יעקב ספיר

יעקב הלוי ספיר (1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית - ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה חוקר כתבי יד, שד"ר ותייר.

יעקב ספיר
YakovSapir
הרב יעקב ספיר, 1859

ביוגרפיה

ספיר נולד באשמיאני שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) ועלה לארץ ישראל כילד עם משפחתו בשנת 1832. הוריו שהיו מעדת הפרושים התיישבו בצפת. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בגיל 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי הגליל על יהודי צפת בסיוון ה'תקצ"ד, 1834. עקב רעידת האדמה שהתחוללה בצפת בשנת 1837 עבר לירושלים. למד בישיבה בירושלים. בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שביקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת 1854 את השיר "כנף רננים" לכבודו של משה מונטיפיורי. פרסם מאמרים רבים בעיתון 'הלבנון' שהוציא-לאור חתנו יחיאל ברי"ל, בפרט בענייני אתרוגים.

בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה על-מנת לגייס כספים לבניית בית הכנסת החורבה על שם רבי יהודה החסיד בירושלים. במסעו לאוסטרליה והודו נאלץ לעבור בתימן שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ביהודי תימן. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא ביקר גם באינדונזיה שהייתה אז תחת שלטון הולנדי וגם שם פגש יהודים.

בהודו פגש בקהילת בני ישראל (הודו) וכתב עליהם רבות כולל על שושלת נשיאי הקהילה ומשפחתו של דאדא קמודן.

כשחזר מאוסטרליה דרך עדן בשנת 1864 אסף חומר על יהודים אלו וכתב את ספרו "אבן ספיר" על מסעו לתימן והקהילה היהודית שם. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים תרכ"דתרכ"ו (18641866) פרסם גם מחקרים על כתר ארם צובא וכן על כתבי-יד אחרים של התורה והמקרא. בספרו היה הרב ספיר מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם של היהודים באתיופיה ואף של יהודי המזרח הרחוק.

בירושלים המשיך להתעניין ביהודי תימן, ובהישמע דבר משיח השקר, שוכר כחיל, שקם בתימן, כתב איגרת שבה הזהיר את יהודי תימן מפניו.

בשנים 1865 ו-1873 יצא לשני מסעות נוספים, באירופה ובצפון אפריקה. כמו כן פרסם תשובה בשם עדות ביהוסף בנושא עזבונו של הגביר ניסים שמאמא.

אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר היה אודות הגניזה העתיקה בקהיר, שעליה דיבר בספרו. בעקבות הפרסום החלו חוקרים לפקוד את הגניזה ולחקור את ממצאיה.

בשנות 18331885 סייע להדפיס בירושלים את הספר "חמדת ימים" מאת גדול משוררי תימן ר' שלום שבזי ואף הוסיף לו הקדמה.

נפטר ב-ו' בתמוז ה'תרמ"ה 1885.

מושב אבן ספיר בהרי ירושלים קרוי על שמו.

חיים אישיים

נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן.

חתנו הוא שמואל ברוך, בנו של הרב חיים נסים ברוך. נכדו הוא העסקן הציוני אליהו ספיר, ונינו הוא יוסף ספיר, מראשי הציונים הכלליים ושר בממשלות ישראל.

קישורים חיצוניים

אברהם יערי

אברהם יערי (שם משפחתו הקודם: ואלד; כ"ט באב ה'תרנ"ט, 5 באוגוסט 1899 – כ"ט בתשרי ה'תשכ"ז, 13 באוקטובר 1966) היה ביבליוגרף, חוקר הספר העברי, תולדות היישוב ותולדות יהודי המזרח.

אגרות ארץ ישראל

אגרות ארץ ישראל, שכתבו היהודים היושבים בארץ לאחיהם שבגולה מימי גלות בבל ועד שיבת ציון שבימינו הוא קובץ של אגרות יומנים של 83 אגרות של אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל אל תפוצות ישראל, מאז העת העתיקה ועד העת החדשה, בעריכתו ועם ביאוריו של הביבליוגרף אברהם יערי. הקובץ יצא לאור ב-1946.

