יפו העתיקה

מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.

המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו. יש הכוללים גם את נמל יפו ואת טיילת חומות הים במתחם, אולם מכיוון שמתחם יפו העתיקה מנוהל על ידי החברה לפיתוח יפו העתיקה, בעוד שנמל יפו מנוהל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ואילו הטיילת מנוהלת על ידי חברת אתרים, אין הם נחשבים פורמלית לחלק מהמתחם.

פנורמה - יפו בלילב מבט מהים - חשיפה ארוכה
יפו העתיקה במבט לילי מהים (צילום: פיני בירמן)
HaTsorfim street
רחוב הצורפים ביפו העתיקה
PikiWiki Israel 34915 Entrance to old Jaffa
הכניסה לכיכר קדומים ביפו העתיקה
Jaffa Old City Aerial View
מבט מהאוויר על העיר העתיקה
Old Jaffa 2017
יפו העתיקה כפי שנשקפת מתל אביב
Old yaffo 1
גשר המשאלות וגן הפסגה
Old Jaffa by Shaul Nameri
יפו העתיקה, ציור של שאול נמרי
Old yaffo 3
חוף תל אביב מגן הפסגה
Old yaffo 4
חפירות ושחזור שער העיר מימי רעמסס השני
Jaffa StPeter church
הכנסייה הפרנציסקנית סט. פטרוס - צילום מגן הפסגה
Old Yaffo southen wall
שרידי החומה מהתקופה העות'מאנית
Antik Saray1
מבנה הסראיה הישנה
Bicurim Jaf2
בית הכלא הישן
New building old jafa
חדש לצד ישן, רחוב שמעון בן שטח בעיר העתיקה

רקע

להיסטוריה של יפו העתיקה עד למאה העשרים, ראו בערך יפו
שטח המתחם היה ברוב התקופות מרכזה של יפו. יפו של ימינו נבנתה מחדש בראשית המאה ה-19, לאחר שניזוקה במלחמות של נפוליאון וגם של איברהים פאשה וכן בתים רבים נחרבו ברעידת אדמה בשנת 1837.

לאחר השיקום היה האזור מיושב בצפיפות, כמו מרבית הערים בארץ במאה ה-19. חומת יפו, שנבנתה מחדש בראשית המאה, פורקה החל משנת 1888, כדי לאפשר את הרחבת העיר. בעקבות זאת התפשטה העיר מזרחה, כולל מרכזי השלטון, אך יפו העתיקה נותרה ליבת העיר.

בתקופת המרד הערבי, בשנת 1936 שיבשו חלק מתושבי יפו העתיקה את התנועה לנמל באמצעות ירי וזריקת רימונים. התגובה הבריטית הייתה מבצע עוגן ביוני 1936, שבו פרצו הבריטים צירי תנועה רחבים לנמל תוך הרס כל הבניינים שעמדו בתוואי שעליו נפרצו הצירים. בתים נוספים נהרסו כפעולת ענישה והרתעה. לאחר שנהרסו 237 בנינים במבצע עוגן הפך חלק מיפו העתיקה לשטח פתוח. במבט מהאוויר הייתה לשטח הפתוח צורה של עוגן ומכאן שם המבצע. השטח הפתוח הפריד בין השטח הנוצרי במערב לשטח המוסלמי הגדול יותר במזרח, וחצה את יפו העתיקה לכל אורכה.

בתקופת מלחמת העצמאות נפגעו בתים רבים נוספים, ורוב אוכלוסיית העיר עזבה. כבר במהלך המלחמה התיישבו עולים חדשים בבתים הנטושים והרעועים. האזור הפך במהרה לשכונה שאופיינה בעוני, בתנאי תברואה ירודים ובפשיעה. בגלל השטחים הפתוחים הרבים שהיו באזור, במיוחד בראש גבעת יפו, כונה האזור "השטח הגדול". בשנות החמישים החלו לפנות את אוכלוסיית האזור. בתים שפונו, וכן בתים שהיו נטושים, נהרסו, וכך התרחב עוד יותר השטח הפתוח בלב יפו העתיקה. פרנסי עיריית תל אביב הכינו תוכניות לבניית שיכונים מודרניים בשטח הפתוח.

