ים סוף

ים סוּף, המכונה גם הים האדוםערבית: أَلْبَحْر الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַּחְר אלְאַחְמַר), הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן.

ים סוף, הים האדום
Mer rouge1b
תמונת לוויין של ים סוף
מיקום בין חצי האי ערב ממזרח ואפריקה ממערב
סוג ים בין-יבשתי
ים של האוקיינוס ההודי ומחובר בבאב אל-מנדב
שטח 438,000 קמ"ר
אורך מרבי 2,250 קילומטר
רוחב מרבי 355 קילומטר
עומק ממוצע 490 מטרים
עומק מרבי 2,211 מטר
נפח 233,000 קילומטר מעוקב
מליחות 4.2%
ערים אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, ת'ול, מאסאווה, חקל, הורגדה דבא, ינבוע ואמלג'
קואורדינטות 22°00′00″N 38°00′00″E / 22.00000°N 38.00000°E
מפת הים האדום
Gulf of Eilat
חוף ים סוף, מפרץ אילת

פירוש השם

מקור השם העברי "ים סוף" בסיפור קריעת ים סוף המופיע בספר שמות ומציג את ים סוף המקראי שאותו חצו בני ישראל ביציאת מצרים. אף על פי כן, אין כיום מי שטוען כי הים האדום הוא הים המתואר בסיפור המקראי.

ברוב הלשונות, וגם בלשון העברית, הים מכונה "הים האדום", והוא אחד מארבעה ימים הנקראים על שם צבעים, מסיבות שונות, כשהאחרים הם הים השחור, הים הלבן, והים הצהוב. קיימות תאוריות שונות בנוגע למקורו של השם העתיק. הים נקרא לראשונה "אדום" בשמו ביוונית (Ερυθρά Θάλασσα). שם זה התגלגל גם ללטינית (Mare Rubrum) ולערבית (البحر الأحمر). תאוריה אחת היא שהשם ניתן לו על שם הבקטריות מסוג Trichodesmium erythraeum המוסיפות גוון אדמדם למימיו, או עקב אדמומיות המים הנובעת מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרח לו בירדן ובערב הסעודית. קיימת גם סברה שהשם נובע מכך שהצבע האדום מסמל את כיוון דרום, להבדיל מן הים השחור שמסמל את כיוון צפון, וכן קיימת אפשרות שמקור השם היווני הוא בתרגום שמם של הרי אדום. הראשון שהתייחס למקור שמו של הים האדום היה אגאתרכידס בחיבורו "אודות הים האריתראי". ספר זה, שנכתב בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, הוא גם אחד התיאורים המוקדמים של אזור זה.

ישנו הסבר עממי הגורס שהצלבנים שהפליגו בים למטרות מסחר כינו את הים בלטינית – "the reed sea" (ים הסוף באנגלית), בשל מסחר בסוף, בשל הסוף אשר גדל שם בעבר בכמות גדולה ליד מקורות מים או כתרגום ל"ים סוף" המקראי. במהלך השנים התגלגל השם וקיבל את שמו "the red sea", (אדום באנגלית) מה שהפך לשמו "הים האדום". ככל הנראה מדובר באטימולוגיה עממית בלבד, שכן שם זה היה בשימוש כבר בעת העתיקה עוד לפני התפתחות השפה האנגלית.

הסברים אחרים קושרים את השם להרי אדום הסמוכים, או לצבע האדמומי שאפיין אותו לעיתים בגלל האצות שבו.

גאוגרפיה וגאולוגיה

ים סוף מחובר בקצהו הדרומי לאוקיינוס ההודי דרך מצר באב אל-מנדב, ובקצהו הצפוני הוא מתפצל לשלוחה מזרחית – מפרץ אילת, הידוע כ"מפרץ עקבה" במרבית הלשונות, ולשלוחה מערבית – מפרץ סואץ, הנמצאות משני צידיו של חצי האי סיני. אורכו של הים הוא כ-1,900 קילומטר ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. לים מדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר יחסית של 20-30 מעלות צלזיוס, ומעט מתחת לפני המים הטמפרטורה היא כ-21 מעלות במשך כל ימות השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, ולעיתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר. ים סוף הוא המלוח ביותר מבין הימים הפתוחים.

