יעקב עמדין

רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין (קרי: עֶמְדְן; בתעתיק לועזי: Emden; ט"ו בסיוון ה'תנ"ח (4 ביוני 1698), אלטונהל' בניסן ה'תקל"ו (19 באפריל 1776), שם), היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הרבנים במאה ה-18. נודע בכינוי יַעְבֶ"ץ (ראשי התיבות של שמו, יעקב בן צבי).

רבי יעקב עמדין
כינוי יעב"ץ
מקום קבורה גרמניה בית הקברות היהודי (גר'), אלטונה
רבותיו החכם צבי
Jacobemdenkingdenmark
מכתבו של יעקב עמדין למלך דנמרק, אוגוסט 1743

תולדות חייו

רבי יעקב נולד באלטונה שבגרמניה בט"ו בסיוון ה'תנ"ח לרבי צבי הירש אשכנזי, הידוע בכינויו "חכם צבי".

בשנת ה'תע"ו נשא לאישה את רחל, בתו של רבו הרב מרדכי הכהן כ"ץ, בנו של הרב נפתלי כ"ץ - בעל הסמיכת חכמים, והתגורר בברסלאו. בזיווג שלישי נשא את אחיניתו בת אחיו הרב אפרים אשכנזי.

בשנת ה'תפ"ח הוזמן לשבת על כס הרבנות בעיר אמדן, שממנה קיבל את שם משפחתו "עמדן", או "עמדין"[1]. עקב תקיפות אופיו ומתוך שאיפתו להיות בלתי תלוי בדעת האחרים, הוא התפטר כעבור ארבע שנים ממשרת הרבנות, והשתקע בעיר מולדתו אלטונה, פתח בית דפוס עברי, שלח ידו במסחר, וסירב לכהן ברבנות עד סוף ימיו. בספרו הוא מספר (כנראה בהלצה) שנהג לברך כל יום "ברוך שלא עשני אב"ד" (על משקל הברכה "שלא עשני עבד"). עסקי פרנסתו לא מנעוהו מלעסוק בתורה: את מיטב עתותיו הקדיש לחיבוריו, שהוציאו לו שם כאחד מגדולי החכמים בדורו.

מאבקו ברבי יהונתן אייבשיץ

רבי יעקב עמדין היה ממובילי מסע ההתנגדות לשבתאות, ולחם בתקיפות בכל מה שראה בו סטייה שבתאית. סכסוך קשה על רקע זה פרץ בינו לבין רבי יהונתן אייבשיץ, שעסק בקבלה והיה ידוע כעושה נפלאות וככותב קמעות. כשבאו לידו כמה מהקמעות של רבי יהונתן אייבשיץ, הוא פיענח את הכתוב בהם וטען שיש בהם רמזים לאמונה בשבתי צבי. הרב עמדין יצא בהאשמות גלויות נגד רבי יהונתן אייבשיץ, וגרם לפולמוס חריף וממושך בין תומכיו לבין תומכי הרב אייבשיץ. במהלך המאבק נאלץ רבי יעקב לעזוב את אלטונה לאמסטרדם, ורק לאחר התערבותו של המלך פרדריק החמישי, מלך דנמרק, חזר לאלטונה.

בסופו של פולמוס זה, שעורר ויכוחים קשים בין רבני גרמניה, פולין, צרפת, הולנד וארצות אירופה אחרות, והדיו נשמעים גם היום, מקובל בקרב היהדות האורתודוקסית כי רבי יהונתן אייבשיץ לא היה שבתאי. לעומת זאת, על פי מחקריו של גרשם שלום, רבי יעקב צדק בחשדותיו[2]. הרב ראובן מרגליות כתב שחלק מההאשמות של שלום נובעות מאי הכרת כתבים קבליים הקשורים בספרו האפולוגטי של אייבשיץ, ואילו משה אריה פרלמוטר בספרו "חקירות חדשות על יסוד כתב היד של ס' ואבוא היום אל העין"[3] טוען שלשלום הייתה מגמה להציג את הרב אייבשיץ, ראשוני החסידות ורבנים נוספים אף מתלמידי הגר"א כשבתאים, כחלק מתפישתו את השבתאות עצמה כגישה יהודית לגיטימית - במופרד מהתנהגות הפורשים והקיצונים המשיחיים (דוגמת הפרנקיסטים).

