יעקב ארז (עיתונאי)

יעקב ארז (נולד ב-17 במרץ 1939) הוא עיתונאי ישראלי. כיהן ככתב הצבאי, כראש אגפי המוספים והחדשות של עיתון "מעריב" וכעורך העיתון בשנים 1992–2002. חתן פרס סוקולוב (1984) על תחקיר עיתונאי בנושא מלחמת לבנון הראשונה.

יעקב ארז
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

ארז נולד בתל אביב, בנם של משה ורחל אייכנבלט.[1] הוא גדל בנתניה, למד בתיכון ע"ש שאול טשרניחובסקי, ובכיתה י' עבר לפנימייה הצבאית לפיקוד ובמסגרתה למד בבית הספר הריאלי בחיפה. בצה"ל שירת ארז כלוחם וכקצין בחטיבת גולני[2] עד 1960 ועבר בין היתר קורס מפקדי פלוגות[3].

לאחר שחרורו החל לעבוד ככתב ספורט בעיתון "חדשות הספורט" ולאחר מכן ככתב ספורט ב"מעריב" ובמהדורת אזור השרון של העיתון. ב-1963 מונה לכתב "מעריב" באזור הערבה ואילת. ב-1966 מונה לכתב אזור הצפון של "מעריב" וסיקר עבורו את חזית הצפון במלחמת ששת הימים. ב-1971 מונה לכתב לענייני השטחים ולאחר מכן לכתב הצבאי של העיתון. בסדרת ידיעות התריע על הכנות המצרים למלחמה[4], אך ידיעותיו נפסלו על ידי הצנזורה הצבאית ולמכשיר הטלפון שלו אף הושמה האזנת סתר בהוראת ראש אמ"ן אלי זעירא.[5] הוא סיקר עבור העיתון את מלחמת יום הכיפורים, את שיקום צה"ל לאחר המלחמה, מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, הסכם השלום בין ישראל למצרים מנקודת המבט הצבאית ומלחמת לבנון הראשונה.
ביולי 1976 יצא לארצות הברית וליווה את מבצע פעמון החירות - ספינות חיל הים שהגיעו למפגן חגיגות 200 שנה לארצות הברית. הוא היה בעל מדור בשם "שולחן החול" במגזין "סופשבוע" של "מעריב" ביום שישי. על מנת לעקוף את מגבלות הצנזורה פרסם במדור זה פינה בשם "אגדה לילדים" (ולעיתים "אגדה לילידים"), ובה בדרך של משל רמז על אירועים אקטואליים ביטחוניים ועל התדרדרות המצב הביטחוני לקראת מלחמת לבנון ואחריה. בפרט מתח ביקורת על שר הביטחון אריאל שרון אותו כינה "צחור השיער". את הטור היה חותם באמירה "כל מי שמאמין כי יש דמיון בין סיפור זה לבין מאורעות אמיתיים בסביבתנו - עושה זאת על אחריותו האישית".[6][7] ב-1984 זכה בפרס סוקולוב יחד עם אברהם תירוש ואבי בטלהיים על תחקיר בנושא המלחמה.

ביולי 1984 מונה לכתב "מעריב" בארצות הברית. בשובו שימש ראש מערכת המוספים של "מעריב", תקופה בה יזם את המוספים "גבר לעניין", "קריירה" ו"בית וגן". ב-1988 מונה לראש אגף החדשות. בתקופתו עבר העיתון לפורמט טבלואיד ושימוש בצבע. ב-1992 מונה לסגן עורך "מעריב", ובהמשך השנה מונה לעורך הראשי, תפקיד בו כיהן עד מרץ 2002.[8] בהמשך שימש פרשן צבאי בעיתון.

בשיתוף עם אילן כפיר ומוטה גור היה העורך של "צה"ל בחילו: אנציקלופדיה לענייני צבא ולביטחון", שיצאה משנת 1981 בהוצאת רביבים. הוא מחבר הספר "שיחות עם משה דיין", שיצא לאור בהוצאת מסדה ב-1981.

