יצחק גרינבוים

יצחק גִרִינְבּוֹיְם (Grünbaum, לעיתים Gruenbaum;‏ 24 בנובמבר 1879, ורשה7 בספטמבר 1970, גן שמואל) היה מנהיג ציוני, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם ושר הפנים הראשון של ישראל.

יצחק גרינבוים
Yitzhak Gruenbaum 1948
תאריך עלייה 1933
שר הפנים ה־1
היה חבר בממשלה הזמנית
14 במאי 194810 במרץ 1949
(43 שבועות)
תחת בן-גוריון ראש הממשלה
תפקידים נוספים
פרסים והוקרה
PikiWiki Israel 33330 Kibbutz Gan Shmuel
קבר יצחק גרינבוים בקיבוץ גן שמואל

קורות חיים

PikiWiki Israel 1906 Kibutz Gan-Shmuel b3- 13 גן-שמואל-יצחק גרינבוים 1965-75
יצחק גרינבוים (במרכז)

גרינבוים, בן יהושע, נולד בוורשה. התחנך בפלונסק, שם למד בחדר ובגימנסיה. סיים לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה. עוד בהיותו סטודנט החל לפעול למען הציונות ועסק בפעילות עיתונאית; ערך את העיתון העברי "הצפירה", השבועון העברי "העולם" והעיתון היידי "היינט", שביטאו בעריכתו עמדות פרו-ציוניות. נשא את מרים ולזוג נולדו שלושה ילדים.

גרינבוים עמד בפולין בראש פלג ציוני רדיקלי בשם "על המשמר". היה חבר הסיים (הפרלמנט) הפולני מאז שנת 1919. לקראת הבחירות לסיים ב-1922 ארגן את כל המיעוטים בפולין (גרמנים, אוקראינים, רוסים, יהודים ועוד) להתמודדות במסגרת גוש משותף, על מנת להתגבר על חוקת הבחירות הפולנית, שנועדה לנטרל, באמצעות יצירת מחוזי בחירה מורכבים, את כוחם של המיעוטים. במסגרת "ברית המיעוטים" השיגו המפלגות היהודיות בפולין הישג תקדימי וחד-פעמי, עם בחירתם של 35 צירים יהודיים לסיים. בבחירות לסיים של 1928, החרים גרינבוים את נציגי אגודת ישראל והביא לכך שאף אחד מנציגי האגודה לא נבחר לסיים בבחירות אלו.[דרוש מקור: וגם - האם השנה נכונה?] בבחירות של 1930 העמידו נציגי אגודת ישראל בתגובה את הרב אהרן לוין, שהיה פופולרי מאוד בקרב היהודים, לבחירה במחוז הבחירה של גרינבוים בוורשה, וגרינבוים הפסיד את מקומו בסיים לרב לוין.

גרינבוים היה ידוע בעמדותיו הלוחמניות כנגד האנטישמיות ובעד זכויות המיעוטים בפולין, והיה מתנגד חריף של אגודת ישראל. במסגרת זו האשים את החרדים מעל דוכן הסיים בכך שבעת מלחמת העולם הראשונה הם נותרו נאמנים לשלטונות הזרים בפולין (רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה) ולא תמכו בתנועת העצמאות המקומית.

גרינבוים עלה לארץ ישראל בשנת 1933. היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, ושימש גם כראש מוסד ביאליק. בזמן השואה היה חבר בוועדת ההצלה שנבחרה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כדי לקיים קשרים עם יהודי פולין ולסייע בהצלתם. בשנת 1942, כשהגיעו לארץ ישראל ידיעות על דבר ההשמדה ההמונית, הוא נבחר לעמוד בראש ועד ההצלה של הסוכנות היהודית, גוף בן 12 אנשים מהמפלגות השונות, שנועד לפעול לשם הצלת יהודי אירופה מההשמדה, אולם בנסיבות אותם ימים לא צלחה פעולתו. בתום המלחמה עברה עליו טראומה אישית כאשר בנו ניצול השואה, אליעזר גרינבוים, הואשם בפריז על ידי שני ניצולים כי התאכזר לאסירים כקאפו במחנה בירקנאו. גרינבוים ליווה את בנו במהלך המעצר והחקירה בפריז, שנסגרה בסופו של דבר. בנו זה נהרג בקרב רמת רחל במלחמת העצמאות[1].

