יפן

יפןיפנית: 日本הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

יפן
日本国
Flag of Japan Japanese Imperial Seal
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהניגריהקמרוןהרפובליקה הדמוקרטית של קונגומוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדימלאוויאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רתימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגיאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפוראוסטרליהמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודומזרח טימורפפואה גינאה החדשהחג המולד (אי)איי קוקוסאיי שלמהJapan on the globe (Asia centered).svg
מוטו לאומי אין
המנון לאומי שלטונך
יבשת אסיה, אוקיאניה
שפה רשמית יפנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טוקיו
35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- קיסר
- ראש ממשלה
- סגן ראש הממשלה
קיסר
נארוהיטו
שינזו אבה
טארו אסו
הקמה
- תאריך

המאה ה-7 לפנה"ס
ישות קודמת יפן (1870-1999) האימפריה היפנית
דת 51.82% שינטו
34.9% בודהיזם
4.0% כתות שינטו
2.3% נצרות
7.0% לא ענו[1]
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
377,915 קמ"ר 
63 בעולם
0.8%
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

126,168,156 נפש 
10 בעולם
333.85 נפש לקמ"ר
39 בעולם
תמ"ג (PPP)[4]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

5,443,000 מיליון $ 
4 בעולם
43,141 $
37 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2017)

- דירוג עולמי

0.909 
19 בעולם
מטבע ין יפני ‏ (JPY)
אזור זמן UTC +9
סיומת אינטרנט .jp
קידומת בינלאומית 81

אטימולוגיה

ביפנית המדינה מכונה "ניהוֹן" ("日本"), שמשמעותה "מקור השמש", או בתרגום חופשי יותר: "ארץ השמש העולה", מה שהפך גם לכינויה של המדינה. מקור השם הוא מכך שהמדינה נמצאת מזרחית לסין, שבתקופת שושלת סווי הסינית עמדה בקשרים דיפלומטיים עם הקיסרות היפנית.

מקור השם העברי (כמו גם האנגלי) "יפן" ("Japan") מגיע מצורת הביטוי הסינית של השם היפני. הפעם הראשונה ששם המדינה נכתב באותיות לטיניות היה בשנת 1565, ונכתב כ-Giapan.

היסטוריה

三内丸山遺跡大型竪穴住居
שיחזור של בית מתקופת ג'ומון הקדומה

פרה-היסטוריה והיסטוריה מוקדמת

מהמחקר הארכאולוגי עולה כי המתיישבים הראשונים ביפן הגיעו מקוריאה ומסיביר לפני לפחות 30,000 שנה, כאשר עדיין לא היה ים שהפריד בין יפן ליבשת אסיה. ייתכן כי אחרים הגיעו בדרך הים מאוחר יותר מהפיליפינים ומפולינזיה. הסימנים הראשונים לתרבות מופיעים בערך ב-10,000 לפנה"ס עם תרבות ג'ומון, המאופיינת בתחילתה באורח חיים של ציידים-לקטים נוודים למחצה, הגרים בחפירות בקרקע ושעסקו בחקלאות פרימיטיבית. האריגה עדיין לא הייתה ידועה, והממצאים הארכאולוגים מעידים שהבגדים עשויים היו מקליפות עצים. לקראת האלף השלישי לפנה"ס אנשי הג'ומון כבר פיסלו דמויות מחימר וייצרו כלים המעוטרים בדוגמאות שונות על ידי חבלים ומקלות שנלחצו אל החימר הלח. יפן היא מקום ייצור הקרמיקה העתיק ביותר בעולם. בהדרגה החל תהליך של התיישבות.

מקורותיה ההיסטוריים של התרבות היפנית לוטים בערפל, ומשתרגים היטב באגדות הרבות שצמחו במרוצת השנים ב"ממלכת האלים". לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי (לפי ספירת הנוצרים) שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר גִ'ימוּ טֶנוֹ. מסורת זו מופיעה בגרסאות הקדומות ביותר של תיעוד היסטורי כלשהו ביפן, בתעודות שנכתבו בין המאה ה-6 למאה ה-8, לאחר אימוץ מערכת הכתב הסיני על ידי היפנים. זהו תיעוד ממקור ראשון, אולם הוא נעשה יותר מ-1,000 שנה לאחר התרחשותם, כביכול, של המעשים המתוארים בו. התקופה שבה נכתבו התעודות הללו הייתה תקופה של מלחמות בין כמה שליטים מקומיים ששלטו בחלקיה השונים של המדינה ותבעו לעצמם את תפקיד קיסר הארץ כולה, שהוחזק בידי משפחה קיסרית אחת ששלטה על חלק נכבד מן הארץ. במטרה ליצור לגיטימציה לאחזקתה של המשפחה הקיסרית השלטת, יצרו וליקטו תומכי הקיסר אסופת שירים וסיפורי אגדה, אשר מתארים את התגלגלות האלוהות מאלת השמש, אמטראסו, הנחשבת עד לימינו לבכירה באלי הפנתאון של דת השינטו, הדת המקורית של יפן, דרך נכדהּ ניניג'י ועד לקיסר המייסד, ג'ימו טנו, שהיה לטענת המיתוסים הללו מייסדה של השושלת הקיסרית השלטת. שושלת זו, אשר כתבה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, היא אותה שושלת שעמה נמנים קיסרי יפן של ימינו.

תקופת יאיואי

בתחילת תקופת יאיואי (ביפנית 弥生時代), סביב המאה ה-3 לפנה"ס, הייתה פריחה של טכנולוגיות חדשות כגון חקלאות אורז, והפקת ברזל וברונזה, שהובאו בידי מהגרים מקוריאה. טכנולוגיות אלה היוו את היסודות לתרבות היפנית המסורתית שעדיין קיימת היום. אוכלוסייה זו גדלה והחברה נעשתה למורכבת יותר: האנשים החלו לארוג בדים, לגור בכפרי-איכרים קבועים, לבנות מבנים מעץ ומאבן, לצבור את הונם על ידי בעלות על קרקעות ולאחסן דגן. בתקופה זו התפתחו מעמדות חברתיים ברורים.

לאחר תקופת היאיואי הגיעה בערך ב-250 לספירה תקופת קופון, שהייתה מאופיינת במדינות מיליטריסטיות חזקות שמרוכזות סביב שבטים בעלי עוצמה. חצר הימטו, באזור אסוקה, השתלטה על השבטים האחרים וצברה הון על ידי השתלטות על קרקעות רבות. בהתבסס על המודל הסיני, הם פיתחו מנהל מרכזי וחצר אימפריאלית והחברה אורגנה על פי עיסוק. רוב האנשים היו איכרים; אחרים היו דייגים, אורגים, קדרים, אומנים, ומומחים פולחניים.

התקופה הקלאסית

Kongobuji Koyasan07n3200
כניסה למקדש בודהיסטי ביפן

היפנים החלו לכתוב את ההיסטוריה שלהם רק במאה ה-5 וה-6 לספירה, כשמערכת הכתיבה הסינית, בודהיזם, קדרות מתקדמת, קבורה טקסית והיבטים תרבותיים אחרים הובאו ליפן על ידי אריסטוקרטים, אומנים, ונזירים מבאקג'ה, ממלכה בקוריאה.

השלב הראשון של הכתיבה ההיסטורית היפנית הגיעה לשיא בראשית המאה ה-8 עם הכרוניקות המאסיביות, קוג'יקי (תיעוד העניינים העתיקים, 712 לספירה) וניהון שוקי (כרוניקות יפן, 720 לספירה). אף על פי שיפן לא הופיעה כלל בהיסטוריה הכתובה עד לשנת 57 לספירה, אז היא מוזכרת בתעודות סיניות כאומה של "ווה", או "עבדים גמדים", הכרוניקות האלה מספרות סיפור אגדי הרבה יותר – הן מייחסות את מוצאם של אנשי יפן לאלים עצמם.

כאמור, לפי המיתולוגיה היפנית, יפן נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס בידי הקיסר ג'ימו, שהיה צאצא ישיר של האלה אמטראסו. נטען[דרוש מקור] כי ג'ימו החל שושלת של קיסרים יפנים שנותרה רציפה עד היום, אולם היסטוריונים אומרים[דרוש מקור] כי הקיסר הראשון למעשה היה הקיסר אוג'ין, אם כי תאריך מלכותו אינו ברור. עם זאת, ברוב שנות ההיסטוריה של יפן, הכוח האמיתי היה בידי האצולה, השוגונים, או הצבא, ולאחרונה – ראשי הממשלות.

דרך רפורמת טאיקה משנת 645 הגבירו היפנים את אימוץ התרבות הסינית וארגנו מחדש את הממשל על פי מבנה הממשל הסיני. כך נסללה הדרך לדומיננטיות של הפילוסופיה הקונפוציאנית עד למאה ה-19.

בתקופת נארה שבמאה ה-8 הופיעה לראשונה מדינה יפנית חזקה שרוכזה סביב חצר אימפריאלית בעיר הייג'ו-קיו (כיום נארה). החצר האימפריאלית לאחר מכן עברה לנגואקה ואחר כך להיאן-קיו (כיום קיוטו), מעבר המסמן את תחילת "תור הזהב" של התרבות היפנית הקלאסית הקרוי תקופת הייאן.

