ימות המשיח

ביהדות, ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד (מזרע דוד המלך), אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא מלך המשיח, על שם המנהג למשוח בשמן (המשחה) מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת, בניין בית המקדש (תוס' שבת סג ע"א) ועוד; לעיתים משייכים לתקופות אלה את השם העולם הבא, ולעיתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

הימים שלפני ימות המשיח נקראים חבלי משיח (או "עקבתא דמשיחא" - עקבי משיח) ומתוארים בדרך כלל כימי פורענות וצרות קשות. בהגות הציונית-דתית התפתח גם המושג אתחלתא דגאולה במשמעות שראשית צמיחת הגאולה לקראת בואו של המשיח, תהיה לא בדרך של הופעה פתאומית וניסית ובהתערבות אלוהית ישירה, אלא כצמיחה הדרגתית של הגאולה שנעשית בדרך הטבע ובמפעלי אנוש, שעליה חלקו הציבור החרדי במשמעותו בעיקר[1].

סברות בדבר אורך תקופת ימות המשיח מופיעות במסכת סנהדרין, דף צ"ט א.

הגדרה באנציקלופדיה התלמודית

באנציקלופדיה תלמודית[2] ימות המשיח מוגדרים באופן הבא:

א. מהותם וזמנם. בשם ימות המשיח, נקרא בכל מקום זמן הגאולה העתידה - על ידי הגואל [טור תקעט] שנקרא בשם "משיח"[3] או "מלך המשיח"[4], או "משיח בן דוד"[5], או "בן דוד" סתם[6] - שבו תכלה הגלות ויתבטל השעבוד מישראל[7], ותחזור מלכות בית דוד ליושנה[8], וייבנה בית המקדש[9]. בהלכה הוזכרו ימות המשיח לעניין מצוות ודינים שאינם נוהגים אלא בזמן שבית המקדש קיים, או בזמן שכל יושבי ארץ ישראל עליה, ובטלו בזמן הגלות, שיחזרו לנהוג, ויש שישתנו דיניהם, מלימודים מיוחדים. ויש שהוזכרו ימות המשיח עם תחיית המתים, שכן פירשו את הכתוב: "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים"[10], שהוא כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא משיח בן דוד[11]. וכן יש שהוזכרו ימות המשיח בשם "עולם הבא"[12], או שהוזכרו בניגוד לעולם הזה[13], או בניגוד לעולם הבא[14]. וכן "לעתיד לבוא", יש שנאמר על ימות המשיח[15], ויש שנאמר על זמן שלאחר ימות המשיח, שכן דרשו: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי"[16] - לימות המשיח; "אלי אתה ואודך"[17] - לעתיד לבוא[18].

מקור האמונה בביאת המשיח

כבר בתורה, בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר גלות:

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

בפסקה מהמקרא לא מוזכר משיח פרסונלי, אלא הבטחה על שיבה לארץ הטובה והתברכות בה. הבחירה בדוד ובזרעו, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, לאחר מכן בעוד מקומות כגון בתהילים, דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד. לאורך השנים הלכה והשתרשה האמונה כי הברית של אלוהים עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. היסטורית, מעולם לא ישב מלך שלא ממשפחת דוד על כיסא ממלכת יהודה; גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו שליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל הייתה כי ראש הגלות הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיאי הסנהדרין בארץ ישראל מיוחסת אחריו מצד האמהות. גם ישו יוחס בדרך כלשהי לדוד המלך, כדי להעניק לו את הלגיטימציה להיותו המלך המשיח.

ימי דוד ושלמה מצטיירים בספר מלכים כתקופת זוהר, מעין גן עדן לאומי, ואך טבעי הוא כי השאיפה הלאומית לגאולה תראה תקופה זו כמודל. ספרות הנביאים מלאה בהתייחסויות למלך הגואל והמושיע, ובמקרים לא מעטים הוא מיוחס במפורש אל המלך דוד. כך בספרים מוקדמים כמו ישעיהו, וכך גם בנבואות מאוחרות יותר, כדוגמת זכריה.

באופן סכמטי ניתן לראות אצל הנביאים ואצל חז"ל את האמונה בעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם הזה. בהתאם לשאלה האם ימות המשיח הן אירוע טבעי או על-טבעי, גם דמותו של המשיח ושל המאורעות הסובבים את ביאתו נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך הטבע או בדרך נסית.

