ים המלח

יָם הַמֶּלַחערבית:[2] البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם[3] (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס[4].

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים[5]. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים[6]. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע[7].

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך[8], שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה[9] והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי[10].

ים המלח
Dead sea
ים המלח, תמונת לווין של נאס"א, 2011
מיקום

הבקע הסורי-אפריקני, בקע הירדן

בשטח: ישראל וירדן
סוג אגם מלח
שטח כ-590 (2018) קמ"ר
אורך מרבי 51 (2010) קילומטר
רוחב מרבי 18 (2010) קילומטר
עומק ממוצע 200 מטרים
עומק מרבי 380 (2012) מטר
נפח 114 (2010) קילומטר מעוקב
מליחות 34.2% (2011)
אורך קו החוף 135 ק"מ
גובה 433.57- (נכון ליוני 2019)[1]
נהר מזין בעיקר הירדן ונחלים נוספים כמו: נחל ארנון, נחל יבוק ונחל הערבה
אגן ניקוז 41,650 קמ"ר
מדינות באגן הניקוז
קואורדינטות 31°30′0″N 35°30′0″E / 31.50000°N 35.50000°E

מפת אגן הניקוז של ים המלח
גבישי מלח בים המלח
גבישי מלח בים המלח
ים המלח Dead Sea
ים המלח

גאוגרפיה וגאולוגיה של אגן ים המלח

DeadSeaIsrael6

תקריב של גביש מלח על חוף ים המלח

Dead Sea, Jordan 02

משקעי מלח על החוף בגדה המזרחית

מלחים בסביבות חוף ים המלח

משקעים מלחיים בסביבות חוף ים המלח, באזורי הנסיגה

מלח על חוף ים המלח

החוף המלחי של ים המלח. חמי עין גדי

ים המלח נמצא במרכזה של בקעה שהיא חלק ממערכת השברים הגאולוגיים של השבר הסורי-אפריקני והמקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם. הבקעה נמצאת בין מצוק ההעתקים של מדבר יהודה במערב ומצוקי הרי מואב ממזרח. המצוקים הגבוהים מבותרים על ידי קניונים עמוקים, שבהם זורמים מי הגשמים לימה. תופעה זו בולטת בקרבת ים המלח עקב הפרשי הגבהים הגדולים בחתך אופקי קצר יחסית. במרכז הים עובר הגבול בין ישראל וירדן.

אזור ים המלח פעיל מבחינה גאולוגית בשל מפגש שני לוחות טקטוניים: הלוח הערבי והלוח הלבנטיני שהוא חלק מהלוח האפריקאי. בקעת ים המלח "יושבת" על שני הלוחות. שני הלוחות נעים צפונה, אך הלוח הערבי (ממזרח לבקע) נע במהירות של כ-5 מילימטרים לשנה בעוד שהלוח הלבנטיני (ממערב לבקע) נע כ-1 מילימטר בשנה. ההפרש בין תנועת הלוחות יצר מצב בו הלוח בצד המזרחי נע במשך הזמן 105 קילומטרים צפונה ביחס לצדו המערבי. בעקבות תזוזת הלוחות מתרחשות תכופות רעידות אדמה באזור.

אגן הניקוז של ים המלח משתרע על שטח של כ-43,000 קילומטרים רבועים[11]. באגן הניקוז נהרות זורמים כמו הירדן, הירמוך, ארנון ואחרים, ומעיינות גדולים כמו למשל מקורות הירדן ועינות צוקים. נחלי אכזב מובילים אליו שיטפונות כמו למשל נחל הערבה ונחלים ממזרח וממערב.

לים המלח שני אגנים: האגן הצפוני ובו נמצא הים והאגן הדרומי שבו נמצאות בריכות האידוי של מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית בירדן. עד 1976 היו שני האגנים מחוברים כגוף מים אחד באזור הנקרא לשון ים המלח. באגן הצפוני יש גוף מים עמוק (בעומק ממוצע של 200 מטרים; קרקעית הים באגן הצפוני היא שטוחה ברום 730 מטרים מתחת לפני הים) ובאגן הדרומי היה גוף מים רדוד (בעומק ממוצע של 9 מטרים; ברום 401 מטרים מתחת לפני הים) שהתייבש. עם ירידת מפלס הים נחשפה קרקעית הים באגן הדרומי ונבנו בו בריכות המפעלים. הלשון הוא אזור הנמצא בין שני האגנים והיה בעבר חצי אי בים. קצהו הצפוני נקרא כף קוסטיגן על שם החוקר האירי כריסטופר קוסטיגן אשר חקר את הימה בשנת 1835 וקצהו הדרומי-מערבי כף מולינה על שם קצין ימייה בריטי, תומאס הווארד מולינה, שחקר את האזור בשנת 1847.

ים המלח מוגדר "אגם טרמינלי". למים המתנקזים אליו אין מוצא טבעי פרט להתאיידות. מפלס הים הוא תוצאה של מאזן בין כמות המים הנכנסת אליו וכמות המים המתאדה והנשאבת נטו ממנו. באמצע המאה הקודמת החל תהליך מואץ של הטיית מקורות המים מאגן ההיקוות של ים המלח. בנהרות היורדים לים הוקמו מפעלי מים גדולים לטובת צריכת המים בישראל, ירדן וסוריה. מפעלי המים של המדינות באגן ההיקוות לקחו למעלה ממיליארד ורבע מטרים מעוקבים של מים שזרמו לים המלח[7]. נהר הירדן, למשל, מזרים 40–100 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה וסך כניסות המים לים (ללא התמלחת של המפעלים הכימיים) מגיעות ל-350–400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. פעולות המדינות השותפות באגן לעצירת כניסת המים לים, המשך ההתאיידות הגדולה ממנו ושאיבת המים לאיוד בבריכות המפעלים (בניכוי החזרת תמלחת), גרמו לירידה מואצת של מפלס הים. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ירד מפלס הים ב-35 מטר ושטח הים הצטמצם בשליש והגיע ל-605 קילומטרים רבועים. נכון לתחילת 2013 מפלס המים הוא כ-430 מטרים מתחת לפני הים, אך הוא משתנה כל העת[5].

מליחות

מי ים המלח מלוחים מאוד. בשנת 2002 היה שיעור מליחותם 34.2% (342 גרמים לליטר). האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם, אחרי אגם ונדה באנטארקטיקה (35%), לגונת גראבוגאזקול בטורקמניסטן (35%) ואגם עסל בג'יבוטי (34.8%). בנוסף להם קיים גם גוף מים קטן מאוד, אגם דון חואן, בעל שיעור מליחות גבוה יותר (44%). היסודות השכיחים במי הים לפי סדר שכיחותם הם כלור, מגנזיום, נתרן, סידן, אשלגן וברום. שיעור המליחות בים עלה במשך תקופת ירידת המפלס. השיעור בשנים 1959‏-1960 היה 32%. ישנם הבדלים בין ריכוזי המלחים בשכבות המים השונות. במים עמוקים יותר הצפיפות והמליחות גבוהים יותר. עד השנים 1978‏-1979 הייתה יציבות במשך מאות בשנים במבנה שכבות המים. החל בשנה זו יש היפוך (ערבוב) שנתי של מי הים. ההיפוך במי הים נובע כנראה מהיעלמות השכבה העליונה המדוללת של מי ים כתוצאה מירידת כניסות המים לאגם. כתוצאה מעליית הצפיפות והמליחות חלה עלייה בשקיעה של מלחים בים. לפי אומדן יש שקיעה של 10 סנטימטרים מלח לקרקעית הים כל שנה[12]. כמויות המלחים הגבוהות במי הים גורמות לתופעת הציפה על פני הים. הריכוז הגבוה של מלחי האשלג, הברום והמגנזיום במי הים, ביחד עם שעורי האידוי הגבוהים באזור, מסייעים לתהליכי הייצור של תרכובות אשלג וברום ומתכת המגנזיום במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרכב המלחים בים ורמת קרינת השמש באגן מסייעים בתהליכים רפואיים ומהווים בסיס לתיירות המרפא שהתפתחה סביב הים.

הרכב מומסים עיקרי במי ים המלח (גרם לליטר)
ים המלח[13] מי ים רגילים[14]
כלור () 208 19.4
מגנזיום () 39.2 1.27
נתרן () 39 10.7
סידן () 17 0.42
אשלגן () 7 0.4
ברום () 5 0.07
גופרה () 0.5 3.6
דו-פחמה () 0.23[15] 0.1

אקלים

באגן ים המלח שורר אקלים מיוחד המתבטא בטמפרטורות גבוהות, היעדר משקעים, שיעור התאיידות גבוה, לחות גבוהה, לחץ ברומטרי גבוה וקרינה נמוכה מסוגים מיוחדים. התנאים המיוחדים באגן נוצרו כתוצאה ממיקומו הגאוגרפי, היות קרקעיתו נמוכה מאוד מתחת לפני הים ומיקומו בעמק הנמצא בצל הגשם (בצל הרי יהודה). כיוון הגעת המשקעים בעונות הגשומות באזור הוא ממערב. האקלים באגן הושפע בעשרות השנים האחרונות מירידת המפלס של ים המלח והצטמצמות שטח פניו. ירידת המפלס גרמה לירידה בולטת בשיעור הלחות באוויר ובעלייה בקצב ההתאיידות מפני הים ומבריכות האידוי בדרום האגן. האקלים באגן גורם לקצב התיישבות איטי של בני אדם ביישובים שמסביב לים, למרות התפתחות כלכלית מואצת, ולהעדפת העובדים לגור בגב ההר משני צדדי האגן. האקלים תורם להתפתחות הענפים הכלכליים המרכזיים של האגן - התעשייה והתיירות. קצב האידוי המהיר והיעדר משקעים מסייעים לתהליך הייצור של כימיקלים במפעלים הכימיים בדרום האגן. הרום הנמוך של הים, הלחץ הברומטרי הגבוה ושיעור הקרינה הנמוך של אור באורכים מיוחדים שנובע מכך, יש לו השפעות רפואיות וגורם לעידוד תיירות רפואית ביחד עם התכונות המיוחדות של מי הים. האקלים המיוחד באגן גורם גם להיווצרות תנאי אקלים טרופי למחצה ונוכחות של צמחים ובעלי חיים הנמצאים בדרך כלל באזורים דרומיים יותר.

אקלים בים המלח
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 20.9 22.3 25.8 30.1 34.9 38.3 40.7 39.8 37.0 32.8 27.1 22.2 31
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 13.4 14.9 17.8 21.4 25.4 28.4 30.5 30.7 28.9 25.7 20.0 14.9 22.7
משקעים ממוצעים (מ"מ) 7.8 9 7.6 4.3 0.2 0 0 0 0 1.2 3.5 8.3 41.9
מקור: ערכי טמפרטורה רב שנתיים – 1995–2009[16]

היווצרות ים המלח

Greatrift
צילום לוויין של נאס"א שבו נראה חלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקני. בתמונה: חצי האי סיני, מפרץ סואץ, מפרץ אילת - עקבה, הערבה, ים המלח, עמק בקע הירדן והים התיכון

בתחילה היה במקומה של בקעת הירדן עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס הים התיכון והיה מלא מים מתוקים[17]. היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שמתבטאת בתנועה של הלוחות של אפריקה וערב. הבקע נמצא באזור הגבול בין הלוחות והוא אזור-שבירה גאולוגי. החל מתקופת המיוקן העליון (לפני כ-17 מיליון שנה) בה התרחשה תנועת הלוחות, הלוח הערבי הנמצא בצדו המזרחי של הבקע נע צפונה 105 קילומטרים ביחס ללוח האפריקניהלוח הלבנטיני הצמוד אליו הכולל את סיני, ארץ ישראל ולבנון). בין הלוחות שקעה קרקעית הבקע שהתמלאה עם הזמן בסלעי משקע. הבקע מאופיין בקיום "בורות" (בקעים קטנים יחסית דמויי מעוין) שנמצאים במקומות מסוימים לאורכו. העמוק ביניהם הוא ים המלח. שורה של העתקים תוחמים את שולי הבקע ויוצרים את מצוק ההעתקים היורד אל הבקע בסדרת שברי מדרגות. סך ההעתקה האנכית הכוללת של אגן ים המלח היא בסדר גודל של קילומטרים. על פי הערכת חוקרים עומק אגן ים המלח מגיע ל-6–8 קילומטרים בצפון הים ו-12 קילומטרים בדרומו. קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה. כתוצאה מכך יש בבקע פעילות טקטונית מתמשכת ותופעות של רעידות אדמה המרוכזות באגן הצפוני של ים המלח.

