יעקב משה טולידאנו

הרב יעקב משה טוֹלֶידַאנוֹ (י"א באלול ה'תר"ם, 18 באוגוסט 1880כ"ד בתשרי ה'תשכ"א, 15 באוקטובר 1960) היה רב, פוסק ואיש ציבור ישראלי, שכיהן כרב העיר תל אביב-יפו וכשר הדתות בממשלות ישראל ה-8 וה-9.

יעקב משה טולידאנו
Yaacov Toledano 1960
שר הדתות ה־3
בממשלות 8-9
3 בדצמבר 195815 באוקטובר 1960
(שנה ו-45 שבועות)
תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון
תפקידים נוספים
  • ממקימי "הועד המימוני"
  • מנהל בית המדרש לרבנים "תורה וחיים" בטנג'יר
  • אב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר
  • אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים
  • רב העיר תל אביב

קורות חיים

טולידאנו נולד וגדל בטבריה, ובה למד והוסמך לרבנות בישיבתו של אביו, הרב יהודה טולידאנו.[1] כשגדל היה עסקן ציבורי בעירו ובין השאר הוביל להקמת "הועד המימוני" בשנת 1913, כמו כן שימש חבר ועד העיר וראש מפלגת המזרחי שם. קיימת חלופת מכתבים מתקופה זו בינו ובין תאודור הרצל ונחום סוקולוב. למשך 4 שנים עבר הרב טולידאנו לגור עם המיעוט היהודי בגליל (ושם נמנה עם מקימי בית הספר העברי בפקיעין) אך חזר לטבריה.

במלחמת העולם הראשונה הביאה נתינותם הצרפתית של משפחתו לגירושם בידי הטורקים, יחד עם 800 מתושבי הגליל, אל האי קורסיקה. לאחר הגיעם לאי שימש טולידאנו כרב הקהילה היהודית והיה שותף להקמתם של מוסדות יהודיים במקום. בתום המלחמה בשנת 1920, סייעה ממשלת צרפת לגולים לשוב ארצה וטולידאנו שב לטבריה. עם שוב הגולים ארצה הוא יזם רכישה של הקרקעות סביב קבר הרמב"ם וקבר רבי עקיבא, בניית חומה סביב קבר הרמב"ם ולאחר מכן, ייסוד השכונות הסמוכות, ביניהן שכונת מימוניה שהייתה לשכונה הראשונה מחוץ לחומות.

בין השנים 19261928 שימש חבר הרבנות הראשית בטנג'יר, ייסד בה בית דין שעמד בראשותו וניהל בה את בית המדרש לרבנים "תורה וחיים". לאחר מכן - עד שנת 1941, מונה טולידאנו לאב בית הדין וסגן הרב הראשי בקהיר, אב בית דין ורב ראשי באלכסנדריה וחבר בית הדין לערעורים במצרים, תפקידים בהם שימש עד חזרתו לארץ ישראל בעקבות בחירתו לכהונת רב העיר תל אביב בשנת 1942.[2]

בתל אביב-יפו כיהן כרבה הראשי הספרדי של העיר ואב בית דינה. בה הוא הקים את ישיבת "קול יעקב" ויחד עם רבה האשכנזי של העיר, איסר יהודה אונטרמן, ייסד גם את בית הדין המיוחד לענייני עגונות.[3] כהונתו נמשכה משנת 1942 ועד 1958. בבחירות לכנסת השנייה היה שותף לרשימה אמוני ישראל עם אליהו כי טוב, אך מועמדותו בוטלה בגלל היותו רב מכהן[4][5].

הוא עזב את תפקידו כרב של תל אביב כדי להתמנות לשר הדתות, בעקבות יציאת המפד"ל מהקואליציה למרות התנגדותו. כיהן בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1960 - חודש אחר יום הולדתו ה-80.[6]

בחודש יולי 1960, חודשים לפני שנפטר, נישא הרב טולידאנו למרים סבאג ממושב תירוש, כבת 20.[7] בתקשורת נמתחה ביקורת ציבורית על מעשה זה אך הוא התגונן וטען כי מבחינתו העניין לגיטימי שכן הוא ציית להלכה ולמנהג הקובע כי יש להמתין שני חגים מפטירת האישה הראשונה וכי "אני איש המזרח ואיני מכוון את צעדי לפי הטעם האירופי אלא לפי ההלכה". שלושה חודשים לאחר נישואיו השניים נפטר הרב טולידאנו בדירתו במלון המלכים בירושלים כתוצאה מדום לב.[8]

בתו, ג'מילה, הייתה אשתו של שמעון דהאן, ראש העירייה השני של טבריה בשנים 1938-1950.[9]

על שמו רחוב בשכונת בבלי בתל אביב. המועצה הדתית בתל אביב ייסדה את ה"פרס על שם הרב טולידאנו" למחברי ספרות תורנית.

