יידוי אבנים

יידוי אבנים הוא ניסיון לפגוע פיזית בבני אדם או בכלי רכב. יידוי האבנים נעשה על ידי אדם בודד או על ידי קבוצה של בני אדם. האבן המושלכת עלולה לגרום נזק, לפצוע ואף להרוג את מי שהיא מושלכת עליו. בנסיבות אלה, יידוי אבנים נחשב לעיתים לפעולת טרור. כאשר יידוי האבנים נעשה לעבר כלי רכב הנוסעים בכביש במהירות גבוהה סכנתו גוברת.

יידוי אבנים נעשה בדרך כלל ללא אמצעי עזר. לעיתים משמש קלע ליידוי אבנים במהירות גבוהה (גם אמצעי זה מגביר את הסכנה שביידוי אבנים).

להגנת שוטרים הנדרשים להתמודד עם מיידי אבנים משמשים מגינים. להגנת כלי רכב משמשים אמצעי מיגון, כגון חלונות מזכוכית משוריינת.

Flickr - Israel Defense Forces - Bil'in Riot, Jan 2011 (6)
יידוי אבנים בבלעין, 2011

בישראל

יידוי אבנים על ידי פלסטינים

Flickr - Israel Defense Forces - Bil'in Rioters Hurling Rocks
יידוי אבנים באמצעות קלע בבלעין, 2011
Israeli Car Stoned By Arabs
רכב ישראלי מגוש עציון לאחר שנרגם בידי תושבי בית אומר. שמשות הרכב היו ממוגנות

בכבישי יהודה והשומרון נפוץ יידוי אבנים על ידי פלסטינים לעבר כלי רכב של יהודים וצה"ל. כמו כן מיידים פלסטינים אבנים על חיילי צה"ל המסיירים באופן רגלי באזור זה. יידוי אבנים היה אחד המאפיינים הבולטים של שנותיה הראשונות של האינתיפאדה הראשונה (שאף כונתה "אינתיפאדת האבנים"), אך התקיים גם קודם לה.[1] יידוי האבנים נמשך גם בעשורים לאחר מכן, אך נלוו אליו אמצעי טרור נוספים. על פי נתוני צה"ל בין 2004 ל־2011 דווחו בכל שנה בממוצע 4,066 מקרים של יידוי אבנים.[2] בעשור הראשון של המאה ה־21 התפשטו יידויי האבנים ומספרם גבר גם בקרב ערביי ישראל בגליל ובנגב.[3] ב־2011 דווח על תופעה חדשה של זריקת אבנים על ידי פלסטינים מרכב חולף, דבר שהגביר את סכנת הפגיעה ועצמתה.[4] לעיתים הנפגעים מיידוי אבנים משיבים בירי.[5] בפברואר 2017 דיווח מנהל רשות המיסים, משה אשר, שמדי שנה מטפל משרדו ב־10,000 מקרי ידויי אבנים.[6]

התמודדות

לפי הוראות הפתיחה באש בצה"ל, ירי לעבר מיידי אבנים מותר רק כאשר יידוי האבנים מסכן חיילים או אזרחים באופן ממשי ומיידי. גם במקרים אלו דורשות ההוראות כי הירי ייעשה באופן מודרג בהתאם לנוהל מעצר חשוד. עם זאת, כאשר קיימת "סכנה ממשית ומוחשית" שאינה מאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד ניתן לפתוח באש חיה לעבר הרגליים.[7] ההוראות מבהירות שזריקת אבנים על רכב נוסע מהוות סיכון ממשי.[8] לאחר מותו של החייל בני מייסנר מבלוק שהושלך עליו מגבוה, חודדו ההוראות לפתיחה באש כדי להבדיל בין יידוי אבנים רגיל, לבין אדם המחזיק בידיו אבן גדולה אותה הוא מתכוון להפיל על בן אדם אחר - פעילות אשר בגלל סיכונה מצדיקה ירי מיידי על מנת להרוג את התוקף.

במהלך האינתיפאדה הראשונה פותחה בידי רפא"ל עבור צה"ל החצצית - מתקן שהורכב על־גבי קומנדקר ושימש ליידוי אבני חצץ לעבר מפגינים, כאמצעי לפיזור הפגנות שאיננו קטלני. תוך זמן קצר התברר חוסר האפקטיביות של השימוש בחצצית - טווח זריקת אבני החצץ לא עלה על 100 מטר, והפגיעה בהמון מתפרע לא הייתה משמעותית, ולכן הופסק השימוש בחצצית.

