יורש עצר

יורש עצר במונרכיה הוא הנסיך או הנסיכה המיועדים להיות המלך (או המלכה) בבוא העת, בין אם בפטירת המלך המכהן ובין אם בפרישתו מסיבות של נבצרות. מבחינים בין יורש מוחלט (Heir apparent), שזכותו למלוכה אינה ניתנת לערעור, לבין יורש מותנה (Heir presumptive), שזכותו מתקיימת רק בהיעדר יורש בעל קרבה גבוהה יותר, והמעמד ניטל ממנו עם לידתו של זה.

בממלכות אירופאיות מסוימות (שוודיה, בלגיה, נורווגיה, הולנד, הממלכה המאוחדת), יורש העצר הוא הילד (בן או בת) הבכור של משפחת המלוכה.

ב-1979 אירע בשוודיה תקדים: הנסיכה ויקטוריה, בתו הבכורה של מלך שוודיה קרל השישה עשר גוסטב, הוכתרה עם לידתה בשנת 1977 כיורשת העצר של הממלכה. תואר זה נלקח ממנה עם לידתו של אחיה קרל פיליפ בשנת 1979. לאחר שבעה חודשים נוספים, שונה החוק השוודי, חוק המשכיות המלוכה, כך שקיים שוויון גמור בין נשים לגברים בירושת המלוכה, והתואר חזר אל הנסיכה. שוודיה היא המדינה הראשונה בעולם שיצרה שוויון כזה.

בארצות אחרות (ספרד, דנמרק) נבחר הבן הבכור של המלך או המלכה המכהנים. בספרד, למשל, בה המלוכה עוברת לבן, שימשה בתו הנסיכה של אלפונסו השנים עשר, מרסדס, נסיכת אסטוריאס בת ה-5, כמלכה בפועל, משום שלאביה לא היו בנים במותו. אמה, שהייתה בהריון, ילדה לאחר שישה חודשים בן, שהוכתר מיד עם לידתו כמלך אלפונסו השלושה עשר.

בארצות ערב, למשל, חוקי ההמשכיות שונים, והמלך יכול למנות יורש עצר שאיננו בנו. בסעודיה, למשל, נבחר המלך ח'אלד ליורש עצר עוד בשנת 1965, אף על פי שלא היה בנו של המלך פייצל, אלא אחיו למחצה. ח'אלד עלה לשלטון עם ההתנקשות בחייו של פייצל. הוא נבחר ליורש עצר אף על פי שלא היה האח המבוגר ביותר, ולפיכך לא אמור היה לקבל את הכתר; סירובו של אחיו הבכור מוחמד בן עבד אל-עזיז להיות למלך, הקנה לו את המלוכה. ח'אלד מצדו מינה כיורש עצר את אחיו הצעיר פהד.

בירדן היה הנסיך חסן, אחיו של המלך, יורש העצר במשך עשרות שנים. טרם מותו בשנת 1999 נטל ממנו המלך חוסיין את התואר, ומינה את בנו הנסיך עבדאללה, ליורשו. עבדאללה מצדו מינה את אחיו הנסיך חמזה ליורש העצר, נטל ממנו תואר זה ב-2004 ומינה במקומו בשנת 2009 את בנו הנסיך חוסיין ליורש העצר שלו.

ישנן מדינות בהן יורש העצר מקבל גם תואר אצולה. למשל הנסיך מוויילס (בריטניה) ונסיך אסטוריאס (ספרד).

ראו גם

אוכוס

אוכוס היה נסיך פרסי, בנו של דריווש השלישי.

המידע עליו מועט מאוד. למעשה הוא נזכר בשמו רק פעם אחת, בידי קורטיוס רופוס. על פי ההערכות הוא נולד באזור שנת 327 לפנה"ס. אביו היה דריווש השלישי מלך האימפריה הפרסית, ואמו הייתה סטטירה הראשונה. היו לו שתי אחיות: ברסינה ודריפטיס. בשנת 333 לפנה"ס, כאשר היה בן שש, נפלו הוא, אחיותיו, אמו וסבתו סיסיגמביס בשבי אלכסנדר הגדול מלך מוקדון. אלכסנדר גילה יחס אדיב מאוד כלפי השבויים, והגיע בעצמו לבקר באוהלם. קורטיוס ודיודורוס מספרים שאלכסנדר הוקסם מאוכוס, נישק וחיבק אותו, והבטיח להעניק לו חינוך כאילו היה בנו. אלכסנדר התרשם מאוד מכך שהילד הקטן אינו מגלה פחד מפניו, והעיר שבגיל צעיר ילד זה מגלה אומץ רב יותר מאשר אביו שברח משדה הקרב.מכאן ואילך לא ידוע מאומה על גורלו. מיעוט אזכוריו במקורות מעיד על כך שהוא מת בילדותו. מכיוון שהוא כבר הגיע לגיל שבו ילדים שרדו מחלות ילדות, נראה שחרף הבטחותיו, אלכסנדר הורה להוציא את הילד להורג. אלכסנדר ניסה אותה תקופה לבסס את טענתו לכתר הפרסי, ולא יכול היה לעשות זאת כאשר לדריווש ישנו בן זכר יורש עצר.