בתחילת שנות השישים, בעקבות גל מחאות, הוחלט לשנות את המדיניות לגבי יפו העתיקה. בשנת 1960 הוקמה החברה העירונית-ממשלתית לפיתוח יפו העתיקה. התוכניות להריסת יפו העתיקה ולבנייתה מחדש כשכונה מודרנית נגנזו. התוכנית החלופית שנבחרה התבססה על שיקום ושימור האזור תוך הפיכתו לרובע אמנים, ועל פיתוח גנים וכיכרות בשטחים הפתוחים. על תוכנית זו הופקד צוות אדריכלים שעליו נמנו יעקב יער, סעדיה מנדל, יונה פיטלסון ואליעזר פרנקל, ואשר עבדו יחדיו על תוכנית השימור בין השנים 1961 - 1962. בשנת 1965 הושלם פינוי תושבי האזור והחלו עבודות השיקום. במקביל נערכו במתחם חפירות ארכאולוגיות בארבעה אתרים.

רובע האמנים

הבתים שנותרו במתחם לאחר פינוי האוכלוסייה (בעיקר בחלקו הדרומי והמערבי, שהיוו את החלקים הנוצריים של יפו העתיקה) שוקמו, והוקצו לאמנים במסגרת פיתוח רובע האמנים. הסמטאות שופצו, רוצפו באריחי אבנים והותאמו לתנאי תברואה מודרניים. כל הסמטאות נקראו בשמות של מזלות מגלגל המזלות, והסמטה המרכזית נקראה נתיב המזלות. כיום המתחם ממלא את ייעודו באופן חלקי. הוא כולל אמנם גלריות רבות וסדנאות ואת תיאטרון הסימטה, אך לא התפתחו במקום חיים עירוניים שוקקים. נוסף לכך הוא כולל גם מספר אתרי דת, בהם מסגד הים וכנסיית פטרוס הקדוש הפרנציסקנית.

גן הפסגה וגן המדרון

גן הפסגה (המכונה גם "גן אברשה") וגן המדרון תוכננו על ידי אברהם קרוון בראש גבעת יפו ובמדרון הצפוני. הם מופרדים ביניהם על ידי הכביש (רחוב מפרץ שלמה) שמוביל לכיכר קדומים. הגנים משתלבים עם סביבתם, ולכן ניתן להגיע אליהם מכיוונים שונים. בשטחם משולבים שימושים שונים מלבד האלמנטים של הגינון, בהם שטחי חפירות ארכאולוגיות, בתים ששוקמו, יצירות אמנות ותותחים ממלחמות נפוליאון.

בגנים ניטעה צמחייה מגוונת, העמידה לרוחות הים והמלח. בין השאר ניטעו הרדופים, אשלים, אגבות, מלוח קיפח ועצי רותם. בראש הגבעה ניטעו עצי תאנים ותמרים. כן עוצבו מרבדי אהל מצוי, בוגנוויליות וסביונים. כן ניטעו מדשאות רחבות ונבנה אמפיתיאטרון.

בראש הגבעה מוקמה רחבת תצפית, ממנה ניתן לצפון לשלושה כיוונים (למעט לכיוון דרום). במרכז רחבה זו הוצבה היצירה "שער האמונה", פסל בצורת שער של הפסל דניאל כפרי. הפסל המתאר שלושה אירועים תנ"כיים הקשורים במוטיב האמונה ובהבטחת הארץ לשלושת האבות. עיצוב הפסל בדמות שער מסמל את הכניסה לארץ ישראל. שני עמודיו מתנשאים לגובה של 4 מטר כל אחד ומייצגים את ההבטחה לאבות העם, וזהו גם אורכה של הקורה המאוזנת המייצגת את תחילת הגשמתה של ההבטחה. בעמוד הראשון מתוארת עקדת יצחק באופן לא מקובל, ואברהם נראה כורע מעל האיל ומניף את יצחק כלפי מעלה. העמוד האחר מציג את חלום יעקב. על הקורה נראה כיבוש יריחו בידי יהושע.

סמוך לרחבת התצפית נבנה גשר המשאלות, עליו הוצבו לוחות המייצגים מזלות שונים וסמוך לו הוצב פסיפס של גלגל המזלות (ורדה גבעולי, אילן גלבר, נבות גיל). מקור שמו של הגשר במסורת כי משאלתו של אדם תתגשם אם בעת שהוא עומד על הגשר ומבקש משאלה, הוא מניח את ידו על סמל המזל שלו.

