יעקב נמרודי

יעקב נמרודי (נולד ב-1 ביוני 1926) הוא איש מודיעין, אלוף-משנה בדימוס, ואיש עסקים ישראלי.

יעקב נמרודי

ביוגרפיה

יעקב נמרודי נולד ב-1926 בבגדאד[1]. בהיותו בן שבועיים עלתה משפחתו לארץ ישראל. יעקב התייתם בגיל 14 ויצא לסייע בפרנסת המשפחה. כנער, בירושלים של שנות הארבעים, התגייס להגנה והיה פעיל בש"י, במעקבים וברכישות נשק ורכוש. אז התיידד עם מי שהיה עתיד להיות למפקדו, יצחק נבון[2].

עם קום המדינה התגייס נמרודי לחיל המודיעין, והיה מראשוני ה"מסתערבים". באמצע שנות ה-50 שירת בפיקוד דרום כקצין מומחה לבדואים, מצרים וירדן[2]. בתפקידו זה פגש והתיידד עם אריק שרון. בשנת 1960, עם התהדקות יחסי איראן-ישראל, מונה נמרודי לנספח צה"ל הראשון בטהראן[3] ולמעשה כיהן כראש שלוחת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בטהראן[4]. במשך השנים הפך לאחת הדמויות המשפיעות באיראן של השאה, קודם להפיכת האייתולות. במסגרת זו היה מעורב במבצע יהלום, להבאתו של מטוס מיג 21 עיראקי לישראל.

בשנת 1964 הועלה לדרגת אל"ם. לאחר שלא קודם, פרש נמרודי בשנת 1970 מצה"ל והפך לאיש עסקים מצליח, שהתמקד בייצוא מפעלי התעשייה הישראליים לאיראן. עם פרישתו מצה"ל הקים עם שאול אייזנברג חברה לייצוא מתקני התפלה בשיטת אלכסנדר זרחין לאיראן[2]. עד 1974 הקימה החברה 26 מתקני התפלה באיראן[5] ועד 1977 יותר מ-60 מתקנים[6].

במסגרת עסקיו היה מעורב בשנות השמונים בפרשה שזכתה לכינוי "איראנגייט", עסקה סיבובית בה ישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקני, בזמן מלחמת איראן-עיראק. פרסומים על כך הופיעו בעיתונות התקופה, אך הוכחשו בידי נמרודי[7][8].

לאחר שההסתדרות הציונית החליטה להפריט את חברת הכשרת הישוב בשנת 1988, רכש נמרודי את החברה עתירת הנכסים, במטרה להחזיר את מרכז עסקיו לישראל.

ב-1992 רכש את העיתון "מעריב", שבהנהגת בנו, עופר, החל בשורה של מאבקים בעיתון המתחרה "ידיעות אחרונות" - מאבקים שהובילו למעצרים ולמשפטים. יעקב נמרודי עצמו היה גיבורה של הפרשה השלישית והאחרונה שזכתה לכינוי "פרשת נמרודי ג'", כאשר ביחד עם מקורבו הסופר אריה קרישק ניסו לשבש את משפטו של הבן, עופר. יעקב נמרודי הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס[9]. גם הסופר קרישק הורשע באופן דומה. לאחר המשפט חלה התרחקות בין השניים.

נמרודי פרסם שלושה ספרים (בעזרת סופרי צללים) על חייו והקריירה שלו: "מסע חיי", "התקווה והמחדל", ו"ימי טהרן" (2010).

יעקב נמרודי נשוי לרבקה ואב לעופר, יעל וסמדר. מתגורר בסביון[10]. בתו, רותי וייסברג, נהרגה בעלות רכבה על מוקש בעת טיול בסיני.

