יוסף רוזין

הרב יוסף רוזין (מפורסם בכינוי הרוגוצ'ובר או הגאון הרוגוצ'ובי על שם עיר הולדתו; תרי"ח, 1858 - י"א באדר תרצ"ו, 1936) היה רבה של העיר דווינסק (כיום דאוגבפילס בלטביה), מחבר סדרת ספרי השו"ת והפרשנות צפנת פענח. נחשב ללמדן בעל זיכרון פנומנלי ובעל חשיבה ושיטת לימוד ייחודיות. גילה בקיאות בכל תחומי התורה והיה מחבר שו"ת פורה[1].

הרב יוסף רוזין
Rogatchover Gaon
הרב יוסף רוזין
כינוי הרוגוצ'ובר
מקום פעילות דווינסק, פטרבורג
השתייכות חסידים, חסידות חב"ד קאפוסט, רבני לטביה
תחומי עיסוק תנ"ך, תלמוד, הלכה, פסיקה, פילוסופיה יהודית
רבותיו הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין
תלמידיו חתנו, הרב ישראל אבא ציטרון, הרב ישראל אלטר ספרן-פוקס
חיבוריו "צפנת פענח" על התורה, "צפנת פענח" על משנה תורה, שו"ת "צפנת פענח", "צפנת פענח" על מסכתות שונות בש"ס בבלי וירושלמי, "צפנת פענח - כללי התורה והמצוות", חיבור על מורה נבוכים
Rogatchover Gaon1
הרב רוזין בצעירותו
הלוויית הרב יוסף רוזין
הלוויתו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
Rogatchover Gaon.1910-1900
יוסף רוזין, תחילת המאה ה-20

תולדות חייו

נולד בעיר ראגאצ'וב בבלארוס. אביו, רבי פישל רוזין, היה חסיד חב"ד קאפוסט. בגיל בר מצווה הביאו אביו לרבי יוסף דב (יושע בער) סולובייצ'יק שהיה אז רבה של סלוצק, והרוגוצ'ובר נשאר שם ללמוד כשנה יחד עם בנו רבי חיים סולוביצ'יק אצל הרב מנדל ללונץ (סלוצקר) שנמנה עם בכירי הי"ד החזקה[2], בתקופה זו כונה על ידי רבים "העילוי החצוף"[3].

בגיל 18 נישא ככל הנראה לרבקה, בתו של הרב משה יהודא גארפינקל מוורשה[4]. זמן קצר לאחר החתונה נפטרה אשתו והוא נישא לאחותה, פעריל. היא נפטרה בשנת תרפ"א ונקברה בוורשה[5]. לאחר פטירתה נישא שוב[6][דרושה הבהרה]. לאחר נישואיו עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי"ל דיסקין, ובשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכדו של ה"צמח צדק") לרב עדת חסידי חב"ד-קאפוסט בדווינסק (רב המתנגדים בעיירה היה רבי מאיר שמחה הכהן). במלחמת העולם הראשונה עבר לפטרבורג, ואחר כך שב לדווינסק.

בשנת 1936 בגיל 78, עקב מחלת כליות קשה, נסע לווינה לשם ביצוע ניתוח אולם נפטר שם ביום תענית אסתר והובא לקבורה בבית הקברות בדווינסק. כיום כונסו קברי הרבנים לקבר אחים בפאתי בית הקברות הנוצרי, הרב רוזין נקבר משמאל לעמיתו האור שמח, ולצדו ממש נקברו ספרי תורה וכתבי גניזה.

הותיר אחריו שתי בנות: רחל, אשת הרב ישראל אבא ציטרון, רבה השני של פתח תקווה אשר נספתה בשואה עם יתר יהודי דווינסק; וחנה, אשת הרב אבא דוד גולדפיין, רב במוסקבה, אשר ככל הנראה, נספתה גם היא יחד עם ילדיה בשואה.

אישיותו

הרב שלמה יוסף זווין פותח את מאמרו אודותיו במילים הבאות:

פרשה בפני עצמה שאינה נכללת בתוך המסגרת הקבועה של גדולים וגאונים, הייתה אישיותו התורנית של הגאון הרוגוצ'ובי. לא שאינה 'נכנסת' מפני רוב גדלה ועומקה ורחבה, אלא שאינה 'נכללת'... הורגלנו בתארים מוגזמים, ובפרט באלה הבאים בשעת אבל ובשעת יובל, עד שאפילו השם "חד בדרא" (אחד בדור) מצלצל באוזנינו כמליצה וכשגרה. אולם הגאון הרוגוצ'ובי היה חד בדרא לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי-פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.

הרב זווין, אישים ושיטות.

