יחיאל מיכל טוקצינסקי

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (נכתב ונהגה לעיתים טיקוצ'ינסקי; ט"ו בטבת ה'תרל"ב, 27 בדצמבר 1871 - ח' בניסן ה'תשט"ו, 31 במרץ 1955) היה ראש ומנהל ישיבת "עץ חיים", אבי ה"לוח לארץ ישראל" ומחברם של ספרים הלכתיים רבים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ב.

יחיאל מיכל טוקצינסקי
J M TUKZINSKI

תולדותיו

נולד בעיירה לחוביץ' שבליטא. אביו - ר' אהרן, נפטר כשהיה צעיר, ואמו - טויבא, גידלה אותו לבדה. באדר תרמ"ב (1882), בגיל 8 עלה ארצה עם שיירת עולים, והתגורר בירושלים אצל סבו רבי משה פיזיצער. הוא התקבל ללמוד בישיבת עץ חיים שם למד אצל הרב יהושע העשיל בסן ונקשר אליו במיוחד עקב חיבתו היתירה ללימוד הלכות חישובי זמנים ותקופות. בשנת תרנ"ז (1897) נסמך להוראה על ידי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. נישא לטויבא, נכדתו של בנימין סלנט ונינתו של רבי שמואל סלנט.

במשך השנים עסק רבות בפעילות ציבורית ובחיבור ספרים ומאמרים הלכתיים. היה הראשון בארץ ישראל להוציא לאור לוח שנה המפרט את מנהגי הימים השונים. התגורר בשכונת עץ חיים הסמוכה כיום לתחנה המרכזית בירושלים. נפטר בח' בניסן ה'תשט"ו (1955) ונטמן בבית הקברות סנהדריה.

עיריית ירושלים הנציחה את זכרו ברחוב "גשר החיים" בשכונת מקור ברוך על שם ספרו.

מהנהגותיו

מלבד גדלותו בתורה ויראה, אהב אהבת נפש את ארץ ישראל וירושלים. מסופר כי פעם ביקרו בביתו קבוצת רבנים, ולפתע נשר עפר מן התקרה אל הרצפה. לשאלת אורחיו מדוע הוא גר בדירה רעועה שכזו, השיב: "על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים, נביאינו, חוזינו, התנאים והאמוראים! כמה הליכות של קדושה ספג עפר זה, והרי הוא קדוש וטהור!". מתוך אהבתו העזה לארץ, נמנע מלצאת לחוץ לארץ מיום בואו אליה.

פעילותו הציבורית

מלבד חיבור ספריו המרובים (ראו להלן), עסק רבי יחיאל מיכל בהרבצת תורה בישיבת עץ חיים. ישיבה זו, הכוללת תלמוד תורה וישיבה, נוסדה בקיץ ה'תר"א (1841) בידי הרב שמואל סלנט בעיר העתיקה בירושלים. בתרס"ח, רכש רבי יחיאל מיכל שהיה נשוי לנינתו של רבי שמואל סלנט, קרקע ברחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. באותה עת פתחה הישיבה גם כולל לגברים נשואים. רבי יחיאל מיכל, כיהן כראש ומנהל הישיבה, הן בתפקיד ניהולי והן כר"מ ומרביץ תורה.

השקפת עולמו הייתה חרדית, אך יחסו לציונות היה מתון. הוא תמך ברב קוק ונמנה עם חותמי כתב המינוי שלו לרבנות ביפו יחד עם רוב ראשי המוסדות הירושלמיים. הוא נהג ביום העצמאות לתלות את דגל ישראל על בניין ישיבת עץ חיים[1].

לוח לארץ ישראל

רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי היה חלוץ הוצאת הלוח היומי ההלכתי בארץ ישראל. הלוח, שיצא לראשונה בשנת תרס"ה (1905), כלל את ההלכות והמנהגים שנתגבשו בקהילות הפרושים תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בלוח הובאו דעות רבנים נוספים, ביניהם האדר"ת. מלבד זאת כלל הלוח גם זמנים הלכתיים, שאותם קבע הרב טוקצינסקי על סמך קביעות הלכתיות שהחליט עליהן בפסיקותיו, ועל סמך תצפיות מדויקות שערך, כדי לקבוע את זמני זריחת החמה ושקיעתה.