פיצוי

עד שנת 1990 נחשב נפגע מיידוי אבנים בעת שנסע ברכב כנפגע תאונת דרכים לצורך פיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עקרון זה נקבע על סמך השכיחות של מקרי יידוי אבנים שהפך את ההיפגעות מיידוי אבנים לאחד הסיכונים הטבעיים, המתלווים לתנועה בכבישים.[9] בשנת 1990 שונה החוק באופן הקובע שנפגע מפעולת איבה לא יפוצה כנפגע תאונת דרכים,[10] אלא יזכה לפיצוי אך ורק כנפגע פעולת איבה. בית המשפט קבע שכלל זה תקף בין אם אדם נפגע ישירות מהאבן ובין אם נפגע כתוצאה מאובדן שליטה של הנהג על הרכב בגלל יידוי האבנים.[11]

אירועים בולטים של יידוי אבנים

על פי ההיסטוריון רפאל מדוף, לפחות 14 ישראלים נהרגו כתוצאה מיידוי אבנים בידי פלסטינים, בהם שלושה ערבים ישראלים שזוהו בטעות כיהודים.[12]

יידוי אבנים של יהודים לעבר ערבים

מפעם לפעם גם ישראלים מיידים אבנים לעבר ערבים בתחומי ישראל[22] או ביהודה ושומרון[23] ולעבר חיילי צה"ל.[24]

ביולי 2013 יידו 16 אנשים, כשהם רעולי פנים, עשרות אבנים וסלעים לעבר שני כלי רכב משטרתיים בכביש המוביל להתנחלות יצהר. שישה מיידי האבנים נלכדו והועמדו לדין, ושני הבוגרים שבהם הורשעו. פסק הדין ציין, בפרט בעקבות עדותו של מפקד חטיבת שומרון, אל"ם יואב ירום, את "ריבוי התנכלויות באמצעות יידוי אבנים על כלי רכב משטרתיים וצבאיים שנעו על צירי תנועה באזור השומרון על ידי צעירים יהודים".[25]

יידוי אבנים על ידי חרדים

בישראל מרבים פלגים קיצונים ביהדות החרדית (בעיקר אנשי העדה החרדית), להפגין כנגד מה שמהווה לשיטתם חילול קדשי הדת, כמו חילול שבת וחילול קברים. במסגרת פעולות מחאה אלו יידו חלק ממפגינים אלו אבנים בהפגנות השונות, בעיקר על השוטרים, בין השאר במאבקי השבת בירושלים - בכיכר השבת וברחוב בר־אילן, ובמאבקי אתרא קדישא בפעילות ארכאולוגית ובעבודות בנייה וסלילה בטוענם לחילול כבוד המת והפרת האיסור לפינוי קברים.

אף על פי שזריקת אבנים מזוהה עם אנשי העדה החרדית הרי שעל פי פסק הלכה שפורסם על ידי בד"ץ העדה החרדית זריקת אבנים אסורה זאת בנוסף לעובדה שהחרדים טוענים כי מדובר על פי רוב בנוער שוליים שאינו מייצג.[26][27] יתרה מזאת, טלטול אבנים בשבת אסור על פי ההלכה.

יידוי אבנים ביום הכיפורים

ביום הכיפורים מושבתת כמעט כל תנועת כלי הרכב בישראל. במהלך השנים התפתחה תופעה של יידוי אבנים על כלי רכב שנוסעים ביום זה, ובכלל זה אמבולנסים.[28]

ענישה

ענישת מיידי אבנים מתבססת על סעיף 332 לחוק העונשין. בסעיף נאמר בעבר: "העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו – מאסר עשרים שנים: ... (3) יורה או זורק דבר אל אדם שעל נתיב התחבורה או כלי התחבורה או אל חפץ שעליהם או גורם שהדבר יגע בהם".

למרות העונש המרבי, המגיע ל־20 שנות מאסר, בתי המשפט לא נהגו לפסוק יותר משנה או שנתיים מאסר על מיידי אבנים, ובמקרים רבים העונשים אף קלים יותר,[29] בין היתר משום שלא תמיד הוכחה כוונה לפגיעה.

בעקבות התגברות יידוי האבנים ורמת הענישה החלה ממשלת ישראל השלושים ושלוש בשנת 2014 בחקיקת תיקון לחוק במטרה להחמיר בענישה גם ללא שהוכחה כוונה לפגיעה.[30] התיקון אושר בכנסת ב־20 ביולי 2015,[31] ובמסגרתו בוטלה פסקה (3) הנ"ל ונוספו שני סעיפים:

275א. הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות
המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר שוטר או לעבר כלי רכב משטרתי, במטרה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק או להכשילו בכך, דינו - מאסר חמש שנים.
332א. יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה
(א) המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה, דינו - מאסר עשר שנים.
(ב) המיידה או יורה אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, במטרה לפגוע בנוסע או במי שנמצא בקרבה כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים.

