יורם המזרחי

יורם המזרחי (2 בפברואר 194213 באוקטובר 2010) היה עיתונאי, סופר, צייר וקצין בצה"ל.

יורם המזרחי
Yoram Ha-Mizrahi
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 2 בפברואר 1942
ירושלים
פטירה 13 באוקטובר 2010 (בגיל 68)
ויניפג, קנדה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
  • קצין קישור לסיוע לדרום לבנון
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

קורות חייו

יורם המזרחי נולד בירושלים בשנת 1942. אביו היה מיוצאי עדות המזרח, ואמו מגרמניה. בגיל 16 וחצי התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים[1], שם שובץ בגדוד 890[2]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם[3] והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר, מונה למפקד מחלקה בצנחנים ובהמשך שירת בסיירת בפיקוד דרום, לימים סיירת שקד. לאחר שחרורו לחם בקרב על ירושלים במסגרת חטיבת המילואים של הצנחנים 55[4]. למן שהשתחרר מן הצבא היה איש תקשורת, כתב רשת טלוויזיה גרמנית ורשות השידור ונשלח בין השאר לסיקור באיראן ובמדינות נוספות. ב-1978 התגייס מחדש לצה"ל.

המזרחי נפצע ברגלו והשתחרר מצה"ל, למד ציור חצי שנה בבצלאל, ובבית הספר לאומנות בויסבאדן שבגרמניה. לאחר מכן שב לישראל, שם פגש באשתו באטה – גרמניה נוצריה – שבאה לביקור בישראל. הם נישאו בשנת 1962 בקפריסין, לימים היא התגיירה ונישאו שוב בישראל.

לאחר נישואיו עבד בעבודות מגוונות, בייעור, רכז ביטחון במשמר הגבול, עיתונאי בסניף המזרח התיכון בטלוויזיה הגרמנית, ומזכיר החטיבה הצעירה של מפ"ם בירושלים.

המזרחי לחם בקרב על ירושלים, בדרך שכם ובמוזיאון רוקפלר. במלחמת יום הכיפורים היה עיתונאי שהסתובב בחזיתות. לאחר המלחמה עזב את עבודתו בטלוויזיה הגרמנית, ועבר לגור במשגב עם. המזרחי לא אהב את חיי הקיבוץ, ועבר לגור במטולה, שם החל לעבוד ככתב בגלי צה"ל, לאחר מכן בטלוויזיה ובג'רוזלם פוסט.

המזרחי ואשתו החלו לתת טיפול רפואי ללבנוניים במרפאה שהוקמה בגדר, זוהי ראשיתה של הגדר הטובה. בהמשך גויס רב-סרן המזרחי למילואים כמה פעמים, עד שהחליט לחתום קבע, והגיע לדרגת סגן-אלוף[5].

פעילותו בלבנון

בתחילה היה קת"מ - קצין תפקידים מיוחדים - במפקדה הזמנית של אל"ם בנימין בן אליעזר ולאחר מכן היה למפקד "גזרה מזרחית עצמאית" שכללה שטח שבין הר־דב, מרג' עיון והכפר עדייסא. מאוחר יותר פיקד בדרגת סא"ל על אד"ל - אזור דרום לבנון שהיה בתחילה שלוש מובלעות נוצריות מבודדות לאורך הגבול בין ישראל ולבנון - בגזרה המזרחית, בגזרה המרכזית ובגזרה המערבית, ושיתף פעולה עם רב-סרן סעד חדאד ורב-סרן סאמי שידיאק. המזרחי גם הקים את "רצועת הביטחון" שהתפתחה מתוך המובלעות שאוחדו במבצע ליטני.

לאחר מבצע ליטני

בתחילה פעלה בשטח מסגרת הגנה כפרית במובלעות אלה, אך לאחר מבצע ליטני היה צורך להקים ישות שתוכל לפעול מול האו"ם ולתת גיבוי לסיוע הישראלי. משום כך, במקביל להקמת רצועת הביטחון, הקים המזרחי את צד"ל, בעצה אחת עם סגן הרמטכ"ל, אלוף יקותיאל אדם ואלוף פיקוד הצפון אביגדור בן גל. לאחר ההקמה הוחל בגיוס שיעים לצד"ל, ובהקמת מפקדות אזוריות גם בכפרים שיעים גדולים כמיס א-ג'בייל, בינת ג'בייל ועוד.