עבודתו ומשנתו

מנעוריו חשף, אסף וחקר הרב טולידאנו, כתבי יד עתיקים, בעיקר מתקופת הגאונים בספרד וצפון אפריקה. רשומים על שמו כמה גילויים בתחום אך גילויו החשוב ביותר הוא כתב היד של פירוש המשניות לרמב"ם בשפה הערבית - כפי שנכתב במקורו. את כתב היד גילה עם אחיו, ברוך טולידאנו, בדמשק. כשכבר גר בישראל היה הרב טולידאנו שותף לחפירות ארכאולוגיות שביצע פרופסור נחום סלושץ בחמי טבריה וכחוקר ותיק בתחום הוא נשלח בשנת 1950, על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים - למרוקו, שם גילה כתבי יד חשובים נוספים.

הרב טולידאנו היה ציוני נלהב ועסק רבות בשאלות הלכתיות הנוגעות לנושא זה. גישתו, האישית וההלכתית, הייתה פטריוטית למדי ואוהדת לרעיון הציוני - דבר הניכר גם בתשובותיו ההלכתיות בהן טרח, בין השאר, להסביר מדוע הציונות אינה עומדת בסתירה לשלוש השבועות. לדוגמה: בספרו שו"ת "ים הגדול" הוא תומך נחרצות בעבודה עברית והעדפה של יהודים, כולל יהודים חילוניים, בעת רכישת מוצרים או כוח אדם, אפילו כשמחירם יקר יותר. כמו כן, בתשובה אחרת הוא אוסר לספק כלי נשק ללא-יהודים ובמיוחד בארץ ישראל.

הרב טולידאנו תמך בהקמת "בית משפט הלכתי גבוה" בירושלים שיוכל, בהיווצר התנאים המתאימים, לבצע את חידוש הסמיכה.

ספריו

נר המערב.pdf&page=3
ספר נר המערב הוא תולדות ישראל במארוקו, דפוס הר"ר א. מ. לונץ, 1911 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 3

טולידאנו הוא מחברם של ספרים תורניים, מחקרים ותשובות בהלכה. בנוסף, עסק בהוצאה לאור של מקורות וכתיבת היסטוריה (בעיקר על יהדות מרוקו, הרמב"ם וארץ ישראל). זכה בפרס הרב קוק לשנים ה'תשט"ו-ה'תשי"ז.

  • אפריון, ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י, ירושלים, ה'תרס"ה.
  • קונטרס שלש תשובות בדין נדרי אונסין ,מרבי' חיים כפוסי ומוהר"א גאביזון, נערך ונתווספו הערות על ידי הרב טולידאנו, הוסיאטין, ה'תרס"ח
  • נר המערב, לתולדות יהודי מרוקו, ירושלים, ה'תרע"א.
  • ידי משה, מן פירוש המשניות של הרמב"ם, המקור הערבי העיקרי, המוגה ומתוקן שיצא מתחת רבינו המיימוני, הוצאת מיימוניה, צפת, ה'תרע"ה.
  • ספר ים הגדול, קהיר, ה'תרצ"א-1931. שו"ת. ספרו המרכזי.
  • קונטריס משיב נפש, נא אמון, ה'תרצ"ו.
  • שריד ופליט, תל אביב, ה'תש"ה.
  • בת עמי, בענייני עגינות בעקבות השואה, תל אביב, ה'תש"ז.
  • מאורות, למלאות שבע מאות וחמשים שנה לפטירת הרמב"ם, תל אביב, ה'תשט"ז.
  • אוצר גנזים, אוסף אגרות לתולדות ארץ ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, ה'תש"ך (באתר היברובוקס).

