • עיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל: מוקדש לפרופסור עזרא ציון מלמד/ עורכים: י"ד גילת, ח"י לוין, צ"מ רבינוביץ. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב 1982.
  • מלאת: מחקרי האוניברסיטה הפתוחה בתולדות ישראל ובתרבותו/ עורכים: שמואל אטינגר, יצחק דב גילת, שמואל ספראי. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ג- 1983.
  • מחקרים במדרשי ההלכה ובספרות התלמודית/ מאת חיים יצחק לוין; עורך: יצחק דב גילת. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ז 1987.
  • מבוא לתורה שבעל-פה/ צוות הקורס: י"ד גילת - ראש הצוות ואחרים. רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"א 1991-1996.

ספר לזכרו

לקריאה נוספת

  • זאב פלק, "[על] יצחק ד. גילת, "משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ומקומה בתולדות ההלכה" (תשכח)",‫ קריית ספר מד (תשכ"ט 1969), 316-318.
  • יוסף תבורי, "ואלה תולדות יצחק - קוים לדמותו ולפועלו של פרופ' יצחק דב גילת ז"ל", מדעי היהדות 38 (תשנ"ח), 333-341.
  • יוסף תבורי, "יצחק דב גילת: תולדות ההלכה והלכה למעשה", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 48-41.
  • יונה עמנואל, "[על] יצחק ד. גילת, "פרקים בהשתלשלות ההלכה" (תשנב)", ‫המעין לג,א (תשנ"ג 2002) 42-49.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
  2. ^ ד"ר ישראל צבי גילת, באתר המכללה האקדמית נתניה.
בר מצווה

בר מצווה בתרגום מארמית הוא בן מצווה והוא כינוי ליום ההולדת ה-13 של נער יהודי, משום שמגיל זה הנער מחויב במצוות. בשונה מנערה שמגיעה לגיל מצוות כבר בגיל 12.

גילת (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

חנוך אלבק

חנוך אלבק (17 באוגוסט 1890 - 9 בינואר 1972) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר המשנה.

ישראל בורגנסקי

ד"ר ישראל בורגנסקי (י' בתשרי תרע"ה, 30 בספטמבר 1914 – ל' בתשרי תשס"ו, 2 בנובמבר 2005) היה איש חינוך, חוקר תלמוד ומרצה באוניברסיטת בר-אילן.

מרדכי עקיבא פרידמן

מרדכי עקיבא פרידמן (נולד ב-20 ביוני 1941) הוא פרופסור מן המניין לתלמוד באוניברסיטת תל אביב, מופקד הקתדרה לתרבות היהודים בארצות האסלאם ולחקר הגניזה על שם יוסף וסיל מייזר וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. חתן פרס ישראל בהיסטוריה של עם ישראל לשנת ה'תשע"ט.

ניסן רובין

ניסן רובין (נולד בה' בתשרי תרצ"ה, 14 בספטמבר 1934) הוא אנתרופולוג וחוקר תרבות חז"ל ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה. תחומי התמחותו העיקריים הם: חקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של החברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד, כפי שהיא משתקפת בספרות חז"ל, וחקר סוציולוגי ואנתרופולוגי של טקסים בחברה בת-זמננו, ובהם טקסים לא-רשמיים וטקסים פרטיים.

עלי ספר

עלי ספר : מחקרים בביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי הוא כתב עת מדעי העוסק בתולדות הדפוס העברי בביבליוגרפיה של הספר העברי בעבר והווה. כתב העת יוצא לאור באופן לא סדיר החל משנת 1975 על ידי המחלקה למדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן ובדפוס הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. שפת כתב העת היא עברית ולכל גיליון נוספים גם תקצירים בשפה האנגלית.

פרס קוגל

פרס קוּגֶל הוא פרס לספרות ולספרי מדע המוענק על ידי עיריית חולון משנת 1952. הפרס נוסד עוד בחייו של ראש העירייה הראשון של חולון, חיים קוגל, ולאחר מותו נקרא על שמו.

הרעיון לקבוע פרס ספרותי בחולון הוצע על ידי דב סדן ואחרים לראש עירית חולון, חיים קוגל. על מנת למנוע כפילות עם פרסים אחרים נקבע שהפרס יהיה על דרך ההשלמה. ועדות השופטים נקבעו בהמלצת אגודת הסופרים הפרס ניתן לראשונה בשנת תשי"ב (1952).