לפני ביאת המשיח

ישנם כמה תיאורים שבהם חז"ל תיארו מה יהיה לפני ימות המשיח, תקופה זו מתוארת בדרך כלל כעקבתא דמשיחא, וכך מתואר במדרש רבה שיר השירים פרשה ב' פסקה ל"ג:

אלא כההיא דאמר ריש לקיש דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יישום ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ואנשי חסד נאספים והאמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב ומנין שאמת נעדרת שנא' (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל להיכן הולכת דבי ר' ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר ורבנן אמרי דור שבן דוד בא חכמי הדור מתים והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה.

אמר ר' נהוראי דור שבן דוד בא הנערים ילבינו לזקנים ויעמדו הזקנים בפני הנערים (מיכה ז') בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ובן אינו מתבייש מאביו ר' נחמיה אומר קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה והגפן תתן פריה והיין יסריח והמלכות כלה תהפך למינות ואין תוכחות אמר ר' אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כליה אמר ר' ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלי מלך המשיח הה"ד (תהלים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך מה כתיב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן

תיאור התקופה

הרמב"ם מתאר את התקופה של ימות המשיח כתקופה טובה מאוד ונעימה לרובו של העולם, ובפרט לעם ישראל. תקופה שבה תתחדש המלכות בישראל, ויחזרו עם ישראל לארץ ישראל, ויקום מלך על ישראל, שיצא לו שם בעמים יותר משלמה המלך. וכל האומות יכרתו איתו ברית שלום, ואף יסורו למשמעתו, וכל מי שיתנגד לו - יכשל בפניו. ואף שבמציאות לא ישתנה דבר ולא יתרחשו ניסים, ועולם כמנהגו נוהג, למעט חזרת המלכות לישראל, ויהיו באותה תקופה עשירים ועניים, גיבורים וחלשים, עם זאת הרמב"ם מציין כמה שינויים שיתרחשו בימות המשיח:

  • לפני כן יבוא אליהו הנביא לישר לבם של ישראל לאביהם שבשמיים
  • בני אדם יתפרנסו באופן יותר קל - "אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול"
  • "וכן שיפוצו מעיינות החכמה בעולם, "ותרבה החכמה כמו שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה'"
  • "שישבתו המלחמות כמו שנאמר 'ולא ישא גוי אל גוי חרב', ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב..."
  • תארך תוחלת החיים של בני האדם. "ויארכו חיי בני האדם גם כן, לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם", ביחד עם המלך המשיח, שמלכותו תשתרע על פני תקופה ארוכה. (רמב"ם, פירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י' משנה א')

הלכה בימות המשיח

דבר נוסף בו תיארו חז"ל בגמרא שבתקופה זו תאסר קבלת גרים לאומה הישראלית: "אין מקבלים גרים לימות המשיח"[19].

וכן הרמב"ם פסק ע"פ הגמרא: "לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה--בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו: שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם"[20].

הסבר נוסף פנימי יותר לאי קבלתם, היא מכיוון שכאשר משה רבנו קיבל את הערב רב, הם גרמו להפלת משה רבנו ממדרגתו, ולא יכול היה להיות המשיח, לכן על מנת שלא לחזור למצב בו יתווספו גרים בימות המשיח, על מנת שלא תהיה נפילה למשיח בן דוד, כפי שהיה למשה רבנו, נמנעים מלקבלם[21].

בתלמוד נחלקו חכמים האם "מצוות בטלות לעתיד לבא" (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא:), הרמב"ם קובע (הלכות מלכים) כי ההלכה תמשיך להיות בתוקף, כמו שאר סדרי העולם. בברית החדשה מסופר כי ישו הנוצרי קבע: "אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל" (הבשורה על פי מתי, פרק ה) .

ביאת המשיח כ"עיקר אמונה"

הרמב"ם מנה את האמונה בביאת המשיח כאחד בי"ג עיקרים, שמי שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל ואין לו חלק בעולם הבא. אמנם, היו (כדוגמת ר' יוסף אלבו בעל ספר העיקרים) שעירערו על כך, שהרי בתלמוד מובאת דעתו של רבי הילל, אשר אמר ש"אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (היינו שהנבואות על המשיח היו רלוונטיות לימי חזקיהו בלבד, אשר היה יכול להיות משיח, וע"פ רש"י שם, הכוונה היא לכך שה' יגאל אותנו בעצמו ללא שליחים). ולא היה מי שאמר שרבי הילל הוא כופר, אלא רק אמרו שטועה הוא. דחיות שונות נאמרו לגבי ראיה זו, וגישתו של הרמב"ם היא זו שהתקבלה באופן כללי.