אחד הקשיים בענישת זורקי האבנים שנתפסים היא העובדה שרבים מהם קטינים והשופטים משתדלים להימנע מגזירת מאסר בפועל על קטינים.[32] לעיתים נדירות מרשיעים בתי המשפט מיידי אבנים ברצח. כך קרה באפריל 2013, כאשר הורשע פלסטיני שיידה אבנים באופן שיטתי ממכונית נוסעת לעבר יהודים שנסעו גם הם במכוניות, ובאחד המקרים גרם לרציחתם של אב ובנו התינוק. עם זאת, בית המשפט קבע, כמו בפסיקות נוספות, שלא כל זריקת אבן היא ניסיון רצח.[18]

ב־2 בנובמבר 2015 אישרה הכנסת כהוראת שעה את הצעת החוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד המטילה עונשי מינימום למיידי אבנים ומאפשרת שלילת קצבאות הביטוח הלאומי ומהורים שילדיהם הורשעו ביידוי אבנים וחפצים מסוכנים.[33]

בעולם

המהומות בצרפת בשנת 2005, שפרצו בפרוורי פריז והתפשטו לרחבי צרפת וערים נוספות באירופה, כללו בין השאר יידוי אבנים על ידי המתפרעים.

המהומות ביוון בשנת 2008 כללו יידוי אבנים ושימוש בבקבוקי תבערה.

במהומות בממלכה המאוחדת בשנת 2011 הושלכו אבנים ונופצו חלונות ראווה של חנויות לצורך ביזה.

בספרות

ברומן "הכנסת כלה", המתרחש בשנת 1820, מתאר ש"י עגנון את מסעם של ר' יודיל חסיד ונטע העגלון:

וכך היו נוסעים דרומית מערבית בין יערות מעוטפים באילנות ומשובשים בגזלנים ופסחו על כפרי הגויים הוטניק וקוזמיר וכן על כפר גיה סמולנסק. יצאו גויים קטנים והתחילו מרגמים אותם באבנים. אמר לו נטע לרבי יודיל, רבי יודיל הכנס את ראשך לתוך העגלה שלא יסקלוך. אמר לו רבי יודיל, איני מתיירא מהם, שכבר התפללתי תפילת הדרך.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל: יוסף צוריאל, תושבי בית אל חסמו הכניסה לאל בירה, מעריב, 11 במאי 1979
    צבי זינגר, ירושלים של אבנים, מעריב, 6 במאי 1980
  2. ^ חיים לוינסוןמספר שיא של תקריות יידוי אבנים בגדה בספטמבר , באתר הארץ
  3. ^ הודעה לעיתונות מטעם הנהלת בתי המשפט, בארכיון האינטרנט
    יונת אטלס, תופעה: כלי־רכב בנגב הפכו מטרה למיידי אבנים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
    שרון רופא־אופיר, המשטרה: זינוק בתקריות יידוי אבנים בצפון, באתר ynet, 12 בפברואר 2008
  4. ^ דני דיין ועמיחי אתאלי, האם צה"ל והמשטרה שיקרו כדי למנוע מהומות?, באתר "רשת", 26 בספטמבר 2011
  5. ^ ראו למשל:
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 1579/09
  6. ^ אליצפן רוזנברג, מנהל ר' המסים: מטפלים ב־10,000 מקרי ידויי אבנים בשנה, באתר ynet, 8 בפברואר 2017
  7. ^ א 000924/98 ג'עפאר מחמוד עבד נגד המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון ואח', סעיף 18
  8. ^ פתיחה באש על ידי כוחות הביטחון בשטחים, בצלם, יולי 1990, עמ' 11-12
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    רע"א 10721/05 , סעיף י"ח
  10. ^ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), רשומות, 30 בספטמבר 1990
  11. ^ פגיעה של נוסעי מכונית מיידוי אבנים היא פעולת איבה ולא תאונת דרכים, באתר גלובס, 11 במאי 1999
  12. ^ Baltimore ‘riot mom’ needed in Jerusalem, מאמר מאת רפאל מדוף.(באנגלית)
  13. ^ דף לזכר אסתר אסתי אוחנה, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה,
    בג"ץ 126/83 בלאל מוחמד צאלח אבו עלאן ואחרים נגד שר הביטחון
  14. ^ אלי סניור וטלי רוזן, "אבא שלי נרצח בגלל הדרך שברק הולך בה", באתר ynet, 8 באוקטובר 2000
  15. ^ נפטר מפצעיו התינוק חיים יהודה שוהם, באתר וואלה! NEWS
  16. ^ לאחר שנפגע בראשו מאבן שיידה פלסטיני, מת מפצעיו התינוק חיים יהודה שוהם
  17. ^ שרון: הרשות הפלסטינית אחראית למותו של התינוק יהודה שוהם ז"ל, וואלה!, ‏11 ביוני 2001
  18. ^ 18.0 18.1 איתמר פליישמן, הורשע הפלסטיני שרצח את אשר פלמר ובנו, באתר ynet, 2 באפריל 2013
  19. ^ איתמר פליישמן, פיגוע בשומרון: בת 3 נפצעה אנוש מיידוי אבנים, באתר ynet, 14 במרץ 2013
  20. ^ יעל פרידסון, התצפית ויידוי האבנים: שלושה הורשעו בהריגת אלכסנדר לבלוביץ', באתר ynet, 11 בספטמבר 2017
  21. ^ "דיון החירום" אצל נתניהו על יידוי האבנים: ישיבה שנקבעה מראש והוקדמה
  22. ^ ענת רואה, 4 חדשי מאסר לנער יהודי שיידה אבנים על ערבים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2000
  23. ^ אמרי לוי סדן‏, תיעוד: עשרות מתנחלים נכנסים לכפר ומיידים אבנים לעבר פלסטינים, באתר וואלה! NEWS‏, 13 בדצמבר 2017
  24. ^ טל לב-רם, ‏באלימות ויידוי אבנים: מתנחלים תקפו חיילים בשומרון שהגיבו בירי באוויר, באתר מעריב השבוע, 15 באפריל 2018
  25. ^ ת״פ (מרכז) 38705-07-13 מדינת ישראל נגד ראובן מאיר כהן ואחרים, ניתן ב-7 בינואר 2016
  26. ^ דוד כהן, ‏תשובת ´העדה´ לסיקריקים: בחורים שיפגינו - לדין תורה, באתר כיכר השבת, 13 ביולי 2010
  27. ^ זריקת אבנים בשבת, עולם היהדות והקבלה
  28. ^ מאירועי כיפור באשדוד: צוות אמבולנס יילד אישה, אשדודנט, 28 בספטמבר 2009
    סיכום יום הכיפורים תשע"א בחיפה והקריות, ידיעות הקריות
    יום כיפור: 3 טבעו למוות, 93 התעלפו עקב הצום, באתר ynet, 18 בספטמבר 2010
  29. ^ ראו למשל:
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 411/09 ,
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 1713/11 ,
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 1777/11
  30. ^ יהונתן ליס וברק רביד, הממשלה אישרה: 10 שנות מאסר למיידי אבנים על מכוניות מבלי להוכיח כוונה לפגוע, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2014
  31. ^ חוק העונשין (תיקון מס' 119), התשע"ה־2015, ס"ח 2496 מיום 29 ביולי 2015
  32. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 180/09
  33. ^ חזקי עזרא, אושר סופית: תוחמר הענישה על מיידי אבנים, באתר ערוץ 7, 2 בנובמבר 2015.
אינתיפאדה

