יסוד המעלה

יְסוּד הַמַּעֲלָה היא מושבה ומועצה מקומית בדרום עמק החולה. היא הוקמה בשנת 1883 והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. מקור השם, שהוצע על ידי פישל סלומון, מן הפסוק: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא, ז',ט'). בשטח המושבה נמצאו שרידי בית כנסת המתוארך בין המאה ה-4 למאה ה-6 לספירה, וכן כתובת הקדשה בארמית.[3]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים ביסוד המעלה 1,719 תושבים (מקום 251 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.3%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, ליסוד המעלה דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 10,048 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[4] על פי תוכנית המתאר הארצית מספר 35 הישוב יגיע ל-20,000 משפחות עד שנת 2030.

יסוד המעלה
Yesod HaMa'ala synagogue
בית הכנסת של היישוב
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה אילן אור
גובה ממוצע[1] ‎95 מטר
תאריך ייסוד 1883
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 1,719 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 251
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.3% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 144 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 220
תחום שיפוט[2] 11,790 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 114
(למפת אצבע הגליל רגילה)
Etzba hagalil
 
יסוד המעלה
יסוד המעלה
33°03′25″N 35°36′09″E / 33.0568192809648°N 35.6025384650954°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
8 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4394
    - דירוג מדד ג'יני 56
פרופיל יסוד המעלה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר הבית של המועצה המקומית
PikiWiki Israel 34488 Yesud Hamaala
מרכז המושבה, רח' המייסדים פינת רח' השמורה
YessudHamaala22
יסוד המעלה בגלויה מראשית המאה ה-20
YESODHAMALE
רחוב המייסדים, אפריל 2008
Yesod Hamaale jubilee stamp
בול דואר ישראל לכבוד יובל יסוד המעלה
At Yesod Hamaala - by ovedc - WLM 2015 18
חורבות בית הכנסת העתיק של יסוד המעלה
שרידי המזח ביסוד המעלה (4) - אוקטובר 2016
שרידי המזח ביסוד המעלה

היסטוריה

בשנת 1872 רכש יעקב חי עבו את אדמת השבט הבדואי א-זביד על גדות אגם החולה והקים עליה ביחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, מושבה בשם "מי מרום". בכך יצקה משפחת עבו את היסודות להתיישבות היהודית המתחדשת בגליל ובעמק החולה. כותב על כך בזיכרונותיו הקצין היהודי מאנגליה, אלברט גולדשמידט, שביקר בצפת ב-1883: "הקולוניא מי מרום נוסדה לפני י"א שנים על ידי יהודים ספרדים אחדים מצפת, אשר גמרו אומר להחיות עצמם מעבודת האדמה, למטרה זו קנו 3000 דונם (680 אקר) ובנו בתים".[5]

מי מרום הוא שמו התנכ"י של מעיין העיר מרום - עיר כנענית בגליל העליון. על פי התיאור המקראי, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, מי מרום היה מקום התכנסות צבאות יבין מלך חצור מששמע שיהושע בן-נון מתכנן לתקוף אותו.

יש המשערים על פי מסורות שמי מרום נקרא על שמו של אגם החולה שנקרא בימי קדם בשם "ים סובכי" או "סומכי", כמצוטט בספר "נחשוני החולה" על התרשמות ראשוני המתיישבים במקום: "אל תוך היכל ההרים הרמים הנישאים בגליל העליון מעל גדות מי מרום".

יסוד המעלה

יסוד המעלה נוסדה בשנת 1883 על שפתו הדרום-מערבית של אגם החולה והייתה מן המושבות הראשונות שהוקמו על ידי אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה שהוקמה בגליל העליון לאחר ראש פינה.