שניאור ליהמן פרסם צילום מהעתק של חמשה מהקמיעות עם אישור נוטוריון של השלטונות[4], שלדעתו מוכיחים את צדקת הרב עמדין, וכן את נוסח המצבה של אשת הרב אייבשיץ[5], שמצביע דווקא על צדקתו של האחרון, אם כי הותיר את הדברים בסימן שאלה.

ישנם הטוענים לאור מסמכים שנתגלו, ובדיקה חוזרת של הנתונים, כי אכן הרב אייבשיץ היה שבתאי, אך גדלותו בתורה הוכרה למרות זאת, והרבנים לא יכלו להילחם בו ישירות, בין היתר עקב חשדנותו ויחסו העוין של רבי יעקב עמדין לכל הנוגעים בדבר[6]. אמנם יש המוכיחים שהסיבה לעמדתם הפשרנית של חלק מהרבנים נבעה מהסכמתם עם פירושים קבליים הנוטים לפירושי השבתאים, תוך הרחקתם מהמשמעות השבתאית בדרכים שונות[7].

מאבקו ברמח"ל

רבי יעקב עמדין יצא בפולמוס נגד הרב משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) וכן כתב בחריפות נגד רבים, אף על אלו שהיו בסביבתו. בין היתר תקף את הגאון מווילנה, אך חזר בו, וטען שמכתב שקיבל ממנו (ושתמך ברב אייבשיץ) היה מזויף. ברבות הימים התברר שמרביתן היו האשמות שווא[8].

מסמכים חדשים חושפים בנוסף שרבי יעקב עמדין היה עצמו שותף בתכנון המשפט בערכאות הנוצרים, ואף מסר עדות, במסגרת ניסיון הפללתו בריגול או למצער, באהדת האויב של צרפת[9][10].

רבי יעקב עמדין הוא הראשון שזיהה את הספר חמדת ימים שנדפס בעילום שם המחבר, כספר שבתאי, כנראה בעקבות שלושת הפיוטים ובהם האקרוסטיכון "נתן העזתי"[11]. כמו כן חשף את שבתאותו של הספר 'אור ישראל', של המקובל הרב ישראל משקלוב (לא המפורסם מתלמידי הגר"א). נכדו של הסופר טען שלא מדובר בשבתאות, ושהגאון מווילנה הסכים לספר עם מעט שינויים. דבריו כפי הנראה התקבלו על הממסד הרבני[12].

רבי יעקב עמדין טען שהספר "מורה הנבוכים" לא חובר על ידי הרמב"ם אלא על ידי חכם יווני[13].

לעומת זאת, בספריו כתב בהרחבה על ההשפעה היהודית על הנצרות, ועל כתבי הברית החדשה. בין היתר כתב שפאולוס היה תלמידו של רבן גמליאל, שלדעתו עבודת אלילים מותרת לנוכרים ב'שיתוף' עם האמונה בקב"ה וקיום שבע המצוות, וזאת בהתאמה עם הכתוב בספר היהודי תולדות ישו[14].

מאבקו ברז"ה

אף על פי שבדרך כלל היעב"ץ לא נאבק ברבנים שאביו ה"חכם צבי" (הרב צבי אשכנזי) תמך בהם, הוא חרג ממנהגו במאבקו נגד הרז"ה (הרב שלמה זלמן הכהן הנאו (הנקדן)). החכם צבי כתב הסכמה לספר "שערי תפילה" של הרז"ה, אך היעב"ץ טען כי הסכמת אביו לספר מזויפת ויצא במאבק חריף נגד ספרי הרז"ה.