לקריאה נוספת

  • טוֹלֶדַנוֹ (טוֹלֶידַאנוֹ), האנציקלופדיה העברית (כרך י"ח עמ' 422), ירושלים - תל אביב, ה'תשכ"ו.
  • פרופסור צבי זוהר, האירו פני המזרח - הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון - עיון בתשובה הלכתית-רעיונית של הרב יעקב משה טולידאנו עמ' 285–297, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, ה'תשס"א.
  • פרופסור אליעזר בשן, היחס לחילונים בארץ ישראל על פי תשובת הרב יעקב משה טולידאנו, קובץ הציונות הדתית כ' ב' עמ' 80–86, ירושלים ה'תשנ"ט.
  • ד"ר משה עובדיה, 'תוכנית החלוקה של ארץ ישראל (1937) באספקלריה של הרב יעקב משה טולידאנו', פעמים (ה'תש"ע) 123-122, עמ' 177–191.

--, 'הרב יעקב משה טולידאנו- פעילותו הציבורית ויצירתו הספרותית בטנג'יר', בתוך: משה בר אשר, משה עמאר ושמעון שרביט (עורכים), פאס וערים אחרות במרוקו, אלף שנות יצירה, תל אביב, ה'תשע"ג, עמ' 349–357.

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ אביו עלה ממקנס שבמרוקו בשנת 1862 והיה דור שבעה עשר לגירוש ספרד.
  2. ^ לפי פרופסור צבי זוהר, הרב טולידאנו כיהן כרב גם במלטה, אך הפרט הזה אינו מופיע באנציקלופדיה העברית.
  3. ^ על נושא זה גם כתב את ספרו בת עמי.
  4. ^ המועמד ששידר ברמקול, מעריב, 3 באוגוסט 1951
  5. ^ שר הדתות המיועד, הצופה, 28 בנובמבר 1958
  6. ^ לפי לוח השנה העברי, על פי לוח השנה הגרגוריאני היה בן 80 וחודשיים.
  7. ^ יהושע ביצור, שר הדתות הרב טולידאנו נשא אשה: החופה עם בת ה-18 - בחוג מצומצם, מעריב, 11 ביולי 1960. השר טולידאנו יקבל עתה דירת שרד, מעריב, 12 ביולי 1960
  8. ^ יאיר אטינגרהרבי אמר, מותר להתחתן, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
  9. ^ דוד תדהר( עורך), יעקב משה טולידאנו (עמ' 1324), אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
1959 בישראל

בשנת 1959 בישראל חגגה המדינה הצעירה 11 שנים מיום עצמאותה. מספר אירועים בולטים אירעו ב-1959. מחד, חל שיפור במצב הכלכלי והופסקה מדיניות ה"צנע"; מאידך, מתחים חברתיים ועדתיים ומרירות על פערים מתגברים הובילו למהומות העדתיות הראשונות בישראל - אירועי ואדי סאליב. אירוע מרכזי נוסף הוא "ליל הברווזים", שמועה על גיוס מילואים של צה"ל (אשר מקורה בתרגיל) שנתפסה כהכנה למלחמה.

1960 בישראל

1960 בישראל הייתה השנה בה חגגה 12 שנה מיום היווסדה.

אנציקלופדיה אוצר ישראל

אנציקלופדיה אוצר ישראל (בשמה המלא: אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו) היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. היא יצאה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית.

ה'תר"ם

ה'תר"ם (5640) או בקיצור תר"ם היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-18 בספטמבר 1879, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 5 בספטמבר 1880. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה חמישית לשמיטה.

הדביר (כתב עת)

הדביר הוא כתב עת "לתורה וחכמת ישראל" שיצא לאור על ידי הסתדרות המזרחי הצעיר מסיון תרע"ט (1919) עד תחילת תרפ"ב (1921). למרות שכונה ירחון, הוא יצא כל חודשיים-שלושה בלבד.

מייסד "הדביר" היה הרב יצחק אביגדור אורנשטיין וברוב התקופה העורך היה אהרן ויסנשטרן. קבצים אלו יצאו לאור בבית הדפוס של חותנו של אורנשטיין, שמואל צוקרמן, בירושלים.

ל"הדביר" היה חלק תורני של חידושי תורה, במיוחד בהלכות התלויות בארץ וחלק ספרותי שכלל מאמרי מדע כתובים ברוח ישראל סבא, מדע ארץ ישראל, תולדות עם ישראל וחכמי ישראל, חקירת הלשון, ענייני חינוך, דיון בשאלות עכשוויות וידיעות על הנעשה בתנועת המזרחי הצעיר ובעולם הדתי. בין הידיעות עליהן דיווח נכללים ייסוד הרבנות הראשית וייסוד אגודת הכפר העברי.