דבריו כונסו בכתב בספרי "צפנת פענח", ולשונו שם קצרה מאוד וקשה ביותר להבנה. הוא מפנה שוב ושוב אל מקורות מבלי לבאר פשר ההפניה. כיום קיימת מהדורה מבוארת לכתביו שיצאה על ידי מכון "צפנת פענח" שבישיבת רבי יצחק אלחנן בארצות הברית.

אגדות רבות שסופרו אודותיו נסובו על תשוקתו הלוהטת לעסוק בתורה. כך לדוגמה סופר כי כאשר למד עם אביו צעק עליו הרוגוצ'ובר כי הוא אינו מבין את הגמרא בכלל, ומיד אחר כך התנצל וביקש את סליחת אביו[7]. עוד סופר כי הוא עסק בתורה גם בזמנים בהם אסור על פי ההלכה ללמוד תורה - כשישב שבעה ובתשעה באב. משהעירו לו על כך, אמר שאין לו ספק שהוא עתיד להיענש על כך משמים, אבל הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה[8]. לפי גרסה אחרת הוא ענה על השאלה מראיה מהירושלמי[9] ש"אם היה להוט (=שואף ומשתוקק מאוד) אחר התורה, מותר", מאחר שלמי שקשה בלא תורה הרי זה נחשב כצורך קיומי ומותר אף באבל. גם כאשר נטה למות וסבל מכאבים עזים, סיפר לסובביו כי הוא מייחל שהכאבים ייפסקו לפחות ליום אחד בשבוע כדי שיוכל ללמוד בריכוז[7]. מסופר שהאור שמח התבטא על שקידותו של עמיתו, שאין גדלותו בזיכרונו המופלא, כי אין זו גדולה לזכור דברים שנלמדו רק אתמול ושלשום[10].

ביטוי לייחודיותו של הגאון הרוגצ'ובי ולהערכה לה זכה מאת בני דורו אפשר למצוא בהתבטאותו המפורסמת של המשורר ביאליק עליו, "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים"[11].

הרוגצ'ובר לא הסתפר, והיו ספקולציות שונות אודות מנהג משונה זה. שמועה אחת אומרת כי הוא ראה בתספורת בזבוז זמן - ביטול תורה, אחרים אמרו כי קיבל על עצמו נזירות מגיל צעיר. וסיבה אחרת, פרוזאית יותר, היא שבשל מחלת עור שהייתה בראשו הוא לא יכול היה להסתפר.

פעם בהגיעו לווינה, היו שבירכו עליו בשם ומלכות ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו"[12].

יחסו לציונות

הרוגוצ'ובר התנגד לציונות, וכתב למשל "אודות כת המעוקשה אשר מכנים עצמם בשם ציונים. לא לחנם רק משום דציון חוץ לירושלים"[13]. ב"דובב שפתי ישנים" שהוציא לאור חיים בלוך, מופיע מכתב חריף כנגד הרב קוק המיוחס לרב רוזין. הדעות לגבי מכתב זה חלוקות. ישנם הטוענים שמדובר במכתב אותנטי ואחרים טוענים שמכתב זה ומכתבים אחרים שהובאו על ידי בלוך, מזויפים. טענת הזיוף מסתמכת על מכתב שכתב לבלוך הרבי מלובביץ'[14]. לעומתם נטען שהמכתב על הרב קוק לא מוזכר באיגרת של הרבי מלובביץ'.

ישנן ראיות לכך שלמרות התנגדותו לציונות לא פסל הרב רוזין באופן אישי אישים ציוניים. הוא התכתב בדברי תורה עם הרב הרצוג כמו עם גדולים אחרים, והמכתבים מופיעים בארכיונו של ר' יוסף רוזין, העילוי מרוגצ'וב, רבה של דווינסק.[15]

דרכו התורנית

דרכו ההלכתית מיוחדת במינה. את פלפוליו החריפים אין הוא נוטש גם כשהוא בא לדון הלכה למעשה. בין השאר מבוססת דרכו על פירוק הדינים לפרטיהם ולעיתים קרובות מרחיק הוא לכת בכך יותר מהאמן המפורסם של שיטה זו, רבי חיים מבריסק, שאת דבריו לא כתב לפסיקת הלכה למעשה.

דוגמה לשיטתו בפירוש ההלכה אפשר למצוא בניתוח שלו למצוות ברית מילה. הוא הציג שלושה אופנים אפשריים להבנת המצווה: א) העדר העורלה. ב) היות האדם נימול. ג) מעשה המילה עצמו. בהמשך לכך, מצא מקרים אפשריים שונים בהם מתקיים רק אחד או שניים מן התנאים, והסביר כי המסקנה ההלכתית במקרים אלו תלויה באופן ההבנה של המצווה.

