יחזקאל קויפמן

יחזקאל קויפמן (17 בדצמבר 1889כ"א בתשרי תשכ"ד, 9 באוקטובר 1963) היה פרופסור, פילוסוף וחוקר מקרא, חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשי"ח (1958) ושני פרסי ביאליק לחכמת ישראל. שימש כראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים והיה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1959.

יחזקאל קויפמן
יחזקאל קויפמן
פרופ' יחזקאל קויפמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

תולדות חייו

יחזקאל קויפמן נולד בדוניביץ, מחוז פודוליה, שהייתה בשליטת האימפריה הרוסית להורים שומרי מסורת. אביו מרדכי נחום קאופמן היה סוחר בדים. קויפמן התחנך בחדר, ולאחר מכן למד תלמוד ופוסקים בבית מדרש. בנוסף למד עברית, דקדוק עברי ומעט ספרות עברית, מפי מורה פרטי. ב-1918 סיים את לימודיו באוניברסיטת ברן בפילוסופיה ובבלשנות שמית. קויפמן עבר לברלין שם עבד במסגרת מפעל אנציקלופדיה יודאיקה. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל והחל ללמד בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1949 עבר לירושלים, והיה פרופסור למקרא באוניברסיטה העברית עד 1957, וכן ראש החוג למקרא.

קויפמן היה חבר המועצה הספרותית של מוסד ביאליק, וזכה פעמיים בפרס ביאליק לחכמת ישראל, בשנת תרצ"ג על ספרו "גולה ונכר" ובשנת תשט"ז על חיבורו המקיף "תולדות האמונה הישראלית"[1].

נפטר בירושלים.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.[2]

השקפותיו

קויפמן נודע בעיקר בעמדתו שהמונותאיזם הישראלי הופיע באופן ספונטאני בתקופה קדומה מאוד, בניגוד לתפיסה ההגליאנית של אסכולת ולהאוזן, שרווחה אז, שעל פיה המונותאיזם הישראלי התפתח באופן הדרגתי מאמונות אליליות. לפי קויפמן, החידוש העיקרי באמונה הישראלית לא היה הרעיון שקיים אל אחד בלבד, אלא הרעיון שאל זה אינו כפוף לחוקי הטבע או לכל חוק אחר.

לפי קויפמן ההבדל בין מונותיאיזם לבין פוליתיאיזם אינו הבדל כמותי (האם יש אל אחד או אלים רבים), אלא שהאל העברי, בניגוד לאלים, אינו כפוף לגורל או לחוקי הטבע. האלים כפופים ל"הוויה קדומה, על אלוהית", ומכאן ההסבר לקורות חייהם ואילו ביהדות אין סיפור על הולדת או התוהוות האל. "אין בדת ישראל מיתוס, אין בה סיפור על קורות חיי האלהים, על התרחשות בספירה האלהית, המתבצעת באלהות כתהליך בלתי תלוי ברצונה.", "האל הוא לא רק "אחד", הוא גם נצחי ומעל לכל התהוות. הוא לא נולד, הוא לא גדל, הוא לא חומד, הוא לא מפרה ומוליד, הוא לא מת, הוא לא קם לתחייה" וכן כי האל העברי אינו בעל חולשות אנושיות.

לפי קויפמן לא היו מלחמות בין ישויות אלוהיות שונות לבין אלוהי ישראל.

האגדה המקראית אינה מדמה לה את נחש, תנין, לויתן, ים (ובודאי גם לא את רהב) כהויות קדמונות, "אלוהיות", שיש להן שורש עצמאי בהויה הנצחית. כולם נזכרו כבריותיו של אלהים וכמשועבדים לו... האגדה המקראית אינה תופסת איפוא את המלחמה כמלחמה בין כוחות אלוהיים קדמונים הנלחמים זה עם זה על השלטון בעולם, אלא כמלחמה בין האלוהים ובין בריותיו, שמרדו בו והסתערו על עולמו להחריבו

תולדות האמונה הישראלית א, עמודים 424–425

בתחום האפותיאוזה כתב קויפמן כי האלילות מאמינה בעליית בני אדם למדרגה אלהית. כלומר, בנוסף לאלים יש חצאי אלים, (בני-אדם שעלו למדרגת אלים). האלילות מעלה לדרגת חצאי אלים את האבות הקדומים, מלכים וגיבורים. ואילו בדת ישראל אין חצאי אלים, אין גיבורים ומלכים בני אלהים.

בתחום ביקורת המקרא נודע קויפמן בעמדתו המהפכנית כלפי תורת התעודות. לפי קויפמן, המקור הכהני בתורה נתחבר לפני המקור הדברימי, בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו משפיעה רבות על תפיסת התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל.

קויפמן גם טבע את המושג "סיבתיות כפולה", בספרו "תולדות האמונה הישראלית".