לאחר היווצרות הבקע בתקופת המיוקן העליון, הייתה נוכחות של מי ים בבקע (כתוצאה מחיבורו לים התיכון דרך עמק יזרעאל, והיווצרות לגונה הנקראת על ידי החוקרים בשם לגונת סדום) שנמשכה עד תקופת הפליוקן (1.8-5 מיליון שנים). בתקופה זו הושקעו המלחים המרכיבים את הר סדום. בפליסטוקן המוקדם לפני כ-3.5-3 מיליון שנים נותק הבקע מהים. גוף המים הראשון שהתקיים לאחר ניתוק לגונת סדום מהים מכונה "אגם עמורה" והתקיים כנראה עד תחילת תקופת הקרח האחרונה לפני כ-70,000 שנים. רוב רובה של תצורת עמורה שהורבדה מאגם עמורה קבור בתת–הקרקע, ורק חלקה העליון ביותר מבצבץ אל פני השטח במקומות מסוימים לאורך הבקע. בימה שנוצרה החלו לשקוע משקעים אגמיים (נקראים תצורות עמורה, חלק מחבורת ים המלח)[18]. במשך הזמן השתנו המשקעים בגלל גורמים אקלימיים ועונתיים והחלו להופיע משקעי תצורת הלשון האגמיים הנקראים חוואר הלשון.

ים המלח עצמו הוא שריד קטן לימה הגדולה - ימת הלשון, שהשתרעה מחצבה בערבה עד לים כנרת. תחילתה לפני 70,000 שנה. הימה הייתה דומה בתמלחות שלה לתמלחות ים המלח היום. ימת הלשון הגיע לשיאה (כ-170 מטר מתחת לפני הים, או כ-260 מטר מעל מפלס ים המלח) לפני 25,000 שנה. היא הצטמקה סופית לפני 15,000-17,000 שנה כתוצאה משינויים קיצוניים באקלים. עקבות הצטמצמות הימה ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל האגן, המעידים על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות. ההרכב הכימי של התמלחת בים המלח הוא תוצאה של התאדות מי הימה, השקעת גבס ומלח וריאקציה עם סלעי הסביבה ליצירת דולומיט והמסת הליט (מלח בישול) במשך תקופת קיום הים בצורתו הנוכחית.

שינויי מפלס הים ושטחו לאורך ההיסטוריה

חוף ים המלח
מבט מלמעלה אל חוף ים המלח. ניתן לראות בבירור את הנסיגה

מפלס המים בים המלח מושפע מכמויות הכניסה והיציאה של מים לים ושקיעת מלחים בקרקעיתו (כעשרה סנטימטרים בשנה). בין מקורות הכניסה של מים לים נמנים הזרימה בנהר הירדן, זרימת מי מעיינות (ובכלל זה מעיינות תת-קרקעיים[19]) ונחלים אחרים, גשם, מי שיטפונות והזרמת תמלחת של מפעלי האשלג בישראל ובירדן. יציאת מים כוללת התאיידות ושאיבת מי ים על ידי המפעלים הכימיים.

שקיעת המלחים בים (בהיקף של עשרה סנטימטרים לשנה) מתרחשת כתוצאה מעליית שיעור המליחות של המים והזרמת תמלחת לים. בעבר הושפעו כניסת ויציאת מים אל הים וממנו רק מהתנאים הטבעיים ששררו באגן ההיקוות של הים. בתקופות בהן נרשמה עלייה במשקעים באגן ושרר מזג אויר קריר יותר נטה המפלס לעלות, ובתקופות חמות ושחונות יותר נרשמה בו ירידה. אומדנים של מפלס ים המלח מאז המאה ה-12 שנעשו במחקרים ביוזמת הרשות הממשלתית למים ולביוב, וכן מספר מחקרים שביצע חוקר המערות עמוס פרומקין במערות הר סדום, מראים כי בשנים גשומות וקרות יותר היה מפלס ים המלח גבוה יותר.

ממצאים גאולוגיים מעידים על תקופה לחה בתקופת הברונזה הקדומה (3800-2200 לפנה"ס). בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2200-1200 לפנה"ס) הייתה תקופה צחיחה שהביאה לייבוש של האגן הדרומי של ים-המלח. עיקרה של תקופת ברזל הייתה לחה יחסית (1200-700 לפנה"ס). לאחר מכן הייתה תקופה צחיחה עם ירידת המפלס עד סביב לשנת 200 לפנה"ס. התקופה הרומית וחלק מהתקופה הביזנטית (משנת 200 לפנה"ס עד 400 לספירה) היו תקופות לחות. בתקופה זו עלה מפלס ים המלח בכ-70 מטר, ובמשך רוב התקופה היה גבוה בכ-100 מטר מגובהו בעשור השני של המאה ה-21. מצר הלשון וחלק מהלשון היו מכוסים מים[20]. קליין, שחקרה את שינויי מפלס ים המלח גם בדרך של השוואת היחס בין המשקעים לבין ממצאים ארכאולוגיים, הסיקה גם היא כי מפלס ים המלח היה גבוה בתקופה הרומית בכ-100 מטר בהשוואה למפלס הנוכחי או לקדום יותר, והגיע עד 330 מטר מתחת לפני הים[21]. עדות אפשרית נוספת להיות מפלס ים המלח בתקופה הרומית-ביזנטית גבוה יותר ממפלסו הנוכחי היא מפת מידבא (ראה להלן פרק היסטוריה) שבה מצוירת הימה ללא ה"לשון". לפי מפלס ים המלח המשוער, בזמן חיבור המפה (המאה ה-6 - המאה ה-7) אכן הייתה תקופה גשומה[22]. בתחילת התקופה של הכיבוש המוסלמי במאה השמינית לספירה התחילה תקופת יובש ופני הים ירדו לכ-400 מטר מתחת לפני הים. בתחילת המאה העשירית לספירה החלה שוב תקופה לחה יותר שנמשכה כמה מאות שנים שבה פני הים התרוממו בכשלושים מטר.

מהמחצית השנייה של המאה העשרים החל האדם להשפיע על מפלס הים. תפיסת מי הנהרות והמעיינות הזורמים לים בידי המדינות השותפות לאגן ההיקוות גרמו להשפעה ניכרת על ירידת המפלס, המצטברת בקרוב לארבעים מטרים מאז שנות החמישים של המאה העשרים. הירידה המצטברת במפלס גורמת לשינויים גדולים באגן הים ביניהם: שינויים ניכרים בגוף המים של האגם באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע. יש כמה אומדנים לגבי הנזקים הנגרמים בעקבות ירידת המפלס וקיים ויכוח בין כלכלנים לגבי שיטת החישוב של נזקי הפגיעה בסביבה עקב ירידת המפלס. יש המחשבים רק את הנזקים המוחשיים הנגרמים לתשתיות ונסיגת החופים המגיעים לכמה עשרות מיליוני דולר בשנה ויש המחשבים גם את הנזקים הלא מוחשיים בנוף ובסביבה ומגיעים להיקף של כמה מאות מיליוני דולר לשנה.

The Dead Sea 1972-2011 - NASA Earth Observatory
השוואת מראות ים המלח מהחלל: משמאל לימין 1972, 1989, 2011[23]

תוכניות תעלת הימים והטיפול בנושא מפלס הים

DeadSeaSinkhole
בולען שנפער כתוצאה מירידת מפלס מי הים

לאורך השנים הועלו הצעות למיזמים שונים הקשורים לירידת המפלס. רובם של המיזמים הללו נכללים בהגדרה הכוללת "תעלת הימים". אחת המטרות בתעלה מתוכננת עליה מדובר בתוכנית היא ייצוב מפלס הים, ואולי גם העלאתו. קיימות תוכניות רבות שביניהן ניסיון לשחזור זרימת המים בנהר הירדן וכוונה להביא מי-ים מהים התיכון או מים סוף, וכן תמלחת ממפעלי התפלה. זאת באמצעות מנהרות, צינורות ותעלות שתגענה מצפון, מערב ודרום.

אחת התוכניות היא תוכנית "תעלת ים סוף-ים המלח", אשר נבדקה על ידי צוות משותף של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית בעזרת הבנק העולמי. הבדיקה החלה בשנת 2007 ודוחות הבדיקה הוגשו בשלהי 2012[24]. ב-9 בדצמבר 2013 חתמו ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית על הסכם לחלוקת מים חדש הקשור להקמת מתקן התפלת מי ים באזור עקבה. במסגרת ההסכם מתוכנן קו צינור מעקבה לים המלח שיוביל את התמלחת של מתקן ההתפלה למפרץ הלשון המזרחי. הזרמת כ־100 מיליון מ״ק לשנה תמלחת תהיה חלק משלב הניסוי (פיילוט) של תעלת הימים כפי שתוכננה על ידי הבנק העולמי.

התוכנית מעלה חששות של אנשי סביבה בקשר לאפשרות של שינויים שיתרחשו בים המלח בעקבות ערבוב מי הימים, הפרעות לסביבה הימית במפרץ אילת וחשש לזיהום האקוויפר בעמק הערבה. מסקנות הבדיקות של החוקרים מטעם הבנק העולמי הן:[25]

  1. הנזק שיגרם לסביבה במפרץ אילת יהיה לא משמעותי אם מיקום שאיבת המים יתוכנן כראוי[26].
  2. לא יהיו שינויים בים המלח עד הזרמה של 400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה למפרץ הלשון המזרחי[27].
  3. הסכנה לזיהום האקוויפר בעמק הערבה תהיה קטנה אם המובל יתוכנן ויבנה בהתאם לסטנדרטים גבוהים של מובלים באזורים סייסמיים רגישים[28].
  4. יש צורך לבנות את התעלה בשלבים על מנת למזער הסיכונים. בדו״ח הבנק יש הצעה לפרויקט ניסוי גדול לבדוק את השפעות התוכנית.
  5. הפרויקט הוא כלכלי אם לוקחים בחשבון יתרונות הנובעים מאיזון ים המלח. ההיתכנות הפיננסית מחייבת השתתפות הון בינלאומי בתנאים מועדפים ופתרונות יצירתיים ליצירת הכנסות לתעלת הימים מפעילות המפעלים בים המלח והתיירות לאזור.