מנקודת מבט כוללת יותר, טען כי בכל אחת מהמצוות יש להבדיל בין ה"פעולה" (מעשה המצווה עצמו) וה"נפעל" (תוצאת הפעולה). שיטתו הפילוסופית ינקה רבות מן הרמב"ם, בספריו משנה תורה ומורה נבוכים. יחסו אל הרמב"ם היה של הערצה רבה. "רבינו" סתם אצלו הכוונה היא לרמב"ם. תשומת לב רבה הוא מקדיש לתוספתא ולתלמוד ירושלמי וכן עושה שימוש הלכתי באגדה. את הפרשנים הקלאסיים לתלמוד הירושלמי (שאינם מן הראשונים) ביקר וטען כי במקרים רבים שגו בהבנת כוונתו.

נחשב פוסק מחמיר. התנגד באופן כללי לחידושים הלכתיים, כמו ניסיונות לפתור את בעיות העגונות באמצעות תקנות שונות. לרב ששלח לו רעיון בנושא, כתב שחיבורו "מלא שטותים והבלים, ורק רוצים להתיר אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל", ורמז שאין בדעתו להרבות בדברים עם אפיקורוס[16].

לאחת מחומרותיו יש השלכות אקטואליות קשות. לדבריו נישואים אזרחיים אינם יוצרים קידושין הלכתיים אך הם מחייבים גט. לאלו ההולכים בשיטתו, יש לנישואין אזרחים משמעות, בניגוד לשאר הפוסקים, ויש איסור לבוא על אישה שנישאה בנישואין כאלה, אם כי בניה אינם ממזרים.

הרוגוצ'ובר לא ייחס חשיבות לעקרון של הלכה כבתראי. כפי שמציין הרב זווין: "יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל... אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים (רש"י, תוספות, הרא"ש וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט". וכך כתב בתשובותיו "וידעתי שימצא כמה סתירות על זה מדברי הפוסקים נ"ע (=נוחתם עדן, כלומר, ז"ל), אבל אין אני רק כמברר ומסיק לשיטה עפ"י ש"ס וירושלמי לפי דעתי"[17]; "וודאי הם דווקא והלכה למשה מסיני ואין לנו להוסיף על דברי רבותינו הגמרא והירושלמי ותוספתא, רק להבין דבריהם ולא נשא פנים לשום אדם בעולם"[17]; "ואף דרבותינו הראשונים ז"ל וגם רבינו הגדול הרמב"ם לא ס"ל (=סבירא להו, כלומר, חושבים) כן, עפר אני תחת כפות רגליו, אך העיקר כמו שכתבתי לדינא (=להלכה)[18]".

בעקבות כך היו פוסקי הלכה שמתחו עליו ביקורת. הרב יחיאל יעקב וינברג כתב עליו: "אעפ"י שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם, שאותו היה יכול הסיע לצד חדושיו, כיון שהרמב"ם שותק ואינו מפרש את נימוקיו וטעמי פסקיו. וחידושי הגאון צריכים תמיד בדיקה אם אינם מתנגדים לדברי רבותינו הראשונים, שהוא לא השגיח בהם"[19]. הרב אברהם אהרן יודלביץ כתב: "כי הוא חושב כי עד שבא הוא לעולם לא הייתה לישראל תורה כלל, כי לא הבינו תורה מאומה - וממנו התחילה התורה ובו תסיים... והוא יושב בעיניים על הדרך כי תורתו מלאה עיניים, עיין עיין, אבל אינה ברה מאירת עיניים רק סמיות עיניים"[20].

נטייתו לרמב"ם

הרוגצ'ובר נטה לשיטתו של הרמב"ם. הוא אהב את ספרו משנה תורה, והשתמש אף בספרו הפילוסופי מורה נבוכים כדי לפסוק הלכה. הוא חש כלפי הרמב"ם קרבה אישית, ומסופר כי בכל בוקר ובכל ערב הוא אמר "בוקר טוב רבי" ו"ערב טוב רבי", כשכוונתו היא לרמב"ם[21]. כך גם פעם אחת כאשר מצא את אשר חיפש זמן רב בספרו של הרמב"ם, אמר בשמחה כלפי הרמב"ם "שתחיה עד מאה ועשרים שנה..."[22].

ש"י עגנון מספר על פגישתו עם הרוגצ'ובר:

מיהרתי ונכנסתי אצלו ומצאתיו מתפתל בייסוריו. כשהרגיש בי התחיל לשפוך שיחו. חושש אני - אמר - שלא באו עלי יסורים אלא על ידי שלא נזהרתי כראוי בכבודם של רבותינו הראשונים, כל ימי נתתי את נפשי על הרמב"ם במשנה תורה שלו, השקעתי כל עמלי ואף כשעסקתי בדבריהם של ראשונים אחרים, דעתי על הרמב"ם, שמתוך דבריהם עמדתי על דעת הרמב"ם ולא נשאתי ונתתי בהם אלא עד כמה שיש בהם כדי לבאר ולברר את שיטת הרמב"ם. ופתאום פרץ בבכי ואמר, ואיה הם יתר רבותיו הראשונים, גדולי צרפת ואשכנז, איה רש"י, הראב"ן, הר"י ושאר בעלי התוספות שמימיהם שתיתי, ומפני שהייתי טרוד במשנה תורה על הרמב"ם לא מצאתי לי שעות פנויות לבאר את דבריהם, ועל שתיקתי מהם נידון אני לייסורים... כך הוסיף ודיבר כשדמעות ניגרות מעיניו. פתאום התאושש וחזר ואמר, נמצא שכל ייסוריי לא באו עלי אלא בשביל הרמב"ם, מקבל אני עלי את יסורי באהבה, כדאי הוא הרמב"ם לסבול עליו

