ילדי טהראן

ילדי טהראן הוא הכינוי שניתן לקבוצת ילדים ניצולי שואה שהועברו מפולין לטהראן שבאיראן, ולאחר מכן הועלו לארץ ישראל בשנת 1943.

Soldteheran
הנרייטה סאלד עם קבוצה מילדי טהראן

בברית המועצות ובאיראן

ילדי טהראן היו ילדים יהודיים מפולין, שברחו עם משפחותיהם בפרוץ מלחמת העולם השנייה אל החבלים המזרחיים של פולין, שנתפסו על ידי הצבא האדום ב-19 בספטמבר 1939 בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. חלק מן הפליטים הוגלו על ידי הסובייטים מזרחה לסיביר ולברית המועצות האסייתית וחלקם נסו לאזורים אלה עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.

בשנת 1942, עם הקמת הצבא הפולני על אדמת ברית המועצות בפיקודו של גנרל ולדיסלב אנדרס שקיבל את הכינוי "צבא אנדרס", נספחו אליו אלפי פליטים ובהם הילדים.

עם הגיע צבא אנדרס ב-1942 לאיראן שהייתה בשליטת הבריטים, הקימה הסוכנות היהודית בטהראן מחנה לילדי הקבוצה שנקרא "בית הילד היהודי", וריכזה בו 719 ילדים. הילדים שם סבלו ממחסור במזון. בינואר 1943, לאחר שהסוכנות היהודית השיגה רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) משלטונות המנדט ואונייה מהרשויות באיראן, ארגנה את עלייתם לארץ ישראל. מרביתם הגיעו דרך ירדן וחלק אחר בדרך הים מקראצ'י (אז בהודו הבריטית) לפורט סעיד שבמצרים ומשם ברכבת לעתלית, ב-18 בפברואר 1943.

לרוב ילדי טהרן היה רק הורה אחד. על פי דיווחה של הנרייטה סאלד, 124 מתוכם היו יתומים מאב ומאם. לחלקם היו הורים שנשארו בברית-המועצות ומסרו אותם למנזרים ובתי-יתומים פולניים ומשם הם הגיעו לאיראן.

בארץ ישראל

בואם לארץ ישראל

A GROUP OF "TEHERAN CHILDREN" IN FRONT OF A RAILWAY CARRIAGE IN ATLIT. קבוצה של "ילדי טהרן" מחוץ לקרון רכבת בעתלית.D31-041
קבוצה של ילדי טהראן מחוץ לקרון רכבת בעתלית
A GROUP WAITING OF "TEHERAN CHILDREN" WAITING TO BOARD THE TRAIN AT THE ATLIT RAILWAY STATION. קבוצה של "ילדי טהרן" ממתינה לרכבת בעתלית.D842-076
קבוצה של ילדי טהרן ממתינה לרכבת בעתלית
Rakevet hedera
קבלת הפנים בתחנת הרכבת בחדרה

ילדי טהרן הגיעו לארץ ישראל ב-18 בפברואר 1943, ערב פורים קטן תש"ג, לאחר שהסוכנות היהודית הצליחה להסדיר את קליטתם בארץ. נלוו אליהם כמה מבוגרים. הם הגיעו באונייה עד מצרים וברכבת עד עתלית. בדרך נערכו להם קבלות פנים בתחנות הרכבת ברחובות ובחדרה.