ימי הביניים ביפן

RedSealShip
ספינת חותם אדום בציור יפני משנת 1634, במהלך תקופת אדו

תקופת ימי הביניים ביפן אופיינה בעלייתו של מעמד שליט של לוחמים הקרויים "סמוראי". בשנת 1185 היה הגנרל מינאמוטו יוריטומו הראשון לשבור את המסורת של שלטון לצד הקיסר בקיוטו ועבר לקמאקורה הרחוקה, דרומית ליוקוהאמה של היום. לאחר מותו של יוריטומו, שבט לוחמים אחר, ההוג'ו, שלטו כנציגים של השוגון. ממשל השוגון הצליח לחסום פלישה מונגולית מקוריאה ב-1274 ו-1281. לאחר תקופה זו הייתה תקופה של מחנות יריבים שלחמו זה בזה וגרמו לסבל רב, תקופה הקרויה "המדינות הלוחמות" או סנגוקו.

במאה ה-16, סוחרים ומיסיונרים פורטוגלים הגיעו ליפן בפעם הראשונה והתחילו בכך את תקופת "סחר הנאנבאן" ("ברברי דרומי") של תחלופה מסחרית ותרבותית ערה בין יפן והמערב (ואף עם סין). בערך באותו זמן, אודה נובונאגה, טויוטומי הידיושי וטוקוגאווה איאיאסו הצליחו לשלוט באורח חזק יותר על המדינות הלוחמות ביפן. טוקוגאווה הצליח לבסוף לאחד את הארץ כולה בכך שניצח את יריביו בקרב סקיגהארה בשנת 1600, העביר את הבירה לאדו (כיום טוקיו) והחל את שוגונות טוקוגאווה.

שוגונות טוקוגאווה, שהייתה חשדנית כלפי המיסיונרים הקתולים, חסמה כל יחסים עם אירופה, למעט מגעים מוגבלים מאוד עם סוחרים הולנדים באי המלאכותי דג'ימה. הם גם נעשו מודעים יותר למסחר עם סין, במיוחד לאחר שהמנצ'ו כבשו את סין וייסדו את שושלת צ'ינג. המנצ'ו כבשו את קוריאה ב-1637 והיפנים חששו מפני פלישה אליהם גם כן. לפיכך, המדינה נעשתה מבודדת יותר מאי-פעם. תקופת הבידוד הזו נמשכה קרוב ל-250 שנה, תקופה הידועה כתקופת אדו, הנחשבת לשיאה של התרבות הימי-ביניימית היפנית. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות טוקוגאווה שבּירתה הייתה אדו, העיר טוקיו של ימינו, ומכאן גם שמה של התקופה.

התקופה המודרנית

HiroshimaGembakuDome6747
אחד המבנים הבודדים ששרדו את פצצת האטום במרכז העיר הירושימה בשנת 1945. מאז 1952 מוקדש המבנה לזכר ההרוגים ונקרא אנדרטת השלום בהירושימה

ב-1854 הכריח הקומודור האמריקני מת'יו פרי את יפן להיפתח למערב על ידי הסכם קנגאווה. חולשת השוגון הובילה סמוראים רבים למרד, שהביא למלחמת בושין בשנים 1867–1868. כתוצאה מכך התפטר השוגון, ורסטורציית מייג'י הביאה את הקיסר חזרה לשלטון בשנת 1868. הקיסר החליט לפתוח את יפן לסחר חוץ עם מדינות אחרות, והחלטה זו מסמלת את ראשיתו של תהליך המודרניזציה המהיר שעברה המדינה. יפן אימצה מוסדות מערביים רבים בתקופת מייג'י, כולל ממשל מודרני, מערכת משפט וצבא. רפורמות אלו הפכו את האימפריה היפנית למעצמה עולמית שניצחה את סין במלחמת סין-יפן הראשונה ואת האימפריה הרוסית במלחמה הרוסית-יפנית. עד שנת 1910 כבר שלטה יפן על טאיוואן, קוריאה, וחצי מסחלין.

בתחילת המאה ה-20 הייתה תקופה קצרה של "דמוקרטיית טיישו". מלחמת העולם הראשונה אפשרה ליפן, שלחמה בצד מדינות ההסכמה המנצחות, להגדיל את השפעתה באסיה ואת אחזקותיה הטריטוריאליות באוקיינוס השקט. בשנת 1931 פלשה יפן למנצ'וריה, וכבשה אותה. המחאות נגד השתלטות זו הביאו את יפן לעזוב, שנתיים אחר כך, את חבר הלאומים. ב-1936 חתמה יפן על הסכם האנטי-קומינטרן עם גרמניה הנאצית ושנה אחר כך יצאה להרחיב את תחומי השליטה שלה בסין, מה שהביא לפרוץ מלחמת סין-יפן השנייה (1937–1945). ב-1940 חתמה יפן על הסכם משולש עם גרמניה ואיטליה, שאחריו כונו שלושתן מעצמות הציר. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו היפנים את בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור, וכך נכנסה גם ארצות הברית באופן פעיל למלחמת העולם השנייה. ב-19 בפברואר 1942 תקפה יפן את העיר דרווין וגרמה למותם של 71 איש.

לאחר קרבות רבים באוקיינוס השקט, איבדה יפן את הרווחים הטריטוריאליים הראשוניים שלה, וארצות הברית הגיעה לטווח הפצצת מטוסים מטוקיו, מאוסאקה ומערים אחרות, וכן הטילה פצצות אטום על הירושימה ועל נגסאקי, שלפי ההערכות הביאו למותם של כ-135,000 בני אדם. יפן חתמה על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית ב-2 בספטמבר 1945.

הכיבוש האמריקאי ביפן הסתיים באופן רשמי ב-1952, אם כי עדיין נותרו כוחות אמריקאיים ביפן, במיוחד באוקינאווה. יפן אימצה חוקה חדשה ב-1947 תחת רשויות הכיבוש שכוננה מחדש את יפן כמדינה בעלת ערכים דמוקרטים. לאחר הכיבוש, במסגרת תוכנית של התפתחות תעשייתית אגרסיבית, מדיניות הגנה כלכלית והטלת משימת ההגנה הצבאית על ארצות הברית, זינק התל"ג של יפן והיא נעשתה לאחת מהכלכלות הגדולות בעולם. ב-19 בדצמבר 1956 הפכה יפן לחברה ה-80 באומות המאוחדות. למרות קריסת מדדי המניות ב-1990, שממנה המדינה עדיין לא התאוששה לגמרי, נותרה יפן מעצמה כלכלית עולמית, ומאז סוף המאה ה-20 החלה גם להפעיל את כוחה האסטרטגי, תוך סיוע (בתפקידים לא קרביים) למלחמת המפרץ, לניסיונות האו"ם לשקם את קמבודיה ולפלישה לעיראק ב-2003.

ממשל ופוליטיקה

Tokyo Diet Building 2
בניין הדיאט בטוקיו
The Diet
אספת הדיאט היפנית

הרשות המייצגת את הריבון ונבחרת בבחירות חופשיות ודמוקרטיות היא הדיאט, בית המחוקקים היפני. בראש הרשות המבצעת עומד ראש הממשלה, אשר נבחר מבין חברי הדיאט וממשלתו זקוקה לאמון הדיאט.

הדיאט היפני, הנקרא "קוקאי", בנוי משני בתים: בית נבחרים (בית תחתון) ובית היועצים (בית עליון). בית הנבחרים כולל 480 צירים הנבחרים בבחירות, כאשר 300 מתוכם נבחרים באזורים חד-נציגיים ו-180 מתוכם נבחרים באופן יחסי מתוך 11 אזורי בחירה, לפי בחירה במפלגות ולא בנציג ספציפי. חברי בית הנבחרים מכהנים כ-4 שנים. בית היועצים כולל 252 צירים, כאשר 96 נבחרים בבחירות יחסיות ארציות – 50 כל שלוש שנים – ו-146 נוספים נבחרים בשיטה אזורית מתוך 47 מחוזות מנהליים. כל מפלגה במחוז מציגה מועמדים לפי גודל המחוז.

ממשלת יפן מורכבת מראש הממשלה ומשריו ואחראית כלפי הדיאט. על ראש הממשלה להיות חבר של הדיאט והוא נבחר על ידי חברי הפרלמנט. לראש הממשלה יש את הסמכות למנות ולפטר שרים, שרובם חייבים להיות חברי דיאט. בשנים 1955 עד 2009 שלטה ביפן המפלגה הליברלית דמוקרטית (LDP), למעט תקופה קצרה ב-1993 בה כיהנה מממשלת קואליציה של המפלגות המתנגדות לה; ב-2009 עלתה לשלטון המפלגה הדמוקרטית לאחר שזכתה לראשונה ברוב בבחירות. ראש ממשלת יפן מאז דצמבר 2012 הוא שינזו אבה.

יפן היא מונרכיה חוקתית שבראשה עומד קיסר. הקיסר הוא סמל של המדינה ואחדות העם, אולם הוא אינו מחזיק בסמכויות שלטוניות. שושלת הקיסרים היפנית היא הארוכה ביותר בעולם, ונמשכת מעל 2600 שנה, אך תפקידו של קיסר יפן כיום הוא סמלי בעיקרו. הריבונות, שפעם הייתה מגולמת בקיסר, נובעת כיום מהעם היפני על פי החוקה. הקיסר אחראי רק לחובות טקסיות ואין לו סמכות ביצועית. באירועים דיפלומטיים הקיסר בדרך כלל משמש בתפקיד ראש המדינה.