הרז"ה לא עבר על כך בשקט ואף ניסה להיפגש עם היעב"ץ כדי ליישר את ההדורים אתו למרות דבריו הקשים נגדו. בשנת ה'ת"ץ הוא ניצל הזדמנות להיפגש אתו ברובע היהודי באמסטרדם, אבל לא קיבל מענה ישיר/מלא ממנו והוא טען כי היעב"ץ הכחיש שאמר דברים שכאלו נגד הרז"ה וניסה להתחמק ממנו, וכך ניסח הרז"ה את המפגש:

בהיותי בק״ק אמשטרדם בשנת ת״ץ לפ״ק בא הנכבד הזה אל העיר, וכאשר שמעתי את שמעו שמחתי לקראתו והלכתי אליו לקבל פניו. ובקשתי ממנו להראות לי אפס קצהו ממה שהשיג עלי, אולי דברים נכונים המה, ואז אני מוכן להודות על האמת בפה מלא, או אולי לא ירד לסוף דעתי ואגיד לו דעתי המכוסה. ובאמת אגיד כי האיש כחש לי, ויאמר אלי לאמר שמעולם לא עלה על דעתו לכתוב כדברים האלה דבר. ולפי שהדברים ההם מפי אנשי אמונה שמעתים אשר עיניהם ראו ולא זר, לכן הפצרתי בו לאמר שאין זו מדת חכמים כי אוהבי האמת אנחנו. ולא שת לבו גם לזאת ולא הגיד לי דבר...ויהי כמחריש ולא ענה עוד

קונטרס 'מכסה לתיבה', נדפס בסוף ספר צהר לתיבה, אמסטרדם ה'תצ״ג

את ביקורתו הכוללת שש מאות השגות על ה"שערי תפילה" כתב בספר "לוח ארש" אותו הדפיס רק בסוף ימיו בשנת תקכ"ט, לאחר פטירת הרז"ה.

בתגובה לטענותיו הדקדוקיות של היעב"ץ חיבר הרז"ה קונטרס מיוחד בשם ״מכסה לתיבה״ (נדפס בסוף ספרו "צוהר התיבה"), ובו תשובות לכמה מן ההשגות של היעב"ץ שהופיעו בפירושו למשנה "לחם שמים" (את "לוח ארש", כאמור, רז"ה לא ראה). בקונטרס הוא התייחס לכמה מילים שהיעב"ץ חלק עליו בניקודן: "אבר", "כדאי", "שחרית", "רשות" ועוד כמה מילים. הרז"ה טען גם כי היעב"ץ לא ירד לסוף דעתו ונכשל בהבנת ציטוטים ובטעות הדפוס שהתחלף ציטוט של הרד"ק ונכתב "ראש" במקום "רשה". וכך מסיים דבריו:

וקבילנא עלי שאם אמצא דבר טוב בדבריו מה שהוא סותר ומתנגד לדברי אקלסהו ואודה על האמת..באמת, עדיין לא מצאתי דבר

חיבוריו

מלבד חוברותיו הרבות בעניין הפולמוס עם רבי יונתן אייבשיץ, חיבר רבי יעקב עמדין למעלה משישים ספרים בכל מקצועות התורה. המוכר ביותר ביניהם הוא למעשה אסופה מתוך כתביו הנקרא סידור יעב"ץ או סידור רבי יעקב עמדן וכן 'שערי שמים'[15]

מהם:

  • לחם שמים - פירוש על המשנה.
  • מטפחת ספרים - מחקרים על ספר הזוהר ועוד.
  • ציצים ופרחים - בענייני קבלה.
  • שאילת יעב"ץ - שאלות ותשובות בהלכה.
  • מור וקציעה - פירושים וחידושים על טור ובית יוסף וכן על שולחן ערוך אורח חיים.
  • מגדל עוז.
  • מגלת ספר.
  • סידור לוח ארש. לתפילות כל ימות השנה בצירוף כל הדינים והמנהגים הקשורים בהן. ידוע גם כסידור "בית יעקב" (שם שנתנו לו מדפיסים מאוחרים יותר).
  • תורת הקנאות . על מלחמת משיח השקר שבתי צבי וממשיכיו
  • שפת אמת ולשון זהורית, קונטרס נגד רבי יונתן אייבשיץ ועל קמעות שכתב הנ"ל.
  • עץ אבות.
  • שבירת לוחות האון -  מענה נגד ספר לוחות עדות שכתב רבי יהונתן איבשיץ להצדיק קמעותו
  • עקיצת עקרב -  קונטרס נגד רבי יונתן אייבשיץ ועל קמעות שכתב הנ"ל 

הגהותיו וחידושיו שנרשמו על גיליון התלמוד שלו, נדפסו בש"ס וילנא.