יאיר בורוכוב, הרוגצ'ובי, עמ' 160.

ספריו

לאחר פטירתו של הרוגצ'ובר נסעה בתו רחל לדווינסק למצוא את כתבי אביה על מנת להוציאם לאור, על אף שברקע הייתה מתיחות לקראת מלחמת העולם השנייה. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה היא הספיקה להוציא שו"ת "צפנת פענח" (בשנת ה'ת"ש). עד סיוון ה'תש"א, היא הצליחה לשלוח תצלומים זעירים (בגודל של כ-2 ס"מ) משאר הכתבים יחד עם רבה של דווינסק באותה העת, הרב ישראל אלתר ספרן פוקס, לקרובו בניו יורק, צבי הירש ספרן. בחודש זה כבשו הנאצים את דווינסק והוציאו להורג את יהודי העיר אשר לא הצליחו לברוח. הרבנית רחל והרב פוקס ברחו ונרצחו מספר חדשים לאחר מכן. לאחר כיבוש העיר הושמדו כל הכתבים שנשארו, ואבדו גם אלה שרחל לא הספיקה לשלוח לניו-יורק.

כ-20 שנה לאחר פטירתו של צבי הירש ספרן, נפגש בנו, זאב ספרן, עם הרב מנחם מנדל כשר, שלאחר מאמצים הצליח למצוא מכונה חדשה שבאפשרותה לפענח את הצילומים הזעירים שנשלחו מדווינסק. בעקבות כך הקים הרב כשר בישיבת רבינו יצחק אלחנן את "מכון צפנת פענח", בו ישבו צוות של עורכים שהוציאו לאור חלק מכתבי הרוגצ'ובר שהצליחה רחל לשלוח מדווינסק. בשנים תשס"ח-תשע"ד הוחל בפרויקט סריקת כתבי הגאון במצלמות חדשות של הספרייה הלאומית ובאיכות משופרת, ויצאו לאור ספרים חדשים בירושלים (תשע"ד) ובמודיעין עילית.

  • צפנת פענח - שני כרכים פירוש על הרמב"ם
  • חיבור על מורה נבוכים - נדפס בסוף ספרו על התורה
  • צפנת פענח - פירוש על התורה (חמשה כרכים)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת בבא קמא (בתלמוד בבלי וירושלמי ובתוספתא)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת בבא מציעא (בתלמוד בבלי, עשרת הדפים הראשונים בלבד)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת מכות והוריות (בתלמוד בבלי, ירושלמי ותוספתא), וכן עדויות והמסכתות הקטנות
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת סנהדרין (בתלמוד בבלי, ירושלמי ותוספתא)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת ברכות (בתלמוד בבלי, ירושלים תשע"ד בדפוס המאור)
  • צפנת פענח - פירוש על מסכת קידושין (בתלמוד בבלי, ירושלים תשע"ד בדפוס המאור)
  • שלמת יוסף - התכתבות של הרוגצ'ובי עם רבי שלמה סובול (יצא לאור בשנת תשט"ז)
  • צפנת פענח - שאלות ותשובות בנושאים שונים (הספר המפורסם ביותר שלו) נערך סמוך למלחמת העולם השנייה. השו"ת יצא לאור בשתי מהדורות: -מהדורת ורשה (שלושה חלקים) בשנת תרצ"ה