אולימפיאס

אולמיפיאס (יוונית עתיקה: Ὀλυμπιάς;‏ 379 לפנה"ס? - 316 לפנה"ס), הייתה אשתו הרביעית של פיליפוס השני מלך מוקדון, אמו של אלכסנדר הגדול, ושליטת אפירוס בין 331 לפנה"ס ועד 316 לפנה"ס. לאחר מות בנה, אולמיפיאס הייתה אחת מהדיאדוכים ושימשה כאפוטרופוסית של נכדה, יורשו של אלכסנדר, אלכסנדר הרביעי ממוקדון.

אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה

אלכסנדר אלכסנדרורוביץ' רומנוב (רוסית: Александр III Александрович Романов), הידוע יותר בתור אלכסנדר השלישי "עושה השלום" (Миротворец ברוסית; 10 במרץ 1845 - 1 בנובמבר 1894), היה קיסר רוסיה מה-14 במרץ 1881 - ועד יום מותו ב-1894.

אלכסנדר מסקוטלנד

אלכסנדר מסקוטלנד (באנגלית: Alexander of Scotland;‏ 21 בינואר 1264 - 17 בינואר 1284) היה יורש העצר של סקוטלנד ובנם של אלכסנדר השלישי, מלך סקוטלנד ורעייתו מרגרט מאנגליה בתו של הנרי השלישי, מלך אנגליה.

אקריסיוס

אקריסיוס (ביוונית עתיקה: Ἀκρίσιος) היה מלך ארגוס על פי המיתולוגיה היוונית. לפי האגדה, הוא היה בנם של אבאס ואגליה (אוקליאה), נכדו של לינסאוס, נינו של דנאוס, ואחיו התאום של פרואטוס, שנאמר עליהם כי רבו ברחם אימם.

לאחר מות אביו, אקריסיוס גירש את פרואטוס מנחלתו, אך פרוטאוס חזר לאחר שזכה לתמיכה מאביה של אשתו, לובטוס מליקיה. אקריסיוס נאלץ לחלוק איתו את הממלכה, לכן העניק לו את טירינס ושמר לעצמו את ארגוס.

במחזה אורסטס מאת אוריפידס, נכתב כי אקריסיוס היה מייסד האמפיקטיונה של דלפי. עם זאת, סטראבון טען שהאמפיקטיונה קדמה לתקופתו של אקריסיוס, אך הוא היה מי שתיקן את הערים שלקחו חלק במועצה.

בטרקאפ

בטרקאפ (בתרגומים אחדים נורית או מרגנית) היא דמות מן הספר הנסיכה הקסומה שכתב ויליאם גולדמן.

ברוניי

ברוניי, או בשמה הרשמי אומת ברוניי, משכן השלום ובשפת המקור נגרה ברוניי דארוסלאם (במלאית: Negara Brunei Darussalam; בג'אווי: نڬارا بروني دارالسلام) היא סולטנות קטנה ועשירה בנפט הממוקמת בצפון האי בורנאו בדרום-מזרח אסיה ושוכנת לחוף ים סין הדרומי. גבולה היבשתי היחיד של המדינה הוא עם מלזיה.

הנרי השישי, מלך אנגליה

הנרי השישי (אנגלית: Henry VI; ‏6 בדצמבר 1421 - 21 במאי 1471) היה מלך אנגליה בשנים 1422–1461 ומ-1470 ועד מותו. (בשנים 1461–1470 מלך בממלכה אדוארד הרביעי, מבית יורק).