בשבת השחורה (1946) היה גרינבוים אחד מחברי הנהלת הסוכנות שנאסרו על ידי הבריטים ונכלאו במחנה המעצר בלטרון.

לקראת הקמת מדינת ישראל היה גרינבוים לאחד מ-13 חברי מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות. ביום הכרזת המדינה היה בין הנצורים בירושלים, ולפיכך לא השתתף בטקס, אולם את חתימתו הוסיף למגילה במועד מאוחר יותר[2]. היה חבר מועצת המדינה הזמנית ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל בממשלה הזמנית, בין השנים 19481949. הוא התנגד אידאולוגית לכך שמשרד הפנים יהיה אחראי גם על המשטרה וסירב להיות גם שר המשטרה[3].

ביולי 1948 עמד בראש "ועדת החמישה", שכונסה בעקבות המחלוקת בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבין הפיקוד העליון בצה"ל במהלך מלחמת העצמאות, לאחר פירוק הפלמ"ח וקרבות לטרון.

גרינבוים, שהגיע ארצה כאיש הציונים הכלליים, נטה במרוצת הזמן שמאלה: היה לתומך מפ"ם, ונודע כאיש בעל השקפת עולם חילונית מוצהרת. בשנת 1946 הוא לקח חלק באיחוד של הציונים הכלליים[4]. בעת ניסוח המצע של הציונים הכלליים באוגוסט 1948 יצא נגד מה שקרא "המגמה להפוך את הציונות הכללית למפלגה של המעמד הבינוני" ובעקבות זאת פרש עם חברי סיעה א' מהציונים הכלליים ונעשו ניסיונות לגבש הסכמה סביב הקמת המפלגה הפרוגרסיבית[5]. אולם בעוד שחברי סיעה א', בראשות אברהם גרנות חברו להקמת המפלגה הפרוגרסיבית, גרינבוים עמד בראש רשימה עצמאית בבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה), אשר לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

בשנים שלאחר מכן ערך גרינבוים מספר ספרים, בהם "האנציקלופדיה של הגלויות" ו"התנועה הציונית בהתפתחותה". היה אחד המועמדים לכהונת נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952, אך הפסיד ליצחק בן צבי. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ גן שמואל לצד בנו בנימין, שם נקבר.

על שמו המוסד החינוכי אלוני יצחק ורחובות בערים שונות בישראל.

כתביו

  • בימי חורבן ושואה: ת"ש-תש"ו, ירושלים – תל אביב: חברים, תש"ו.
  • דור במבחן, ירושלים: ההסתדרות הציונית ומוסד ביאליק, 1951.
  • מלחמות יהודי פולניה: תרע"ג-ת"ש, ירושלים – תל אביב: חברים, תש"א.
  • נאומים בסיים הפולני (ערך והוסיף הערות: מרדכי חלמיש; תורגם מן המקור הפולני בידי המחבר), ירושלים: מ. ניומן, 1963.
  • נאומים בקונגרסים הציוניים ירושלים – תל אביב: מ. ניומן, 1967.
  • פני הדור: מורים, חברים, יריבים (2 כרכים), ירושלים: הספרייה הציונית על-יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשי"ח-תשכ"א.
  • התנועה הציונית בהתפתחותה, ירושלים: ר. מס, תש"ב-תשט"ז.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תום שגבפרשת חייו הטראגית של אליעזר גרינבוים, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2009; דליה קרפלשטן או מלאך? תעלומת חייו של אליעזר גרינבוים, בנו של שר הפנים הראשון, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009
  2. ^ מתוך אתר הכנסת, בעמוד: http://www.knesset.gov.il/birthday/heb/QuizBDay.htm, נדלה ב-24/1/11
  3. ^ יהודית היבנר, החיים כסיפור, הוצאת ששר, 2001, עמ' 155
  4. ^ הציונים הכלליים התאחדו, משמר, 7 ביוני 1946
  5. ^ הימין דוחף את גרינבוים לפילוג, על המשמר, 11 באוגוסט 1948
אברהם יצחק גרינבוים

הרב אברהם יצחק גרינבוים הוא מייסד וראש ישיבת נהורא וישיבת זיו אור, ויו"ר קרן וולפסון העולמית. יו"ר תנועת הנוער 'אור ישראלי'.