מנגד, כך כתב הרמב"ם על ההתעסקות בזמן בואו של המשיח ובחישוב הקץ:

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו...

ביאת המשיח כמטרת בריאת העולם

בספרות היהודית מוגדרים ימות המשיח כמטרת בריאת העולם. בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", שבעולם הזה ידור, כביכול, האלוקים[22]. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה', וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם[23], כך שלמעשה, מהווים ימות המשיח את מטרת הבריאה.

נס או טבע?

בנביאים מתוארים ימות המשיח לעיתים כימים שבהם ישתנה במידה ידועה טבעו של העולם. דוגמה מפורסמת היא נבואת ישעיהו:

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.

עם זאת, בתלמוד (ברכות לד, ב) מובאת מחלוקת בין האמוראים רבי יוחנן ושמואל בשאלה האם בימות המשיח ישתנו חוקי הטבע, או, כדברי שמואל, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד".

מחלוקת דומה מובאת כבר בין התנאים, באשר לפסוק "והִשְבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", האם משמעותו הוא שינוי טבען של החיות, או שפשוט לא יעברו בארץ. הפירוש האחרון הוא אמנם פשטו של הפסוק לפי ההקשר, ועל כן המצדד בפירוש הנסי יותר מזדקק לפסוקים מישעיהו ולטיעונים שבהיגיון:

והשבתי חיה רעה מן הארץ - רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו. אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין [=ואינם] מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר: 'מזמור שיר ליום השבת' - למשבית מזיקים מן העולם; משביתן שלא יזיקו. וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' - מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו.

דרך הטבע

הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יב) נקט כשיטתו של שמואל ושל רבי יהודה, באורח אופייני לקו הרציונליסטי שלו. הרמב"ם הסביר שהפסוקים העוסקים בשינוי חוקי הטבע אינם אלא משל ויש לפרשם באורח אליגורי; וייתכן שאכן זו הייתה שיטת שמואל בנידון. אם כי מובאת ברמב"ם גם שיטת רבי יוחנן בהלכות תשובה פ"ח ה"ז ונושאי כליו של הרמב"ם הכסף משנה והלחם משנה משאירים בצריך עיון, ואילו הגר"א בהל' מלכים נותן תירוץ.

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר "זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם". ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר "ואריה כבקר יאכל תבן". וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל, לאי זה דבר היה משל ומה עניין רמזו בהן.

משנה תורה הלכות מלכים פרק יב הלכה א'

במקורות רבים מציין הרמב"ם שעיקרם של ימות המשיח היא תקומה מדינית של עם ישראל:

"אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות (בית דוד) תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד"

משנה תורה הלכות תשובה פרק ט' הלכה ב'

דרך הנס

הוגי דעות אחרים, אשר נטו יותר לפשוטם של דברי הנביאים, חלקו עליו; כך לדוגמה הראב"ד בהשגותיו מצביע על הפסוק "והִשְׁבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", כמוכיח שאכן ישתנה טבע העולם - אף על פי שכאמור הדבר נתון כבר במחלוקת התנאים. בדומה לכך גם הרמב"ן מצדד בפירוש הנסי יותר, ומסביר בהרחבה את עמדתו:

והשבתי חיה רעה מן הארץ - על דעת ר' יהודה שאמר 'מעבירן מן העולם' (תו"כ פרק ב א), הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם, כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות ביישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר 'משביתן שלא יזיקו' (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ.
והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית; וזה שאמר הכתוב (ישעיה, י"א, ח') 'ושעשע יונק על חור פתן', וכן 'ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן' (שם פסוק ז'), כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, וכן אמר הכתוב (יחזקאל, י"ט, ג') 'וילמד לטרוף טרף אדם אכל'.
והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית, א', ל') 'ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה', ואמר הכתוב 'ויהי כן', כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (בראשית, ט', ה') 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם', ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף; ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית, ט', ו').
ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי, שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה, והכוונה הייתה בו על חזקיהו, שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד), ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא.

רמב"ן על ויקרא, כ"ו, ו'

כי מזמן הבריאה הייתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע... אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם - טבע, לא יתאווה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא ה'מלה' הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות...

רמב"ן על דברים, ל', ו'

וניתן לעיין עוד בדברי בעל הטורים על הפסוק[דרושה הבהרה].

