יצחק אברבנאל

רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל או דון איסק אברבנאל (בספרדית: Don Isaac Abravanel, בפורטוגזית: Dom Isaac Abravanel; ‏14371508[1]) היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בחצי האי האיברי שפעל ללא הצלחה לביטול גזירת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה ובתפקידיו כשר האוצר של ממלכות פורטוגל קסטיליה, אראגון ונאפולי.

רבי יצחק בן יהודה אברבנאל
Don Isaac Abravanel
Isaac Abrabanel
כינוי דון איסק אברבנאל
מקום קבורה איטליה פדובה, איטליה
מדינה פורטוגל 1578 ממלכת פורטוגל
השתייכות רבני פורטוגל, רבני ספרד (בעיקר קסטיליה ואראגון), רבני איטליה
תחומי עיסוק תנ"ך, אמונה, השקפה, פילוסופיה
תפקידים נוספים שר אוצר, מדינאי
רבותיו רבי יוסף בן אברהם חיון
תלמידיו בנו, רבי דון יהודה אברבנאל
חיבוריו פירוש לתנ"ך, "זבח פסח" על הגדה של פסח, "מגדל הישועות", "מעייני הישועה", "משמיע ישועה", "ישועות משיחו", "ראש אמנה" "עטרת זקנים" "צורת היסודות"

קורות חיים

דון יצחק היה בן למשפחת אברְבֶנְאֵל (או "אַבְּרַבַנְאֵל" - הוא עצמו כתב כי שם משפחתו "אברבניאל"), משפחת אצולה יהודית עתיקת יומין ששורשיה נעוצים באזור ספרד ופורטוגל.[2] יחוסה של המשפחה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. יש הדורשים את משמעות השם: אָב-רָב, בֵּנ-אֵל. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה.[3] בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל ואחייניתו בנבנידה אברבנאל, נדבנית ואשת עסקים שישבה בנאפולי.

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון שבפורטוגל לדון יהודה. הוא למד תורה מרבו המובהק, רבי יוסף בן אברהם חיון, ובנוסף, למד פילוסופיה אצל רבי יוסף אבן שם טוב[4] לפי הספרים שהיו ידועים בימיו. בנערותו, חיבר את הספר "עטרת זקנים", הכולל ביאור לפרשת "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" שבפרשת כי תשא.[5] יחד עם חיבור זה חיבר גם את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וכן על ההשגחה הפרטית, הישארות הנפש ויסודות הדת. הוא החל לכתוב פרוש לספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך נאלץ לעזוב את עבודתו הספרותית בגלל בחירתו לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי, מלך פורטוגל (משרה אותה מילא קודם לכן אביו דון יהודה).

דון יצחק סייע לפדיון 250 שבויים יהודים אשר נמצאו בעיר ארזילה (Arzila) במרוקו עם כיבושה על ידי הפורטוגזים בשנת 1471. הוא אסף כסף לפדיונם, דאג למחסורם במשך שנתיים, עד אשר נקלטו בספרד. בשנת 1483 העלילו עליו כי הוא עומד לבגוד במדינתו, פורטוגל. ולכן ביקש מקלט בטולדו בספרד, מושב משפחתו בעבר, משם ניסה להסביר למלך פורטוגל ז'ואו השני את חפותו. הדבר לא עלה בידו והמלך החרים את כל רכושו. באותה התקופה חידש את כתיבת הפירוש לתנ"ך, וסיים את חיבור הפירושים לספרים: יהושע, שופטים ושמואל. במהלך החיבור של פירושו לספר מלכים נקרא על ידי המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה שמינו אותו לתפקיד שר האוצר של הממלכות קסטיליה ואראגון. בתפקיד זה שרת שמונה שנים.[3]

בשנת 1492 השתדל אצל הזוג המלכותי מקסטיליה ואראגון לביטול גזירת גירוש ספרד ואף הציע בשם יהדות ספרד מתת סתר, לשווא. וכך כתב בהקדמתו לפירוש בספר מלכים:

בעת היותי שם אני בחצר בית המלך יגעתי בקראי [...] אל המלך פעמים שלש [...] לאמר הושיעה המלך למה תעשה כה לעבדיך [...] וכמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישיב מפני כל. והמלכה עומדת על ימינו לשטנו...

