יוסף שה-לבן

יוסף שה-לבן (כ"ח בכסלו תרס"ז 15 בדצמבר 19061982) היה חוקר ומבקר ספרות, מורה לספרות ומחנך.

Yosef SL
שה-לבן, 1969

תולדותיו

נולד ליעקב ופייגה בשם יוסף סאלאוואן באיבנובקה שבגוברניית חֶרסוֹן, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, מצאצאי הסבא משפולה, נמנה עם מייסדי המושבה החקלאית "מסילה חדשה" ליד איסטנבול.

התחנך חינוך עברי, למד בישיבה ורכש השכלה כללית בשְּפּוֹלָה (שפּאָלע, Шпола; כיום במרכז אוקראינה). הוא התנדב ללמד בצבא האדום. במקביל היה פעיל בארגונים "צעירי ציון" והחלוץ".

שה-לבן עלה לארץ ישראל בתקופת העלייה השלישית. היה בן שש-עשרה כאשר נמלט מאוקראינה דרך פולין בשנת 1922. בין השאר, עבד בייבוש ביצות בנהלל ובלפוריה. כאשר שחלה נסע לירושלים ולמד בסמינר העברי למורים. הוא למד ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים. לימד שנתיים במושבה כנרת, שם התיידד עם רחל המשוררת.

בשנת 1929 נשלח, כפעיל בתנועת "החלוץ הצעיר", להיות מורה שליח במזרח אירופה ולימד חמש שנים עברית בגימנסיה בלטביה בטרם מלחמת העולם השנייה. במסגרת פעילותו עזר לתלמידים רבים לעלות ארצה, וכך ניצלו מהשואה. אחר כך, לימד בנהלל, ובכפר אז"ר. הקים את בית הספר לילדי העובדים בעין גנים בפתח תקווה וניהל אותו. במשך שנים רבות היה מורה בתיכון קוגל בחולון ובסמינר הקיבוצים. היה חבר טוב של עגנון בתקופת לימודיו בירושלים, וקיפניס כשעבר לגור בתל אביב. הוא ליווה את הביקור הראשוני של ביאליק בארץ ישראל.

שה-לבן פרסם עשרות ספרי ביקורת, שני כרכים על ספרות כללית, בדגש על הספרות הרוסית וכן ספרי ביקורת מוקדמים, ביניהם על יצירות עגנון וברנר. בביקורות שלו על ביאליק וש"י עגנון הדגיש שה-לבן את ניבוי השואה ביצירותיהם. בשנותיו האחרונות כתב את סדרת הערות והנחיות ללימוד וקריאה, בהוצאת אור עם, אשר ראו אור בשנים 1975- 1982 (והמשיכו במהדורות עד 1986) ועסקו בעיקר בביקורת הסיפורת ושירה עברית.

בתו היא המוזיקאית צפירה יונתן, אשתו לשעבר של המשורר נתן יונתן. בנו הוא איש ההיי-טק והאמן עדי שה לבן לב.

מספריו

ספרי ביקורת מוקדמים על ספרות עברית
  • ש"י עגנון, קוים ליצירתו, הוצאת צ' ליינמן, תש"ז-1947
  • שירת ש. שלום, הוצאת יבנה, 1949
  • יוסף חיים ברנר: מסה, הוצאת המרכז לתרבות, תש"א-1941
  • יוסף חיים ברנר: לקט ומבוא, בקורת ספרותית ובעיות התקופה, הוצאת עם עובד, תשי"ב-1952
  • הארץ בבנינה בספרות העברית הארצישראלית החדשה, הוצאת המרכז לתרבות, תש"ח-1948
ספרי ביקורת על ספרות כללית
  • ספרות כללית, כניסת הרומנטיקה, הוצאת ניב, תשכ"ז-1927
  • ספרות כללית, הריאליזם בספרות, הוצאת ניב, תשכ"ז-1927
  • רומן רולן - מסה, הוצאת צ' ליינמן, ת"ש-1940
  • צ'כוב - סיפורים - הערות והנחיות, הוצאת אור עם, 1978
  • איבן איליץ’ - לב טולסטוי, הוצאת אור עם, 1977.
ספרי ביקורת על ספרות ימי הביניים
ספרי ביקורת על ספרות עברית ועל ספרות יידיש של העת החדשה
חיים הזז, י. ל. פרץ, מנדלי מוכר ספרים[1], יצחק בשביס זינגר, "שלום עליכם-האיש ויצירתו",י"ד ברקוביץ'
שאול טשרניחובסקי, ח.נ. ביאליק- מאמרים, סיפורים ושירים, יוסף חיים ברנר
ספרות השואה,"יומנה של אנה פרנק", אהרון אפלפלד
ש"י עגנון, ס. יזהר, משה שמיר, עמוס עוז, א.ב. יהושע, אורי צבי גרינברג, יצחק בן נר, יורם קניוק, דוד שחר, אהרון מגד, עמליה כהנא-כרמון, דבורה בארון, יהודה בורלא, חנוך ברטוב, אשר ברש, יעקב כהן, גרשון שופמן, יצחק שנהר, אברהם קבק, יעקב שטיינברג, אברהם שמואל שטיין
ספרי ביקורת על שירה צעירה
דליה רביקוביץ', רחל, יהודה עמיחי, נתן יונתן, ש. שלום, אמיר גלבוע, איתמר יעוז קסט, אברהם שלונסקי, אברהם ברוידס, חיים גורי, "נתן אלתרמן- האיש ויצירתו" ואוסף מסכם "שירה צעירה".
ביקורת על הגות
יעקב שטיינברג, חיים גרינברג, ברל כצנלסון, מרטין בובר, חיים רות, אחד העם ב"מאמרים"