המזרחי היה קצין צה"ל שהנחה את כוח האו"ם יוניפי"ל לדרום לבנון אחרי מבצע ליטני.

כמפקד אד"ל קיבל בשם כל היחידה "צל"ש מיוחד מצבא לבנון, כהוקרה על תפקיד מפקדת אד"ל בהקמת צד"ל, ובהגנת המובלעות הנוצריות במשך השנים 19771978"[דרוש מקור]. בתקופת המזרחי נערכו מבצעים שונים, למשל מבצע קואופרטיב - התקפת טנקים ונגמשי"ם, בסיוע גדוד 51 של חטיבת גולני לכיבוש תל שריפה ומרון א-ראס. בעקבות זאת, קיבל המזרחי גם צל"ש ומכתב הערכה אישי מהרמטכ"ל רפאל איתן על השתתפותו בפעולות שונות, בדרום לבנון על גבול המובלעות ומחוץ להן[דרוש מקור].

המזרחי הדגיש לכל אורך שירותו בפיקוד צפון ולאחר מכן בפיקודו על אד"ל את תפיסתו כי הלבנונים הדרומיים הם אדונים לגורלם ומשום כך ביקש להצניע כל קשר פיקודי ישיר בינם לבין צה"ל. בשנת 1980 החליט להתפטר מתפקידו בצבא ולעזוב את הארץ עקב מה שראה כשחיקת עצמאותם המבצעית של מפקדי צד"ל והפיכת דרום לבנון לאזור שצה"ל עושה בו כבתוך שלו. את הפיקוד על אד"ל קיבל אחריו מאיר דגן, שהוחלף מאוחר יותר על ידי אפרים סנה. לאחר שחרורו של המזרחי קיבל "מכתב ציון לשבח מיוחד" ממפקד הכוחות הלבנונים בשיר ג'ומייל "על תרומתך ותרומת פיקודיך להגנת זכויות הלבנונים בדרום המדינה והשתתפותכם האמיצה בקרבות לצד אנשינו".

פעילות אזרחית

בעבודתו כעיתונאי הועסק בתקשורת הישראלית וכן בחו"ל. היה סופר/תושב מטעם "הארץ" במצרים ובאפריקה. היה כתב הטלוויזיה הישראלית בצפון (בעברית ובערבית). היה כתב "קול ישראל" (בעברית ובאנגלית) וכתב גלי צה"ל. עבד בעיתונים: "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", מקומונים, "ג'רוסלם פוסט" וכתב כתבות רבות בעברית, אנגלית וגרמנית. כסופר פרילאנס כתב עבור עיתון מקוון בארצות הברית והתמחה ביחסים בינלאומיים, טרור וביטחון. הוא סייר במדינות רבות כמרצה אורח בתחום הצבאי - לוחמה זעירה ומלחמה בטרור.

בשנותיו האחרונות התגורר המזרחי בעיר ויניפג שבקנדה, שם נפטר ב-2010 מסיבוכים של מחלת הסוכרת ולאחר שנה אפרו פוזר באזור מטולה[6]. בעת שהותו בקנדה הוא נודע גם בשם יורם איסט (Yoram East).

המזרחי הרצה באוניברסיטאות קנדיות: אוניברסיטת מניטובה ואוניברסיטת ויניפג.

הוא פרסם שני ספרים בארצות הברית באנגלית וכן סיפורים קצרים באתר קולמוסנט.