יש חוקרים[29] הסוברים כי ערבוב מי ים ומים מתוקים עם מי ים המלח עלול לשנות באופן בלתי הפיך את הרכב מי ים המלח ולגרום לתופעות שליליות כמו הלבנה או האדמה של הים. החוקרים מציעים להימנע בכלל מטיפול בנושא המפלס. במצב זה תיעצר מגמת הירידה בשיווי משקל חדש במפלס ים ברום של 550 מטרים מתחת לפני הים, מה שיקרה בעוד 100–150 שנה. שטח הים במפלס זה יהיה 450 קילומטרים רבועים. יש הטוענים שהרכב הים משתנה כבר היום בצורה לא הפיכה על ידי ירידת המפלס ועליית המליחות של הים, הזרמת כמויות גדולות של תמלחת על ידי המפעלים הכימיים וחדירת מי ביוב ומים מליחים לים מאפיק הירדן ומקורות אחרים. נוסף על כך, מתוכננת הזרמה של המלח מקציר המלח בבריכה 5. הבאת מי ים יכולה לאזן במידה מסוימת את השינוי המתרחש היום בים.

היסטוריה

John Martin - Sodom and Gomorrah
מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין
Stone Mask Nahal Hemar Cave
מסכת אבן ממערת נחל חימר, התקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב', העתק, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס
Machaerus Panorama
מכוור. ברקע: ים המלח
Madaba Map reproduction
מפת מידבא. המאה השישית-שביעית לספירה. ים המלח ללא הלשון במרכז המפה, עם שתי סירות מטען.
Madaba BW 9 THERMA KALLIROIS highlighted
סירת מטען שטה בים המלח, פרט ממפת מידבא

על אף שאגן ים המלח היה על ציר נדידת האדם הקדמון מאפריקה לאסיה במהלך התקופה הפלאוליתית, לא התגלו באזור אתרים מתקופה זו. התנאים הטבעיים של ימה מלוחה חסרת חיים עם תנאי אקלים קשים והיעדר מקורות מים רבים הגבילו את התיישבות האדם. היישובים הקדומים שהתגלו הם ליד המעיינות הגדולים באזור.

אזור ים המלח יושב החל מסוף התקופה האפיפלאוליתית וביתר שאת מראשית התקופה הנאוליתית. האתר המרכזי של ההתיישבות היה סביב המעיינות בצפון הים באזור יריחו. בחפירות ארכאולוגיות התגלו בתל יריחו כפר של ציידים-לקטים מהתרבות הנאטופית ומעליו שרידי התרבויות החקלאיות הראשונות מהתקופה הנאוליתית. יריחו הנאוליתית הייתה כפר גדול וחשוב בגודל של כ-40 דונם כבר לפני כ-11,000 שנים, שכלל מגדל מרשים ותרבות עשירה. היישוב נחשב במשך שנים רבות לעיר, אחת הערים הקדומות בעולם, אך גישה זו אינה מקובלת עוד בראשית המאה ה-21. שכבה ארכאולוגית חשובה נוספת היא מתקופת הברונזה הקדומה מהאלף ה-4 לפנה"ס שבה הייתה נדידה של תושבים חדשים מבחוץ שהתיישבו בעיר.

בדרום האגן התגלו במערה בנחל חימר ממצאים מהתקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב', בני כ-10,000 שנה: פסלים, מסכות, חרוזי עץ, חוטים, בדים, מחצלות אטומות באספלט וגולגולות אדם מצופות באספלט הנקראות "גולגולות מכוירות". המערה שימשה כנראה כמחסן במשך זמן רב והתגלו בה ארבע שכבות.

מהתקופה הכלקוליתית מהאלף הרביעי לפנה"ס קיים המקדש הכלקוליתי בעין גדי שהתגלה בשנת 1956 ברמה מעל לקיבוץ עין גדי. ליד המקדש לא התגלו מבני מגורים ולכן ההנחה שהמקדש שימש לפולחן לאנשים שבאו ממרחק. בשנת 1961 התגלה "מטמון נחל משמר" במערה בנחל. המטמון כלל 442 חפצים עטופים במחצלת וכלל כלי נחושת וכלי שנהב. יש הסבורים שהמטמון הוא של המקדש בעין גדי. שרידים מתקופה זו נמצאו גם במערות במצדה. בעבר הירדן כ-14 קילומטרים מצפון לים המלח נמצא האתר תלוליות ע'סול הנחשב האתר הגדול ביותר מתקופה זאת. האתר נמצאו ציורי קיר ייחודיים ביניהם הכוכב מע'סול.

בתקופת הברונזה הקדומה היו בדרום ים המלח ערים גדולות. בסקרים ארכאולוגיים התגלו חמש ערים שישבו על מסלולי נחלים היורדים לים המלח מרמת מואב. מספר אתרים נחפרו והתגלו בהם שרידי חומות, מבנים גדולים וקברים רבים. חוקרים רבים המשתייכים לאסכולה של הארכאולוגיה התנכית מזהים שרידי הערים עם הסיפור המקראי של חמש הערים של עמק השידים - ככר סדום (ראה להלן הסיפור המקראי).[30] מבין האתרים בולטים האתרים של סדום - המזוהה בבאב-א-דרה וצוער המזוהה עם ע'ור-א-סאפי (צאפי). באתר באב-א-דרה התגלתה עיר מסוף האלף השלישי לפנה"ס ומאות קברים[31][32]. עיר נוספת המזוהה באזור היא העיר צוער. העיר מזוהה עם שרידי עיר שהתגלו בע'ור-א-סאפי. השרידים במקום הם בעיקר של הערים הנבטית, הרומאית והביזנטית. העיר מופיעה גם במפת מידבא. יש המטילים ספק בערך ההיסטורי של סיפורי הערים בעמק השידים וסיפורי סדום ועמורה בהיעדר זיהוי ודאי של הערים[דרוש מקור]. הסיפור התנ"כי מומחש באתרי תיירות עממית כמו מערת לוט באזור צאפי ואשת לוט בהר סדום.

באזור יש ממצאים רבים מהתקופה שבין המאה השנייה לפנה"ס עד המאה השנייה לספירה. בתקופה זו הייתה ביריחו עיר גדולה ובה ארמונות גדולים של המלך הורדוס. בסביבות העיר בנו החשמונאים מבצר חזק - הורקניה ששמר על הדרך לירושלים. הורדוס חיזק מבצר זה ששרידיו ניכרים עד היום.

בים הייתה פעילות של הובלת מטענים ונוסעים. המטענים היו, בין השאר, של אספלט שנאסף מגושי אספלט שצפו על פני הים והיו מקור הכנסה לשלטונות. פעילות זו נזכרת במקורות מאותה תקופה של פליניוס הזקן, יוסף בן מתתיהו ומופיעה במפת מידבא. תנועת הנוסעים הייתה ליישובים בצד המזרחי, למבצרים ולמעינות החמים. שרדי מעגנים מתקופת אלכסנדר ינאי והורדוס נמצאו במצד קדרון, חמי קלירוהי ומעגנית המלח בצפון הים.

בקומראן היה יישוב של "כת מדבר יהודה", אשר ככול הנראה היא כת האיסיים המוזכרת בכתבי יוסף בן מתיתיהו. אנשי הכת (כת קומראן או בני צדק) היו נזירים שחיו במערות באוהלים וסוכות והיו להם מבנים מרכזיים לתפילה, לימוד, מלאכה, מקוואות ואוכל. אנשי הכת השאירו אחריהם 929 שרידי כתבי יד (מגילות קומראן) שהתגלו במערות בסביבת האתר.

בתקופה זו היה באתר שמורת עין גדי יישוב גדול שהתפרנס מגידול האפרסמון (בושם) שהיה המקור לבושם המפורסם והיקר של התקופה ההלנית והרומאית. האפרסמון גודל במטעים מיוחדים וגידולו והפקת הבושם ממנו נחשבו לסודות גדולים. ליד שמורת עין גדי נמצא בית הכנסת העתיק בעין גדי. הממצאים הם מתקופה מאוחרת יותר מהמאה השלישית עד השישית לספירה. אזור מערות מפלט במדבר יהודה התפרסם בגלל הממצאים של סלים, כלים, שלדים ומסמכים (בהם מסמכי בבתא) שהשאירו אחריהם אנשי עין גדי שנמלטו למערת האיגרות מאימת החיילים הרומאיים בתקופת המרד של בר כוכבא. המסמכים כוללים מכתבים של בר כוכבא אל אנשי עין גדי.

במזרח הים היו בתקופה זו אתרי מעיינות חמים מפורסמים בחמי קלירוהי וליד הכפר ברו שמעל למעיינות החמים (חממאת מעין) של ואדי זרקא-מעין. בקלירוהי בנה הורדוס מבנים, והוא עצמו התארח במקום כדי לנסות לעצור מחלת עור חמורה שפקדה אותו.

במצדה שבישראל ובמכוור שבירדן היו מבצרים ששכנו באזורים נידחים ומבודדים הרחק מהדרכים הראשיות. המבצרים נבנו על ידי החשמונאים אולם חוזקו ופוארו על ידי הורדוס שבנה אותם להנאתו וביטחונו. המבצרים התפרסמו בגלל המערכה הגדולה שניהלו צבאות רומא נגד המורדים שמצאו בהם מסתור בתקופת המרד הגדול. המבצרים נפלו לידי הרומאים לאחר מצור ממושך.

מהחצי הראשון של האלף הראשון לספירה יש אתרים נוצרים חשובים בסביבות יריחו ובהם המנזרים בדיר אל-קרנטל, אתר הטבילה בירדן שליד קאסר אל-יהוד ותופעת נזירות מדבר יהודה.

מהתקופה הערבית יש ממצאים חשובים באזור יריחו והם שרידי ארמון גדול מהמאה השמינית לספירה. הארמון נקרא ארמון הישאם על שם אחד הח׳ליפים השאם אבן עבד אלמלכ. הארמון נהרס ברעידת האדמה הגדולה בשנת 747.

בעידן המודרני אין התיישבות גדולה באגן למרות הפעילות הכלכלית הגדולה בתיירות ובתעשייה. התנאים האקלימיים הקשים גורמים לכך שרוב העובדים באזור מגיעים אליו לעבודה מישובי ההר.

ים המלח במקורות

בתנ"ך ובחז"ל

Plains of Sodom & Gomorrah 1895
1895 - מישור סדום ועמורה בחלקו הדרום-מזרחי של האגן

ים המלח מוזכר לראשונה בספר בראשית[33] כמקום בו התרחשה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. הוא מופיע בשם "יָם הַמֶּלַח", המכונה גם "עֵמֶק הַשִׂדִּים" ("שִׂידִים" מלשון שיד או סיד, בהוראת זפת או חימר). הכתוב מציין גם שבעמק היו "בארות בארות חימר"[34]. העמק היה בפינה הדרום מזרחית של האגן ושכנו בו הערים צוער, סדום ועמורה (בהן התרחש סיפור לוט). הים נזכר פעמים רבות כגבולה הדרומי מזרחי של ארץ ישראל[35]. הים נזכר במקרא גם בשם "ים הערבה"[36] ובשם "הים הקדמוני"[37], מלשון "קדם" (מזרח), מפני שהוא נמצא במזרח הארץ. בחזון אחרית הימים של יחזקאל, מנובא כי מי הימה (ים המלח) עתידים להירפא ולשמש בית חיות לדגים "כדגת הים הגדול רבה מאוד" מכוח המים שיצאו מתחת מפתן המקדש[38].

הים נזכר בספרות התלמודית ובמדרש. הוא מוזכר בין שבעה הימים המקיפים את ארץ ישראל. החכמים מציינים את תכונותיו הרפואיות ואת הקביעה שאי-אפשר לטבוע בו[39]. כמו כן במקומות רבים בתלמוד[40] מוזכר ים המלח כמקום אידיאלי להשלכת דברים האסורים בהנאה ומיועדים לאיבוד.

