יזדגרד השלישי

יזדגרד השלישי (יזדגרד, בפרסית یزدگرد سوم - "בן האלוהים") היה המלך העשרים ותשעה והאחרון של האימפריה הסאסאנית, נכדו של השליט הסאסאני כוסרו פרוויז (כוסרו השני). הוא עלה לכס המלוכה של אימפריה מפוררת ומוכה, ביום 16 ביוני 632, לאחר שמאבק פנימי במשפחת המלוכה הותיר אותו כיורש עצר.

יזדגרד השלישי
Yazdgardiii
שושלת בית סאסאן

קורות חייו

עם עלותו לכס המלוכה ובטרם היה בידיו זמן לתפוס את מושכות השלטון הובס הצבא הפרסי על ידי הצבא המוסלמי בקרב אל-קאדסיה שהתרחש בין 634 ל-640, ולפי רוב הדעות ב-636. פרטים רבים לגבי הקרב אינם ידועים, כמו סדרי הגודל של הכוחות הלוחמים והמיקומים של אירועים שונים במהלך הקרב, אך עם סופו נשבר כוחה של האימפריה הסאסנית ועיר הבירה קטסיפון נפלה לידי הלוחמים המוסלמים. יזדגרד נאלץ לפתוח במנוסה מפני הכובשים הערבים מזרחה לכוון מדי, כאשר המוסלמים כבשו את מדי הוא ברח עד לטורקמניסטן ונלחם בעזרת הטורקים בצבא המוסלמי בנהר אוקסוס, אך הפסיד. הוא נרצח על ידי אלמוני בשנת 651 בעיר גאיור קלה (פרסית مرو)[1] שהייתה עיר ונווה מדבר באזור הידוע כטורקמניסטן. שרידי האימפריה היו הבסיס לאימפריה הסמאנית - הישות המדינית הפרסית הראשונה לאחר הכיבוש המוסלמי.

לוח השנה של הדת זרתוסטרא הפרסית, שגרסה שלו עדיין מקובלת באופן רשמי באיראן, משתמשת בשנת ההכתרה של יזדגרד השלישי, שנת 632, כתאריך תחילת הספירה. גרסה זו משמשת גם בסיס לכתיבת הורוסקופים באסטרולוגיה המודרנית.

ביהדות

על פי אחת המסורות היהודיות, כשראה הח'ליף עלי אבן אבו טאלב שבוסתנאי בן חנינאי (618670), שהיה ראש הגולה בבבל, עדיין לא התחתן, נתן לו את בתו של יזדגרד השלישי ששמה היה דארא או איזדדואר. נולדו לו שני ילדים מנשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הנוכרית, שהייתה לשפחה.

משמת בוסתנאי התפרסם הסכסוך על הירושה ועל מעמד הילדים בני הנוכרית. בני איזדדואר טענו שהם יורשים שוים לאחיהם, ואילו בני היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר קיבלו האחרונים שוויון זכויות גמור, ואף בא מיוצאי חלציהם ראש גולה. זאת משום שהגאונים הניחו שאדם כבוסתנאי לא היה בא על שפחה מבלי לשחררה קודם לכן, ולשאת אותה בהיתר. מקרה זה הפך לתקדים הלכתי שנעשה בו שימוש בדיון על הכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", ולמסקנות יש חשיבות הלכתית עד ימינו בעניין משמעותם של נישואים אזרחיים.[2]

בדת הבהאית

על פי הדת הבהאית, מוצאו של בהאא אללה (1817-1892), נביא האמונה הבהאית וכותבם של חלק מכתביה הקדושים, הוא משושלת המתייחסת (בין היתר) ליזדגרד השלישי.

הערות שוליים

  1. ^ Iran - Encyclopædia Britannica Online
  2. ^ בוסתנאי, י. ד. אייזנשטיין, באתר דעת
16 ביוני

16 ביוני הוא היום ה-167 בשנה (168 בשנה מעוברת), בשבוע ה-24 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 198 ימים.

632

שנת 632 היא השנה ה-32 במאה ה-7. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

איזדדואר

אִיזְדָדוּאַר (או דארא), היא בתו של מלך הסאסאנים (המלך כוסרו השני או המלך יזדגרד השלישי - מלכם האחרון), שהייתה שבויה בידי המוסלמים. היא ניתנה על ידי הח'ליף עלי אבן אבו טאלב לראש הגולה בבבל - בוסתנאי בן חנינאי, אשר גייר אותה ונשא אותה לאשה. בין צאצאיה לצאצאי שתי נשותיו האחרות של בוסתנאי היו מחלוקות על ראשות הגולה. הפולמוס סביב מעמדם ההלכתי של בני איזדדואר נמשך זמן רב, וגאוני בבל נדרשו לעסוק בפרשה זו פעמים רבות. בדרך כלל נטו גאוני בבל לראות בצאצאיה יהודים כשרים ולא בני שפחה ובסופו של דבר קיבלו צאצאי איזדדואר שוויון זכויות גמור, ואף בא מיוצאי חלציהם ראש גולה.

אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות

אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הוא כלל הלכתי האומר כי כאשר יהודי בא על אישה ללא אונס, יש להניח שמדובר בבעילה לשם קידושין, שכן אין להניח שמדובר בבעילת זנות, האסורה על יהודי. לכלל זה יש השפעה רבה על הלכות אישות בהלכה.

ארמון סרווסתאן

ארמון סרווסתאן (בפרסית: کاخ ساسانی سروستان) הוא מבנה מהתקופה הסאסאנית שנבנה בהוראת בהראם גור במאה ה-5. הוא נמצא בקרבת העיר סרווסתאן שבמחוז פארס. הארמון נכלל ברשימת אתרי המורשת התרבותית של אונסק"ו כחלק מן הנוף הארכאולוגי הסאסאני בחבל פארס.

ארמון סרווסתאן נחשב למייצג הראשון של ארכיטקטורה אסלאמית איראנית. הסגנון הזה נסמך על ארכיטקטורה פרתית מוקדמת בתוספת השפעות רומיות: אולם מרובע בעל כיפה גדולה, כניסות מרובות, חדרי איוואן מקורים. וקשתות. ארמון סרווסתאן בנוי מאבנים ומלט, והוא מזכיר במבנהו את ארמון ארדשיר בפיירוזאבאד. לפי א-טברי, הארמון שימש את מהר-נרסה, מזכירו הנאמן של השליט בהראם גור.

מחקרים חדשים שנעזרו בשיטות תארוך מתקדמות הראו כי למעשה הארמון לא נבנה בתקופה הסאסאנית כפי שסברו בעבר, אלא לתקופה מאוחרת: תקופת שלטונו של יזדגרד השלישי ותחילת התקופה האסלאמית (אמצע המאה השביעית).

בוסתנאי בן חנינאי

בוסתנאי בן חנינאי (618–670), היה ראש הגולה בבבל, ולפי מקורות מסוימים אף שימש כגאון ישיבת פומבדיתא, אשר קורות חייו עטופים באגדה.

האימפריה הסאסאנית

האימפריה הסאסאנית (224–651) הייתה האימפריה הפרסית הקדם-אסלאמית האחרונה.

הסאסאנים כבשו את השטח מהשושלת הארסאקידית הפרתית. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי האימפריה המוסלמית כחלק מהכיבושים של הח'ליפים האיסלאמיים. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים/ארייאנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה בקטסיפון. דת האימפריה הייתה הזורואסטריות אך פרחו בה דתות שונות ובהן היהדות, הנצרות המזרחית, נצרות ארמנית ומניכאיזם.

תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות הרומית, והן על תרבויות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה הסאסאנית נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון וכן על תרבותה של האימפריה המוסלמית.

הסאסאנים אף הגיעו בשנת 614 לירושלים ובעזרת היהודים כבשוה מידי הקיסר הביזנטי הרקליוס. ב-628 השיבו את העיר לידי הרקליוס קיסר ביזנטיון.

מכיוון שהסאסאנים שלטו בבבל בתקופת ההתגבשות והחתימה של התלמוד הבבלי, הייתה לתרבותם גם השפעה על עיצוב ההלכה היהודית בתקופה זו, ועל התלמוד עצמו בכלל.

היסטוריה של עיראק

ההיסטוריה של עיראק החלה במסופוטמיה בעת העתיקה עם עליית הציוויליזציה השומרית. מאז עלו ונפלו אימפריות רבות באזור, שהטביעו את חותמן בהתפתחות התרבותית והטכנולוגית והשפיעו על האזור כולו. האזור כולו מרובה במחצבים שהיוו את אחד הגורמים למלחמות רבות באזור לאורך ההיסטוריה. לאחר נפילת שומר שלטו באזור במהלך ההיסטוריה האכדים, הבבלים והאשורים.

בשנת 1932 הפכה עיראק לממלכה עצמאית וב-1958 לרפובליקה. עד להפיכתה לממלכה עצמאית נשלטה עיראק בידי האימפריה העות'מאנית.

כיום היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכוויית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. משמעות השם عراق ("עראק") היא "חוף", "גדה" (של ים, נהר וכו').

המאה ה-7

המאה ה-7 היא התקופה שהחלה בשנת 601 והסתיימה בשנת 700. זוהי המאה השביעית של המילניום הראשון. מאה זו נחשבת לתחילתם של ימי הביניים במזרח התיכון, והאירוע המשמעותי בתקופה זו הוא ייסוד האימפריה המוסלמית בעקבות כיבושי הערבים, אשר כבשו כליל את האימפריה הסאסאנית וחלקים גדולים מהאימפריה הביזנטית והביאו את האסלאם לכל רחבי המזרח התיכון וחלקים מאירופה.

במערב אירופה התבססה השושלת הקרולינגית שמרכזה בצרפת שהחליפה את השושלת המרובינגית. נציגה המפורסם ביותר של השושלת הזאת הוא קארל הגדול, מייסד האימפריה הרומית הקדושה בראשית המאה ה-9.

