יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926) היה לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

Yitshak arad 2016
יצחק ארד 2016
Yizhak arad
יצחק ארד

ביוגרפיה

ילדות ונעורים - פרטיזן במלחמת העולם השנייה

Yitzhakarad
יצחק ארד (בצד שמאל למעלה) וקבוצת פרטיזנים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ארד נולד כ"יצחק רודניצקי" בעיירה שווינציאן, כיום בליטא. הוא למד בבתי ספר תרבות ויבנה בליטא ובצעירותו היה שייך לתנועת "הנוער הציוני". הוא עבר עם הוריו לוורשה, בה למד בבית ספר תיכון תחכמוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ורשה בידי הנאצים נמלט עם אחותו לאחר שלושה חודשים חזרה לשוויינצ'אן שבליטא. ביוני 1941, בעקבות מבצע ברברוסה, מצא את עצמו שוב תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה ואחר כך עבר, כמו שאר היהודים, לתחומי הגטו בעיר. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר 1943 ברחו חברי הקבוצה אל יער נארוץ' והצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית על שם צ'פאייב באזור וילנה[1], ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד נאלץ להתמודד עם האנטישמיות של חבריו לנשק. פרט לחדירה לגטו וילנה באפריל 1943 על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת, אבא קובנר, שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי הצבא האדום, כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם בבלארוס, תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיו עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם הבריחה לאיטליה[2].

הפלמ"ח וצה"ל

בדצמבר 1945 עלה ארד לארץ ישראל במסגרת תנועת ההעפלה, באוניית המעפילים "חנה סנש", והתגורר בקיבוץ יגור. בתחילת שנת 1946 התגייס לקורס טיס של הפלמ"ח וקיבל רישיון טיס בריטי. במקביל הוא הדריך מניסיונו כפרטיזן בקורס קציני חבלה של הפלמ"ח באשדות ובאפיקים. הוא שירת כטייס בתחילת מלחמת העצמאות ובין השאר טס לגוש עציון לאחר ששיירת נבי דניאל הותקפה. הוא היה אמור לצאת לקורס טיס על מטוסי מסרשמיט בצ'כוסלובקיה, אולם לאחר שהתברר כי הוא עיוור צבעים הוא עבר להיות קצין החבלה של חיים לסקוב במבצע נחשון. עם הגדוד החמישי של הפלמ"ח לחם בקרבות בירושלים ולקראת סוף המלחמה השתתף במבצע חורב. לאחר המלחמה עבר לגדוד 9 כמפקד פלוגה והתקדם בסולם הדרגות והתפקידים בחיל השריון. עם סיום מבצע סיני קיבל את הפיקוד על גדוד שריון שמפקדו נפל בקרב. שימש מ"מ קצין שריון ראשי, קצין אג"ם של גייסות השריון, סגן מפקד חטיבה, מדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, ראש מה"ד אימונים. בזמן מלחמת ששת הימים שהה בלימודים והיה ללא תפקיד צבאי מוגדר, אך סייע ליצחק חופי בעבודתו כמפקד מחלקת המבצעים במטכ"ל. אחרי המלחמה שימש ראש מטה אוגדת מילואים. הוא עשה תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בנושא השואה[2] אותו קיבל ביוני 1968[3].

ביולי 1968[4] נתמנה לקצין חינוך ראשי, ובכך היה הראשון שהגיע לתפקיד זה מפיקוד ביחידות שדה. בתפקידו נאלץ ארד להתמודד עם המציאות החדשה של המצאות חיילים הרחק ממקומות מגוריהם בעקבות מלחמת ששת הימים והוא נתן עדיפות לדאגה לחינוך ובידור לחיילים קרביים[5] ולהסברת עמדת ישראל לחיילים העומדים בחזית, תוך הדגשה שהסכסוך הישראלי ערבי אינו תוצאה של מלחמת ששת הימים אלא מקורו 50 שנה קודם לכן[6]. ארד פרש מצה"ל ב-1972 בדרגת תת-אלוף, אך שב לשירות בן שלושה חודשים במהלך מלחמת יום הכיפורים והיה אחראי לאימון לוחמי שריון לפני צאתם לחזית.