חשיבות היסטורית נודעת לספרו של רבי יעקב עמדין, בשם "מגילת ספר", אשר בו הרצה את תולדות חייו ותיאר את הפולמוס הגדול שהרעיש את עולם היהדות בזמנו. בחיבור אוטוביוגרפי יוצא דופן זה מתאר עמדין גם עניינים אינטימיים, מתשוקות נעורים ועד בעיות כוח גברא. הוא רומז שאת אשתו השנייה לא אהב כראשונה, שממותה לא התאושש.

בספר זה הוא מתאר גם את התעסקותו בלימודי מדעים ותחומי עניין נוספים כמדע המדינה, לימוד שפות והיסטוריה, ויש חוקרים המחשיבים אותו בשל כך כאחד ממבשרי ההשכלה בקרב יהדות גרמניה. יחסו ללימודי החול הללו היה מסויג. הוא התיר לעסוק בהם על מנת להשתוות לרמת ידיעותיהם של המלומדים הלא יהודים, אך עם זאת יצא בחריפות כנגד לימודי הפילוסופיה שהוא ראה ביחסם הביקורתי לעיקרי הדת איום על האמונה המסורתית.

גם כדי שלא להיות התלמיד חכם ערום מידיעה בקורות הימים ושינויי הזמנים, למען ידע להשיב שואלו דבר, ולא יהיה נחשב פתי וסכל בעניני העולם.

מור וקציעה שז

בכתביו באה לידי ביטוי מגמה נוספת האופיינית לתקופתה של תנועת ההשכלה, והיא הקריאה לסובלנות בין בני הדתות השונות: הנצרות, היהדות והאסלאם, והדגשת המקור המשותף שלהן.

רבי יעקב נפטר באלטונה ממש לפני תכנונו לעלות לארץ ישראל, בל' בניסן ה'תקל"ו, בן 78 שנים.

בנו בכורו היה רבי מאיר אב"ד קונסטנטין ישן.

לקריאה נוספת

  • ליאור גוטליב, "'רסן מתעה' לרבי יעקב עמדין - מהדורא קמא ובתרא: עם מבוא, השוואה טקטואלית והערות", בספר: בנימין איש-שלום (עורך), נתיבות שלום – עיונים בהגות יהודית, מוגשים לשלום רוזנברג, הוצאת בית מורשה בירושלים, 2007.
  • שמואל דותן, "'ר' יעקב עמדן ודורו" (עברית) בספר: HUCA, Hebrew Union College Annual, סינסינטי, 1976.
  • דוד סורוצקין, "'ר' יעקב עמדן ויסודותיה של היהדות החרדית"', בתוך: הנ"ל, אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, עמ' 281–348.
  • החלק השני בספרה של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, כרמל: ירושלים תשע"ד, א-ב, מוקדש ליעקב עמדן ויונתן אייבשיץ
  • תולדות חייו באופן מפורט מאת אהרן דארנצווייג בפתיחת ספר מטפחת ספרים באתר היברובוקס

