יעל שמש

יעל שמש (נולדה ב-21 במאי 1962) היא מרצה בדרגת פרופסור חבר במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. היא דתייה, פמיניסטית, טבעונית ופעילה למען בעלי חיים.

Yael Shemesh Bible
יעל שמש

קורות חייה

יעל שמש נולדה בבאר שבע לאביה רוברט שמש, מהנדס, יליד מצרים, ולאמה שרה אסטלה שמש לבית באבאני, עקרת בית, ילידת מקסיקו. בגיל 5 הייתה לצמחונית, בעקבות זעזוע שתקף אותה למראה מוכר במרכול שהרג דג במכת פטיש, ובגיל 31 עברה לטבעונות מלאה, לאחר שנחשפה למידע על ניצול בעלי החיים בתעשיות הביצים והחלב.[1]

את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל.

בשנת 1984 החלה ללמוד תנ"ך וספרות עברית לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן. היא המשיכה בלימודי תואר שני בתנ"ך וכתבה עבודה לתואר שלישי במסלול הישיר לדוקטורט. העבודה נכתבה בהדרכת פרופ' אוריאל סימון, ועסקה בניתוח ספרותי של סיפורי אלישע הנביא. בשנת 1997 קיבלה תואר דוקטור.

בשנות לימודיה עבדה בספרייה המרכזית של האוניברסיטה ובמכון לתולדות חקר המקרא היהודי בראשותו של אוריאל סימון. בשנת 1994 החלה ללמד במכללת אשקלון, ובשנת 1995 הצטרפה לסגל ההוראה של המחלקה לתנ"ך. בשנת 2007 קיבלה דרגת מרצה בכירה. בשנת 2013 נבחרה לתואר "מרצה מצטיין" באוניברסיטת בר-אילן.[2] בשנת 2016 הועלתה לדרגת פרופסור חבר. בשנת 2018 התמנתה לראש המרכז לחקר האישה ביהדות באוניברסיטת בר-אילן.

שמש נשואה ליריב גלבוע, אף הוא טבעוני ופעיל למען בעלי חיים. בשנת 2011 החלה באימוני ריצה, וכיום היא רצה מרתון ואולטרה מרתון, ומתארת את חוויותיה בבלוג "טבעונית למרחקים ארוכים" (ראו קישורים חיצוניים), שבאמצעותו היא מקדמת את האידאולוגיה הטבעונית.

תרומתה המחקרית

יעל שמש עוסקת בשני כיווני מחקר עיקריים.

הכיוון הראשון הוא הפואטיקה של הסיפור המקראי. היא משלבת גישה של קריאה צמודה וחקר הסוגים, ומבררת כיצד תורמים האמצעים הספרותיים המשמשים בסיפור מסוים (כגון סגנון, מבנה, עיצוב הזמן והמרחב, עיצוב הדמויות וכיוצא באלה) להבהרת המסר של הסיפור. גישה זו ננקטה בעבודת הדוקטור שלה. על פי ניתוחה, אלישע אינו מתואר כנביא שליח, אלא כאיש אלוהים קדוש, בעל כוחות על טבעיים, המוצגים בסיפורים באמצעות הנסים שהוא מחולל על דעת עצמו. סיפורי אלישע הם הדוגמה הקדומה ביותר[דרוש מקור] בתולדות ספרות עם ישראל לסוג הספרותי של סיפורי קדושים, והיא עומדת עליהם ועל דמותו הייחודית של אלישע. גישה מחקרית זו משתקפת גם במאמריה השונים העוסקים בסיפורים במקרא.

הכיוון השני הוא פרשנות אידאולוגית למקרא. היא מתמקדת בפרשנות פמיניסטית למקרא ובאתיקה כלפי בעלי חיים. שמש מלמדת שנים רבות קורס בפרשנות פמיניסטית למקרא, ומרצה על נושא זה בבמות שונות. במאמריה בתחום זה היא נוקטת בדרך החקר הפמיניסטי המגשר – גישה מחקרית המבקשת למצוא, או ליצור מחדש, גשר בין המקרא ובין האידאולוגיה הפמיניסטית.[3]

בתחום האתיקה כלפי בעלי חיים פרסמה שמש כמה מאמרים על צער בעלי חיים ביהדות. בשנת 2003 יזמה וארגנה (עם חנה כשר ונעם זהר) כנס באוניברסיטת בר-אילן בנושא: "אתיקה, יהדות ובעלי חיים".[4]

היא מרבה לפרסם מאמרים בתחום זה גם בבמות לא אקדמיות, מתראיינת בערוצי התקשורת ומגיבה לפרסומים על התאכזרות לבעלי חיים.

