יחיעם ויץ

יחיעם וַיְץ (ימי) (נולד ב-1951) הוא היסטוריון ישראלי.

יחיעם ויץ

ביוגרפיה

יחיעם ויץ נולד בישראל כבן למשפחה ידועה בתולדות היישוב: אביו רענן ויץ וסבו יוסף ויץ היו מראשי תנועת ההתיישבות בישראל. דודו יחיעם ויץ, אשר על שמו הוא נקרא, נהרג בשנת 1946 בליל הגשרים, בקרב על גשר אכזיב, שהיה חלק מפעולה גדולה של הפלמ"ח במסגרת תנועת המרי העברי שנועדה לפוצץ את גשרי הגישה לארץ ישראל, כדי למנוע מכוחות ערביים מחוץ לארץ ישראל להצטרף לערביי הארץ במלחמתם נגד היישוב העברי.

יחיעם ויץ הוא פרופסור מן המניין (החל מ-2011) בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. התמחותו היא בהיסטוריה של תקופת טרום המדינה ושל תקופת המדינה. תחומי מחקרו הם:

שנים לאחר שמשפט קסטנר הסעיר את דעת הקהל בארץ, פרסם יחיעם ויץ את ספרו על חייו של ד"ר ישראל קסטנר, על המשפט בו היה מעורב, ועל רציחתו, ובו ניתח ניתוח היסטורי את פעולותיו של ד"ר קסטנר בזמן השואה והוביל למסקנה המציגה באור חיובי את פעולות ההצלה של קסטנר. יחיעם ויץ שלל את טיעוניו של עו"ד שמואל תמיר במשפט, שנבעו לדבריו מהשקפת עולמו של תמיר, מתח ביקורת על פסק הדין של השופט בנימין הלוי ותמך בהחלטת הרוב בערעור, אשר ניקתה את קסטנר מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה.

בנו של יחיעם ויץ הוא העיתונאי גידי וייץ.[1]

ויץ היה פעיל במפלגות השמאל רצ, מחנה של"י, מפלגת מוקד ומרצ.[2] בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצב ברשימת מרצ במקום ה-98.

מספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יחיעם ויץ וגידי וייץ, הענק ויורשו: על הביוגרפיה של אריאל שרון, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2011
  2. ^ יחיעם ויץ, ליברמן האחרון שיכול לקבוע מהו האינטרס הישראלי, באתר הארץ, 2 באפריל 2018
17 ביוני

17 ביוני הוא היום ה-168 בשנה (169 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 195 ימים.

אילן בכר (עיתונאי)

אילן בָּכָר (נולד ב-5 באוגוסט 1953) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.

בכל שנה בסתיו גיורא

בכל שנה בסתיו גיורא הוא שיר אבל וזיכרון שכתבה והלחינה נעמי שמר.

השיר נכתב לזכרו של גיורא שוהם, בנם של רות ושלמה גיורא שוהם שהיו ידידים קרובים של שמר ובעלה מרדכי הורוביץ שהכירו אותו עוד מנעוריו, ועליו סיפרה שמר כי "הוא היה הבטחה, בשורה, תחילתם של דברים. כרבים אחרים ניגן בגיטרה ותכנן את עתידו". שוהם נמנה עם הכוח שחצה את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים ונהרג במבואות פאיד ב-20 באוקטובר 1973, בהיותו בן 21. נפילתו הייתה מכה קשה לשמר ולמשפחתה, ובעקבותיה החליטה לכתוב עליו את השיר. היא מאזכרת בשיר זה עוד שני בחורים שנפלו על הגנת המדינה, אותם תיארה כשוכנים עמו בשמיים ("במקום שבו אתה שוכן שוכנים החסד והחן"): יחיעם ויץ שהיה גם חובב מוזיקה ונפל בליל הגשרים ב-1946 ("ושם יחיעם עוד שר לו ומריע"), והבוטנאי חוקר הצמחים טוביה קושניר, שנפל עם מחלקת הל"ה ב-1948 ("טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים").

שמר מצטטת בשיר פסוק משיר המעלות: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי", שנחשב כמזמור של זעקה ותחינה, ואומרים אותו בעת צרה. המוזיקאי עודד זהבי רואה בשילוב הפסוק זעקה של שמר על מות חיילים ושאלת 'מה קרה פה?' שלא נשמעה עד אז בשיריה, ובאה בניגוד לאתוס הגבורה שביטאה עד מלחמת יום כיפור.

השורה "הרוח המטורפת בגני עורפת את מיטב השושנים" הוא דימוי שגם הטבע משתתף בצער המשוררת. כל הבנים שנפלו (ובהם שוהם, ויץ וקושניר) מדומים בשיר למיטב השושנים בגן, ובניגוד לפרחים המסמלים פריחה ולבלוב, מתוארות השושנים כנערפות בידי רוח מטורפת, במשמעות אכזרית של הוצאה להורג. אביו של טוביה, שמעון קושניר, כתב לשמר על כך:

"בצלילי מנגינתך שלבת בין היקרים שוכני החסד והחן... עליהם ועל מיטב השושנים הנערפים בכל שנה בגינתך, עלו וירדו דמעותיי".