הנרי השישי נולד מנישואי אביו הנרי החמישי עם קתרין מצרפת. הוא ירש את כיסא אביו בגיל תשעה חודשים, ובתקופה זו שלטו במדינה עוצרים ופרוטקטורים, עד שהגיע לגיל בגרות בשנת 1437, אז הועבר השלטון אליו. זמן מה אחר כך נשא לאשה את מרגרט מאנז'ו בת רנה מאנז'ו, דוכס לורן.

המלך התגלה כתמים, בעל אופי חלש, ואדוק בדתו. לעומת זאת אשתו הייתה בעלת אופי סוער וחזק, ולמעשה היא וסיעתה היו הרוח החיה בשלטון ובסיעת בית לנקסטר.

עם מות סבו (אבי אמו), שארל השישי נטל הנרי השישי את כתר מלך צרפת, פרט לכתר האנגלי. הוריו התחתנו לאחר ניצחונה של אנגליה על צרפת בקרב אז'נקור וחתימת הסכם טרואה. הנרי השישי מלך על צרפת עד 1429, אז הכתירה ז'אן ד'ארק את דודו שארל השביעי.

בשנת 1453, לאחר תקופת נישואין ארוכה ללא ילדים, נולד להנרי השישי ולאשתו יורש עצר, הנסיך אדוארד (אדוארד מווסטמינסטר).

השושלת הממלוכית של דלהי

השושלת הממלוכית (אורדו: خاندان غلاماں), או שושלת ע'ולאם, הייתה שושלת השליטים הראשונה בסולטנות דלהי שבהודו בין 1206 ל-1290. קוטב א-דין אייבכ (באורדו: قطب الدین ایبک), מייסד השושלת, היה עבד טורקי לשעבר משבט אייבאכ, שהתחיל את הקריירה כע'ולאם (غُلاَم‎‎, רבים: غلمان - עבדים זרים שנרכשו בצעירותם וחונכו על ברכי האסלאם כקציני צבא ממלוכיים) והגיע לעמדת פיקוד על הצבא ולניהול הטריטוריה של מוחמד מגהור בהודו.

לאחר מותו של מוחמד מע'ור בשנת 1206 ללא יורש עצר, קוטב א-דין אייבכ נלחם נגד יריביו ותפס את השלטון באימפריה. הוא קבע את עיר הבירה הראשונה שלו בלאהור, ומאוחר יותר בדלהי, שהייתה המקום שבו התחיל לבנות את מתחם קוטאב מינאר בו נמצא מגדל הניצחון קוטוב מינאר.

קוטב א-דין מת באופן פתאומי ב-1210, ומאבק הירושה שהתחולל לאחר מכן הסתיים בניצחונו של שמס אל-דין אלתותמש, שהיה גם הוא עבד ע'למאני לשעבר. אלתותמש התחתן עם בתו של קוטב א-דין אייבכ, וכל הסולטאנים שבאו אחריו (מלבד האחרון) הם צאצאיו, כולל בתו רדיה סלטאנה ששלטה במשך ארבע שנים. הסולטאן ע'יאס אל-דין בלבן, גם הוא עבד ממלוכי לשעבר, שפיקד על הצבא של נאצר א-דין, התנגד למוגולים, ובסופו של דבר זכה בכתר בעצמו. לאחר תקופת שלטונם הקצרה של ע'יאס אל-דין בלבן ונינו, השושלת הממלוכית הודחה על ידי ג'אלאל א-דין פירוז ח'ילג'י משושלת ח'ילג'י, שביססו את עצמם בביהאר ובבנגל בתקופת שלטונו של מוחמד מע'ור.

ולריאנוס

פּוּבְּלִיוּס לִיסִינְיוּס וַולֶרִיָאנוּס (בלטינית: Publius Licinius Valerianus;‏ 200 לערך – 260 לערך) היה קיסר רומי משנת 253 ועד שנת 260. הוא חילק את השליטה באימפריה הרומית עם בנו גליאנוס ששלט בחלק המערבי של האימפריה בעוד ולריאנוס שולט במזרח.

ולריאנוס נאבק כל תקופת שלטונו באויבים מבפנים שנאבקו בו על שליטה באימפריה וכנגד אויבים מבחוץ. במהלך עימותים אלו, בקרב אדסה, בשנת 260, נשבה על ידי המלך הסאסאני שאפור הראשון, והוצא להורג בשבי. בהיסטוריה הרומית הוא נזכר כקיסר הרומי היחידי שנפל בשבי.