שמש נוקטת בפרסומיה גישה בין תחומית ונעזרת בספרות מקצועית מתחומי הפילוסופיה, המשפטים, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה. גישה זו בולטת במאמרה על ההתאבדות במקרא, הבוחן את ההיבטים הפסיכולוגיים של ההתאבדות (ראו סעיף "מאמרים נבחרים", א), ובספרה על האבלות במקרא, הנתמך במחקרים מתחומי הפסיכולוגיה והאנתרופולוגיה.

מאפיין בולט נוסף של מחקרה הוא שילוב תחומי העניין האישיים במחקר אקדמי. כך למשל העיסוק האקדמי בשאלת צער בעלי חיים נובע מהיותה טבעונית ופעילה למען בעלי חיים. הרעיון לספרה על האבלות במקרא צמח בעקבות פטירת אביה.[5]

מאמרים נבחרים

חקר המקרא וספרותו

פרשנות אידאולוגית (פמיניסטית)

  • "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ז, מנחות ידידות והוקרה למנחם כהן (בר-אילן, תשס"ה), עמ' 309–333.
  • “A Gender Perspective on the Daughters of Zelophehad: Bible, Talmudic Midrash, and Modern Feminist Midrash”, Biblical Interpretation 15 (2007), pp. 80–109
  • "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו) : האומנם מצויה שנאת נשים במקרא?" שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יט (תשס"ט), עמ' 77–101.
  • "אינה ראויה להגנה: אשת פוטיפר, חקר הסיפור המקראי והחקר הפמיניסטי", בית מקרא נה (תש"ע), עמ' 46–76

פרשנות אידאולוגית (צער בעלי חיים)

  • “The Vegetarian Ideology in Talmudic Literature and Traditional Biblical Exegesis”, Review of Rabbinic Judaism 9 (2006), pp. 141–166.
  • "חמלה כלפי בעלי חיים בספרות חז"ל ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ח (תשס"ח), עמ' 677–699.

מאמרים בבמות לא אקדמיות

ספרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי הרשימה הראשונה בבלוג שלה, "טבעונית למרחקים ארוכים".
  2. ^ ראו מרצים מצטיינים תשע"ג.
  3. ^ ראו מאמרה, "כיוונים בחקר הפמיניסטי היהודי למקרא", מדעי היהדות, 50 (תשע"ה), עמ' 115–154.
  4. ^ ראו כתבה באתר עמותת אנונימוס.
  5. ^ על פי ההקדמה לספר.
אבנר בן נר

אַבְנֵר בֶּן נֵר (או אֲבִינֵר) הוא דמות מקראית. הוא מופיע בתנ"ך בעיקר בספר שמואל. אבנר היה שר צבאו של שאול המלך, ושר הצבא הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת. על פי הכתוב בשמואל א' היה בן דודו של שאול, ולפי ספר דברי הימים היה דודו. כשר צבא, אבנר הוביל את צבאו של שאול לכיבושיו בעבר הירדן, למלחמות הקשות מול הפלשתים בתקופת מלכותו של שאול ולמלחמה הפנימית נגד תומכיו של דוד והיה אחד האנשים הקרובים אליו ביותר.

אבנר מתואר בספרות חז"ל כאדם גדול ממדים וחזק, שכאשר הורג את עשהאל הוא הורגו בעץ החנית, אבל עוצמת המכה הורגת את עשהאל ויוצאת מאחורי גבו.

פועלו של אבנר כיד ימינו של שאול לא מתואר בתנ"ך בפרטים. מסופר על אבנר שישב ליד המלך בחגיגה לכבוד ראש חודש וששמר על שאול במסעותיו. לאחר מות שאול הופכת דמותו של אבנר למשמעותית יותר, תחילה כתומכו של איש בושת בן שאול, ולאחר מכן בניסיון ההצטרפות הטראגי שלו למחנה דוד.