פעילותו של נמרודי בעת היותו נספח צה"ל בטהרן תוארה בסרט "מושל שושן", המבוסס על תצלומיו ויומניו של נמרודי. הסרט הוקרן בערוץ הראשון בשנת 2016. הפקת ועריכת הסרט נעשתה על ידי חברה בבעלות משפחת נמרודי עצמה והסרט ניתן בחינם לערוץ 1, דבר שגרר ביקורת.[11]

ספריו

  • מסע חיי
  • התקווה והמחדל - פרשת איראנגייט
  • ימי טהרן, ספריית מעריב, תש"ע 2010

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על מקור השם נמרודי ראו: נמרודי - המת החי, מעריב, 30 באוקטובר 1980
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 אורי דן, ישראלי ימתיק את מי פרס, מעריב, 1 במרץ 1970
  3. ^ ראש ממשלת ירדן מזהיר מהידוק קשרי פרס - ישראל, מעריב, 24 ביולי 1960
    אלי לנדאו, אל"מ י. נמרודי נספח צבאי בפרס, מעריב, 1 באוקטובר 1964
    בגלל האלף בית, מעריב, 27 בנובמבר 1966
  4. ^ שרה ליבוביץ-דר, כנפיים שבורות, באתר nrg‏, 2 ביוני 2007.
  5. ^ חברת נמרודי לסחר חוץ, דבר, 24 ביוני 1974
  6. ^ מתקני המתקה מישראל הוקמו במפרץ הפרסי, דבר, 19 באפריל 1977
  7. ^ ישראל סיפקה לצבא חומייני תותחים טילים ופגזים חדישים, דבר, 13 ביולי 1983; המשך
    סוחר הנשק הישראלי נמרודי, מעריב, 18 באפריל 1986; המשך
  8. ^ שפי גבאי, מאז נפילת השאה לא עסקתי ביצוא בטחוני לאיראן, מעריב, 9 במאי 1986
  9. ^ ע"פ 71737/02 יעקב נמרודי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
  10. ^ סביון, מעריב, 6 בינואר 1986
  11. ^ "הרשות שידרה סרט על נמרודי – נחשו מי ערך והפיק אותו? - וואלה! ברנז'ה". וואלה! ברנז'ה (בעברית). בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2018.
1926

שנת 1926 היא השנה ה-26 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1926 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1 ביוני

1 ביוני הוא היום ה-152 בשנה (153 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 213 ימים.

אבי בטלהיים

אָבִי בֵּטֶלהַיְם (נולד ב-8 במאי 1952) הוא עיתונאי ועורך ישראלי, חתן פרס סוקולוב לשנת 1984.

ג'ודי שלום ניר מוזס

ג'ודי שלום ניר מוזס (נולדה ב-14 באוגוסט 1958) היא אשת תקשורת, מנחת טלוויזיה, שדרנית רדיו ועיתונאית ישראלית.

הכשרת הישוב

הכשרת הישוב הייתה חברה ציונית מיישבת שפעלה בתקופת היישוב וב-40 שנותיה הראשונות של המדינה, עד שבאוקטובר 1987 רכש איש העסקים יעקב נמרודי את השליטה בחברה. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב החל משנת 1953.

חיים איפרגן

חיים איפרגן הוא קצין משטרה ישראלי בדימוס בדרגת תת-ניצב, בתפקידו האחרון כיהן כסגן ראש אגף החקירות והמודיעין.

איפרגן גויס למשטרת ישראל כסוכן סמוי, בהמשך שירותו היה בלש משטרתי וקצין חקירות. ב-1987 נפצע מירי במהלך מרדף אחר שודדי בנק בתל אביב. הוא עוטר בעיטור המופת המשטרתי. שימש ראש מפלג איסוף ביחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה ובין הפרשות בהן עסק הייתה פרשת "נמרודי גימל", בה הורשעו יעקב נמרודי ומקורבו הסופר אריה קרישק.שירת כראש זרוע הביטוח הלאומי ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית, ראש זרוע המודיעין וכראש מטה ביחידה. ב-2010 מונה לראש היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה, ב-2012 לסגן ראש אגף החקירות והמודיעין ושירת בתפקיד עד יולי 2016.