אלוני יצחק

אַלּוֹנֵי יִצְחָק הוא כפר נוער באזור הצפון ליד גבעת עדה, מצפון לקיבוץ כפר גליקסון, השייך למועצה אזורית מנשה.

כפר הנוער הוקם בשנת 1948 על ידי יחיאל חריף, על מנת לקלוט ילדים ניצולי שואה מארצות אירופה. הוא נקרא על שמו של יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

כיום הכפר קולט ילדים מכל רחבי העולם מכיתות ז'- יב'. אלוני יצחק הוא פנימיה, אך לומדים בה גם תלמידי חוץ שחוזרים לביתם כל יום. בפנימיה כ-300 תלמידים מכל רחבי הארץ, ועוד כ-200 תלמידי חוץ, תושבי הסביבה הקרובה. 77.7% של בוגרי 2016 זכאים לבגרות.

הפנימייה קולטת נוער מהתפוצות, בתוכניות שונות של משרד החינוך, בהן הכרת הארץ ולימוד עברית.

בחירות 1952 לנשיאות ישראל

הבחירות השלישיות לנשיאות ישראל נערכו בכנסת ב-8 בדצמבר 1952, בעקבות פטירתו של הנשיא הראשון חיים ויצמן כחודש קודם לכן ב-9 בנובמבר. בתקופת הביניים שבין מותו של ויצמן לעריכת הבחירות, שימש יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק כנשיא בפועל.

דוד לאזר

ד"ר דוד לאזר (7 באוקטובר 1902 – 27 בנובמבר 1974) היה עיתונאי, עורך המוסף הספרותי ב"מעריב", זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960.

הבחירות לאספה המכוננת

הבחירות לאספה המכוננת, אשר התקיימו ב-25 בינואר 1949 (כ"ד בטבת ה'תש"ט), היו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. האספה המכוננת, ששינתה ייעודה והכריזה על עצמה כ"כנסת הראשונה", הייתה אמורה להיות הגוף שיחוקק את חוקתה של מדינת ישראל, ויתפזר. השלב הבא היה אמור להיות בחירות כלליות לגוף בעל אופי פרלמנטרי - הכנסת.נושא מרכזי בבחירות היה המתיחות בין מפא"י ומפ"ם, והשאלה העיקרית שעמדה בפני הבוחר הייתה האם להמשיך במלחמת העצמאות או לחתור להסכמים שישמרו על הגבולות הקיימים והפסקת הלחימה. במערכת בחירות זו ניצחה מפא"י, שהקימה קואליציה עם מפלגות המרכז והמפלגות הדתיות, והותירה את אנשי מפ"ם באופוזיציה.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

הממשלה הזמנית

הממשלה הזמנית של ישראל היא ממשלת ישראל שכיהנה מהקמת המדינה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר ה'תש"ח), ועד ל-10 במרץ 1949 (ט' באדר ה'תש"ט), מועד בו הוקמה הממשלה הראשונה, לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. חבריה היו אנשי מנהלת העם, שהוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני מ־12 באפריל, ובראשה עמד יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון.

הציונים הכלליים

הציונים הכלליים הייתה מפלגה ציונית בתפוצות אירופה, בארץ ישראל ובמדינת ישראל, מן הצד המרכזי בפוליטיקה בישראל התקיימה החל מראשית שנות השלושים ועד לשנות השישים. לאחר מכן הפכה למפלגה הליברלית שהיא חלק ממרכיבי הליכוד.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

ו' באלול

ו' באלול הוא היום השישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

ועד ההצלה של הסוכנות היהודית

ועד ההצלה, ובשמו המלא ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות היהודית, היה גוף שנוסד בארץ ישראל ב-22 בנובמבר 1942 על ידי הסוכנות היהודית במטרה להציל את יהודי אירופה, שהיו נתונים תחת הכיבוש הנאצי בתקופת השואה. בראש הוועד עמד יצחק גרינבוים, ועם חבריו נמנו נציגי הסוכנות, נציגי הועד הלאומי ונציגים מהמפלגות הציוניות השונות.