נארוּהיטוֹ[6] הוא כיום הקיסר ה-126 של יפן. הוא עלה לכס הקיסרות ב-1 במאי 2019 לאחר פרישתו של אקיהיטו אביו. תקופת מלכותו נקראת "תקופת ראיווה" (令和, "הרמוניה נפלאה").[7] נארוהיטו הוא הקיסר הראשון שנולד ביפן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

יחסי חוץ

Tokyo Oka2
העיר טוקיו בירת יפן

יפן חברה בארגון האומות המאוחדות מאז 1956 ובארגון המדינות המתועשות ובפורום שרי האוצר הבינלאומי של ה-G-20. יפן נוטלת חלק בפסגת מזרח אסיה והיא תורמת בצורה משמעותית למדינות מתפתחות.

ליפן יש קשרים כלכליים וצבאיים הדוקים עם ארצות הברית. הברית הביטחונית בין ארצות הברית ליפן פועלת כאבן הפינה של מדיניות החוץ של המדינה. בגלל קרבתה למערב, יחסיה של יפן עם קוריאה הצפונית מתוחים.

ליפן מחלוקת טריטוריאלית על איים שונים שהיו נתונים לשליטתה בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. אלה הם ארבעת האיים הקוריליים הדרומיים, שמוחזקים בידי רוסיה, וכן סלעי ליאנקור ("דוקדו" בקוריאנית, "טקשימה" ביפנית), המוחזקים בידי קוריאה הדרומית. איי סנקאקו (בסינית "דיאיוטיי"), שאותם תובעת סין, נמצאים בשליטה יפנית. באיים קטנטנים אלה ישנם מאגרים אפשריים של נפט וגז טבעי. המחלוקת על האיים מעיבה על היחסים בין סין ויפן אף כי הן מנהלות קשרי מסחר קרובים זו עם זו. שתי הכלכלות הן בין הגדולות בעולם, והיקפי המסחר בין שתי המדינות השכנות הם עצומים.

כלכלה

Tokyo Character Street (5282387073)
הכלכלה היפנית ידעה עליות ומורדות במהלך ההיסטוריה והיא כיום בין החזקות בעולם
קטעי וידאו על יפן

כלכלת יפן היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית, סין והודו), עם תמ"ג של יותר מ-5 טריליון (אלף מילארדים) דולר, וכן בהתחשב בשווי כוח הקנייה. המטבע המקומי הוא ין יפני, המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי הדולר האמריקני והאירו.

שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה בטכנולוגיה עילית, דגש חזק על חינוך ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר לאחר תום מלחמת העולם השנייה ועד שנות ה-80 של המאה ה-20, והפכו אותה לאחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, לצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. עם זאת, בשנות ה-90 וה-2000 חלה נסיגה משמעותית בקצב הצמיחה של יפן בשל סיבות כלכליות ודמוגרפיות, והיא נאלצה להתמודד עם שנות מיתון ארוכות. ניסיונות ממשלתיים לחדש את הצמיחה הכלכלית, בין היתר על ידי יצירת גירעונות ענק והורדות ריבית דרסטיות, לא זכו להצלחה רבה וכן הופרעו על ידי ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים 20012002 והמשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 שהביא למיתון נוסף, לקצב צמיחה שלילי ולשיעור האבטלה הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה (5.7%).

התעשייה, המפיקה רבע מהתוצרת הלאומית היפנית הכללית, תלויה מאוד בייבוא של חומרי גלם ודלקים. בשוק הבינלאומי, יפן מפורסמת בתעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, בהיותה בסיסן של חברות גדולות כמו טויוטה, הונדה, סובארו, ניסאן, מאזדה, סוני, מצושיטה, טושיבה והיטאצ'י. ליפן יש גם פלח שוק גדול בשוק הטכנולוגיה העילית – מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתיים, רובוטיקה, מכונות ייצור ותעשיות אוויריות.

מגזר השירותים של יפן מהווה כשלושה רבעים מהתוצרת הכללית, ואילו מגזר החקלאות אך ורק 1.6% מהתמ"ג, אף שליפן אחד מציי הדיג הגדולים בעולם, וכ-15% מהדגים בעולם מגיעים מספינותיה.

בעקבות צפיפות אוכלוסייה גדולה מאוד, בעיקר בערים הגדולות, בערי יפן הגדולות הולכים ותופסים תאוצה מיזמי ענק של בנייה לגובה, גורדי שחקים אשר יהוו בית לאלפי בני אדם. דוגמאות למיזמים אלו הם תוכניות סקיי סיטי 1000 ואקס-סיד 4000 אשר הוצעו לבנייה בטוקיו.

גאוגרפיה

FujiSunriseKawaguchiko2025WP
הר פוג'י הוא הר געש מפורסם ביפן, הממוקם במרכז האי הונשו. להר מעמד דתי, ומדי קיץ עולים יפנים רבים אל פסגתו.

יפן שוכנת במזרח אסיה במערב האוקיינוס השקט. האיים הראשיים, המכונים לפעמים איי הבית, הם: הוקאידו, הונשו (נקרא גם היבשת), שיקוקו, וקיושו. קבוצת איים גדולה נוספת היא איי ריוקיו הנמצאת במרחק של יותר מ-600 ק"מ דרום-מערבית לקיושו. בנוסף, קיימים עוד כ-3,000 איים קטנים יותר בארכיפלג היפני כולו.

יפן היא הארץ בעלת צפיפות האוכלוסין ה-18 בעולם. אולם, כ-73% מהמדינה היא הררית ומיוערת ואינה ראויה לחקלאות, לתעשייה או למגורים בשל תלילות המורדות, האקלים והחשש ממפולות אדמה בשל רעידות אדמה וגשם חזק. לפיכך, צפיפות אוכלוסין באזורים הראויים למגורים היא גבוהה מאוד, בעיקר באזורי החוף.

יפן נמצאת באזור של געשיות פעילה בתחומי "טבעת האש" שסביב האוקיינוס השקט, במפגש בין לוח הפיליפינים, הלוח הפסיפי, הלוח האירואסייתי והלוח הצפון-אמריקאי. מתקיימת גם פעילות געשית תת-ימית, למשל במיוג'ין-שו. ישנן רעידות אדמה תכופות ברמות נמוכות וכן פעילות געשית מפעם לפעם. רעידות אדמה הרסניות, שלעיתים קרובות מביאות אחריהן צונמי, קורות כמה פעמים במאה. הרעידות הגדולות האחרונות היו בסנדאי ב-2011, בצ'ואטסו ב-2004 והאנשין ב-1995.

ביפן ישנם תשעה אזורים אקולוגיים מיוערים, שמשקפים את האקלים והגאוגרפיה של האיים. מיערות טרופיים ותת-טרופיים באיי ריוקיו ובונין, ליערות מעורבים וממוזגים באיים הראשיים וליערות מחטניים ממוזגים באזורים הקרים של האיים הצפוניים.

אקלים

Satellite image of Japan in May 2003
צילום לוויין של יפן

יפן היא באזור אקלים ממוזג, עם בערך ארבע עונות מובחנות, אך בגלל אורכה מצפון לדרום ובשל הטופוגרפיה שלה, ישנם הבדלים גדולים בין ששת אזורי האקלים העיקריים, אשר מתבטאים למשל בכך שהצפון הרחוק קר מאוד בחורף, ואילו הדרום הרחוק הוא סובטרופי. האקלים מושפע גם על ידי רוחות עונתיות שמגיעות מהיבשת לאוקיינוס בחורפים ולהפך בקיץ. מימי זרם קורושיו מחממים את הצד הפונה לאוקיינוס השקט, ומקיימים את שוניות האלמוגים שלה, השוניות הצפוניות ביותר בעולם. בשל זיהום, רוב השוניות האלה גוססות כיום. בסוף יוני ותחילת יולי יש עונת מונסון, למעט בהוקאידו, כאשר חזית גשם עונתית נמצאת מעל יפן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, טייפונים מתפתחים מהאזורים הטרופיים שליד קו המשווה ומתקדמים מדרום-מערב לצפון-מזרח, ומביאים איתם גשם כבד.

דמוגרפיה

Bdrates of Japan since 1950
שיעורי הלידות והמיתות ביפן מאז 1950 (לידות בכחול)

החברה היפנית היא הומוגנית מבחינה אתנית ולשונית, עם אוכלוסיות קטנות של קוריאנים (מיליון), אוקינאווים, אשר שפתם ותרבותם שונות מאלה של כלל היפנים (1.5 מיליון), סינים וטייוואנים (0.5 מיליון), פיליפינים (0.5 מיליון), וברזילאים, רובם אנשים ממוצא יפני אשר היגרו לברזיל (כרבע מיליון); וכן המיעוט המקומי – האיינו בהוקאידו. כ-99% מהאוכלוסייה דוברת יפנית כשפתם הראשונה.

האזרחות היפנית מוענקת לתינוק כאשר בני משפחתו רושמים אותו – לידה ביפן לבדה אינה מקנה אזרחות. מיעוטים דוברי יפנית חיים לעיתים ביפן למשך שנים רבות מבלי שהם נעשים לאזרחים בארץ לידתם. אנשים ממוצא יפני שחוזרים ליפן מחוץ לארץ מקבלים אזרחות אם לידתם בארץ האחרת נרשמה ביפן על ידי בן משפחה. לפעמים החוזרים האלה אינם נחשבים ליפנים ממש, ויש שחושדים בהם כי הגיעו מהקאסטה ה"טמאה" "בורקומין", קבוצה של אנשים שידוע כי היגרו לארצות דרום אמריקאיות, ויש לעיתים אפליה כנגדם.