-מהדורת דוינסק - יצא לאור על ידי בתו רחל: חלק ראשון בשנת ת"ש, וחלק שני בשנת תש"א

  • בתשנ"ט יצא לאור בספר אחד הנקרא ספרי שאלות ותשובות צפנת פענח כל חמשת החלקים (היינו מהדורת דוינסק ורשה) יחד עם שלמת יוסף ומכתבי תורה
  • שו"ת צפנת פענח החדשות א - שו"ת בענייני אורח חיים ויורה דעה. בנוסף, מצורפים הערות על הטור חלק אבן העזר, מכתבים וכן הערות על שירי ר' יהודה הלוי. יצא לאור בשנת התש"ע. נערך על ידי הרב אברהם ישעיהו בירנהק ממודיעין עילית.
  • שו"ת צפנת פענח החדשות ב - שו"ת בענייני אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט, קדשים וטהרות. בנוסף, מצורפים מכתבים וכן הערות על השאילתות ועל ביאור הגר"א לשולחן ערוך[23]. יצא לאור בשנת התשע"ב. נערך על ידי הרב אברהם ישעיהו בירנהק ממודיעין עילית.
  • שו"ת צפנת פענח החדשות ג - שו"ת בענייני אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט, קדשים וטהרות. בנוסף מצורפים שטרות מכירת חמץ שונים בחתימתו של הרוגוצ'ובי. יצא לאור בשנת התשע"ז. נערך על ידי הרב אברהם ישעיהו בירנהק ממודיעין עילית.
  • חלופות מכתבים איתו ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור), בקובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן, בכתבי ר' יחיאל לרב יחיאל גוטווירטה [נערך על ידי הרב מנחם מנדל טננבוים מהר נוף], בתורת לוים לרב יוסף סג"ל, ובנר אברהם של תלמידו הרב מרדכי סאוויצקי.
  • מכתבי תורה (יצא לאור בשנת תרצ"ז) - התכתבות בין הרוגצ'ובר לרב אלמוני, רבי מרדכי קאלינא, שהתקיימה בין השנים ה'תרצ"ב - ה'תרצ"ו. הספר מכיל 290 מכתבים קשים להבנה, ובן זוגו של הרוגצ'ובר לתכתובת מתגלה כגאון חריג החושב ולומד בסגנון דומה לזה של הרוגצ'ובר[24]. תחילתה של ההתכתבות במכתב ששלח הרב קאלינא לרוגצ'ובר, ומשם והלאה ההתכתבות התגלגלה לעסוק במאות נושאים שונים והקיפה תחומים רבים. רובה של ההתכתבות נגע לעניינים תאורטיים ולא הלכה למעשה, ולרוב אין זה ויכוח הלכתי אלא מעין דיון בנושאים רבים[24].

לקריאה נוספת

  • הרב שלמה יוסף זווין, אישים ושיטות : שורת מאמרים על אישי הלכה ושיטותיהם בתורה, הוצאת "קול מבשר", ירושלים תשס"ז (מהדורה רביעית עם עריכה וסידור מחדש והוספת כותרות בצדי דפים ומפתח)
  • יאיר בורוכוב, הרוגוצ’ובי : סיפור חייו של גאון הגאונים, שר התורה, רבי יוסף רוזין זצ"ל, כפר חב"ד תשס"ה (עם עריכה כללית של הרב טוביה בלוי, עריכה לשונית של הרב משה מרינובסקי וייעוץ וביקורת של הרב אברהם דוד מנדלבוים)
  • הרב מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות - עיונים במשנתו התורנית של הרוגצ'ובי, "מכון צפנת פענח", ירושלים, תשל"ו
  • משה שלמה כשר, (בנו של הרב מנחם מנדל), פרקי מבוא לתורת הרוגאצ’ובי : רבינו יוסף רוזין, "מכון צפנת פענח" (על-יד ישיבת רבינו יצחק אלחנן) ו"דפוס המערב", ניו יורק וירושלים תשכ"ו
  • משה שלמה כשר (עורך), הגאון הרוגאצ’ובי ותלמודו : הערכה ודוגמאות מתורתו, מכון תורה שלמה, ירושלים תשל"ד (תרגום מיידיש של חיים ספיר, דער לעבדיקער ש"ס, קאונס, תרצ"ו)
  • מנחם מנדל טננבוים, שיטת לימודו של הרוגוצ'ובי ז"ל, כפר חב"ד, תשמ"ז
  • הרב שלמה יוסף זווין, הגאון הרוגצ’ובי בתור פרשן : שלוש שנים לפטירתו, ירושלים תרצ"ט (הדפסה מיוחדת מהירחון "סיני", כרך ד')
  • פענח רזא - לדמותו החסידית של הרוגצ'ובי (בתוך: מגדל עז, כפר חב"ד תש"מ, בעריכת יהושע מונדשיין. עמ' פ"ח-צ"ט)
  • יוחנן לדרמן, מגילת רזין : ליובלו של... מרנא... יוסף רוזין... המפורסם בשם "הרוגצ’ובי", ירושלים תשמ"ו (לכבוד יובל החמישים לפטירתו של הרוגצ'ובר)
  • משה גרוסברג, צפונות הרוגאטשובי : בירורים במשנתו - הלכה ועיון, ירושלים תשל"ו (הוספות ומילואים לדפוס צילום של ירושלים תשי"ח כולל השער והמבוא באנגלית)
  • יצחק הרשקוביץ, הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה, הכנס הבינלאומי על למדנות יהודית בזמננו, מכון ון ליר בירושלים, 28 בדצמבר 2011, הרצאה בוידאו החל מדקה 49
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, תשמ"ז, עמ' פח-קטז.