הציג תערוכות מציוריו. צייר ואייר עטיפות ספרים ופלקטים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יורם המזרחי, [ משקפת שדה - טור שבועי 25.6.2005], אתר "קולמוסנט", "קללה שהפלתי על עצמי במו ידי, הכל תוצאת חלומות גבורה, סיפורי חברים שכבר זכו לענוד כנפי צנחן וסרטי פעולה מלהיבים, בראשם (איך לא?!) "סרט החובה" המלחמתי 'המטרה בורמה' בכיכוב הצדיק המנוח ארול פלין המתענג בחיק אללה וכמובן "חולות איבו ג'ימא" בניצוח סמל הנחתים ואליל זיכריות נעורי ג'והן ווין זצ"ל".
  2. ^ יורם המזרחי, [ משקפת שדה - טור שבועי 25.6.2005], אתר "קולמוסנט", "טור' יורם המזרחי שטעה והתנדב לגדוד 890 ישר מחיי נועם של בטלן בן 16 מומחה "למשולש הירושלמי" ההיסטורי (רחוב המלך ג'ורג החמישי, רחוב בן-יהודה, רחוב יפו וחוזר חלילה) עם חניות ליד גלידה- מרכוס, קפה אלנבי או מלך- הפלפל. המ"פ המגייס, דוד 'טרזן' בן-עוזיאל, הזהיר 'שאצלי בפלוגה תרוץ עם מנשא-חי"ר עמוס ג'ריקנים', שהדי במרומים שלא ידעתי למה התכוון'."
  3. ^ יורם המזרחי, [ משקפת שדה - טור שבועי 25.6.2005], אתר "קולמוסנט", "היום, לו אדרש לרוץ מאה מטרים בלבד יהיה צורך להזעיק ניידת טיפול נמרץ ואחריה רכב הלוויות. זה מה ששרד ממי שפעם היה רץ מאונס למרחקים ארוכים, כולל לווי צווחות גרון ניחר 'אחת שתיים שלוש מחלקה ארבע בראש' ושאר זיבולים ומעודדים שבגיל מסוים ומצב פסיכוטי של מעבר מילד אזרח לילד חיל -השתלט עלי עד כדי כך, שמישהי מנערות השכונה טענה 'אפילו הקול שלך השתנה ואתה מדבר לאט לאט' אין מה לעשות. היא לא הכירה את "טרזן" או מ"כ יוסי קולר ובוודאי שלא מי שהיה לידידי הקרוב רפאל איתן ז"ל".
  4. ^ יורם המזרחי, [ משקפת שדה - טור שבועי 04.06.2007], אתר "קולמוסנט", "זה היה השלב בו טלפנתי לעמוס ואז מיהרתי לבניין ההסתדרות הכללית ברחוב שטראוס, שם פגשתי פנים מוכרות, חלקן מהזן המיוחד של 'אגדות הצנחנים' נשאלתי אם אוכל לנווט, דרך סמטאות מאה-שערים ובית-ישראל הישנה עד גדר הגבול מצפון למעבר מנדלבאום 'השבתי שאדע להוביל גם עם עיניים עצומות' כך ובחלוף שעות, נמצאתי בשכונת שמעון-הצדיק מול המושבה האמריקאית, בלב מטע זיתים שספג אש ארטילרית וירי נשק קל, מהומת מלחמה מהסוג בו נדמה ללוחם כאילו הוא צופה בסרט".
  5. ^ יעקב ארז, מי אתה יורם המזרחי, מעריב, 4 בינואר 1980
  6. ^ אלי אלון, אפרו של יורם המזרחי יפוזר במטולה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 31 בדצמבר 2011
אבו ג'ילדה

אַבּוּ גִ'לְדַה (בערבית: أبو جلدة – "בעל הרטייה") הוא כינויו של אַחְמַד חַמַד מַחְמוּד (أحمد حمد محمود; 1902 – 21 באוגוסט 1934), שודד דרכים ערבי בתקופת היישוב ששמו הפך למושג.

אטיין סאקר

אטיין סאקר (إتيان صقر, תעתיק מדויק: אִתיאן צַקְר), המכונה גם אבו ארז (בערבית: "אבי הארזים") הוא פוליטיקאי לבנוני ימני-לאומי, ומייסד מפלגת שומרי הארזים, ומיליציה בעלת אותו שם. סאקר והמיליציה שלו לקחו חלק משמעותי במלחמת האזרחים בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. לאחר המלחמה המשיכו בפעולותיהם הצבאיות עד שסאקר גורש מהמדינה באשמת שיתוף פעולה עם צבא דרום לבנון, המיליציה שסייעה לישראל ברצועת הביטחון עד שנת 2000.