מבחינה גאולוגית ים סוף מהווה חלק מהשבר הסורי אפריקני והוא נוצר מהשבר שהפריד בין אפריקה לחצי האי ערב, שהחל להיווצר לפני כ-30 מיליון שנה, תקופה קצרה למדי בקנה מידה גאולוגי. הים עדיין מתרחב והמודלים הגאוגרפיים חוזים כי בבוא העת הוא יהפוך לאוקיינוס. בים נמצאים מספר איים געשיים, רובם רדומים, אך ב-30 בספטמבר 2007 התפרץ הר הגעש שבאי ג'בל א-טייר.

ים סוף מוקף מכל צידיו במדבריות, והוא הים היחיד בעולם ששום נהר איתן, או נחל איתן, אינו נשפך אליו.

המערכת האקולוגית

Port Ghalib march 2006-0097
פזיות ים סוף בסמוך לחופי מצרים

ים סוף הוא מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת-יותר מ-1,200 מיני דגים תועדו בו ועשרה אחוזים מתוכם הם מינים אנדמיים. אחת הסיבות למגוון המינים היא שוניות האלמוגים הנפרשות לאורך אלפי קילומטרים. נוסף לכך, קיימת נדידת מינים מהאוקיינוס ההודי. בישראל עיקר המגוון הביולוגי של המפרץ משומר בשמורת חוף האלמוגים.

חשיבות כלכלית

לים סוף הייתה חשיבות כלכלית מועטה עד לפתיחתה של תעלת סואץ, אך מאז בעתות שלום הוא משמש כנתיב השיט הקצר ביותר מאירופה, דרך תעלת סואץ, לנמלי המזרח באסיה, באוסטרליה ובמזרח אפריקה. לירדן, סודאן ואריתריאה משמש ים סוף כנתיב השיט היחידי, ולישראל ולעוד מדינות הוא משמש כנתיב שיט חשוב מנמל אילת. חשיבותו של מפרץ אילת לישראל פחתה עם פתיחת תעלת סואץ למעבר חופשי של כלי שיט ישראליים, מאחר שחלק גדול מהתעבורה הימית מגיעה לישראל דרך מפרץ סואץ ותעלת סואץ.

תיירות

ים סוף מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי ים סוף ליעד תיירות מבוקש. ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאז הסכם השלום בין ישראל למצרים פיתחה מצרים מאוד את התיירות לאורך חופי ים סוף, ובמיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש. תיירות זו נפגעה קשות מאז המהפכה של 2011 במצרים, עם עלייה חדה בתקריות טרור מצד ארגונים אסלאמיים קיצוניים בסיני.

בין היישובים לחופי ים סוף ניתן לציין את אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, מוח'א, מאסאווה, והורגאדה.

ערב הסעודית

נמלה העיקרי של ערב הסעודית, ג'דה, נמצא לחוף ים סוף.

בשנת 2016, מצרים וערב הסעודית הציעו להקים פרויקט ענק של בניית גשר מעל ים סוף במימון סעודי, מה שיאפשר מעבר סחורות ישיר של המדינות וקירוב שווקים בחצי האי ערב לאירופה[1].

ישראל

מזה זמן מה גורמים פרטיים וממשלתיים בישראל שאפו להקים את תעלת הימים. לפי חזון שהתייחס אליו איש העסקים יצחק תשובה באוקטובר 2016, מים מותפלים שיגיעו דרך תעלת הימים מים סוף יוכלו לשמש להקמת "כנרת קטנה" בנגב וסביבה יאוכלסו בתי מלון ותושבי קבע[2].