עיתון הצופה כתב בכותרת ראשית: "ושבו בנים לגבולם". השיירה כללה 1,228 נפש שהגיעו ב-12 קרונות שינה (פולמאן). קבלת פנים חגיגית נערכה להם בתחנת הרכבת העברית הראשונה שעצרו היא תחנת הרכבת ברחובות. הצופה כתב:[1]

ממצרים, סחופי צער ודווי, הלומי אסון, יחפים ולבוש דל על בשרם - ראו הנאספים את המבשרים הראשונים של ההצלה. הילדים שלא באה תנומה לעיניהם כל הלילה, בציפיה לראות היהודי הראשון בארץ ישראל - פרצו בקריאות גיל, כשמנהל התחנה פנה אליהם בעברית. שאלו אותו : "אתה עברי" והוא ענה להם: "לא, אני יהודי" והם פרצו בצחוק. ילדה בת 13 הרבתה בבכי תוך געגועים להורים, אמרו לה ההורים עוד בחיים, היא השיבה שלא ייתכן שכן במו ידיה היא קברה אותם. היא ספרה שהנאצים נתנו לה ולאחיה אתים ולאחר שירו בהורים אמרו להם לכסות אותם.

קבלת פנים חגיגית נערכה להם בתחנת הרכבת עתלית. שם הילדים ירדו והועברו למחנה העולים במקום. לתחנת הרכבת בעתלית הגיעו תלמידי בתי ספר ובידיהם דגלים וכתובות וגם עגלות מלאות כל טוב, פירות ומגדנות. "כאשר הרכבת התקרבה לרציף, פרץ הקהל בתרועת גיל אדירה ושירת התקווה הרעידה את האויר". שיירה ובה עשרות אוטובוסים של חברת "החבר" מחיפה העבירה בהתנדבות את העולים למחנה הקליטה לעולים.

הילדים סיפרו כי החיילים הבריטים דאגו לכל מחסורם בדרך, נתנו להם ארוחת בוקר ואפילו טיפלו בתינוק שנולד ברכבת.

פולמוס קליטת ילדי טהראן

הגעתם של ילדי טהראן הביאה לוויכוח חריף בעניין קליטתם. היו ילדים שהיו להם קרובי משפחה בישראל אשר ביקשו לגדלם, ורק לאחר מאמץ קיבלו את מבוקשם. עיקר הוויכוח היה בין גורמים דתיים לחילוניים על חינוך הילדים. הגורמים הדתיים, והרב הראשי לישראל ביניהם, דרשו שכל ילד יהודי שאין לו הורים יישלח למסגרת חינוכית דתית. לעומתם, גורמים חילוניים דרשו למסור את הילדים למסגרות חילוניות, ובפרט קיבוצים, באמרם ששם ישנם תנאים טובים יותר.

הנרייטה סאלד החליטה שילדים מעל גיל 14 יבחרו את המסגרת בעצמם, ולגבי ילדים מתחת לגיל 14 ייעשה בירור כדי לבדוק האם גדלו במשפחות דתיות בפולין. על מנת לברר עניין זה שוחחה סאלד אישית עם כ-400 מהילדים, ועוזרה, הנס בייט, שוחח עם השאר. לגבי הילדים הקטנים נעשה ניסיון לדלות פרטים כמו האם עשו אצלם קידוש והבדלה בבית. הילדות ידעו במקרים רבים לתאר את הכשרת הבשר.

על פי דיווח של הנרייטה סאלד, בסופו של דבר חולקו ילדי טהראן כדלהלן: 288 - במוסדות ויישובים של המזרחי. 38 - במוסדות של אגודת ישראל. 27 - אצל קרובי משפחה. 36 - במוסדות לגביהם הייתה מחלוקת האם הם דתיים או חילוניים. 15 - נמצאו בבית תינוקות. 17 - טרם שובצו בעת מתן הדיווח. 298 - במקומות חילוניים.

החרדים בארץ זעמו על השמתם של הילדים במוסדות חילונים ואף במוסדות המזרחי מכיוון שרובם של הילדים גדלו, לטענתם, בבתים חרדים.

רשימת שמות הילדים, גילם ומקום הולדתם שהגיעו בקבוצה הגדולה הראשונה ב-18 בפברואר 1943 מופיעה בספר: "ילדי טהרן". באוגוסט 1943 הגיעה קבוצה שנייה ואחרונה של ילדי טהרן שמנתה כ־200 ילדים. אין מידע על שמות הילדים מאותה קבוצה שנייה.