עם גירוש ספרד, גלה עם משפחתו לאיטליה, והתיישב בעיר נאפולי. גם שם מונה לשר האוצר. בשנת 1495 נאלץ להימלט לסיציליה וכל רכושו הוחרם. בהמשך הגיע לאי קורפו ללא כל רכוש. בשנת 1496 עבר למונופולי, עיירה ליד בארי. כאן סיים בערב פסח 1496 את כתיבת ספרו "זבח פסח". בשנת 1503 נקרא לוונציה, שם ניסה לפשר בין מנהיגי העיר לבין סוחרי פורטוגל בנושא המסחר בבשמים, שם גם נפטר בגיל 71. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הישן בפדובה. המצבה על קברו נהרסה בשנת 1509.[3]

בשנים שלאחר מכן, התיישבו בני משפחתו בהולנד, אנגליה ובאימפריה העות'מאנית.[3] חלקים ממשפחת אברבנאל עלו לארץ ישראל באמצע המאה ה-19 והיו מהראשונים לצאת מחומות העיר העתיקה לשכונות החדשות שנבנו בירושלים.

אחד מבניו הוא רבי דון יהודה אברבנאל.

יצירותיו

בשנותיו באיטליה התמסר להשלמת הפירוש לספרי התנ"ך. יצירתו הייתה לאחד הנכסים החשובים בפרשנות המקרא. גישתו המיוחדת הסתייעה בלימוד אורחות החיים והליכות המדינה שהיו נהוגות בארץ ישראל, ולא עסק רק בדקדוקי השפה וההגיון. הוא הצליח לתאר את חיי העם היהודי בארצו, הליכותיו, מנהגיו ומשטרו. הוא הכיר גם את פרשני המקרא מקרב הגויים, ושילב את פרשנותם כאשר מצא לנכון.

הוא נהג לכתוב מבוא לכל ספר וספר בתנ"ך. במבוא היה הסבר על מועד כתיבתו של הספר, סגנון לשונו ותוכנו. פירושו על המקרא מתאפיין במבנה דומה לפרשנים אחרים בימי הביניים (כמו האלשיך והאור החיים), בהעמסת שאלות רבות בנושא אחד, ומאמר ארוך - כמענה עליהן. פירושו ידוע גם כארוך יחסית.[6]

השקפותיו על תחיית המתים

במבוא לספר ישעיהו הוא הרחיב לדון בנושא תחיית המתים והביע את השקפתו על כך. בין השאר הוא הגיע למסקנה כי תחיית המתים תכלול גם את הגוף, במצבו כפי שהיה בעת פטירתו, בנוסף לנשמה, אחרת מדובר בגלגול נשמות. הוא מבחין בתחיית המתים בין עם ישראל לבין אומות העולם. בין השקפותיו בנושא תחיית המתים:

  • "בדור התחיה לא יהיו עוד מלכים ולא שרים בין בני אדם, אבל יהיו כולם שווין כמו שהיו בתחילת הבריאה"
  • "בדור התחייה יתבטלו כל מיני עבודה זרה וכל מיני צלמים ופסלים מן העולם, וגם אמונת ישו תתבטל, כי איש הוא ולא אל"
  • "שיהיה זמן התחייה בזמן קיבוץ הגלויות או קרוב אליו"

מעייני הישועה

אברבנאל סבר כי האמונה בביאת המשיח, כפי שנמסרה על ידי חכמי התלמוד, היא יסוד חשוב בדת היהודית. בספרו "מעייני הישועה", הוא האריך לדון בספר דניאל. בשני ספרים נוספים, "משמיע ישועה" ו"ישועות משיחו", הוא מבאר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה, מתוך מטרה לערער את האמונה הנוצרית. בנוסף, כתב ספר חשוב אודות הדוגמות (עיקרים) בעולם היהודי ובכלל, ששמו הוא "ראש אמנה".

זבח פסח

החיבור נכתב בצרוף להגדה של פסח שהודפסה בקושטא בשנת 1505. עיקרה הוא חיבור של מאה שאלות על ליל הסדר. בפירושו אין הוא עונה על כל השאלות שנשאלו, ומספר שאלות נותרו ללא מענה.

ראש אמנה

הספר דן בעיקרי האמונה, והוא כולל 24 פרקים. בפרק הראשון מובאים י"ג העיקרים של הרמב"ם. הפרק השני עוסק בדעות החכמים שבאו אחריו, כמו רבי חסדאי קרשקש. הפרק השלישי דן בספקות ובהסתייגויות שיש בעיקרים עליהם הוא עונה בפרקים בהמשך. הפרקים הבאים עוסקים בעיקרים עצמם. כתיבת הספר הסתיימה בשנת 1496 והוא הודפס בקושטא בשנת 1505 בתוספת "שירים שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה". הספר הוהדר מחדש על ידי מנחם קלנר בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בתוספת מבוא מפורט.