בדרום אמריקה המשיכה לפרוח תרבות המאיה שהייתה בתור הזהב שלה. בסין עלתה שושלת טאנג ואילו המשיך המאבק בין המדינות השונות על השליטה בתת-היבשת.

יזדגרד

האם התכוונתם ל...

מרב העתיקה

מרב (טורקמנית Mary; רוסית Мерв; מפרסית مرو) הייתה עיר ונווה מדבר בטורקמניסטן במרכז אסיה, ששכנה על דרך המשי. בעבר נקראה מרגיאנה, אלכסנדריה ואנטיוכיה במרגיאנה (יוונית Αντιόχεια της Μαργιανήs). מספר תרבויות הקימו יישובים באתר, וקיימת השערה שבמהלך המאה ה-12 הייתה מרב העיר הגדולה בעולם. האתר כולל מספר מתחמים סמוכים זה לזה, שכל אחד מהם הוקף בחומה והיה מאוכלס בתקופה אחרת, ועם נטישתו לא אוכלס שוב, אלא מתחם חדש הוקם תחתיו. ארבע ערים מבוצרות חשובות הוקמו במרב לאורך ההיסטוריה שלה:

ארק קלה (Erk kala) - העיר הקדומה ביותר, הוקמה בתקופת הממלכה האחמנית והיא הקטנה בין הארבע.

גאיור קלה (Gyaur kala) - נבנתה סביב לעיר העתיקה בתקופה ההלניסטית ובתקופת האימפריה הסאסאנית.

סולטאן קלה (Sultan kala) – הגדולה מהארבע, הוקמה בתקופת שלטון בית עבאס המוסלמי והשלטון הסלג'וקי ממערב לקודמתה.

עבדולה חאן קלה (Abdullah Khan kala) - נבנתה בתקופת טימור לנג ונמצאת דרומית לאחרות.סביב ארבעה מתחמים אלה שוכנים מבנים רבים נוספים, והשטח כולו נכלל בפארק הארכאולוגי של מרב. בשנת 1999 הוכרזה מרב העתיקה כאתר מורשת עולמית.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

קרב נאהוונד

קרב נָאהָוונד (ערבית: معركة نهاوند) היה קרב במסגרת כיבוש האימפריה הסאסאנית על ידי הצבא של האימפריה המוסלמית שנערך בשנת 642, בסמוך לעיר נאהוונד שבמחוז המדאן באיראן של ימינו. למרות יתרון מספרי של הצבא הפרסי הסתיים הקרב בניצחון מוחלט של המוסלמים וחורבן האימפריה הסאסאנית. בהיסטוריוגרפיה המוסלמית ידוע הקרב בשם "הניצחון של כל הניצחונות".

למרות חשיבות הקרב, מעט מאד ידוע על מהלכו והמקורות המוסלמים הנותנים את עיקר התיאורים נוטים להגזמה ולתיאור חד צדדי של האירוע. על פי ההיסטוריון המוסלמי מוחמד בן ג'ריר אל- טבארי (أبو جعفر محمد بن جرير الطبري) שעבודתו ההיסטוריה של נביאים ומלכים (تاريخ الرسل والملوك) מתארת את ההיסטוריה מתחילת ימי העולם על פי הקוראן ועד לשנת 915, מנה הצבא הפרסי כ-50,000, לוחמים תחת פיקודו של אציל בשם פיירוז, והצבא המוסלמי מנה כ-20,000 לוחמים בפיקודו של נועיימן בן מוקרין (النعمان بن مقرن) מקבוצת האלצחאבה.

על-פי ההיסטוריוגרפיה המוסלמית, המהלך המכריע בקרב אירע כאשר חיל הפרשים הפרסי פותה לרדוף אחר פרשים בדואים קלים אל תוך מארב מתוכנן מראש. לכודים בעמק הררי צר ומוקפים מכל עבר, הושמדו היחידות הפרסיות ומעטים הצליחו להימלט משדה הקטל.

השליט האחרון לשושלת הסאסאנית, יזדגרד השלישי איבד את מעט השליטה שהייתה נתונה בידיו ואת יכולתו לגייס צבא לקרב בלימה נוסף. הוא נאלץ לברוח עם אצילי החצר המעטים שנותרו לצידו ועם צבא קטן לכוון מזרח, אזור שבעבר היה חלק מהאימפריה הפרתית ועוין את השלטון הסאסאני המרכזי. הוא נרצח על ידי אלמוני בשנת 651 בעיר גאיור קלה (מרב העתיקה) בטורקמניסטן. מותו סימן את סופה של האימפריה הסאסנית ואת שלטונה בעיראק ואיראן.

ראש הגולה

רֹאשׁ הַגּוֹלָה (בארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז של העם היהודי בגולה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

שנות ה-30 של המאה ה-7

שנות ה-30 של המאה ה-7 היו העשור הרביעי של המאה ה-7, החלו ב-1 בינואר 630 והסתיימו ב-31 בדצמבר 639.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.