יעקב אלישר

הרב יעקב אלישר (17301790) היה מנהיג ורב הקהילה היהודית בחברון.

יעקב אלישר
לידה ה'ת"צ
חברון
פטירה ה'תק"ן (בגיל 60 בערך)
חברון
כינוי יעקב מווילנא
מקום פעילות חברון, צפת
תחומי עיסוק רב, שד"ר
בני דורו החיד"א

ביוגרפיה

נולד בחברון בשנת ת"צ (1730) לרב חיים יוסף אלישר. בצעירותו למד תורה בישיבותיה של חברון ונעשה לאחד ממנהיגי הקהילה.

לפי עדות נכדו רבי יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה), היה שם משפחתו המקורי של ר' יעקב אלישר "ווילנא" - על שם עיר מוצאה של המשפחה. בצעירותו, החלו קרוביו לכנותו בשם "אליישר" (הישר) בשל צדקותו. מאז, דבק השם בבני המשפחה שלא הוסיפו עוד להשתמש בשם ווילנא. טענה זו נאחזת במגילת היוחסין שכתב רבי חיים הלוי פולאקו מחברון לרב יעקב שאול אלישר אודות מוצא משפחתו, לפי המגילה משפחת אלישר במקורה היא משפחה אשכנזית שמקורה בעיר ווילנא. אמנם, לדעת מאיר בניהו וחוקרים אחרים יחוס זה שגוי ולטענתם משפחת אלישר היא משפחה ספרדית שורשית שהיגרה לארץ ישראל עם גירוש ספרד.[1] הסיבה לבלבול נבע ככל הנראה בשל מוצאה של אמו של רבי יעקב אלישר שהיה מן העיר ווילנא.[2]

במהלך חייו יצא לשלוש שליחויות מטעם הקהילה היהודית בחברון, אחת מהן בשנת 1773 (ערב ראש חודש חשוון) למצרים, דרך עזה ומדבר סיני עם החיד"א. בגבול מצרים נתגלעו חילוקי דעות ביניהם על בחירת הדרך, והחיד"א אמר לו: "נהי (=אף על פי) דבתורה אתה גדול ממני, אך בענייני העולם אינך מכיר כלום".[3]

במהלך שליחותו לבצרה שבעיראק בשנת 1775 נפטרה אשתו, ששהתה בבחברון, והוא נישא בשנית לבת נשיא הקהילה המקומית, ויחד נולדו להם שני בנים. במהלך שהותו בעיר צרו עליה הפרסים במשך שנה שלמה. לאחר כיבושה החליט מלך פרס להשמיד את היהודים, והרב אלישר הכריז על קיום תפילות וצומות לביטול הגזירה. לאחר שהאויבים נהדפו, כתב את "מגילת פרס" (או "מגילת אלישר") בה הוא מגולל את סיפור המצוקה וההצלה.[4] היש"א ברכה העתיק את המגילה לקלף, והדפיסה בראש ספרו "איש אמונים". בבצרה נולד בנו מאשתו השנייה הרב אליעזר ירוחם, אביו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.

לאחר שהות ארוכה בבצרה (17741781), הוא עזב את העיר ועבר לדמשק, שם הצטרף לבנו הבכור מאשתו הראשונה מחברון, הרב חיים. משם עברו השניים לצפת בשנת 1781, כיוון ששמע בדמשק שבעלי החובות של בנו חיים מחברון מתכוונים להציק לו וגם כדי לא לצער את קרובי אשתו הראשונה שבחברון.

בצפת הוא נמנה עם רבני ומנהיגי הציבור. משם הוא כתב מכתב בשנת 1782 לחברו החיד"א שהיה בליוורנו. הוא מתאר במכתבו את מצבה הטוב של צפת כולל מצב הישיבות והרבנים ואת עליית החסידים אליה, ומציע לו לבוא לעיר ולשמש בה כרב. כן הוא מבקש ממנו שישלח לו את חיבוריו. בשנת 1783 חתם בצפת על איגרת השליחות של הרב שלמה חסאן, חתן מהרי"ט אלגאזי.

נהג לחתום בשם - יעקב וילנא. החיד"א מכנהו באחד מספריו: "החכם השלם, הדיין המצוין רחם רחמתיים, מעיין ובור סוד שאינו מאבד טיפה, הטוב והישר, יעקב שלם ושלמה משנתו, מסויידת ומכויירת- חקוקה בששר- כמהר"ר יעקב אלישר נר"ו".[5]

נפטר בחברון סמוך לשנת תק"נ (1790).

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאיר בניהו, בתוך: ירושלים (מחקרי ארץ ישראל), תש"ח-תשט"ו
  2. ^ * מאיר בניהו, רבי יעקב אליישר וחיבורו מגילת פרס.
  3. ^ מעגל טוב, עמ' 51, באתר HebrewBooks
  4. ^ ראו לדוגמה - ממנהגי יהודי בבל, נוסח התפילה, 9, דעת (אתר אינטרנט)
  5. ^ שו"ת חיים שאל חלק ב, סימן ז.
יעקב שאול אלישר

הרב יעקב שאול אלישר (כינויו היש"א ברכה; כ"ג בסיוון ה'תקע"ז, 7 ביוני 1817 - כ"ח בתמוז ה'תרס"ו, 18 ביולי 1906) היה הראשון לציון בין השנים 1893–1906, ואב בית הדין בירושלים.

משפחת אלישר

משפחת אלישר היא משפחת רבנים ועסקנים חשובה ממוצא ספרדי, שבניה שימשו כרבנים, כאישי ציבור וכעסקנים מפורסמים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.