יחסו לקבלה

אברבנאל מצהיר על עצמו כי לא למד את חכמת הקבלה,[7] אך מכנה את חכמי הקבלה "חכמי האמת".[8] בפירושו על התנ"ך הוא מצטט קטעים מספר הזוהר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספריו במהדורה מקוונת

באתר כתבים עבריים (היברובוקס)

הערות שוליים

  1. ^ זהו תאריך הפטירה הידוע, אך בסוף פירושו על ספר בראשית נוקב אברבנאל בתאריך סיום הכתיבה בשנת ה'רפ"ב, יותר מעשר שנים מאוחר יותר
  2. ^ בפירושו לזכריה, יד ז
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 אוצר ישראל כרך א', עמודים 80 ואילך
  4. ^ ראו בפירושו לספר שמות פרק כ"ה: "הרב האלהי הר' יוסף שם טוב זצ"ל אשר שמעתי בבחרותי חכמה מפיו בהרבה ממאמריו"
  5. ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק כ'
  6. ^ ידועה בדיחה על ספריו, שאסור להתחיל ללמוד אברבנאל בערב, כי הקורא יקרא את כל השאלות, וירדם, בלא שישמע את התשובות. באופן זה יהפוך לכופר.
  7. ^ בפירושו לפרשת בראשית
  8. ^ כך בספרו "עטרת זקנים"
  9. ^ כאן נמצא תרגום לעברית של פרק אחד מהספר
אברבנאל

אַבְּרַבַנְאֵל הוא שם משפחה יהודי הנפוץ בקרב יהודים יוצאי ספרד. לדעת רוביק רוזנטל השם נוצר משיבוש השם אברהם.

האם התכוונתם ל...

אגדה (יהדות)

אגדה או אגדתא היא מילה כוללת למאמר חז"ל שאינו עוסק בהלכה.

בספרות האגדה נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים כלליים וסיפורי שבחים ומשלים, פרשנות למקרא, וכלה בדברי חכמה ומוסר. לשונה הציורית של האגדה סייעה לחכמינו לבטא מסרים קשים ורעיונות עמוקים שהם מעקרונות היסוד של מחשבת היהדות.

אגדות מצויות בכל ספרות חז"ל; ישנם חיבורים שמוקדשים בעיקר לאגדה, כגון: מדרש רבה, מדרש תנחומא ואחרים.

לעומתם, יש גם אגדות רבות המשולבות בספרי ההלכה: המשנה, התוספתא, התלמודים ומדרשי ההלכה.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכישרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

אדם וחוה

על-פי ספר בראשית, אָדָם וְחַוָּה היו האיש והאישה הראשונים. אדם מכונה גם אדם הראשון.

אוצר פירושים וציורים להגדה של פסח

אוצר פירושים וציורים להגדה של פסח הוא חיבור על ההגדה של פסח שערך 'בעל האוצרות' רבי יהודה דוד איזנשטיין. החיבור יצא לאור בפעם הראשונה בשנת תרע"ז (1917) בניו יורק ופעם נוספת בשנת תשל"ו (1975) בתל אביב בהוצאת הספרים 'שילה'.

החיבור מורכב ממספר חלקים :

הקדמה כללית שכתב איזנשטיין עצמו על טיבה של ההגדה של פסח ועל טיבו של החיבור. בהקדמה ניתן לראות כמה קווים מנחים בעבודתו הספרותית של איזנשטיין. בתארו את הבן הרשע מבין ארבעת הבנים המופיעים בהגדה של פסח ניתן לראות רמיזה על מצבם הרוחני של חלק מהיהודים בארצות הברית בשנות העשרים של המאה העשרים :

פירוש של איזנשטיין עצמו להגדה ולצדו ציורים המאיירים את ההגדה. הציורים הם בסגנון הקומיקס והם פרי עטו צייר יהודי בשם ליאון דוד יזראל אשר כונה גם בשם 'לאלא'.

חלק נוסף של החיבור כולל לקט של פירושים להגדה. בחלק זה מובאים הפירושים של רבי יצחק אברבנאל, מחזור ויטרי, שבולי הלקט, פירוש הכל-בו, האבודרהם, המהר"ל, רבי משה אלשייך (השני), השל"ה, היעב"ץ והגר"א. בהקדמה מעיד איזנשטיין כי לעיתים הוא שינה מעט מנוסח הדברים המקורי וכך הוא כותב : "ואף כי נדפסו במלואם עשיתי בהם קצת שינויים כדי לתקן הלשון וסימני הפסקאות".