קריירה אקדמית, הנצחת השואה

לאחר סיום הפרק הצבאי בחייו החל ארד בקריירה אקדמית. ארד הרצה על היסטוריה יהודית באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט עשה בבית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג באוניברסיטת תל אביב תחת הנחייתו של פרופסור דניאל קארפי, אותו קיבל בשנת תשל"ד 1974. נושא עבודת הדוקטורט היה: "שואת יהודי וילנה ומאבקם נוכח הכליון".

הוא חקר את מלחמת העולם השנייה ואת השואה, ופרסם ספרים רבים בנושאי השואה, הן כסופר והן כעורך. בין המפעלים החשובים שבהם השתתף, הוצאת האנציקלופדיה של השואה, מחקר מקיף בחמישה כרכים, שיצא לאור בשנת 1990.

ארד שימש כיושב ראש הנהלת יד ושם בין השנים 1972 ל-1993. גם לאחר פרישתו המשיך לעסוק בענייני המוסד, תוך שהוא נותן ייעוץ ותמיכה אקדמית.

בשנת 2004 העניק מוסד יד ושם לארד את "פרס הזיכרון על שם יעקב בוכמן" המוענק מדי שנה לסופרים, אמנים וחוקרים העוסקים בהנצחת השואה. ארד זכה בפרס על ספרו "תולדות השואה - ברית המועצות והשטחים המסופחים".

ביבליוגרפיה

בעברית

  • יצחק ארד, שואת יהודי ברית-המועצות, משואה, 2001, עמ' 9–44
  • יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תשל"ו 1976.
  • השואה בתיעוד - מבחר תעודות מקוריות על חורבן יהודי גרמניה, אוסטריה, פולין וברית-המועצות, עורכים יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות. הוצאת יד ושם, 1978.
  • יצחק ארד, טרבלינקה - אבדן ומרד, הוצאת עם עובד, 1983.
  • יצחק ארד, "מבצע ריינהארד": מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, הוצאת יד ושם, 1985.
  • האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, עורך ישראל גוטמן, 1990 (חבר מערכת).
  • יצחק ארד, הפתרון הסופי: התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד, משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה ויד ושם, 1992.
  • תולדות השואה בתמונות, עורך יצחק ארד, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרית הפועלים, יד ושם, 1992.
  • יצחק ארד, תולדות השואה, ברית המועצות והשטחים המסופחים, הוצאת יד ושם, 2004.
  • יצחק ארד "נעורים בלחימה: מגיא החורבן להר-אל" הוצאת מערכות 1978
  • יצחק ארד, בצל הדגל האדום - יהודי ברית-המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית, הוצאת משרד הביטחון, יד-ושם ועמותת "יד לשריון", 2008. הספר זיכה אותו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
  • יצחק ארד, חורט בזיכרון: לוחם, שורד, מנציח, הוצאת יד ושם וידיעות ספרים, 2016.

באנגלית

כמחבר

  • The partisan : from the Valley of Death to Mount Zion (1979)
  • Ghetto in flames : the struggle and destruction of the Jews in Vilna in the Holocaust (1980)
  • Belzec, Sobibor, Treblinka : the Operation Reinhard death camps (1987)

כעורך

  • Documents on the Holocaust: selected sources on the destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland, and the Soviet Union (1982, rev. 1989, 1999) with Israel Gutman and Abraham Margaliot
  • The Einsatzgruppen reports: selections from the dispatches of the Nazi Death Squads’ campaign against the Jews July 1941-January 1943 (1989) with Shmuel Krakowski and Shmuel Spector
  • Pictorial History of the Holocaust (1990)
  • Ponary diary, 1941-1943 : a bystander’s account of a mass murder, by Kazimierz Sakowicz (2005, from the Polish)

לקריאה נוספת

כמה מן המאמרים שפרסם בכתבי עת שונים:

  • מפרשת חיים אחת, זכרונות, נדפס בילקוט מורשת, י'ד, תשל'ב 1972.
  • שוד רכוש היהודים בשטחי ברית-המועצות הכבושים בידי גרמניה הנאצית, נדפס ביד ושם, כ'ט, תשס'א, 2001.
  • רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני 1941–1944, נדפס בדפים לחקר השואה, י"ז, תשס"ג 2002.