יסוד המעלה נוסדה על ידי "חברת נחלת שדה וכרם" שהוקמה על ידי 24 יהודיים ממזריטש ובריסק, במסגרת תנועת חובבי ציון, שקמה במזרח אירופה לאחר פרעות "סופות בנגב".[6] שליחי התנועה קנו מידי משפחת עבו מצפת כ-2000 דונם. בעת שנחתמה העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריטש, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע, תוך כדי חפירה, אבן ועליה כתובת בארמית: "זכיר לטב מאן דמיתבתי", שפירושה: "ייזכר לטוב כל המתיישב כאן". אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה כנראה למוזיאון בפריז, שכנעה יותר מכל את נציגי עולי מזריטש לרכוש את הנחלה.[7]

לאחר הרכישה עלו שבעה מהקונים ומשפחותיהם לצפת. יחד עם שני בני צפת שעיבדו את המקום עוד מזמנה של משפחת עבו וחלוץ נוסף מאמריקה, עלו המייסדים הראשונים לקרקע והחלו לעבד את אדמת המושבה. בסוף 1884 התגוררו במקום 12 משפחות, שכללו 36 נפשות בבית אחד אשר הופרד על ידי מחיצות.[8] המייסדים סבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות. בהיעדר רישיונות בנייה, נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו ניסיונותיהם של המתיישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בנייה. הרב יעקב עבו סייע להם ככל יכולתו להחזיק מעמד. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואת אמונתו בעתידה של המושבה, הוא קשר עצמו בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לישראל מרדכי לובובסקי.

בשנת 1887 חל המפנה, כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו. בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבנייה ועל פי המלצתו של האגרונום מטעם הברון, נסים בכור אלחדיף, הוחל בגידול ורדים לתעשיית בשמים ובנטיעת עצי תות לגידול טוואי המשי. במאי 1890 התקיים טקס הנחת אבן פינה לבתי היישוב.[9] במקום הצריפים הקטנים, שהיו שם קודם לכן נבנו בתים גדולים עם גגות רעפים. הברון סידר להם עבודה באחוזה שלו בזמנים בהם לא עבדו בשדותיהם.

בשנת תרנ"ג (1893), נחלו המתיישבים הצלה ראשונה בהפקת בושם מוורדים, שאותו כינו בשם "מור", כך על פי זאב וילנאי:

"ניסיון מעשי המור החל ומאלף קילוגרם שושנים הוציאו שני קילוגרם מור, שלוש פעמים יותר ממה שמוציאים משושני ארצות המערב, אך לעומת זה רפה בה ריחו של מור יסוד המעלה". כן עשו בשנה החולפת משתלה לשושנים, והניסיון הראשון עלה יפה"

זאב וילנאי,"אריאל -אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל" (תוספות),עם עובד תרבות וחינוך,1982, עמוד 335[10][11]

מצבם הדתי של המתיישבים תואר בשנת 1896 בעיתון הצפירה:

"הם נושאים עליהם עול מלכות שמים, כי רובם בני תורה, ואינם עוזבים את כל חיי עולם מפני חיי שעה. בשנת השמיטה תרנ"ו הם השביתו את הגינות מאחורי הבתים, אך עיבדו את השדות בהתאם להיתר המכירה"

הצפירה, "הצופה בארץ הגליל", 15 במאי 1896[12]

בתקופה זו גדלה המושבה והצטרפו אליה מתיישבים ושטחי אדמה נוספים.

עם המעבר של מושבות הברון לחסותה של יק"א בשנת 1900 נוספה לפרויקטים החקלאיים שהיו במושבה רפת גדולה שהייתה אמורה לשווק תצרוכת חלב לכל הגליל, אולם פגעים חקלאיים וחוסר כדאיות לרכישת מוצרי התעשייה הביאו לשפל חריף במצבה של המושבה. המצב הירוד הגיע עד כדי המלצת נציגות יק"א לסגירת המושבה, אולם, למול נחרצותם של המתיישבים בראשותו של המייסד פישל סלומון, החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה ולממן את השירותים הנצרכים במושבה מקופתה.

בשנת השמיטה תר"ע (1910) קבלו על עצמן 25 משפחות המושבה, לשמור שמיטה ללא הסתמכות על היתר המכירה.[13] כתוצאה מכך הן סבלו מחסור ויק"א אף איימה עליהם שתחדול מלתמוך בהם.[14]

בשנת 1911 השתקעה במושבה הרופאה ד"ר שרה בן-עמי סולודר, אשר תרמה רבות למיגור המלריה.