בחלקו הדרום-מזרחי של הגן ישנו שטח חפירות בו נחשפו שרידים משער הכניסה לעיר מזמנו של רעמסס השני, והוצב שיחזור של השער. גן הפסגה נקרא על שם אברהם שכטרמן, מיוזמי פיתוח יפו העתיקה.

כיכר קדומים

כיכר קדומים היא רחבה המכסה את שטח החפירות המרכזי. החפירה בלב תל יפו התאפשרה לאחר שפונו הריסות הבתים שנהרסו במבצע עוגן. חפירה ראשונה בוצעה בשנים 1948 עד 1950. חפירה נוספת בוצעה באמצע שנות החמישים. בחפירות נחשף שרידים מתקופות שונות, בהם מבנים חשמונאים, חרסים פלישתיים וממצאים מהתקופה המצרית. הממצאים הועברו למוזיאון לעתיקות יפו שפועל בבניין הסראייה הישן בגן הפסגה. רק מעט משטחה של יפו העתיקה נחפר.

בסוף שנות השישים פותחה כיכר קדומים מסביב לחפירה המרכזית. בשנת 1993 הוחלט לקרות את החפירה. בשטח החפירה המקורה, מתחת לכיכר, פועל מרכז מבקרים. לאחר קירוי החפירה התקבלה רחבה גדולה, המקשרת בין גן הפסגה במזרח לסמטאות יפו העתיקה במערב. בכיכר קדומים מספר מסעדות ובתי קפה. בתקופת הקיץ מתקיימים במקום אירועי תרבות ("לילות יפו").

באפריל 2011 לאחר שיפוצים, נפתח מרכז המבקרים מחדש ובו ממצאים ארכאולוגים מיפו ושתי מצגות אור קוליות: על פרשת אנדרומדה ועל ההיסטוריה של העיר לאורך אלפי שנים.

בקצה הכיכר נמצא עמוד זיכרון ובו יד זיכרון למחדשי היישוב היהודי של יפו במאה ה-19.

בשנת 2014 הוקם מבנה מסחרי עבור חנויות בצדה הדרומי של הכיכר ובו קופת הכרטיסים של מרכז המבקרים.