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ שמשון עופר, מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים, דבר, 1 ביולי 1968
  2. ^ 2.0 2.1 שמשון עופר, מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים - המשך, דבר, 1 ביולי 1968
  3. ^ מקבלי תארים ותעודות באוניברסיטת תל אביב - תשכ"ח, דבר, 12 ביוני 1968
  4. ^ מסיבה לאל"מ בראון ולאל"מ י. ארד, דבר, 11 ביולי 1968
  5. ^ נחום ברנע, התותחים מגרשים את המוזות, דבר, 21 במרץ 1969; נחום ברנע, המשך - התותחים מגרשים את המוזות, דבר, 21 במרץ 1969; נחום ברנע, המשך - התותחים מגרשים את המוזות, דבר, 21 במרץ 1969
  6. ^ עדיפות לחיילים בקוים הקדמיים להכינם לעמידה איתנה, דבר, 16 ביוני 1969
11 בנובמבר

11 בנובמבר הוא היום ה־315 בשנה (316 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 50 ימים.

בור הריגה

בור הריגה (בגרמנית: Tötung Grube) הוא שיטת רצח המונים, שבוצעה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, והייתה שכיחה בעיקר בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה ובשטחי מזרח אירופה, באזורים שנכבשו על ידי הנאצים בשטחי ברית המועצות (שכללו את מזרחה של פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בין שאר אתרי בורות הירי ידועים באבי יאר, שבו נרצחו יהודי קייב והסביבה; פונאר, שבו נרצחו יהודי וילנה; והפורט התשיעי בקובנה. בתקופת השואה נרצחו כמיליון וחצי יהודים בשיטה זו.

בלז'ץ

מחנה ההשמדה בֶּלְזֶ'ץ (בגרמנית: Vernichtungslager Belzec) היה הראשון מבין מחנות ההשמדה הנאציים שפעלו במסגרת "מבצע ריינהארד". המחנה הוקם בפולין הכבושה, בשטח ה"גנרלגוברנמן", כקילומטר דרומית לתחנת הרכבת בכפר בלז'ץ (Bełżec), על קו לובלין-לבוב. רק כ-30 אנשי אס אס הפעילו אותו, ולפחות 434,508 יהודים מצאו בו את מותם. ידוע רק ניצול אחד, רודולף רדר, ששרד את השואה ומסר עדות על הנעשה במחנה. שני שורדים נוספים מהמחנה, היו חיים יצחק הירשמן ושרה ריטרבאנד אשר עלתה לישראל.היעדרם של ניצולים הוא אחת הסיבות להיותו של המחנה מן הפחות ידועים.

גטו וילנה

גטו וילנה היה גטו גדול בווילנה שבליטא שהוקם על ידי הנאצים.

האנציקלופדיה של השואה

האנציקלופדיה של השואה, בעריכת פרופ' ישראל גוטמן, יצאה לאור בשנת 1990 בהוצאת יד ושם, ידיעות ספרים וספרית פועלים בשתי מהדורות במקביל - בעברית ובאנגלית. למהדורה העברית שישה כרכים ולאנגלית ארבעה.

האנציקלופדיה כוללת מאות ערכים, איורים, מפות ורשימות ביבליוגרפיות. כן כוללת האנציקלופדיה מפתח מונחים. במהדורה העברית המפתח (בסוף כרך שש) מכיל רשימות דו-לשוניות של שמות אנשים, מקומות וארגונים. לאנציקלופדיה מצורפים נספחים שונים, ביניהם: נספח כרונולוגי, נספח סטטיסטי של קורבנות השואה, רשימת דרגות צבא ואס אס, רשימת ראשי תיבות וקיצורים לועזיים.

חלומות (יצירת מחול)