קישורים חיצוניים

מספריו

הערות שוליים

  1. ^ זהו הכתיב היידי לשם 'אֶמְדֶן'.
  2. ^ האוניברסיטה העברית מפיקה תקליטור הכולל את כל המקורות בפולמוס זה
  3. ^ דף הספר באתר סימנייה
  4. ^ . New Evidence on the Emden-Eibeschuetz Controversy The Amulets from Metz.
  5. ^ Mrs. Jonathan Eibeschuetz Epitaph A Grave Matter Indeed
  6. ^ כשהרב מואשם בכפירה - סדרת מאמרים של ד"ר שניאור זלמן (סיד) ליהמן - באנגלית אך עם מקורות בעברית וכן צילומי מסמכים: הראשונה - על עמדת הנודע ביהודה הרב יחזקאל לנדא, מאוחר יותר הרב של פראג, השנייה על עמדת הגאון מווילנה המסבירה שלמעשה נמנע מהתערבות (ולא זייף כטענת רבי יעקב עמדין), והשלישית על עמדת הרב יהושע פאלק מקראקוב מחבר הספר 'פני יהושע', רבה הראשי של פרנקפורט ומתנגדו הנחוש של רבי יהונתן. על המאמר השני ועל יחסו של הגאון מווילנה לקבלה, קיים מאמר הרחבה בעברית של יהודה ליבס המתאר את המאמר של ליהמן.
  7. ^ כפי שעולה ממכתבו של הרב אלעזר פלקלס, שהובא בערך 'עמדין, יעקב' באנציקלופדיה אוצר ישראל (שוכתב באתר דעת) וממאמריהם של פרופ' יהודה ליבס מהאוניברסיטה העברית (צדקת הצדיק: על יחסו של הגאון מווילנא ותלמידיו לשבתאות) ואחרים.
  8. ^ ספר 'הרב רבי יהונתן אייבשיץ', של הרב גרינוואלד להגנה מפני טענות השבתאות, עמודים 75–76 ובהערות שם, מביא גידופים של רבי יעקב עמדין נגד הגאון מווילנה שלכאורה תמך ברב יהונתן, ובמכתב לרב עמדין קרא לו "ספר תורה שרוי בצער". לטענת מחבר הספר, עם הזמן התברר לרב עמדין מעמדו של הגאון מווילנה בעיני יהודי ליטא, ולאור זאת החליף את טיעונו וקבע שהמכתב אליו מהגאון מווילנה היה מזויף. הפרק כולו וזה שאחריו מצטט מכתבים רבים בהם הוא מאשים וחושד ברבנים רחוקים וקרובים, ואף בקרב התומכים בו בשבתאות. הספר מביא הוכחות לכך שרוב האשמות אלו היו האשמות שווא.
  9. ^ הדברים מפורשים במאמריו של להמן על הנודע ביהודה ועל הפני יהושע, ומצוטטים על פי ספרו של ד"ר משה יהושע פרלמוטר 'יחסו של יהונתן אייבשיץ לשבתאות.
  10. ^ [ צילומי המסמכים בארכיב בית המשפט בדנמרק]
  11. ^ כיום ידוע שהספר נכתב אכן בידי ישראל יעקב אלגאזי (שגימטריית שמו הספרותי 'נתן אלגזי' היא 'חמדת ימים'), אך למעשה מהווה רובו לקט של כתבים קדומים בהשמטת מקורותיהם, שאין להם כל קשר לשבתאות, בתוספת מאמרים קצרים ורמזים שונים שאכן קשורים לשבתאות.
  12. ^ מאמרו של ליבס על הגאון מווילנא
  13. ^ מתוך ספר מטפחת ספרים באתר היברובוקס: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33319&st=&pgnum=14
  14. ^ בספרו סדר עולם רבא וזוטא. ר' אחדות השם (אתר דעת)
  15. ^ שער סידור יעבץ "שערי שמים" חלק שני
אברהם בן לוי קונקי

רבי אברהם בן לוי קונקי היה מקובל שפעל בעיר חברון במאה ה-17.

קונקי הצטרף לתנועה השבתאית, והיה בין המפיצים את משיחיותו של שבתאי צבי. קונקי המשיך להאמין במשיחיותו של שבתאי צבי אף לאחר ההתאסלמות של שבתי צבי, והאמין בו עד יום מותו.

בנסיעותיו לגרמניה ולספרד, כשד"ר עבור עניי ארץ ישראל, הפיץ קונקי את בשורת השבתאות. ב-1689, לבקשת חבר מפרנקפורט, כתב ספר ביוגרפיה על שבתאי צבי, שבו מעיד קונקי על הלך רוח תמהוני של שבתאי צבי. התיאור מלא בניסים ונפלאות שקונקי האמין בכל ליבו שצבי עשה. הספר אוזכר בספר "זאת תורת הקנאות" של רבי יעקב עמדין.

אברהם הלוי אמיגו

רבי אברהם הלוי אמיגו (ה'ש"ע 1610 (לערך), אדריאנופול - ה'תמ"ג 1683, ירושלים) היה מחכמי ארץ ישראל שבאו מטורקיה. פוסק נודע, מקובל, דרשן ובעל מוסר.

אה"ו

קהילות אה"ו או איחוד ג' קהילות הייתה התאגדות של הקהילות היהודיות בעיר המבורג ובעיירות אלטונה וואנדסבק הסמוכות לה (היום שכונות בהמבורג) שהתקיימה בשנים 1674–1811.