חיים לוי (משמר הגבול)

חיים לוי (1925 - 3 בינואר 2012) היה מפקד משמר הגבול ונציב בתי הסוהר.

חיים לוי נולד בבנימינה להדסה (לבית הרשקוביץ) ובצלאל לוי שהיה פעיל ב"הגנה" ושימש כמחסנאי סליקים. בשנת 1944 עברו הוריו למושב בית יצחק-שער חפר.

מגיל 15 היה לוי פעיל בגדנ"ע. הוא סיים ב-1941 קורס מדריכי גדנ"ע, והיה מפקד פלוגת נוער במסגרת "ההגנה". ב-1943 התגייס למשטרת היישובים העבריים ושירת בה במשך 3 שנים. ב-1947 סיים קורס מפקדי מחלקות של "ההגנה". במלחמת העצמאות לחם במסגרת חטיבת אלכסנדרוני כסגן מפקד פלוגה, ונפצע בקרב על מג'דל יאבא. אחרי החלמתו עבר לתפקיד עורפי ובתום המלחמה השתחרר משירות צבאי.

ב-1954, בתקופת פעולות התגמול, התגייס כסגן מפקד פלוגה למשמר הגבול. היה מפקד הפלוגה הדרומית של גדוד משמר הגבול באזור המשולש בתקופת מלחמת סיני, שבגזרתו אירע טבח כפר קאסם. בהמשך ובתקופת מלחמת ההתשה, כיהן כמפקד מג"ב צפון, ופיקד על כוחות מג"ב שפעלו בגזרת עמק בית שאן של מלחמת ההתשה. בספטמבר 1972 מונה לסגן מפקד משמר הגבול, באוקטובר 1972 מונה למפקד משמר הגבול וכיהן בתפקיד עד ינואר 1976. ב-1974, בעקבות הטבח במעלות וכישלון ההשתלטות של יחידות הלוט"ר של צה"ל, הורה לרפ"ק ראובן יעקב (נמרודי) להקים את הימ"מ - יחידת השתלטות ללוחמה בטרור, זאת כמענה לפיגועי חטיפה ומיקוח. בהמשך הוטלו על הימ"מ משימות ותפקידים נוספים כגון - לוחמה בטרור ומשימות משטרה מיוחדות.

במהלך השנים למד קרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בסוף 1975 נקבע שימונה לנציב בתי הסוהר עם פרישתו של אריה ניר. באוגוסט 1976 מונה לנציב בתי הסוהר. בתקופתו נעשה ניסיון להאבק בשימוש הנרחב בסמים בבתי הכלא על ידי ביצוע חוקן לאסירים הנכנסים לכלא. אולם בג"ץ קבע שאין לבצע חוקן באסירים, ללא הסכמתם. כיהן בתפקיד עד נציב בתי הסוהר עד 1981 ולאחר מכן פרש לגמלאות ועבד כחקלאי במושב בית יצחק.

ב-3 בינואר 2012, נפטר חיים לוי מסרטן, ונקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב בית יצחק. הותיר אשה ושלושה בנים.

יגאל ארנון

יגאל ארנון (9 בדצמבר 1929 - 27 באפריל 2014) היה עורך דין, עמד בראש משרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות', הנחשב אחד המובילים בישראל.

יוסף שמש

יוסף שמש (12 במרץ 1922 עיראק - 14 בדצמבר 1973 תל אביב) היה איש המוסד הישראלי.

שמש גויס למוסד כבר בהיותו בעיראק. שמש גויס למוסד ביוזמתו, לאחר שיצר קשר עם יעקב נמרודי. כינויו של שמש היה 'אבו יעקוב'. במהלך שירותו הצליח שמש במסגרת "מבצע יהלום" לגייס את טייס המיג העיראקי מוניר רדפא. הטייס ערק יחד עם מטוסו מדגם מיג 21PF לישראל ב-16 באוגוסט שנת 1966. מבצע זה תרם רבות לחיזוק העליונות של חיל האוויר הישראלי, והשפיע על היכולת של חיל האוויר במהלך מלחמת ששת הימים.