אתרים נוספים במתחם

  • בית שמעון הבורסקאי: בית המזוהה במסורת הארמנית כביתו של שמעון הבורסקאי, שלפי המסורת הנוצרית את בתו ריפא פטרוס, תלמידו של ישו. בחצר הבית ניצב מגדלור יפו.
  • תיאטרון הסימטה - תיאטרון השוליים הנחשב לוותיק בישראל.
  • החמאם - בית מרחץ גדול ששימש גם כמועדון לילה וכיום משמש כאולם אירועים.
  • בית הסראייה הישן - נבנה כבית חרושת לסבונים, אך רובו הופקע על ידי מושל יפו אבו נבוט בראשית המאה ה-19, ושימש כמרכז הממשל וגם כ"קישלה"-בית הכלא העירוני. לאחר שנבנה בניין הסראייה החדש הורחב בית החרושת לסבונים. החל בשנת 1961 שמש הבניין כ"מוזיאון יפו לעתיקות", אך כיום זה סגור. מאז שנת 1998 משמש חלק מהבניין כמשכנו של התיאטרון הערבי-עברי ביפו.
  • סמטאות המזלות - סמטאות ציוריות המובילות אל נמל יפו, משופעות בגלריות לאמנות, בפסלים ובציורים.
  • "המדרון": מדרון יפו - אזור גדול ליד הים שאליו הושלכה פסולת הבניין של גוש דן במשך שנים רבות, כך שנוצרו גבעות של אדמה על שטח שהיה בעבר ים. כיום נבנה שם פארק עירוני גדול.
  • "חוף הריף", בין שכונת "עג'מי" לבין שכונת "שם הגדולים" - החוף של יפו, שם מתרחצים תושבי העיר בקיץ. החוף מקושט בקשתות ובמדשאות ונקרא גם "חוף הקשתות".
  • "המרפסת" - מזח תצפית אל הים ובו לוחות זיכרון לעולים שהגיעו בהעפלה בלתי לגאלית אל חופי יפו.
  • יד זיכרון למחדשי היישוב היהודי של יפו במאה ה-19
  • מאפיית אבולעפיה ברחוב יפת - מאפייה מפורסמת.
  • בית קנדינוף ברחוב יפת/הצורפים - נבנה על ידי אהרון קנדינוף כיום משמש המבנה כמסעדה.
  • רחוב המגדלור, לשעבר שארע-אלח'דר, על שם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בעלת המגדל המחודד הנקראת סנט ג'ורג'.
  • סלע אנדרומדה נראה מתצפית גבעת יפו העתיקה בתוך הים, שעל פי המיתולוגיה אנדרומדה היפה נכבלה אליו.
  • גבעת יפו - במרכז העיר העתיקה כחלק מגן הפסקה. מרכז לחפירות ארכאולוגיות של העיר הקדומה.
  • כנסיית פטרוס הקדוש הפרנציסקנית, על-שם פטרוס הקדוש - עומדת בנקודת הקודקוד של יפו. היא נבנתה במתחם הפרנציסקני בעיר בסוף המאה ה-19 על שרידי מבצר צלבני, שהפך לאכסניה. המצודה הצלבנית חרבה בימי הממלוכים והיא עצמה קמה על חורבות כנסייה ביזנטית שנחרבה על ידי השלטון המוסלמי הראשון. רק במאה ה-17 התירו העות'מאנים לפרנציסקנים להתיישב כאן. הכנסייה אינה טיפוסית - היא בזיליקה ללא סיטראות (אגפים משניים).
  • מנזר ניקולאס הקדוש - נבנה במאה ה-16. במנזר זה שוכנו חיילי נפוליאון שחלו בדבר.
  • בית הכנסת לעולי לוב - המכונה גם "בית זונאנה" נרכש על ידי הגביר היהודי, ראש ועד פקידי קושטא יעקב בן דוד זונאנה ב-1740. חיים יוסף דוד אזולאי התארח במלון זה בשנת 1757 אך לאחר מכן הוא חדל מלשמש את היהודים ושימש כאכסניה וכבית חרושת לסבון. ב-1948 החל לשמש כבית כנסת לעולי לוב וב-1995 הפך חלק ממנו למוזיאון אילנה גור.
  • סביל אבו נבוט ב' - סביל שהוקם על ידי אבו נבוט, והוסט אל מקומו הנוכחי כדי לאפשר את הרחבת הכביש. עם הזמן הוא חרב ורק בסיסו של הסביל שרד. הסביל שוחזר בשנים 2011-2012 וכיום הוא פועל שוב.
  • מוזות - בית ספר תיכון לאמנויות.

אתרים סמוכים לעיר העתיקה

מחוץ לתחום העיר העתיקה שהיה בעבר מוקף חומה מספר אתרים חשובים נוספים:

גלריית תמונות

Old yaffo 2

פסל האמונה ורחבת התצפית

A statue of a french soldier, Old Jaffa, Israel (195)

פסל של נפוליאון בכניסה למרכז המבקרים בכיכר קדומים

KikarKedumim 052

דמויות באתר הארכאולוגי מתחת לכיכר קדומים

Lubosinagoga

השלט בבית הכנסת של עולי לוב

Bicure Jaffo

מפת ביצורי יפו העתיקה על חומת בית הכלא הישן

Kanoni 139

תותחים ביפו העתיקה

Sebil 136

סביל אבו נבוט ב' ליד מסגד מחמודיה (לפני השחזור)

ראו גם

עיינו גם בפורטל תל אביב-יפו

יפו העתיקה
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
כנסיית פטרוס הקדושמסגד מחמודיהמגדל השעון (יפו)כיכר השעוןרחוב יפתכנסיית מאר מיכאלכנסיית גאורגיוס הקדושרחוב רזיאלבית הקברות הפרוטסטנטי ביפוכיכר קדומיםגן המדרוןנמל יפוסלע אנדרומדהשוק הפשפשיםחוף תל אביבהים התיכוןתחנת המשטרה ביפובנק אנגלו-פלשתינהבית הספר טביתאגבעת אנדרומדהקולג' האחיםמגדלור יפובית שמעון הבורסקאיבית הכנסת לעולי לובמוזיאון אילנה גורתיאטרון הסימטהבית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפובית העוליםבית מרכז האמנויותמאפיית אבולעפיהבית הסראייהסביל אבו נבוט ב'מסגד היםמנזר ניקולאס הקדושמיומנהנא לגעתבית הסראייה הישן (יפו)רחוב יהודה הימיתגן הפסגהטיילת יפובית המכסOld giaffa map.png