בנוסף האדמו"ר יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט, משיג על דברי הרמב"ן בנוגע לדבריו על הרמב"ם, וגם הוא מביא טענה שלא יהיה אפשרי כיבוש הארץ שלא על ידי עזר אלקי ונביא:

ומצוה כזאת (ר"ל מצות כיבוש הארץ שכתב הרמב"ן שהיה לו להרמב"ם למנותו) לא יבוא למניין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למניין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות[24]

נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט

אירועים סביב ימות המשיח

בנבואות השונות ישנם כמה תיאורים על "יום הדין" או "יום ה'" שלעיתים נקשר לביאת המשיח. לפי נבואת זכריה תהיה באותו זמן מלחמה עקובה מדם בין הגויים לישראל; יש המזהים זאת עם מלחמת גוג ומגוג המופיעה בספר יחזקאל.

תיאורים קשים כאלה נמצאים גם בנבואות אחרות, ועל פיהן דיברו חז"ל על חבלי משיח ועקבתא דמשיחא (="עקבות משיח"), עד כדי כך שהיו מהם שהתפללו שלא יזכו לראות בביאת המשיח.

לפי האמור בנבואת מלאכי לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא" יתגלה אליהו הנביא ו"ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

בזוהר, מובא הסדר שמלחמת גוג ומגוג נערכת בין הקיבוץ גלויות (שנעשה על ידי המשיח) לבין תחיית המתים היא תקופה של ארבעים שנה:

ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין העולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר, ואריכות ימים, אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות[25], קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן דכתיב (תהלים קמז ב) בונה ירושלם[26] ה', נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל. תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא, מקיבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם"

מדרש הנעלם, ספר הזוהר ח"א, דף קלט ע"א

בתלמוד הירושלמי מובא שביאת המשיח קודמת למלחמת גוג ומגוג:

א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר (ההלל) (תהילים קיד) בצאת ישראל ממצרים לשעבר. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. (תהילים קטו) לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו. (תהילים קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי לימות המשיח (תהילים קיח) אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח) אלי אתה ואודך לעתיד לבוא.

מסכת ברכות פרק ב, דף יז ע"א, פרק ב הלכה ד

הרמב"ם הבין את מלחמת גוג ומגוג כמתקיימת לאחר בוא המשיח, מתוקף תפקידו כמלך, ש"נלחם מלחמות ה'". כן הוא מסתפק באיזה שלב של ימות המשיח יתגלה אליהו. ובכל מקרה, לדעת הרמב"ם אין לחכמים בדבר מסורת, אלא לימודם הוא מהכרע הפסוקים בלבד, והוא מפציר בקוראי ספרו שלא יתעסקו בדברי הגדות אלו, "שאינם מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה".

חישוב הקץ

מטבעם של דברים, מרגע שנודע שישנו קץ שבו תגיע הגאולה, נכספו בני האדם לדעת מתי הוא אותו הקץ. שורשם של הדברים נמצא בספר דניאל, שבו מבקש דניאל לדעת מתי יהיה "קץ הפלאות" של גאולת ישראל. דניאל נענה בכמה משפטים סתומים, אשר הוא עצמו לא הבין, כמו שנאמר לו: "לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

ואף על פי כן, לא נלאו אנשים לנסות לחשב מתי יבוא הקץ. לרוב על פי אותם חשבונות עמומים שבספר דניאל, ולעיתים על סמך חישובים ומסורות אחרים. חישובים כאלה גרמו לעיתים רבות למפח נפש רבתי, כאשר הגיע אותו הקץ המיוחל ולא קרה דבר. חכמים הסבירו זאת לעיתים בכך שישנם "כמה קצים", והדברים תלויים בבחירתם של ישראל בכך שעושים תשובה ומעשים טובים. עמדה קיצונית יותר השמיע רבי אליעזר שאמר ש"כלו כל הקצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". וכן הובאה שיטתו בזוהר חדש, בסוף פרשת נח, במאמר צא מן התיבה, ועל פיה נראה שרבי עקיבא תלמידו סבר כך, מכיוון ששניהם מופיעים בסוגיה הנ"ל, ורבי עקיבא לא חולק עליו.