בשנת תרע"ב (1912) ביקר תייר ביסוד המעלה ותיאר סבל תושביה מקדחת, עד כדי מוות:

בכפר קטן זה בערך יש שתים עשרה אלמנות שכמעט כל בעליהן מתו בקדחת. אין בית אשר אין שם מת -- כמה גבורה נצרכת להשרידים היחידים היושבים במושבה, שלא יעזבו ולא יטשוה למרות כל! אולם די היה לי להעיף עין על המושבה כולה כדי להבין גבורה זו מהיכן היא באה -- יסוד טובע באילנות ממש. ברחוב הישר והנאה יש שתי שורות של עצי תות -- וכך הולך ונמשך הרחוב עד לחופה של החולה -- ועם כל קטנותה היא הנחמדה שבמושבות של הגליל העליון.

יוסף קלוזנר, "עם וארץ קמים לתחייה רשמי מסע בארץ-ישראל 1912", הוצאת יבנה, כרך ב' תש"ד, עמ' 78

במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ככל המושבות ממחסור בלקוחות לתוצרתה, מהתנכלויות מצד הטורקים וממכת הארבה שפקדה את הארץ ב-1915. לאחר תום המלחמה פינה הצבא הבריטי את אזור אצבע הגליל בהתאם להסכם סייקס-פיקו ובשל חולשת השלטון הצרפתי נוצר במקום מעין "שטח הפקר". המושבה סבלה אז ממעשי שוד של בהמות והאיכרים שעבדו בימים נאלצו לשמור על רכושם בלילות.[15] ביולי 1920 היה חשש לקיום המושבה בעקבות קרבות בין הצבא הצרפתי ושבטי הבדואים,[16] אך המצב השתפר לאחר חזרת האנגלים לאצבע הגליל בסוף אותה שנה.

השקט הופר שוב במאורעות תרפ"ט אז ברחו התושבים אל קיבוץ איילת השחר הסמוך. על המושבה הריקה פשטו הבדואים וערכו שוד גדול. האנגלים גירשו את השודדים והתושבים שבו לשקם את משקיהם. יוזמות חקלאיות חדשות הוקמו והמושבה התפתחה. בתחילת שנות ה-30 היו במושבה 35 משפחות.[17]

במלחמת השחרור סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן. לאחר המלחמה הפכה המושבה למועצה מקומית ובשנת 1951 משהוחל בפרויקט ייבוש החולה, הורחבו שטחי הקרקע של חקלאי המושבה. במושבה נטעו מטעי פרי, נוספו תושבים והורגשה רווחה כלכלית.[18]

משנת 1977 עד שנת 1998, במשך 21 שנים, כיהן יוסי מזרחי, נינו של חכם שלמה מזרחי כראש המועצה המקומית. בתקופת כהונתו חל פיתוח מואץ במושבה, הושלמה בניית המתנ"ס, נבנה אולם ספורט, הוקם מעון ילדים והורחב בית הספר. בנוסף הוקם אזור ספורט ויד לבנים, הוקם אזור מלאכה ותעשייה וכן הרחבות לבנים ולתושבים נוספים.

בשנת 1982 יזם את הקמת העמותה לשחזור אחוזת דוברובין ושיחזר את אחוזת דוברובין שנפתחה לקהל בשנת 1986. מפעל השחזור זכה להד נרחב והאחוזה המשוחזרת זכתה לכינוי "ספינת הדגל של השחזור בארץ". על מפעל השחזור קיבל תעודת הוקרה מיוחדת של המועצה לשימור אתרים במשכן הנשיא בירושלים.

כמו כן, יזם את תוכנית השימור של רחוב המייסדים ובתקופתו נסלל הרחוב ושוקמו מבני הראשונים ברחוב. בית המועצה, מועדון הנוער והוקם בית הקשיש. ליד הבתים ההיסטוריים הוצבו שלטי הסבר אודות האישים שהתגוררו בהם. ברחוב גרות עדיין משפחות רבות המהוות דור רביעי וחמישי למייסדים והוא מהווה אתר מורשת התיישבות. כל פעולות השימור והשחזור זכו להוקרה מיוחדת של המועצה לשמור אתרים.