זיגמונט השני אוגוסט, מלך פולין

זיגמונט השני אוגוסט (בפולנית: Zygmunt II August; בליטאית: Žygimantas III Augustas I; בבלרוסית: Жыгімонт Аўгуст; בגרמנית: Sigismund II. August; ‏ 1 באוגוסט 1520 - 7 ביולי 1572) היה מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא באיחוד פולין-ליטא. הוא היה המלך האחרון בשושלת היגלונית ומותו ללא יורשים סימן את הפיכתה של מלכות פולין ממונרכיה העוברת בירושה למונרכיה נבחרת. זיגמונט השני הפך את איחוד פולין-ליטא למעצמה מקומית באמצעות הובלת איחוד לובלין שקיבע את האיחוד המדיני בין שתי הישויות. הוא הצליח להגדיל את שטחי ארצו לשיא התפשטותה הגאוגרפית, באשר המדינה השתרעה מהרי הקרפטים עד הים הבלטי, וכללה חלקים נרחבים מהשטח המוחזק כיום בידי אוקראינה ובלארוס על ידי ניצחונותיו במלחמת ליבוניה ובמלחמות-גבול נגד האימפריה העות'מאנית. בתקופתו ידעה ארצו תסיסה חברתית, תרבותית, דתית ופוליטית. מחד שישגש בה הרנסאנס הפולני שהביא לצמיחה והתחדשות תרבותית ומאידך שוסעה הארץ במחלוקות בין קתולים ופרוטסטנטים ובין מעמד האצולה הכפרית (השְלַכְטַה) לבורגנות העולה.

יאגבה ציון, קיסר אתיופיה

יאגבה ציון (גם יאגבו ציון) היה קיסר אתיופיה במהלך תקופת תור הזהב. ציון היה בנו של הקיסר יקונו אמלק וירש את אביו כאשר נפטר ב-18 ביוני 1285 תחת השם "סלומון הראשון".

לפני שהוכתר כקיסר ציון שלט במשותף עם אביו מספר שנים עד שזה נפטר, ציון דגל בתיקון היחסיים עם המדינות המוסלמיות וכן ניסה כמו אביו להשיג מינוי לאבונה חדש על הכנסייה האתיופית אך נכשל כמו אביו. בתחילת שלטונו הוא ניהל מאבק צבאי כנגד סולטנות יפאט וממלכות נדרום האסלמיות והפגניות.

מרקו פולו הזכיר בכתביו שמישהו מ "הנסיכים" של אתיופיה בשנת 1288 התכון לעלות לרגל לירושלים, יחד עם פמלייה, הוא בסופו של דבר ביטל זאת אך שלח במקומו בישוף. בשובו מעליית הרגל, הבישוף הזה עוכב על ידי "הסולטאן של עדן", שהצליח לאסלאם רבים, אך הוא נכשל עם אותו בישוף, לפני שהוא שיחרר אותו הסולטאן דאג שימולו אותו. הבישוף סיפר זאת לאותו "נסיך" והוא צעד לעדן עם צבאו, ועם תמיכה של בעלי ברית מוסלמים הצליח להכניע את סולטאן עדן ולכבוש את בירתו. מספר היסטוריונים גורסים שזהו היה ציון אך מתקנים את הגרסה ושוללים שמדובר ב"עדן" אלא בסולטנות אדאל ובבירתה זילע..

כאשר ציון רצה למנות יורש עצר ולכן החליט שכל אחד מילדיו ימונה לקיסר לשנה, אך היסטוריונים אחרים גורסים שהייתה מלחמה על הכתר בין ילדיו על הכתר.

יהונתן

יְהוֹנָתָן (מופיע גם בכתיב יוֹנָתָן) הוא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי, בנו של שאול המלך. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד – יריבו של אביו – ולמורת רוחו של האחרון ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית.

בסיפורים שונים בספר שמואל ניכר אומץ לבו הרב ואופיו העצמאי והמיוחד של יהונתן, היוצא לקרב בגבורה גדולה, אינו מהסס לחלוק על אביו בכמה פעמים, ואף להגיע למצב שבו אביו נוזף בו ומקללו, ואף מנסה להכותו.

יועץ המדינה

בממלכה המאוחדת, יועצי המדינה (אנגלית: Counsellors of State) הם חברים בכירים במשפחת המלוכה הבריטית שקיבלו מהמונרך, כיום אליזבת השנייה, את הסמכות לבצע מספר תפקידים שלטוניים או להחזיק בסמכויות אחדות כשהיא נמצאת מחוץ למדינה או חסרת יכולת לבצע את תפקידה באופן זמני, כגון בתקופת מחלה. כל שניים מיועצי המדינה רשאים להשתתף בפגישות המועצה המלכותית, לחתום על מסמכים ממשלתיים או לקבל כתבי האמנה משגרירים חדשים לממלכה המאוחדת.