הערות שוליים

  1. ^ ג'קי חוגי, ‏יוזמה מצרית-סעודית: בניית גשר מעל הים האדום, באתר גלי צה"ל, 10 באפריל 2016
  2. ^ ערן אזרן, "כנרת קטנה בנגב": החזון של יצחק תשובה, באתר TheMarker‏, 10 באוקטובר 2016
אילת

אֵילַת היא העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל והיחידה בה לחופי הים האדום, והיא משמשת כעיר נמל ותיירות מרכזית. העיר שוכנת בדרום הערבה, שייכת למחוז הדרום, ומתגוררים בה כ-65,000 תושבים.

בתקופת המנדט שכנו במקום יישוב בדואי קטן בשם אום א-רשראש (בערבית: أم الرشراش) ונקודת משטרה בריטית. בימי קדם שכנה בסמוך למקומה של אילת העיר עציון גבר, הנזכרת רבות בתנ"ך. ב-1949 נכבש המקום במסגרת מלחמת העצמאות, ושימש בעיקר כמחנה צבאי. אילת נוסדה כיישוב אזרחי בשנת 1952, והוכרזה כעיר בשנת 1959.

העיר נקראת על שם העיר המקראית אֵילַת (גם: אֵילוֹת), הנזכרת מספר פעמים בתנ"ך, לצד עציון גבר, בתקופות ממלכת ישראל המאוחדת וממלכת יהודה כעיר נמל יהודית על שפת ים סוף - "תחנת הצי המסחרי של העם העברי". בדיון בוועדה הגאוגרפית (שקדמה לוועדת השמות הממשלתית) על שמה של העיר, הייתה התלבטות אם לקרוא לעיר "אילת החדשה" או "עציון גבר". אף על פי שהיה ברור כי אין מדובר באילת המקראית, בכל זאת הוחלט לקרוא לעיר בשם "אילת", מאחר שהשם כבר נטמע בציבור.מדרום לאילת נמצאת העיירה טאבה, שבשליטת מצרים, וממזרח לה נמצאת העיר עקבה, שבשליטת ירדן. שטח השיפוט של אילת הוא 84,789 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל. משנת 1985 מוגדר אזור אילת כ"אזור סחר חופשי", הפטור ממע"מ (פרט למוצרים בודדים) וממיסים נוספים.

החיבור בין העיר אילת לשאר חלקי ישראל מתקיים באמצעות כביש 90, לאורך הערבה, וכן באמצעות כביש 40, העובר באזורי המישר, מכתש רמון והר הנגב. ניתן להגיע ממרכז הארץ לנמל התעופה רמון גם בטיסה האורכת בממוצע כ-35 דקות.

אפריקה

אפריקה היא היבשת השנייה בשטחה ובגודל אוכלוסייתה לאחר אסיה. היבשת משתרעת על שטח של 30,244,050 קמ"ר (כולל האיים הסמוכים לה), שהם כ-20.4% משטח היבשה של כדור הארץ. באפריקה מתגוררים (נכון ל-2017) כ 1.2 מיליארד אנשים ב-61 טריטוריות ואזורים (כולל האיים), שהם כמעט 16% מאוכלוסיית כדור הארץ. מצפון ליבשת נמצא הים התיכון, צפון מזרחה מוקף על ידי תעלת סואץ, ים סוף וחצי האי סיני, בדרום-מזרחה נמצא האוקיינוס ההודי, וממערבה של היבשת — האוקיינוס האטלנטי. אם אין מונים את הסהרה המערבית שהיא אזור שנוי במחלוקת, יש באפריקה 54 מדינות, כולל האי מדגסקר ועוד מספר איים שלרוב נחשבים לחלק מהיבשת.

