יעקב הצדיק

יעקב בן יוסף, או כפי הגרסה הארמית יעקב בר יוסף (נפטר בשנת 62), המכונה בקרב נוצרים יעקב הצדיקיוונית: Iάκωβος); יעקב ירושלים, וכן Ἰάκωβος τὸν ἀδελφὸς τοῦ κυρίου (יעקב אחי האדון), היה, על פי המסופר בבשורה על-פי מתיו י"ג 55 ובבשורה על-פי מרקוס ו' 3, אחיו של ישו ובנו של יוסף בעלה של מרים. אחיו הנוספים היו יהודה, יוסה ושמעון. יעקב מוזכר כאחי ישו גם בספרים נוספים של הברית החדשה - במעשי השליחים י"ב 17, ובאיגרת אל הגלטים (שנכתבה על ידי השליח פאולוס) א' 19.

על פי המסורת הנוצרית הוא היה הפטריארך הראשון של ירושלים, והראשון מבין שבעים השליחים המוזכרים בבשורה על פי לוקס בפרק י'.

מיוחסת לו כתיבת הבשורה על-פי יעקב (בשורת ילדות אפוקריפית שאינה מהווה חלק מהברית החדשה).

יעקב הצדיק
JamesOssuary-1-
גלוסקמא שנטען כי בה נקבר יעקב הצדיק
לידה נצרת
פטירה 62
ירושלים
קדוש עבור כל הכתות
חג קתולים: 3 במאי
אנגליקנים: 1 במאי
לותרנים: 23 באוקטובר
תכונות מחזיק בידו ספר

כינויו

יעקב מכונה "הצדיק" הן בשל נדרי הנזירות שלקח על עצמו והן על מנת להבדילו מיעקב בן זבדי בן תקופתו.

בכנסייה הנוצרית אורתודוקסית הוא מכונה "יעקב אדלפותאוס" - ביוונית: Iάκωβος ο Αδελφόθεος - "יעקב אחי האל" בהתבסס על תיאורו בברית החדשה (ראו בהמשך).

שמו העברי תורגם ליוונית כ"יעקובוס" (Iάκωβος) וללטינית כ-Jacobu (יקובו) או יקומוס (Jacomus). שם זה שינה צורתו ובאנגלית הוא נקרא ג'יימס (James), בספרדית: דייגו (Diego) ובאיטלקית ג'אקומו (Giacomo).

קורות חיים

איזכוריו של יעקב בברית החדשה מועטים ביותר, אף שניתן ללמוד מ"מעשי השליחים" כי יעקב היה דמות בעלת השפעה רבה בקרב הקהילה הנוצרית בירושלים, בשנים שלאחר צליבת ישו. כך לדוגמה בעת שפטרוס נאלץ להימלט מירושלים בשל רדיפתו על ידי אגריפס הראשון, הוא מודיע על כך ליעקוב (מעשי השליחים י"ב 17); וכאשר הנוצרים שהתגוררו באנטיוכיה התווכחו בשאלה האם יש למול את הגויים שהצטרפו לנצרות, ליעקב תפקיד חשוב בניסוח החלטת מועצת ירושלים (מעשי השליחים ט"ו 13). כמו כן, על פי האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פאולוס (כותב האיגרת) מציין כי ישו, לאחר תחייתו, התגלה ליעקב, ובאיגרת אל הגלטים מציין פאולוס כי יעקב (יחד עם פטרוס ויוחנן) הם שלושת "עמודי הכנסייה". מסורות נוצריות מציינות כי יעקב היה למעשה הבישוף הראשון של ירושלים (אולם אין בכך כדי לקבוע שהוא היה חשוב יותר מפטרוס - שנחשב לאבי הכנסייה הקתולית).