ב-30 בנובמבר 2008 קראה עיריית רמת השרון על שמו את כיכר המחנות באזור בסיסי המודיעין של גלילות, סמוך לגשר רחבעם זאבי.

ימ"מ

הימ"מ היא יחידת העילית של משמר הגבול ללוחמה בטרור ויחידת ההשתלטות הבכירה של מדינת ישראל. השם "ימ"מ" הוא ראשי תיבות של "יחידה מרכזית מיוחדת" (טעות נפוצה מאוד היא פירוש ראשי התיבות כ"יחידה משטרתית מיוחדת") אך לעיתים קרובות היא נקראת היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור או פשוט היחידה ללוחמה בטרור. לשם ייצוג היחידה בחו"ל משתמשת משטרת ישראל בשם Israel's Counter Terrorism Unit או בשם Israel's Counter Terror Unit.

הימ"מ הוקמה ב-1974 על ידי מפקד משמר הגבול ניצב חיים לוי, אשר הטיל על ראובן יעקב (נמרודי) (המפקד הראשון של הימ"מ) להקים את היחידה כיחידת השתלטות, זאת כמענה לפיגועי חטיפה ומיקוח. בהמשך הוטלו עליה משימות ותפקידים נוספים כאשר העיקריים שבהם הם לוחמה בטרור, סיכול ומניעת פיגועים, מעצר מחבלים ומשימות משטרה מיוחדות. רוב פעילותה מסווגת, אך בעקבות מספר רב של מבצעים מוצלחים לאורך השנים זכתה היחידה למוניטין גבוה בקרב כוחות הביטחון בארץ ובעולם. כיום היא נחשבת לאחת היחידות המקצועיות והטובות מסוגה בעולם, למרות תקציבה הקטן יחסית.

כאמור, הימ"מ היא יחידת ההשתלטות הבכירה של ישראל. יחידות השתלטות נוספות בישראל הן סיירת מטכ"ל ושייטת 13 של צה"ל, לוט"ר אילת - יחידת מילואים צה"לית, ויחידת מצדה של שירות בתי הסוהר. בעולם הימ"מ מקבילה ליחידות השתלטות ולוחמה בטרור כגון יחידות ה-SWAT האמריקניות ויחידת ההשתלטות של ה-FBI, ה-GIGN הצרפתית, אלפא ואומו"ן הרוסיות וה-GSG-9 הגרמנית שהוקמה באירופה בשנות ה-70 של המאה ה-20 בעקבות רצח המשלחת הישראלית באולימפיאדת מינכן כדי להילחם בחטיפות מטוסים על ידי מחבלים פלסטינים.

המוטו של היחידה הוא "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" הלקוח מספר תהילים, פרק י"ח, פסוק ל"ח.

מבצע יהלום

מבצע יהלום (או הציפור הכחולה) הוא מבצע של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים במסגרתו ערק לישראל, ב-16 באוגוסט 1966, טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא עם מטוסו מדגם מיג 21. מוניר רדפא השתייך למיעוט הנוצרי בעיראק, ועקב כך לא זכה לקידום בצבא, ולכן ערק.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

נספח צבאי

נספח צבאי הוא דיפלומט המתמחה בנושאים צבאיים. כאשר מתייחסים לנספח צבאי ישראלי מקובל גם המונח נספח צה"ל.

הנספח הצבאי הוא בדרך כלל קצין צבא בכיר הנמצא בשליחות דיפלומטית במדינה זרה. הנספח הצבאי אחראי על היחסים עם צבאה של המדינה המארחת, הוא מייצג את מדינתו בנושאים הקשורים לאינטרסים הביטחוניים, מייצג את התעשיות הביטחוניות של מדינתו במדינה המארחת ומשמש כיועץ לשגריר מדינתו בנושאים הנוגעים בביטחון.