בספרות היוונית-רומית

הפילוסוף היווני אריסטו סיפר בספרו "מטאורולוגיקה" [41] אודות הסיפורים ששמע על "האגם בפלשתינה", בין היתר שאם מרטיבים בגדים במימיו ומנערים אותם, הם מתנקים. הירונימוס מקארדיה, ההיסטוריון החשוב ביותר של התקופה ההלניסטית המוקדמת, שהה בארץ ישראל סביב שנת 312 לפנה"ס ודיווח ש"בארץ הנבטים היה אגם מר שבו לא נולדים דגים ולא שום חיה אחרת החיה במים. לבנים של אספלט נמשות מתוכו על ידי תושבי הארץ". הירונימוס היה האיש עליו הטיל אנטיגונוס מונופתלמוס את המשימה לפקח על ים המלח ולאסוף את האספלט[42][43] והוא המקור היחיד, מלבד דיודורוס שהסתמך עליו, שקובע שים המלח ממוקם בארץ הנבטים[44]. הסופר היווני קסנופילוס (המאה ה-3 לפנה"ס) ומאוחר יותר גם האדריכל הרומאי ויטרוביוס הזכירו את ים המלח כאגם הנמצא על יד העיר יפו[45]. הגאוגרף היווני ארטוסתנס (המאה ה-3 לפנה"ס) סבר כי הארץ סביב ים המלח הייתה בעבר גם היא מכוסה במים, והיא נחשפה עקב רעידות האדמה[46]. הגאוגרף היווני סטראבון[47] הזכיר את ים המלח ואת גושי האספלט הגדולים שצפים עליו. הוא כתב שהתושבים החיים סביבו מגיעים לאספלט על גבי רפסודות עשויות קנים וחותכים ממנו ולוקחים כמה שיכולים. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס[48] כתב בשנת 50 לפנה"ס כי "אגם האספלט" הוא "ים גדול" אשר "יש ממנו הכנסה" וכי יש מסחר ער באספלט, בין היתר לצורכי חניטה במצרים. ההיסטוריון הרומי טרוגוס פומפיוס היה הראשון שכינה את הים בשם הים המתלטינית: Mortuum Mare, משום שדגים אינם יכולים לחיות בו). חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן הזכיר בספרו "תולדות הטבע" מספר פעמים את ים המלח ואת הביטומן המופק ממנו[49]. הוא כינה את הים "אגם האספלט" (בלטינית: Asphaltites) ו"האגם של יהודה". הוא כתב שגופיהן של החיות אינם שוקעים במימיו, ואפילו פרים וגמלים צפים בו, וטען שעובדה זו הביאה לדיווח ששום דבר לא יכול לשקוע בהם[50]. סקריבוניוס לארגוס, רופאו של הקיסר קלאודיוס, כלל בחיבורו שתי תרכובות שיש בהן שימוש ב"ביטומן יהודי" (האספלט של ים המלח): לריפוי פצעים טריים ולתיקון עצמות שבורות[51]. הפילוסוף הרומי סנקה התייחס אל ים המלח בספרו "מחקרי טבע"[52]. יוסף בן מתתיהו תיאר את הים ותכונותיו, את האספלט הנפלט ממנו המשמש לאיטום אוניות ולצורכי מרפא ואת הבושם הנחשק - האפרסמון מעין גדי[53]. ההיסטוריון הרומי טקיטוס תיאר את האגם בתרחיב-רקע על היהודים וארצם[54]. הגאוגרף היווני פאוסניאס סיפר כעד ראייה על "הים המת" שנמצא "בארץ העברים", שבו "יצורים חיים צפים מבלי לשחות" ואילו "יצורים מתים שוקעים לקרקעית"[55]. הנואם היווני דיו כריסוסטום ציין שהאיסיים שוכנים "בקרבת 'המים המתים'"[56]. אין ספק כי הנואם היווני אייליוס אריסטידס התכוון לים המלח כשדיווח על האגם ב"פלשתינה-סוריה" שנמצא באותו מקום שבו גדלו "התמרים המפורסמים" ועסיס הבלסם, שסופר לו עליו שהוא "מסמן בכל פעם שהנילוס גואה". הוא גם עוסק בשאלה מדוע הוא נקרא "ים"[57]. הרופא היווני גלנוס התייחס מספר פעמים לים המלח[58] וציין שהמלח נקרא "סדומי", על שם ההרים הסובבים את האגם שנקראים "סדום". הוא תיאר את מימיו של האגם וציין שהוא מכונה "הים המת" וגם "אגם האספלט", ובנוסף לכך הדגיש את יופיו של האספלט שלו וציין את איכויותיו התרופתיות. מחיבוריו[59] של גלנוס מתברר כי האספלט של ים המלח כונה גם "האספלט היהודי" והוא נחשב לאספלט הטוב ביותר. האסטרונום היווני תלמי ציין ש"חלק מנהר הירדן זורם דרך יהודה בקרבת אגם האספלט"[60]. הפילוסוף אלכסנדר מאפרודיסיאס (תחילת המאה ה-3) חזר בפירושו לחיבורו של אריסטו על דבריו לגבי "האגם שנאמר שממוקם בין הפלשתינאים"[61]. בפרובלמטה האריסטוטלית, עוסקת אחת הבעיות במימיו של האגם: "נאמר שים המלח בפלשתינה, בהיותו העכור ביותר, הוא גם המלוח ביותר... (המים) מסירים כל לכלוך כמו כל סבון אחר"[62]. המדקדק הלטיני סולינוס, שנסמך על פליניוס הזקן, תיאר את "הביטומן הנמצא ביהודה, שיוצר האגם אספלטיטס"[63].

בימי הביניים

הגאוגרף המוסלמי אל-מסעודי תיאר במאה ה-10 אבנים היוצאות ממי הים ואשר משמשות לטיפול בכאבי כליות.

חקר ים המלח

Pillar of salt at Usdum
סירת המשלחת של ויליאם פרנסיס לינץ' בים המלח על רקע עמודי המלח של הר סדום, ציור משנת 1848
TurkBoatforSaltSea1917
סירת מנוע ומפרש טורקית מועברת ברחובות יפו בדרכה לים המלח 1917

בעת החדשה החל חקר הים במאה ה-18. האנליזה הכימית הראשונה של מים מים המלח מיוחסת לאנטואן לבואזיה, ב-1772[64]. הנוסע הראשון שערך תצפיות מדעיות על ים המלח היה הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן ששהה באזור בין 1806 ל-1807 והיה הראשון שידוע עליו כי הקיף את ים המלח.

ביולי 1835 הגיע לים המלח אירי בן 25 בשם כריסטופר קוסטיגן, אשר עשה את דרכו בסירה קטנה מהכנרת דרך הירדן[65]. הוא ביצע מדידות של אזור "הלשון" לשעבר אך סבל ממחסור במים ומת מסבלות האקלים. מאוחר יותר קרא החוקר לינץ' את הכף הצפונית של הלשון לשעבר על שמו: "כף קוסטיגן".

ב-1847 עבר תומאס הווארד מולינה, קצין הצי המלכותי הבריטי, את הדרך מן הכנרת לים המלח בסירה. אף הוא חלה באזור ים המלח, נלקח במסע לביירות ומת שם. על שמו קרא לינץ' את קצהו הדרומי של חצי אי הלשון לשעבר "כף מולינה".

ב-1848, יצאה משלחת של הצי האמריקאי למפות את האזור. המשלחת, בת 14 חברים בראשות לויטננט קומנדר ויליאם פרנסיס לינץ', ערכה סקר מקיף ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח. לזכר פועלו של לינץ', נקרא המצר לשעבר שהיה קיים בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח "מצר לינץ'".

בשנת 1863 וב-1864 ערך הנוסע הבריטי הנרי בייקר טריסטרם מסעות סביב לים המלח ותיעד בצורה מפורטת את החי והצומח באזור. ב-1864 חקרה את אזור ים המלח משלחת צרפתית בראשות ארכאולוג חובב, הדוכס דה לוינה (Honoré Théodoric d'Albert de Luynes). חבר המשלחת, ויניה (L. Vignes), קבע את רום ים המלח באותה תקופה לכ-392 מטר מתחת פני הים.

בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 עסקו משלחות מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל - PEF בסקר ובמדידות באזור ים המלח.

בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני את הגאולוג הגרמני מקס בלנקנהורן לחקור את האזור כדי לתרום לפיתוחו.

ב-1958 בוצעו סקרים הנדסיים נרחבים ביוזמתם של מנהל מפעלי ים המלח דאז, מרדכי מקלף, והמדען מ. כהנר. על פי סקרים אלו נקבעו מגמות הפיתוח העסקי של המפעלים.

החי והצומח

אזור ים המלח וסביבתו הם בית גידול לצמחים ובעלי חיים ממגוון עשיר מאזורים שונים[4]. תנאי האקלים באזור ובמיוחד הטמפרטורות הגבוהות, כמויות משקעים נמוכות, לחות נמוכה וזמינות מעיינות אפשרו קיומם של מיני חי וצומח הנמצאים במרחק מאות קילומטרים מאוכלוסיית המקור שלהם. בשמורות הטבע, במעיינות ובאפיקי נחלי האכזב יש מאות סוגי צמחים, שיחים ועצים מהם נדירים. מבין בעלי החיים יש בבקעת ים המלח חסרי חוליות ימיים בשמורות הטבע של המעיינות, חסרי חוליות יבשתיים בעיקר באפיקי הנחלים ודו-חיים בסביבות מי המעיינות. בסך הכל תועדו בשמורות למעלה מ-150 מינים של עופות כולל עופות נודדים (בערך שלושה-רבעים מהמינים) ועופות המקננים במצוק ההעתקים. מבין העופות אפשר לציין עופות דורסים כמו הבז המדברי, הרחם, לילית המדבר ותנשמת. מבין ציפורי השיר ניתן להזכיר את העורב חום-העורף, עפרוני המדבר, סנונית מדבר ואת הטריסטרמית. בבקעה יש כ-30 מינים של יונקים החיים בעיקר בשמורות הטבע של המעיינות. בין בעלי חיים אלה אפשר לציין את היעלים, הצבי הישראלי, תנים, שועלים וצבועים[4].

Eynot zukim
מבט עילי על השינויים בעינות קנה בעקבות ירידת המפלס

בנוסף למערכת הביולוגית ביבשה יש מערכת ביולוגית בים. למרות המליחות הגבוהה של מי הים מתקיימים בים אצות, ארכאונים ובקטריות[דרוש מקור]. אצה חד תאית מהסוג דונליאלה המופיעה בצבע ירוק ובקטריה מסוג הלובקטריום המייצרת פיגמנט בצבע אדום המגן עליה מפני השמש. האצות והבקטריות מתרבות בשכבה העליונה של מי הים בסביבת מליחות מתחת לעשרה אחוז. האצות זקוקות לנוכחות של פוספטים לצורך תזונתם. בדרך כלל אין פריחה של האצות באופן ספונטני, אך בתקופות של ריבוי גשמים (בחורפים 1980/1 ו-1991/2) בעת דילול השכבה העליונה של הים הייתה התפרצות של גידול מהיר של האצות והבקטריות והים נצבע באדום-סגול[4]. אחד החששות מתעלת הימים הוא אפשרות של צמיחה מואצת של האצות והבקטריות בשכבה המדוללת שתיווצר בים בעקבות הזרמת מי ים ותמלחת מים סוף. החוקרים קובעים שהשיכוב בים יתרחש רק עם הזרמה של למעלה מ-500 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה מי ים ותמלחת[27].