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנדלי מוכר ספרים / מאת יוסף שה-לבן, (הערות והנחיות ללמוד ולקריאה), הוצאת אור עם, תל אביב, תשל"ט, (1979), (24 עמודים).
1982 בישראל

1982 בישראל (ה'תשמ"ב-ה'תשמ"ג) הייתה השנה ה-34 לעצמאותה של מדינת ישראל. פרוץ מלחמת לבנון היה האירוע העיקרי בשנה זו, לצד פינוי חצי האי סיני בהתאם להסכמי השלום, ובכלל זאת העיר ימית.

אברהם שלונסקי

אברהם דוד שְלוֹנְסקי (בכתיב יידי: שלאָנסקי; ה' באדר ב' תר"ס, 6 במרץ 1900 – ט"ז באייר תשל"ג, 18 במאי 1973) היה משורר ישראלי יליד אוקראינה, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לכך זכה לכינוי "לשונסקי".

אהרן אמיר

אהרן אמיר (7 במאי 1923 – 28 בפברואר 2008) היה משורר, מתרגם (בעיקר מאנגלית), עורך וסופר עברי ישראלי.

אנציקלופדיה חינוכית

אנציקלופדיה חינוכית היא אנציקלופדיה מקצועית לתחום החינוך שיצאה לאור בשנים 1959–1969 על ידי משרד החינוך ומוסד ביאליק.

אשר ברש

אשר ברש (בפולנית: Aszer Barasz; ברוסית: Ашер Бараш;‏ 16 במרץ 1889 – 4 ביוני 1952) היה סופר עברי ישראלי, יהודי-פולני במוצאו.

דבורה בארון

דבורה בארון-אהרונוביץ (י"ח בכסלו תרמ"ח; 27 בנובמבר 1887 – י"ג באלול תשט"ז; 20 באוגוסט 1956) הייתה סופרת, עורכת ומתרגמת עברייה.

החול יזכור

החול יזכור הוא שיר מאת נתן יונתן שנכלל בספר שיריו "שירים לאורך החוף" (ספרית פועלים, 1962). השיר מזוהה בעיקר עם לחנו הנוגה של נחום היימן וביצועה של חוה אלברשטיין. "החול יזכור" היה השיר המושמע ביותר ביום הזיכרון בישראל בשנות ה-90 והאלפיים, ומקובל לחשוב עליו כשיר שכול וזיכרון, אף שבהקשרו המקורי ביקש המשורר, לדבריו, לבטא געגוע לקצם של הנעורים שחלפו.

והיה העקוב למישור

והיה העקוב למישור היא נובלה שכתב ש"י עגנון במהלך שהותו הראשונה בארץ ישראל, תוך ארבעה ימים, לדבריו. עם פרסומה בשנת 1912 זכה לאהדה רבה מצד קוראים, מבקרים וסופרים עמיתים.

הסיפור עוקב אחר הזוג חשוך הבנים מנשה חיים וקריינדיל טשארני, ומשרטט טרגדיה יהודית, שבה בסופו של דבר אושרה של הרעיה תלוי באובדנו של בעלה.

