יצחק בן-נר

יצחק בן-נר (נולד ב-3 ביולי 1937) הוא סופר, עיתונאי, מחזאי, מבקר סרטים ושדרן רדיו ישראלי.

יצחק בן-נר
Zucky Crystal exhibition for the memory of Hanna Zemer יצחק בן נר (8357756848)

ביוגרפיה

בן נר נולד במושב כפר יהושע. למד בכפרו וסיים בו את התיכון. לאחר שירותו הצבאי, השלים את לימודיו, בספרות ובדרמה, באוניברסיטת תל אביב. הוא יצא לארצות הברית בשנת 1978 ושהה בה עד שנת 1980.

בן נר החל את דרכו ככותב בעיתוני ילדים כבר בגיל 14. אבל ספרו הראשון לילדים, "בעקבות מבעיר השדות", נדפס רק בשנת 1966, לאחר שהופיע ב"דבר לילדים", כסיפור בהמשכים. הספר יצא במהדורה מחודשת בשנת 1980.

בן-נר עבד שנים רבות כעורך ומגיש בגלי צה"ל. יזם וערך את המוסף הסאטירי "דבר אחר" בעתון "דבר" וכתב גם ב"הארץ", ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". כמו כן ערך והגיש תוכניות בטלוויזיה על ענייני קולנוע.

סרטי הקולנוע "עתליה", "משחקים בחורף", "רומן בהמשכים" ו"מתחם אויב" התבססו על יצירות שכתב.

ממחזותיו: "ניקול" (ב"הבימה"), "דוד אוגוסט" (מונודרמה), "ארץ רחוקה", "תעתועון" (מונודרמה, "הקאמרי", פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו), "בוקר של שוטים" (מונודרמה, תיאטרון בית ליסין, פרס שני בפסטיבל תיאטרונטו), "אורי מורי" (הקאמרי), "ככה אני פאם-פטאל" (פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו).

בשנת 1986, בן נר שיחק בסרט "מלכת הכיתה", עם אלון אבוטבול, בבימוי יצחק צפל ישורון, בתפקיד של מורה אידיאליסט שאשתו נפטרה.

בן נר זכה למספר פרסים ספרותיים, בהם פרס רמת גן, פרס עגנון, פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בקיץ 2013 הוציא את ספרו "האיצחקיה", מעין רומן אוטוביוגרפי[1], כספר אלקטרוני באתר הספרים המקוון, מנדלי מוכר ספרים ברשת.

בשנת 2015 הסיר את מועמדותו לפרס ישראל לספרות, במחאה על התערבות ראש הממשלה בנימין נתניהו בקביעת הרכב ועדות שופטי הפרס[2].

חיים אישיים

בן-נר נשוי ואב לשניים, מתגורר בתל אביב, בנו הוא האמן גיא בן-נר.

ספריו

  • האיש משם, רומן, הוצאת עם עובד 1967 (מהדורה מחודשת הוצאה ב-2016).
  • שקיעה כפרית, סיפורים, עם עובד 1976.
  • אחרי הגשם, סיפורים, כתר ספרים 1979.
  • ארץ רחוקה, רומן, כתר 1981.
  • פרוטוקול, רומן, כתר 1983.
  • מלאכים באים, רומן עתידני, כתר 1987.
  • תעתועון, רומן, כתר-עם-עובד-תרמיל 1989.
  • בוקר של שוטים, רומן, כתר 1992.
  • דובים ויער, רומן, כתר 1995.
  • מתחם אויב, רומן, כתר 1997.
  • עיר מקלט, רומן, עם עובד, 2001.
  • אף אחד עוד לא מת בהליכה, הוצאת ידיעות ספרים 2007[3].
  • המסע הלילי הארוך הביתה, קובץ סיפורים, עם עובד, 2013[4].
  • האיצחקיה, רומן אנטי-ביוגרפי, מנדלי מוכר ספרים ברשת 2013[5].
  • אני סובב לי במעגל ומתבונן סביב, בוסקילה מדיה[6].

ספרים לילדים

  • בעקבות מבעיר השדות, כתר 1967.
  • קישונה, עם עובד 1978.
  • ידידי עמנואל ואני, כתר 1980.
  • ג'ינס, כלבה לא מכנסיים, כתר 1991.