(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים
(7) החמאם ובית הסראייה הישן (8) בית מיומנה (9) בית הכנסת לעולי לוב (10) מוזיאון אילנה גור (11) תיאטרון הסימטה
(12) כנסיית גאורגיוס הקדוש (13) בית העולים (14) בית הספר טביתא (15) קולג' האחים (16) בית הקברות הפרוטסטנטי
(17) תחנת המשטרה ביפו (18) מאפיית אבולעפיה (19) בית הסראייה (20) סביל אבו נבוט ב' (21) בנק אנגלו-פלשתינה
(22) בית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפו (23) גבעת אנדרומדה (24) בית מרכז האמנויות, (25) בית המכס בנמל יפו, (26) נא לגעת

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

PikiWiki Israel 32903 Old Jaffa
כיכר קדומים
בית המכס בנמל יפו

בית המכס של נמל יפו הוא מבנה השוכן בצפון הנמל. המבנה הוקם על קו המים, מול פתחו של הנמל אל הים הפתוח, והוא חוצץ בין אגן הנמל לבין בתי יפו העתיקה וחלקו הצפוני של הרציף.

בית הסראייה הישן (יפו)

בית הסארייה הישן ביפו העתיקה הוא מבנה הניצב ברחוב מפרץ שלמה, אשר שימש בעבר כמקום מושבו של המושל העות'מאני בעיר.

הבניין הוקם בראשית המאה ה-18 על שרידיה של מצודה צלבנית, והוא שימש בתחילה כחאן.

בשנת 1811 קבע מושל יפו, מחמוד אגא א-שאמי, את משרדי הממשל בעיר בבניין וזה שימש גם כבית דואר וכבית מעצר. עוד היו בו באר, מסגד וחמאם.

המבנה חדל מלשמש כבית מעצר בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובית הממשל הועבר ממנו ב-1897, כאשר נחנך בית הסראייה החדש בכיכר השעון הסמוכה. חלק מהבניין נרכש על ידי משפחת דמיאני הנוצרית, ובמקום החל פועל בית חרושת לסבון משמן זית. בית החרושת נסגר במלחמת העצמאות והמבנה ננטש. הוא הוכרז כרכוש המדינה וכמבנה לשימור.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נפתח במקום "המוזיאון לעתיקות יפו". המוזיאון שבו ממצאים מהחפירות הארכאולוגיות ביפו, פעל במשך מספר שנים ונסגר, אך האוסף נותר בבניין וניתן לבקר בו על פי תיאום מראש. על המוצגים במקום נמנים מזוזות שער העיר יפו המצרית שעליהן שמו של רעמסס השני, צלמיות, כלי עבודה, מכלי אגירה, כלי בית, מנורות שמן ועוד. חלק מהפריטים יוצרו במקום ואחרים הובאו מערים אחרות לחופי הים התיכון. כן שמורות במוזיאון מצבות מבית העלמין היהודי ביפו. בשנת 1998 החל לפעול התיאטרון הערבי-עברי ביפו בחלק אחר של המבנה.

מאפיין ייחודי של המבנה הוא מושבת העטלפים המתגוררים באחד מאולמותיו, והניתנת לצפייה דרך פתחים מסורגים.

בית העולים

בית העולים או בית החלוץ הוא כינויו של בית דו-קומתי ברחוב יפת 34 ביפו (לשעבר רחוב עג'מי), ששימש לשיכון עולים חדשים בימים הראשונים לאחר עלייתם לארץ ישראל.

בית שמעון הבורסקאי

בית שמעון הבורסקאי הוא בניין ביפו העתיקה שבו, על-פי המסורת הארמנית, התארח פטרוס הקדוש, אחד השליחים אשר הפיצו את תורת ישו הנוצרי והאפיפיור הראשון. לפי המסורת הקתולית שכן הבית במקום בו ניצבת כיום כנסיית פטרוס הקדוש הקתולית, ואילו הרוסים מחזיקים בגרסה שלישית הממקמת אותו בכנסיית פטרוס הקדוש באבו כביר.