הירונימוס, בכתביו, מציין כי ליעקב לבדו הייתה הסמכות להיכנס לקודש הקודשים בבית המקדש - דבר שממנו ניתן להסיק כי היה כהן גדול, דבר שלא ייתכן כי משפחתו של ישו על פי המסורת הנוצרית באה משבט יהודה ולא משבט לוי, מה עוד שמעולם לא היה כהן גדול בשם יעקב. היו כאלה שניסו לזהות את יעקב הצדיק עם יעקב אחי ישו, בכתבי יוספוס פלאביוס. בסיפרו "קדמוניות היהודים", מזכיר יוספוס את יעקב אחי ישו שנסקל לאחר מותו של הנציב הרומאי פורקיוס פסטוס ולפני מינויו של לוקיוס אלבינוס כנציב (קדמוניות כ' 200), בשנת 62 לספירה. הכוהן הגדול באותה עת חנן בן חנן ניצל את הזמן שבין הנציבים, וכינס את הסנהדרין אשר שפטה את יעקב וגזרה את מותו לסקילה בגין כפירה ביהדות. הטקסט המקורי של יוספוס שובש על ידי נזירים שהעתיקו את כתביו ולא ניתן לזהות בוודאות את יעקב אחי ישו המוזכר בספר עם יעקב הצדיק. כמו כן לא ניתן לדעת בוודאות האם ישו שמוזכר בפרשייה הוא ישו בן יוסף (ישו הנוצרי) או ישו בן גמליאל (הכהן הגדול) או ישו בן דומנאוס (הכהן הגדול).

אוסביוס מקיסריה, המצטט בשם הגסיפוס, סיפר כי הסופרים והפרושים נזעמו בשל השפעתו של יעקב בירושלים והעלוהו לגג בית המקדש, שם נתבע לענות מה יחסו לישו. יעקב החל מיד להצהיר כי הלה המשיח, ובתגובה השליכוהו הפרושים מן הגג אל מותו; לפי ההגיוגרפיה, הוא לא מת מיד אלא הספיק להתפלל על הורגיו בעודם סוקלים אותו באבנים מלמעלה.

הבשורה על פי יעקב

על פי המסורת, יעקב כתב את "הבשורה על פי יעקב", אולם חוקרים מודרניים סבורים כי האיגרת, אשר נכתבה ביוונית, נכתבה על ידי כותב שיוונית היא שפת אימו, ואילו יעקב היה דובר ארמית, ולכן הם סבורים כי האיגרת נכתבה על ידי סופר אשר תרגם את דברי יעקב או על ידי אחד מתלמידיו של יעקב. חוקרים אחרים, ובהם לוק טימותי ג'ונסון וג'יימס אדמסון, טוענים כי אף שיעקב לא דבר יוונית כשפת אם, הוא יכל להגיע לרמת השפה המופיעה באיגרת, ויכל לכתוב את האיגרת בעצמו.

האיגרת מביעה את ההשקפה של הנוצרים הראשונים שהיו ממוצא יהודי, ובכך עמדותיה שונות מאיגרות פאולוס הנותנות עדיפות לעקרונות האמונה הנוצרית על קיום חוקי תורת משה.

ספרים נוספים אשר שויכו ליעקב היה הספר הפסאודואפיגרפי "האפוקליפסה הראשונה של יעקב" (בה מצוין כי יעקב נמלט מירושלים בשנת 70 קודם למצור הרומאי על העיר, אולם ייתכן שמדובר בכך שנוצרי העיר שנמלטו קודם למצור נטלו עימם את עצמותיו של יעקב); וכן ה"הבשורה המאוחרת של יעקב" שנכתבה במאה השנייה, אף שנטען בה כי נכתבה על ידי יעקב.

קרבתו המשפחתית לישו

בבשורה על-פי מתי (י"ג 55), בבשורה על פי מרקוס (ו 3) ובאיגרת אל הגלטים (א 19) מוזכרים האחים של ישו, ובהם יעקב, יהודה, יוסף (או יוסה) ושמעון. יעקב מופיע תמיד ראשון ברשימות, דבר המעיד על היותו הבכור. גם בספרו "קדמוניות היהודים" מציין יוספוס פלאביוס כי יעקב היה אחיו של ישו.

מאחר שעל פי האמונה הנוצרית ישו נולד למרים בהיותה בתולה, לא ברור הקשר בין יעקב לישו, והיותו אח בכור (על פי אמונת הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית מרים נותרה בבתוליה גם לאחר הולדת ישו, ועד יום מותה). מסיבה זו מאמינים בכנסיות אלה כי יעקב היה אח חורג של ישו (בן של יוסף הנגר מנישואים קודמים), דבר המסביר את היות יעקב אח בכור של ישו.