הנצחה

על שמו נקראים רחוב בשכונת רמות בירושלים, רחוב בשכונה ה' בבאר שבע, רחוב המחבר את הטיילת התל אביבית לשדרות ירושלים ביפו ורחוב בחיפה סמוך לבית בירם בו לימד.

על שמו קרויה הקתדרה למקרא שבאוניברסיטה העברית בירושלים.

ספריו החשובים

  • תולדות האמונה הישראלית - יצירתו הגדולה על המונותאיזם היהודי.
  • בכבשונה של היצירה המקראית - כרך מאמרים שמהווה כעיין השלמה לתולדות האמונה הישראלית.
  • פירושים למקרא מבוססים על גישתו הייחודית בביקורת המקרא.
  • גולה ונכר, ב' כרכים.
  • הסיפור המקראי על כיבוש הארץ (תשט"ו).
  • ספר שופטים מבואר בידי יחזקאל קויפמן (1968).
  • ספר יהושע מבואר בידי יחזקאל קויפמן.

ספר יובל

  • מנחם הרן (עורך), ספר היובל ליחזקאל קויפמן: מחקרים במקרא ובתולדות האמונה הישראלית, מוגשים לו בהגיעו לשיבה, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"א.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ פרס ביאליק הוענק אתמול לפרופ' קופמן ולד"ר ויסלבסקי, דבר, 17 בדצמבר 1956
  2. ^ ארכיון יחזקאל קויפמן באתר הספרייה הלאומית
1958 במדע

ערך מורחב – 1958

גירוש הנשים הנוכריות

פרשת גירוש הנשים הנוכריות בידי עזרא הסופר (עזרא ט-י), אירעה בשנת 458 לפנה"ס, והייתה רבת משמעות בחייה ובהתפתחותה של החברה היהודית בארץ ישראל בתקופת עזרא. בזמנו של עזרא היו נישואי תערובת שנויים במחלוקת, והיו אנשים באליטה של החברה היהודית, בכללם שרים, כוהנים ולוויים, שנשאו נשים נוכריות. לעומתם, היו קנאים שהתנגדו בחריפות לנישואי תערובת.בהתאם למסורת היהודית המתוארת בספר עזרא, עם בואו של עזרא לירושלים, כשליח המלך הפרסי ארתחששתא, והממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הירדן, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים (ספר עזרא, פרק ט', פסוקים א'-ב'). עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. לשיטתו, ירושת הארץ תלויה בראש וראשונה בהיבדלות מעמי הארץ, והוא ראה את ההתבוללות כגורם לחורבן ולגלות. שכניה בן יחיאל מבני עילם קרא לעזרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא הסופר נעתר לקריאה זו, והשביע את הכהנים והלויים לסייע לו. הוא כינס את העם לאספה מיוחדת בירושלים ואיים להחרים את רכושו של מי שייעדר מהאסיפה. באספה השביע עזרא את העם לגרש את הנשים הנוכריות וצאצאיהן (לא מצוין האם ביקש גם מנשים יהודיות להיפרד מבעליהן הנוכרים), והוחלט להקים בית דין מיוחד לצורך הגירוש (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל). בבירור שערך בית הדין התגלה פגם בייחוסם של 113 איש.על פי מחקרו של פרופ' משה ויינפלד, הפרשה מייצגת גישה בדלנית חדשה ביהדות בתקופת שיבת ציון, המרחיבה את המושג "העם הקדוש" ספר דברים, שמשמעותו דתית ולאומית בלבד, למושג "זרע קודש" שמשמעותו דתית-ביולוגית. ויינפלד טוען בעקבות יחזקאל קויפמן, שהנשים הנכריות שגירש עזרא לא היו עובדות אלילים, אלא מתייהדות, וסיבת גירושן הייתה עובדת היותן נכריות בלבד. השקפת עולם זו באה בניגוד למגמה אוניברסליסטית שהייתה גם היא קיימת באותה תקופה, השואפת לקרב את הנוכרים וליהדם.

בספר עזרא אין אזכור לכך שהנשים הנכריות גורשו הלכה למעשה. חוקרת המקרא ד"ר יונינה דור טוענת כי אין עדות לגירוש בפועל, והיא משערת כי ייתכן שהתכוונו מלכתחילה לבצע גירוש של ממש, אבל כשלא צלח הדבר, בוצע הגירוש באופן טקסי בלבד כהצהרת כוונות ייצוגית.

המקור האלוהיסטי

המקור האלוהיסטי (באנגלית: Elohist source, או בקיצור כמקור E) הוא אחד מארבעת עורכי המקרא לפי תורת המקורות.