אינתיפאדה (בערבית: انتفاضة, תעתיק מדויק: אנתפאצ'ה, "התנערות, התקוממות") הוא שם שניתן לשתי תקופות של התקוממות אלימה, מאופיינת במעשי טרור, של הפלסטינים כנגד ישראל. האינתיפאדות מהוות את אחד הפנים החשובים ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשורים האחרונים.

האינתיפאדה הראשונה (שעד פרוץ האינתיפאדה השנייה כונתה "האינתיפאדה") החלה ב-1987, והסתיימה עם ירידה במפלס האלימות בשנת 1991, אף כי יש מי שטוענים שהסתיימה לחלוטין רק עם חתימת הסכמי אוסלו באוגוסט 1993 ויצירת הרשות הפלסטינית בתחילת 1994. האינתיפאדה השנייה, המכונה בפי הערבים "אינתיפאדת אל אקצה" ובפי חלק מהישראלים "מלחמת אוסלו", החלה בספטמבר 2000 ודעכה בהדרגה לאחר מבצע חומת מגן.

ההבדלים המהותיים בין שתי האינתיפאדות הם צורת הארגון, הפעילים בהן, התחום שבו התבצעו וצורת השימוש בנשק. בעוד שהאינתיפאדה הראשונה אופיינה בהשתתפות מאסיבית של האוכלוסייה, שימוש בנשק קר שכלל בעיקר יידוי אבנים ובקבוקי תבערה והוגבלה בעיקר לתחומי הקו הירוק, האינתיפאדה השנייה שהייתה הרבה יותר "מקצועית", הורחבה לכל תחומי ארץ ישראל, נעשה בה שימוש בנשק חם, מטעני חבלה והפעלת מחבלים מתאבדים. עם זאת, אחוז מצומצם יותר מקרב האוכלוסייה הפלסטינית השתתף בפועל בפעולות כנגד מדינת ישראל.

גם מבחינת היקף הנפגעים יש שוני גדול. באינתיפאדה הראשונה נהרגו (בין השנים 88 ל-92) בממוצע כ-456 פלסטינים וכ-24 ישראלים בשנה, בעוד שבאינתיפאדה השנייה נהרגו (בין השנים 2000 ל-2005) בממוצע כ-712 פלסטינים וכ-182 ישראלים בשנה. השנה הקשה ביותר באינתיפאדה הראשונה מבחינת הרוגים ישראליים הייתה שנת 1992 שבה נהרגו 34 ישראלים, לעומת זאת באינתיפאדה השנייה השנה הקשה ביותר הייתה שנת 2002 שבה נהרגו 452 ישראלים.