במלחמת העצמאות

רבים מהבוגרים שבילדי טהראן לחמו במלחמת העצמאות, וכמה מהם נהרגו במלחמה. אחד מילדי טהראן, עמנואל לנדאו, נהרג במלחמת העצמאות בקרב נגד שיירה ערבית באזור הקריות שליד חיפה. נפילתו הייתה תוך גילוי גבורה עילאית והוא היה בין 12 מקבלי אות גיבור ישראל שהוענק ללוחמי מלחמת העצמאות בשנת 1949.

בין הנופלים האחרים מילדי טהרן: שלמה וגנר בקרב רמת יוחנן, זאב הולנד בשדה דב, חיים גרף בחיפה, דב גולומב בכיבוש כפר סבא, הדסה למפל בלטרון, אורי בר בדגניה א', חיה הורן בכפר עציון ויהודית יעקובוביץ ברמות נפתלי.

מאבקם המשפטי

בשנת 1997 הוכרו לראשונה ילדי טהראן כניצולי שואה על ידי מדינת ישראל. משמעות ההכרה היא שעד שנת 1997 לא זכו ילדי טהרן לפיצויים מהמדינה בהתאם להסכם השילומים שנחתם עם ממשלת גרמניה. בשנת 2004 התאגדו 217 מילדי טהראן ותבעו את המדינה במטרה לקבל את הפיצויים שטענו כי חייבים להם משנות ה-50. טענת המדינה הייתה, כי הפיצוי המגיע להם הוא קולקטיבי ואותו הם כבר קיבלו. באוגוסט 2012 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי כל אחד מ-217 התובעים זכאי לפיצוי אישי בסך 50,000 ש"ח. בינואר 2014 קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, וביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.[2]

ילדי טהראן מפורסמים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מאיר אהד, יזכור ל"ילדי טהרן", 1977
  • דבורה עומר, התחנה טהרן, הוצאת כתר, 1988
  • עורך: בן ציון תומר, אדום ולבן וריח תפוחי זהב, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשל"ב 1972
  • משה שנפלד, ילדי טהרן מאשימים, בני ברק תשל"א
  • נעמי מורגנשטרן, לא הספקתי להיות עצוב - סיפורו של מיילך קנר, הוצאת יד ושם 1996
  • גדית שמיר, ילדי טהרן, ירון גולן, 1989
  • רחל זייטלבך, מדמדומים לאור ראשון, סיפורו של שמעון קופפרשמידט, הוצאת ר' זייטלבך 2005
  • שמעון מלר, הרב מבריסק חלק ב', פרק העוסק בנושא

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המולדת מקבלת בזרועות פתוחות את ילדי טהראן, הצופה, 19 בפברואר 1943
  2. ^ עו"ד יונה וינדר, שואה ופיצויים: הגלגול המשפטי של ילדי טהרן, באתר ynet, 19 בינואר 2014
אביגדור בן-גל

אביגדור (יָנוּש) בן-גל (14 במאי 1936 – 13 בפברואר 2016) היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף, מפקד חטיבה 7 שלחמה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, אלוף פיקוד הצפון, ואחר כך מפקד גיס במבצע שלום הגליל.

אלימלך כנר

אלימלך כנר (ז' בתשרי תר"ץ, 11 באוקטובר 1929 - ג' בטבת תש"ע, 20 בדצמבר 2009) היה איש חינוך ופעיל חברתי ישראלי, סגן ראש עיריית פתח תקווה בשנים 1978 עד 1989. כנר היה ניצול שואה, מקבוצת ילדי טהראן. ספר המבוסס על יומנו מאותה תקופה פורסם ב-1996 בהוצאת יד ושם.

אלכס גלעדי

אלכס גלעדי (נולד ב-9 בדצמבר 1942 באיראן) הוא איש תקשורת ישראלי. נשיא שידורי קשת וחבר בוועד האולימפי הבינלאומי.