החלק הרביעי מכיל מספר ערכים אנציקלופדיים הקשורים לחג הפסח. חלק מהערכים הללו כבר הופיעו לפני כן בספריו הקודמים של איזנשטיין ובהם אנציקלופדיה אוצר ישראל ובספר אוצר דינים ומנהגים.

איש אשכולות

אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת הוא מושג המתאר אדם משכיל בעל ידע מעמיק ורחב היקף בתחומי מדע ורוח רבים ומגוונים.

בנציון נתניהו

בנציון (בן־ציון) נתניהו (מיליקובסקי) (י"ד באדר ב' תר"ע, 25 במרץ 1910 - ח' באייר תשע"ב, 30 באפריל 2012) היה מפעילי התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל, נציג התנועה בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה והיסטוריון בעל שם. כיהן כפרופסור עמית באקדמיה למחקר יהודי, היה חבר באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות ומדעי ההיסטוריה בספרד, ופרופסור באוניברסיטת קורנל. אביהם של יונתן נתניהו שהיה מפקד סיירת מטכ"ל, בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל וד"ר עדו נתניהו, רופא, סופר ומחזאי.

ברכת יעקב

ברכת יעקב לבניו מובאת בפרשת ויחי שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ט), ובה יעקב מוסר לבניו אסופת אמירות אישיות כאשר חש שמותו קרב.

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

המים העליונים

על פי הסיפור המקראי של בריאת העולם, המים העליונים (בלשון המקרא: המים אשר מעל לרקיע) הם מים שנמצאים מעל לרקיע, והובדלו על ידי אלוהים מ"המים התחתונים" ביום השני מששת ימי בראשית. גם בבבל הקדומה האמינו שמעל הרקיע קיים מאגר מים שממנו יורד הגשם.

יהדות נאפולי

יהדות נאפולי (Comunità Ebraica di Napoli) בעיר נאפולי קהילה יהודית קטנה של כ-180 נפש. זוהי קהילה היהודית היחידה בדרום איטליה. הקהילה הנוכחית נוסדה בשנת 1833 על ידי בן משפחת רוטשילד שהקים שם נציגות למשפחתו. משפחתו וצוותו היו הבסיס לחידוש החיים היהודיים בעיר לאחר שאלה גורשו ממנה 1541. היום נמצאת הקהילה ביחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית. עם זאת, על קירות מבנה בית הכנסת נכתבים לעיתים ביטויים אנטישמיים. הרב הראשון של הקהילה היה בנימינו הרטום (Beniamino Artom di Asti) ממשפחת הרטום שמקורה בעיר אסטי בפיימונטה. הרב הנוכחי (2011) הוא שלום בוחבוט.

יהדות פורטוגל

יהדות פורטוגל היא קהילה גדולה שהתקיימה באזור פורטוגל של היום. תולדותיה היו שזורות לעיתים קרובות בתולדות יהדות ספרד.

יצחק עראמה

רבי יצחק עראמה (ה'ק"פ 1420 - ה'רנ"ד 1494), נודע כבעל העקידה על שם ספרו "עקידת יצחק", היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. שימש רב וראש ישיבה בסמורה אשר בצפון ספרד ומשם הוזמן לרבנות בעיר טרגונה שבדרום קטלוניה. בעקבות מצבם הכלכלי הירוד וכובד המיסים לא יכלו בני הקהילה להחזיק לו בית מדרש, אך הם הפצירו בו שידרוש לפניהם בשבתות וחגים.

באותה תקופה הוכרחו יהודי ספרד לבקר בכנסיות ולהקשיב לדרשות הכמרים שהיו מדברים בסגנון פילוסופי מרשים. בעקבות זאת ראה רבי יצחק עראמה צורך לסדר ולהרצות את דרשותיו לפי הסגנון הפילוסופי. לאחר זמן קיבץ את הדרשות וערך את ספרו המפורסם עקידת יצחק, שיצא במהדורות רבות ושימש דוגמה להרבה דרשנים אחריו עד כדי שאמרו ש"כל ספרי הדרשנים בדורות שלפנינו שותים ממימיו".

מטרגונה עבר לשמש כרב בעיר פרגה שבאראגון. לאחר כך נקרא לכהן כרב וראש ישיבה בעיר קלטיוד (Calatayud) שכונתה "קלעת איוב", בה ישב עד לגירוש ספרד. כשגורשו היהודים יצא עם בנו מאיר לפורטוגל, ממנה היגר לאיטליה ונפטר בנאפולי בשנת ה'רנ"ד. בנו מאיר עראמה היה רב ופרשן מקרא.