ההכרזה על הפעלת חוקי העוצרות גוררת את השעיית המונרך מיכולתו להאציל את התפקידים המלכותיים, אך כאשר ממונים יועצי מדינה חדשים הם יכולים ביחד עם הריבון להאציל את הסמכויות, לפי גבולות התפקיד שלהם: באופן זה יכול המונרך לתת הוראות ליועצי המדינה, או להאציל באופן אישי את אחת מהפרורגטיבות המלכותיות כאשר היועצים מכהנים בתפקידם. יועצי המדינה והעוצרים פועלים תמיד בשמו ולטובתו של הריבון.

יועצי המדינה הראשונים מונו ב-1911 באמצעות צו במועצה של ג'ורג' החמישי, והליך זה בוצע כל פעם מחדש במקביל להיעדרותו של המלך או לחוסר יכולתו למלא את התפקיד. בחוק העוצרות של 1937 נקבע מי הם האנשים היכולים לכהן כיועצי המדינה. היועצים הם בן/בת הזוג של המונרך וארבעת האנשים הראשונים בסדר הירושה לכתר הבריטי העומדים בתנאי החוק. תנאים שלה זהים לאלו הנדרשים מעוצר: גילם חייב להיות 21 שנים או יותר (למעט יורש עצר או יורש מותנה, שצריך להיות מעל גיל 18), מקום מגוריהם הוא בממלכה המאוחדת, והם חייבים להחזיק באזרחות בריטית. חריג אחד לכללים נקבע עם מינויה של אליזבת בווס-ליון, המלכה האם. לאחר מותו של ג'ורג' השישי חדלה אליזבת מלשמש כמלכה האם, ואיבדה גם את תפקידה כיועצת המדינה. אולם, בחוק העוצרות של 1953 נקבע כלל חריג ולפיו היא המשיכה להיחשב כיועצת המדינה.

מאז קבלתו של חוק העוצרות ב-1937 האדם היחיד שמונה ליועץ המדינה ולא היה בן זוגו של המונרך או נסיך היה הרוזן מהארווד, אם כי הנסיכה מוד מפייף, שכיהנה בין 1942 ל-1945, כינתה את עצמה ליידי סאות'אסק; קודם לכן מינה ג'ורג' החמישי לתפקיד יועץ המדינה את הלורד צ'נסלור, הלורד נשיא המועצה, ראש ממשלת בריטניה והארכיבישוף מקנטרברי.

יועצי המדינה הנוכחיים הם:

הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו (מאז 1952)

צ'ארלס, נסיך ויילס (מאז 1966)

הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג' (מאז 2003)

הנסיך הארי, דוכס סאסקס (מאז 2005)

הנסיך אנדרו, דוכס יורק (מאז 1981)יועצי המדינה הקודמים הם:

אליזבת בווס-ליון, המלכה האם

הנסיך הנרי, דוכס גלוסטר

הנסיך ג'ורג', דוכס קנט

מרי, הנסיכה המלכותית

הנסיכה אלכסנדרה, דוכסית פייף השנייה

אלסטייר וינדזור, דוכס קונוט וסטראת'רן

הנסיכה מוד, רוזנת סאות'אסק

ג'ורג' לסלס, הרוזן השביעי מהארווד

הנסיכה אליזבת, דוכסית אדינבורו

הנסיכה מרגרט, רוזנת סנודן

הנסיך אדוארד, דוכס קנט

הנסיכה אלכסנדרה מקנט

הנסיך ויליאם מגלוסטר

הנסיך ריצ'רד, דוכס גלוסטר

אן, הנסיכה המלכותית

הנסיך אדוארד, רוזן וסקס

כתר ג'ורג', נסיך ויילס

כתר ג'ורג', נסיך ויילס (באנגלית: Crown of George, Prince of Wales) יוצר בין השנים 1901–1902 עבור ג'ורג', נסיך ויילס (לימים המלך ג'ורג' החמישי).

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

נבוכדנצר השני

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי היה מלך בבל בתקופת האימפריה הבבלית החדשה. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

פרסאוס

פרסאוס (ביוונית: Περσεύς) הוא גיבור במיתולוגיה היוונית. התפרסם בהרג המדוזה והצלת אנדרומדה.