אמל

אמל (בערבית: امل, ראשי תיבות בערבית: افواج المقاومة اللبنانيّة, אפואג' אלמקאומה אללבנאניה, "גדודי ההתנגדות הלבנונית"; פירוש השם "אמל": תקווה) הייתה המיליציה של "תנועת המקופחים", תנועה שיעית חברתית בלבנון שהוקמה על ידי האימאם מוסא א-צדר. המיליציה הייתה שייכת למרכז-ימין המפה הפוליטית. לאורך כמעט כל מלחמת האזרחים בלבנון, הייתה אמל המיליציה השיעית החזקה ביותר, שייצגה בדרך כלל את האינטרסים של סוריה. בתחילת דרכה זכתה המיליציה לחימוש מאיראן (לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979) ומסוריה. בשיא כוחה מנו כוחותיה של אמל כ-14,000 לוחמים. כיום אמל היא מפלגה המחזיקה בכ-10 אחוזים ממושבי הפרלמנט הלבנוני, לצד תחזוק מיליציה קטנה שגודלה המדויק אינו ידוע.

אנטואן לאחד

אנטואן לאחד (בערבית: أنطوان لحد, תעתיק מדויק: אנטואן לחד; 1927 - 10 בספטמבר 2015), היה גנרל לבנוני, מפקד צבא דרום לבנון (צד"ל) משנת 1984 ועד לפירוקו לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000.

בשיר ג'ומאייל

בשיר ג'ומאייל (בערבית: بشير الجميّل, תעתיק מדויק: בשיר אלגֻ'מַיְל) (10 בנובמבר 1947 - 14 בספטמבר 1982) היה מנהיג לבנוני נוצרי. נרצח לאחר בחירתו לנשיא לבנון. בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הנוצריות.

החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 1701, שאושרה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-12 באוגוסט 2006, קראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון, על מנת למנוע מארגון חזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006)

חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביום רביעי, 12 ביולי 2006, הייתה אירוע בו תקפו פעילי ארגון הטרור חזבאללה שני כלי רכב של צה"ל, הרגו שלושה חיילים, חטפו שניים ופצעו קשה שלושה. בעקבותיו יצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה. ב-16 ביולי 2008, שנתיים לאחר החטיפה, הוחזרו גופות שני החיילים שנחטפו לישראל כחלק מעסקה עם חזבאללה. ההערכה היא כי השניים נהרגו כבר ביום החטיפה, אולם לציבור בישראל לא היה מידע על מצבם.

ב-27 ביולי 2012 פרסם חזבאללה צילום וידאו חלקי של התקיפה, ללא הקטע שבו הוציאו את גולדווסר ורגב מהרכב, כדי להסתיר את מצבם בעת החטיפה. וב-22 ביוני 2018 פרסם סרטון נוסף, בו נראית חוליית חזבאללה מפוצצת את חלקו הקידמי של האמר, ונמלטת ללבנון.

חסן נסראללה

חסן נסראללה (בערבית: حسن نصرالله, תעתיק מדויק: חסן נצראללה, תרגום שם המשפחה: "ניצחון האל"; נולד ב-31 באוגוסט 1960) הוא איש דת מוסלמי-שיעי ופוליטיקאי, העומד בראש המיליציה הלבנונית חזבאללה.

ברוב מדינות המערב ובהן ישראל וארצות הברית נחשב נסראללה טרוריסט בכיר ומסוכן, הפועל בעיקר נגד ישראל בסיוע שלטונות איראן וסוריה. לאחר שישראל החליטה ויישמה במשותף עם מוסדות האומות המאוחדות את נסיגת צה"ל מלבנון וסימון הגבול הבינלאומי שבין המדינות, הורה נסראללה על תקיפת סיור של צה"ל וחטיפת מספר חיילים, ובכך הוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה שיגרו פעילי חזבאללה לפי הוראותיו אלפי רקטות ליישובים אזרחיים בישראל, ובתגובה הושמד בהפצצות מהאוויר הרובע השיעי שבו שכנו משרדיו ומפקדותיו של ארגון חזבאללה, ואף ביתו, בביירות בירת לבנון.

תחת הנהגתו של נסראללה, מדינות וארגונים רבים החשיבו את חזבאללה לארגון טרור, כולו או מקצתו, כמו ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות אחרות. רוסיה מכחישה את הטענה שחזבאללה הוא ארגון טרור, ורואה בחזבאללה ארגון חברתי-פוליטי לגיטימי. הרפובליקה העממית של סין נותרה נייטרלית בעניין זה, ומנהלת קשרים עם חזבאללה.