בעקבות אותם מפחי נפש קבעו חז"ל עמדה ברורה ביחס לאותם חישובי קץ, ואמרו: "תפוח עצמן של מחשבי קצים" (בנוסח אחר: תיפח רוחם של מחשבי קצים). ועדיין, לא נמנעו חכמי ישראל לאורך הדורות לנסות ולנבא מתי יבוא הקץ המיוחל. ניתן לזהות תבנית חוזרת של חישוב הקץ, כאשר הוא בדרך כלל מנובא לדור-דוריים שלאחר זמן החישוב; לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע"פ רש"י, מגילה יז ע"ב, ד"ה אתחלתא דגאולה היא
  2. ^ כרך כד, ימות המשיח [טור תקעח] בפרק א (מהותם וזמנם)
  3. ^ עיין מסכת פסחים דף ה עמוד א'; מגילה דף יב עמוד א; סנהדרין דף צח עמוד ב ועוד בכמ"ק.
  4. ^ עי' ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ד; שהש"ר פ"ב ז; רמב"ם מלכים פי"א ה"א ועוד.
  5. ^ עי' סוכה נב ב ועוד, ועי"ש שהוזכר גם משיח בן יוסף שיבא לפני משיח בן דוד, וכן הוא בכמה מדרשים. ועיין ליקוט כל מאמרי חז"ל ודברי הראשונים והאחרונים, על מציאותו ופעולותיו של משיח בן יוסף, בהקדמה לספר קול התור, בהתקופה הגדולה להרמ"מ כשר, עמ' תכא - תלא.
  6. ^ עיין ערובין דף מג עמוד א; יבמות דף סב עמוד א; סנהדרין דף צח עמוד א; נדה דף יג עמוד ב; רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עיין שם בגמרא על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'
  7. ^ רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמ' על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'.
  8. ^ עי' רמב"ם שם, והוסיף: לממשלה הראשונה (ע"פ מיכה ד ח).
  9. ^ עי' להלן: בבנין המקדש ועבודתו
  10. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק ס"ג.
  11. ^ סוטה מח ב. ועי' תנחומא ויחי ג, על א"י שמתיה חיים תחלה לימות המשיח, וכעי"ז פסיקתא רבתי פ"א וירושלמי כלאיים פ"ט ה"ג. ועי' יד רמ"ה סנהדרין צ א על תחיית המתים שבימות המשיח, ובאגרתו לחכמי לוניל, נדפס בסנהדרי גדולה הוצ' מכון הרי פישל, ח"א סי' קסו.
  12. ^ עיין פסחים דף נ עמוד א: אבל לעוה"ב כו'; כתובות קיא ב: לא כעוה"ז עוה"ב כו' וב"ב קכב א: חלוקה של עוה"ב. ועי' רש"י סנהדרין קי ב ד"ה תנו רבנן לעוה"ב היינו ימות המשיח.
  13. ^ עיין ברכות דף יב עמוד ב: ימי חייך העוה"ז כו', ושבת סג א וש"נ: אין בין עוה"ז לימות המשיח כו'.
  14. ^ עיין ברכות דף לד עמוד ב ושבת דף סג עמוד א: אבל לעוה"ב כו'. ועיין פסחים דף סח עמוד א וסנהדרין דף צא עמוד ב: כאן לימות המשיח כאן לעולם הבא, וזבחים קיח ב: אלו ימות המשיח כו' זה העוה"ב, וערכין יג ב: כנור של ימות המשיח שמונה נימין כו' ושל עוה"ב עשר כו', ועוד.
  15. ^ עי' מכילתא בא פט"ז וירושלמי ברכות סופ"א שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא כו', והכוונה לימות המשיח.
  16. ^ ספר תהלים, פרק קט"ז, פסוק א'.
  17. ^ ספר תהלים, פרק קי"ח, פסוק כ"ח.
  18. ^ ירושלמי שם [דרושה הבהרה] פרק ב הלכה ד'. ועיין בשבת דף קיג עמוד ב: "ותשבע" - לימות המשיח; "ותותר" - לעתיד לבוא.
  19. ^ מסכת יבמות כ"ד ע"ב, מסכת עבודה זרה ג:, ירושלמי מגילה כ"ד ע"ב במס' מקומות בספר הזוהר
  20. ^ הלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה ט"ו
  21. ^ חסד לאברהם מעין ששי עין גנים, נהר ו - "לבאר סוד ערב רב וסוד שאין מקבלים גרים לימות המשיח וסוד שאור וחמץ"
  22. ^ "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  23. ^ ספר התניא פרק ל"ו
  24. ^ כוונת האדמו"ר מקאמרנא היא לגבי התוספות במס' כתובות קי: ד"ה הוא 'הוא אומר לעלות' וכו' - אינו נוהג בזמן הזה, דאיכא סכנת דרכים. והיה אומר רבנו חיים, דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם"
  25. ^ יש שפירשו קטע זה לכוונת הירושלמי בבניין בית המקדש קודם לביאת המשיח, (כגון הרב קוק באגרות הראי"ה אגרת תקנה), כפי שמופיע בתלמוד הירושלמי מס' מעשר שני פרק ה' הלכה ב'
  26. ^ ירושלים הכוונה לבניין בית המקדש, וע"ע פי' הרמב"ם למשניות, מסכת ראש השנה פ"ד מ"א
240