בשנים הראשונות גובה הפרס היה בסך 500 לירות שחולקו בין הזוכים וניתן במוצאי יום העצמאות. פעמיים הוענק, בנוסף לפרס הראשי גם מענק מיוחד בסכום נמוך יותר לספר שלא זכה בפרס. בשנת 1957 החליטה עירית חולון להגדיל את הפרס ל-800 לירות ולהעביר את מועד חלוקת הפרס ליום פטירתו של חיים קוגל. לקראת חלוקת הפרס בשנת 1963 הוחלט להגדיל את הפרס ל-1,500 לירות ולהעניקו שנה אחת לסירוגין, שנה לספרות יפה ושנה לחכמת ישראל, באופן המגדיל את הפרס לכל תחום לסך של 1,500 לירות. בשנים האחרונות עומד הפרס על 25,000 שקלים.

רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הוּרקנוּס (במקורות חז"ל - רבי אליעזר או רבי אליעזר הגדול) היה מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבכירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, אשר כינה אותו "בור סוּד שאינו מאבד טיפה" בשל יכולות הלימוד שלו. היה עמיתו וגיסו של רבן גמליאל דיבנה ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה. ישב בעיר לוד ועמד בראש ישיבה ובית דין בה.

שנאת ישראל בעולם היווני-רומי

שנאת ישראל בעולם היווני-רומי היא שנאת ישראל שהייתה קיימת בעת העתיקה בשטחי הרפובליקה והאימפריה הרומית, ובשטחי העולם ההלניסטי בקרב הפגנים.

המגעים בין יהודים לעובדי אלילים צברו תאוצה בעקבות מלחמותיו של אלכסנדר הגדול, אשר הביאו את ארץ ישראל על יהודיה תחת שלטון הלניסטי. קהילות יהודיות גדולות חיו לצד עובדי אלילים בערים גדולות כמו אלכסנדריה ורומא. הסיבות לשנאת היהודים בעולם היווני-רומי שנויות במחלוקת בקרב החוקרים: יש הסוברים כי הייתה זו ההיבדלות היהודית ממגע עם נכרים שגרמה לתיוגם של היהודים כמיזנתרופים ועוינים, בעוד אחרים סוברים שהיו אלו סכסוכים פוליטיים כמו מרד החשמונאים וחיכוכים בין הקבוצות היהודיות והלא-יהודיות בארץ ישראל, סוריה ורומא.

היוונים והרומאים הביעו השתוממות ואף לעג כלפי מנהגים יהודיים כמו ברית מילה, הימנעות מאכילת בשר חזיר ושמירת שבת. כנגד היהודים הופצו עלילות שקריות כמו עלילת החמור, עלילת קורבן האדם ועלילת המצורעים, וכן גרסה אלטרנטיבית עוינת לסיפור המקראי על יציאת מצרים.

שרגא אברמסון

שרגא אברמסון (24 בנובמבר 1915, י"ז בכסלו תרע"ו - 6 באפריל 1996, י"ח בניסן תשנ"ו), חוקר תלמוד וספרות עברית וערבית מימי הביניים. חתן פרס ישראל.

תנורו של עכנאי

מעשה תנורו של עכנאי מסופר בתלמוד בבלי (בבא מציעא נט, ב), ועוסק במחלוקת הלכתית בין תנאים בדיני טומאה וטהרה, שהתפתחה לדיון עקרוני בנוגע להסתמכות על מופתים שמימיים או מסרים אלוהיים (כדוגמת בת קול), בנושאים הלכתיים שנידונים בארץ. במעשה זה נקבעה הכרעתם של חז"ל, שהכרעת הרוב בקרב תלמידי חכמים הדנים במחלוקת הלכתית היא הקובעת, ולהוכחות שמימיות אין מקום בדיון ההלכתי. הכרעתם זו תומצתה במדרש על הפסוק מספר דברים "לא בשמים היא".חשיבותה הרבה של הסוגיה אינה נובעת מהפרט המסוים שהיא דנה בו בדיני טומאה וטהרה אלא בגלל הדרך שבה הוכרעה המחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס לבין קבוצת חכמים (ובראשם רבי יהושע - בר הפלוגתא של רבי אליעזר). הסוגיה בגמרא מובאת אגב דיון באונאת דברים, ובאה להמחיש עד כמה חמור נזקה של אונאת דברים, לאור נזקים שנגרמו עקב עלבונו של רבי אליעזר.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.