מחזותיו

פרסים שזכה בהם על כתיבתו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בן נר מכנה את הרומן "רומן אנטיביוגרפי, להרחבה שבעה לילות עמ' 23 15.11.2013
  2. ^ אור קשתי, הסופר יצחק בן-נר הסיר מועמדותו לפרס ישראל במחאה על התערבות נתניהו, באתר הארץ, 11 בפברואר 2013
  3. ^ סקירה: שמרית פלד, בריחתו האינסופית של הסופר, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2007
  4. ^ סקירה: שירה סתיוהפרות הקדושות והעייפות של יצחק בן-נר, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
  5. ^ סקירה: אברהם בלבןההווה הישראלי כפצע של יצחק בן-נר, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2013
  6. ^ אתר בוסקילה מדיה
  7. ^ נויה כוכבי ומיה סלע, אקו"ם יעניק פרס מפעל חיים לשלמה ארצי, דודו ברק ויצחק בן נר, באתר הארץ, 3 במרץ 2009
1937

שנת 1937 היא השנה ה-37 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1937 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

3 ביולי

3 ביולי הוא היום ה-184 בשנה (185 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 181 ימים.

אביבה קרינסקי

אביבה קרינסקי (גוברמן) (נולדה ב-14 במאי 1939) היא חוקרת ומבקרת ספרות ישראלית ועיתונאית.

אהרן אמיר

אהרן אמיר (7 במאי 1923 – 28 בפברואר 2008) היה משורר, מתרגם (בעיקר מאנגלית), עורך וסופר עברי ישראלי.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דבר אחר

"דבר אחר" היה מוסף סאטירי של עיתון "דבר", שהופיע מיולי 1983 עד אוגוסט 2004 (החל מ־1994 במוסף השבת של ידיעות אחרונות). "דבר אחר" הופיע אחת לשבוע, תחילה ביום רביעי ואחר כך ביום שישי. עד שעבר ל"ידיעות אחרונות" היה המוסף בשחור לבן; אחרי המעבר הופיע בצבע.

הקטעים הסאטיריים ב"דבר אחר" היו בדרך כלל בדמות פרודיה על מדורים אחרים בעיתונות, כגון מדורי החדשות, מאמר המערכת, פינת החידות והתשבצים, מכתבים למערכת ומודעות. לעיתים נכללה פרודיה נוספת, כגון פרודיה על הספר "הילד הזה הוא אני", שבו נכתבים השירים מפיו של ילד פלסטיני.

הכותבים הראשיים במדור היו: יאיר גרבוז, שלמה ניצן, דני קרמן, תומר קרמן, אביב אלחסיד ותרזה איזנברג. בשנים הראשונות כתבו בו גם יצחק בן נר ואהרן שמי. בנוסף, כתבו בו במשך השנים: אלי שרייבר, חיים באר, חנה רוט, דודו גבע, יוני להב ועוד.

רוב הכותבים היו בעלי השקפות שמאלניות, אולם הוא לגלג על שלל המפלגות והאישים הפוליטיים. המטרות הקבועות שלו היו פוליטיקאים, בעיקר מהימין והחרדים, שחיתות, לאומנות ועוד.

שם המוסף, "דבר אחר" הוא משחק מילים, הרומז מחד על האכסניה שבה התפרסם ("דבר"), ומאידך רומז בהתרסה לכינוי של בשר חזיר. החזיר נרמז גם בנזם המופיע בלוגו באות האחרונה, ורומז לביטוי "נזם זהב באף חזיר". במרכז הלוגו מופיעה דמותה של מדוזה מהמיתולוגיה היוונית.

מעל ללוגו נכתבה תמיד תחילת הסיסמה המרקסיסטית "פועלי כל העולם - התאחדו!" (שנלקחה מהמניפסט הקומוניסטי) עם תוספת שונה מזו המקורית (כמו: פועלי כל העולם – אם לא ב־אחד במאי אז בעשירי בו; פועלי כל העולם – שובו הביתה, אבא ואמא סולחים לכם).

התאריך שהופיע מתחת ללוגו היה התאריך העברי (מאוחר יותר נכתב הלועזי).

בשנת 1990, בעת שהתחולל התרגיל המסריח, צוירה במוסף קריקטורה שתקפה בצורה חריפה את כניעתה של מפלגת העבודה והליכוד לדרישות המפלגות החרדיות - נראתה שם לשון שמלקקת ישבן. בעקבות מחאות חריפות, פירסמה עורכת דבר חנה זמר תגובה שבוע לאחר מכן שבה הביעה התנצלות; עורכי '"דבר אחר" סירבו להתנצל, וכתבו באופן יוצא דופן מאמר רציני בזכות חופש הביטוי.

ב-1993 זכו שלמה ניצן, יאיר גרבוז, דני קרמן ותרזה אייזנברג בפרס סוקולוב לעיתונות כתובה, על "דבר אחר".