לעיתים משרתים מספר נספחים בשגרירות לה חשיבות גדולה, כאשר האחריות מתחלקת ביניהם. נספח יבשה עוסק בענייני צבא היבשה, נספח אווירי עוסק בענייני חיל האוויר ונספח ימי עוסק בענייני הצי. כך למשל בשגרירות ישראל בוושינגטון משמשים שישה נספחים צבאיים, נספח ההגנה (הנספח הראשי), נספח חיל האוויר, נספח חיל הים, נספח לענייני מודיעין נספח זרוע היבשה, נספח מחקר ופיתוח.

קצינים שנבחרים לייצג את ממשלתם בחו"ל עוברים בדרך-כלל קורס המכשיר אותם לתפקידם החדש כדיפלומטים, האורך כשלושה חודשים. לעיתים תפקיד הנספח הצבאי במדינות מסוימות מאויש על ידי קצין בכיר מאוד, ותפקיד נספח צה"ל בשגרירות ישראל בארצות הברית אותו ממלא קצין בדרגת אלוף, הוא דוגמה לכך. מקרה בולט הוא רא"ל מרדכי גור, שהיה נספח צה"ל בשגרירות זו בתקופת מלחמת יוה"כ, ואשר זמן קצר לאחריה ולאחר התפטרותו של רא"ל דוד אלעזר בעקבות נסיבותיה, נתמנה לרמטכ"ל במקומו.

תפקיד נספח צבאי משמש לעיתים למטרות כיסוי לפעילות ביון, ולכן במקרים רבים ממונה לתפקיד איש מודיעין מובהק. דוגמאות ישראליות אחרות הן, בין היתר, אל"ם בנימין גיבלי, אלוף חיים הרצוג, אלוף אלי זעירא ואל"ם יעקב נמרודי.

עופר נמרודי

עופר נמרודי (נולד ב-23 במאי 1957) הוא משפטן, איש עסקים ישראלי ומו"ל לשעבר.

עופר, בנו של יעקב נמרודי, עמו ועם בני משפחת נמרודי האחרים, חולשים על שורה ארוכה של חברות ועסקים בעיקר בתחומי הנדל"ן, התקשורת והאנרגיה.

עמירם ניר

עמירם ניר (8 בדצמבר 1950 - 30 בנובמבר 1988) היה איש צבא, עיתונאי, יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בינלאומי, מהמעורבים העיקריים בפרשת איראן-קונטראס.

פרשות נמרודי

פרשת נמרודי הוא כינוי לשלוש פרשיות שהתרחשו בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ועיקרן מאבק בין שני העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך בספיחיהן נגעו לעניינים של קשרי הון-שלטון.

פרשת איראן-קונטראס

פרשת איראן-קונטראס (באנגלית: Iran–Contra affair), הידועה גם כשערוריית איראן-קונטראס או איראנגייט, הייתה שערורייה פוליטית בארצות הברית שאירעה במהלך כהונתו השנייה של ממשל רייגן. במסגרתה מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייתולות באיראן בעסקה סיבובית בתיווך ישראלי באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20.

העסקה נבנתה כך שישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקאי, ובתמורה שחרר חזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקאים שהחזיק. התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק, בניכוי הוצאות ועמלות, הועבר לממשל האמריקאי מבלי שנרשם בספרים. כך יכול היה הממשל להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס למימון המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה (הקונטראס), שהואשם על ידי הנשיא רונלד רייגן בתמיכה במרידות קומוניסטיות במרכז אמריקה.

הרקע לעסקה היה מדיניות נשיא ארצות הברית רונלד רייגן לסייע לכוחות גרילה אנטי-קומוניסטיים ברחבי העולם ("דוקטרינת רייגן" שיושמה באפגניסטן, אנגולה, קמבודיה וניקרגואה), לפגיעה בהישגים להם זכתה ברית המועצות בעולם השלישי במהלך שנות ה-70. כמו כן, איראן נלחמה באותן שנים בעיראק והייתה זקוקה לנשק. איראן שלטה אז בארגון חזבאללה הלבנוני, שהחזיק בני ערובה אמריקאים. הקונגרס האמריקאי התנגד באותה עת הן לתמיכה במורדים בניקרגואה (ואף העביר בסוף 1985 את אחד מ"תיקוני בולאנד", Boland Amendment, שאסר להעניק סיוע למורדים) והן לתמיכה כלשהי בשלטון האיראני.