ישראל קנוהל

ישראל קנוֹהל (נולד ב-13 במרץ 1952) הוא חוקר מקרא והיסטוריון ישראלי. פרופסור מן המניין בחוג למקרא, ראש הקתדרה למקרא על שם יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן. ספריו עוסקים בין היתר בשילוב הממצאים המדעיים והארכאולוגיים, עם ההיסטוריה התנ"כית וכן באמונה הישראלית הקדומה, סקירת פולחנה ומקור היווצרותה.

מארון א-ראס

מארון א-ראס (בערבית: مارون الراس) הוא כפר שיעי בדרום לבנון, הנמצא מצפון לאביבים ומדרום-מזרח לעיירה בינת ג'ביל. הכפר ממוקם על הר בגובה 900 מטר מעל פני הים והוא מהווה חלק ממחוז אל-נבטיה. לפני מלחמת לבנון השנייה הוערך מספר תושביו ב-2,300 (אין מספר מדויק בשל בעיות בעריכת מפקד אוכלוסין בלבנון). הכפר נכבש על ידי צה"ל במלחמת לבנון השנייה והיה בשליטתו במשך חודש, עד לנסיגת הכוחות הישראלים משטח לבנון.

הארכאולוג ג'ון גרסטנג זיהה את אזור מארון א-ראס כמקום הקרוי בתנ"ך מֵי מֵרוֹם, מקום המערכה בין יהושע בן נון לבין ברית מלכי כנען (יהושע י"א, ה'), על סמך מיקומו של הכפר על פסגה שלרגליה אגן מישורי ושפע מעיינות. זיהוי זה התקבל על רבים מחוקרי ארץ ישראל ופרשני המקרא, בהם יוסף ברסלבי, יחזקאל קויפמן ואחרים. על פי השערה זו, שם הכפר משמר את צליל השם המקראי.

עם זאת, מספר חוקרים לא מסכימים עם הזיהוי מפני שהיה שימוש במרכבות וסוסים בקרב ("וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם--עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל." יהושע פרק י"א פסוקים ד'-ה') ואין אפשרות למרכבות לנוע בהרים שבאזור מרון א-ראס. חלקם מזהים את המקום בעמק החולה שזה עמק גדול שמתאים למרכבות וזה צמוד לחצור.

מזבח שניים וחצי השבטים

מזבח שניים וחצי השבטים, הוא מזבח שנבנה על ידי שניים וחצי השבטים, לאחר שהתיישבו בנחלותיהם. סיפורו של בניית המזבח והמשא ומתן שקיימו עם שבטי מערב הירדן מופיע בספר יהושע, פרק כ"ב. כאשר חזרו השבטים גד, ראובן וחצי המנשה למקום מושבם ביקשו אלה להקים מזבח לעבוד את אלוהים, מפני שפחדו כי הדורות הבאים ממערב לירדן יתכחשו לשבטיהם. מטרת בניית המזבח הייתה עדות לאחדות בני ישראל. שבטי ישראל היושבים ממערב לירדן ביקשו לצאת למלחמה, כי ראו בבניית המזבח מרד באל. לפני היציאה למלחמה שלחו שבטי ישראל ממערב לירדן לשבטים ממזרח לנהר משלחת שבראשה עמד פנחס הכהן וזאת כדי לשכנע אותם לא למרוד באלוהים. שניים וחצי השבטים טענו בפני המשלחת כי המזבח נבנה כעדות להשתייכותם לקהל ה'. דבריהם פייסו את שבטי מערב הירדן ובכך נמנעה מלחמת אחים.

מידה (אתר אינטרנט)

מידה הוא אתר אקטואליה ישראלי העוסק בתחומים רבים בהם כלכלה, ביטחון, חינוך, תרבות, אקדמיה, משפט, ענייני רוח ועוד. האתר הוקם ב-1 בספטמבר 2012 על ידי רן ברץ. הוא שואף להציג מידע ועמדות שאינם רווחים בשיח של רוב כלי התקשורת בישראל. על פי האתר, השקפת עולמו היא שמרנית ליברלית והוא תומך בחירות הפרט לצד מתן מקום לזהות הלאומית.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

ספר ירמיהו

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים, ועוסק כמעט כולו בנבואות חורבן. תקופת ההתרחשות של הספר היא סוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, על פי הכתוב בספר, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, אף על פי שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם.

כפי העולה מתוך הספר עצמו, נראה שכתבו ברוך בן נריה הסופר, מפיו של ירמיהו, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא.

ערך מורחב – ירמיהו

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

פוליתאיזם

פוליתאיזם (מיוונית: πολύ "פולי" - הרבה, θεός "תאוס" - אל) פירושו אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונולַטְריזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך הכרה בכך שייתכנו אלים אחרים, ומונותאיזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך שלילת אלים אחרים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה אך ממשיך להתקיים גם בימינו בדתות שונות.