התיאטרון הערבי-עברי ביפו

התיאטרון הערבי-עברי ביפו בבית הסראייה הישן בעיר, משמש אכסניה לשתי להקות תיאטרון הפועלות ביחד ולחוד בשתי שפות: עברית וערבית. השתיים הן קבוצת "תיאטרון מקומי", שנוסדה ב-1990 בידי יגאל עזרתי וגבי אלדור, ותיאטרון "אל סראיא" (נוסד ב-1998), שבו חברים אנשי תיאטרון ויוצרים ערבים. התיאטרון ממומן חלקית בידי משרד החינוך והתרבות ועיריית תל אביב-יפו. לתיאטרון זה שלושה מנהלים אמנותיים: מוחמד בכרי, יגאל עזרתי וגבי אלדור.

יפו

יפו (להאזנה (מידע • עזרה), בערבית: يَافَا, "יאפא") היא עיר נמל עתיקה בארץ ישראל, לחוף הים התיכון. יפו התקיימה כעיר עצמאית במשך אלפי שנים עד שאוחדה ב-1949 עם תל אביב, והיא מהווה מאז את אחד מרובעי תל אביב-יפו.

בזמן מסעי הצלב הייתה יפו מחוז בממלכת ירושלים הצלבנית. מאז ועד המאה העשרים שימשה העיר כנמל ראשי וחשוב בארץ ישראל. הקמת תל אביב בסמוך, והשימוש בנמלים אחרים, הביאו לכך שהנמל, ירד מגדולתו. בימי המנדט הייתה העיר מרכז חשוב לאוכלוסייה הערבית-פלסטינית. במלחמת העצמאות כבשו את העיר כוחות האצ"ל וההגנה: כתשעים אחוזים מתושביה הערבים נמלטו, ועולים חדשים יהודים התיישבו במקום. בשנים האחרונות גדל אחוז התושבים הערביים מכלל תושבי יפו.

כיכר השעון

כיכר השעון היא כיכר מרכזית ביפו, צפון מזרחית ליפו העתיקה. הכיכר נמצאת בקצה הצפוני של רחוב יפת ובקצהו הדרום-מערבי של רחוב רזיאל, שהיה בעבר חלק מן הדרך הראשית מיפו לפתח תקווה ולשכם ובצידה הצפון-מזרחי של יפו העתיקה ובין היתר שמשה גם בתור נקודת מוצא אל 3 דרכים ראשיות שיצאו ממנה אל כל הארץ.

כנסיית פטרוס הקדוש (יפו)

כנסיית פטרוס הקדוש היא כנסייה קתולית פרנציסקנית השוכנת בכיכר קדומים בפינה הצפון-מערבית של יפו העתיקה. כנסיית פטרוס הקדוש נקראת על שמו של פטרוס הקדוש, אחד משנים עשר השליחים של ישו והאפיפיור הראשון. מנזר קטן צמוד לכנסייה מצפון. המבנה ומגדל הפעמונים שלו נראים היטב מכל קו החוף של תל אביב ויפו, כמו גם מכיוון הים, ולכן הם שולבו בקצה הימני של סמל העיר תל אביב-יפו הקודם.

מבצע עוגן

מבצע עוגן נערך ביוני 1936 ביפו על ידי שלטונות המנדט הבריטי ונועד לפלס נתיבים בתוך התחום שאוכלס באותה עת על ידי האוכלוסייה הערבית של העיר.

בתקופת המרד הערבי, בשנת 1936, נטלה אוכלוסיית יפו חלק פעיל במרד. בעיר הוכרזה ב-19 באפריל 1936 שביתה בנמל יפו ובכך ניתן האות לתחילת הפרעות שנמשכו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. מבצע עוגן נועד להתחיל בפעולות לדיכוי המרד, והצבא הבריטי בחר כיעד הראשון את המרכז הלאומי הערבי ביפו.

מגדלור יפו

מגדלור יפו הוא מגדלור הנמצא באזור יפו העתיקה ופעל בין השנים 1865 – 1966.

מסגד הים (יפו)

מסגד הים (ערבית مسجد البحر - "מסג'ד אלבחר") הוא מסגד קטן השוכן בטיילת חומות הים, בצדו הצפוני של גן המדרון ביפו העתיקה. המסגד עשוי מאבן כורכר ובפינתו הדרום-מערבית ניצב מינרט, שבראשו מרפסת למואזין. המסגד אינו פתוח לקהל.