בעיר המבורג התקיימו שתי קהילות יהודיות עוד מן המאה ה-16: קהילה ספרדית של צאצאי האנוסים מפורטוגל, וקהילה אשכנזית שהתרחבה במהלך המאה ה-17 ובעקבות פרעות ת"ח ת"ט (אם כי הכרה רשמית כקהילה מטעם השלטונות קיבלו האשכנזים רק ב-1696). בעיירות אלטונה וואנדסבק הסמוכות להמבורג היו קהילות יהודיות מאמצע המאה ה-17. ב-1671 התאחדו הקהילה האשכנזית של המבורג וקהילת אלטונה למסגרת קהילתית אחת, וב-1674 הצטרפה אליהן קהילת ואנדסבק. הקהילות הצליחו לשמור על המסגרת הקהילתית המשותפת לאורך כל המאה ה-18, אף על פי שהיו תחת מסגרות מדיניות שונות: אלטונה וואנדסבק היו תחת חסותו של מלך דנמרק ואילו המבורג הייתה עיר חופשית ועצמאית. הקהילות שמרו על עצמאותן הארגונית אך היו להן רב ובית דין משותפים שישבו באלטונה, והן התחלקו בתשלום שכרו של רב הקהילה. בשנת 1811, לאחר שכבש נפוליאון את האזור, אילצו השלטונות הצרפתיים לפרק את האיחוד ומאז התקיימה כל קהילה בפני עצמה.

בין רבני קהילות אה"ו:

רבי שלמה זלמן מירילש מנוימרק (בשנים 1678–1706)

רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי"

רבי יחזקאל קצנלבוגן, בעל "כנסת יחזקאל" ועוד. (1712–1749)

רבי יהונתן אייבשיץ, בעל "אורים ותומים" ו"כרתי ופלתי", ובר-מחלוקתו של רבי יעקב עמדין (נפטר ב-1764)

רבי יעקב עמדין עצמו, שישב באלטונה כאדם פרטי ולא כיהן כרב הקהילה

רבי יצחק הלוי הורביץ (1767)

רבי דוד ברלין (נפטר ב-1771)

רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג, בעל "תורת יקותיאל" (1776–1799)

רבי נח חיים צבי ברלין בעל "מעיין החכמה" ועוד. (1799–1802)

רבי צבי הירש זמושץ (1803–1807)תושבת ידועה נוספת בהמבורג ובאלטונה היא גליקל מהמלין, המתארת בזכרונותיה את הווי החיים בקהילות אה"ו ואירועים היסטוריים שהתרחשו בתקופתה באזור.

אורח חיים (שולחן ערוך)

אורח חיים או בראשי תיבות או"ח הוא שמו של החלק הראשון בספר ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר ושל החלק המקביל לו בשולחן ערוך. יצא לאור לראשונה בוונציה שכ"ה-שכ"ו.

ה"אורח חיים" עוסק במכלול הדינים של סדר היום ומעגל השנה של היהודי וכולל את הלכות התפילות, ברכות, שבת, ערובין, חגים וצומות.

הכינוי "אורח חיים" משמש במובן הרחב ככינוי להלכות אלו, ובספרות האחרונים משמש הכינוי "אורח חיים" בספרי הלכה ושות"ים, לאותו חלק מהספר המתייחס לנושאי היום יום ומעגל השנה היהודי.

אורח חיים נחשב בעל קדימות בלימוד הלכה, כפי הסברו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בתחילת ספרו משנה ברורה, מכיוון שרוב ההלכות הנידונות בו נוגעות לחיי היום יום בזמן שאין לאדם אפשרות לעיין בספר ועל כן יש לו ליודען מבעוד מועד.

אריה לייב מאמסטרדם

רבי אריה לייב מאמסטרדם; (בערך ה'ת"ן (1690) - שביעי של פסח ה'תקט"ו (7 באפריל 1755)). היה רב ותלמיד חכם בולט ומגדולי יהדות אשכנז. שימש כראש ישיבה ומרא דאתרא ברישא, גלוגא, לבוב, ובקהילה האשכנזית באמסטרדם.