רבי יצחק עראמה העריץ את הרמב"ם, אך האשים את מפרשי מורה נבוכים, ה"נרבוני" ורלב"ג שהקצינו את דבריו לדעות לא נכונות שהרמב"ם לא התכוון אליהם. יחד עם זאת, לא חשך את שבט ביקורתו, ובמקומות רבים חלק עליו.

הספר עקידת יצחק בנוי ממאה וחמש דרשות על פרשות השבוע, כשכל דרשה מתחילה בפסוק מהפרשה, מצורף אליה מדרש או מאמר מספר הזוהר, שהוא מקשר ומפרש בצורה פילוסופית.

ר' יצחק אברבנאל מצטט בפירושו למקרא חלקים מסוימים מתוך ספר עקידת יצחק. בכל הפעמים (למעט פעם אחת) נעשה הציטוט בלא ציון שמו של רבי יצחק עראמה כמקור הדברים. עקב כך האשים בנו של רבי יצחק, רבי מאיר עראמה, את רבי יצחק אברבנאל בגניבה ספרותית מספרו של אביו. למרבה האירוניה, בספרו מצרף לחכמה רבי יוסף שלמה דלמדיגו הוכיח שעראמה ציטט מספרי רבי אברהם ביבגו (מגדולי ישראל בספרד בדור שלפני הגירוש) מבלי לייחס את הדברים בשם אומרם.

מלבד ספר זה כתב רבי יצחק גם פירוש על חמש המגילות (שנדפס עם ה"עקידה"), פירוש על משלי בשם יד אבשלום ואת הספר חזות קשה בו הוא דן בנושאי אמונה, תורה ופילוסופיה, ומבקר את עיקרי הנצרות.

מונופולי

מונופולי (איטלקית: Monopoli) היא עיר נמל על שפת הים האדריאטי בנפת בארי שבמחוז פוליה, איטליה. העיר שוכנת בחצי הדרך בין ברינדיזי לבין בארי.

בראשית המאה ה-16 נכבשה העיר, על ידי רפובליקת ונציה. בשנת 1496 התיישב בעיר רבי יצחק אברבנאל מממגורשי יהדות ספרד, ושם כתב חלק מספריו.

מורה הנבוכים

הספר "מורה הנבוכים" (מכונה בדרך כלל "מורה נבוכים") (בערבית יהודית: דלאלה אלחאירין, בערבית: دلالة الحائرين; התרגום המילולי הוא הוראת הנבוכים, אך מתרגמו הראשון של הספר, הרב שמואל בן תיבון, שינה את שמו (בהתייעצות עם המחבר) למורה הנבוכים. הספר מכונה בקיצור גם "המורה", וכך גם בערבית: כתאב אלדלאלה, كتاب الدلالة) הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה הנבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית, והוא אף תרם להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

פירוש אברבנאל

פירוש אברבנאל על התורה, חלק מספרי הנביאים וספר דניאל, נכתב על ידי רבי יצחק אברבנאל, מראשי יהדות ספרד ופורטוגל.

פיתוי (הלכה)

מפתה על פי ההלכה הוא אדם ששידל בתולה פנויה לקיים אתו יחסי מין. ישנה מצוות עשה מהתורה לחייב את המפתה לשלם לאבי הנערה קנס של חמישים שקל (מידת משקל מקראית) כסף (במערכת המידות של התלמוד - סלע), או לשאת אותה לאישה, בכפוף להסכמתה ולהסכמת אביה.

פרופייט דוראן

יצחק בן משה הלוי (כאשר נאלץ להמיר דתו באונס, הוצמד לו שם נוצרי - פְּרוֹפִייַט דּוּרַאן; מכונה גם האפודי על שם חיבורו, שמהווה ראשי תיבות של שמו אני פרופייט דוראן), היה חכם יהודי, רופא ופילוסוף. חי בין השנים 1350-1415. עיקר פועלו היה בעיסוק בדקדוק ובפולמוס עם הנוצרים.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

תקופת חייו של הרב יצחק אברבנאל על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח שמואל בן חפני הכהן גאוןרס"גאברהם בן הרמב"ם
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעםתנחום הירושלמי
פרשני ספרד יצחק אבן גיאתראב"ערמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידה • אברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"דעובדיה המוןרקנאטיספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמהזכריה הרופאסעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.