כותבי האגרות היו בחלקם עולים חדשים וחלקם וותיקים; מוצאם היה משלל קהילות יהודיות; והם התגוררו ביישובים ברחבי הארץ. מחברי האגרות מתארים את מצב האוכלוסייה בארץ ומדיניות השלטונות כלפיה; הם מוסרים מידע על חיי התרבות והכלכלה ועל יחסי הקבוצות האתניות והעדות השונות, במיוחד על מעמד היהודים ואפשרויות המחייה להם בארץ. יערי השתדל להביא באוסף האגרות מבחר מייצג של מחברים ויוצרים מבין האתרים והתקופות.

בין מחברי האגרות שהובאו בקובץ: ירמיהו הנביא, רבן גמליאל הזקן, ראשי הקראים בירושלים, דניאל בן-משה אלקומסי, סהל בן מצליח הכהן, "המיוסרים" מטבריה, רבי שמואל בן שמשון, הרמב"ן, אליהו מפרארא, יוסף דמונטנייא, יצחק לטיף, ר' עובדיה מברטנורא, תלמידו של רבי עובדיה, רבי ישראל מפירושא, דוד די רוסי, שמשון בק, רבי שלמה שלומיל מיינשרל, רבי ישעיה הלוי הורוויץ, אברהם רוויגו, אברהם ישמעאל חי סנגויניטי, ר' חיים אבולעפיה, ר' חיים אבן עטר, ר' אברהם גרשון מקיטוב, יוסף סופר, תלמידי הגר"א, רבי ישראל משקלוב, אריה נאמן, יהוסף שווארץ, אליעזר הלוי, מרדכי צורף, יעקב ספיר הלוי, יחיאל מיכל פינס, אברהם משה לונץ, אנשי ביל"ו, זאב יעבץ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הלל יפה, יוסף ויתקין, אהרן דוד גורדון, יוסף טרומפלדור, חיים ארלוזורוב והעולים מתימן.

איגרת אבא צאגא

איגרת אבא צאגא נשלחה על ידי ליקה כהנת מביתא ישראל, אבא צאגא, בשנת 1862 אל "הכהן הגדול של כל העבריים". האיגרת, הכתובה אמהרית, נשלחה בידי המיסיונר הנוצרי בירינקוסא, שעלה לרגל לירושלים. בירינקוסא מסר אותה לידי סמואל גובאט, הגמון ירושלים, שככל הנראה הסתירהּ. בשנת תרכ"ד (1863) הגיעה האיגרת לידיו של יעקב ספיר, והוא תרגם אותה לעברית ופרסם אותה בעיתונות העברית והיהודית.

ו' בתמוז

ו' בתמוז הוא היום השישי בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

יהדות תימן

יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. על פי החלוקה המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת "אשכנזים", ואת קהילות צפון אפריקה, והמזרח התיכון, כ"ספרדים", יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה שלישית, מכיוון שהיא שונה במבטא, בנוסח התפילה, במנהגיה ועוד.

יום שמחת כהן

יום שמחת כהן (ביהדות ג'רבה ויהדות מרוקו) או יום שמחת כוהנים (ביהדות לוב) הוא יום חג יהודי-עממי המקובל במסורת יהדות צפון אפריקה בי"א בתשרי.

יונה ספיר

יונה ספיר הוא סופר ועורך חרדי ישראלי, התפרסם בעיקר בזכות סדרת מרגל להשכרה, סדרת ספרי מתח פופולרית בציבור החרדי והדתי, מוכר גם בשם העט, יעקב ספיר.

יוסף ספיר

יוסף ספיר (27 בינואר 1902 – 26 בפברואר 1972) היה שר בממשלות ישראל, מראשי מפלגת הציונים הכלליים, ממקימי המפלגה הליברלית וגוש חרות ליברלים (גח"ל).