ירידת מפלס המים גורמת לשינוי בולט לעין בנאות החוף במיוחד בעינות צוקים ובעינות קנה. נסיגת חופי הים גרמה לחשיפת משטחים של חרסיות שבתוכן מתחתרים הפלגים בדרכם אל הים הנסוג. בכמה מקומות ההתחתרות הגיעה ל-4–6 מטר. חלק ממקורות המים התייבשו ויש שינוי ניכר במשטר הזרימה. השינויים במשטר המים גרמו לשינוי ניכר בחי והצומח באזור. הערכת המשמעויות האקולוגיות של ירידת מפלס הים שנעשתה על ידי המשרד לאיכות הסביבה, מכון ירושלים והמכון הגאולוגי קובעת בין השאר:[4]

  1. בגוף המים של האגם חלו שינויים בתכונות המים וכתוצאה מכך נפגעו מאפיינים ותופעות טבע ייחודיות.
  2. האפשרויות שעינות קנה וסמר יתייבשו עלולה לגרום לאבדן נאות-חוף ירוקות, להזיק למערכות הביולוגיות הנתמכות ולהביא לאבדן המגוון הגדול ביותר של אורגניזמים אנדמיים שהתגלה עד כה. האנדמיזם הוא מהערכים המדעיים המובילים במערכת הטבעית של ים המלח. ההידרדרות האקולוגית בנאות החוף של כל ים המלח צפויה להימשך והיא מחייבת היערכות הולמת להבטחת עתידם.
  3. הפעילות האנושית באגן הדרומי גרמה לשינויים סביבתיים, אקולוגיים ונופיים מרחיקי-לכת. חלק גדול מהם בלתי-הפיכים ולכך נודעות משמעויות חשובות לעתיד האזור.

אוכלוסייה, יישובים, תעשייה וכלכלה

Deadseaindustries
מפעלי ים המלח
PikiWiki Israel 16871 Dead Sea Hotels
מלונות בעין בוקק
עץ על אי מלח באמצע ים המלח
Dead tree In Sea of life (בעברית: עץ מת בים החיים), מיצב של עמירם דורה משנת 2017, שנשתל על ידו בים המלח, במטרה להראות שעל אף כינויו הרווח כ״ים המוות״, הוא למעשה מקום של תיירות ענפה, ריפוי ומרגוע.

מאפייניו הטבעיים של בקע ים המלח מקנים לו את אופיו ההתיישבותי, הכלכלי והסביבתי המיוחד. תנאי האקלים של הבקע - החום והיובש, מגבילים את התאמתו ליישוב בני אדם בהיקף נרחב, מסייעים לייצור מינרלים ממי הים ומהווים בסיס לתיירות המרפא. מי ים המלח העשירים במלחים מהווים מקור לכריית אשלג ומינרלים נוספים על ידי המפעלים הכימיים בישראל ובירדן, הנמצאים בחלקו הדרומי של האגן[66].

מפעלים אלה תורמים תרומה נכבדה לכלכלת המדינות והאזור. הפיתוח התעשייתי הנרחב בדרום האגן הוא בעל השלכות סביבתיות ונופיות משמעותיות ומשפיע גם על פיתוח התיירות באזור. מדיניות הפיתוח באזור מדגישה את הצורך במציאת איזונים בין הפעילויות הכלכליות המתקיימות באגן, בינן לבין עצמן, ובינן ובין ההגנה על הסביבה הטבעית והנוף.

בצד המזרחי של ים המלח מתגוררת היום אוכלוסייה של כ-70,000 נפש שגרים ביישובים פייפא, צאפי, פוטאש סיטי, סווימה וכפרין. בנוסף להם מגיעים מדי יום אלפי בני אדם לעבודה בתעשייה ובתיירות בבקע מהערים מדבא, כרכ ועמאן היושבות בגב ההר. יש פעילות חקלאית נרחבת בסאפי ובכפרין וחלק הענף בתעסוקה הוא כ-30%. הפעילות התיירותית מתרכזת בצפון מזרח האגן במרכז גדול של בתי מלון. הענף העסיק כ-20% מהמועסקים. המפעלים הכימיים העסיקו כ-20% והיתר הועסק בענף השירותים. מזרח ים המלח נמצא בסמכות "רשות עמק הירדן" הירדנית (Jordan Valley Authority - JVA)[67]. תחום סמכותה הוא מהירמוך בצפון ועד נחל הערבה בדרום. לרשות סמכויות רבות והיא אחראית על הפיתוח הכלכלי והחברתי בעמק, ניהול משאבי המים (כולל תעלת עבדאללה - הע'ור) ופיתוח התיירות, החקלאות והתעשייה. הרשות הוקמה בשנות ה-50, אולם היא פועלת בצורתה הנוכחית משנת 1977. היא כפופה למשרד המים הממשלתי[66].

בצד הצפוני בעיר יריחו וסביבתה מתגוררת היום אוכלוסייה של כ-25,000 נפש. האוכלוסייה עוסקת בעיקר בחקלאות ושירותים[66].

במועצות המקומיות מועצה אזורית מגילות ים המלח ומועצה אזורית תמר במערב הים מתגוררים כ-2,500 תושבים בשנים עשר יישובים: ורד יריחו, בית הערבה, אלמוג, קלי"ה, אבנת, מצוקי דרגות, מצפה שלם, עין גדי, נווה זוהר, עין תמר ונאות הכיכר. בנוסף לכך מגיעים כל יום עובדים לאזור מאזור יריחו, מהפזורה הבדואית באזור ערד, מירושלים, ערד, דימונה ובאר שבע. התעסוקה באזור היא בעיקר בתיירות המעסיקה כ-5,000 עובדים ובתעשייה כ-2,000 עובדים שהם ברובם הגדול עובדים הבאים לאזור מגב ההר. היתרה מועסקים בחקלאות ובשירותים[66].

מדיניות הפיתוח באזור מדגישה את התיירות כפעילות הכלכלית המובילה. לפי התחזית תמשך המגמה של תנועה יומית של עובדים מגב ההר לתעסוקה במפעלי התעשייה והתיירות בבקע. פיתוח החקלאות מוגבל על ידי מחסור במים והיצע של כוח אדם זול לעבודה בחקלאות.

בריכות המפעלים הכימיים בדרום האגן

DeadSea03 ST 06
בריכות מפעלי ים המלח באגן הדרומי כפי שנשקפות מהר סדום לקראת זריחה

הרחבת הייצור במפעלים הכימיים חייבה הקמת בריכות תעשייתיות גדולות באגן הדרומי לצורך אידוי המים וייצור אשלג על ידי מפעלי האשלג בישראל ובירדן. מערכת של מפעלי שאיבה ותעלות מספקת מים מהים באגן הצפוני לבריכות. היקף השאיבה השנתי של המפעלים מוערך ב-600 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה[4]. בסיום תהליך הייצור בבריכות מוחזרים לים כ-270 מיליוני מטרים מעוקבים של תמלחת. ההפרש בין השאיבה של מי הים ובין התמלחת המוחזרת מייצג את ההתאיידות של המים בבריכות המפעלים, ובכך תורם תרומה משמעותית לירידת מפלס הים. סך התאיידות המים באגן ים המלח מוערכת בלמעלה ממיליארד מטרים מעוקבים בשנה. ההתאיידות בבריכות שבאגן הדרומי היא כשליש מסך ההתאיידות באגן. הגרעון בסיכום היציאות והכניסות של מים מהאגן ואליו הוא כ-730 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה. יש המשווים את גריעת המים הנובעת מברכות האידוי לגרעון במאזן המים באגן (ואז היא מהווה 45% ממנו).

בעניינן של הבריכות קיימות שתי גישות: לפי הגישה שאומצה על ידי המפעלים הכימיים, כולל ים המלח את שני גופי המים באגן ים המלח. הראשון גוף המים בצפון האגן והשני גוף המים בבריכות המפעלים בדרומו שהן חלק מים המלח. גישה זו מצביעה על כך שעד 1976 היו שני הגופים מחוברים באופן טבעי ואחרי כן המפעלים הכימיים שאבו מים מהאגן הצפוני לייצוב האגן הדרומי. ירידת מפלס הים ההיסטורית והתייבשות האגן הדרומי, לפני פעילות המפעלים, נובעת בראש ובראשונה מהפחתת הזרימה בנהר הירדן. באגן הדרומי נרשמת יציבות בסך האידוי כפי שהייתה בתקופה בה היה מוצף כחלק מים המלח. לכן, הבריכות לא שינו משמעותית את מאזן האידוי באגן ים המלח. אחרים גורסים כי התייבשות החלק הדרומי הפרידה בין הים שנמצא בחלק הצפוני של האגן ובין הבריכות התעשייתיות הנמצאות עתה באגן הדרומי. האידוי בבריכות באגן הדרומי הוא חלק מתהליך הייצור של המלחים בבריכות המפעלים ואינו תהליך אידוי טבעי בגוף המים של ים המלח. שאיבת המים מהאגן הצפוני בו שוכן עתה ים המלח והובלתם לבריכות באגן הדרומי תורמת לירידת מפלס הים באגן הצפוני. לכן, ירידת מפלס הים באגן הצפוני, לאחר ייבוש החלק הדרומי בשנת 1976, נובעת מעצירת זרימת המים אליו ושאיבת מי הים לאידוי בבריכות התעשייתיות באגן הדרומי[66].

מתחם התיירות של עין בוקק-חמי זוהר בנוי לחופי הבריכה הגדולה של מפעלי ים המלח (שטחה 80 קילומטרים רבועים ומספרה 5). בין התיירות לתעשייה שוררת מערכת יחסי תלות הדדית[66]. הפעילות התעשייתית מאפשרת מחד את המשך קיומו של גוף מים לצדו מוקמים בתי המלון, ומאידך גורמת לשקיעת מלח, לעליית מפלס הבריכה ולאפשרות הצפה של שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. לאחר דיונים ממושכים והסכמים מורכבים החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם "החברה הממשלתית להגנות ים המלח"[68] בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה 5. לפי התוכניות ישונעו כ-20 מיליון טון של מלח בשנה מהבריכה לים המלח ויפוזרו בים. יש תוכניות להקמת בריכת אידוי נוספת מצפון לבריכה 5, באזור מפרץ לינץ לשעבר, ממזרח למצדה. הבריכה תיקרא "בריכה 6".

בריכות המלח של מפעלי ים המלח באגן הדרומי של ים המלח
בריכות המלח של מפעלי ים המלח באגן הדרומי של ים המלח

תיירות

Dead sea newspaper
איש צף על מי ים המלח
מלח בחוף ים המלח
החוף המלחי המחודד בים המלח

סקירת המגמות ותוכניות הפיתוח לסובב ים המלח מצביעה על הפוטנציאל הגדול שלו כאתר תיירות ונופש ברמה עולמית[66]. באגן הים יש מוקדי תיירות מרפא, נופש, טבע ונוף ואתרי מורשת תרבות המופיעים על מפת התרבות והנופש העולמית. ב-2009 עלה ים המלח לשלב האחרון בתחרות החד פעמית והבינלאומית לבחירת "שבעת פלאי עולם הטבע", והגיע לעשירייה הראשונה של האתרים[69].