הלוח נפוץ כיום במהדורת קיר ובמהדורת חוברת קטנה, ונפוץ ברוב בתי הכנסת בישראל. רוב בתי הכנסת של מתפללי נוסח אשכנז נוהגים בסדרי התפילה על פיו.

רבי יחיאל מיכל הוציא את הלוח במשך חמישים שנה, בין השנים תרס"ה - תשט"ו (1905-1955). עם פטירתו המשיך בנו, רבי ניסן אהרן טוקצינסקי (נפטר בט"ו בטבת תשע"ב[2]) להוציא לאור את הלוח למנהגי ארץ ישראל. עם פטירתו ממשיך בנו רבי צבי אריה טוקצינסקי להוציא לאור את הלוח.

הכרעתו בסוגיית 'קו התאריך'

שמו של רבי יחיאל מיכל התפרסם במיוחד בעקבות פולמוס השבת ביפן. כאשר עלתה, בקיץ ה'תש"א לדיון סוגיית קביעת יום השבת ביפן, התלויה בהכרעה בשאלת מיקומו של קו התאריך ההלכתי, שאלה שהייתה לה משמעות דחופה עבו רבני הישיבות ששהו אז במדינה, לגבי זמנו של צום יום כיפור, פנה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור אל הרב טוקצ'ינסקי, שנודע כאחד ממורי ההוראה הבולטים בירושלים וכמומחה גם בסוגיות של זמני היום בהלכה, בבקשה להכריע בשאלה זו. לאחר בירור שערך הרב טוקצ'ינסקי, גיבש את מסקנותיו, שעיקרם הייתה ההוראה לשמור את השבת ביפן ביום השביעי למניינם של בני המקום - ואת צום יום הכיפורים ביום רביעי. באספת רבני ירושלים שכינס הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג בד' בתשרי ה'תש"ב, בפניה נאם הרב טוקצ'ינסקי, הוחלט לקבל את הכרעתו בנידון ולהורות לבני הישיבות שביפן לצום ביום רביעי. לעומת אספה זו, יצא החזון אי"ש בהוראה משלו, לצום את צום יום הכיפורים ביום חמישי, על בסיס שיטתו לפיה קו התאריך ההלכתי עובר בגבולה של סין, והיום ההלכתי ביפן הוא כיומו של חצי העולם המערבי.

כעבור שנתיים הוציא הרב טוקצ'ינסקי את ספרו "היומם בכדור הארץ", בו הוא מבאר ומבסס באריכות את שיטתו לגבי 'קו התאריך ההלכתי', העובר לדעתו באמצע האוקיינוס השקט, 180° מירושלים. החזון אי"ש, מצידו, הוציא לאור את 'קונטרס י"ח שעות', בו הוא תוקף באריכות ובחריפות את גישתו של הרב טוקצ'ינסקי. השניים החליפו ביניהם מכתבים בנושא, ואף נפגשו פנים אל פנים כדי ללבן את הסוגיה, אך לא הגיעו לעמק השווה.