קוטוב מינאר

קוּטוּב מינאר (באורדו: قطب مینار, בהינדית: क़ुतुब मीनार) הוא מגדל עתיק במתחם קוטוב שבדלהי, זהו המינרט הבנוי מלבנים הגבוה ביותר בעולם, גובהו 72.5 מטר, קוטר בסיסו במפלס התחתון הוא 14.32 מטרים, וקוטר הרצפה בקומה העליונה הוא 2.75 מטרים. במשך השנים שחלפו מאז בניתו נטה המגדל מעט ולכן המגדל נמצא במעקב מהנדסים.

העלייה לקומותיו העליונות נאסרה לאחר תאונה בה 45 ילדי בית-ספר נהרגו עקב בהלה בשעת הפסקת חשמל ב-1981.

אחת ההשערות היא שהמגדל קרוי על שמו של קוטוב אוד-דין אייבק שהתחיל לבנותו. יש גם דעות שהוא נקרא על שם הקדוש קוטוב אוד-דין באקהיאר קאקי שביקר במקום בזמנו של יורשו של אייבק, אילטוטמיש.

את יסודות המגדל הניחו הראג'פוטים של הממלכה ההינדית האחרונה בדלהי, אולם את בנייתו התחיל קוטוב אוד-דין אייבק (באורדו: قطب الدین ایبک) ב-1193 כסמל לניצחונו על הראג'פוטים והגדיר את המגדל כסמל לניצחון האסלאם על הכופרים. המגדל מהווה דוגמה לאדריכלות הינדו-אסלאמית. המינאר כנראה לא שימש לקריאת מואזין כי גובהו לא מאפשר לשמוע את קריאתו של אדם המצוי בראשו.

קוטוב אוד-דין אייבק היה עבד טורקי לשעבר, משבט אייבק, שהתחיל את הקריירה כע'למאן (غلمان - עבדים זרים שנרכשו בצעירותם וחונכו על ברכי האסלאם כקציני צבא ממלוכיים) והגיע לעמדת פיקוד על הצבא ולניהול הטריטוריה של המנהיג האפגאני מוחמד גהורי בהודו, אייבק ייסד את השושלת הממלוכית של דלהי. לאחר מותו של מוחמד גהורי בשנת 1206 ללא יורש עצר, נלחם קוטוב אוד-דין אייבק נגד יריביו ותפס את השלטון באימפריה. הוא קבע את עיר הבירה הראשונה שלו בלאהור ומאוחר יותר במקום בו הוקמה מאוחר יותר העיר דלהי. המינאר הוא אחד המבנים הראשונים שנבנו בדלהי תחת השלטון הסולטאני, למבנה יש גם משמעות פוליטית - גובהו ועוצמתו היו אמורים להראות לתושבי הסולטנות את כוחם של האסלאם ושליחיו הסולטאנים, להראות את עליונותו של המגדל ושל האסלאם על המקדשים ההינדים ועל ההינדואיזם, סמל פוליטי למתן לגיטימציה והמחשת האחידות של המוסלמים סביב הדת והתפילות, אחידות שהייתה אמורה להעלים את העובדה שלמוסלמים אין מדינה משותפת ואף לא שפת דיבור משותפת. כלומר, מרחב קדוש משותף סמלי ללוחמים מרקע מגוון.

אייבק נפטר אחרי שהשלימו את הקומה הראשונה. את שלוש הקומות הבאות בנה חתנו ויורשו אילטוטמיש. על פי כתובות שונות במבנה, הבניה ותיקוני המבנה נמשכו לסירוגין עד 1368, שנה בה נבנתה כיפה מעל המינרט ולשם כך נבנו מחדש שתי הקומות העליונות. במאה ה-19 התמוטטה הכיפה כתוצאה מרעידת אדמה. נבנתה כיפה חליפית אולם הוחלט להסיר אותה וכיום המבנה הוא ללא כיפה.

במגדל חמש קומות, בכל קומה יש מרפסת המעוטרת בעיצוב דמוי חלת דבש. שלוש הקומות התחתונות מצופות באבן חול אדומה ושתי הקומות העליונות בנויות מאבן חול שבה משובצות אבני שיש.

חוץ מהסמליות שבמגדל, הוא שימש גם כמגדל שמירה ותצפית.

בסמוך למגדל נמצאת תחנת המטרו החדשה – תחנת קוטוב מינאר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.