בן-ציון רבינוביץ

הרב בצלאל שמחה מנחם בנציון רבינוביץ (בש"ם בנציון; נולד בח' באדר תרצ"ה, 1935) הוא האדמו"ר מביאלא ומחבר סדרת הספרים מבשר טוב. בעבר שימש כרב העיר לוגנו שבשווייץ. חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

בן-ציון תומר

בן-ציון תומר (טייטלבוים) (1928 – 21 באפריל 1998) היה משורר, מחזאי עברי ומתרגם.

דוד מתתיהו רבינוביץ

רבי דוד מתתיהו רבינוביץ (כ"ד בכסלו תרפ"ח, דצמבר 1927 - כ"ה בתשרי ה'תשנ"ח, 25 באוקטובר 1997) היה האדמו"ר מביאלא בני ברק, ולפני כן ראש ישיבת אור קדושים ביאלא. היה גם מלחין ומחבר ספרי חסידות והדרכות.

הדסה למפל

הדסה (הלנה) לֶמְפֶּל (12 בפברואר 1929 - 30 במאי 1948) הייתה ציירת ולוחמת פלמ"ח, שנהרגה בקרב על משטרת לטרון במלחמת העצמאות.

הוועדה לעליית הנוער הדתי

הוועדה לעליית הנוער הדתי הוקמה בשנת 1936 ביוזמת הקיבוץ הדתי אשר נקרא בזמנו "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי". הקיבוץ הדתי היה שותף בהקמת עליית הנוער עם מייסדת עליית הנוער, רחה פראייר מאז 1934. תחילה בני הנוער הוכשרו לחיים בקיבוץ, הקימו קבוצות חדשות עד שבשנת 1946 ניתן היה לגלות כי מחצית אוכלוסיית הקיבוץ הדתי היא מבוגרי עליית הנוער.

בשנת 1936 נוסד כפר הנוער הדתי בכפר חסידים. כאשר הגיעו לארץ ילדי טהראן הסתבר כי לא די בקליטת הנערים בקיבוצים. החלה קליטת בני נוער במסגרת הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. בשנת 1943 נוסד משק ילדים מוצא ליד ירושלים ולאחריו, בשנת 1947, כפר בתיה.

עם קום המדינה השתנה המצב. היה ברור שהקיבוץ הדתי אינו מסוגל לעשות שוב את מה שעשה עשר שנים קודם לכן, לא מעט בשל אובדן הנפשות והאמצעים בקיבוציו בגוש עציון ובדרום הארץ במלחמת העצמאות. הוחלט להקים כפרי נוער ליד הקיבוצים: ליד ניר עציון הוקם כפר וינגייט (היום ימין אורד), על יד לביא מכספי יהודי הודו הוקם המוסד הודיות. וליד קבוצת יבנה הוקם כפר הנוער גבעת וושינגטון.

במקום בוגרי עליית הנוער הגיעו לקיבוצים גרעיני בני-עקיבא.

לפי אתר עליית הנוער של הקיבוץ הדתי תפקיד הוועדה היום הוא להיות הפטרון והבעלים של שישה כפרי נוער והם: גבעת וושינגטון, הודיות, ימין אורד, כפר הנוער הדתי, נווה עמיאל, וכפר הילדים תלפיות.

חיים ארז

חיים ארז (נולד ב-11 בנובמבר 1935 בוורשה) היה אלוף בצה"ל, ושימש כמפקד פיקוד הדרום בעת השלמת נסיגת כוחות צה"ל מסיני עם כינון הסכם השלום עם מצרים וכראש אג"א (כיום אט"ל).

יהודה רסלר

יהודה רסלר (נולד ב-1939) הוא עורך דין ישראלי שהתפרסם כמי שהביא לשידורי הטלוויזיה בשבת בישראל, וכמי שנאבק עשרות שנים באמצעות עתירות לבג"ץ נגד אי גיוסם של בני ישיבות לצה"ל.