ספריו

  • תקופת החמה וברכתה - על מחזור השמש והלכות ברכת החמה. ירושלים תרפ"ה (1925).
  • בין השמשות, ירושלים תרפ"ח - על מהותו והלכותיו של הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.
  • היומם בכדור הארץ, ירושלים תש"ג (1943) - על שאלת קו התאריך ההלכתי. בספר מחווה המחבר את דעתו בשאלה סבוכה זו. הכרעתו שם עומדת בניגוד לדעתו של החזון איש, שדן בספרו באריכות בדעתו של הרב טוקצינסקי.
  • גשר החיים - ביקור חולים, קבורה ואבלות, בהלכה ובמחשבה - 3 חלקים. ירושלים תש"ז (1947). חיבור זה הוא החיבור המקיף הראשון העוסק בהלכות ומנהגי הטיפול במת, טהרה וקבורה, אבלות ומנהגיה במשך השבעה, השלושים והשנה הראשונה לפטירה. הספר משמש בסיס לחיבורים רבים שהתפרסמו אחריו ועסקו בנושאים אלו.
  • השמיטה - על הלכות שמיטה. ירושלים תשי"א (1951). בספר זה דן המחבר באריכות גם בתוקפו של היתר המכירה.
  • ארץ ישראל, ירושלים תשט"ו - על המצוות התלויות בארץ. בספר זה דן המחבר, בין השאר, בזמן קריאת המגילה בירושלים החדשה. על פי הכרעתו יש לקרוא את המגילה בשכונת "עץ חיים", הסמוכה לתחנה המרכזית בפינת הרחובות יפו ושדרות הרצל, בי"ד באדר, ולא בט"ו כנהוג בירושלים, ואכן עד היום מתקבצים אנשים אשר מתעדים לצאת במשך יום י"ד מחוץ לירושלים, על מנת לצאת ידי חובה ולשמוע את קריאת מגילה בברכה, בבית הכנסת שבשכונה. רוב הפוסקים חלקו עליו בעניין זה.
  • עיר הקודש והמקדש (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד', חלק ה') - על כל הנושאים ההלכתיים הקשורים לירושלים ולבית המקדש - 5 חלקים. ירושלים תש"ל (1970). חלק א' - קדושת המקום והמחיצות. חלק ב' - ירושלים וציון ורובעיה, מפות ותרשימי החומות. חלק ג' - כל הדברים והדינים הנאמרים והקשורים לירושלים וגם הנוגעים לזמן הזה. חלק ד' - בית הבחירה - הר הבית והמקדש. חלק ה' - על אפשרות הקרבה בזמן הזה והשאלות הכרוכות בו. הספר יצא לאור אחר פטירתו, על ידי בנו היחיד הרב ניסן אהרן, מתוך כתב יד שהשאיר.
  • האשה על פי תורת ישראל, הוצאת "התור", ירושלים תר"ף.
  • קורות חצר רבי יהודה החסיד תרס"ד.

קישורים חיצוניים

אודותיו
חיבוריו

הערות שוליים

  1. ^ מכתב מלומדי הישיבה המתנגדים לתליית הדגל, אתר בית המכירות "קדם".
  2. ^ משה ויסברג, עץ חיים היא • רבי ניסן אהרן טיקוצינסקי זצ"ל, באתר בחדרי חרדים, 10 בינואר 2012
אנציקלופדיה אוצר ישראל

אנציקלופדיה אוצר ישראל (בשמה המלא: אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו) היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. היא יצאה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית.

בית הקברות סנהדריה

בית הקברות סנהדריה הוא בית קברות יהודי השוכן בצפון ירושלים בסמוך לשכונת סנהדריה, ובסמוך לצומת הרחובות שמואל הנביא, שדרות אשכול ובר-אילן (צומת סנהדריה).

בית הקברות סנהדריה, ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכר בשם קברי הסנהדרין.

בית קברות

בית קברות או בית עלמין או בית חיים, הוא שטח אדמה ייעודי, שבו נטמנות גופות אנשים לאחר מותם.

בתי הקברות נחשבים לאתרים שנועדו לספק למת מנוחה שלווה, ולשמש מקום הנצחה ראוי ומכובד לאלה הרוצים לכבד את זכרו ולפקוד את מקום קבורתו. במקרים רבים בית הקברות הוא מוסד דתי המנוהל על ידי אנשי דת ומתחם בית הקברות נחשב למקום מקודש מחד וטמא מאידך.