יוניפי"ל

יוניפי"ל (אנגלית: UNIFIL, ראשי תיבות: United Nations Interim Force In Lebanon; עברית: "כוח האו"ם הזמני בלבנון"), הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). הכוח מורכב מחייליהם של מדינות שונות. מנדט יוניפי"ל הוא זמני ומחודש בכל חצי שנה.

יוניפי"ל הגיע לשטח דרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מבצע ליטני. יוניפי"ל שימש ככוח שמירת שלום באזור, ופריסתו באזור דרום לבנון גרמה להפחתה בהסתננות טרוריסטים לשטחה של ישראל דרך הגבול הצפוני, אולם הובילה ליצירת בעיה חדשה, והיא ירי הרקטות על יישובי הגליל, גורם שהוביל למלחמת שלום הגליל.

עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 היו פרוסים כארבעה גדודי חיל רגלים מהקו הכחול ועד לנהר הליטני, אולם עם הנסיגה, צומצם כוחם ונותרו בכוח כ-2000 חיילים, מהם שני גדודי חי"ר (הודי וגנאי), וגדודי הנדסה ותחזוקה, כח טיס איטלקי ואנשי מפקדה שישבו בנקורה.

עד פרוץ מלחמת לבנון השנייה, פעילותו של יוניפי"ל הסתכמה בסיורים רגליים, תצפיות וסיור אווירי יומי, שבאמצעותם הבחינו בהפרות סביב הקו כחול, אותם דיווחו לשני הצדדים ובמקרים של הפרה חמורה אף למטה האומות המאוחדות בניו יורק. כך למעשה, עד לשנת 2006, יוניפי"ל שימש ככח חסר יכולת פעולה או אכיפה משמעותית. התעצמות חזבאללה והתייצבותו על "הקו הכחול" נעשתה בגלוי, כאשר חיילי האו"ם נותרו חסרי מעש.

לאחר מלחמת לבנון שנייה, שונה המנדט של יוניפי"ל, והוא נהפך מכח שמירת שלום לכח בעל סמכות אכיפה מסוימות. על פי החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם הותר לחיילי יוניפי"ל לעצור פעילי חזבאללה חמושים כאשר הם מאיימים על אנשי הכוח או מבצעים פעילות טרוריסטית דרומית לליטני ומצד שני גם לפעול כנגד צה"ל במקרה שזה מפריע ביישום המנדט שהכוח קיבל ממועצת הביטחון של האו"ם. נכון ל-31 בינואר 2008, הכוח מונה 13,365 חיילים וכולל 11 גדודי חי"ר, צי ימי איטלקי וכוח אווירי איטלקי. אחד עשר גדודי החי"ר מתפלגים בין המדינות דלהלן: איטליה (שני גדודים), קוריאה הדרומית, קטר, אינדונזיה, גאנה, צרפת, נפאל, בלגיה ולוקסמבורג, הודו, ספרד.

מגבלות סמכויות האכיפה של הכוח תחת החלטה 1701 מגבילות גם כיום את יכולתו להתמודד מול חזבאללה. עם זאת, הפעילות בחתימה הגבוהה שעורך יוניפי"ל באזור פעולתו, בשיתוף עם צבא לבנון, מביאים לכך שמוצבי חזבאללה צפונית לליטני מאוישים כיום על ידי חיילי צבא לבנון, ולא חזבאללה כבעבר.

יחידת הקישור ללבנון

יחידת הקישור ללבנון (בראשי תיבות: יק"ל) היה שמה הרשמי של עוצבת לבנון (לפי חלוקת העוצבות המרחביות) ותפקידיה היו שמירה על ישראל מרצועת הביטחון בלבנון ושיתוף פעולה עם צבא דרום לבנון (צד"ל). היחידה פורקה לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000.

מבצע דין וחשבון

מבצע דין וחשבון היה מבצע צבאי בגבולה הצפוני של מדינת ישראל שנערך בין 25 ביולי 1993 ו-31 ביולי 1993, אשר החל לאחר הסלמה במצב הביטחון בגבול הצפון. המבצע זכה לכינוי מלחמת שבעת הימים בלבנון.