לפי דו"ח של ארגון בצלם, באינתיפאדה הראשונה נהרגו 1,593 פלסטינים ו-84 ישראלים (ביניהם אזרחים ואנשי כוחות הביטחון), ובאינתיפאדה השנייה נהרגו 4,944 פלסטינים ו-1,011 ישראלים.

המהומות בצרפת שפרצו בסוף 2005 כונו על ידי רבים "האינתיפאדה הצרפתית" ואחרים אף קראו להן "אינתיפאדת אירופה" עקב התפשטות המהומות לערים במדינות אחרות באירופה.

גאבור וונה

גאבור וונה (בהונגרית: Gábor Vona; נולד ב-20 באוגוסט 1978) הוא פוליטיקאי הונגרי, יו"ר מפלגת הימין הקיצוני "יוביק".

וונה נולד בג'נג'ש, למד היסטוריה ופסיכולוגיה באוניברסיטת בודפשט, ולאחר מכן עבד כמורה להיסטוריה. ב-2002 היה בין מקימיה של "יוביק", תנועת ימין קיצוני לאומנית והיה סגן יו"ר התנועה. לאחר התמסדותה של התנועה והפיכתה למפלגה פוליטית, נבחר, ב-2006, לעמוד בראשה. בשנת 2007 הקים את "המשמר ההונגרי", מיליציה הרואה את עצמה כממשיכתה של "צלב החץ". כשנה לאחר מכן קבע בית משפט בהונגריה כי מדובר בתנועה בלתי חוקית, מאחר שפעולותיה נגד זכויות אדם של מיעוטים במדינה נוגדות את חוקת הונגריה, צעד שגרר הפגנות אלימות שכללו יידוי אבנים ויידוי בקבוקים על המשטרה. בהקשר זה אמר וונה כי לכשייבחר לפרלמנט, יופיע ליום ההשבעה כשהוא לובש את מדי המיליציה.

"יוביק" זכתה להצלחה ראשונה בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2009, כשזכתה בכ-15% מהקולות וב-3 מושבים. בבחירות שנערכו בהונגריה בשנת 2010 הצליחה המפלגה להיכנס לראשונה לפרלמנט ההונגרי, לאחר שבסיבוב הבחירות הראשון זכתה ב-16.67% מקולות הבוחרים והייתה למפלגה השלישית בגודלה, עם 26 מושבים.

מפלגת "יוביק" בראשותו של וונה מובילה קו המאשים את הצוענים ואת היהודים ברבות מצרותיה של המדינה; וונה התבטא גם נגד קיום מצעדי גאווה במדינה. המפלגה בראשותו קוראת לכינונה מחדש של "הונגריה הגדולה", על גבי שטחים שהיו בעבר בריבונות הונגרית ומצויים כיום בריבונות שכנותיה, רומניה, אוקראינה, סלובקיה, אוסטריה, סלובניה, קרואטיה וסרביה, וכן דוגלת בהגדלת האוטונומיה של המדינות החברות באיחוד האירופי.

המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014)

המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014) (מכונה בציבור גם: האינתיפאדה השקטה, האינתיפאדה העירונית ולעיתים האינתיפאדה השלישית) הם הסלמה במהומות אלימות, הפרות סדר, ונדליזם ופיגועי טרור מצד ערביי ישראל ופלסטינים ממזרח ירושלים בשנת 2014, במקביל להתגברות הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון. בקיץ 2014 (יוני-אוקטובר) חל זינוק דרסטי בכמות ועצימות האירועים בעקבות חטיפת ורצח שלושה נערים ישראלים, רצח מוחמד אבו ח'דיר ומבצע צוק איתן. מאז מבצע צוק איתן נרצחו 27 יהודים בפעולות של טרור פלסטיני.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני (2015)

בשנת 2015, ובעיקר במחצית השנייה שלה, חלה הסלמה באירועים ובתקריות האלימות במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני וביטויה העיקרי הוא גל הטרור הפלסטיני שהחל במהומות הר הבית, בחודש ספטמבר.

בשנה זו, כבקודמות לה, היו פיגועי טרור רבים מצד הפלסטינים, כאשר בעיקר נפוצו פיגועי דקירה, פיגועי דריסה, יידוי בקבוקי תבערה ומקרים רבים של יידוי אבנים במה שכונה "טרור עממי" על ידי שירות הביטחון הכללי. מרבית הפיגועים נעשו ביהודה ושומרון ובירושלים. החל מאוקטובר חלה הסלמה בפיגועים, בהם נהרגו ונפצעו גם ישראלים רבים בפיגועי דקירה בתחומי הקו הירוק. כמו כן פרצו מהומות אלימות בעידודה של התנועה האסלאמית.