כנסיות פרוטסטנטיות מאמינות כי יעקב היה הבכור בין יתר אחיו של ישו, וכי יעקב נולד אחרי הולדת ישו.

ישנם תאולוגים נוצריים המאמינים כי מדובר ב"אח רוחני" של ישו או בבן דוד.

הגלוסקמה

בשנת 2002 פורסם ב-"Biblical Archaeology Review" דו"ח על גילוי גלוסקמא הנושאת את הכיתוב "יעקב בר יוסף אחי ישוע", גלוסקמא שהייתה בבעלות האספן עודד גולן. גלוסקמא זו, אם הייתה אמיתית, הייתה מהווה ראייה ארכאולוגית ראשונה לקיומו של ישו. בשנת 2003 פרסמה רשות העתיקות דו"ח המסביר מדוע הגלוסקמא אמנם מתקופת בית המקדש השני, אולם הכתובת מזויפת. אמנם, בסופו של הליך משפטי קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי אין הוכחה שהכתובת מזויפת.

קישורים חיצוניים

איגרת יעקב

איגרת יעקב היא איגרת המהווה את אחד מספרי הברית החדשה - כתבי הקודש של הנצרות. האיגרת נכתבה על ידי "יעקב, משרת האל וישו המשיח האלוהי" ומשויכת ליעקב הצדיק, אחיו של ישו.

התמה המרכזית של האיגרת היא ניצחון הסבלנות בזמן ניסיונות ומפני פיתויים. האיגרת מגנה חטאים שונים וקוראת לנוצרים להמתין בסבלנות לביאתו השנייה של ישו.

אנדראס הקדוש

אנדראס הקדוש או אנדריאס הקדוש (ביוונית: Ανδρέας) הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחיו הצעיר של פטרוס הקדוש. השם "אנדראס" נובע מן המונח היווני ל"גבריות" או "אומץ" והיה ככל הנראה נפוץ בתקופה של המאה ה-2 לפנה"ס. לא ידוע מה היה שמו העברי או הארמי.

על פי הברית החדשה, אנדראס היה בנו של אדם בשם יונה או יוחנן (מתי 16:17; יוחנן 1:42). הוא נולד בבית צידה ליד הכנרת. אנדראס ואחיו שמעון (פטרוס) היו דייגים, וישו פנה אליהם בעת שהיו בסירתם, והבטיח להם כי אם ילכו אחריו יהיו "דייגי אנשים" (מתי, ד, 19). השניים אף חלקו עם ישו בית בכפר נחום.

על פי אוסביוס מקיסריה, שציטט את אוריגנס, אנדראס עבר להטיף באסיה הקטנה ובסקיתיה, והגיע בנדודיו עד לים השחור. כך הפך לפטרונן של רוסיה ורומניה (נקרא שם אנדריי). לפי הכרוניקה הרוסית הראשונה התיישב בקייב והקים בה את הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

הוא אף מינה את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון.

אנדראס נצלב בעת שהותו בעיר פטרס שביוון.

אנדראס הקדוש נחשב לפטרונה של סקוטלנד, והעיירה הסקוטית סנט אנדרוס נקראת על שמו.

צורת צליבתו של אנדראס הקדוש - צלב בצורת האות X, הביאה לקריאת צלב בצורה זו על שמו - הצלב של אנדראס הקדוש. דגל סקוטלנד מעוצב בתבנית הצלב.

ברתולומאוס הקדוש

ברתולומאוס הקדוש היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו. מקור השם הוא כנראה בארמית "בר-תלמא" - בן של תלמי (חקלאי?). ברתולומאוס מזוהה עם השליח נתנאל מהבשורה על-פי יוחנן - במתי, מרקוס ולוקס מופיע ברתולומאוס תמיד ליד פיליפוס, ואצל יוחנן לידו תמיד מופיע נתנאל, וזו הסיבה לזיהוי. על-פי המסורת הסורית, שמו המקורי היה "יהושע", ועל-מנת להבדיל את עצמו מישו עצמו הוא לקח לעצמו שם אחר.