ברכת שככה לו בעולמו

ברכת שככה לו בעולמו היא ברכה מברכות הראייה. ברכה זו נתקנה בעת מפגש עם אדם נאה מאוד או בעת מפגש עם בעל חיים או צמח המעוררים התפעלות מיופיים.

חיבור ספר הזוהר

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד. על פי רבי משה די לאון, חובר הספר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה ותלמידיו, המוזכרים לכל אורך הספר, בתדירות גבוהה. לפי גרסה אחרת, חובר הספר על ידי רבי משה די לאון עצמו, והוא ייחס אותו לרבי שמעון בר יוחאי.

שאלות אודות זמן ומקום חיבורו של ספר הזוהר וזהות מחבריו העסיקו דורות רבים של לומדים וחוקרים. זהות מחבריו ומקורותיו הן שאלות מכריעות להבנת אופן התפתחות הקבלה והשפעתה על התרבות היהודית.

חיים מלאך

חיים מלאך, יליד פולין, היה מקובל ואחד ממפיצי השבתאות באירופה.

יהודה החסיד (ירושלים)

רבי יהודה חסיד לבית משפחת סג"ל, נולד בדוּבְּנוֹ (דובנא) שבפולין בשנת ה'ת"כ (1660), כאחת-עשרה שנים לאחר גזירות ת"ח ות"ט, שבהן טבחו ביהודים בערי דרום אוקראינה. הוא פעל כדרשן בעיירה שידלוב שבליטא, והתפרסם בחסידותו.

יהונתן אייבשיץ

רבי יהונתן אייבשיץ (~ה'תנ"ד, 1694 – כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן. מגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז בזמנו, ומחברם של ספרי הלכה שהמפורסם שבהם הוא ה'כרתי ופלתי'. כיהן כרבן של קהילות אה"ו.

לצד עיסוקו בחלק הנגלה של התורה, שהקנה לו את עיקר פרסומו, עסק גם בתורת הנסתר ואף כתב קמעות. עיסוקו זה קומם נגדו את רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך אם כי לא נעלם. בהיסטוריוגרפיה הרבנית מקובל על פי רוב כי טענותיו של היעב"ץ נגדו היו שגויות, בעוד שבמחקר מדעי היהדות, בעיקר מאז גרשם שלום, מקובל כי אכן היה שבתאי.

יעבץ

יעבץ הוא שם משפחה יהודי מסוג פטרונימי (שם שמקורו בשמו של אחד מאבות המשפחה). במקרה זה השם ממקור מקראי.האם התכוונתם ל...

יעקב יהושע פלק

הרב יעקב יהושע פַלְק (1680, כ"ח בכסלו ה'תמ"א – 1756, י"ד בשבט ה'תקט"ז) היה רבן של לבוב, ברלין ופרנקפורט על המיין. מחבר סדרת ספרי פני יהושע על התלמוד הבבלי.

יצחק הלוי הורוביץ

הרב יצחק הלוי הורוביץ (מכונה: ר' איציקל המבורגר), (תע"ה, 1715 - ו' באייר תקכ"ז, 4 במאי 1767) היה למדן, מנהיג וראב"ד אה"ו.

חותנו של רבי משולם איגרא וסבו של רבי נפתלי מרופשיץ, ומחותנו של רבי יחזקאל לנדא.

נפתלי כ"ץ

רבי נפתלי כ"ץ (ה'ת"ט; 1648 - כ"ד בטבת ה'תע"ט; 15 בינואר 1719) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה.

פילגש

פִּילֶגֶשׁ היא אישה הנמצאת בזוגיות ארוכת טווח שאינה כוללת קשר נישואין או את ההתחייבויות הממוניות המקובלות במסגרת נישואין. מוסד הפילגשות היה קיים לכל אורך ההיסטוריה ומוזכר אף בתנ"ך.

הפילגש הייתה במעמד נחות לעומת אישה נשואה. למרות זאת נשים הסכימו לשמש כפילגשים מסיבות שונות, בעיקר כאשר מעמדן החברתי היה נמוך בהרבה מזה של בן הזוג, ובמיוחד כאשר בן הזוג היה מלך או עשיר מופלג. במקרה כזה, הקשר עמו הביא להן תועלת רבה יותר מהנזק שנגרם להן עקב הוויתור על הזכויות שבנישואין.