בשנת 2006 הופעלה במועצה ועדה קרואה שבראשה עמדו עמוס רודין ומשה אוחנה. זו פעלה עד שנת 2013, כשבבחירות המקומיות נבחר אילן אור כראש המועצה החדש.

בין השנים 2007-2017 פעלה תנועת הנוער העובד והלומד ביישוב בתוך המתנ"ס.

נכון לשנת תשע"ח, רב המושבה הוא הרב יעקב רייצס, המשמש גם כשליח חב"ד במקום.

בשנת 2018 החל לפעול ביישוב סניף תנועת הנוער של האיחוד החקלאי.

אחוזת דוברובין

בשנת 1909 התיישב במושבה יואב דוברובין ומשפחתו. בעזרת הידע הרב בחקלאות הקימה המשפחה חצר אחוזה גדולה ובה משק משגשג. לאחר שנים של מקרי מוות רבים במשפחה מן המלריה שעלתה מן הביצות הסמוכות לאחוזה עקרו בני המשפחה שנותרו לראש פינה ובאחוזה נשאר רק יצחק, הבן הבכור. בשנות ה-80 הפך המקום למוזיאון המתאר את סיפורם של החלוצים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל אתרי מורשת בישראל

לקריאה נוספת

  • דוד שוב, ראשיתה של יסוד המעלה (בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א', פרק מ"ז)
  • א.מ. חריזמן ויהודה גרינקר, נחשוני החולה - הופק ליובל 75 (1883-1958); פרק 6 - "בתי אב"
  • ד"ר צבי אילן, מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה, במערכה, גיליון 278, ירושלים, 1984, עמ' 6–11
  • יסוד המעלה, בתוך: רן אהרנסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים 2004, עמ' 363–371
  • פרופ' צפורה שחורי-רובין, בריאות ונופש בצפת: מעון-הבראה להצלת תלמידי יסוד המעלה ומשמר הירדן מאימי הקדחת, דור לדור ל"ד (תשס"ט)
  • יצחק זיו-אב, אומרים ישנה ארץ, 1980
  • אהרון אבן חן, "גן הבושם של אלחדף", בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972
  • אהרון אבן חן, "סבא מעמק החולה", בתוך: חתונה בצידון, הוצאת מסדה, 1972

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ אריאל: כתב עת לידיעת ארץ-ישראל - בתי כנסת בגליל ובגולן, גיליון 52, מאי 1987, 122-121.
  4. ^ פרופיל יסוד המעלה באתר הלמ"ס
  5. ^ מכתב מחיפה, הג'ואיש כרוניקל, 1.6.1883
  6. ^ יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו גיליון 108, יולי 2003, עמ' 96]
  7. ^ http://abbo.org/?page_id=998
  8. ^ ע"ד יישוב ארץ ישראל, הצפירה, 27 בינואר 1885
  9. ^ הצופה בגליל העליון, שימת אבן הראשה ליסוד בנין בתי המושבה יסוד המעלה, הצפירה, 5 ביוני 1890
  10. ^ זאב וילנאי,"אריאל -אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל" (תוספות),עם עובד תרבות וחינוך,1982, עמוד 335
  11. ^ אחיאסף א' לשנת תרנ"ד, עמ' 151
  12. ^ הצופה בארץ הגליל, ישוב אה"ק, הצפירה, 15 במאי 1896
  13. ^ בדבר שומרי שמיטה, חבצלת, 12 בנובמבר 1909
    בדבר שומרי שביעית, חבצלת, 17 בנובמבר 1909
  14. ^ http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MZP%2F1910%2F01%2F21&id=Ar00402&sk=38DA66CF
  15. ^ יסוד המעלה, הצפירה, 14 במאי 1920
  16. ^ יסוד המעלה בסכנה, הצפירה, 21 ביולי 1920
  17. ^ זאב וילנאי, ‏מדריך ארץ ישראל, סטימצקי תרצ"ה, עמוד 239, באתר HebrewBooks
  18. ^ ג. שרוני, מכרות הזהב פורחים ביסוד המעלה, מעריב, 21 במרץ 1958
31 ביולי

31 ביולי הוא היום ה-212 בשנה (213 בשנה מעוברת), בשבוע ה-32 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 153 ימים.