"דבר אחר" היה העיתון הסאטירי שהופיע במשך הזמן הארוך ביותר (מעל 20 שנה) מבין העיתונים הסאטיריים בישראל.

עיתונים סאטיריים שקדמו לו היו: "ציפור הנפש" (שכתבו בו דן בן אמוץ, חיים חפר ועמוס קינן מ־1964 עד 1965) ו־"ZOO הארץ" (של אפרים סידון, קובי ניב, ב. מיכאל וחנוך מרמרי) שיצא בתוך "העולם הזה" באמצע שנות ה־70 ולקט ממנו יצא בספר "ZOOארץ ZOO?".

לאחר שנפסקה הוצאת המוסף, החל "דבר אחר" להופיע באתר אינטרנט בעריכת תומר קרמן, בנו של דני קרמן, אך גם אתר זה פסק להופיע.

מהמוסף יצאו לאור ארבעה קבצים:

"דבר אחר", 1986 (הוצאת זמורה ביתן)

"דבר אחר לגמרי", 1988 (הוצאת עם עובד)

"אחיתופל בגבעה", 1990 (הוצאת עם עובד)

"דבר אחר - הספר הרביעי", 1994 (ספרית מעריב)

דיסטופיה

דיסטופיה (באנגלית: Dystopia) היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. בספרות ובקולנוע, חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או בדיקטטורה שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעיתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעיתים קרובות משלבות בתוכן (באופן מודע) מגמות חברתיות קיימות מוקצנות.

יצירות דיסטופיות רבות נכתבו כאזהרה או כסאטירה המראה איך מגמות חברתיות נוכחיות מתפתחות עד לתוצאה המבעיתה ובכך מהוות קריאה לשנות כיוון (בהתנהגות פוליטית, התפתחות טכנולוגית ועוד). רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור, אנרכיה או חוסר במשאבים.

במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסוטפיות רבות.

דיתה גרי

דיתה גרי (נולדה ב-5 ביוני 1951) היא יוצרת קולנוע שמתמחה בתחום התסריטאות: כתיבת תסריט, עיבוד ועריכת תסריט. בעבר הייתה גם מורה לתסריטאות.

הדאר

הדֹאר היה עיתון עברי שיצא לאור בארצות הברית בין השנים 1921 ל-2005 בחסות ההסתדרות העברית באמריקה.

העיתון נוסד בשנת 1921 כעיתון יומי, ולאחר שנה החל לפעול כשבועון. בשנות התשעים החל לצאת פעם בשבועיים ואחר כך כירחון ולבסוף כרבעון, בשיתוף עם ההיברו קולג' בבוסטון. בשנת 2005 נסגר עקב קשיים כלכליים.

עורכו הראשון היה מרדכי ליפסון, עם מערכת קולקטיבית (שמעון ברנשטיין, יום-טוב הלמן מנחם ריבולוב). משנת 1923 ועד מותו ב-1953 ערך את העיתון מנחם ריבולוב; בין השנים 1953–1958 משה מייזלש-עמישי; בשנת 1958–1959 חיים ליף, כעורך זמני; בין השנים 1959–1969 משה ינון; בין השנים 1970–1985 היה העורך יצחק עברי; אחריו, משנת 1985, העורך היה שלמה שמיר, עם העורכת הספרותית יעל פלדמן.

בשנת 2002 התמנה לעורך פרופ' לב חקק והוא ערך את "הדאר" עד סגירתו. כתב העת הפך לרבעון במתכונת חדשה וביריעה רחבה. הגיליונות היו חדשים בצורתם ובתוכנם והם כללו פרוזה, שירה, מחקרים בספרות עברית, לשון, אומנות יהודית, חינוך, מאמרים על הקהילה היהודית באמריקה, על העולם היהודי ועל ישראל, עולם המקרא, ביקורת ספרים, הזיכרון היהודי, עדות ישראל. בגליונות אלה השתתפו יוצרים חשובים מאמריקה ומישראל. בין המשתתפים מישראל היו א.ב. יהושע, משה שמיר, אהרן מגד, יצחק בן-נר, שמואל ורסס, אביב עקרוני, צבי צמרת, אמנון לורד, נורית גוברין וגרשון שקד.

לאחר סגירת "הדאר" החל לב חקק משנת 2006 והלאה לערוך את "הדור: השנתון העברי של אמריקה", המופיע כל שנה כספר ובו משתתפים יוצרים וחוקרים חשובים מישראל ומאמריקה.