שנת 240 היא השנה ה-40 במאה ה-3. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 240 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אחרית הימים

אחרית הימים (נקרא גם קץ הימים או קץ הימין) הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות בדתות השונות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא את ההפך מאפוקליפסה בחזון הנביא ישעיהו, בפסוקי התנ"ך על מלחמת גוג ומגוג, בדברי חז"ל על ביאת המשיח ובתאולוגיה הנוצרית, וכן בדומה משתמע ראגנארוק בתרבות הנורדית.

אסכטולוגיה

אֶסְכָטוֹלוֹגְיָה (מיוונית: ἔσχατος - אסכטוס פירושו "אחרון") או בשמה "תורת אחרית הימים", היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם או באחרית ימיו של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול מושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או הנשמה.

גאולה

גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. במשמעות המקראית יש יחס קרבה בין הגואל למושא הגאולה.

גלות (יהדות)

הגלות ביהדות היא היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל, הנתפסת לפי היהדות למולדתו הנצחית. הגלות במקרא היא עונש החמור ביותר שניתן לעם ישראל בעקבות בגידה באלוהים, לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה לעלות לארץ ישראל נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי אנטישמיות שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה.

המילה גּוֹלָה מתייחסת למצב אובייקטיבי של חיי יהודים מחוץ לארץ ישראל, כאשר גָּלוּת מתייחסת למצב הסובייקטיבי של יהודים בגולה.

גן השכלים

גן השכלים או פרדס הדעות ("בּוּסְתַּאןַ אל עִקוּל" בשמו המקורי) הוא חיבורו העיקרי של ר' נתנאל בירב פיומי. החיבור עוסק במוסר ופילוסופיה ונכתב סביב שנת ד'תתק"ז (1147).

העולם הבא

ביהדות, העולם הבא הוא עולם הגמול, בו מתקיימים החיים לאחר המוות. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם בכלל ישנו, איננו שלם וגמור. הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עקרון הצדק האלוהי. הן מתוך ניסיוננו והן באופן מהותי, אין העולם הזה המקום הראוי לגמול השלם, הן לעניין השכר המגיע לצדיקים והן לעניין העונש המגיע לרשעים, על כן יש להניח שקיים עולם אחר, בו יבואו הכול על גמולם.

קיימות שתי גישות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי חז"ל:

גמול העולם הבא הוא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא הרמב"ם.

גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא הרס"ג.רעיונות דומים לגרסה הראשונה קיימים בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן נצרות, פלטוניזם, והינדואיזם, וממלאים בהן פונקציה דומה. הגרסה השנייה מופיעה בכל הדתות האברהמיות ואצל הזורואסטרים.

חורבן העולם באלף השביעי

על פי היהדות, חורבן העולם עתיד להיות בתחילת האלף השביעי, באחרית הימים לאחר ביאת המשיח וימות המשיח. לדברי רב קטינא המובאים בגמרא במסכת סנהדרין במשמעותם הפשוטה, העולם עתיד להתקיים ששת אלפים שנה מבריאת העולם, ולאחר מכן, מתחילת האלף השביעי של הלוח העברי יהיה חרב למשך אלף שנים.

מאחר שישנן שלוש שיטות למניין השנים מבריאת העולם בלוח העברי, השנה האחרונה של האלף השישי תסתיים בחודש ספטמבר בשנת: 2240, 2241, או 2242 בלוח הגריגוריאני.

יחסי בחריין–ישראל

בחריין ומדינת ישראל אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים, אולם מתקיימים מגעים לא רשמיים בין המדינות.

יעקב ישראל לוגאסי

הרב יעקב ישראל לוגאסי הוא דרשן, מרצה ב"ערכים" וב"הידברות", סופר ובעל תוכניות רדיו.