האוכלוסייה היפנית מזדקנת במהירות, כתוצאה מגל לידות לאחר מלחמת העולם השנייה, וירידה בלידות עם המודרניזציה של המדינה בחצי השני של המאה ה-20. תוחלת החיים ביפן היא בין הגבוהות בעולם (85.2 לנשים ו-78.3 לגברים ב-2002). בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת נבלם כליל הגידול באוכלוסיית יפן, ובחלקו השני (החל מ-2007) אף נרשם מדי שנה קיטון בגודל האוכלוסייה. ב-1975 ירד שיעור הפריון (מספר הילדים שיולדת אישה בממוצע) של יפן לראשונה מ-2, ובשנים האחרונות הוא נע סביב 1.4, לאחר עלייה קלה מהשיעור שאפיין אותה בתחילת המאה. משמעות נתון זה היא ירידה של כשליש בגודלן של הקוהורטות הבין דוריות, כלומר ירידה משמעותית ומתמשכת גם במספרן של הנשים בגיל הפריון. הקיטון הטבעי של יפן ב-2013 היה מעל 240,000 נפש. ב-2010 היה מספר הקשישים בגילאי 65–70 8.26 מיליון, ואילו מספרם של ילדים עד גיל 5 היה 5.39 מיליון בלבד.

אם לא יהיו שינויים מפליגים בילודה או במדיניות ההגירה, צפויה אוכלוסיית יפן לרדת אל מתחת 100 מיליון בשנת 2050, כשאחוז ניכר מהאוכלוסייה יהיו קשישים מעל גיל 65. השינויים במבנה הדמוגרפי הביאו לעלייתן של מספר בעיות חברתיות וכלכליות, בעיקר ירידה פוטנציאלית בכוח העבודה ועלייה במחיר של ביטחונות סוציאליים כמו תוכניות הפנסיה הציבורית. מתכנני המדיניות של הממשל כיום מצויים בוויכוח מתמיד לגבי צורת ההתמודדות עם הבעיה. הגירה ותמיכה בילודה הם שני רעיונות שעשויים להגדיל את כוח העבודה הצעיר. הגירה אינה פופולרית ביותר שכן שיעורי הפשע העולים ביפן מיוחסים לעיתים קרובות לזרים הגרים ביפן[דרוש מקור].

דת

Toshodaiji
מקדש טוֹשוֹדַיג'י (Tōshōdai-ji) הבודהיסטי הממוקם בנארה שנבחר לאחד מאתרי המורשת העולמית בידי אונסק"ו

באופן פורמלי שתי הדתות העיקריות ביפן הן השינטו ובודהיזם, אך כיום רוב היפנים מייחסים חשיבות נמוכה לאמונה דתית ומגדירים עצמם כחילונים. העניין של העם היפני בדת קשור בדרך כלל למיתולוגיה, מסורת ופעילות שכונתית ולא רק כמקור למוסר או דרך לחיים. חלק מהיפנים משלבים מרכיבים מדתות שונות בחייהם היומיומיים.

קונפוציאניזם או אפילו דאואיזם משמשים כבסיס לקוד המוסרי וכ"שקאי-טונן" (רעיון חברתי משותף). אולם כאשר יפנים נשאלים לדתם, רובם אומרים כי אינם יודעים או מתבלבלים, כיוון שרוב היפנים נוהגים במנהגים דתיים מגוונים, מנהג הנקרא סינקרטיזם. עובדה זאת משתקפת במגוון הרגלים: הורים וילדים המקיימים את טקסי השינטו, תלמידים שמתפללים לפני בחינות, זוגות שמתחתנים בכנסייה נוצרית והלוויות שנערכות במקדשים בודהיסטים. למרות עובדות אלו, 73 אחוזים נחשבים חילונים, ו-65 אחוז הם אתאיסטים או אגנוסטיקנים. מיעוט אומר כי הוא נוצרי (0.7%) או בן לדת אחרת (4.7%) כמו שאמאניזם. כמו כן, מאז אמצע המאה ה-19 עלו כתות דתיות הקרויות שינקוסיוקו. המיסיונריות במשך שנים רבות הייתה אסורה ביפן ומשם נובע האחוז הנמוך של הנוצרים, אבל כיום ניתן לראות בפארקים הראשיים כמו בוואנו בטוקיו כינוסי מיסיונריות לעניים.

שפה

Nihongo

השפה היפנית אינה מסווגת מבחינה משפחתית, אף כי קיים דמיון תחבירי משמעותי בינה לבין הקוריאנית. מבנה היפנית הוא SOV, הווה אומר שהנשוא מופיע בסוף המשפט, ולאחר המושאים (בניגוד לעברית ואנגלית, למשל, שהן מסוג SVO, בהם הנשוא מופיע לפני המושא).

היפנית שפה צירופית, הניכרת במערכת של הונוריפיות (honorifics) המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה. באופן יחסי, בשפה יש מבחר הגאים קטן.

לפני המאה ה-5, לא הייתה ליפנים מערכת כתיבה משלהם. הם החלו לאמץ את המערכת הסינית, יחד עם היבטים רבים אחרים של התרבות הסינית.

בתחילה כתבו היפנים בסינית קלאסית או בערבוב של סינית אידיאוגרפית ופונטית על מנת ליצור משמעות יפנית. דוגמה לסגנון מעורבב כזה הוא ה"קוג'יקי", שנכתב ב-712 לספירה. אז החלו להשתמש בסימניות סיניות על מנת לכתוב יפנית בסגנון שמכונה מניוגנה, שבו קיימות עשרת אלפים סימניות.

לאחר זמן, פותחה מערכת כתיבה. סימניות סיניות (קאנג'י) שימשו לכתוב מילים שאומצו מהסינית, או מילים יפניות בעלות משמעות מקבילה. הסימניות הסיניות שימשו גם לכתוב אלמנטים תחביריים, ולאחר שפושטו נעשו לשלושה סוגים של כתב: היראגאנה, קאנג'י וקאטאקאנה. כתבים אלו הם כתבי הברות, המכילים כמה עשרות סימנים, בניגוד לאלפי הסימניות של הקאנג'י.

הספרות היפנית הגיעה לשיא במאה ה-11 עם "סיפור גנג'י" מאת מורסקי שיקיבו, אשת אצולה. יצירות ספרות יפניות רבות נכתבו באותה עת בידי נשים, מכיוון שמלומדים יפנים העדיפו לכתוב בסינית.

היפנית המודרנית נכתבת בשילוב של היראגאנה, קאטאקאנה וקאנג'י.

תרבות

Harajuku, 2 young ladies smiling
נשים בלבוש קימונו מסורתי
Shokado01s3200
אוכל במסעדה יפנית
Bonsai1
הבונסאי היא אומנות יפנית מסורתית של טיפוח עצים זעירים שנשתלים, לעיתים קרובות, בגנים יפנים. בתמונה עץ ננסי שטופח בסגנון בונסאי.
Kyoto01
העיר קיוטו המשלבת מסורת ומודרנה

התרבות היפנית השתנתה מאוד במשך השנים, מתרבות ג'ומון המקורית לתרבות בת הכלאיים של היום, המשלבת בה השפעות אסיאתיות, אירופיות ואמריקניות. מבחינה היסטורית, לסין ולקוריאה הייתה ההשפעה הרבה ביותר, החל מהתפתחות תרבות היאיויי ב-300 לפנה"ס; השפעות אלו הביאו לאחר מכן לחקלאות אורז, קבורה טקסית, קדרות, ציור, כתיבה, שירה, מערכת נימוסים מסורתית מוגדרת התופסת חלק חשוב בתרבות היפנית ומהיאנה בודהיזם עד למאה ה-7 לספירה.

בתקופה הפרה-מודרנית פיתחה יפן תרבות מיוחדת לה, באמנות; (איקבנה, אוריגמי - אמנות קיפול נייר, אוקיו-אה, סאקורה - פריחת עץ הדובדבן הלוקחת חלק חשוב בתרבות ובעיקר באמנות היפנית); באומנויות (בובות, יצירות לקה וקדרות), אמנויות הבמה (בונרקו, ריקוד מסורתי, קבוקי, נו, רקוגו), ומסורות אחרות (משחקים, אונסן, סנטו, טקס התה היפני, אדריכלות יפנית, גנים יפניים, חרבות קטאנה וטיפוח עצים ננסיים מיוחדים המכונים בונסאי)), והמטבח היפני המסורתי שפירות ים ודגים לוקחים בו חלק חשוב, וזאת בעקבות כך שהדיג נפוץ מאוד ביפן. בין המאכלים היפניים המסורתיים שנעשו נפוצים ברחבי העולם ניתן למנות את הסושי.

הגיישה היא מארחת-בדרנית יפנית מסורתית. תפקיד זה היה נפוץ בעיקר בתקופות קדומות יותר ביפן, אז ילדות התחנכו לתפקיד כבר מגיל צעיר, אך הוא נפוץ גם היום. הקימונו, שאותו לובשת הגיישה, הוא בגד מסורתי יפני בעל שרוולים רחבים המהווה ברחבי העולם סמל ליפן. את הקימונו לובשות בעיקר נשים, אך גם גברים.