אגם החולה

אגם החולה (נודע גם בשם ים סומכי, ים סובכי או מי מרום) (בערבית: بحيرة الحولة) היה אגם מים מתוקים בדרום עמק החולה, שהיווה חלק ממערכת נהר הירדן ויובש בשנות ה-50 של המאה ה-20. האגם השתרע על שטח של כ-14 קמ"ר, ומצפון לו השתרעו ביצות בשטח של כ-30 קמ"ר, ושטחים נוספים שהוצפו בעונת החורף והרחיבו את שטחי הביצות.

דוד שוב

משה דוד שו"ב (משה דוד ינקוביץ שו"ב) (כ"ב בתמוז תרי"ד – כ' באדר ב' תרצ"ח; 18 ביולי 1854 – 23 במרץ 1938) היה שליחה של חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט, רכש אדמות ראש פינה בשם האגודה, והיה מראשי מייסדי המושבות ראש פינה יסוד המעלה ומשמר הירדן.

העלייה הראשונה

העלייה הראשונה היא גל העלייה משנת תרמ"ב (1881), עד שנת תרס"ד (1904). בראשית התקופה מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל כ-26,000 נפש. במשך התקופה באו אליה עולים רבים ממגוון מדינות ביבשות אירופה, אפריקה ואסיה. בסיומה, נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ כ-55,000 נפש.

תקופת העלייה הראשונה נקראה כך בשל ממדיה הגדולים, ובזכות הצלחתם של העולים לממש לראשונה התיישבות עצמאית עירונית וחקלאית נרחבת בארץ ישראל.

לאחר הצהרת בלפור בשלהי מלחמת העולם הראשונה החלו פובליציסטים בארץ ישראל לכנות את העליה הגדולה שצפו שעומדת להגיע בשם העלייה השלישית. בכך הם כיוונו לעליית ששבצר ו-או זרובבל בתור העלייה הראשונה הגדולה, ועליית עזרא כמה עשרות שנים אחר כך בתור העלייה השניה. לימים, משלא הגיעה העלייה הגדולה המתוכננת, נשתרש השם העלייה השלישית עבור העלייה שאחר המלחמה ואילו לשני הגלים הגדולים שקדמו לה ניתן השם עלייה ראשונה ושניה.

ועד חלוצי יסוד המעלה

ועד חלוצי יסוד המעלה הוקם ביפו בכ"ח באדר תרמ"ב - 9 במרץ 1882, על ידי

זלמן דוד ליבונטין, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל, לקיים התיישבות חקלאית של יהודים ולייסד מושבה ליוצאי רוסיה.

כ"ב בתמוז

כ"ב בתמוז הוא היום העשרים ושניים בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושניים בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. כ"ב בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

כ' באדר

כ' באדר הוא היום העשרים בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

מועצה אזורית הגליל העליון

מועצה אזורית הגליל העליון היא מועצה אזורית במחוז הצפון, הממוקמת בגליל העליון ובעמק החולה, בקצה הצפון מזרחי של מדינת ישראל. בתחומי המועצה 29 קיבוצים. בשטח השיפוט של המועצה ממוקמים בית ספר שדה חרמון וחוות ורד הגליל. 22 מהקיבוצים הם יישובי קו עימות מתוכם 7 יישובי גדר. ממוצע המרחקים בין כל יישובי המועצה הוא 20 ק"מ. במועצה 30 חברי מליאה ובראשם עומד גיורא זלץ, אשר מכהן בתפקיד זה משנת 2012. מועצה אזורית הגליל העליון משתרעת על שטח של כ־300,000 דונם ובגבול שיפוטה מצויות או גובלות 13 רשויות מקומיות.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

מיכה טמיר

מיכה טמיר (טנדליך) היה תת-אלוף בצה"ל, שימש כמפקד סיירת צנחנים וכמפקד יחידת הקישור ללבנון ועוצבת עמוד האש.