יחיא הלוי

הרב מארי יחיא (זכריה) הלוי נקרא גם מהר"י הלוי (ה'שע"א 1611 - ה'תנ"ו 1696) היה דיין בבית הדין בצנעא ותלמיד חכם בולט בתקופתו בתימן.

יחיא נולד לרבי אברהם בשנת ה'שע"א (1611) לערך, בצנעא העליונה אשר ברובע היהודי בשכונה הישנה, הנקראת "אלסאיילֵה" שעל יד הרובע המוסלמי.

הרב גלה עם בני עירו למקום הנקרא מוזע. מיד לאחר שוב הגולים מגלות מוזע בשנת ה'ת"מ (1680), הוא הקים את בית הכנסת הראשון בבקעת היהודים ("ביר אלעזאב") בצנעא, בית כנסת מהר"י הלוי, שנקראה בית אלשיך מזמן נינו הרב אברהם בן שלום אלשיך. אל בית הכנסת העביר ספרים ושרידים אחרים ששרדו את הגלות.

ד"ר משה גברא משער שמונה לדיין לאחר הגלות, או לכל המוקדם לאחר ה'ת"ל (1670). שימש דיין שני בבית דינו של מארי שלמה מנזלי, עם מארי זכריה בן יוסף הכהן, שהיה הראב"ד לאחר פטירתו של מנזלי.

היה ממנהיגי הקהילה היהודית בצנעא לאחר הגלות, תקופה שבה היה צורך בהתקנתם מחדש של כל מוסדות הקהילה, ובתקנות שיסדרו את המצב הדתי הקשה שבו היו נתונים יהודי תימן. לצד חכמים אחרים בקהילה שלח לקהילות תימן תקנות שתוקנו לאחר הגלות, למשל לתקוע בשופר מאה קולות, כולל שלושים בתפילת העמידה.

הרב יעקב ספיר כותב בספרו "מסע תימן" עליו: "כבר ספרתי מהמשפחה הנכבדה "בית הלוי אל-שֵיך'" אשר בק"ק [=קהילה קדושה] צנעא בירת תימן, ולפני מאתים שנה חי שמה מארי יחיא הלוי אל-שיך' ראש המשפחה הזאת, נשיא וראש גולה, אדם גדול בתורה ביראה בחכמה ובעושר והוא החזיר גלות צנעא מן התִּהָאמָה אשר הגלו שמה".הקים שלשלת של משפחת תלמידי חכמים ומנהיגים ליהדות תימן, משפחת אלשיך, שנקראה על שם תפקידו של נינו, מארי אברהם אלשיך בקהילה, נגיד ("שיך").

יחיא צאלח

הרב יחיא צאלח (מכונה גם מהרי"ץ או מהר"י צאלח; 1713–1805), היה מגדולי רבני תימן במאה ה-18, מגדולי הפוסקים האחרונים, מחבר הספר "פעולת צדיק", ועוד.

יחיא שרעבי

הרב יחיא שרעבי בן חיים (ה'תקנ"ח 1798 - ה'תר"ל 1870) היה רב תימני.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

מניין השטרות

מניין השטרות היא שיטה למניית שנים בלוח העברי שהייתה נפוצה בעולם היהודי עד המאה ה-9 למעט אצל יהדות מצרים שם נהגה השיטה עד המאה ה-16 ויהדות תימן שם נהגה השיטה עד המאה ה-20 (ובמידה מסוימת נוהגת עד ימינו). המניין נקרא על שם השטרות משום תיארוך השטרות על פיו. השנה הנוכחית (ה'תשע"ט) היא שנת 2,330 לשטרות.