בגל הטרור הפלסטיני נרצחו 28 ישראלים ונפצעו כ-400, רובם אזרחים. במהלך תקופה זו נהרגו 128 פלסטינים, מהם 88 מחבלים, והיתר בעימותים עם כוחות הביטחון. בתקופה זו ביצעו פלסטינים למעלה מ-1,800 פיגועי טרור. מרבית התוקפים שביצעו פיגועי דקירה, דריסה וירי נורו למוות או נלכדו. במקרים אחדים נורו למוות או נפצעו חפים מפשע.

במקביל חלה הסלמה גם ברצועת עזה כאשר החל מיוני, קצב שיגור הרקטות הלך והתגבר, רוב הרקטות נפלו בשטח הפלסטיני ובעוטף עזה, אך מדי פעם נעשו שיגורים לערים גדולות כמו אשדוד, אשקלון, שדרות, במקביל בוצעו מהומות המוניות בכל אזור גדר המערכת עם ניסיונות חדירה רבים. מדי פעם מחבלים פלסטינים מארגוני טרור קטנים פתחו בירי צלפים לעבר כוחות צה"ל וקיבוצים בעוטף עזה.

זאב (רכב)

זאב הוא רכב שטח ממוגן שנמצא בשימוש צה"ל ומשמר הגבול. הזאב יכול להחליף כלי רכב קלים לנשיאת לוחמים וציוד כדוגמת האביר ולשפר את בטיחות הנוסעים ואת מיגונם ביחס לכלי רכב אחרים. הרכב פותח על ידי חברת רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בשיתוף עם חטיבה טכנולוגית ליבשה (חט"ל). חברת "כארמור" היא קבלנית המשנה העיקרית לייצור.

הזאב הוא רכב ממוגן רב תכליתי הבנוי על שילדת רכב מסחרי של פורד עם תיבת הילוכים אוטומטית והנעה 4X4. ניתן להרכיב את הזאב גם על גבי שלדות מסחריות אחרות. הרכב מדוגם בשריון כבד העולה ברמתו על זה של נגמ"ש ה-M113. הרכב ממוגן כנגד ירי נק"ל, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. בשל מיגונו והיותו נע על גלגלים הוא מתאים ללחימה בשטח בנוי.

ה"זאב" משמש בהצלחה את צה"ל בלחימה בטרור בשטחי יהודה ושומרון. הרכב שימש גם במבצע הבאת ביכורים ללכידת בכירי טרור פלסטיניים.

טרור פלסטיני

טרור פלסטיני הוא טרור המבוצע על ידי פרטים או ארגונים פלסטינים. רוב הטרור הפלסטיני מופנה נגד יהודים, ישראלים או נגד מטרות יהודיות בארץ ישראל ומחוצה לה וכן נגד תושבים או תיירים בישראל, במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חלק מהטרור הפלסטיני מופנה גם כלפי ערבים ואף כנגד הפלסטינים עצמם.

מונח זה מציין גם פעולות טרור של ערביי ארץ ישראל כנגד יהודים בתקופת המנדט הבריטי, על אף שהמונח "טרור פלסטיני" לא היה קיים אז (והמונח "פלסטיני" בערבית ו"פלשתינאי" בעברית לא התייחס לערבים בלבד).

כרונולוגיה של אירועי אוקטובר 2000

ערך זה מכיל את הרשימה של האירועים באירועי אוקטובר 2000. למידע כללי יותר על האירועים, הסיבות להם, וכן על תוצאותיהם, ראו אירועי אוקטובר 2000.

הערה: ערך זה מסתמך על השער השני במסקנות ועדות אור, לגבי כמעט כל המאורעות המתוארים כאן יש השגות של הצדדים המעורבים בהם. ניתן לצפות במפת אתרי ההתנגשויות העיקריים במחוז הצפוני.

מגן

מָגֵן הוא כלי הגנה העשוי מלוח עץ או מתכת. המגן מיועד לבלום התקפות אויב מרוב כלי הנשק, בהם מטר חצים ומכות חרב או גרזן. על הלוחם האוחז במגן היה לכוונו כך שיבלום את ההתקפה - מגן טוב יכול היה לבלום את רוב סוגי ההתקפות ברוב כלי הנשק. המגינים מגוונים בצורתם, גודלם ובחומרים מהם הם עשויים, והם משתנים בין אזורים שונים ותקופות שונות.

מהומה

מהומה (riot) מתרחשת כאשר המון של אנשים נאסף ומבצע פשעים או מעשי אלימות; לרוב מדובר בונדליזם, הצתות ופגיעה ברכוש. מהומות רבות מתחילות כהפגנות פוליטיות או אידאולוגיות בעוד שישנן מהומות שהן התפרעות על רקע מצב כלכלי קשה. מהומות מהסוג האחרון מתבטאות בעיקר בביזה והשחתת רכוש. מהומות רבות עלולות להגיע לעימותים אלימים בין המשתתפים בהן לבין כוחות המשטרה המשתתפים בפיזורן, ולעיתים אף מסתיימות עם הרוגים. במדינת ישראל השם הרשמי למהומות הוא הפרות סדר, או בראשי תיבות: הפס"ד.