הרכבו של הוועד סימל את אחדותו של היישוב היהודי בארץ ישראל במאמץ להצלת יהודי אירופה. הוא החל לפעול באופן רשמי ב-31 בינואר 1943.

ועדת המצב

ועדת המצב הייתה ועדה שנוסדה על ידי הנהגת היישוב לקראת הקמת המדינה לשם הכנת הקמתו של מנגנון המדינה.

ועדת המצב הוקמה על ידי הנהלת הסוכנות היהודית ב-12 באוקטובר 1947. הוועדה מנתה שלושה־עשר חברים: דוד בן-גוריון (יו"ר), גולדה מאירסון, יצחק גרינבוים, משה שפירא, פרץ ברנשטיין, אליעזר קפלן, מאיר גרבובסקי, דוד רמז, דוד צבי פנקס, צבי לוריא, מרדכי שטנר, גאורג לנדואר ואברהם גרנובסקי. למזכיר הוועדה נתמנה זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל).על ועדת המצב הוטל להכין את הקמתו של מנגנון המדינה, משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים שיחליפו את השלטון הבריטי. הוועדה דנה בהכשרת כוח אדם למוסדות המדינה בהפעלת התחבורה, הנמלים ושדות התעופה.

הוועדה חולקה למספר ועדות, שהכינו, כל אחת בתחומה, את מוסדות המדינה העתידה לקום: כלכלה, שירות החוץ, חינוך, בריאות ושירותים סוציאליים, השלטון המקומי ומערכות המשפט והמשטרה. ועדה מיוחדת נתמנתה לענייני ירושלים.

תפקיד הוועדה הסתיים עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 והקמת המוסדות ומערכת השלטון של מדינת ישראל. זאב שרף נתמנה להיות למזכיר הממשלה הראשון, כמזכיר הממשלה הזמנית ולאחר מכן מזכיר ממשלות הקבע שבאו בעקבותיה.

ט' בכסלו

ט' בכסלו הוא היום התשיעי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט' כסלו היא פרשת וישלח, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת ויצא אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שלישי, שני או שבת.

טורים

טורים היה שבועון ספרותי עברי שיצא לאור בתל אביב בידי חבורת סופרים, משוררים, מתרגמים ועורכים. גיליונו הראשון נדפס בשנת תרצ"ג 1933, והאחרון, מס' 53, נדפס בשנת תרצ"ה 1935.

השבועון יצא לאור ללא ציון שם העורך. היוצרים המרכזיים שכתבו בו היו המשוררים אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, רפאל אליעז, אברהם חלפי, אבות ישורון, יחיאל פרלמוטר ואליהו מייטוס. מבין הסופרים היו בחבורה יעקב הורוביץ, ישראל זמורה, א"ד שפירא-שפיר, מנשה לוין, מיכל יצחק רבינוביץ' יצחק נורמן, יוסף סערוני ואחרים.

השבועון "טורים" הוקם כדי לנגח את חבורת ביאליק ששלטה בעולם הספרות העברית, ואת כתב העת "מאזנים" הוותיק, כלי הביטוי העיקרי של הסופרים מדורו של ביאליק. כמו כתבי עת אחרים, פרסם "טורים" מספר לא קטן של מניפסטים ותרגומים מספרות העולם בת הזמן.

בשנת תרצ"ח (1938) חודשה הופעתו של השבועון "טורים" לזמן קצר עד סוף שנת תרצ"ט (1939). אברהם שלונסקי היה העורך של הגרסה המחודשת. לחבורת היוצרים נוספו המשוררת יוכבד בת מרים, המשורר יונתן רטוש, המשורר משה ליפשיץ והפובליציסט יצחק גרינבוים, לימים שר הפנים של מדינת ישראל. לאחר כשנה התפזרה החבורה, הופעת השבועון פסקה, והיוצרים התארגנו בחבורות אחרות וסביב כתבי עת חדשים.