מאמצע המאה ה-19 והלאה, ההשפעות האירופאיות היו החזקות ביותר, כשההשפעה האמריקאית עולה מאוד לאחר מלחמת העולם השנייה. השפעות אלו ניכרות בתרבות היפנית של היום, שמשלבת בין האירופאי, האסייתי והאמריקאי, באופנה, בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה, במשחקי הווידאו, ובמוזיקה. כיום, יפן היא יצואנית תרבות חשובה, שזכתה לפופולריות רבה סביב העולם, במיוחד בארצות מזרח-אסיאתיות אחרות. תרומות יפניות הניכרות באופן מיוחד לתרבות העולם הם ה"אנימה" וה"מאנגה" (סוג של קומיקס), הגנדאי גקי (ז'אנר קולנועי) והבּוּטוֹ, צורת מחול אוונגרדית שהתפשטה מיפן לאירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. תרבות יפנית מסורתית ומודרנית זכתה למעריצים רבים באירופה ובאמריקות.

חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית היה במשך מאות שנים סוגים שונים של אמנויות לחימה שחלקן הגדול פותח בה. מענפי הספורט הנפוצים ביפן, שנעשה לסמלה גם בעולם כולו, הוא הסומו; סוג התאבקות במשקל כבד, שאף היווה בעבר חלק מדת השינטו. בין אמנויות הלחימה המסורתיות שפותחו ביפן, ניתן למנות את הנינג'יצו והג'יו ג'יטסו, שחלקים מהן נפוצו עם הזמן גם לשאר העולם.

לאחר מלחמת העולם השנייה אמנויות לחימה מודרניות-ספורטיביות צברו פופולריות, בהן ניתן למנות את הג'ודו, הקנדו והקראטה לסוגיו - שוטוקאן, קיוקושינקאי, שורין ריו, גוג'ו ריו, אייקידו ועוד.

משחק ההימורים הנפוץ ביותר ביפן הוא המא-ג'ונג ומשחקים בו אף ראשי הפשע. כתוצאה מכך יצא למשחק דימוי שלילי בקרב החברה שומרת החוק ביפן. בשנות ה-90 הקימו קבוצות סטודנטים שגילו את המשחק מחדש קבוצות לקידום המשחק באוניברסיטאות של יפן.

חינוך וילדות ביפן

בשנת 1872 הונהג ביפן חינוך חובה כאחת מהתוצאות של רסטורציית מייג'י. מאז 1947 חינוך החובה מורכב מבית ספר יסודי ואמצעי, מגיל 6 ועד 15. כמעט כל הילדים ממשיכים את לימודיהם בבית ספר תיכון לשלוש שנים, ו96% ממסיימי התיכון ממשיכים לאוניברסיטה, קולג' או חינוך גבוה אחר. שנת הלימודים היפנית מתחילה באפריל, חלקם לומדים בין הימים שני עד שישי וחלקם בשני עד שבת. בנוסף לחופשים פעם או פעמיים בשבוע, יש לתלמידים ביפן עוד 2 חופשות קצרות באביב ובחורף, וחודש שלם של חופשה בקיץ.

במשפחה יפנית ממוצעת מספר קטן של ילדים; אחד או שניים. הלימודים בבתי הספר היסודיים ובתיכונים מאתגרים וקשים עד מאוד, ולעיתים קרובות נוצרים אצל הילדים מצבי לחץ וחרדה כתוצאה מהתחרותיות הרבה. ממחקר שבוצע בשנת 2016 ביפן עלה כי 70% מהגברים ו-60% מהנשים שבין הגילאים 18–34 אינם נשואים ואינם נמצאים בזוגיות קבועה. עוד עלה כי 42% מהגברים ו-44% מהנשים שבין הגילאים 18–34 מעולם לא קיימו יחסי מין. בשנים האחרונות נפוצה ביפן, כתוצאה מהטכנולוגיה המתפתחת והולכת המביאה לניכור בין בני האדם, תופעת ההיקיקומורי שבמסגרתה נערים או נערות צעירים מתבדלים מהעולם למשך תקופה ארוכה, דבר המוביל גם לעליה בשיעור הדיכאון.[8][9][10]

צבא וביטחון

סעיף 9 בחוקה משנת 1947 מטיל על יפן בעקבות מלחמת העולם השנייה מגבלות בנוגע להחזקת צבא, ויש המפרשים אותו ככזה האוסר על יפן להחזיק כל סוג של כוח מזוין. לעומת זאת, הפרשנות המקובלת של החוקה מהיום שבו נכנסה לתוקף, הן מצד היפנים הן מצד האמריקאים, היא שאין איסור על יפן להחזיק "כוח של הגנה עצמית", כלומר צבא למטרות הגנתיות.

סוכנות ההגנה היא חלק ממשרד ראש הממשלה וכפופה למוסדות האזרחיים. בראש הסוכנות ניצב שר ביטחון הנעזר בשני סגני שר. ראש הממשלה רשאי להפעיל את הכוחות הצבאיים בכפוף להסכמת הפרלמנט. בשנת 1986 הוקמה מועצת הביטחון הכוללת את ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, שר האוצר, מזכיר הממשלה והשר האחראי על המשטרה. פורום זה מתכנס לדון בכל החלטה הנוגעת לשימוש בצבא. מתחת לשכבה האזרחית קיים הפורום הצבאי של ראשי המטות המשולבים. שלושת מפקדי זרועות היבשה, האוויר והים אמורים לייעץ לפורום האזרחי בנושאים צבאיים ובשעת חירום. על פי החוקה הצבא כפוף למוסדות האזרחיים של המדינה בצורה מוחלטת. חיילים לובשי מדים נשפטים על עבירות שביצעו, בתפקיד או מחוצה לו, בבתי משפט אזרחים.

זרוע היבשה מחולקת לחמישה פיקודים לאורך המדינה, ומשרתים בה כ-160,000 חיילים. מרכז הפיקוד נמצא בעיר איצ'יקאווה. היחידות העיקריות בצבא היבשה הן: אוגדה משוריינת, 12 אוגדות חי"ר, חטיבה מוצנחת, שתי חטיבות משולבות, ארבע חטיבות אימון, אגד ארטילרי, שני אגדי נ"מ, כנף מסוקי תובלה ושתי טייסות מסוקי נ"ט. הצי הימי מונה כ-40,000 כח אדם. במסגרת הכח פועלות 13 צוללות, 64 משחתות ופריגטות וכמה עשרות שולות מוקשים וספינות סיור. כ-200 מטוסים ו-130 מסוקים משרתים את הצי. בכח האווירי משרתים כ-50,000 חיילים. חיל האוויר מפעיל כ-400 מטוסים ובאופן כללי נהנה מציוד מתקדם. טייסת מטוסי E-2C (אייוואקס) מעניקה ליפן יתרון מודיעיני לא מבוטל כנגד מטוסי אויב.

מבחר תמונות

150321 Shiominawate Matsue Shimane pref Japan02s3
מראה רחוב בעיר מסטצ'ו בדרום יפן
Osaka Castle 03bs3200
העיר אוסקה: מקדש על רקע גורדי שחקים
Rainbow bridge in Shukkei-en Hiroshima
גן יפני מסורתי במקדש ביפן
Kyoto Gion Matsuri J09 049
פסטיבל בקיוטו
תמונה פנורמית של רחוב בטוקיו
תמונה פנורמית של רחוב בטוקיו

חלוקה מנהלית

Japan Map Lincun
חלוקת יפן למחוזות

יפן מחולקת ל-47 יחידות מנהליות אשר לרוב מאוגדות לשמונה חבלים. הונשו, האי הגדול והמיושב ביותר מחולק ברוב סוגי החלוקה לחמישה חבלים שבתוכם מחוזות רבים, שני איים גדולים אחרים, שיקוקו וקיושו אשר מהווים חבל אחד כל אחד, גם הם מחולקים למחוזות שונים. האי הגדול הוקאידו בצפון מהווה מחוז אחד בלבד והוא הגדול ביותר בשטחו מבין המחוזות השונים.

המחוזות הגדולים ביותר מבחינת אוכלוסייה הם: טוקיו, קנאגווה, אוסקה, אאיצ'י, סאיטאמה וצ'יבה. כולם נמצאים בתוך האי המרכזי של יפן הוא הונשו.

להלן רשימת המחוזות המלאה לפי חלוקה לחבלים:

הוקאידו טוהוקו קאנטו צ'ובו קנסאי צ'וגוקו שיקוקו קיושו ואוקינאווה

יהדות יפן

הקהילה היהודית ביפן קטנה יחסית, והיא מרוכזת בעיקר בערים הגדולות. בשנת 1854 פתחו היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, ובין המהגרים ליפן היו גם יהודים. בני הקהילה הראשונים ביפן היו בעיקר מיהדות סין השכנה, ובעיקר משנגחאי והונג קונג. עד לסוף המאה ה-19 עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת 1870 כבר היו ביוקוהמה כ-50 משפחות יהודיות. קהילות גם נוצרו בקובה ובנגסאקי, שבה הוקם גם בית הכנסת היהודי הראשון בתחומי יפן. בנגסאקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש, ועד היום יש בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן מלחמת רוסיה-יפן נשבה יוסף טרומפלדור, שלחם לצידה של רוסיה, בשבי היפני אך הורשה לו להקים חוג ציוני בקרב היהודים שהיו איתו בהיותו בשבי. היפנים אף נעזרו ביהודי אחד בזמן המלחמה, יעקב שיף, אשר נתן הלוואה כספית גדולה ליפן לבניית צי אוניות מודרני, לאחר שמדינות אמריקה ואירופה סירבו לבקשת ההלוואה מחשש כי יפן לא תוכל לעמוד במתן ההחזר. בתום המלחמה קיבל יעקב שיף את עיטור "השמש העולה" מידי הקיסר מוצוהיטו.