צורי שגיא

צורי שגיא (שינקין) (נולד ב-1934) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד חטיבה 317, חטיבת צנחנים במילואים, וכמפקד מרחב שלמה. הוא ידוע בעיקר בשל ביצועיו הצבאיים יוצאי הדופן כיועץ למורדים הכורדים בעיראק; ביצועיו אלו היו גורם מרכזי בהקמתה של האוטונומיה הכורדית בשנות השישים, ובהתמודדותה היעילה עם הצבא העיראקי בשנות השבעים.

רפי פרידן

רפי פרידן, קצין במשטרת ישראל, שהפך לחוקר פרטי ועמד במרכזן של כמה פרשיות פליליות שהסעירו את מדינת ישראל.

בהיותו בעל משרד חקירות, ניהל עם שותפו, החוקר יעקב צור, מעין "בנק האזנות סתר" שהיה, לדברי חוקרי משטרה, הגדול במדינת ישראל (הוא צותת והקליט, באופן פלילי, עשרות אישים וגופים).

בראשית שנות התשעים נעצרו פרידן וצור במה שכונה לאחר מכן "פרשת נמרודי א'" (או "פרשת האזנות הסתר"), כמי שצותתו, ללא רשות, למערכות העיתונים "ידיעות אחרונות", ו"מעריב", בשליחותם של משה ורדי ושל עופר נמרודי. בתום משפט סנסציוני, נשלחו נמרודי הבן ופרידן למאסר - נמרודי לשמונה חודשים ופרידן לארבע שנים. כן נדון פרידן לשנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות מסוימות ושנה מאסר על תנאי בגין עבירות אחרות. פרידן ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, כשנימוקו העיקרי הוא טענת הגנה מן הצדק, אך ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

מתוך מעצרו החל פרידן להעביר חומרים לפרקליטות ולמשטרה, ופתח בכך את "פרשת נמרודי ב'", שבמרכזה טענתו של פרידן (שהופרכה בבית המשפט) כי עופר נמרודי הזמין ממנו את רצח נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", בהתאמה. עופר נמרודי נעצר עד תום ההליכים ופרידן הפך, ביחד עם שותפו יגאל תם ועוד כמה קציני משטרה, לעד מדינה.

בעת מתן עדותו של פרידן, הגיע אליו הסופר אריה קרישק, ידידו של איש העסקים יעקב נמרודי, אביו של עופר, ובאמתלה של הכנת ספר על פרידן, ניסה לשאוב ממנו מידע, בכוונה לשבש את משפט הבן. המשטרה עצרה את קרישק ואת נמרודי האב ("פרשת נמרודי ג'") וגם הם הועמדו למשפט והורשעו.

פרידן עצמו השתחרר לאחר ריצוי מלא של עונשו. מקורות במשטרה קשרו אותו גם לפרשיות אחרות - ציתות לראשי ערים וניסיונות סחיטה (בישראל וגם מעבר לים), כמו גם סיוע שהעניק לנשיא פרו הנמלט, אלברטו פוג'ימורי. בראשית נובמבר 2007, נעצר פרידן על ידי המשטרה, ביחד עם החוקר אביב מור, כחשודים בהפעלת האזנות-סתר כנגד השר אביגדור ליברמן ואיש העסקים מיכאיל צ'רנוי. בספטמבר 2010 הוגש נגד פרידן כתב-אישום בפרשה זו, ובעבירות נוספות. בהגנתו, חשף פרידן את עובדת היותו מודיע וסייען של משטרת ישראל. בנובמבר 2011 נגזרו על פרידן ששה חודשי עבודות-שירות וקנס כספי כבד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.