יצחק מאיר לוין

יצחק (איצ'ה) מאיר לוין (30 בינואר 1893 - 7 באוגוסט 1971) היה מנהיג אגודת ישראל, חבר הכנסת ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל.

ישיבת נהורא

ישיבת נהורא (תלמי אברהם) היא ישיבה תיכונית לתלמידים מרקע חרדי, חרדי מודרני השוכנת במבוא חורון. בראש הישיבה עומד הרב אברהם יצחק גרינבוים, המכהן גם כיו"ר קרן וולפסון בישראל.

מנהלת העם

מִנְהלת העם הייתה הקבינט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה לנהל את ענייני היישוב והמלחמה.

מנהלת העם הוקמה על פי החלטה של הוועד הפועל הציוני ב־12 באפריל 1948 לקראת הכרזת המדינה, לשם ניהול ענייני היישוב וניהול המערכה הצבאית, בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות שהתחוללה באותה עת. במנהלת העם היו 13 חברים והם: דוד בן-גוריון - היושב ראש, משה שרת (אז שרתוק), אליעזר קפלן, דוד רמז, פרץ ברנשטיין, יצחק גרינבוים, מרדכי בנטוב, אהרון ציזלינג, הרב יהודה לייב מימון (אז פישמן), פנחס רוזן (אז פליכס רוזנבליט), משה שפירא, בכור שלום שטרית, הרב יצחק מאיר לוין.

חברי מנהלת העם נבחרו מבין חברי מועצת העם בת 37 החברים שהוקמה באותו מועד לשמש כפרלמנט עד להקמת המדינה. בניגוד למועצת העם, במנהלת העם לא היו נציגים קומוניסטים או רוויזיוניסטים (עיקרון שיישומו נקרא בהמשך בלי חרות ומק"י).

הישיבה הראשונה של מנהלת העם התקיימה ב-18 באפריל 1948 בבית קק"ל בתל אביב, שם התקיימו כל ישיבות המועצה עד ה-14 במאי 1948, יום תום המנדט הבריטי. בישיבה השנייה שהתקיימה ב-26 באפריל 1948 הוחלט על חלוקת התיקים. תיקי המפתח היו: שר הביטחון - דוד בן-גוריון (בנוסף לתפקידו כיושב ראש), שר החוץ - משה שרת, שר הכספים - אליעזר קפלן.

ב-12 במאי 1948, באחד הכינוסים האחרונים של מנהלת העם בבית קק"ל, דנו בהצעתו של מזכיר המדינה האמריקאי, הגנרל ג'ורג' מרשל (שהוועד הערבי העליון דחה אותה כבר), בה הפציר בהנהגת היישוב לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה ולהכריז על הפוגה של 3 חודשים במלחמה, לאור אזהרתו כי אם תוכרז המדינה יתקפו אותה צבאות ערב ויכריעו אותה בשל חולשת צבאות היישוב היהודי למול הצבאות הסדירים של מדינות ערב, וכן כי המצב עלול להוביל למלחמה כלל-אזורית. לבסוף נתקבלה ההכרעה על הכרזת המדינה, שתיקרא בשם "ישראל", במועד שנקבע, עם תום המנדט הבריטי ב־14 במאי. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הדיונים. לפי תיאור אחד, שמקורו בספרו של זאב שרף מזכיר הממשלה הזמנית, ההחלטה עברה בעקבות לחצו של דוד בן-גוריון, ועל חודו של קול. לעומתם יש חוקרים כדוגמת מרדכי נאור ויגאל עילם המסתייגים מכך, וטוענים כי ההצבעה במינהלת העם לא הייתה על הכרזת המדינה אלא בנושא אחר - האם לקבוע מראש את גבולותיה על פי גבולות החלוקה וכי כול הנוכחים הסכימו על ההכרזה.

הוחלט אף לדחות את הצעת ההפוגה ולהימנע מלהכריז על גבולותיה של המדינה.