בטרם קום המדינה, בתקופת השלטון הבריטי, התקיימה בארץ תנועה של מטוסים אמפיביים ששימשו לטיסות מסחריות. חברת התעופה הבריטית אימפריאל איירווייז המוכרת כיום יותר כבריטיש איירווייז, הפעילה קו טיסות בינלאומי שיצא מ- לונדון, עצר במעגן טבריה והמשיך למדינות במזרח הרחוק שהיו תחת שלטון בריטי. במקביל, היו טיסות שהגיעו מהדרום ועצרו בחוף ים המלח[70]. כאשר התרסק אחד המטוסים הימיים בכנרת, בשנת 1942 בגלל סופה עזה פסקו הנחיתות הימיות בכנרת[71]. אחרי שהנחיתות הימיות בכנרת פסקו, הועברו ה"שדות הימיים" אל ים-המלח ומפרץ חיפה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם הצטרפותן של בריטניה ואיטליה ללחימה, הופסק השימוש האזרחי במטוסים אמפיביים בארץ ישראל[72].

בים המלח קיימת תיירות מרפא וספא המתבססת על סגולות המרפא של מעיינות חמים ומאגרי בוץ ים המלח, תמלחת ומי-ים חמים עשירים במינרלים, וחשיפה לקרינת אולטרה סגול טבעית נמוכה ולחץ ברומטרי גבוה. יש מספר מחלות כגון מחלות עור ופרקים המטופלות בהצלחה על ידי טבילה בתמלחת והמעיינות החמים, התמרחות בבוץ וחשיפה לקרינת השמש[73]. השילוב בין מי ים המלח לעוצמה הנמוכה יחסית של קרינת השמש (עקב עומקו של השטח), מאפשר הקלה משמעותית למספר מחלות עור, ביניהן פסוריאזיס, לויקודרמה, אסתמה של העור, סרטן העור (בשלבים מוקדמים של המחלה) ועוד. ריכוז המלח והבוץ המכיל מינרלים ייחודיים, נחשבים כמסייעים גם במחלות פרקים[74].

משקלם הסגולי הגבוה של המים מאפשר לאנשים לצוף בים בנקל, תכונה שהופכת את הרחצה בים לאטרקציה לתיירים. ים המלח עלול גם להיות מסוכן ומתרחצים טובעים בו מדי שנה[75][76]. תיירות המרפא מחו"ל מגיעה בדרך כלל לשהות של שבוע ימים ותיירות הפנים לשהות של יומיים. בנוסף לתיירות המרפא קיימת באגן ים המלח תיירות נופש, טבע ונוף, תיירות מדברית וביקורים באתרי מורשת תרבות[66].

נכון לשנת 2012, בירדן, באזור סווימה שבצפון מזרח ים המלח, יש כ-2,500 חדרי מלון. קיימות תוכניות להגדיל את מספרם פי ארבעה תוך עשרים שנה.

מאז ראשית שנות ה-2000, אזור התיירות המרכזי בצידו הישראלי של ים המלח נמצא במתחם עין בוקק-חמי זוהר (מועצה אזורית תמר) שבדרום מערב האגן. באתר פועלים חמישה-עשר בתי מלון ונכון לשנת 2014, יש בהם כ-4,000 חדרי אירוח. קיימות תוכניות מאושרות להכפלה אפשרית של חדרי המלון באזור. מיקום מתחם המלונאות הוא לחופי בריכה מספר 5 של מפעלי ים המלח. הפעילות התעשייתית בבריכות האידוי מאפשרת את קיומו של גוף מים לצדו נמצאים בתי המלון. שקיעת מלח בבריכה גורמת לעלית מפלסה ומסכנת את שטחי החוף והמתקנים הנמצאים בסמוך לקו המים. כדי לפתור את הבעיה החלה חברת מפעלי ים המלח בתיאום עם החברה הממשלתית להגנות ים המלח בהקמה והפעלה של מערך לקציר המלח בבריכה[66].

נוסף למלונות, מספר מוקדי אירוח ותיירות כפרית פועלים בקיבוץ עין גדי ובאזור מועצה אזורית מגילות שבצפון מערב האגן. באזור זה יש תוכניות שעשויות להביא להקמת כ-2,000 חדרי מלון (בקלי"ה ובאלמוג). כמו כן, מתוכנן לקום במקום קניון ים המלח[66].

ב-24 ביולי 2018, אישרו משרד התיירות ורשות מקרקעי ישראל תוכנית להקמת שני מלונות בעין בוקק[77].

חופי הרחצה בים המלח מאופיינים בסגנון הרכב שונה מחופי שאר הימים בכך שהחוף הוא גבישי ודוקרני. השוני נובע מחמת המלחים שבמים השוקעים ומתקשים על-גבי החוף. בהרבה מחופי הרחצה השונים מפזרים מפעילי החוף חול על גבי החוף המחודד בחלקו הפנימי, אך חלקו הסמוך לים - נותר חשוף כקרקעית המים, בשל סחף המים המצוי (לשם כך מומלץ למבקרים להצטייד בנעלי-מים).

באגן הים יש מספר רב של אתרים הזוכים למספר רב של מבקרים בשנה. ביניהם בצד המערבי: קומראן, נווה עין גדי, מצדה, הר סדום ומפעלי ים המלח, כיכר סדום ומליחת נאות הכיכר. הגן הלאומי של מצדה הוכרז כאתר מורשת עולמית ומגיעים אליו כתשע מאות אלף מבקרים בשנה. בצד המזרחי: שמורת ואדי מוג'יב (נחל ארנון), שמורת ואדי זרקא-מעין, חממת מעין והכפר ברו, חמי קלירוהי (עין-א-זארה) המרכז הפנורמי בים המלח, מבצר מכוור, צאפי, וחברת האשלג הערבית.

במנחת בר-יהודה למרגלות מצדה יש מועדון צניחה חופשית וטיסות חוויה.

ים המלח בסערה וגשם. מראה פנורמי ממלון מוונפיק בסווימה בירדן
ים המלח בסערה וגשם. מראה פנורמי ממלון מוונפיק בסווימה בירדן
מראה פנורמי של חוף רחצה בעין בוקק
מראה פנורמי של חוף רחצה בעין בוקק

אתרי עניין לאורך החוף

גנים ושמורות לחופי ים המלח

PikiWiki Israel 32639 Ein Feshkha
שמורת עינות צוקים לחוף ים המלח
PikiWiki Israel 6829 Masada
הארמון הצפוני במצדה וים המלח ברקע

אתרים אחרים

נחלים המתנקזים אל ים המלח

בצד המזרחי של הים

בצד המערבי של הים

גלריה

DeadSea02 ST 06
זריחת החמה בים המלח. תמונה פנורמית
DeadSeaIsrael7

תיירים רוחצים בים המלח

חוף ים המלח בעין גדי

חוף הרחצה בחמי עין גדי

2חוף ים המלח

חוף ים המלח במערב. ממול נשקפים הרי מואב

DeadSeaIsrael

חוף ים המלח בעין בוקק

Deadsea sunrise

זריחת החמה בים המלח מעבר להרי ירדן

זריחה בים המלח

זריחה בים המלח (תמונה זוכה בתחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת 2016)