על-פי המסורת הנוצרית, ברתולומאוס הקדוש הביא את הנצרות להודו והשאיר שם עותק של הבשורה על-פי מתי.

לאחר-מכן, על פי המסורות, הלך לארמניה וייסד את הכנסייה הארמנית יחד עם השליח תדי. לכן הכנסייה הארמנית קרויה "אפוסטולית", והוא נחשב לפטריארך הראשון שלה. בארמניה הוא גם הוצא להורג בעקבות אמונתו - פשטו את עורו וצלבו אותו במהופך. לכן ביצירות אמנות רבות הוא מתואר עם סכין או עם חתיכה מעורו שלו, והוא נחשב לפטרון הקדוש של הבורסקאים.

היום המוקדש לו הוא ה-24 באוגוסט.

גלוסקמת יעקב אחי ישו

"גלוסקמת יעקב אחי ישו" היא גלוסקמא שנמצאה בישראל בשנות השבעים של המאה הקודמת, אשר זכתה לפרסום נרחב בעולם בשנת 2002. על הגלוסקמא נחרט בארמית "יעקוב בר יוסף אחוי דישוע" (בתרגום לעברית: "יעקוב בן יוסף אחיו של ישוע"). הגלוסקמא היא קופסת אבן שנועדה לשימור עצמותיו של הנפטר שהונחו בתוכה, בהתאם למסורת היהודית שהייתה מקובלת בעיקר באזור ירושלים במאה הראשונה לספירה. ככל הידוע הגלוסקמא התגלתה בעמק קידרון בסמוך לכפר סילוואן. על סמך הכתובת, נטען שהגלוסקמא הכילה קרוב לוודאי את עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת, המוכר גם בשמות "יעקב הצדיק", "סנט ג'יימס" (באנגלית) ו"סנטייגו" (בספרדית).

האיגרת אל הגלטים

האיגרת אל הגלטים היא מכתב של פאולוס אל הקהילה הנוצרית בפרובינקיה הרומית גלטיה שבאנטליה, והוא אחד מספרי הברית החדשה – כתבי הקודש של הנצרות.

התמה העיקרית של האיגרת היא המחלוקת שהייתה בנצרות הקדומה בדבר חוקי התורה והאם יש לקיימם.

העופל

העֹפֶל, כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון וירושלים. מקור המילה מן השורש ע.פ.ל שקיים במספר שפות שמיות ופירושו התרומם או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור מבוצר ומוגן ששימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה. גם במצבת מישע מוזכרת 'חומת העפל' בין מפעלי הבנייה של מישע מלך מואב.

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים

הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית וכנסיית הקדושים הלנה וקונסטנטינוס המכונה גם "המנזר היווני" (ביוונית: Πατριαρχεῖον Ἱεροσολύμων, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس) היא מקום מושבם של הפטריארך הנוצרי-יווני-אורתודוקסי בירושלים של הסינוד הכנסייתי ושל צוות הניהול של הפטריארכיה ונכסיה, הפטריארך הנוכחי (נכון ל-2011) הוא הפטריארך תיאופילוס השלישי מירושלים. הפטריארכיה מייצגת את הקהילה הנוצרית הגדולה במדינת ישראל, ורוב בני הקהילה הם ערבים.

הפטריארכיה, שתוארה המלא הוא "פטריארכיית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", שוכנת ברחוב הפטריארכיה היוונית ברובע הנוצרי בעיר העתיקה משני צדדיו. היא ממונה על כל כהני הדת והמאמינים האורתודוקסים בארץ ישראל, בממלכה הירדנית ההאשמית ובחצי האי סיני.