יום לפני הכרזת המדינה שלחה מנהלת העם הזמנות סודיות למוזמנים, בהן הם נתבקשו להגיע ביום שישי, 14 במאי 1948 בשעה 15:30 למוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד, לשם קיום טקס הכרזת העצמאות.

במגילת העצמאות שקרא דוד בן-גוריון בטקס, שהייתה מגילת היסוד של מדינת ישראל, הוכרז בין היתר כי מנהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של המדינה ומועצת העם הופכת להיות למועצת המדינה הזמנית, המוסד המחוקק של המדינה.

קרן וולפסון (זאב וולפסון)

קרן וולפסון (באנגלית: Wolfson foundation) היא קרן יהודית-חרדית אמריקאית. עד 2012 עמד בראשה זאב וולפסון, מייסד נס טכנולוגיות. כיום עומד בראשה הרב אברהם יצחק גרינבוים.

הקרן תומכת בפרויקטים הקשורים לחינוך יהודי בישראל, בארצות הברית, בצרפת ובמדינות אחרות. אחד הפרויקטים הבולטים שלה הוא פעילות אברכים בקרב האוכלוסייה החילונית בישראל. התקציב השנתי של הקרן הוא בסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים בשנה.

הקרן תומכת בעשרות כוללים הנמצאים ברובם בערים חילוניות. האברכים הנתמכים נדרשים לגור עם משפחתם בעיר, ללמוד במשך היום בכולל ובערב ללמוד עם חילוניים ומסורתיים. הקרן תומכת גם בפרויקטים בקרב יוצאי חבר המדינות. נציגותה המרכזית של הקרן בארץ נמצאת בירושלים.

לאחר פטירתו של זאב וולפסון עומדים בראשה כיום בניו ממשיכי דרכו.

יו"ר הקרן בישראל הוא הרב אברהם יצחק גרינבוים, ראש ישיבת נהורא.

שמורת אלוני יצחק

שְׁמוּרַת אַלּוֹנֵי יִצְחָק היא שמורת טבע השוכנת בדרומה של רמות מנשה, בין גבעת עדה מצפון לכפר גליקסון מדרום. השמורה שהוכרזה ב-18 בדצמבר 1969, משתרעת על-פני שטח של 157.3 דונם, מהם 124 דונם מוכרזים והיתר מאושרים.

השמורה עשירה בעצי אלון התבור שנותרו מיער השרון שכיסה עד מלחמת העולם הראשונה את מרבית שטחו של השרון, ולצידם עצי לבנה רפואי, עוזרר קוצני ואשחר ארץ ישראלי. לצד העצים צומחים בשמורה צמחים מטפסים דוגמת שרביטן, פואה מצויה ואספרג החורש, והיא עשירה בפריחת רקפות בעונה. בסתיו ובחורף פורחים בשמורה רקפת מצויה, כרכום חורפי, כלנית מצויה, עירית גדולה ועוד.

למעט מסלול מעגלי משולט בדרום השמורה, שלאורכו שלטי מידע אודות הצומח, אין בשמורה שירותים למטיילים, דוגמת ברזיות או פינות פיקניק. בקצה הדרום-מערבי של השמורה הוקמה בשנת 2003 פינת זיכרון לרויטל אוחיון ושני בניה, שנרצחו בפיגוע בקיבוץ מצר ב-10 בנובמבר 2002. בשמורה נמצאת גם אנדרטה לרצח השלושה מגבעת עדה בשנת 1938.

כמו כפר הנוער הסמוך לה ממזרח, השמורה קרויה על-שם יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל.

שרי הפנים בממשלות ישראל
יצחק גרינבוים • חיים משה שפיראישראל רוקחישראל בר-יהודהגולדה מאיריוסף בורגשלמה הללשמעון פרסיצחק חיים פרץיצחק שמיראריה דרעייצחק רביןעוזי ברעםדוד ליבאיאהוד ברקחיים רמוןאליהו סויסהנתן שרנסקיאלי ישיאריאל שרוןאברהם פורזאופיר פינס-פזרוני בר-אוןמאיר שטריתגדעון סערגלעד ארדןסילבן שלוםאריה דרעי סמל מדינת ישראל
חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוב • יצחק גרינבוים • אברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.