בשנת 1931 נכבשה מנצ'וריה בידי יפן, וכ-13,000 מיהודי חרבין שישבו בה נכללו תחת השלטון היפני, אך לא נפגעה האוטונומיה הדתית שהייתה שמורה לבני הקהילה.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטו לסין ויפן פליטים רבים שנמלטו מאירופה דרך רוסיה. בין חסידי אומות העולם היה השגריר היפני בליטא, צ'יאונה סוגיהארה שהציל חלק מיהודי ליטא בכך שנתן להם אשרות יציאה מליטא לפני שפגעו בהם הנאצים והפשיסטים הליטאים. סך הכל ברחו ליפן, בזמן המלחמה, כ-6,000 יהודים מהאזור שהיה בשליטת ברית המועצות. הנאצים שלחו ליפן, שהייתה בעלת בריתם, אחד מאנשי הגסטאפו כדי שישפיע על ממשלת יפן להעביר את היהודים לגרמניה, אולם ממשלת יפן סירבה לדרישה זו.

הפרופסור סטזוסו קוצוג'י, בשל אהדתו ליהדות, עזר רבות לפליטים, פעל להאריך את שהותם הזמנית ביפן ודאג להם למזון, בפעילותו זו הסתכן בנפשו ואף נכלא ועונה. כמה שנים לאחר המלחמה התגייר, עלה לארץ ישראל, ונקרא אברהם סטזוסו קוצוגי.

עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו אותה רוב יהודי המדינה ועברו לארצות הברית או לסין.

סופרת הילדים הישראלית נעמי עפרי (אז קיטרון) שהתה ביפן בשנות ה-70 של המאה העשרים וכתבה על כך ספר שלום לך, יפן שהיה לרב מכר, ובו תיארה את הבדלי התרבות, את ההומור החסר והצחוק שמובנו אז היה שונה לחלוטין בתרבותם ושבני יפן ביקשו ללמוד, וכן את המסורות על ייחוסם של האצילים ומשפחות המלוכה לשושלת מלכי בית דוד ולעשרת השבטים האבודים מממלכת ישראל.[11]

כיום יש ביפן מספר קהילות יהודיות, המונות כ-1,000 יהודים, וכן שני בתי חב"ד. בנוסף פועלים ביפן שני ארגונים בשם "בית שלום" (של כנסיית ישו הקדושה) ו"מקויה" אשר רוחשים חיבה ליהודים מסיבות דתיות-נוצריות ומאמינים בהיותם עם נבחר.

בשנת 2015 מינתה ממשלת יפן את שליח חב"ד הרב בנימין אדרעי לרבה הראשי של יפן.[12]

ראו גם

ספר: יפן

לקריאה נוספת

  • אלי לנצמן, יפן. האגודה לידידות ולשכת המסחר ישראל-יפן בשתוף שגרירות יפן בישראל ומשרד החנוך-הפקוח על הוראת הגאוגרפיה, 2000
  • בן עמי שילוני, יפן המסורתית: תרבות והיסטוריה. תל אביב, התשנ"ה, 1995
  • בן עמי שילוני, יפן המודרנית: תרבות והיסטוריה. ירושלים, התשס"ג, 2002

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ [http://www2.ttcn.ne.jp/honkawa/9460.html �}�^�����E�e���̏@��], www2.ttcn.ne.jp
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  6. ^ למשפחת הקיסרים היפניים אין שם משפחה, והם בעלי שם פרטי בלבד.
  7. ^ יופי והרמוניה: יפן הכריזה על עידן קיסרי חדש, וואלה! חדשות, ‏2019-04-02 (בhe-IL)
  8. ^ "מעולם לא יצאתי לדייט". בתולים בני 40 ביפן
  9. ^ כשחצי מצעיריה בתולים, יפן מעודדת אזרחים לצייר דוגמניות עירום
  10. ^ Japan has a worrying number of virgins, government finds
  11. ^ הספר 'שלום לך, יפן' בכרטסת הספרייה הלאומית
  12. ^ יוסי נכטיגל, ‏לראשונה בהיסטוריה: הוכתר רב ראשי ליפן, באתר כיכר השבת, 17 בספטמבר 2015
CiNii

CiNii הוא מאגר מידע ומנוע חיפוש ביבליוגרפי עבור חומר שהתפרסם ביפן או חומר בשפה היפאנית. המיזם הוקם בשנת 2005 ומתוחזק על ידי המוסד הלאומי למידע (Nii) מייסודה של אוניברסיטת טוקיו. שירות החיפוש חשוף לציבור ומקטלג את הפריטים בספריית המוסד הלאומי למידע, מסד המידע של ציטוטי כל הפרסומים ביפאנית (CJP), קטלוג ספריית הדיאט הלאומית וספריות נוספות, ספריות אקדמיות וארגוניות. על אף שהשירות הוא מקיף וכולל את כל תחומי הדעת, השימוש העיקרי שלו הוא בתחומי מדעי הרוח והחברה. לתחומי מדעי הטבע, הרפואה ומדעים מדויקים קיימים גם מאגרי מידע ייעודיים.

אולימפיאדת טוקיו (1964)

אולימפיאדת טוקיו (1964) היא האולימפיאדה ה-18 בעת החדשה. היא נמשכה 15 ימים, מ-10 באוקטובר עד 24 באוקטובר 1964, ובתחרויות במסגרתה השתתפו 5,140 ספורטאים מ-93 מדינות.

האולימפיאדה בטוקיו, הראשונה להיערך על אדמת יבשת אסיה, נערכה בשיאו של הזינוק הכלכלי שחוותה יפן בראשית המחצית השנייה של המאה ה-20. בחירתה של טוקיו סימלה את חזרתה של יפן אל הבמה העולמית לאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה והכיבוש האמריקאי. כמו כן, היא תרמה לפיתוח רשת התחבורה של יפן, עת לקראתה נבנתה בטוקיו מערכת כבישים עיליים מהירים ונחנכה רכבת השינקנסן, שקיצרה את זמן הנסיעה מטוקיו לאוסקה לכארבע שעות, מרחק של 515 ק"מ.עם 93 המדינות שהשתתפו באולימפיאדה לא נמנתה דרום אפריקה, אשר הורחקה מהם בשל משטר האפרטהייד שהונהג גם בתחום הספורט במדינה. זו הייתה האולימפיאדה הראשונה שממנה הורחקה דרום אפריקה.

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

המשחקים האולימפיים של קיץ 2016 - האולימפיאדה ה-31 בעת החדשה נערכו בין ה-5 באוגוסט ל-21 באוגוסט 2016 בריו דה ז'ניירו שבברזיל. אירוח המשחקים בריו נקבע בהחלטת הקונגרס האולימפי ה-13, וריו היא העיר הראשונה בדרום אמריקה שאירחה את המשחקים האולימפיים. בנוסף, הייתה זו הפעם השלישית בהיסטוריה בה התקיימו המשחקים האולימפיים בחצי הכדור הדרומי, כך שאולימפיאדת הקיץ התקיימה למעשה במקום בו שוררת עונת החורף.

המשחקים האולימפיים נפתחו כשנתיים לאחר שברזיל ארחה את מונדיאל 2014, שבו נערך משחק הגמר באצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו.

אוסקה

אוסקה (ביפנית: 大阪市, ‏Ōsaka-shi) היא העיר השלישית בגודלה ביפן ובירת מחוז אוסקה. נכון לשנת 2010, העיר מונה כ-2.6 מיליון תושבים. העיר ממוקמת בחבל הארץ קנסאי שבהונשו, על גדת נהר היודו באזור מפרץ אוסקה. אוסקה היא הבירה הכלכלית וההיסטורית של יפן ומרכז פיננסי חשוב עד היום. אוכלוסיית היוממות של העיר היא השנייה בגודלה ביפן, אחרי טוקיו.

אי

בגאוגרפיה, אִי הוא שטח אדמה אשר מוקף מים מכל קצוותיו אשר קטן מיבשת וגדול מסלע. קיימים איים שנוצרו בתהליכים גאולוגים טבעיים וקיימים איים מעשה ידי אדם שנקראים איים מלאכותיים.

אסיה

אסיה היא היבשת הגדולה ביותר בכדור הארץ, ומהווה 8.6% משטחו הכולל וכ-29.6% משטחו היבשתי. בצפון-מערב היא חוברת לאירופה (ביניהן רכס הרי אורל) ובדרום-מערב לאפריקה (חצי האי סיני). אסיה גובלת בצפון באוקיינוס הקרח הצפוני, בדרום באוקיינוס ההודי ובמזרח גובלת באוקיינוס השקט.

באסיה נמצאות שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, סין והודו, והיא היבשת המאוכלסת בעולם, עם למעלה מ-4.4 מיליארד בני אדם (אסייתים), המהווים כ-60% מכלל תושבי כדור הארץ (נכון ל-2011).