המסגד הוקם ב-1675 והוכרז כוקף על ידי מושל סנג'ק עזה מוסה רדואן פאשה. במסגד זה היו המלחים המוסלמים מתפללים לפני צאתם להפלגה. ב-1962 דיווחה עיריית תל אביב כי המבנה משמש כמחסן. הרשות לפתוח יפו העתיקה ביקשה להפוך את המקום לאתר תיירות אלא שבעקבות התנגדות מוסלמית חזר המסגד לייעודו המקורי המסגד שופץ בשנת 1997.

מסגד מחמודיה

מסגד מחמודיה (בערבית: مسجد المحمودية), הממוקם ברחוב מפרץ שלמה, הוא המסגד הגדול והחשוב ביפו. הוא שוכן בפינה הצפון-מזרחית של יפו העתיקה, סמוך לכיכר השעון מצד מערב ובקרבת טיילת חומות הים. ההערכה היא כי המסגד הוא השלישי בגודלו בארץ ישראל, אחרי מסגד אל אקצה בירושלים והמסגד במערת המכפלה בחברון.

המסגד מתוחזק היטב ומשופץ, והוא משמש כבית תפילה פעיל.

נא לגעת

עמותת "נא לגעת" היא עמותה שהוקמה בשנת 2002 על ידי עדינה טל וערן גור סביב קבוצת התיאטרון הראשונה בעולם שכל שחקניה הם חרשים-עיוורים (בעלי לקות כפולה). עמותת "נא לגעת" פועלת להגברת מודעות לכלל צורכי אוכלוסיית החרשים-עיוורים בארץ ובעולם. העמותה הקימה מרכז תרבות ייחודי בבית הלבנטבונדט בנמל יפו בתל אביב, המהווה במה לתרבות ואמנות יוצרת המקדמת דיאלוג שוויוני ומובילה לשינוי חברתי מתוך אמונה ברוח האדם וביכולתו לגעת ולשנות.

נמל יפו

נמל יפו הוא נמל בחופה של יפו, ונחשב[דרוש מקור] לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש:

נמל יפו היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לחנוכת נמל חיפה בשנת 1933.

בכניסה לנמל נמצא סלע אנדרומדה.

סביל אבו נבוט ב'

סביל אבו נבוט ב', המכונה אבו נאפורה בקרב הקהילה הערבית, הוא סביל השוכן ממערב למסגד מחמודיה ביפו.

רחוב יפת

רחוב יפת הוא אחד הרחובות הראשיים של יפו. הוא קרוי על שמו של יפת בנו של נח, מייסד העיר על פי אחת האגדות. בעבר נקרא "רחוב עג'מי", על שם איברהים אל-עג'מי, קדוש פרסי. הרחוב עובר מעל רחוב יהודה הימית בגשר שהוקם בזמן המנדט הבריטי. חלקו המערבי של תחילת הרחוב עובר על השטח בו שכנו בעבר חומות יפו.

תיאטרון הסימטה

תיאטרון הסימטה הוא תיאטרון שוליים ("פרינג'") השוכן ביפו העתיקה, ונחשב לוותיק מסוגו בישראל. יוצרים רבים החלו את דרכם בתיאטרון אשר שם לו למטרה לשמש גם כמרכז וכבית לאמנים שאינם נהנים מתקצוב ממסדי. התיאטרון מנסה לעודד חופש יצירה אמנותי, גם על חשבון התאמתה לקהל הרחב.

מייסד התיאטרון הוא השחקן והבמאי ניקו ניתאי, ששימש כמנהלו האמנותי במשך שנים רבות. הוא ייסד את התיאטרון בשנת 1982, בחסות עיריית תל אביב-יפו. קודם לכן פעל במקום גלריה, בשם גלריית הסימטה. בשנה הראשונה הופיע במקום באופן קבוע הזמר מאיר אריאל. האמנים שהופיעו במקום לא קבלו משכורת, אלא אחוזים מההכנסות של המופעים שלהם.

התיאטרון פעיל כמעט בכל ימות השנה ומשמש כאולם חזרות בבקרים וכבמה להצגות בערבים. בתיאטרון הסמטה מוצגות 54 הפקות שונות בלמעלה מ-200 הצגות בשנה, ופעילים בו כ-135 שחקנים ו-96 יוצרים. עוד משמש המקום כמשכן לתערוכות אמנות, ומעניק במה למופעי מוזיקה וג'אז. במקום פועל "בר הסמטה" וניתן לקיים אירועים במבנה התיאטרון.