משפחת דוברובין

משפחת דוּבְּרוֹבִין (ברוסית: Дубровин) הייתה משפחה סובוטניקית נוצרית שהתגיירה, מהעיר סרטוב שברוסיה. המשפחה עלתה לארץ ישראל בשנת 1903, ובשנת 1909 קנה יואב דוברבין חלקה של 650 דונם במושבה יסוד המעלה, שם הקים משק משגשג וחצר אחוזה גדולה. היום נקרא המקום "אחוזת דוברובין".

משפחת עבו

משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת - משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

השם עבו - מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".

נהלל

נַהֲלָל הוא מושב עובדים בצפון עמק יזרעאל, והוא מושב העובדים הראשון בארץ. משתייך לתנועת המושבים, ונמצא בתחומי המועצה האזורית עמק יזרעאל. שטחו כ-8,700 דונם. במושב 77 משקים חקלאיים.

נחשוני החולה

נחשוני החולה – 'תולדות יסוד-המעלה ומיסדיה' תרמ"ג-תשי"ח 1883–1958 הוא ספר מאת א.מ. חריזמן שכונס על ידי יהודה גרינקר, בהוצאת "המועצה המקומית יסוד המעלה" ו"אגודת מי מרום" לכבוד יובל 75 למושבה. הוצא לאור בשנת 1958. הספר מתאר את תולדות המושבה יסוד המעלה ומייסדיה בין השנים תרמ"ג-תשי"ח (1883–1958). החומר נאסף וכונס על ידי יהודה גרינקר יליד המושבה, שהזמין את הסופר א.מ חריזמן לערכו כספר. בספר מקבץ סיפורי ראשונים בשפתם, מלווה בצילומי המקום ואנשיו, ומסמכים מראשית היישוב, בימיה הראשונים של המושבה הנקראת בפי אנשיה 'יסוד'.

ראשוניה התיישבו בשנת 1883 בעמק החולה לשפת האגם הידוע אז בשמו הערבי "ים סומכי" ("ים סיבכי", עם השנים שובש ל"ים סובכי"). לאמונתם, התיישבו החלוצים "לשפת מי מרום" המיקראית. למרות אמונת הראשונים, על פי גיאוגראפים, "מי מרום" אינה במקום הזה (ראה הבהרה בערך "יסוד המעלה"). הבהרת הנושא חשובה לעצם הבנת עוצמת ההתיישבות העברית דווקא במקומה, מהיותה "התיישבות אמונית", שחשיבות התפיסה "כאן מי מרום!" היוותה מקור כוח להשרדות בתחום "ביצת החולה", למרות תנאים קשים ביותר לחיים, שלוו במות רבים מהקדחת וסיבוכיה. 22 בתי אב היו ראשונים במייסדים, מהם 21 משפחות מתיישבים במקום. בתי האב ערוכים לפי תאריכי התיישבותם.

נפת צפת

נפת צפת היא נפה במחוז הצפון במדינת ישראל השכונת בצפון מזרח הגליל ועמק החולה. הנפה קרויה על שם צפת שהיא העיר הגדולה בנפה. עמק החולה יושב על ידי יהודים כבר בתקופת היישוב היהודי בארץ ישראל.

שטח הנפה הוא 670 קמ"ר.

הנפה מחולקת לשלושה אזורים טבעיים: עמק החולה 211, גליל עליון מזרחי 212 ואזור חצור 213.

עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל

ראשית הציונות הביאה לסדרה של גלי עלייה שקדמו להכרזה על הקמת מדינת ישראל והובילו אליה.

עמק החולה

עמק החולה הוא עמק מישורי בצפון ארץ ישראל, התופס את מרבית שטחה של "אצבע הגליל". העמק הוא חלקו הצפוני של בקע הירדן, שהוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. מצפון לו עמק עיון ובקעת הלבנון, ומדרום לו בקעת כנרות.