מהומות הר הבית (1990)

מהומות הר הבית היו מהומות שהתרחשו ב-8 באוקטובר 1990 בהר הבית. המהומות כללו יידוי אבנים של מפגינים מוסלמים לעבר מתפללים יהודים ברחבת הכותל המערבי שמהן נפצעו 34 מתפללים וכן השתלטות על תחנת המשטרה בהר, ובהמשך להרג 17 פלסטינים ופציעת יותר ממאה מירי שוטרי משטרת ישראל. האירוע הביא לגינוי ישראל באו"ם ולמתיחות בין ישראל לארצות הברית על רקע מלחמת המפרץ.

מהומות הר הבית (2015)

מהומות הר הבית (2015) הן התפרעויות של המון ערבי בהר הבית שהחלו בערב ראש השנה ה'תשע"ו (ספטמבר 2015).

ב-13 בספטמבר 2015 לפנות בוקר פרצו שוטרי משטרת ישראל להר הבית תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות כדי למנוע התפרעות מתוכננת של ערבים. ההתפרעויות התפשטו גם למקומות אחרים במזרח ירושלים ולמספר ערים פלסטיניות ביהודה ושומרון. במהלך המהומות הערבים יידו אבנים ובקבוקי תבערה, מהם נהרג יהודי. המהומות הביאו לפרוץ גל טרור, שהמשיך גם בשנת 2016.

מיגון

מיגון הוא שם כולל לאמצעים שמטרתם להגן על דבר מסוים (אדם, כלי רכב או מבנה) ולמנוע מפגיעות חיצוניות לגרום לו נזק.

מכת"ז

מכת"ז - מכונית התזה, (בצה"ל, כינוייה הוא מכת"זית) היא כלי רכב לפיזור הפגנות המצויד בתותח מים המתיז סילוני מים חזקים. זהו רכב כבד, הממוגן בפני יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, שנועד לפזר הפגנות והתפרעויות באמצעות התזת סילוני מים חזקים על המפגינים - דבר שמאלץ אותם לסגת אחורה.

בשנת 2004, בעקבות מסקנות ועדת אור ולקראת תוכנית ההתנתקות רכשה משטרת ישראל מספר מכת"זים בעלות של מיליון שקל וחצי לכלי.

יכולותיו המבצעיות של המכת"ז בשירות משטרת ישראל הן:

התזת סילוני מים ו/או גז ו/או צבע בפולסים ארוכים או קצרים בטווח יעיל של 40 מטר.

צילום ותיעוד זירת האירוע באמצעות מצלמה מקבילת תותח מים עם מוניטור לשליטה ולצפייה מהמכת"ז.

מצלמה אחורית לצפייה בנסיעה לאחור ולאיתור מפגינים מאחור.

יכולת כיבוי עצמית של 360 מעלות באמצעות קצף, לשם כיבוי בקבוקי תבערה או צמיגים בוערים.

יכולת הגנה עצמית באמצעות מיסוך גז מדמיע סביב הרכב.

פריצה והדיפת מחסומים קשיחים, המונחים על הדרך באמצעות מגוב קדמי.לעיתים מי המכת"ז צבועים בצבע, בדרך כלל כחול, דבר המאפשר גם זיהוי המפגינים לאחר פיזור ההפגנה.

במקרים בודדים מיכל המכת"ז מכיל גם "בואש" - נוזל בעל ריח דוחה הדבק בגופם ובבגדיהם של האנשים אותם מנסה המשטרה לפזר.

נצי הפת"ח

נִצי הפת"ח (בערבית: صقور فتح תעתיק: צֻקוּר פַתח) הוא שמם של שני ארגונים פלסטיניים: הראשון היה ארגון נוער בגדה המערבית וברצועת עזה בשנות ה-80. השני הוא ארגון טרור בעל קשרים לפת"ח, שהתפלג מגדודי חללי אל-אקצא. ארגון זה אחראי למספר פעולות נגד ישראלים, בעיקר ברצועת עזה.

במהלך האינתיפדה הראשונה, שהחלה ב-1987, נצי הפת"ח הונהגו על ידי צעירים מן הערים הגדולות בגדה וברצועה: שכם, טול כרם, רמאללה, בית לחם, עזה וח'אן יונס. מרבית הפעולות בתקופה זו היו באמצעי לחימה מאולתרים: יידוי אבנים, דקירות, שימוש בכלי נשק גנובים. כמות הנשק שהדור הראשון של הארגון קיבל ממקורות אש"ף מחוץ לשטחים הייתה זניחה, והפעולות הקטלניות שלהם היו פיגועי דקירה או מארבים של כלי רכב. ארגון זה פורק במצוות ישראל (כחלק מהסכמי אוסלו) ב-1996. אחד מפעילי הארגון החשובים באותה תקופה היה מוחמד דחלאן, שפיקד על נצי הפת"ח ברצועה.