נתנאל בן ישעיה

רבי נתנאל בן ישעיה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-14), היה מגדולי רבני יהדות תימן הראשונים. רבי נתנאל היה פרשן מקרא והלכה. הוא חיבר את הפירוש "נור אלצ'לאם" ("מאור האפלה") על התורה. ספר זה נכתב בערבית בשנת ה'פ"ט (1329). רובו ככולו של החיבור נתון להלך הרוח והמחשבה הפילוסופית הרציונלית שהתווה הרמב"ם, אם כי רבי נתנאל לא נמנע מלשלב בחיבורו רעיונות מחשבתיים שאינם מבית מדרשו של הרמב"ם אלא מתורתם של רבי יהודה הלוי והרמב"ן. גם רעיונות קבליים רבים הובאו בחיבורו אף כי בזמנו טרם נתפשטו בתימן ספרי חכמי הקבלה. בהקדמה לפירושו מודיע רבי נתנאל כי בחיבורו דברים המתאימים להמוני העם ודברים המתאימים לבעלי החכמה "ודברים שלא יתאימו למקצת בני אדם אז יחשבוהו כאילו לא נכתב והוא מה שהביאו בעלי הדרשות מדברים הנמנעים".

מתוך חיבורו מאור האפלה ניכר שרבי נתנאל היה בקיא במיוחד בכל חדרי הספרות המדרשית העתיקה. במקרים רבים הוא מאיר עיניים בפרשנותו הבהירה ובגישתו הישרה לכל עניין.

מלבד פירושו על התורה, הוא חיבר עוד פירוש על "משנה תורה" לרמב"ם. הרב יחיא קאפח מעיד כי ספר זה היה נלמד כמעט עד הדור האחרון לגלות תימן בבית מדרשו של רבו הרב חיים קורח. על פי עדותו, היה רבי נתנאל מציין את מקורות דברי הרמב"ם בשני התלמודים וזולתם ומפרש דברים שלכאורה סתומים בדברי הרמב"ם. כמו כן כתב פירוש על הלכות שחיטה לרמב"ם, ייתכן שחיבור זה כלול בחיבורו הגדול על הרמב"ם. לעת עתה נמצאו רק שרידים מעטים מחיבור זה.

התייר ר' יעקב ספיר שביקר באמצע המאה ה-19 בתימן כותב בספרו אבן ספיר כי ראה את חיבורו מאור האפלה בבית אחד הרבנים והוסיף "והספר הזה נחשב אצלם טהור וקדוש אשר לא יכולתי להשיגו".

הספר "מאור האפלה" יצא לראשונה לאור במקור ותרגום על ידי הרב יוסף קאפח בשנת ה'תשי"ז (1957).

סידני

סידני (באנגלית: Sydney) היא עיר הבירה של ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה, והעיר הגדולה והוותיקה ביותר באוסטרליה. עם אוכלוסייה קרוב לחמישה מיליון תושבים, ובהיותה המרכז הפיננסי של המדינה, לעיתים קרובות נוטים לחשוב בטעות שהיא בירת אוסטרליה כולה – כשלמעשה קנברה היא עיר הבירה של אוסטרליה.

בסידני נמצא בית האופרה, המפורסם במבנה המיוחד שלו, המזכיר צדפה. סידני אירחה את המשחקים האולימפיים של שנת 2000.

שופר

השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש, לנגינה, להעברת מסרים ולהתרעה מפני סכנות. המילה "שופר" מקורה בתנ"ך, והיא משמשת בעיקר בהקשר הדתי שלה. ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה ועוד, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם.

שלום שבזי

רבי שלוֹם שבזי, המכונה גם אבא שׁלום שבזי (ה'שע"ט, 1619 – ה'תמ"ו או ה'ת"פ, 1686 או 1720) היה מגדולי החכמים והמשוררים של יהדות תימן.

שלום שרעבי

הרב שלום מזרחי שרעבי (מכונה גם הרש"ש הקדוש, ה'תס"ג או ה'ת"פ, 1720 - י' בשבט ה'תקל"ז, 1777 או ה'תקמ"ב, 1782) היה מקובל בולט, מחבר "פירוש השמ"ש" על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש", עם כוונות התפילה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.