אונס

אונס (קרוי גם אינוס) הוא כפיית מעשים מיניים. ברוב מקרי האונס גבר אונס אישה, אולם קיימים גם מקרי אונס גברים וככלל הקורבן יכול להיות גבר או אישה, והתוקף, המכונה אנס, יכול גם הוא להשתייך לאחד משני המינים.

אוריאל סימון

אוריאל סימון (נולד ב-1929) הוא חוקר ופרשן מקרא ישראלי, פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן.

איכות הסביבה

איכות הסביבה (או הגנת הסביבה) הוא תחום עיסוק הנוגע ליחסי הגומלין בין האדם לבין סביבתו הטבעית או זו שנוצרה על ידיו. המדעים המספקים מידע או פתרונות לתחום זה מכונים מדעי הסביבה, ועמם נמנים בין היתר: אקולוגיה, מדעי האטמוספירה, מדעי כדור הארץ, הנדסה כימית, הנדסת מים. התחום הוא גם כר פורה לאידאולוגיות פוליטיות וחברתיות הקוראות להתחשבות רבה יותר בשיקולים סביבתיים במסגרת הפיתוח הכלכלי.

דינה

דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה. עיקר סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ד. פרשנים וחוקרים שכתבו על הפרק, הכתירו אותו לעיתים בכותרת "פרשת דינה" ולפעמים "אונס דינה".

ושתי

וַשְׁתִּי היא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשוורוש. על פי המגילה ושתי הודחה, ועל פי המדרש גם נהרגה, בציוויו של אחשוורוש, לאחר שסירבה להופיע במשתה שערך, לאחר מכן נשא המלך את אסתר.

דעות החוקרים חלוקות באשר לפירוש השם "ושתי": "הטובה ביותר" בפרסית עתיקה, "יפה" בפרסית, ו"חוט" בעילמית. או שמקור השם בשפה הפרסית, ופירושו "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה).על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס (שמזוהה לדעת רוב החוקרים כ'אחשוורוש) הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס", ייתכן שהכוונה היא לאסתר, אולם דבר זה לא מסתדר עם הידיעה שאמסטריס הייתה בתו של אוטאנס, אחד משבעת האצילים שהעלו את דריווש לשלטון.

יואב בן צרויה

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוא דמות מקראית, שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד והוא נקרא אחריה כנראה מפני הייחוס אחרי המלך. במסגרת תפקידו נלחם בארם, בעמון ובאדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בחצר מלכותו של דוד. יואב נזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "האל הוא האב". יואב מאופיין באישיות עצמאית וחזקה, ומתואר כמקבל הכרעות אישיות וכאחד שאינו מהסס לסטות מפקודותיו של דוד המלך ואף לנזוף בו כאשר הוא חושב שהדבר נדרש.

יונדב בן שמעה

יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה, או בשמו המלא יהונדב בן שמעה הוא דמות מקראית, נזכר כרֵעַ אמנון ומצוין שהיה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" . יונדב היה מעורב במעשה אמנון ותמר, ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר בספר שמואל ב', פרק י"ג. אביו, שמעה היה אחי דוד המלך.

יצחק בשביס-זינגר

יצחק בשביס-זינגר (בכתיב יידי: יצחק באַשעוויס-זינגער; באנגלית: Isaac Bashevis-Singer‏ 21 בנובמבר 1902 או 14 ביולי 1904, ורשה – 24 ביולי 1991, מיאמי) היה מגדולי סופרי היידיש; סופר יהודי פולני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. חי בפולין ולאחר מכן בארצות הברית.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה (ידוע כ"עַיִן תַּחַת עַיִן") הוא עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהוא מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שאלוהים מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים. ענישה של מידה כנגד מידה הייתה מקובלת בתרבויות הקדומות, ונראה ששימשה כאמת מידה ברורה לגילום של מושג הצדק. מקור הביטוי העברי הוא בדברי רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן: "דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".