טלילה לוי בן-זכאי

טלילה לוי בן-זכאי (נולדה ב-3 בדצמבר 1930) היא שחקנית תיאטרון, עיתונאית ותסריטאית ישראלית.

להיטון

להיטון היה שבועון ישראלי בתחום המוזיקה והבידור הקל, שיצא לאור מ-1969 ועד 1991.

נכון לעכשיו

נכון לעכשיו היא תוכנית רדיו ששודרה בגלי צה"ל בשנות ה-80 וה-90, ועסקה בענייני אקטואליה.

התוכנית החלה להיות משודרת בשנת 1981 כתוכנית אקטואליה יומית המשודרת בשעות הבוקר. מגישה הראשון היה יצחק בן-נר, ובמשך 11 שנים הגיש אותה רפי רשף. מגישים נוספים של התוכנית היו קובי מידן ואברי גלעד שהחלו לשדר יחדיו את התוכנית לאחר עזיבתו של רשף.

בשנת 1988 לאחר שברח האסיר הרצל אביטן מן הכלא, הוא התקשר למערכת התוכנית בדרישה לשוחח עם רפי רשף. אביטן הועלה לשידור, והציג תנאים לפיהם יסגיר את עצמו. לבניין גלי צה"ל נשלחו ניידות משטרה, למקרה שאביטן יתקרב לבניין התחנה.

בתוכנית שולבה פינה מוזיקלית, "תו השעה" בהגשתו של יואב קוטנר, בה על המאזינים היה לזהות שיר שממנו נוגנו צלילים אחדים בלבד. על כל טעות של מאזין שעולה לשידור, עלה סכום הפרס.

פינה נוספת בתוכנית הייתה "איש המסתורין", בה על המאזינים הוטל לזהות אישיות, בעזרת רמזים שניתנו.

אות הפתיחה של התוכנית היה "pra vose" של ההרכב "Seawind".

עתליה (סרט)

עתליה הוא סרט דרמה ישראלי. הסרט מבוסס ברובו על סיפור מאת יצחק בן-נר.

פרס ברנשטיין

פרס ברנשטיין הוא פרס שנתי המוענק ליוצרים צעירים בתחומי השירה, הספרות והמחזאות. כספי הפרס נובעים מעזבונו של מרדכי ברנשטיין, שהוריש את כספו להקמת קרן על שמו לעידוד יוצרים צעירים עד גיל 50.

הפרס מוענק החל משנת 1978 ליוצרים בארבע קטגוריות:

רומן עברי מקורי. (מחולק בכל שנה, פרס בסך 50,000 ש"ח)

ספר שירה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)

מחזה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)

ביקורת ספרותית. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 15,000 ש"ח)בכל קטגוריה קיימת ועדה המורכבת מאנשי מקצוע והיא קובעת את שמות הזוכים.

הפרסים מוענקים על ידי "האגודה להענקת פרסים ספרותיים ואחרים על שם מרדכי ברנשטיין", המנוהלת על ידי "התאחדות הוצאות ספרים בישראל".

פרס ירושלים

פרס ירושלים ניתן על ידי עיריית ירושלים בנושאים שונים. קיימים פרסים בנושא: ספרות (הניתן החל משנת 1963), ספרות תורנית, ארכאולוגיה, מפעל חיים ועוד.

בשנת 1998 הוחלט על הרחבת התחומים בהם מחולק הפרס, ועל מתן פרס דו שנתי מיוחד בתחום הפרוזה ובתחום השירה, כמו גם פרסים נפרדים בתחומים נוספים כגון חינוך, אזרחות טובה, ציור, פיסול ואדריכלות. ועדת מתן הפרס ממונה מחדש מדי שנה.

רומן בהמשכים (סרט)

רומן בהמשכים הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1985 בבימויו של עודד קוטלר.

התסריט נכתב על ידי יצחק בן נר ומבוסס על סיפורו "רומן זעיר" המופיע בקובץ הסיפורים "שקיעה כפרית" (1976).

העלילה מתרחשת ערב המהפך בשנת 1977 ובמרכזה עורך הדין "אפי" אבידר, אשתו הראשונה והשנייה. ברקע - הידרדרות מוסרית במפלגה (המערך) המסתיימת בהודעתו של יצחק רבין על התפטרותו.

בסרט משחקים שלושה ממשפחת טופול: חיים טופול ולצידו אשתו גליה ובתו ענת.

שמואל הספרי

שמואל (שמוליק) הספרי (נולד ב-26 באוגוסט 1954) הוא מחזאי, תסריטאי, מנהל אמנותי ובמאי ישראלי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.