קישורים חיצוניים

ספריו

מאמרים ודיונים

הערות שוליים

  1. ^ יש משערים שמספר התשובות שהשיב הגיע לעשרות אלפים ויותר; מנחם מנדל כשר, מפענח צפונות, "דמות דיוקנו הרוחנית" (עמ' 10).
  2. ^ הסכמת הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן לשו"ת צפנת פענח החדשות 2009
  3. ^ הרב חיים קרלינסקי, הראשון לשושלת בריסק (עמ' 222).
  4. ^ עץ משפחה באתר ״Ourboox״ עמוד 22-24; דיון בפורום ״אוצר החכמה״
  5. ^ צילום מצבתה, בדיון בפורום ״אוצר החכמה״
  6. ^ צילום הזמנה לנישואי בנו החורג של הרב עליה חתומים הרב רוזין ורעייתו משנת תרפ״ד, בכתבה: הגאון המופלא, הבן הנעלם וראש הישיבה באתר col חב"ד אונליין
  7. ^ 7.0 7.1 שלמה יוסף זווין, פתיחת הפרק אודותיו באישים ושיטות.
  8. ^ הרב רבינר, "ההד", אייר, תרצ"ו; מצוטט בפתיחת הפרק אודותיו ב"אישים ושיטות".
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מועד קטן, פרק ג', הלכה ה'.
  10. ^ בספר רבינו מאיר שמחה הכהן באתר היברו בוקס, וכן הרב נתן גשטטנר בשיחות מלוה-מלכה (עמ' רכה)
  11. ^ נח זבולוני, "במחיצתו של הרוגצ'ובר", כתב העת "טורי ישורון", גיליון מ"ד, שבט-אדר תשל"ה, עמ' 10–13.
  12. ^ בקובץ "מבית לוי" מזכרונתיו של הרב שמואל וואזנר.
  13. ^ מכתב של הרוגוצ'בר לירחון "הפלס" (עמ' 480), ברלין, תרס"א.
  14. ^ באגרות קודש, חלק י"ט איגרת ז'קעא, באתר ספריית חב"ד.
  15. ^ מצוי בספריית ישיבה-אוניברסיטה.
  16. ^ מצוטט מכתב ידו אצל: צבי גרטנר ובצלאל קרלינסקי, אין תנאי בנישואין (מאמר ראשון בסדרה), ישורון ח, תשס"א, עמ' תרפד.
  17. ^ 17.0 17.1 שו"ת צ"פ ווארשא-ניו יורק, סי' קד-קה.
  18. ^ שו"ת צ"פ דווינסק, ח"א, סי' לד.
  19. ^ הרב יחיאל יעקב ויינברג, שרידי אש חלק ב, סימן לא סעיף קטן טו (הובא בהמעין כרך ד' גיליון א המעין Vol. 4 No. 1 Tishrei 5724 - עמנואל, יונה (page 50 of 65), hebrewbooks.org)
  20. ^ אב בחכמה, עמ' מג. הדברים נכתבו בעקבות הפולמוס בעניין חליצה על ידי שליח - ראו כאן.
  21. ^ יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 155.
  22. ^ יאיר בורוכוב, הרוגוצ'ובי, עמ' 158.
  23. ^ כאמור לעיל, דבר חריג בכתביו, בהם בדרך כלל לא מוזכרים אחרונים.
  24. ^ 24.0 24.1 הרב זוין, אישים ושיטות, בפרק "הרוגאצ'ובי ובן לוייתו".
אברהם יצחק ברומברג

הרב אברהם יצחק ברומברג (כ"ב בניסן ה'תרנ"ח, 14 באפריל 1898 - כ"ב בשבט ה'תשל"ה, 13 בפברואר 1975) היה רב פולני, מהדיר ספרות הראשונים, פרשן התלמוד הירושלמי ומחבר פורה בתחום ההיסטוריה של תנועת החסידות. כיהן כרבה של גרודז'ונדז וכרב בצבא פולין החופשית בשנות מלחמת העולם השנייה.

אלחנן וסרמן

הרב אלחנן בונים וסרמן (ו' בשבט ה'תרל"ה, 1874 - י"א בתמוז ה'תש"א, 6 ביולי 1941) היה ראש ישיבה בולט באירופה בין מלחמות העולם וממנהיגי אגודת ישראל. היה תלמיד מובהק של "החפץ חיים" וממתנגדיה החריפים של הציונות. מחבר "קובץ שיעורים" על התלמוד וספרים נוספים. נרצח בשואה.