בעלות הברית

בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

האוקיינוס השקט

האוקיינוס השקט (באנגלית Pacific Ocean) הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ ומכסה כשליש משטחו (32.4%), 165.2 מיליון קמ"ר. שטח זה גדול משטח כל היבשות שעל פני כדור הארץ, ששטחן יחד הוא כ-149 מיליון קמ"ר. בנוסף, הוא מכיל 46% מכמות המים החופשיים שעל פני כדור הארץ. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני. דרום האוקיינוס השקט גובל באנטארקטיקה; קיימת גם הצעה להגדיר את הימים לחופי אנטארקטיקה בתור האוקיינוס הדרומי, ואם ההצעה תתקבל, זה יהיה הגבול הדרומי של האוקיינוס השקט, אולם אין לכך עדיין הסכמה.

האוקיינוס משתרע לאורך 15,500 ק"מ, מים ברינג באזור הארקטי שבצפון, עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד לחופה של קולומביה קרוב לקו הרוחב 5º צפון. מקובל להציב את גבולו המערבי של האוקיינוס במצר מלאקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר בקרום כדור הארץ - שקע מאריאנה, שעומקו 11,022 מטר מתחת לפני הים.

25,000 איים מצויים באוקיינוס השקט, יותר מאשר בכל שאר האוקיינוסים גם יחד, ורובם מצויים דרומית לקו המשווה (ראו רשימת איים באוקיינוס השקט).

לאורך שולי האוקיינוס השקט קיימים מספר ימים שוליים, שהגדולים שבהם הם ים סלבס, ים האלמוגים, ים מזרח סין, הים היפני, ים סולו, ים טסמן, ים ברינג, ים אוחוצק והים הצהוב.

מגלה הארצות הפורטוגלי פרדיננד מגלן, אשר הגיע לאוקיינוס ב-28 בנובמבר 1520, הוא שכינה אוקיינוס זה "Oceano Pacífico" כלומר שקט, מכיוון שבמרבית נתיב השיט, ממצר מגלן ועד לפיליפינים, היה האוקיינוס שקט. עם זאת, אוקיינוס זה אינו תמיד שקט. סופות טייפון והוריקן רבות הולמות באיים שמצויים בו. בארצות שבשולי האוקיינוס ישנם הרי געש רבים, ולעיתים קרובות פוקדות אותן רעידות אדמה. במקרים של צונמי, נחשול מים המתרומם לגובה רב כתוצאה מרעידות אדמה מתחת לפני הים, נגרמים נזקים כבדים ולעיתים אף הרס ערים שלמות לאורך החופים.

האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

טוקיו

טוקיו (ביפנית: 東京都 ‏- IPA: [toːkʲoː] (מידע • עזרה)) היא עיר הבירה של יפן המהווה את המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. טוקיו ממוקמת בחופו המזרחי של האי הונשו שהוא האי הראשי של יפן, על גדות מפרץ טוקיו. בטוקיו חיים למעלה מ-13 מיליון תושבים, ובטוקיו רבתי מעל ל-35 מיליון תושבים, מה שהופך את מטרופולין טוקיו למטרופולין המאוכלסת בעולם. למעלה משני מיליון איש המתגוררים מחוץ לעיר נוסעים בקביעות לעבוד בתוך העיר טוקיו.

התמ"ג של טוקיו הוא הגבוה ביותר בעולם. זוהי אחת הערים המתקדמות והמודרניות בעולם. קו הרקיע שלה עמוס גורדי שחקים המעוצבים בחדשנות רבה ובפאר; מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם; מערכת הכבישים שבה הומה ויעילה מאוד; וניתן למצוא בה אזורי קניות ובילוי נוצצים ויוקרתיים, המשלבים בין המודרניות של עיר מערבית גדולה, לבין מאפיינים יפניים מסורתיים, חלקם מיוחדים רק לאזור טוקיו.

ים יפן

ים יפן (יפנית 日本海; רוסית Японское море) או הים המזרחי (קוריאנית 동해) הוא ים שולי בחלקו הצפון-מערבי של האוקיינוס השקט. ים זה מפריד בין יבשת אסיה וארכיפלג האיים של יפן.

יפנית

יפנית (קאנג'י: 日本語; ביפן קרויה השפה: ,"Nihongo" "נִיהוֹנְגּוֹ", Nihon: יפן, Go: שפה) היא השפה המדוברת בפי 130 מיליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית שייכת למשפחת השפות הג'פוניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים, אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובלית. על פי התפיסה הפילוסופית היפנית הידועה בשם ניהונג'ינרון, בשל בידודם של האיים, לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי ייחודי, הגורם ליפנים לחשוב לפי תבניות מחשבה מסוימות, השונות מכל מקבילותיהן בעולם.

היפנית שפה צירופית, הניכרת במערכת של תוארי כבוד סבוכים המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה.

באופן יחסי, בשפה יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקסיקאלית משמעותית.

השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלוש מערכות כתב: אותיות (סימניות) סיניות מותאמות הנקראות ביפנית קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים פונטיים שנוצרו מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים היראגאנה (hiragana - 平仮名) וקאטאקאנה (katakana - 片仮名).

בהיראגאנה נעשה שימוש נרחב ביותר בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראת יפנית לילדים.

בקאטאקאנה משתמשים בעיקר בשביל לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית.

ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעיתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב.

ספרות מערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הנכתבות בקאנג'י הן שגרתיות.

אוצר המילים של היפנית מושפע מאוד ממילים משפות אחרות. מספר רחב של מילים נשאל מהשפה הסינית, או נוצר מתבניות סיניות, במשך תקופה של לפחות 1500 שנים.

מאז המאה ה-19 המאוחרת, היפנית שאלה מספר נכבד של מילים משפות הודו-אירופיות, בעיקר מאנגלית.

כתוצאה מיחסי המסחר המיוחדים בין יפן לפורטוגל המוקדמת, במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם הן הפכו לגורם משפיע.

יצרני כלי רכב

תעשיית הרכב מפתחת, מעצבת, מייצרת, משווקת ומוכרת כלי רכב. בשנת 2016 נמכרו ברחבי העולם כ-95 מיליון כלי רכב, מהם כ-72.1 מיליון כלי רכב פרטיים והשאר מסחריים.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר החללים במלחמת העולם השנייה (לפי ההערכות המקובלות) עמד על כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה.

בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 (י"ז באלול ה'תרצ"ט), עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר ה'תש"ה), עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת האימפריה היפנית לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמה זו נעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואה – רצח עם שיטתי בו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים. המלחמה העולמית אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית. מלבד היהודים, הושמדו במהלך המלחמה גם עשרות אלפי צוענים, ועשרות אלפי נכים, מוגבלים שכלית, הומוסקסואלים, בונים חופשיים, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות.

במלחמה לחמו שתי בריתות: מדינות הציר כנגד בעלות הברית. המדינות העיקריות במדינות הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות בבעלות הברית היו הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, ובהמשך המלחמה גם סין. צרפת חדלה להיות חלק מבעלות הברית בעקבות תבוסתה לגרמניה ב-1940 ועליית ממשלת וישי. (אך המשיכה להילחם במסגרת צבא צרפת החופשית) ברית המועצות שיתפה פעולה עם גרמניה עד 1941 וחברה לבעלות הברית לאחר שנבגדה על ידי גרמניה ביוני 1941 ("מבצע ברברוסה"). ארצות הברית הצטרפה לבעלות הברית לאחר שהותקפה על ידי יפן בסוף 1941 ולאחר שגרמניה הכריזה עליה מלחמה (בתגובה לתקיפה היפנית בפארל-הרבור). סין נלחמה נגד הכיבוש היפני במלחמת סין-יפן השנייה, שהייתה אחת הזירות במלחמה.

מדינות נוספות חברו למדינות הציר או לבעלות הברית ממניעים שונים, כגון כיבוש, איום או רצון חופשי. מספר מדינות נותרו נייטרליות, כגון שווייץ ושוודיה. הגורם העיקרי למלחמה היה מדיניותן התוקפנית של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר.

המלחמה התנהלה בשלוש זירות עיקריות: זירת אירופה (הנחלקת למזרח ומערב), זירת צפון אפריקה והמזרח התיכון, וגם זירת האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק.

במהלך המלחמה השתלטו מדינות הציר על רוב אירופה, כולל שטח נרחב בברית המועצות. אך לאחר הצלחה ראשונית שכללה את כיבוש רוב שטחה של אירופה היבשתית, איום על מעמדה של בריטניה בצפון אפריקה, והשתלטות על טריטוריות נרחבות במזרח הרחוק ואיים באוקיינוס השקט על ידי האימפריה היפנית, הצליחו בעלות הברית בעזרת מאמצים רבים ליצור מפנה בחזיתות שונות, ולנצח במלחמה. התוצאה העיקרית של המלחמה הייתה היווצרותם של שני גושים פוליטיים: הגוש המערבי, בעל מכוונות דמוקרטית, הכולל את ארצות הברית, מערב אירופה, רובה של אמריקה הלטינית, יפן, אוקיאניה ועוד, ובמקביל נוצר הגוש המזרחי, בעל מכוונות קומוניסטית, הכולל את ברית המועצות, מזרח אירופה ועוד.