מיזוגיניה

מִיזוֹגִינְיָה היא שנאת נשים (מיוונית: מיסוֹס = שנאה; גינֶה = אישה). המונח המקביל למיזאנדריה, שנאת גברים. מונח זה שהוטמע בפסיכולוגיה מתאר שילוב התנהגויות ותכונות אופי של גברים (לעיתים רחוקות גם נשים) אשר רוחשים שנאה כלפי המין הנשי. השנאה כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת לעיתים בהתעללות נפשית ופיזית. ההתנהגות המאפיינת מיזוגיניסטים מתעללים מתחלקת לשני שלבים שאינם מוגדרים בזמן. בשלב ראשון, שלב הפיתוי, מתבצעת בחירת האישה (הקורבן) ופיתויה להיכנס למערכת רגשית עם המיזוגיניסט. בשלב השני מתבצעת ההתעללות בה.

בשלב הראשון של הפיתוי לרוב אין ההתעללות קיימת, או שהיא מוסווית ובלתי ישירה. מטרת שלב זה ליצור קשר רגשי חזק אצל האישה כהכנה לשלב השני, שבו ההתעללות היא בוטה וישירה, כדי שלא תוכל להתנתק מהמיזוגיניסט. התנהגות זו מתאפיינת בקוטביות חזקה של רגשות: תלות ושנאה.

ההסברים השונים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים פעמים רבות לילדות הראשונית, לקשר בין הילד להוריו ובמיוחד לקשר עם האם. בגיל צעיר ביותר, שנתיים לערך, כאשר שלב העצמאות והניתוק של הילד אינו מתבצע באופן אופטימלי, יוצר הילד תלות עצומה באם, ובמקביל מפתח רגשות של שנאה וכעס כלפיה. השילוב של דמות כל יכולה שהוא תלוי בה למילוי צרכיו, מחד, ודמות היוצרת כעס כה רב, מאידך, הוא דפוס שהמיזוגיניסט חוזר עליו עם נשים בבגרותו. פעמים רבות יתבטאו יחסי המיזוגיניסט עם נשים בצורת יחסי "אהבה-שנאה".

המונח המקביל למיזוגיניה הוא מיזאנדריה, שנאת גברים. כנגד שני המושגים קיים מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל.

עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

ערפה

עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

צער בעלי חיים (יהדות)

צער בעלי חיים הוא כינוי לאיסור ביהדות על התעללות בבעל חיים או פגיעה בו שלא לצורך, ואף ציווי על מניעת צער מבעל חיים. התלמוד הבבלי דן בגדריו במקומות רבים, ובמקומות מסוימים הדבר מותר.

בשפת היום יום משמש הביטוי לתיאור סבל מיותר, ובר מניעה, של בעל חיים.

רבקה

רִבְקָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, השנייה בארבע האמהות של עם ישראל. בתו של בתואל ואחות לבן הארמי, אשתו של יצחק, אם יעקב ועשו. אביה של רבקה היה בנו של נחור אחי אברהם, מכאן שאביה של רבקה היה בן דודו של יצחק.

המקור העיקרי לידע על רבקה הוא המסופר בספר בראשית, ומדרשי חז"ל העוסקים בסיפור זה. לרבקה מספר האזכורים הגדול ביותר מבין האמהות בספר בראשית (50 אזכורים) והפירוט הנרחב ביותר מביניהן. לאחר מותה, נקברה רבקה במערת המכפלה, שם נקברו, מלבד רחל, כל אבות ואמהות האומה. לפי האגדה, הייתה רבקה בת 133 שנים במותה.

שמה של רבקה נגזר מלשון 'מרבק', שפירושו עגל מפוטם. נראה ששמה רומז על חיצוניותה העגלגלה, שנחשבה במזרח הקדום כסמל יופי. גם השמות רחל ולאה מרמזים כי נולדו בבית משק מגוון ועשיר ולכן נקראו בשמות חיות משק.

רות

רוּת המואבייה היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות, והסבתא רבתא של דוד המלך.

רחל

רָחֵל, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.

רכישת מערת המכפלה

רכישת מערת המכפלה, הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"ג. סיפור זה עוסק במכירתה של מערת המכפלה לאברהם מידי עפרון החתי לצורך קבורת שרה. אברהם מסרב לקבל את אחד מן הקברים באזור ללא תמורה כספית, ומתעקש לקנות בכסף את מערת המכפלה. המחבר המקראי מאריך בדברים בבואו לספר על תהליך הקנייה והמכירה, וזאת כדי לתת תוקף חוקי לבעלות על אחוזת הקבר לאבות האומה בפרט ולאומה בכלל.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.