בחלק התורני של "הדביר" השתתפו רבנים ואנשי עט ידועים, ביניהם הרב אברהם יצחק קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, הרב בן ציון חי עוזיאל, הרב יעקב משה טולדנו, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב יוסף גרשון הורוויץ, הרב שלמה אהרן ורטהיימר והרב יצחק ניסים. הרב אורנשטיין גם פרסם בו מאמרים שכתב סבו הרב יעקב אורנשטיין.

בחלק הספרותי השתתפו הרב שמחה אסף, ד"ר אברהם יעקב ברוור, אליעזר ריבלין, ד"ר נח חכם, הרב יעקב משה טולידאנו, חיים יהושע קוסובסקי, הרב יצחק אביגדור אורנשטיין ויהודה לייב פישמן מימון.

אחד הנושאים שהעסיקו את הדביר היה המאבק על המשפט בארץ ישראל. בנושא זה פרסם אורנשטיין תחת שם העט "איש ישראלי" את המאמר חקוי ועצמיות כתשובה לסדרת מאמרים שפוסמו בעיתון חדשות הארץ בשם "הרבנות החנוטה" ו-"הרבנות הלוחמת" בעקבות החלטתה של הרבנות הראשית שלא להכיר במשפט המנדטורי כמשפט קבוע, בירחון הדביר אב-אלול תרע"ט. הדביר של תשרי תר"ף הוקדש כולו להבאת החיבור "חק ומשפט בישראל" שכתב הרב בן ציון חי עוזיאל בנושא.בשנת 1951 הוצא לאור קובץ לזכרו של הרב אורנשטיין וניתן לו השם "הדביר".

חיים בן עטר

רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש, על שם ספרו; נולד ב-1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו, ונפטר ב- 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" – פירושו על התורה.

את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי רבי חיים בן עטר במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשיו וחבורת תלמידים שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף בזו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג (1743), בגיל 47.

טולדנו

טוֹלְדַנוֹ (קיים גם בגרסאות טולידנו, טולדאנו, או טוֹלִידַאנוֹ) הוא שם משפחה יהודי שניתן למשפחות שמוצאן מהעיר טולדו שבספרד.

האם התכוונתם ל...

י"א באלול

י"א באלול הוא היום האחד עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"א באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

יביע אומר

יביע אומר היא סדרת ספרי שאלות ותשובות של הרב עובדיה יוסף, הנחשבת ליצירתו העיקרית והחשובה ביותר. הסדרה מכילה 11 כרכים ועוד כרך מפתחות. שם סדרת הספרים לקוח מתהילים, י"ט, ג': "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת". (יחוה דעת הוא שם סדרת ספרים אחרת של הרב יוסף), כאשר "יביע" הם ראשי התיבות של שמו, עובדיה יוסף בן יעקב, במהופך. הספר זיכה את המחבר בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ד, בפרס הרב טולידאנו לספרות תורנית לשנת תשל"ח, ובפרס ישראל לספרות תורנית לשנת תש"ל.

בתחילה יצא קונטרס שנקרא 'יביע אומר-הוריות' שהופיע כשרק היה בגיל 17 בשנת תרצ"ח (1938) הקונטרס עוסק במסכת הוריות. (נדפס מחדש בחלק האחרון של ספרו יחווה דעת) לאחר מכן יצאו לאור הספרים העוסקים בשאלות ותשובות. על שם הספר קרוי בית ההוראה יביע אומר בראשות הרב אהרון בוטבול.

יצחק נסים

הרב יצחק נסים (כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 - ט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981) היה הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי לישראל - בין השנים ה'תשט"ו-ה'תשל"ג, 1955–1972.

כ"ד בתשרי

כ"ד בתשרי הוא היום העשרים וארבעה בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ד בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פרשת הבר מצווה של ילד שנולד בכ"ד תשרי היא תמיד פרשת בראשית.

ממשלת ישראל השמינית

ממשלת ישראל השמינית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-7 בינואר 1958 עד ה-17 בדצמבר 1959, בזמן כהונתה של הכנסת השלישית.