מלחמת סין–יפן השנייה

מלחמת סין–יפן השנייה, הידועה בסין גם כמלחמת ההתנגדות נגד יפן וביפן כתקרית סין, התחוללה בין 7 ביולי 1937 ל-9 בספטמבר 1945 בין הרפובליקה הסינית לבין האימפריה היפנית. מרבית המלחמה התחוללה במקביל למלחמת העולם השנייה, והיא נחשבת כאחת הזירות במלחמה זו. אף שהיו תקריות מלחמתיות בין שתי המדינות כבר מ-18 בספטמבר 1931, רק ב-1937 פרצה מלחמה בהיקף מלא. הפלישה היפנית לסין הייתה חלק מתוכנית אסטרטגית של הצבא היפני הקיסרי להשתלטות על חלקים נרחבים במזרח אסיה ובאגן האוקיינוס השקט, ותוכננה עוד לפני 1937. האירועים המלחמתיים שהתרחשו בין שני הצדדים לפני 1937 כונו "תקריות". הפלישה היפנית למנצ'וריה בשנת 1931 החלה באירוע שנקרא "תקרית מוקדן". האחרונה בתקריות שלפני פרוץ המלחמה הייתה תקרית גשר מרקו פולו ב-1937, שסימנה את תחילתה של המלחמה.

משנת 1937 ועד 1941, למעט חזית קצרה בין יפן לברית המועצות שהסתיימה בתבוסה יפנית בקרב חלקין גול, נלחמה סין לבדה, ולאחר ההתקפה על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הפכה המלחמה לחלק מהקונפליקט הכלל עולמי של מלחמת העולם השנייה. המלחמה הסתיימה יחד עם כניעת יפן לבעלות הברית בספטמבר 1945.

המלחמה הייתה עימות ארוך ועקוב מדם בין שני עמי המזרח הרחוק הגדולים, רצוף במעשי טבח, פשעי מלחמה והפצצות אוויריות מאסיביות חסרות הבחנה על ריכוזי אוכלוסייה שביצעו היפנים בסינים. נהרגו בה כ-20 מיליון סינים, רובם אזרחים, וכ-1.8 מיליון יפנים.

מלחמת רוסיה–יפן

מלחמת רוסיה–יפן (ברוסית: Русско-японская война; ביפנית: 日露戦争) התנהלה בין ה-8 בפברואר 1904 ל-5 בספטמבר 1905. המלחמה פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה.

הקרב הראשון במלחמה היה התקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב-8 בפברואר 1904. המלחמה הסתיימה בניצחון היפנים לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב צושימה (27–28 במאי 1905) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור. מפלתה של רוסיה הייתה אחד הגורמים לפרוץ מהפכת 1905.

תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא-מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו.

אף על פי שנציגים ממדינות רבות נשלחו לחזות בקרבות מלחמת רוסיה-יפן השכילו מעטים בלבד להבין את משמעות השינויים שחלו בשדה הקרב, ולקחי המלחמה לא הופקו עשר שנים לאחר מכן בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה.

ספריית הדיאט הלאומית

ספריית הדיאט הלאומית (ביפנית: 国立国会図書館; "קוקריטסו קוקאי טושוקאן") הוקמה ב-1948 במטרה לסייע לחברי הדיאט של יפן במחקר של נושאים הקשורים למדיניות ציבורית. ספריית הדיאט הלאומית היא הספרייה הלאומית היחידה ביפן. הספרייה דומה במטרותיה ובהיקפה לספריית הקונגרס האמריקאית.

ספריית הדיאט הלאומית שוכנת בשני אתרים מרכזיים, בטוקיו ובקיוטו, ובעוד מספר סניפים.

קיסר

קֵיסָר (בלטינית - Imperator) הוא תואר אצולה שניתן למונרך במדינות או אימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.

תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.

מאוחר יותר, שימש התואר קיסר לציון תפקידו של המונרך באימפריה הביזנטית, באימפריה הרומית הקדושה ובמקומות נוספים. כך למשל, נפוליאון בונפרטה (שהקים את הקיסרות הראשונה) ונפוליאון השלישי (שהקים את הקיסרות השנייה) נשאו בתואר זה בצרפת. דוגמאות נוספות כוללות את הקייזרים הגרמנים בשנים 1871–1918, את שליטי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואת שליטי האימפריה הרוסית.

באנגלית, המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המלה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל, המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.

כיום, הקיסר היחיד בעולם הוא קיסר יפן.

תקליטור

תַּקְלִיטוֹר הוא אמצעי לאחסון נתונים שאינו נדיף הפועל בטכנולוגיה אופטית. תקליטור הוא דיסק פלסטי עגול בקוטר של עד 12 ס"מ עם חור במרכזו, שמצופה בשכבה דקיקה של אלומיניום כדי שיוכל להחזיר את האותות לקרן הלייזר שקוראת אותו. הנתונים מאוחסנים בצורת בורות (pits) ומישורים (lands) לאורך פס דקיק בצורת ספירלה הנמשך מן המרכז ועד לשולי התקליטור. הנתונים מוטבעים (בייצור המוני), או נצרבים (באמצעות צורב ביתי), על גבי התקליטור בשפה בינארית, כלומר 1 ו-0, כאשר הסימון 1 מיוצג על ידי שינוי בין בור ומישור והסימון 0 מיוצג על ידי חוסר שינוי (קידוד NRZI).

מקור השם הוא הלחם בסיסים של המילים תקליט ואור, מכיוון שהקריאה והכתיבה בו נעשות באמצעות קרן לייזר.

התקליטור נכנס לראשונה לשימוש באוקטובר 1982, וכיום הוא פורמט המשמש בעיקר להפצה ומשלוח של סרטים, מוזיקה וקובצי מחשב שונים. השימוש בתקליטור הצטמצם בעשור השני של המאה ה-21, בעקבות המעבר להעברת מידע (מוזיקה, וידאו ונתונים) באמצעות האינטרנט.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 12.71%
גילאי 15 - 24 9.63%
גילאי 25 - 54 37.28%
גילאי 55 - 64 12.01%
גילאי 65 ומעלה 28.38%
הערים הגדולות של יפן
נכון ל-2010
דירוג שם מחוז אוכלוסייה דירוג שם מחוז אוכלוסייה
טוקיו

טוקיו
יוקוהמה

יוקוהמה
1 טוקיו טוקיו 8,949,447 11 הירושימה הירושימה 1,174,209 אוסקה
אוסקה
נגויה
נגויה
2 יוקוהמה קנאגווה 3,689,603 12 סנדאי מיאגי 1,045,903
3 אוסקה אוסקה 2,666,371 13 קיטקיושו פוקואוקה 977,288
4 נגויה אאיצ'י 2,263,907 14 צ'יבה צ'יבה 962,130
5 סאפורו הוקאידו 1,914,434 15 סאקאי אוסקה 842,134
6 קובה היוגו 1,544,873 16 ניאיגטה ניאיגטה 812,192
7 קיוטו קיוטו 1,474,473 17 הממאצו שיזואוקה 800,912
8 פוקואוקה פוקואוקה 1,463,826 18 קוממוטו קוממוטו 734,294
9 קווסאקי קנאגווה 1,425,678 19 סגמיהארה קנאגווה 717,561
10 סאיטאמה סאיטאמה 1,222,910 20 שיזואוקה שיזואוקה 716,328
מדינות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיה3איראןאפגניסטןארמניה1בהוטןבחרייןבנגלדשברונייגאורגיה1הודוהמלדיבייםהפיליפיניםהרפובליקה הסינית2הרפובליקה העממית של סיןוייטנאםטג'יקיסטןטורקיה1טורקמניסטן • יפן • ירדןישראלכוויתלאוסלבנוןמונגוליהמזרח טימור3מיאנמרמלזיהנפאלסוריהסינגפורסרי לנקהעומאןעיראקערב הסעודיתפקיסטןקוריאה הדרומיתקוריאה הצפוניתקזחסטן1קטרקירגיזסטןקמבודיהקפריסיןרוסיה1תאילנדתימן

1חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

אסיה
ארגון המדינות המתועשות – G7
איטליה  איטליהארצות הברית  ארצות הבריתגרמניה  גרמניההממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדתיפן  יפןצרפת  צרפתקנדה  קנדהרוסיה  רוסיה (מושעית) • האיחוד האירופי  האיחוד האירופי המדינות החברות ב G7
הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי
אוסטריהאוסטרליהאיטליהאיסלנדאירלנדאסטוניהארצות הבריתבלגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתטורקיהיוון • יפן • ישראללוקסמבורגמקסיקונורווגיהניו זילנדסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתצ'ילהצ'כיהקוריאה הדרומיתקנדהשוודיהשווייץ
OECD logo.svg
מונרכיות
ממלכות אוסטרליהאיי בהאמהאיי שלמהאנטיגואה וברבודהאסוואטיניבהוטןבחרייןבלגיהבליזברבדוסג'מייקהגרנדהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתטובאלוטונגהירדןלסוטומלזיה1 (נגרי סמבילןפרליס) • מרוקונורווגיהניו זילנדסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט קיטס ונוויסספרדערב הסעודיתפפואה גינאה החדשהשוודיהתאילנד מונרכיות
מונרכיות נבחרות איחוד האמירויות הערביותמלזיהקריית הוותיקן
נסיכויות אנדורהליכטנשטייןמונקו
סולטנויות ברוניימלזיה1 (ג'והורטרנגנוסלנגורפהנגפרקקדהקלנטן) • עומאן
קיסרויות יפן
אמירויות איחוד האמירויות הערביות1 (אבו דאביאום אל-קיויןדובאיעג'מאןפוג'יירהראס אל-ח'ימהשארג'ה) • כוויתקטר
דוכסויות גדולות לוקסמבורג
1 חלק ממונרכיה פדרטיבית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.