רוב מוחלט של החוקרים כיום סובר שאפריקה היא מקום מוצאם האבולוציוני של ההומינינים, של סוג האדם ושל האנושות בת ימינו. ראיות לכך הן התגליות הרבות, בעיקר במזרחה ובדרומה של היבשת, של מאובני הומינינים קדומים מתקופות של עד 7 מיליון שנים לפני זמננו, כמו סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, ארדיפיתקוס רמידוס ומיני אוסטרלופיתקוס; של מאובני מיני אדם מתקופות של עד 2.5 מיליון שנה לפני זמננו, כמו הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר; ואף מאובני האדם הנבון מתקופה של עד 200 אלף שנה לפני זמננו. גם תגליות גנטיות כמו חוה המיטוכונדרית ואדם כרומוזום Y תומכות במוצאה האפריקאי של האנושות.

אפריקה משתרעת משני צידי קו המשווה והיא היבשת היחידה המשתרעת מהאזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני (במגרב) לאזור הממוזג הדרומי (במחוז הכף המערבי). בתווך נמצא המדבר הגדול בעולם (סהרה), האזור הטרופי ומדבריות דרום-מערב אפריקה.

דולפינן

דולפינן (שם מדעי: Tursiops) הוא סוג של דולפין המכיל שלושה מינים: דולפינן מצוי (Tursiops truncatus) ודולפינן אנקולי (Tursiops aduncus) וכן דולפינן אוסטרלי (Tursiops australis).

הבקע הסורי-אפריקני

בקע ים המלח או מערכת השבירה הסורית-אפריקנית או בשמותיהם הנפוצים הבקע הסורי-אפריקני או השבר הסורי-אפריקני הם השמות לסדרה של העתקים ובקעים שנמשכת מצפון לדרום, מדרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לטנזניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך של תנועות התרחקות של לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו, שנמשך עד היום. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה ולעיתים לצונאמי באזורים שבהם הוא עובר.

בתחום הבקע הסורי-אפריקני התרחשו בשנים האחרונות בישראל רעידות אדמה קלות-בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות רבה מדי של אנרגיה, מצב העלול לגרום לרעידת אדמה עזה, כפי שאכן אירע באזור בעבר.

הבקע מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.

בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים "מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית".

הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים השיג חיל הים הישראלי ניצחונות על ציי סוריה ומצרים בכל הקרבות.

ישראל השיגה שליטה ימית מלאה בזירת הים התיכון ובזירת ים סוף, סיכלה תקיפה מצרית בדרום סיני, ובסוף המלחמה נעשתה הכנה לצליחת כוחות משוריינים במפרץ סואץ. עם זאת, נמלי סוריה ומצרים לא נחסמו, והמשיכו לקלוט סיוע צבאי מברית המועצות במהלך המלחמה. הניצחונות הימיים אפשרו אספקה צבאית וסחר חוץ ללא הפרעות דרך הים התיכון לישראל וממנה, ונמנע מהצי הסורי ומהצי המצרי להשפיע על זירות הלחימה ביבשה. העליונות בזירה הימית הייתה חיונית לניצחון ישראלי במלחמה, שכן כ-94% מהיבוא הביטחוני לישראל הגיע בדרך הים.

מלחמת יום הכיפורים הייתה נקודת ציון בתולדות הלחימה הימית. כלי הנשק המכריעים בה היו ספינות קטנות חמושות בטילים נגד ספינות. כמו כן נעשה לראשונה שימוש אפקטיבי בלוחמה אלקטרונית. כחמישים טילים נורו על ידי כל הצדדים. אוניות וספינות ישראליות לא נפגעו.

הפגנת היכולת הטכנולוגית והמבצעית של חיל הים הישראלי כנגד הצי הסורי והצי המצרי, שעשו שימוש בציוד סובייטי מתקדם, תרמה לביסוס מעמדה של ישראל כבעלת כוח ימי משמעותי במזרח התיכון.

זאב אלמוג

זאב אלמוג (נולד ב-1 בפברואר 1935) כיהן כמפקד חיל הים הישראלי בין השנים 1979–1985, ובכלל זה בשנותיה הראשונות של מלחמת לבנון הראשונה. קודם לכן היה מפקד שייטת 13 במהלך מלחמת ההתשה ומפקד זירת ים סוף במלחמת יום הכיפורים. לאחר שחרורו מצה"ל היה מנכ"ל מספנות ישראל בשנים 1986–1995.