העמק שופע מים ובעבר היה בדרומו אגם החולה ובמישור שמצפון לו ביצות. האגם והביצות יובשו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, ובשטח המיובש השתמשו לחקלאות. מאז שנות ה-90 הוחל בהצפה מחדש של חלק מהשטח המיובש, לאחר שהסתבר שהייבוש גרם לנזקים סביבתיים.

בעמק החולה עיר אחת – קריית שמונה, מושבה אחת – יסוד המעלה (שהיא מועצה מקומית), ועשרים קיבוצים ומושבים, המחולקים לשתי מועצות אזוריות על פי צורת ההתיישבות: הקיבוצים שייכים למועצה האזורית הגליל העליון, והמושבים למועצה האזורית מבואות החרמון.

צבי ליבונטין

צבי ליבונטין (תקצ"ב, 1832 – י' בטבת תרנ"ח, 1897) היה מאנשי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון.

תנועת הנוער של האיחוד החקלאי

תנועת הנוער האיחוד החקלאי היא תנועת נוער בלתי מפלגתית, שהוקמה כתנועת בת של התנועה המיישבת האיחוד החקלאי.

התנועה, אשר הוקמה בשנת 1978, זכתה להכרה רשמית ממשרד החינוך בשנת 1987. התנועה פועלת במרחב הכפרי - בכפרים, מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים לכל אורך ישראל, מיישובי כיכר סדום בדרום ועד ליישוב יסוד המעלה שבצפון. פעילות התנועה ברובה נערכת ברמה הארצית. החינוך בתנועת הנוער נשען על ערכים מתווי-דרך של הגשמה, פיתוח כישורי חיים, חיזוק חיי הקהילה, מעורבות חברתית, הכרת הארץ וציונות.

לאום ודת[2]
יהודים: 97.8%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.2%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.2%
גילאי 5 - 9 8.1%
גילאי 10 - 14 9.5%
גילאי 15 - 19 8.7%
גילאי 20 - 29 11.8%
גילאי 30 - 44 17.9%
גילאי 45 - 59 18.7%
גילאי 60 - 64 4.9%
גילאי 65 ומעלה 12.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
תלמידים 142
 –  יסודי 142
 –  על-יסודי 0
מספר כיתות 6
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הצפון
נפות נפת רמת הגולןנפת צפתנפת עכונפת כנרתנפת יזרעאל
מפת מחוז הצפון
ערים בית שאןטבריהטמרהיקנעם עיליתכרמיאלמגדל העמקמעלות-תרשיחאנהריהנוף הגלילנצרתסח'ניןעכועפולהצפתקריית שמונהשפרעם
מועצות מקומיות אבו סנאןאכסאלאעבליןבועיינה-נוג'ידאתבוקעאתאביר אל-מכסורבית ג'ןבסמת טבעוןבענהג'דיידה-מכרג'וליסג'ש (גוש חלב)דבורייהדיר חנאדיר אל-אסדזרזירחורפישחצור הגליליתטובא-זנגרייהטורעאןיאנוח-ג'תיבנאל • יסוד המעלה • יפיעירכאכאבולכאוכב אבו אל-היג'אכסרא-סמיעכעביה-טבאש-חג'אג'רהכפר ורדיםכפר יאסיףכפר כמאכפר כנאכפר מנדאכפר תבורמג'ד אל-כרוםמג'דל שמסמגדלמגדל תפןמזרעהמטולהמסעדהמע'ארמעיליאמשהדנחףסאג'ורע'ג'רעיילבוןעילוטעין מאהלעין קנייאעראבהפסוטהפקיעיןקצריןראמהראש פינהריינהרמת ישישבלי - אום אל-גנםשלומישעב
מועצות אזוריות אל-בטוףבוסתאן אל מרג'גולןהגלבועהגליל העליוןהגליל התחתוןמבואות החרמוןמגידומטה אשרמעלה יוסףמרום הגלילמשגבעמק הירדןעמק המעיינותעמק יזרעאל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.