על פי מסורתה, ראשיתה של הפטריארכיה בימיו של ישו, כאשר אחיו, יעקב הצדיק היה ראש הקהילה הנוצרית בירושלים ויורשיו בתפקיד המשיכו לשאת בתואר הבישוף של ירושלים. אחרי ועידת כלקדון וכחלק מהחלטותיה מונה הבישוף של ירושלים יובנליס, כפטריארך במעמד עצמאי (אוטוקפלי)

ראשית המתחם שבו שוכנת הפריארכיה כיום במאה ה-13, כמנזר על שם קונסטנטינוס והלנה (דיר א-רום, בערבית: كنيسة الروم الأرثوذكس في القدس). באתר שכן בעבר המנזר הביזנטי ספדיו, אשר בנתה פלוויה יוליה הלנה. רוב המבנים הנוכחיים נבנו מהמאה ה-17 ואילך. מתחם הפטריארכיה מכיל 6 כנסיות (הכנסייה הראשית – כנסיית קונסטנטין והלנה, בה עורך הפטריארך את המיסות. כנסיית טקלה הקדושה. קתדרלת סנט ג'יימס הקרוי על שם יעקב, אחי ישו. כנסיית דמטריוס הקדוש. כנסיית מריה מגדלנה, כנסיית ארבעים הקדושים המעונים של סבסטיה מנזר סנט ניקולאס מהמאה ה-14 ובו מוזיאון הפטריארכיה המכיל, לפי המסורת, פיסה מצלבו של ישו, ואת הפירמאן שניתן לפטריארך סופרוניוס, משרדים, מעון הפטריארך, בית הדין של העדה, דרגומן, אכסניה, בית דפוס, ספרייה עשירה המכילה כרכים שהיו בעבר במנזר המצלבה ובמנזר מר סבא.

עד מותו בדצמבר 2000 עמד בראש הפטריארכיה של ירושלים דיאודורוס קריבליס. באוגוסט 2001 נבחר כיורשו אירינאוס הראשון, שקיבל את הכרת הממשלה באפריל 2004. אולם החל מדצמבר 2007 מכהן תיאופילוס השלישי כפטריארך, לאחר שממשלת ישראל הכירה בהחלטה של הסינוד הקדוש מאוגוסט 2005 להדיח את אירינאוס ולבחור בתיאופילוס במקומו, דבר חסר תקדים והראשון בהיסטוריה של הפטריארכיה. העברת הכהונה מאירינאוס לתיאופילוס לוותה בפניות רבות לבית המשפט לביטול המינוי, אולם כולן נדחו. מאז 2007 כלוא אירינאוס בביתו ואינו יוצא ממנו.

הפטריארכיה הלטינית

הפטריארכיה הלטינית היא מקום מושבו של הפטריארך הממונה מטעם האפיפיור על הקהילה הנוצרית-קתולית בישראל, ברשות הפלסטינית, בירדן ובקפריסין. הפטריארכיה שוכנת במבנה ענק ברובע הנוצרי בירושלים, הכולל משרדים וקתדרלה מפוארת. בקריפטה של הקתדרלה קבורים כל הפטריארכים הלטינים של ירושלים, למעט הפטריארך פיליפו קאמסיי, שמת ברומא.

יהודה, אחי ישו

יהודה, על פי המסופר בברית החדשה היה אחד מבניו של יוסף ואחיו של ישו הנוצרי.

על פי המסופר בבשורה על פי מרקוס ו' 3, מתואר ישו כבנה של מרים וכאחיהם של יעקב, יוסה, יהודה ושמעון (ועוד מוזכרות אחיות בלא ציון שמן).

יש המזהים את יהודה כאחד מהשליחים המכונה יהודה השליח (המכונה בבשורה על פי לוקס בשם "יהודה מיעקב" כאשר השם מפורש כ"יהודה אחי יעקב" - וכך תורגם הביטוי בתנ"ך המלך ג'יימס).

לפי סברה אחת יהודה הוא השליח תומאס הקדוש. מקור השם "תומאס" הוא מהמילה "תאום", ובארמית וביוונית הוא נקרא בשם "דידמוס" שמשמעו "תאום". על פי הסברה, יהודה נקרא בשם זה בשל דמיונו לישו ועל מנת לאבחנו מיהודה איש קריות.

ישנה מסורת נוצרית לפיה יהודה כתב את איגרת יהודה - אחד מספרי הברית החדשה.

יהודה איש קריות

יהודה איש קריות הוא אחד משנים-עשר השליחים המוזכרים בברית החדשה. לפי הכתבים הנוצריים, איש קריות מואשם בכך שבגד בישו, ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.