ב-2004 סייע ליאיר לפיד בכתיבת סדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה".[9]

ארז נשוי ואב לשלוש. אחיו הצעיר, עודד, היה מפקד גדוד בחיל השריון ונהרג ב-1976.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פירוש השם ביידיש הוא "עלה אלון".
  2. ^ מרדכי חיימוביץ, ‏שטח פרטי: אלה הדברים של יעקב ארז שהובילו אותי להיות עורך בדסק החדשות, באתר מעריב השבוע, 16 באפריל 2018.
  3. ^ יעקב ארז, ביוגרפיה באתר "חדשות מחלקה ראשונה" .
  4. ^ גל פרל פינקל, המלחמה נגמרה מזמן, המחקר ההיסטורי (והקרב על האמת) עודנו בעיצומו, "זמן ישראל", 7 באוקטובר 2019.
  5. ^ אוקטובר 1973: הסיפור שמאחורי הידיעה שנפסלה, הבלוג של רפי מן
  6. ^ רפי מןבלי חיבוקים, באתר העין השביעית, 2 בספטמבר 2013
  7. ^ אביב לביא1. בעקבות צחור השיער, באתר הארץ, 5 במרץ 2002
  8. ^ הארץאמנון דנקנר יערוך את "מעריב" במקום יעקב ארז, באתר TheMarker‏, 4 בדצמבר 2001
  9. ^ יניב זך, יעקב ארז מייעץ ל"חדר מלחמה", באתר nrg‏, 12 בדצמבר 2004
יעקב ארז

האם התכוונתם ל...

מלון מלכת שבא

מלכת שבא הוא מלון בדירוג "5+ כוכבים" הממוקם בעיר אילת. במלון ישנם 481 חדרים.

המלון ממוקם על שפת הלגונה, בסמיכות לטיילת, והוא אחד משורה של מלונות פאר בחוף הצפוני. בצמוד למלון נמצא קניון עופר מלכת שבא בבעלות רשת מליסרון . בנובמבר 2016 הודיעה רשת הילטון שהיא עוזבת את המלון באילת. המלון נוהל על ידי רשת "הילטון" עד ה-1 בינואר 2017.

משה קליין

משה (מוסא) קליין (28 בינואר 1934 י"ב בשבט תרצ"ד - 9 ביוני 1967 א' בסיוון תשכ"ז) היה קצין צה"ל, מפקד גדוד 12 בחטיבת גולני. נפל בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים. על התנהלותו ואומץ ליבו בקרב זה הוענק לו עיטור המופת. במלחמת סיני שירת כמפקד פלוגה ועוטר בעיטור העוז.

נצרים

נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו ביישוב כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות. תושביו עסקו במקצועות חופשיים ועבדו מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. היישוב היה בעל אופי דתי, ופעלו בו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון למורשת יהודי עזה, בית מדרש ובתי ספר.

פת"ח

תנועת הפַתְ"ח (בערבית: فتح, היפוך של ראשי התיבות حركة تحرير فلسطين "חַרַכַּת תַחריר פלסטין" - התנועה לשחרור פלסטין) היא תנועה פלסטינית הממלאת תפקיד מרכזי בפוליטיקה הפלסטינית ובסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. הפת"ח וארגוני הבת שלו הפעילו טרור נגד ישראל. ב-31 באוגוסט 1986 הכריזה עליו מדינת ישראל כארגון טרור. עם זאת, במהלך הסכמי אוסלו הכירה ישראל בארגון הגג אש"ף, המורכב בעיקרו מהפת"ח, כנציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני.

קרב תל פאחר

קרב תל פאחר הוא קרב שנערך בשעות אחר הצהריים ב-9 ביוני 1967, במסגרת ההבקעה של צה"ל ברמת הגולן בחזית הסורית במלחמת ששת הימים. בתל פאחר היה מוצב מבוצר של צבא סוריה, והוא נכבש על ידי יחידות מחטיבת גולני בסיוע כוח שריון. הקרב התפרסם בעיקר בגלל מיתוסים אחדים שהוליד, שהתבססו על אירועים אמיתיים, ובהם: הלוחמים ששכבו על גדרות התיל כדי שחבריהם יעברו על גבם; קרב פנים אל פנים בין שני קצינים; הגרסה השגויה, שטעות בניווט גרמה לשינוי בדרך ההגעה ליעד; דבקותם במטרה וגבורתם של מפקדים זוטרים ולוחמים, לאחר שכל קציני הגדוד הבכירים נפגעו.

שמו של האתר כיום הוא מצפה גולני. בחפירות הצלה שנערכו בשנת 2005 נתגלו ממצאים המעידים שהתל היה מיושב בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל. כמו כן, נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית.

עורכי העיתון מעריב
עזריאל קרליבךאריה דיסנצ'יקשלום רוזנפלדשמואל שניצר • עידו דיסנצ'יק • דב יודקובסקידן מרגליתעופר נמרודי • יעקב ארז • אמנון דנקנררותי יובל ודורון גלעזריואב צוראבי משולםניר חפץשלמה בן-צבי

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.