בהקדמה לסיפור כתב עגנון "מעשה באדם אחד ושמו מנשה חיים מיושבי ק"ק בוצץ יע"א שירד מנכסיו והעניות ר"ל העבירתו על דעת קונו והטיל פגם בישראל והיה נזוף ורדוף ומטולטל ולא קיפח חיי אחרים וזכה לשם ולשארית כמבואר בפנים הספר באריכות ועליו ועל כיוצא בו הכתוב אומר ואז ירצו את עונם ופירש"י ז"ל וכפרו על עוונם ביסוריהם."

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יוסף חיים ברנר

יוסף חיים בְּרֶנֶר (י"ז באלול תרמ"א, 11 בספטמבר 1881, נוביה מליני, נפת סוסניצה, פלך צ'רניגוב, האימפריה הרוסית (כיום נפת בּוֹרְזְנָה, מחוז צ'רניהיב באוקראינה) – כ"ד בניסן תרפ"א, 2 במאי 1921, יפו), מחלוצי הספרות העברית המודרנית, הוגה, פובליציסט ומנהיג ציבור. נודע במספר שמות עט, כגון בר יוחאי, ח.ב. צלאל, י.ח.ב., ויוסף חבר. בנוסף לשכלולים וחידושים ספרותיים, ברנר קנה לעצמו מוניטין בגין אורח חייו הסגפני ואומץ לבו לצאת נגד המוסכמות, הניכר באמרות ייחודיות כגון "אף על פי כן" ו"זכות הצעקה". תכונות אלו, יחד עם מותו הטרגי בפרעות תרפ"א, יצרו סביבו הילה שהפכה אותו לדמות כמעט אגדתית בתולדות הספרות והתרבות של ארץ ישראל.

יוסף ליכטנבום

יוסף ליכטנבום (לעיתים ליכטנבוים) (כ"ט באייר תרנ"ה, 23 במאי 1895 – י"ח בסיון תשכ"ח, 14 ביוני 1968) היה משורר, מבקר ספרות, מסאי, עורך ומתרגם עברי, חתן פרס טשרניחובסקי לשנת תשי"ג ופרס ברנר לשנת תש"ך.

יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ; ז' בחשוון תרמ"ו, 16 באוקטובר 1885, סלוצק – י"ז באדר ב' תשכ"ז, 29 במרץ 1967, תל אביב) היה סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי.

ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו מיידיש לעברית. יצירתו של ברקוביץ ברובה היא דו-לשונית; נכתבה בגרסה עברית ובגרסה יידית כאחד.

מאיר בוסאק

מאיר בוסאק (לעיתים: בוסק; ה' בסיוון תרע"ב, 21 במאי 1912, קרקוב – כ"ד בחשוון תשנ"ג, 20 בנובמבר 1992) היה היסטוריון, סופר ומשורר ישראלי ממוצא פולני.

צדוק ליינמן

צדוק לֶיינמן (לעיתים נכתב לינמן) (27 בדצמבר 1904, י"ט בטבת תרס"ה – 27 בנובמבר 1973) היה מו"ל ובעל בית דפוס ישראלי, שוחר ספרות עברית, מייסד דפוס צה"ל, מייסד הוצאת הספרים "צ' ליינמן" ומייסד בית הדפוס "אוֹרצֵל" ברמת גן.

צפירה יונתן

צפירה יונתן (נולדה ב-1926) היא מוזיקאית ומורה למוזיקה, בעלת M.A בטיפול באמנות.

רחל המשוררת

רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 20 בספטמבר 1890 – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט "רחל" (ובספרות העברית; רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.

ש. שלום

ש. שלום (שמו המלא: שלום יוסף שפירא; 19 בדצמבר 1904 – 2 במרץ 1990) היה סופר, משורר ומתרגם עברי. חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1973.

תהלה (נובלה)

תהִלה היא נובלה שנכתבה בידי שמואל יוסף עגנון ויצאה לאור בשנת 1950. הסיפור נמנה עם הסיפורים בקובץ הסיפורים עד הנה.

תיכון קוגל

בית הספר השש-שנתי על שם ד"ר חיים קוגל ממוקם בשכונת קריית אילון בחולון והוא התיכון הראשון שהוקם בעיר. טרם המעבר למבנה החדש, שכן התיכון במשך כ-60 שנה בבניין ההיסטורי ברחוב ההסתדרות (כיום תיכון "עתידים").

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.