השיר הופיע בספר השירים השני של שמר מ-1975, הולחן כבלדה שקטה ובוצע על ידי אסתר שמיר, רוחמה רז, יהודית רביץ, נחמה הנדל ונעמי שמר.

גידי וייץ

גדעון (גידי) וייץ (נולד ב-19 במרץ 1975) הוא עיתונאי ישראלי, חתן פרס סוקולוב. במהלך שנות עבודתו העיתונאית בלט בתחקירים שעשה בתחום השחיתות הציבורית, שזיכוהו באות אביר איכות השלטון.

דינה פורת

דינה פורת (נולדה ב-24 בספטמבר 1943) היא ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, פרופסור אמריטה בחוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו, ומופקדת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות על שם אלפרד פ' סליינר באוניברסיטת תל אביב.

הנצחת זכר השואה

הנצחת זכר השואה הוא שם כולל ליוזמות של גופים שונים במדינות שונות, אשר לקחו על עצמם את הערך החינוכי וההיסטורי של הנצחת זכרה של שואת יהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

הסכם השילומים

הסכם בין מדינת ישראל ובין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, הידוע בשם הסכם השילומים (מכונה גם "הסכם לוקסמבורג". wiedergutmachung בגרמנית "תיקון העוול" ), הוא הסכם שנחתם בין ישראל לגרמניה המערבית, על ידי שר החוץ משה שרת והקנצלר הגרמני קונרד אדנאואר, ב-10 בספטמבר 1952 בלוקסמבורג, ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על העול הכבד שנפל על מדינת ישראל ליישב מחדש מספר גדול של פליטים יהודים חסרי אמצעים שנעקרו ממקומם ואיבדו את נכסיהם בתקופת השואה, בגלל מעשי הנאצים. ההסכם נכנס לתוקף במטה האומות המאוחדות בניו יורק, ב-27 במרץ 1953, בעת חילופי כתבי אישור של הממשלות.

במקביל להסכם עם מדינת ישראל, נחתם הסכם פיצויים עם ארגונים יהודיים שונים שקבלו פיצויים בשם העם היהודי. פרופ' פרנץ ביהם, אחד השושבינים של ההסכם מהצד הגרמני נימק את מתן הפיצויים הגלובליים לישראל ולארגונים היהודים, בצורך לשקם את העם היהודי שנפגע בגלל מעשי הנאצים. לדבריו, מתן הפיצויים גם לארגונים היהודיים נועד להתגבר על הקושי בכך שמדינת ישראל אינה מייצגת את כל העם היהודי אלא את אזרחיה בלבד.

עקרון מתן השילומים לנפגעי המשטר הנאצי נקבע בחוזי השלום בין המדינות המנצחות לבין גרמניה, ובבונדסטאג של גרמניה המערבית הוסכם על כך פה אחד. הפיצויים האישיים הועברו גם לניצולים זכאים שלא ישבו בישראל ולא היו אזרחים ישראלים. בהסכם נקבע כי גרמניה המערבית תשלם שני שלישים מהפיצויים ואילו גרמניה המזרחית תשלם את השליש הנותר. גרמניה המזרחית סרבה להיות צד בהסכם ולא שילמה פיצויים לישראל או לניצולי השואה. ב-1991, לאחר איחוד גרמניה, הועלו מספר סעיפים בהסכם לדיון מחדש בעקבות הטענה כי גרמניה המאוחדת ירשה את מחויבויותיה של גרמניה המזרחית (ראו להלן).

הסכם השילומים לא נועד להחליף ולא פגע בזכותם של אזרחי ישראל לפיצויים ישירות מממשלת גרמניה המערבית על נזקים שנגרמו להם. פיצויים אלו כללו רנטות לניצולי השואה, שהיוו תשלום חודשי קבוע לשם מימון הוצאות רפואיות, כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה, וכפיצוי על אובדן זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה. גובה הפיצויים נקבע לפי קריטריונים שאמדו את מידת הנזק שנגרם לניצול השואה. הסכם השילומים גם לא החליף את המנגנונים להשבת רכוש יהודי שנשדד. חלק מהפיצויים על רכוש הקהילות היהודיות בגרמניה עצמה (בתי כנסת ומבני ציבור שהוחרמו) ניתן לקהילות שנותרו בגרמניה המערבית.

הקיבוץ המאוחד

הקיבוץ המאוחד היה ארגון ארצי של קיבוצים, שנוסד בשנת 1927 והתקיים כארגון כזה עד לשנת 1980, אז התאחד עם איחוד הקבוצות והקיבוצים להקמת התנועה הקיבוצית המאוחדת (התק"ם). ערכיו העיקריים של הקיבוץ המאוחד היו הציונות והסוציאליזם.