באתר קול הלשון, מוצעים מאות משיעורי הרב להורדה, במגוון תחומים, כגון פרשת השבוע, מועדי השנה, מוסר, ימות המשיח, צניעות, אמונה וביטחון וענייני רוח נוספים.

יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ; ז' בחשוון תרמ"ו, 16 באוקטובר 1885, סלוצק – י"ז באדר ב' תשכ"ז, 29 במרץ 1967, תל אביב) היה סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי.

ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו מיידיש לעברית. יצירתו של ברקוביץ ברובה היא דו-לשונית; נכתבה בגרסה עברית ובגרסה יידית כאחד.

מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג היא מושג ביהדות המתאר מלחמה או סדרת מלחמות אשר צפויות להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך. במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה עקובה מדם ובסופה יכניע האל באותות ובמופתים את גוג וצבאו, וכך יידעו אומות כל העולם, ויכירו - במציאות האל. מקורות יהודיים חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני או אחרי בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו. על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות באמונה מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן, יביא שלמות בתורה ומצוות ושלום עולמי. בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

ספר המעלות לדרגות ימות המשיח

ספר המעלות לדרגות ימות המשיח (כתאב אלמראקי אלי רתב ימות משיח, בשמו המקורי) הוא ספר מחשבה יהודי-תימני, שלא נודע שם מחברו. הספר כתוב בשפה הערבית, וכולל ביטויים יהודיים-ערביים.

צוואות השבטים

ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.

הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.

בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.

קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד (4Q213-4Q214) במערה 4, וקטע קטן במערה 1. קטע בודד מצוואת נפתלי נמצא במערה 4 (4Q215).

צפעוניים

צפעוניים (שם מדעי: Atractaspididae) המכונים גם בשם הלא תקני שרפיים, היא משפחה של נחשים ארסיים, הכוללת כ-150 מינים שונים.

שיחת הגאולה

שיחת הגאולה הוא עלון שבועי בהוצאת "האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה" המזוהה עם הזרם המשיחיסטי בחב"ד. העלון יוצא לאור בכל שבוע, מאז ה'תשנ"ד. עורך העלון הרב זמרוני ציק עד פטירתו.

העלון שואף לחזק את האמונה שהרבי מלובביץ' לא נפטר ושהוא המשיח. לשמו של הרבי מוצמדים התארים "שליט"א" ו"מלך המשיח". בכותרת הגיליון מופיעה הסיסמה: "הגיליון השבועי של ימות המשיח".

שיחת השבוע

שיחת השבוע הוא עלון שבת בהוצאת צעירי אגודת חב"ד. עורך העלון הוא מנחם ברוד, דובר חב"ד בישראל. יוצא לאור בכל שבוע, מאז כסלו ה'תשמ"ז.

תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי הוא חיבור שבו מסוכמת הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5, בין אלו שהתגוררו בבבל ובין המתגוררים בארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות, בצורה של ביאור והרחבה לששת סדרי המשנה.

בנוסף לתוכן האמוראי, מצויים בתלמוד קטעי עריכה וקישור שנכתבו בתקופה מעט מאוחרת יותר בידי עורכים בבליים מדור הסבוראים, שחלק מדבריהם משוקעים בתלמוד עצמו. מלבד המשנה מביא התלמוד גם מובאות תנאיות אחרות, שלא נכנסו לסדרי המשנה, המכונות "ברייתות" - חיצוניות (חלקן מוזכרות גם במדרשי התנאים: מכילתא, ספרא וספרי, בתוספתא ובמקומות אחרים).

שפת התלמוד הבבלי היא שילוב של עברית משנאית (בציטוט המשנה וציטוט דברי אמוראים מוקדמים) וארמית בבלית (בטקסט הפרשני). התלמוד הבבלי הוא בעל היקף גדול, ובמהדורות השגרתיות – שבהן נדפס התלמוד כשאליו מסופחים אוסף של פרשנים ופוסקים שונים – הוא מודפס ב-20 כרכים. החל מהדפסת ש"ס ונציה בשנים 1520–1523, נקבעה "צורת הדף", שקבעה את עיצובם וחלוקתם של דפי התלמוד והמפרשים שלצדם. חלוקה זו נשמרה גם במהדורת וילנא, שהיא הבסיס למהדורות הנפוצות של התלמוד הבבלי עד לימינו. לפי חלוקה זו מצויים בתלמוד הבבלי 2,711 דפים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.