חג'אז

חִג'אז (בערבית: الحجاز) הוא אזור במערב ערב הסעודית. העיר המרכזית בחג'אז היא ג'דה, אך הוא מוכר יותר בשל העיר הקדושה למוסלמים שבו - מכה. כאזור, "החג'אז" הוא בעל משמעות היסטורית ופוליטית לעמים הערביים ולאסלאם.

פירוש השם חג'אז הוא "מחסום". חבל ארץ הררי זה משמש כמפריד גאוגרפי בין המישורים המדבריים של חצי האי ערב לבין ים סוף. החל במאה ה-7 היה האזור למרכז המדינה הערבית האסלאמית שהוקמה על ידי מוחמד וממשיכיו. אחרי שהועברה בירת המדינה לדמשק הפכה חג'אז לחלק מהח'ליפות האומיית ומאוחר יותר עברה תחת שליטת הח'ליפות העבאסית שבירתה הייתה בגדאד. בהמשך הייתה שנים רבות תחת שלטונן של מצרים ושל האימפריה העות'מאנית, אולם זכתה לתקופה קצרה של עצמאות פוליטית בראשית המאה ה-20. היה זה אחד מהאזורים שהוסתו למרוד בעות'מאנים על ידי לורנס איש ערב הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 הכריז חוסיין בן עלי, השריף של מכה, על עצמאות האזור, אולם בשנת 1924 נגזלו ממנו סמכויותיו על ידי אבן סעוד מנג'ד הסמוכה. הסיפוח היה שלב מכריע ביצירת ערב הסעודית.

יציאת מצרים

יְצִיאַת מִצְרָיִם היא, בסיפור המקראי ולפי אמונת כל הדתות האברהמיות, שחרורם של בני ישראל מעבדות לפרעה בהנהגת משה שנשלח על ידי אלוהים. האירוע מתואר בפירוט בספר שמות שבתורה, וזכרו ולקחו מועלים פעמים רבות בתנ"ך ובמסורת היהודית. לפי הכתוב, בני ישראל זעקו לאל שיושיעם מהשעבוד ארוך השנים במצרים, והוא שיגר אליהם את משה נביאו ובידו אותות מופתיים, כדי לדרוש מפרעה שישלחם לעבדו במדבר. פרעה סירב, והאל הנחית על המצרים עשר מכות, עד שלאחר מכת בכורות פרעה נכנע והתיר לבני ישראל לצאת לשלושה ימים למדבר ולאחר מכן לשוב לעבודה. כעבור שלושה ימים, כשראה שעם ישראל לא מתכוונים לשוב, יצא למרדף בראש צבאו, שהסתיים בנס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל חצו את הים בבטחה והמצרים טובעו בו. חג הפסח ביהדות נחוג לזכר יציאת מצרים, וההגדה של פסח מנציחה את סיפור הדברים.

האמונה ביציאת מצרים היא מאבני היסוד בדת היהודית, והסיפור עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת. ההיזכרות בגאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות היא מצוות עשה בתורה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ולפי פרשנות חז"ל, פסוק זה הוא מקור למצוות אזכור יציאת מצרים מדי יום בבוקר ובערב. הסיפור המקראי, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו, הוא יסוד חשוב גם בנצרות ובאסלאם והפך דרכן למופת ומקור השראה לשוחרי חירות לאורך ההיסטוריה. השאלה האם בכלל או עד כמה יציאת מצרים נשענת על גרעין היסטורי אותנטי, שנויה במחלוקת בין החוקרים בתחומי ביקורת המקרא והאגיפטולוגיה.