חלומות היא יצירת מחול שבאה כתגובה של אנה סוקולוב לזוועות השואה, כפי שצפו ועלו במהלך משפט אייכמן. היצירה הועלתה לראשונה בניו יורק בשנת 1961, ומאוחר יותר הועלתה בישראל על ידי התיאטרון הלירי בביצוע להקת בת שבע ולהקת קול ודממה.ביצירה זו משתמשת סוקולוב באמצעים שונים, כגון: גבר שרץ מבלי לברוח; הושטת יד מבלי לגעת; משחק נטול רגש; זעקה ללא קול; 6-8 רקדנים לבושים בבגדים אפורים ופשוטים; רקדנית שמטפסת מעל ראשי הגברים הצועדים; בחורים קפואי מבט ורגש; בחורים שפוסעים מירכתי הבמה עד לקדמתה כשאישה צועדת מעליהם ודורכת על כתפיהם כחולמת להגיע רחוק; שלוש נערות שהגרמנים לקחו את גופן אבל לא את נשמתן, המסומלת באמצעות פרח קטן ואדום החבוי באגרופיהן הקמוצים; ילדה הלבושה בשמלה לבנה מאוד פשוטה שמרימה את ראשה מעלה ואת ידיה לצדדים ומתמוטטת אל זרועות האימה. בקטעים מסוימים נעשה שימוש גם במוזיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך, אנטון וברן, תיאו מסרו.

טבח פונאר

טבח פונאר (Ponary massacre) היה רצח המוני של עד 100,000 אנשים על ידי אנשי האס דה ואנשי האס אס הגרמנים ומשתפי פעולה ליטאים במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה באזור הכיבוש הנאצי "נציבות הרייך אוסטלנד". הרציחות החלו לאחר תחילת מבצע ברברוסה, ונערכו בין יולי 1941 לאוגוסט 1944 בקרבת תחנת הרכבת בפונאר, אשר כיום הוא פרוור של העיר וילנה בירת ליטא. כ-70,000 יהודים נרצחו בפונאר, ולצדם עד 20,000 פולנים ו-8,000 שבויי מלחמה סובייטים, שרובם הובאו לשם מווילנה.במלחמת העולם השנייה והשואה, הפכו ליטא והמדינות הבלטיות למקומות הראשונים מחוץ לפולין הכבושה שבהם החלו הנאצים לרצוח יהודים כחלק מהפתרון הסופי. מתוך 70,000 היהודים שחיו בווילנה רק 7,000 (או 10%) שרדו את השואה. מספר התושבים נכון ליוני 1941 היה 80,000 יהודים, או כמחצית מאוכלוסיית העיר. לפי אנציקלופדיית השואה מעל לשני שלישים מהם, או לפחות 50,000 יהודים, נרצחו לפני סוף 1941.

טרבלינקה

טְרֶבְּלִינְקָה (בגרמנית: Treblinka) הנמצא באיזור מרוחק מישוב אך בקרבה יחסית לעיר וורשה (כשעה וחצי ברכבת), הוא הגדול מבין שלושת מחנות ההשמדה שהופעלו על ידי האס אס במסגרת מבצע ריינהרד להשמדת יהדות פולין (בלז׳ץ, סוביבור וטרבלינקה).

הרציחות במחנות אלו היו חלק מהשמדת יהודי אירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה ("הפתרון הסופי"). אומדן כל הנספים בטרבלינקה נע בין 870,000 ל-880,000 בני אדם, מהם 99.5% היו יהודים ורוב הנותרים צוענים. שטח המחנה הקטן, ומבנהו, הוכיחו כבר במשפט אייכמן, שהמחנה נועד להשמדה, והחזיק בחיים מספר קטן של יהודים לעבודה בניצול שאריות היהודים - ביגוד, חפצי ערך, נעליים, שיני זהב ואף השיער שלראש המומתים. במקום הופעל תא גז המופעל ככל הנראה בדיזל, וכן הומתו חולים בירי. הגופות הושארו בבורות ענק במרכז אזור ההשמדה בהמחנה, אך לאחר המפלה הגרמנית בסטלינגרד, החלו בשריפת הגופות ומחיקת הראיות לנעשה שם. בעקבות מרד שפרץ במקום הצליחו כמאתיים אסירים להימלט ומיעוטם שרד את הבריחה. לאחר המרד המחנה פורק ונחרש, אך נותרו תמונות שמפקד המחנה צילם וכן מידע ארכיאולוגי ועדויות הניצולים. מפקד המחנה וסגנו הוסגרו מדרום אמריקה וישבו בכלא, אך מפקד הכלא שוחרר מסיבות בריאות ומת בביתו.