אמונה באלים - פירושה אמונה בישויות עילאיות, אינדיווידואליות ונצחיות. האדם תלוי באלים אלו והוא מחויב לכבד אותם, לירא מהם ולעבוד אותם במשך כל חייו. יש להבדיל בין אלים ולבין שדים או דמונים או רוחות שגם הם ישויות עילאיות ונצחיות אך ישויות אלו שליליות ויש לשנוא אותם ולא לעבוד אותם והאלים (לרוב) גוברים עליהם במלחמה הנצחית בין שני סוגי ישויות אלו. "אלילים" הוא שם זילזול שניתן לאלים המרובים הפוליתאיסטיים על ידי המאמינים באל היחיד של מונותאיזם.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

צרת השחר

צֶרֶת הַשַּׁחַר, היא עיר מקראית אשר מיקומה בעבר הירדן המזרחי, העיר היא חלק מנחלת שבט ראובן. שמה מופיע פעם אחת במקרא בספר יהושע, פרק י"ג, פסוק י"ט. הכתוב מציין את מקומה ב"הַר הָעֵמֶק".

קאופמן

קאופמן (Kaufmann, Kauffmann, Kaufman, Kauffman), ובגרסתו היידית קויפמן, הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית, ופירושו סוחר.

האם התכוונתם ל...

שדרות ירושלים (יפו)

שדרות ירושלים הוא שמה של שדרה ארוכה החוצה את העיר יפו, מחלקה הדרומי של תל אביב ברחוב יחזקאל קויפמן ועד לבת ים, שם היא ממשיכה כשדרה עד לחוף הים ונקראת "שדרות העצמאות". השדרה היוותה את הגבול בין האזורים החקלאיים במזרח העיר שהיוו את העורף הכלכלי הראשי של העיר לבין האזור של "יפו החדשה" במערב העיר וגם מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות האורבנית של יפו ולאורכה מבנים ואתרים חשובים של העיר.

תהילים ס"ז

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת הוא מזמור מספר תהילים פרק ס"ז (פרק ס"ו בתרגום השבעים ובוולגטה). ייחודו הוא בשילוב שבו בין אוניברסליות לבין פרטיקולריות ישראלית. פיבל מלצר הגדירו כ"ספק תפילה ספק תהילה, ספק לשעבר ספק לעתיד, והוא גם תפילה וגם תהילה, גם עבר וגם עתיד".

החוקרים התקשו לגבי המושב בחיים של המזמור, שכן ברובו אין לו תוכן קונקרטי מלבד תפילה ותהילה. עם זאת, על פי שלוש המילים "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ" שיערו חלק מהחוקרים, כדוגמת יחזקאל קויפמן שהמזמור הוא שיר היבול וקשור כנראה לסוכות, הוא חג האסיף.

על פי עמוס חכם ב"דעת מקרא", תפילת הודיה שנאמרה בעת הקרבת קורבנות כתודה על פדות מצרה.

תקופת האבות

תקופת האבות היא תקופה מקראית, בין הולדת אברהם (לפי מדרש סדר עולם בא'תתקמ"ח - 1812 לפנה"ס) ובין פטירתו של יעקב, לפי המדרש בשנת 1507 לפנה"ס. יחזקאל קויפמן קובע את זמנה במאות ה-15-14 לפני הספירה, ואילו בנימין מזר מקדים אותה למאות ה 17-18 לפני הספירה.

האבות, אבות האומה ואימותיה, שעל שמם נקראת תקופה זו, הם שלושת האבות וארבע האמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה - המהווים את ראשיתם של הדת היהודית, העם היהודי ואמונת הייחוד, לפי המסופר בספר בראשית. הקבצה אחרת שלהם היא שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, וארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. אף שבלהה וזלפה ילדו ליעקב ילדים שמהם נולדו אחדים משנים-עשר השבטים, אין הן נכללות באמהות האומה, משום שהיו שפחות. עם זאת, במספר מקורות משמשים ראשי התיבות "ברזל" לציין את נשות יעקב: בלהה, רחל, זלפה ולאה כקבוצה אחת.

על פי המקרא, אלוהים התגלה לאבות, סייע להם וכיוון אותם בדרכם, ואף הבטיח להם שיבחר בזרעם כעם סגולה שיירש את ארץ כנען. על-פי המסורת וכמתואר בספר בראשית, האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בדרך לבית לחם, בקבר רחל.

בתחילת תקופת האבות, על פי המסופר בתנ"ך, עם עזיבת אברהם את חרן והליכתו לארץ ישראל, היה אברהם לבדו בעולם, ללא ילדים. בסיומה, מנה עם ישראל שבעים נפש בתוספת נשי בני יעקב. תקופת האבות מסופרת בחומש בראשית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.