כ"א בניסן

כ"א בניסן הוא היום העשרים ואחד בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ד בניסן

כ"ד בניסן הוא היום העשרים וארבעה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

נחשון בן עמינדב

נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב היה נשיא שבט יהודה על פי ספר במדבר. הוא אביו של שלמון, אחיה של אלישבע (שהייתה נשואה לאהרון הכהן) וסבו של בעז בעלה של רות המואביה, הנין של נכדו היה דוד המלך. על פי מסורת חז"ל, ביציאת מצרים, היה נחשון בן עמינדב הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נקרע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו באלוהים והפך לסמל לראשוניות ולחלוציות בהיסטוריה היהודית.

עדן

עַדֶּן (ערבית: عدن) היא עיר נמל בתימן, לימים בירתה של הרפובליקה העממית של דרום תימן עד האיחוד בין הצפון והדרום של תימן, עת הוכרזה העיר כעל מרכז סחר חופשי. על שמה מפרץ עדן. נמל עדן היה ליעד נכסף עבור המעצמות משום מיקומו האסטרטגי כתחנת מעבר בין הודו לאירופה.

פסח

חג הפֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה בליל היום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין לפי חז"ל את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה, הנאה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, ומצוות עשה של אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של החג, הוא ליל הסדר. בליל הסדר מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חכמים גם לשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה של ליל הסדר. לאחר חורבן בית המקדש מצוות אכילת מרור בליל הסדר היא מדברי חכמים.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

פרשת בשלח

פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק י"ז ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק ט"ז.

את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה", ובקהילות שונות קיימים לגביה מנהגים מיוחדים כמו קריאת שירת הים בקריאת התורה וכן בפסוקי דזמרא במנגינה מיוחדת, וכן פיזור אוכל לציפורים. השירה גם כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", עם רווח אחד או שנים בכל שורה (ראו תמונה).

קריעת ים סוף

קריעת ים סוף היא סיפור מקראי שהתרחש בתחילת יציאת מצרים, שלפיו נבקע ים סוף ונוצר בו מעבר יבשתי, דרכו נמלטו שבטי ישראל מהמצרים. האירוע מתואר בספר שמות.

ריאד

אַ-רִיַאד (בערבית: الرياض; תעתיק מדויק: א(ל)־‬רּיאץ', "הגַּנִּים") היא בירתה של ממלכת ערב הסעודית והעיר הגדולה ביותר בתחומה. העיר ממוקמת על שטח מישורי באזור נג'ד שבמרכז חצי האי ערב, בנווה מדבר המרוחק כ-390 ק"מ מהמפרץ הפרסי. כ-4,260,000 בני אדם מתגוררים בעיר ומהווים כ-17% מאוכלוסיית ערב הסעודית. ריאד מכסה שטח של כ-1,554 קמ"ר.

העיר שוכנת במחוז א-ריאד, הכולל גם את הערים בורידה ואל-חארג', והיא האזור המפותח היחיד במרכז הממלכה. יתר ריכוזי האוכלוסייה שוכנים באזורי החוף – סביב ג'דה ומכה לחוף ים סוף, וסביב דהרן לחוף המפרץ הפרסי.

ריאד היא מרכזה האדמיניסטרטיבי, הכלכלי, החינוכי, והתעבורתי של הממלכה. העיר מחולקת ל-17 תתי רשויות המנוהלות על ידי עיריית ריאד ורשות הפיתוח העירונית, שבראשה עומד הנסיך סטאם בן עבד אל-עזיז.

אף שהעיר שוכנת באזור מדברי וצחיח במיוחד, בחורף יורדים בה משקעים. חמישה סכרים האוגרים את מי השיטפונות, 96 בארות וכן מערכת צינורות מסועפת המעבירה כמויות גדולות של מים מותפלים מהמפרץ הפרסי, מספקים מים לעיר. ריאד שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2000.

שבט יהודה

שבט יהודה הוא אחד משנים עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

על פי התיאור המקראי, השבט נקרא על שם יהודה, בנו הרביעי של יעקב, אשר כל בני השבט הם צאצאיו.