מיתוסים רבים ואמונות טפלות נקשרו בבתי הקברות, ברובם מתבססים על הפחד האנושי מן המוות ועל מסורות שונות המאמינות בתחיית המתים או בהיפרדות נשמתו של המת מגופו הגשמי. בתי קברות הצטיירו בפולקלור העממי כמקומות רדופי רוחות רפאים, המועדים לפורענות בעיקר בשעות הלילה.

ברכת החמה

בהלכה, ברכת החמה (נקראת גם: קידוש החמה) היא ברכת ראייה שמברכים כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים, שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה.

ה'תשט"ו

ה'תשט"ו (5715) או בקיצור תשט"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-28 בספטמבר 1954, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 16 בספטמבר 1955. שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשט"ו 7 שנות עצמאות.

הדביר (כתב עת)

הדביר הוא כתב עת "לתורה וחכמת ישראל" שיצא לאור על ידי הסתדרות המזרחי הצעיר מסיון תרע"ט (1919) עד תחילת תרפ"ב (1921). למרות שכונה ירחון, הוא יצא כל חודשיים-שלושה בלבד.

מייסד "הדביר" היה הרב יצחק אביגדור אורנשטיין וברוב התקופה העורך היה אהרן ויסנשטרן. קבצים אלו יצאו לאור בבית הדפוס של חותנו של אורנשטיין, שמואל צוקרמן, בירושלים.

ל"הדביר" היה חלק תורני של חידושי תורה, במיוחד בהלכות התלויות בארץ וחלק ספרותי שכלל מאמרי מדע כתובים ברוח ישראל סבא, מדע ארץ ישראל, תולדות עם ישראל וחכמי ישראל, חקירת הלשון, ענייני חינוך, דיון בשאלות עכשוויות וידיעות על הנעשה בתנועת המזרחי הצעיר ובעולם הדתי. בין הידיעות עליהן דיווח נכללים ייסוד הרבנות הראשית וייסוד אגודת הכפר העברי.

בחלק התורני של "הדביר" השתתפו רבנים ואנשי עט ידועים, ביניהם הרב אברהם יצחק קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, הרב בן ציון חי עוזיאל, הרב יעקב משה טולדנו, הרב יעקב משה חרל"פ, הרב יוסף גרשון הורוויץ, הרב שלמה אהרן ורטהיימר והרב יצחק ניסים. הרב אורנשטיין גם פרסם בו מאמרים שכתב סבו הרב יעקב אורנשטיין.

בחלק הספרותי השתתפו הרב שמחה אסף, ד"ר אברהם יעקב ברוור, אליעזר ריבלין, ד"ר נח חכם, הרב יעקב משה טולידאנו, חיים יהושע קוסובסקי, הרב יצחק אביגדור אורנשטיין ויהודה לייב פישמן מימון.

אחד הנושאים שהעסיקו את הדביר היה המאבק על המשפט בארץ ישראל. בנושא זה פרסם אורנשטיין תחת שם העט "איש ישראלי" את המאמר חקוי ועצמיות כתשובה לסדרת מאמרים שפוסמו בעיתון חדשות הארץ בשם "הרבנות החנוטה" ו-"הרבנות הלוחמת" בעקבות החלטתה של הרבנות הראשית שלא להכיר במשפט המנדטורי כמשפט קבוע, בירחון הדביר אב-אלול תרע"ט. הדביר של תשרי תר"ף הוקדש כולו להבאת החיבור "חק ומשפט בישראל" שכתב הרב בן ציון חי עוזיאל בנושא.בשנת 1951 הוצא לאור קובץ לזכרו של הרב אורנשטיין וניתן לו השם "הדביר".

ועד הישיבות

ועד הישיבות הוא גוף ארגוני המאגד את הישיבות במדינת ישראל. הוועד נוסד ב-1924 בפולין ובשנת 1941 הוקם מחדש בארץ ישראל.

ח' בניסן

ח' בניסן הוא היום השמיני בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמיני בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. ח' בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

ישיבת עץ חיים

ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה ותיקה של היישוב הישן בירושלים, הכוללת תלמוד תורה, ישיבה וכולל.