דאוגבפילס

דַאוּגַּבְפִּילְס (בלטבית: Daugavpils, בליטאית: Daugpilis, שמה ההיסטורי בגרמנית: Dünaburg) היא העיר השנייה בגודלה בלטביה, בירת חבל לטגלֶה. העיר נמצאת 230 ק"מ דרומית-מזרחית לריגה על גדות הנהר דאוגבה. אוכלוסיית העיר מונה 105,000 נפשות (2009) - זאת לעומת 129 אלף תושבים בשנת 1989. הרוסים מהווים כ-52% מאוכלוסיית העיר, הלטבים - 18%, והפולנים - 15%. בנוסף מתגוררים בעיר גם בלארוסים, אסטונים וקיימת בעיר קהילה יהודית קטנה (כ-492 אנשים).

חוק השחיטה (שוודיה)

חוק השחיטה (בשוודית: Lag angående slakt av husdjur), הוא חוק שוודי משנת 1937 האוסר שחיטה ריטואלית, אלא אם כן הבהמה הייתה לפני כן בחוסר הכרה, והשחיטה היהודית תתאפשר רק על ידי הימום חשמלי לבהמה בטרם שחיטתה. אחר השתדלויות שונות לא הצליחו לבטל את החוק. רבני ישראל ישבו לדון בזה, וישנם צדדים לאיסור וצדדים להיתר.

חסידות קאפוסט

חסידות קאפוסט היא חצר חסידית, ענף של חסידות חב"ד שפוצלה וניהלה חצר בפני עצמה. החצר התקיימה ופעלה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 במקביל לענפים אחרים של חב"ד. מייסד השושלת היה המהרי"ל (בנו של האדמו"ר השלישי מחב"ד, הצמח צדק) לאחריו כיהן בנו כאדמו"ר ולאחריו שני בנים נוספים. לאחר שני דורות שבה החצר והתמזגה עם חסידות חב"ד ליובאוויטש. למעשה חצי מהזמן שבו התקיימה שושלת קאפוסט שימשו באדמורו"ת שני אדמו"רים במקביל. הענף היה קיים במשך חמישים ושבע שנים, מתרכ"ו עד תרפ"ג

חצי שיעור

בהלכה, חצי שיעור היא אכילת מאכל האסור לאכילה בכמות הפחותה מהשיעור הדרוש לחיוב, לדוגמה אכילה של פחות מכזית חזיר. ישנה מחלוקת אמוראים האם ישנו איסור מהתורה בדבר זה, אך מוסכם כי אין בחצי שיעור כדי להתחייב בעונש על האיסור.

י"א באדר

י"א באדר הוא היום האחד עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

יוסף רוזין (בלארוס)

הרב יוסף רוזין (תרכ"ז, 1867 - ט"ז בתשרי תשי"ד, 1953) היה רב ברוסיה הלבנה ובארצות הברית, כיהן כראש אגודת הרבנים של צפון אמריקה.

יוסף רייזין

הרב יוסף רייזין (בחלק מהמקורות מופיע כרוזין; נפטר בכ"ה בטבת תרמ"ה, 1885) היה מגדולי התורה של ליטא שהתפרסם כראב"ד טלז וסלונים וכמחברם של כמה ספרי שו"ת חשובים. חותנו של הרב יצחק יעקב ריינס.

נולד בדויד-הורודוק לרב יצחק. משרתו הרבנית הראשונה הייתה דיין ומו"צ בעיירת הולדתו. לאחר מכן כיהן 9 שנים כרב העיר טלז, ובה חיבר את ספרו הראשון שו"ת "עדות ביהוסף". ממנה עבר לסלונים לאחר פטירת הרב יהושע יצחק שפירא ("רבי אייזל חריף") וישב בה על כיסא הרבנות במשך 12 שנים ושם נפטר.

חיבר שני ספרי שו"ת נוספים בשם "פרת יוסף" ו"שארית יוסף".

ישראל אבא ציטרון

הרב ישראל אבא ציטרון (עיברת את שמו לקיטרוני; ט"ו בשבט תרמ"א - י"ב באלול תרפ"ז) היה רבה של פתח תקווה (תרע"א-תרפ"ז). חתנו של רבי יוסף רוזין, הרוג'אצ'ובי.

מנחם מנדל כשר

הרב מנחם מנדל כשר (7 במרץ 1895, י"א באדר ה'תרנ"ה - 3 בנובמבר 1983, כ"ז בחשון ה'תשמ"ד) היה תלמיד חכם וראש ישיבה שחיבר מעל 30 ספרים בנושאים תורניים, בהם יצירתו המקיפה "תורה שלמה". עסק רבות בתורת רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"), הוציא רבים מכתביו לאור ופרסם את הספר "מפענח צפונות" שנועד לפרש את יצירתו של הרוגצ'ובר - צפנת פענח (על הרמב"ם) וצפנת פענח (שאלות ותשובות).

זכה בפרס ישראל לספרות תורנית (1963) ופעמיים בפרס הרב קוק (1944 ו-1951). בעל תואר דוקטור לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי. השתייך לחסידות גור.