משנת 2008 הסתבך רסלר בחובות ואף הורשע בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ובעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, ונגזר עליו עונש של השעיה ל-12 חודשים על תנאי, לתקופה של 3 שנים.

יהושע רוזן

הרב יהושע אריה רוזן (נולד בחודש סיוון תרצ"א - יוני 1931) הוא תלמיד של הרב צבי יהודה קוק. היה ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים ובישיבת מרכז הרב ובמוסדות נוספים במשך שנים רבות.

יוסף גליקסברג

הרב יוסף מאיר גליקסברג (נולד בשנת תרצ"ג, 1933) הוא הרב האשכנזי הראשי לגבעתיים, יו"ר חבר הרבנים בישראל וחבר מועצת הרבנות הראשית לשעבר.

יחזקאל ברטלר

הרב רפאל אביגדור יחזקאל ברטלר (כונה: רֶבּ חַצְקְל; ט"ו בסיוון ה'תרצ"ד, מאי 1934 – י"ח באדר א' תשע"ט, 23 בפברואר 2019) היה למדן ליטאי בני ברקי, תלמיד מובהק של החזון איש ומראשי חוג חזון איש.

ילדי הצל

ילדי הצל הוא מחזה ישראלי מאת בן ציון תומר. המחזה מתאר את ניסיונות ההשתלבות של "ילדי טהראן", על רקע הקמת המדינה וההתמודדות עם טראומת השואה. המחזה, שנכתב בשנת 1961, הועלה לראשונה בתיאטרון הבימה בנובמבר 1962. מאז, הועלו בישראל ומחוץ לה כמה הפקות של המחזה.

המונח "ילדי הצל" הפך ברבות השנים למטבע לשון המתאר אדם ש"רודף אחריו צל" דהיינו שעברו או מעשה כלשהו משפיע עליו, נמצא תדיר בתת מודע שלו ומשפיע על אורחות חייו. נהוג היה לזהות את המושג עם ילדי טהראן, שהם אחת האופציות לפירוש המושג במחזה עצמו.

משק ילדים מוצא

משק ילדים מוצא הוא מוסד ילדים אשר הוקם בשנת 1943 על ידי ארגון נשים "אמן" ליד תנועת המזרחי. מוסד זה נועד לקלוט את ילדי טהראן אשר הגיעו לישראל. בהתאם למפתח שהיה מקובל באותה תקופה, עליית הנוער החליטה כי חלק מהילדים הבאים יחונכו במסגרת עליית הנוער הדתי. אל ילדי טהראן הצטרפו קבוצות ילדים אחרות שהגיעו לארץ ישראל בשנות מלחמת העולם השנייה.

עמנואל לנדאו

עמנואל (אמיל) לנדאו (10 בנובמבר 1928 - 17 במרץ 1948) היה חייל בפלמ"ח שעוטר באות גיבור ישראל על מעשה גבורה שעשה במהלך תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין במלחמת העצמאות. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.

פינחס שרייבר

הרב פנחס שרייבר (כונה גם: ר' פיניע; י"ח בשבט תרצ"א, 5 בפברואר 1931 - ד' בטבת תש"ע, 21 בדצמבר 2009) היה רב ודיין חרדי, ראש ישיבת ברסלב בבני ברק, רב קהילה ליטאית ואב"ד באשדוד, ודיין ממייסדי בית הדין של הרב נסים קרליץ.

תחנת הרכבת חדרה מזרח

תחנת הרכבת חדרה מזרח הייתה תחנת נוסעים על המסילה המזרחית בקו חיפה - ראש העין, הממוקמת בשטחה המוניציפלי של חדרה.

תחנת הרכבת עתלית

תחנת הרכבת עתלית היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל המשרתת את היישוב עתלית וחלק מאזור מישור חוף הכרמל שבמחוז חיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.