אף שהצאצאים של קשר זה היו "לא חוקיים", היו מקרים שבהם הכירו אבות בילדי הפילגש כיורשיהם החוקיים.

צבי הירש אשכנזי

צבי הירש אשכנזי (1656 או א' באלול ה'תי"ח, 30 באוגוסט 1658, טרביטש, מורביה – א' באייר ה'תע"ח, 3 במאי 1718, לבוב) היה רב ופוסק, מחשובי הרבנים בסוף מאה ה-17 ובתחילת מאה ה-18, מכונה החכם צבי על שם ספרו. אביו ורבו של רבי יעקב עמדין.

רפאל אייפרס

הרב רפאל אייפרס (בהולנדית: Raphael Evers; נולד ב-8 במאי 1954) הוא רבה של רוטרדם שבהולנד, וסופר הולנדי . הוא צאצא לרב יעקב עמדין - היעב"ץ.

רפאל אייפרס נולד וגדל באמסטרדם, והתחנך בתנועת הנוער בני עקיבא. אחרי שסיים תארים שניים במשפטים ובפסיכולוגיה הוא למד בישיבות בישראל. הוא השלים את מבחני ההסמכה של הרבנות הראשית לישראל (הוסמך על ידי הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא). הוא גם קיבל הסמכה מהרבנים זלמן נחמיה גולדברג, משה הלברשטאם ומאיר ברנדסדורפר מהעדה החרדית. אחרי כן הוסמך בהולנד מהרב הראשי לשעבר בהולנד, הרב מאיר יוסט.

הרב אייפרס משמש רב הקהילה ברוטרדם מאז 1990 ורב איגוד הקהילות היהודיות בהולנד. במקביל משמש דיקן בית מדרש של אמסטרדם (Nederlands-Israëlitisch Seminarium). ההרצאה השבועית שהוא נותן בבית המדרש על פרשת השבוע משודרת באמצעות הטלוויזיה היהודית של הולנד. הרב אייפרס חבר בוועידת רבני אירופה.

הוא כותב ספרים על יהדות בעברית ובהולנדית. הפרסומים בעברית כוללים שו"ת ושב ורפא.

שאול מאמסטרדם

רבי שאול בן רבי אריה לייב מאמסטרדם; (~ה'תע"ז, 1717 - ז' תמוז ה'תק"ן, 19 ביוני 1790) היה רב וראש ישיבה מגדולי יהדות אשכנז. רבן של רישא, דובנא, והקהילה האשכנזית באמסטרדם. מכונה ה"בנין אריאל" על שם ספרו.

שלמה זלמן הנאו

הרב שלמה זלמן הכהן הנאו כ"ץ בן יהודה ליב כ"ץ (המכונה זלמן הענא, ובראשי תיבות: רז"ה; 1687–1746) מדקדק עברי בנוסח התפילה, מחדש כללים בלשון העברית וטעמי המקרא. כן חיבר ספרים אודות הניקוד העברי.

תקופת חייו של הרב יעקב עמדין על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני הטור והשולחן ערוך
על כל החלקים באר הגולהבאר היטבב"חביאור הגר"אבית יוסףכנסת הגדולהברכי יוסף
על אורח חיים מגן אברהםט"זפרי חדששערי תשובהמחצית השקלשולחן גבוהמטה יהודהפתח הדבירמחזיק ברכהפרי מגדיםמשנה ברורהשתילי זיתיםכף החיים (סופר) • מור וקציעה
על יורה דעה ש"ךט"זמחצית השקלפרי חדשפתחי תשובהכרתי ופלתישלחן גבוהשבט יהודהמחזיק ברכהפרי מגדיםכף החיים (סופר)בית הלל • בית יצחק • חידושי הרי"םערוגות הבושם
על אבן העזר חלקת מחוקקבית שמואלפתחי תשובהבית הללחידושי הרי"ם
על חושן משפט סמ"עש"ךט"זפתחי תשובהאורים ותומיםנתיבות המשפטקצות החושןחידושי הרי"ם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.