המנהלת האמנותית והמנכ"לית כיום היא עירית פרנק.

תיאטרונטו

תיאטרונטו הוא פסטיבל תיאטרון להצגות יחיד (מונודרמה) המתקיים בתל אביב-יפו, החל משנת 1990. בפסטיבל נוצר דיאלוג ישיר בין השחקן היחיד לקהל.

שם הפסטיבל מצביע על מטרתו. הֶלחֵם המילים תיאטרון + נטו, מכוונים להצגה הנשענת, בדומה לימיו הראשונים של התיאטרון, על המילים הכתובות ויכולתו של שחקן לעורר אותן לכדי סיפור והצגה. תיאטרון זה נעדר פירוטכניקה ועזרים מתקדמים שילוו אותו.

התיאטרונטו מתקיים בכל שנה בחודש אפריל במהלך חול המועד פסח, ובמרכזו מתקיימת תחרות שאל שלביה הסופיים מגיעות הצגות בודדות. יוזם ומנכ"ל הפסטיבל הוא יעקב אגמון שצוטט באשר למשנתו על ייחודיות התיאטרונטו:

בראשית פעילות הפסטיבל הוא התקיים במרכז סוזן דלל בנווה צדק, בהפקתו של אגמון ובשיתוף עם תיאטרון הקאמרי, אולם עם עזיבתו של אגמון לניהול תיאטרון הבימה, נדד יחד איתו גם הפסטיבל והפך למזוהה עם הבימה. בשנת 2005, לאחר פרישתו של אגמון מהבימה, חזר הפסטיבל לסוזן דלאל, ואף לשנה אחת לעכו. החל משנת 2008 הוא מתקיים במתחם יפו העתיקה בשיתוף עם הנמל והתיאטרון הערבי-עברי. בשנת 2009 התרחב הפסטיבל ונוספה לו תחרות להצגות ילדים כחלק מהתיאטרונטו הכללי.

משנת 2011 הפסטיבל הרחיב את פעילותו הבינלאומית והעלה גם הצגות אורחות מרחבי העולם.

כל ההצגות בפסטיבל הן של יוצרים עצמאיים.

הפסטיבל מעניק את "פרס התיאטרונטו" על שם נסים עזיקרי (ממומן על ידי קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ופרויקט מת"ן) לאמנים שנבחרים על ידי חבר שופטים.

תל אביב-יפו

תל אביב-יפו (בערבית: تل أَبيب-يافا), המוכרת לרוב כתל אביב, היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה־15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית, בית העצמאות (בו הוכרז על הקמת המדינה) ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה.

לתל אביב תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. רבים מהאירועים ההיסטוריים והמחאתיים שעיצבו את זהותה ואופיה של המדינה מראשית דרכה ועד היום התרחשו בה.

בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2017) בערך 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר הוא 8,572 איש. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,918,800 נפש. בתל אביב פועלים (נכון לשנת 2015) למעלה מ70 אלף בתי עסק המהווים 13 אחוז מכלל העסקים בישראל. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל – כ־64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית המאה ה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ לחומות יפו ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפה נוף וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934.

ב־1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

כיכרות בתל אביב-יפו
כיכר אתריםכיכר אנטיןכיכר בוני העירכיכר ביאליקכיכר דיזנגוףכיכר הבימהכיכר התזמורתכיכר הילכיכר הכנסתכיכר המדינהכיכר המושבותכיכר המלך אלברטכיכר הסוכנות היהודיתכיכר סינמטק תל אביבכיכר השוטרכיכר השעוןכיכר לונדוןכיכר מגן-דודכיכר מוזיאון תל אביבכיכר מיכאל'ס • כיכר מילאנו • כיכר מוגרבי (ב' בנובמבר)כיכר מסריקכיכר מרדכי-חיים שטרן • כיכר סלמה • כיכר עיריית יפוכיכר פטריק גדסכיכר פלומרכיכר קדומיםכיכר רביןכיכר הרמב"ם
תל אביב-יפו
ערכים ראשיים יפוהיסטוריהתחבורהאדריכלותרחובות ושדרותרבעיםצפון תל אביבדרום תל אביב
נושאים מרכזיים נוספים יפו העתיקה • אחוזת ביתהעיר הלבנהחוף תל אביבהעירייה ומועצת העירסמל העיר
קטגוריה ראשית פורטל תל אביב-יפו

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.