"שבט יהודה" הוא שבט מרכזי בסיפור המקראי.

שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, הוא יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

שירת הים

שִירַת הַיָּם היא אחת משלוש השירות שבתורה (האחרות הן שירת הבאר, ושירת האזינו). על פי המסופר בתורה, השירה נאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים, בני ישראל עברו בו והמצרים טבעו בו. שירת הים כתובה בספר התורה בצורה מיוחדת של שירה.

השירה נאמרת מדי יום בתפילת שחרית בסופם של פסוקי דזמרא. היא גם נקראת בציבור פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח, החלה בסמוך לט"ו בשבט, ובשביעי של פסח. בקרב עדות שונות יש מנהגים של אמירת השירה בליל שביעי של פסח, ברוב עם.

הימים והאוקיינוסים של כדור הארץ
האוקיינוס השקט ים אוחוצקים האלמוגיםמפרץ אלסקה • מפרץ אנאדיר • ים אראפורה • ים באנדה • ים בוהאי • ים בוהול • ים ביסמרקים ברינג • ים גראו • ים הלמהרה • ים ויסאיאן • מפרץ טונקיןים טסמןים יפן • ים מולוקה • מפרץ מורו • ים סאבוהים הפנימי סטו • ים סאליש • ים סולו • ים סיבויאן • ים סין הדרומיים סין המזרחי • ים סלבס • ים סראם • מפרץ פונסקה • ים הפיליפיניםמפרץ פנמההים הצהוב • הים הצ'יליאני • ים קורו • מפרץ קליפורניה • ים קמוטס • מפרץ קרפנטאריהים שלמה • ים שנטאר • מפרץ תאילנד
האוקיינוס האטלנטי ים אולנד • הים האירי • ים אירמינגר • ים ארגנטינהים הארכיפלגמפרץ באפין • הים הבוטני • המפרץ הבוטני • לשון המפרץ הבוטני • מפרץ ביסקאיההים הבלטי • מפרץ ג'יימס • מפרץ גינאהים גרינלנד • ים ההברידים • מפרץ הדסוןים ואדןמפרץ ונצואלהים לברדורתעלת למאנש • מפרץ מיין • מפרץ מקסיקוהים הנורווגימפרץ סנט לורנסים סרגסומפרץ פאנדי • אגן פוקסה • המפרץ הפיניהים הצפוניהים הקלטימפרץ קמפצ'ההים הקריבי
הים התיכון הים האגאיהים האדריאטיים אזובים אלבוראן • מפרץ האריה • הים הבלארי • הים הטירניהים היוניים כרתיםהים הלבנטיני • ים לוב • הים הליגוריים מירטוןים מרמרהמפרץ סידרההים השחור • הים התראקי
האוקיינוס ההודי הים האדום • מפרץ אוסטרליה הגדול • מפרץ אילתים אנדמן • ים באלי • מפרץ בנגל • ים ג'אווה • ים טימור • הים הלקדיבי • מצר מוזמביקמפרץ סואץמפרץ עדןמפרץ עומאןהים הערבי • ים פלורס • המפרץ הפרסי • מפרץ קאמביי • מפרץ קוץ'
אוקיינוס הקרח הצפוני מפרץ אמונדסןים ברנץים בופור • מפרץ בות'יה • ים גרינלנדמפרץ הדסון • ים ונדל • ים לאפטבהים הלבןים לינקולן • ים המלכה ויקטוריה • הים הנורווגי • ים הנסיך גוסטב אדולף • ים סיביר המזרחי • ים פצ'ורה • ים צ'וקצ'יים קארה
האוקיינוס הדרומי ים אמונדסןים בלינגסהאוזןים ד'אורווילים דייוויסים ודלים לאזארבים מוסוןים המלך הוקון השביעיים סומובים סקוטיה • ים העמים • ים הקוסמונאוטיםים רוס • ים ריסר-לארסן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.