יוחנן בן זבדי

יוחנן בן זבדי, הידוע גם כיוחנן השליח וכיוחנן הקדוש (במבחר שפות לועזיות: בלטינית: (סנקטוּס) יווֹאַנֶס; באנגלית: (סֶנְט) ג'וֹן; בצרפתית: (סַן) זָ'אן, בספרדית: (סַן) חוּאָן; וכן: יווֹהַאנֶס, יווֹהַאן), היה אחד משנים-עשר השליחים של ישו, ועל פי המסורת הנוצרית האהוב שבהם. במסורת הנוצרית מיוחסים לו מספר כתבים בברית החדשה, והם הבשורה על פי יוחנן, שלוש איגרות יוחנן, וספר ההתגלות, אם כי חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שהוא אכן חיבר כתבים אלה. יוחנן היה השליח היחיד שמת מוות טבעי, בסביבות שנת 100, באפסוס שבאסיה הקטנה. הוא נקבר בקתדרלת יוחנן הקדוש בעיר, ששרידיה קיימים עד ימינו.

יעקב בן זבדי

יעקב בן זבדי (או יעקב הקדוש; בשפות אחרות: סנט ג'יימס, סן ז'ק, סנטיאגו, יקובוס, זנקט יקוב, סן דייגו) (מת בשנת 44) היה אחד מתלמידי ישו. יעקב בן זבדי נחשב לקדוש נוצרי ונושא בדרך כלל את השם "יעקב הגדול", על מנת להבדיל בינו לבין שליח אחר ששמו יעקב (יעקב בן חלפי; יעקב הקטן).

יעקב בן חלפי

יעקב בן חַלְפַי או יעקב הקטן (באנגלית: James, son of Alphaeus) הוא אחד משנים עשר השליחים של ישו. היה אחיו של מתי. שם אמו מריה. הוא מכונה "הקטן" כדי להבדילו מהשליח יעקב בן זבדי, המכונה "הגדול". המידע עליו בברית החדשה קלוש. בכנסייה הקתולית הוא נחשב לקדוש.

בנצרות המערבית, עוד מימיו של היירונימוס, מקובל לזהות את יעקב הקטן עם יעקב אחי ישו. זיהוי זה מבוסס על הבנה מילולית של הפסוק באיגרת אל הגלטיים א' 19: "וְאַחֵר מִן־הַשְׁלִיחִים לֹא־רָאִיתִי זוּלָתִי אֶת־יַעֲקֹב אֲחִי אֲדֹנֵינוּ". בנצרות המזרחית מבדילים בין שני האנשים, וכך גם דעתם של החוקרים המודרניים.

יום חגו חל בכנסייה הקתולית ב-1 במאי, ובכנסיות המזרחיות ב-9 באוקטובר.

על שמו קרוי ארמון סנט ג'יימס.

מתי

מתי בן חלפי או לוי, המכונה גם מַתַּי השליח או מַתַּי האוונגליסט, הוא קדוש נוצרי, אחד משנים עשר השליחים, תלמידיו הראשונים של ישו. על פי המסופר בברית החדשה, לפני שהצטרף לישו הוא היה מוכס על שפת הכנרת בשירות הרומאים. שם אביו, חלפי, מרמז על האפשרות שהוא אחיו של השליח יעקב בן חלפי.

על פי המסורת הנוצרית, הוא מחבר הבשורה על-פי מתי, הראשונה מבין הבשורות; לאחר מות ישו פעל להפצת תורתו בין הגויים באימפריה הפרתית ומת תוך כדי כך כמרטיר. הכנסייה הקתולית מציינת את זכרו ב-21 בספטמבר, והאורתודוקסית - ב-16 בנובמבר.

בתלמוד הבבלי (במהדורות הדפוס הקטע הושמט בהוראת הצנזורה) מוזכר "מתאי" כאחד מחמשה תלמידי "ישו הנוצרי" שהובאו לפני בית הדין.