בעשורים שקדמו להקמת מדינת ישראל מילא הקיבוץ המאוחד תפקידים מרכזיים בהתפתחות היישוב, בהקמת התיישבות, בקליטת עלייה ובניית כוח המגן העברי בארץ ישראל.

ויץ

האם התכוונתם ל...

י"ח בסיוון

י"ח בסיוון הוא היום השמונה עשר בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. י"ח בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

יוסף ויץ

יוסף וַיְץ (כ"ה בטבת ה'תר"ן, ינואר 1890 – 1972) היה מראשי קרן קיימת לישראל, ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות, ייעור וברכישת קרקעות בארץ ישראל בתקופת היישוב ובשנות המדינה הראשונות. כונה בשם "אב היערות". מנהלו הראשון של מינהל מקרקעי ישראל.

יחיעם

יְחִיעָם הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר הנמצא בגליל המערבי, כ-12 ק"מ מזרחית לנהריה. הקיבוץ עלה לקרקע ב-27 בנובמבר 1946, והוא קרוי על שם יחיעם ויץ שהשתתף בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים ונפל בקרב יחד עם עוד 13 מחבריו. הקיבוץ בנוי למרגלות שרידי מבצר יחיעם, שהיה מבצר צלבני עתיק.

יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)

יחיעם וַיְץ (18 בספטמבר 1918 - 17 ביוני 1946) היה מפקד בפלמ"ח אשר נהרג בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים.

ליל הגשרים

ליל הגשרים (נקרא גם "מבצע מרכולת") הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י"ח בסיוון תש"ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. פעולת פיצוץ גשר א-זיב הסמוך לאכזיב השתבשה ו-14 מאנשי הכוח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכוחות הפלמ"ח.

מלכיאל גרינוולד

מלכיאל גרינוולד (1882–1968) היה עיתונאי ירושלמי יליד הונגריה. הוא נודע במשפט הדיבה המפורסם שנוהל נגדו בעניינו של ישראל קסטנר, שהיה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. במשפט, לאחר ערעור, נדון גרינוולד לשנת מאסר על תנאי.

פיצוץ גשר א-זיב

פיצוץ גשר א-זיב (גשר אכזיב) נערך במסגרת ליל הגשרים - מבצע לפיצוץ 11 גשרים המחברים את ארץ ישראל עם המדינות השכנות - ב-16 ביוני 1946 (י"ח בסיוון ה'תש"ו), ובמהלכו פוצץ גשר הרכבת מעל נחל כזיב. פיצוץ הגשר התרחש בטרם עת, וכתוצאה מכך נהרגו 13 לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפעולה. קודם לכן נהרג לוחם הפלמ"ח יחיעם ויץ, שנפצע פצעי מוות בהסתערות. לזכרם הוקמה במקום אנדרטת יד לי"ד.

ציונות רוויזיוניסטית

ציונות רוויזיוניסטית הייתה אחד מן הזרמים בתנועה הציונית. זרם זה נוצר בשל דרישה ל"רוויזיה", בחינה מחדש, של דרכי הפעולה של ההסתדרות הציונית העולמית בשנות ה-20 של המאה ה-20. מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, הוגה הדעות המרכזי שלה והעומד בראשה, היה המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי.

תחילתה של הציונות הרוויזיוניסטית הייתה בשנת 1923, עת פרישתו של ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית. פרישתו הגיעה לאחר שלא התקבלו הצעותיו לנקוט קו ברור ותקיף נגד המדיניות האנטי-ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ז'בוטינסקי התנגד נחרצות לקו הפייסני של ד"ר חיים ויצמן, יושב ראש ההסתדרות הציונית דאז. תמיכה ציבורית במחאתו של ז'בוטינסקי, במיוחד בקרב צעירים במדינות מרכז ומזרח אירופה, הביאה עם הזמן להתגבשות גופים שהיוו את התנועה הרוויזיוניסטית. ב-1925 ייסד ז'בוטינסקי את ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר), כתנועה התומכת באידאולוגיה זו.

רענן ויץ

פרופ' רענן ויְץ (Weitz; כ"ה בשבט תרע"ג, 30 ביוני 1913 – כ"ח בחשוון תשנ"ט, 17 בנובמבר 1998) היה ממנהיגי ההתיישבות במדינת ישראל וממעצבי מפת ההתיישבות בה, מהקמת המדינה ועד פרישתו מתפקיד ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות ב-1984. חתן פרס ישראל.

תנועת החרות

תנועת החֵרוּת (ובקיצור חֵרוּת) הייתה מפלגת ימין, שפעלה בישראל מתחילת ימי המדינה, ואשר נוסדה על ידי יוצאי הארגון הצבאי הלאומי בראשות מנחם בגין. ארבעה רעיונות מרכזיים של תנועת החרות תומצתו לכדי: "לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות, לצדק סוציאלי, לחרות האדם".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.