מטרת המבצע הייתה להוציא את אוכלוסיית יישובי הצפון ממעגל הלחימה, האמצעי היה ליצור פאניקה ותנועה של פליטים על ידי הפגזה ארטילרית מסביב כפרים ובתוכם, מתוך תקווה שתושביהם ילחצו על ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה.

המבצע הופסק לאחר שבעה ימים, לאחר שהושגו הבנות בין ישראל לחזבאללה.

מבצע ליטני

מבצע ליטני (כינויו הצבאי של המבצע היה אבי החכמה) הוא מבצע צבאי שנערך בחודש מרץ 1978 ובו חדר צה"ל לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. מטרת המבצע הייתה לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטינים בדרום לבנון, ובכך להפחית את פעילותם כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.

מבצע ענבי זעם

מבצע "עִנְבֵי זַעַם" (כשמו של ספר מאת ג'ון סטיינבק) הוא מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון בין ה-11 באפריל וה-27 באפריל 1996 בעקבות ירי רקטות של ארגון חזבאללה לכיוון יישובים בגבול הצפון.

סעד חדאד

סעד חדאד (בערבית: سعد حداد; 1938‏ - 14 בינואר 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון.

עבאס מוסאווי

עבאס מוסאווי (בערבית: عباس الموسوي; 1952 - 16 בפברואר 1992) היה איש דת מוסלמי שיעי רב השפעה. מוסאווי היה מנהיג ארגון חזבאללה בשנים 1991–1992 עד שחוסל על ידי ישראל בשנת 1992.

מוסאווי נולד בכפר א-נבי שית' שבבקעת הלבנון, ולמד במדרשה אסלאמית בנג'ף שבעיראק. הוא הושפע עמוקות מן האידאולוגיה של האייתוללות הרדיקליים מוחמד באקר א-צדר ורוחאללה ח'ומייני. בשנת 1978 חזר ללבנון.

בשנת 1991 נבחר מוסאווי על ידי חזבאללה למזכיר הכללי של הארגון. הוא נחשב למתון, יחסית לחברים אחרים בארגון, והחליף את סובחי טופיילי, איש הקו הנוקשה. על אף מתינותו היחסית, עבאס מוסאווי כינה את ישראל "הסרטן של המזרח התיכון" והבטיח כי חזבאללה "ימחק כל זכר לישראל בפלסטין" ו"יגביר את פעילותו הצבאית, המדינית והעממית על מנת לפגוע בשיחות השלום".

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

צבא דרום לבנון

צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל; בערבית: جيش لبنان الجنوبي, בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה מיליציה שפעלה בדרום לבנון בתקופה בה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים.

קולמוסנט

קולמוסנט הוא מגזין רשת שעלה לאוויר במרץ 2003 על ידי רפי גטניו, יורם המזרחי ושמעון מנדס ונועד להציע במה ליוצרים בעברית להשתתף בכתיבה משותפת של סיפור בהמשכים, לפרסם יצירות אישיות, לפרסם מאמרים בכל נושא ולהשתתף בדיונים השונים בפורום האתר.

פורום קולמוסנט הוא פורום שהכתיבה בו אפשרית למשתמשים רשומים בלבד. בפורום מתנהלים דיונים בכל נושא העולה על דעתם של כותבי המאמרים, הכותבים בו ללא תמורה כספית. עבודת העריכה נעשית בהתנדבות על ידי צוות עורכים. בין הכותבים המפרסמים בו רשימות שבועיות: הסופר אלי אשד והעיתונאי יורם המזרחי.

רון ארד

רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, בלבנון, בין 1995 ל־1997, כנראה ממחלת עור קשה.

מפקדי יחידת הקישור ללבנון Levanon ugda1.png
מפקדי אד"ל בנימין בן אליעזר • יורם המזרחי • אפרים סנהמאיר דגןדוד מימון
מפקדי יק"ל מאיר דגןשלמה איליהדני רוטשילדדוד אגמוןזאב זכריןמיכה טמירגבי אשכנזיגיורא ענבראלי אמיתיארז גרשטייןאלי אמיתי (ממלא מקום)בני גנץ

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.