סוויסלוץ'

סוויסלוץ' (בבלארוסית: Свiслач (מידע • עזרה), סוויסלץ'; בפולנית: Świsłocz, שוויסלוץ'; ברוסית: Свислочь, ביידיש: סיסלעוויטש) היא עיירת מחוז במחוז הורדנה שבמערב בלארוס, בסמוך לגבול פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

סימנה

סימנה (בליטאית: Simnas (מידע • עזרה), סימנס; בפולנית: Simno, סימנו; ביידיש: סימנע) היא עיר קטנה הממוקמת 23 ק"מ ממערב לעיר אליטא בדרום ליטא.

צפנת פענח

האם התכוונתם ל...

צפנת פענח (על הרמב"ם)

הספר צפנת פענח על משנה תורה לרמב"ם הוא אחד מספריו של הרב יוסף רוזין, שרבים מהם נקראו "צפנת פענח".

הספר עוסק בפרשנות תמציתית של החיבור משנה תורה לרמב"ם, ומנוסח באופן קצר מאוד וקשה להבנה באופן חריג. הקושי בהבנת הכתוב בספר נובע בין השאר מריבוי ראשי התיבות שבו ומכך שהכלים שבהם הוא דן ומנתח, נושאים אופי של פילוסופיה האופיינית לרמב"ם.

להלן ציטוט המהווה דוגמה אופיינית לפסקה בספרו:

פענוח הציטוט: עיינו ברש"י דף ד' ודף ז', ועיינו שם גם בתוספות, וכן בדף ט"ז עמוד א' ועמוד ב', ועיינו שם ברש"י בעניין זה ובדף י' עמוד ב'.

גם לאחר קריאה בכל המקומות להם מציין המחבר בצפנת פענח קשה ללומד שאינו רגיל במשנתו של הרב רוזין לעמוד על הקשר בין שלל המקורות שהוא מציין להם להלכה ברמב"ם הוא בא לבאר. בספר "מפענח צפונות" הקדישו פרקים להסברת כללי שיטתו ולהסברת ראייתו הפילוסופית של הרב רוזין את דברי התלמוד והמפרשים הראשונים ולפי כללים אלו ניתן להבין בדרך כלל למה הוא מתכוון בציוני המקורות.

מהדורות הספר:

מהדורה (ראשונה ככל הנראה): ורשה-פיוטרקוב תרס"ג; מו"ל - מאיר יחיאל אלטר.

מהדורה נוספת: ניו יורק תשי"ד; מו"ל - לא ידוע.לאחר השואה נעלמו כתביו של הרב יוסף רוזין וביניהם הספר "צפנת פענח", אולם בשנות ה-60 של המאה ה-20 גילה אותם הרב מנחם מנדל כשר, תלמידו של הרב יוסף רוזין, לאחר שבתו של הרב רוזין, רחל ציטרון, שנסעה לאירופה להציל את הכתבים ונספתה שם, הספיקה לשלוח שק מלא בצילומי כתביו של הרב יוסף רוזין לדודתו של הרב ישראל אלטר ספרן פוקס (שהחליף את הרב יוסף רוזין ברבנות העיר דבינסק - כיום דאוגבפילס). חלק מכתביו עדיין לא יצאו לאור.

קיבארט

קיבארט (בליטאית: Kybartai (מידע • עזרה), קיבארטאי; בפולנית: Kibarty, קיבארטי; ביידיש: קיבאַרט) היא עיר קטנה בדרום מערב ליטא, שנמצאת במחוז מריאמפולה. היא סמוכה לעיר וירבאליס ושוכנת על הנהר לייפונה , שמשמש כגבול של ליטא עם מחוז קלינינגרד השייך לרוסיה. נכון ל-2017 העיירה מונה 4,835 אנשים מתוכם 50-100 יהודים. בתקופת השואה נערך בקיבארט טבח על ידי הנאצים, בטבח נרצחו כמה מאות יהודים.

רהצ'וב

רהצ'וב (בבלארוסית: Рагачо́ў, רהצ'ואו; ברוסית: Рогачёв, רוגצ'וב; בפולנית: Rohaczów, רוהצ'וב; ביידיש: ראָגאַטשאָוו) היא עיר במחוז הומל שבמזרח בלארוס, על גדתו המערבית של נהר דניפר, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

רוזין

האם התכוונתם ל...

שלמה יוסף זוין

הרב שלמה יוסף זוין (חנוכה ה'תרמ"ה, 1885 - כ"א באדר א' ה'תשל"ח, 28 בפברואר 1978) היה רב חסיד חב"ד עם זיקה לציונות דתית, כתב מספר ספרים תורניים והיה העורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. חתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכמו כן זכה פעמיים בפרס הרב קוק. מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והאב"ד הראשון של בית דין רבני חב"ד בישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.