לוח ארץ ישראל

לוח ארץ ישראל הוא לוח שנה הבנוי בסגנון האלמנך שפורסם על ידי אברהם משה לונץ בסוף המאה ה-19

לונץ, בסיועו של פרץ סמולנסקין פרסם בווינה, ב-1882, את "ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל". על שנתון והוציא לאור במרוצת השנים 12 כרכים נוספים, שנדפסו בירושלים בבית הדפוס של לונץ עצמו. משנת 1895 ועד שנת 1915 הגדיל לונץ את היקף הפרסום והוסיף אלמנך בשם "לוח ארץ ישראל" שפורסם מדי שנה.

על כריכת הלוח הודפס כדלקמן:

לוח ארץ-ישראל

א) לוח לבני שלוש הדתות הגדולות בצירוף המידה והמשקל, ערכי המטבעות סדרי הפוסט והתיליגרף ועוד עניינים שונים בארה"ק.

ב) מאמרים, סיפורים תמונות, שירים וספירות המתארים מצב וחיי אחינו בערי ארצות הברית ומושבותי'.

ג) מצב וחיי אחינו ומצב הקהילות בכל ערי ארץ הקדם.

ד) הודעות ממצב בתי הספר, החינוך והחסד, החברות, המסחר והאומנות בארה"ק (=בארץ הקודש)נערך על ידי אברהם משה לונץ, ירושלים תרנ"ה-תרע"ה.

כן כלל לוח ארץ ישראל פרסומות כגון:

"בית המלון הטוב ביותר שבירושלים הוא הוטל צנטראל ברחוב מגדל דוד של י. אמדורסקי".

"בתי המלאכה להכנת המגבעות לתפירת שמלות ולבנים ותחרים אשר בבית הספר אוילנה די רוטשילד בירושלים פתוחים בכל יום".

"ספר יחוס הצדיקים הנקברים בארץ ישראל ובירושלים תובב"א. להשיגו בהקדם משלוח המחיר 1 פר[נק]".הלוח מכיל מידע רב-ערך על החיים בארץ בתחילת המאה ה-20, החל מתיאור נפשות פועלות וכלה במאמרים המכסים את חיי ביישוב היהודי ודיווח עיתונאי על חיי היום-יום.

לדוגמה, בשנת 1915 פרסם לונץ בלוח ארץ ישראל קול-קורא להציל את החלקה שזוהתה עם קברי הסנהדרין בירושלים: "טוב ונכון יהיה אם אחד מגדולי עשירי אחינו שבגולה יקנה על שמו את המערה הזאת ויקדישה בתור "הקדש" לעדת היהודים בירושלים ואפשר שבאחוזה הגדולה שבסביבה תוסד שכונה מיוחדת לאחינו, ואז נהיה בטוחים בטהרת המקום... והקונה והמייסד יעשו בזה הדבר הערך שתועלתו כפולה לגאולת עתיקות ארצנו הקדושה והרחבת יישוב עיר קדשנו...".

באותה תקופה פורסמו מספר לוחות בעלי תוכן דומה. הידוע שבהם, שידוע אף הוא בשם לוח ארץ ישראל, פורסם על ידי רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי הידוע כחלוץ הוצאת הלוח היומי ההלכתי בארץ ישראל. הלוח כלל את ההלכות והמנהגים שנתגבשו בקהילות הפרושים תלמידי הגר"א בארץ ישראל. בלוח הובאו דעות של רבנים נוספים, וכן מידע מועיל על זמנים הלכתיים.

עלות השחר

עלות השחר או עַמוּד הַשַׁחַר הוא זמן תחילת היום בהלכה. זמן עלות השחר נקבע לפי הופעת אור השמש על פני השמים, בעוד שהשמש עצמה איננה נראית ועודנה מתחת לאופק. בספרות חז"ל מצוי גם הביטוי איילת השחר, ויש שרצו לייחס לו את ראיית כוכב הלכת נוגה המופיע לעיתים לפני זריחת השמש.