זריחת הלבנה בים במלח

זריחת הלבנה בים המלח מעבר להרי ירדן

ים המלח בזמן השקיעה

חוף ים המלח ברגעי השקיעה. חמי עין גדי

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מתוך העיתונות

הערות שוליים

  1. ^ מפלס ים המלח משנת 1976, אתר אתר מאגרי המידע הממשלתיים
  2. ^ ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, עמ' 65, 105, 123, 228: "הערבים קוראים לים זה בשם 'בַּחר לוּט' (הים של לוט) ולעיתים 'בִּרכָּת לוּט' (הבריכה של לוט)". ראו גם: ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 61.
  3. ^ "תהום צ'לנג'ר" שבשקע מריאנה, במערב האוקיינוס השקט, הוא שקע אוקיאני והנקודה העמוקה ביותר הידועה בימים, באוקיינוסים ובקרום כדור הארץ בכלל.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 המשרד לאיכות הסביבה, משרד התשתיות הלאומיות ומכון ירושלים לחקר ישראל, מסמך מדיניות - אגן ים המלח: הערכת מצב ומשמעויות לעתיד בתנאים של המשך ירידת מפלס הים, 2006
  5. ^ 5.0 5.1 נתוני השירות ההידרולוגי על גובה מפלס ים המלח, ב אתר האינטרנט של קיבוץ עין גדי
  6. ^ טבלאות המכון הגאולוגי. שטח הים בהתאם לגובה פני הים
  7. ^ 7.0 7.1 ים המלח, באתר רשות המים
  8. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ג', ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק ג', ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק י"ב, ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז, ספר יהושע, פרק ג', פסוק ט"ז, ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק ג', ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ב', ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ה', ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ט.
  9. ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק מ"ט, ספר יהושע, פרק ג', פסוק ט"ז.
  10. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוק י"ח, ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ח'.
  11. ^ נתון לפי רשות המים, או 40,650 קילומטרים רבועים לפי האנציקלופדיה העברית
  12. ^ הבנק העולמי דו"ח של המכון הגאולוגי ותה"ל על ים המלח, הוגש לבנק העולמי באוגוסט 2011 (באנגלית)
  13. ^ Bromine from the Dead Sea
  14. ^ A.G. Dickson & C. Goyet, Handbook of methods for the analysis of the various parameters of the carbon dioxide system in sea water, ORNL/CDIAC-74, 1994
  15. ^ מירי קסנר, הברום ותרכובותיו, מכון ויצמן למדע, המחלקה להוראת המדעים, התשנ"ג, 1993
  16. ^ אתר השירות המטאורולוגי, משרד התחבורה
  17. ^ Picard L. Structure and evolution of Palestine : with comparative notes on neighbouring countries, Hebrew University, Jerusalem 1943 (באנגלית)
  18. ^ ריבקין, גינתי ואבני, גאולוגיה והתפתחות הנוף בערבה הצפונית
  19. ^ סרטונים צלילת מחקר לקרקעית ים המלח - תיעוד של משלחת מחקר, מראה המעיינות התת-ימיים בים המלח; בערוץ של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באתר יוטיוב,‏ 24 בספטמבר 2011
  20. ^ אריה איסר ויהודה גוברין, "שינויים אקלימיים ומדבור הנגב בסוף התקופה הביזנטית", קתדרה 61 ספטמבר 1991
  21. ^ C. Klein, Morphological Evidence of the Lake Level Changes: Western Shore of the Dead Sea, 32 Israel Journal of Earth Sciences, 31, pp. 67-94 (1982) (באנגלית)
  22. ^ אברהם זהבי, סביבת ים המלח במפת מידבא, כתב עת קיוונים אקדמאיים, מכון מופ"ת
  23. ^ The Dead Sea 1972-2011 - NASA Earth Observatory, April 6, 2012 (באנגלית)
  24. ^ Red Sea - Dead Sea Water Conveyance Study Program - הדוחו"ת הסופיים של בדיקת תעלת הימים והאלטרנטיבות שלה על ידי צוותים של הבנק העולמי, ינואר 2013 (באנגלית), (בעברית)
  25. ^ דורון מרקל, מובל השלום ממפרץ אילת לים המלח (RSDS) - בדיקת היתכנות, 2013
  26. ^ הבנק העולמי דו"ח צוות המומחים על הים האדום - מפרץ אילת, עמוד 5 - הוגש לבנק העולמי באפריל 2011 (באנגלית)
  27. ^ 27.0 27.1 הבנק העולמי דו"ח של המכון הגאולוגי ותה"ל על ים המלח, עמוד 5 - הוגש לבנק העולמי באוגוסט 2011 (באנגלית)
  28. ^ הבנק העולמי דו"ח בדיקת היתכנות סופי של מומחי הבנק העולמי, עמודים 39–40 - הוגש לממשלות בספטמבר 2012
  29. ^ איתי גבריאלי, סיכום רב–שיח בנושא שיקום ים המלח, ינואר 2011
  30. ^ The Discovery of the Sin Cities of Sodom and Gomorrah - April 16, 2008 The Associates for Biblical Research, Akron, 2008 Bryant G. Wood (באנגלית)
  31. ^ דו"ח החפירות Schaub and Rast 1989; 2003 (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 4 בפברואר 2018)
  32. ^ השם סדום נזכר גם בשם הר סדום (ג'בל אוסדום בערבית), הוא נזכר בכתבי ההיסטוריון הרומאי סטרבו במאה הראשונה לפנה"ס וברשימת הבישופים במאה ה-5/6 לספירה נזכר הבישוף של סדום.
  33. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ג': "עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח".
  34. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י'.
  35. ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז ועוד.
  36. ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז ספר יהושע, פרק ג', פסוק ט"ז ועוד.
  37. ^ ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ח'.
  38. ^ ספר יחזקאל, פרק מ"ז, פסוקים ח'-י"ב.
  39. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח, עמוד ב'.
  40. ^ בפרט במסכת עבודה זרה (כ-10 אזכורים מתוך השאר).
  41. ^ Aristotle, Meteorologica, II, p. 359a
  42. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 19, פרק 100, סעיפים 2-1.
  43. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: V. Hieronymus of Cardia, No.10, pp. 18-19
  44. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XXXII. Diodorus, No.59, p. 174
  45. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I: XI. Xenophilus, pp. 87-88; XLVIII. Vitruvius, pp. 344-346; Vitruvius, De Architecture, VIII, 3:8-9
  46. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 44.
  47. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 42.
  48. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 2, פרק 48, סעיפים 9-6; ספר 19, פרקים 99-98.
  49. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 2, פרק 226; ספר 5, פרקים 72-73; ספר 7, פרק 65; ספר 28, פרק 80; ספר 35, פרק 178.
  50. ^ Pliny the Elder, The Natural History, Book V, Chapter 15 (באנגלית)
  51. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LX. Scribonius Largus, pp. 377-378
  52. ^ Seneca, Naturales Quaestiones, III, 25:5
  53. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, תרגם: ש. חגי, עמוד 217
  54. ^ טקיטוס, היסטוריה (״דברי הימים״), ספר ה, פרק 6 (באנגלית)
  55. ^ Pausanias, Graeciae Descriptio, V, 7:4-5
  56. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXXXIX. Dio Chrysostom, pp. 538-540
  57. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXI. Aelius Aristides, pp. 218-219
  58. ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20; IX, 2:10; XI, 2:10
  59. ^ Galenus, De Symptomatum Causis, III, 7; De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 17, 2; Ad Pisonem de Theriaca, 12; De Antidotis, I, 12; II, 10
  60. ^ Ptolemy, Geographia, V, 15:2; M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIV. Ptolemy (Claudius Ptolemaeus), p. 168
  61. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXVIII. Alexander of Aphrodisias, p. 336
  62. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.II, CXIX. Aristotelian Problemata, p. 337-338
  63. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVII. Solinus, no. 448, p. 417; Solinus, Collectanea Rerum Memorabilium, 1:56
  64. ^ Tina M. Niemi, Zvi Ben-Avraham, Joel Gat, The Dead Sea: The Lake and Its Setting, Oxford University Press US, 1997; עמ' 135 (באנגלית)
  65. ^ נתן שור, חקר אזור ים-המלח במאה ה-19, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  66. ^ 66.0 66.1 66.2 66.3 66.4 66.5 66.6 66.7 66.8 66.9 משרד הפנים, תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) 13 לים המלח וחופיו - סובב ים המלח ומערבו - סוגיות תכנון עיקריות, ספטמבר 2010
  67. ^ אתר רשות עמק הירדן הירדנית (Jordan Valley Authority - JVA), 2013 (באנגלית)
  68. ^ אתר החברה הממשלתית להגנות ים המלח
  69. ^ יש סיכוי: ים המלח בין 10 המועמדים המובילים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2011
  70. ^ ראשית התעופה בארץ ישראל - התאחדות בולאי ישראל
  71. ^ מטוסי ים בכנרת 1931–1942, יו-טיוב
  72. ^ מים ושמיים - אתר חיל האוויר
  73. ^ שאול סוקניק, ים המלח, אתר המרפא הטבעי הטוב בעולם למחלות עור, מפרקים, ריאות, לב ומחלות אחרות, הוצאת מאגנס, 2007
  74. ^ תיירות מרפא במקם הנמוך ביותר בעולם, אתר "יאיר טיולים"
  75. ^ דן אבןחמישית ממקרי הטביעה בישראל השנה אירעו בים המלח, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2010
  76. ^ שמעון איפרגן, ים המלח לא סולח: אפשר לטבוע גם בים המלח, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2010
  77. ^ לאחר שנים של יובש: שני מלונות חדשים יוקמו בים המלח
ערך מומלץ
איסיים

האִיסִיִּים היו קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני ששמה נודע מכתביהם של שלושה מחברים שחיברו ספרים במאה הראשונה לספירה ביוונית או לטינית: פילון, פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). לדברי יוסף בן מתתיהו, מקור הקבוצה בזמן בית חשמונאי, עת נוצרו זרמים שונים (ובהם הצדוקים והפרושים) כתוצאה מפיצול ביהדות. לא נותר שריד ברור לאיסיים, אם כי רוב החוקרים מזהים אותם עם כת ה'יחד', מחברי מגילות ים המלח, הגם שאחרים חולקים על כך.

בולען

בולען הוא שקע הנפער באופן פתאומי בקרקע. בולענים נפוצים בין היתר בסביבה קארסטית בה הם נוצרים בתהליך איטי מהתמוססות שכבות של גיר כמו גם באזורי חוף ים כתוצאה מהמסה של שכבת מלח מתחת לפני הקרקע, תהליך שלוקח זמן קצר יחסית להיווצרות בולענים קארסטיים.

בישראל נוצרים בולענים בסביבת ים המלח מהשפעות מלאכותיות של נזקים סביבתיים הנגרמים על ידי התעשייה מסביב לים המלח וכן מויסות מלאכותי של זרימת המים מן הכנרת לים המלח דרך נהר הירדן (ויסות דרך סכר דגניה). יש לשים לב שהמנגנון שבים המלח מכונה בולענים שונה לחלוטין מהמנגנון אותו נהוג לכנות בולענים.

גובה פני הים

גובה פני הים הוא מדד לגובהם של פני הים (או האוקיינוס) במקום שבו הם פוגשים ביבשה.

גובה פני הים משמש נקודת ייחוס לציון גבהים על-פני כדור הארץ – נהוג לציין גובהם של מקומות גאוגרפיים, כגון הרים ועמקים, ביחס לגובה פני הים הממוצע.

גובהם של מקומות הנמצאים מעל פני הים, מצוין בסימן פלוס, או במילים "מעל פני הים".

גובהם של מקומות הנמצאים מתחת לפני הים, מצוין בסימן מינוס, או במילים "מתחת לפני הים".

המקום הגבוה ביותר מעל פני הים הוא הר אוורסט (Everest), שגובהו 8,848+ מטר (או, על פי מקורות אחרים, 8,850+ מטר). עקב פחיסות כדור הארץ, זהו איננו המקום המרוחק ביותר ממרכז כדור הארץ, אלא הר צ'ימבורסו. המקום הנמוך ביותר מתחת לפני הים ביבשה הוא ים המלח. בתחילת יוני 2019 היה גובה פני המים שלו 433.57- מטר.תכונות פיזיקליות שונות, ובפרט לחץ האוויר, משתנות עם שינוי הגובה שבו נמדדת התכונה. הערך המקובל שניתן לתכונה מסוימת, כגון מהירות הקול או טמפרטורת הרתיחה של המים, הוא ערכה בגובה פני הים.

הבקע הסורי-אפריקני

בקע ים המלח או מערכת השבירה הסורית-אפריקנית או בשמותיהם הנפוצים הבקע הסורי-אפריקני או השבר הסורי-אפריקני הם השמות לסדרה של העתקים ובקעים שנמשכת מצפון לדרום, מדרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לטנזניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע לבסוף עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך של תנועות התרחקות של לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו, שנמשך עד היום. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה ולעיתים לצונאמי באזורים שבהם הוא עובר.

בתחום הבקע הסורי-אפריקני התרחשו בשנים האחרונות בישראל רעידות אדמה קלות-בינוניות. הגאולוגים סבורים כי הן משחררות את האנרגיה המצטברת בנקודות החיכוך של הלוחות הטקטוניים, ומונעות בכך למעשה הצטברות רבה מדי של אנרגיה, מצב העלול לגרום לרעידת אדמה עזה, כפי שאכן אירע באזור בעבר.

הבקע מחולק לשלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום.

בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים "מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית".

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

כימיקלים לישראל

כימיקלים לישראל בע"מ (הידועה גם בשם כיל) היא חברה בת של החברה לישראל (הנשלטת על ידי משפחת עופר) וחברת האם של חברות המייצרות אשלג ודשנים אחרים,פוספט, מגנזיום, ברום ותרכובותיו - במסגרת החברות הבנות מפעלי ים המלח, תרכובות ברום, רותם אמפרט נגב ופריקלאס ים המלח, וחברות מחוץ לישראל.

מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל, ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

מועצה אזורית מגילות ים המלח

מועצה אזורית מגילות ים המלח (ובקיצור: מועצה אזורית מגילות) היא מועצה אזורית בצפון ים המלח. בתחומה 7 יישובים: ארבעה קיבוצים (בית הערבה, אלמוג, קליה ומצפה שלם), מושב אחד (ורד יריחו) ושני יישובים קהילתים אבנת וקדם ערבה, בהם מתגוררים כ-1700 תושבים.

בבחירות המיוחדות שנערכו ב-11 בנובמבר 2015 נבחר לראשות המועצה אריה כהן, חבר קיבוץ מצפה שלם. הוא גבר על יריבו, גבי פלקסר מקיבוץ קליה, כאשר שקיבל 66% מקולות המצביעים. כהן החליף בתפקידו את מרדכי דהמן שפרש עקב מעורבותו בפרשת השחיתות בישראל ביתנו לאחר תקופת כהונה שנמשכה 24 שנה. דהמן היה ראש המועצה הראשון של מגילות. ב-2018 נבחר כהן בשנית לאחר שהיה מתמודד יחיד.

מפעלי ים המלח

מפעלי ים המלח (שם מסחרי באנגלית: Dead Sea Works) היא חברה העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. החברה נוסדה על ידי מדינת ישראל ב-1952 (על בסיס חברת האשלג הארץ-ישראלית שהוקמה ב-1929) והיא מפיקה בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. החברה מספקת לחברה הבת "מגנזיום ים המלח" את חומר הגלם להפקת מגנזיום. החברה היא אחת מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם. מאז 1968 נמצאים מפעלי ים המלח בבעלות חברת כיל, חברה בת של החברה לישראל, הנשלטת על ידי משפחת עופר.

נהר הירדן

נְהַר הַיָּרְדֵּן (בערבית: نهر الأردن) הוא נהר העובר בשבר הסורי אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום וחוצה אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן.

הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות, בעיקר מבחינה היסטורית ודתית. אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח 251 ק"מ וספיקתו בשפך לכנרת היא כחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה.

נחל אוג

נַחַל אוֹג נמצא ליד קיבוץ אלמוג שבצפון ים המלח.