ב-5 ביולי 1959 הגיש ראש הממשלה בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי והממשלה המשיכה לכהן כממשלת מעבר כ-5 חודשים.

ממשלת ישראל התשיעית

ממשלת ישראל התשיעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מה-17 בדצמבר 1959 עד ה-2 בנובמבר 1961, והושבעה עם היבחרה של הכנסת הרביעית.

ב-31 בינואר 1961 הגיש ראש הממשלה דוד בן-גוריון את התפטרותו לנשיא המדינה יצחק בן צבי, והממשלה הוסיפה לכהן כממשלת מעבר במשך כ-10 חודשים.

מנהג (יהדות)

בהלכה, מִנְהָג (או מִנְהַג יִשְֹרָאֵל) הוא שם כולל להנהגות נפוצות בין היהודים. המנהג יכול להיות כתוספת למצווה, כסייג וגדר שלא להיכשל בעבירה, וכהנהגה הקשורה להלכות מסוימות, גם כשאין לה משמעות הלכתית מצד עצמה.

ישנם מנהגים שנתקבלו ונהוגים בכל תפוצות ישראל, ויש מנהגים שנתקבלו רק על חוג או קהילה מסוימת.

משולם בן קלונימוס

רבי משולם בן קָלוֹנִימוּס (ידוע גם בכינויים רבנו משולם, "משולם הגדול", "משולם הרומי" וגם בכתיב חסר "משלם"; סביב 950 - סביב 1010, נולד בלוּקָא, איטליה, או במגנצא, גרמניה) היה פוסק בן תקופת הגאונים, פרשן המשנה ופייטן.

סופגנייה

סֻפְגָּנִיָּה (או בשמה התקין, אם כי נפוץ פחות, "סֻפְגָּנִית") היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק, המהווה את אחד המאכלים היהודיים המסורתיים והסמליים של חג החנוכה.

פרס הרב טולידאנו לספרות תורנית

פרס הרב טולידאנו לספרות תורנית הלכתית הוא פרס הניתן למחברי ספרי הלכה על ידי המועצה הדתית תל אביב-יפו החל משנת תשל"ח (1978), על שם הרב יעקב משה טולידאנו. הפרס ניתן לעוסקים בספרות תורנית הלכתית: ספרי פרשנות, ספרי פסקים ושאלות ותשובות.

מאז תשס"ח הפרס מוענק על ידי ועדה בראשות הרב ישראל מאיר לאו, ובשותפות הרבנים שלמה דיכובסקי, יוסף נדב, בן ציון נשר ומשה בר.

קבר הרמב"ם

קבר הרמב"ם נמצא על פי המסורת היהודית בטבריה. הרמב"ם נפטר במצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (20 בדצמבר 1204), והאגדה אומרת שהוא ציווה כלשון צוואת יעקב אבינו לבניו: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (ספר בראשית, פרק מ"ז, כ"ט), ובעקבות כך הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו.

בחלקה שבה נמצא קבר הרמב"ם מצוינים גם קבריהם של השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי, וכן האמוראים רבי אמי ורבי אסי. כן קבור שם רבי מיימון, אבי הרמב"ם, ורבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם, ורבים הם הבאים לעלות על קברים אלה.

בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המנציח את פועלו.

שלמה מלאחי

הרב שלמה (סלימאן) מלאחי (או מלאכי, נולד ה'תרנ"א, 1891, בעיר דמאר, תימן -נפטר ו' בניסן, תשל"ח, 13 באפריל 1978, תל אביב) היה רב ואב"ד בעיר דמאר והמחוז, ולאחר מכן שימש כרב שכונת התקווה בתל אביב.

שרי הדתות בממשלות ישראל
שרי הדתות (1948–2003) יהודה לייב מימוןחיים משה שפירא • יעקב משה טולידאנו • זרח ורהפטיגיצחק רפאלחיים יוסף צדוקאהרן אבוחציראיוסף בורגשמעון פרסזבולון המראבנר שאקייצחק רביןשמעון שטריתבנימין נתניהואלי סויסהיצחק לוייצחק כהןיוסי בייליןאשר אוחנהאריאל שרון סמל מדינת ישראל
השרים לשירותי דת
(2008 ואילך):
יצחק כהןיעקב מרגינפתלי בנטדוד אזולאייצחק וקנין

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.