נציגות יעקב הצדיק

נציגות יעקב הצדיק ובשמה המלא נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל היא גוף בפטריארכיה הלטינית של ירושלים שמטרתו העיקרית היא לייסד ולקדם בישראל קהילות קתוליות דוברות עברית שחבריהן אינם מתפללים בקהילות הדוברות ערבית ואינם צליינים.

הקמת הנציגות נועדה לתת מענה לנוצרים שהגיעו לארץ לאחר הקמת מדינת ישראל, בדרך כלל בני-זוג של עולים יהודים, וכן ליהודים שנטבלו. עוד מבקשת הנציגות לשמש גשר בין הכנסייה לבין עם ישראל ולחזק את יחסי הידידות בין יהודים לבין נוצרים, וכן לקדם את ערכי השלום והצדק.

בשנים האחרונות עוסקת הנציגות גם בתיאום עבודת הכנסייה עם הפליטים ומהגרי העבודה, אשר נמצאים בישראל.

פטרוס

פטרוס הקדוש (במקור: שמעון בר יונה, ? - 29 ביוני 67 או 13 באוקטובר 64), היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית: Πετρος - פטרוס) ועל הצור (ביוונית: πετρα - פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19).

פסקה זו מופיעה בכל ספרי הבשורה, אך רק מתי מוסיף שפטרוס יקבל לידיו את "מפתחות מלכות השמים". זו הסיבה לכך שניתן לזהות ביצירות אמנות רבות זוג מפתחות בידיו של פטרוס: מפתח זהב המסמן את מלכות השמיים (פונה לרוב כלפי מעלה) ומפתח ברזל או כסף, המייצג את מלכות הארץ (ומצביע מטה). מאפיין בולט נוסף של פטרוס, המופיע ביצירות אמנות רבות - הוא זקנו האפור, המסמל את היותו הקשיש והבכיר שבשליחים.

קודקס צ'אקוס

קודקס צ'אקוס הוא קודקס (כתב-יד עתיק הכרוך בצורה המזכירה ספר מודרני) שנכתב בשפה הקופטית על-גבי פפירוס, והתגלה במצרים. הקודקס, המתוארך לסביבות המאה השלישית או הרביעית לספירה, כולל ארבעה חיבורים נוצריים-גנוסטיים:

מכתב פטרוס לפיליפוס

יעקב (על שם יעקב הצדיק)

הבשורה של יהודה

חיבור ששמו אבד, המכונה "ספרו של הזר" (חיבור זה שונה מחיבור בעל שם דומה מספריית נגע חמאדי).חשיבותו של הקודקס נובעת בעיקר מהכללתו של העותק הידוע היחיד ששרד של הבשורה של יהודה, טקסט שנדחה על ידי הכנסייה המוקדמת כמינות, ותוכנו היה לא מוכר לחוקרים עד לשחזור הקודקס.

ראסטות

ראסטות הן כינוי לתסרוקת הנוצרת באמצעות קשרים בשיער. בתרבות המערבית המודרנית נקלעות הראסטות באמצעות מסרגה קטנה. כדי להסירן נוהגים לרוב בעלי הראסטות לגלח את הראש לגמרי או כמעט לגמרי.

בשפות רבות אחרות מכונות הראסטות דרדלוקס (Dreadlocks) ובהודו הן מכונות ג'טה (jata).

שנים-עשר השליחים

שנים-עשר השליחים הם תלמידיו של ישו שנשלחו לאחר מותו להפיץ את תורתו ברחבי העולם. כל השליחים, למעט יוחנן בן זבדי, לא מתו מוות טבעי.

ההתייחסות אליהם כשליחים מתוארת בבשורה על פי לוקס כך: "ועם אור הבוקר קרא אליו את תלמידיו ובחר מהם שנים-עשר בכנותו אותם שליחים" (לוקס, ו', 13)

כמו כן קיימים אזכורים לעובדת היותם שליחים בבשורה על פי מרקוס ובבשורה על פי מתי.

על פי הבשורות, 12 השליחים הם אלו שנכחו בסעודה האחרונה בה ישו אמר לתלמידיו לאכול מהלחם שמסמל את בשרו שנבצע עבורם, ולשתות את היין המסמל את הברית החדשה בדמו, וזאת ביקש לעשות לזכרו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.