עץ חיים (שכונה)

שכונת עץ חיים היא שכונה בירושלים בצמוד לגשר המיתרים.

פולמוס השבת ביפן

פולמוס השבת ויום כיפור ביפן הוא פולמוס תורני, הלכתי, שהתנהל בין גדולי הרבנים, על זמן שמירת השבת ויום הכיפורים ביפן, ושיאו בתקופת מלחמת העולם השנייה. שורש הפולמוס הוא בשאלה היכן עובר קו התאריך על פי ההלכה. כלומר, קו האורך שהתאריך משני צדדיו הוא שונה.

פרשת אחרי מות

פרשת אַחֲרֵי מוֹת היא פרשת השבוע השישית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק ט"ז, פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ח, פסוק ל'. המילים הפותחת את הפרשה מתייחסות לאירועי פרשת שמיני: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן..."

בדרך כלל קוראים את פרשת אחרי מות בשבת שאחרי פסח. בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת "אחרי מות" ביחד עם פרשת "קדושים".

קו התאריך בהלכה

מיקומו של קו התאריך הוא בעל משמעויות שונות בהלכה, והיה נתון במחלוקת בין הפוסקים. יש המקבלים את קו התאריך הבינלאומי כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים. ההבדל בין הגישות נוגע בעיקר ליפן ולאוסטרליה והגיע לשיאו בפולמוס השבת ביפן, כאשר תלמידי ישיבת מיר שהגיעו ליפן בימי מלחמת העולם השנייה קיבלו הוראות סותרות מרבנים שונים בארץ ישראל, לגבי היום בו חל יום הכיפורים.

קיצור שולחן ערוך

קיצור שולחן ערוך הוא ספר הלכה שחיבר הרב שלמה גאנצפריד, המתמצת את השולחן ערוך, בעיקר את החלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", ועוסק בהלכות היומיומיות, בתפילות, בדיני שבת וחג וכדומה. הספר הפך לאחד הספרים התורניים הפופולריים יותר, וזכה למהדורות רבות, לפירושים ולתרגום לשפות שונות. הספר מבוסס על קיצורי האחרונים, החיי אדם, שולחן ערוך הרב ודרך החיים.

שמואל הלל שינקר

הרב שמואל הלל שינקר (שיינקער) (נפטר בכ"ז בטבת תשט"ז, 11 בינואר 1956) היה איש תנועת המוסר, נשיא אגודת הקודש ומייסד ישיבת אור חדש ובית המוסר בירושלים. חתנו של הרב יוסף חיים זוננפלד.

שמואל סלנט

הרב שמואל סָלַנט (נכתב גם שמואל סלאנט) (ב' בשבט תקע"ו, 1 בפברואר 1816 - כ"ט באב תרס"ט, 16 באוגוסט 1909) היה מורה הוראה, רבה ומנהיגה של עדת האשכנזים בירושלים במשך כ-44 שנים.

תרומה (הלכה)

בהלכה, תרומה היא שם כולל למאכלים הבאים מהצומח שניתנים לכהן כחלק ממתנות כהונה ונאכלים בטהרה, הכוללים: תרומה גדולה, תרומת מעשר, חלה, וביכורים. כאשר בהרבה מהמקרים הכוונה בעיקר לקדשי הגבול הנאכלים בכל מקום, שהם: תרומה גדולה, תרומת מעשר וחלה (בניגוד לביכורים שנאכלים בירושלים בלבד). מהתורה חיוב נתינת התרומה לכהן הוא רק מיבול הארץ, והיא ממצוות התלויות בארץ.

בהלכות טומאה וטהרה, תרומה היא גם שם מושאל לדרגת טומאה הנקראת שלישי לטומאה, שהתרומה נטמאת עד שלישי, טומאה הקיימת רק בתרומה ובקודש.

תקופת חייו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.