יהדות ברית המועצות

יהדות ברית המועצות מתייחסת ליהודים שהתגוררו בשטחי המדינה הסובייטית בתקופת קיומה בין 1922 ל-1991. היא מנתה קהילות רבות ושונות במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן – הן מנו אשכנזים במוצאם, שהיוו למעלה מ-90%, לצד בוכרים, ג'והורים, גאורגים, קרימצ'קים וקראים – אך חוויית החיים וההשפעות התרבותיות הסובייטיות היו משותפות לכלל האוכלוסייה היהודית. משטר הקומוניסטי דיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ולאורך מרבית שנותיו ניהל מדיניות אנטישמית למעשה ויחסיו עם מדינת ישראל היו עוינים.

מבצע ריינהרד

מבצע ריינהרד (בגרמנית: Aktion Reinhardt) היה שלב מרכזי בביצוע השמדת היהודים בשואה. לאחר ניסיונות בהשמדת היהודים בבורות המוות וההמתה בגז ובמשאיות גז במחנה חלמנו, הופעלו שלושה מחנות השמדה - בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה, תחת הנהלה מרכזית שפעלה בלובלין, ובמסגרת זו הפכה השמדת היהודים לריכוזית, מתוכננת ותעשייתית בהיקפה ובאופייה. במסגרת המבצע נרצחו בעיקר יהודי הגנרלגוברנמן, החלק המרכזי של פולין, אך גם רבים אחרים ממדינות שונות באירופה הנתונה לשלטון הנאצים כגרמניה, אוסטריה, הולנד, סלובקיה וצ'כיה. במהלך ההשמדה במחנות מבצע ריינהרד נרצחו 1,700,000 בני אדם, רובם המוחלט יהודים. קצב ההשמדה במבצע ריינהרד היה "רצח העם המהיר במאה ה-20".

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית: United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי הממוקם בקרבת המול בעיר וושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה. הוא פועל מאז 1993.

מחנה עבודה

מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה.

מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכו'.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

משאית גז

משאיות גז (בגרמנית: Gaswagen) היוו אחד מאמצעי ההשמדה של היהודים על ידי הנאצים במסגרת "הפתרון הסופי".

פרס יגאל אלון

פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי מוענק החל משנת 1982 מדי שנה ביום מותו של יגאל אלון. הפרס מוענק ליחיד, גוף או ארגון על מפעל או מעשה שהם מופת לעשייה חלוצית ותרומה ליצירה ולחברה בישראל. הפרס מוענק על ידי "אגודת דור הפלמ"ח". זוכי הפרס נבחרים על ידי ועדה מיוחדת.

קאפו

קאפו (בלעז: Kapo) הוא אסיר בתקופת השלטון הנאצי שהיה ממונה מטעם הנאצים לפקח על אסירים אחרים במחנה ריכוז.

שואת יהודי ליטא

שואת יהודי ליטא התחוללה בחודשים יוני עד דצמבר 1941. המעטים ששרדו מקרב יהדות ליטא היו הנמלטים ליערות ואותם שהצליחו להסתתר אצל קרובים ליטאים. על פי מחלקת הסטטיסטיקה הליטאית ליטא מנתה בין 203,000 ל-207,000 יהודים עד ה-1 בינואר 1941. על פי ספרות המחקר, אוכלוסיית היהודים בליטא מנתה כמאתיים ועשר עד מאתיים ועשרים אלף נפש. מספר היהודים ששרדו בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בליטא בתום המלחמה נאמד בכ-8,000 נפש.הרציחות ההמוניות של היהודים בליטא היו תקדים בהיסטוריה של ליטא, במספר הרוגים הרב בזמן כה קצר.

שואת יהודי צרפת

שואת יהודי צרפת היא ריכוזם של עשרות אלפי יהודים צרפתיים במחנות ריכוז בצרפת וגירושם על ידי שלטונות צרפת ואנשי אס אס גרמניים למחנות השמדה במזרח אירופה כחלק מהשואה שהתרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה.

תא גזים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

קציני חינוך ראשיים (קח"ר) תג חיל חינוך.svg
יוסף קריבאהרן זאבמרדכי בר-און • יצחק ארד • שאול גבעוליבצלאל אמיראבנר שלואבי זהריוסף אלדרנחמיה דגןאהוד גרוסשלום בן-משהאברהם עשהאלרן גלינקאאלעזר שטרןאילן הרריאלי שרמייסטראבנר פז צוקצביקה פייראיזן
השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארד • חנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.