נחל אוג הוא הצפוני שבנחלים הנשפכים ממדבר יהודה לים המלח, ומתחתר בין ואדי קלט בצפון לנחל קומראן בדרום. הנחל מנקז את מדרונות הר הזיתים, הר הצופים ואבו דיס שבירושלים ברום של 800 מטר מעל פני הים, ויורד אל ים המלח ברום של למעלה מ-400 מטרים מתחת לפני הים. תלילותו של הנחל מביאה לכך שבעונת החורף השיטפונות בנחל חזקים במיוחד, והוא סחף עמו בעבר שוליים מכביש 90. הנחל סוחף עמו בוץ רב ולעיתים בזמן שיטפון ניתן לראות שובל בוץ באורך של מאות מטרים בתוך מי ים המלח. בקצה הנחל הוקם מאגר מים שאוצר את מי השיטפונות ומשמש את קיבוץ אלמוג.

החלק המתויר שבו הוא קטע קניוני קצר ומאתגר הכולל בתוכו סולמות מתכת, יתדות מחוברות כמדרגות, וחבלים לעזר בירידה. כשלאחריו נפתח הקניון מרוחב של כמטר לרוחב 40 מטר ואף יותר. בכביש להורקניה ישנו גשר מעל נחל אוג, ויש מרודפי השיטפונות שבאים לחזות בשיטפונות מי הגשמים מהרי ירושלים, מעל גשר זה.

לאורך השנים התיישבו סמוך לנחל נזירים אשר הקימו בו מבנים, חפרו בורות מים ואכלסו מערות. בתקופה הביזנטית, הקימו הנזירים אותימיוס ותיאוקטיסטוס, דמויות מפתח בתנועת הנזירות במדבר יהודה, מנזר מסוג קוינוביון בנחל אוג. אותימיוס המשיך באורח חייו כמתבודד ותיאוקטיסטוס הפך לאב המנזר שאף נקרא על שמו.

הנחל עובר בסמוך גם לנבי מוסא.

הנחל נקרא בערבית ואדי מֻכַלִכּ, בחלקו העליון וואדי אל עָסְלה ווואדי דָבָּר בחלקו התחתון - אולי קשור לדִבְרָה המוזכרת בתנ"ך בגבול נחלת שבט יהודה (יהושע ט"ו פסוק ז').

שמו של הנחל נגזר משמו של הצמח "אוג קוצני", שיח קוצני הגדל באזור הנחל ובמדבר יהודה כולו.

נחל ערוגות

נַחַל עֲרוּגוֹת הוא נחל איתן המנקז נחלים רבים במרכז מדבר יהודה. אורכו כ-46 ק"מ ויובליו העליונים מתחילים ממזרח לגוש עציון והר חברון ושפכו של הנחל מצפון לעין גדי.

נחל קדרון

נַחַל קִדְרוֹן (בערבית ואדי אַ-נַאר) הוא נחל במדבר יהודה היורד מאזור העיר העתיקה בירושלים ונשפך לים המלח סמוך ליישוב אבנת מדרום לנחל קומראן ומצפון לנחל דרגה. אורכו של הנחל כ-34 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-115 קמ"ר.

נחל קידרון כיום הוא אחד הנחלים המזוהמים בישראל. סיבת הזיהום היא שפכים, בעיקר של מזרח ירושלים, המוזרמים אל הנחל ללא טיהור או אחרי טיהור חלקי בלבד.[דרוש מקור]

סדום

סדום היא עיר מקראית, הממוקמת בכיכר הירדן, בסמוך לים המלח. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה, שאירע בגלל חטאי אנשיה.

על שם העיר נקראו הר סדום ומלחת סדום (בה הוקם מפעל המלח בסדום) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת.

עין גדי (שמורה)

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר.

עינות צוקים

שְׁמּוּרַת עֵינוֹת צוּקִים (ערבית عين فشخة - "עין פשח'ה") היא שמורת טבע מוכרזת לאורך החוף הצפון-מערבי של ים המלח, דרומית לקיבוץ קלי"ה. אורכה של השמורה כ-6.5 ק"מ, והיא מחולקת לשלושה חלקים:

חלק צפוני המהווה שמורה סגורה (2,700 דונם).

חלק מרכזי הפתוח לקהל ובו מספר בריכות שכשוך ומתקני נופש (500 דונם).

חלק דרומי ("השמורה החבויה") בו ניתן לבקר במסגרת סיור מודרך בלבד (1,500 דונם).על פי רשות הטבע והגנים, זו השמורה הנמוכה בעולם.

קומראן

קוּמְרָאן (בערבית: خربة قمران; תעתיק: חִ'רְבַּת קוּמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי השוכן במישור הצפון-מערבי של ים המלח, סמוך לשפך נחל קומראן. המקום התפרסם במיוחד בשל מגילות ים המלח שנמצאו במקום.

מערות קומראן התגלו בשנת 1946 על ידי נער בדואי שיצא לחפש עז תועה, וגילה מערה ובה כדי חרס שבתוכם מוסתרים כתבי יד. תגלית זו הובילה לגילוי 929 כתבי יד במקום כחלק מתגלית מגילות ים המלח. לאחר גילוי המגילות נערכה חפירה ארכאולוגית באתר וממצאיה שרידי יישוב שנבנה על פי הערכות החוקרים בין השנים 150 ל-130 לפני הספירה.

לדעת מרבית החוקרים הייתה נקודת היישוב מקום משכנה של כת יהודית, כת מדבר יהודה. ישנה סברה מקובלת שזו כת האיסיים הנזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו, פילון ופליניוס הזקן, ולכן גם נקראת לעיתים "כת קומראן". מיעוט החוקרים חולקים על דעה זו וטוענים שהאתר שימש כביתה של משפחה רומאית עשירה או אף מבצר לחיילי ליגיון רומאים. סברה נוספת טוענת כי המקום שימש כמצודת דרכים חשמונאית ובהמשך כבית אחוזה הרודייני.

שמורת קנה וסמר

שמורת קנה וסמר ידועה גם בשם שמורת עינות קנה, היא שמורת טבע המשתרעת בין ים המלח ממזרח לכביש 90 ממערב לאורך כ- 5 ק"מ, בקטע הכביש שבין נחל תמרים למצוקי דרגות. השמורה סגורה ולא ניתן לבקר בה. שטחה הוא 1100 דונם, והיא הוכרזה ב-22 ביוני 1988.

בשמורה שתי קבוצות של מעיינות: עינות קנה (בערבית: אין אלע'ויר שמשמעותו מעיין העמק הקטן) הנובעים בסמוך לשפך נחל קנה בצפון, ועינות סמר (בערבית: עין א-תוראבה) בסמוך לשפך נחל סמר בדרום השמורה.

המעיינות בשמורה הם מעיינות העתק הנובעים בין מצוק ההעתקים לים המלח. שפיעתן של עינות קנה מוערכת בכ-1.5 מיליון מ"ק מים בשנה, ועינות סמר בכמה מיליוני מ"ק מים בשנה.

בשטח סביב המעיינות שולט הצמח קנה מצוי שעל שמו נקראת קבוצת הנביעות הצפונית. בנוסף צומחים בשמורה עצי אשל אברהם ועבקנה שכיח וצמח הסמר ליד עינות סמר.

בשטח השמורה נמצאו שרידים ארכאולוגים שונים. ליד עינות קנה נמצאו שרידי יישוב של כת ים המלח הכולל מבנים ובית קברות גדול, וכן שרידי יישוב מתקופת הברזל. אחת ההשערות היא שאלה שרידי היישוב הנִּבְשָן, אחת משש ערי המדבר בנחלת שבט יהודה (יהושע, טו, סב). ליד עינות סמר נמצאו שרידים של מצודה גדולה בגודל 15 על 13 מטר, המתוארכת למאות ה-7-8 לפנה"ס. הראשון שחפר את המצודה היה ג"ס בליק שחפר אותה בשנת 1935. בין השנים 1968-1967 היא נחפרה שוב על ידי פסח בר אדון. תפקיד המצודה היה לשמור על המעיין ועל הדרך המובילה להר חברון.

ליד עינות סמר יש מכון שאיבה המנצל חלק ממי המעיינות.

תעלת הימים

תעלת הימים היא שם כולל למיזמים לחפירת תעלת מים שתשמש להובלת מים בין ימים בישראל. המיזמים שהוצעו קשורים בבקעת הירדן, בים המלח ובערבה, והימים הסובבים אותם: הים האדום מדרום והים התיכון ממערב. רובם קשורים בהזרמת מים שפירים או מי ים לבקעת הירדן ולים המלח. הזרמת המים המתוכננת נועדה להיעשות באמצעות מובלים שונים: תעלות, מנהרות וצינורות.

בעבר תוכנן להשתמש במי אגן הירדן להשקיית הנגב ובקעת הירדן, והזרמת מי ים מהים התיכון לים המלח לייצוב פני הים תוך רתימת הפרש הגבהים לבקע הירדן ולים המלח ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית. בעת האחרונה בודקים בהקמת המיזמים מטרות נוספות כגון: התפלת מי ים, ייצוב או הרמת פני ים המלח, חיזוק השלום האזורי על ידי יצירת שיתוף פעולה בין גורמים בעלי עניין בים המלח. בעקבות דיון ציבורי נרחב בנושא בעבר, נקבע השם "תעלת הימים" כשם כולל למיזמים אלה.

גורמי איכות הסביבה מצביעים על סיכונים סביבתיים גדולים הטמונים בפרויקטים. הסיכונים הם: ערבוב מי הימים עלול לגרום לשינוי דרמטי בים המלח, חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים, שינויים גדולים בים האדום כתוצאה משאיבת מימיו, והשפעות על הים התיכון כתוצאה מפעילות מפעלי ההתפלה. הסיכונים הסביבתיים נבדקו (בשנים 2009–2012) על ידי קבוצות מומחים שהתמנו על ידי הבנק העולמי והוגשו דו"חות שקבעו: לא יהיו שינויים בים המלח בהזרמה לים של עד 400 מיליון מטרים מעוקבים בשנה; יש אפשרות למנוע חדירת מי ים למי התהום לאורך תוואי המובלים על ידי תכנון מוקפד ובניה בסטנדרטים של מובלים באזורים סיסמיים רגישים; לא יהיו שינויים גדולים בים האדום בגלל ההיקף המצומצם יחסית של השאיבה מהים.

הקמת תעלת הימים נמנעה בגלל מספר גורמים: ריבוי הרעיונות של התעלות; המספר הרב של גורמים חזקים התומכים בהם והמתנגדים להם; הסיבוך הפוליטי עם מספר מדינות, הנמצאות בסכסוך, השותפות באזורים הגאוגרפיים, בהם אמורות לעבור התעלות; היקף ההוצאות הכרוך בהקמתן; היעדר מקורות מימון ברורים; והסיכונים הכרוכים בהקמתן.

ב-9 בדצמבר 2013 נחתם מכתב כוונות בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית להסדרת נושאי מים התלויים ועומדים בין המדינות, חלוקת המים של מפעל התפלה שיקום בעקבה בין ישראל וירדן והנחת צינור להובלת התמלחת של מפעל ההתפלה לים המלח. בפברואר 2015 הפך מכתב הכוונות להסכם בין הצדדים. הנחת הצינור והובלת התמלחת לים המלח נועדה לסילוק התמלחת מאזור מפרץ אילת ולבחינת תוצאות הערבוב של מי הימים בים המלח. פרויקט זה עשוי להיות השלב הראשון להקמת תעלת הימים מים האדום לים המלח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.