הדור השני של נצי הפת"ח הופיע לראשונה באינתיפאדה השנייה, אז טען לאחריות משותפת עם חמאס למתקפה על מעבר רפיח, ב-12 בדצמבר 2004, בה נהרגו 5 חיילי צה"ל ונפצעו עשרה נוספים. הארגון פעל ברצועה בלבד.

אחרי מותו של יאסר ערפאת סבלו נצי הפת"ח מירידה בתמיכה בהם, לעומת חמאס. מספר התקיפות שהארגון ביצע פחתו. הפעולה האחרונה של נצי הפת"ח הייתה ב-2005, כשאנשי הארגון חסמו כביש ברשות הפלסטינית ומנעו מבכירים לעבור בו, במחאה על כך שהארגון לא קיבל מקום במערכת הביטחון של הרשות.

בחלקו העליון של סמל הארגון מופיע פסוק מהקוראן, מתוך סורת הניצחון (110), פס' 1: "إِذَا جَآءَ نَصۡرُ ٱللَّهِ وَٱلۡفَتۡحُ", "כאשר יבוא הניצחון מעִם אלוהים וההכרעה". המילה בפסוק המתורגמת כ"הכרעה" (גם "ניצחון") היא "פתח" (فتح), כשמו של הארגון.

עמירה הס

עמירה הָס (נולדה ב-28 ביוני 1956) היא עיתונאית ופובליציסטית ישראלית. התפרסמה בשל פעילותה בעיתון "הארץ" בו היא מסקרת את הרשות הפלסטינית ואת החברה הפלסטינית, לרוב ממקום מושבה ברמאללה. מבחינת נטייה פוליטית, מזוהה הס עם רעיונות השמאל הרדיקלי.

פעולת תג מחיר

"תג מחיר" הוא כינוי לפעולות בלתי חוקיות המיוחסות לפעילי ימין רדיקלי ישראלים. פעולות אלו, שבהן הופיע הביטוי "תג מחיר" בגראפיטי, החלו במהלך 2008, במסגרתן מבוצעות פעולות אלימות נגד פלסטינים ורכושם (כדוגמת יידוי אבנים, פגיעה במסגדים, שריפת שדות ומטעים והשחתת רכוש), הצתות ופעולות הפוגעות ברכוש השייך למשטרת ישראל או צה"ל (בעיקר כלי רכב), ובכמה מקרים איום וגרימת נזק לפעילי שמאל ישראלים או לערבים ישראלים. פעולות אלו מבוצעות בדרך כלל בתגובה להריסת מבנים בלתי מורשים במאחזים על ידי משטרת ישראל או צה"ל, בעקבות מעצרים מנהליים וצווי הרחקה כנגד פעילי נוער הגבעות, וכן בעקבות פיגועים נגד יהודים.

עם הזמן התרחב השימוש במונח "תג מחיר" באופן מושאל באמצעי התקשורת לתיאור פעולות מחאה אלימות מסוגים אחרים, אף שלא נעשו למטרת הצבת תג מחיר והרתעה, ואף לפעולות אלימות אשר מבוצעות בידי ערבים; כגון הצתת בתי כנסת, חילול קברים יהודיים, עקירת מטעים, וכתיבת כתובות נאצה נגד יהודים.

פרשת עאישה א-ראבי

פרשת עאישה א-ראבי היא פרשה שבמהלכה נהרגה באוקטובר 2018 עאישה א-ראבי, פלסטינית תושבת בידיא. על פי החשד של השב"כ ועוד, מדובר בטרור יהודי, שכלל יידוי אבנים לעבר המכונית שבה נסעה, סמוך להתנחלות רחלים שבשומרון. בעקבות כך נעצרו מספר יהודים קטינים ונחקרו בקשר לאירוע. בינואר 2019 הוגש כתב אישום נגד אחד מהם בחשד לביצוע המעשה בנסיבות מעשה טרור.

קלע

קֶלַע (או בשמו העממי רוגטקה - מרוסית) הוא כלי נשק פשוט, הקיים עוד מימי קדם ומשמש ליידוי אבנים במהירות רבה ובדיוק משופר, בהשוואה ליידוי אבנים ביד.

רצח אשר פלמר ובנו יהונתן

אשר פלמר ובנו הפעוט יהונתן נרצחו על ידי מחבלים פלסטינים ב-23 בספטמבר 2011. מכוניתם של פלמר, תושב קריית ארבע בן 25, ובנו יהונתן בן השנה, הותקפה באבנים שידה שוטר במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שנסע במכונית שחלפה על פניהם וכתוצאה מכך התהפכה מכוניתם והם נהרגו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.