יוסף קולון

רבי יוסף קולון טרבוטו (מהרי"ק) (ה'ק"ף, 1420 (לערך) - ה'ר"ם 1480) רב, פוסק ומחבר. מגדולי הפוסקים ביהדות איטליה במאה ה-15.

קורות חייו

נולד בשנת 1420 לערך בצרפת, למד תורה מפי אביו הרב שלמה[1], ומפי הרב מרדכי נתן[2]. בצעירותו גר בעיר שאמברי שבדוכסות סבויה ולאחר מכן נדד מעיר לעיר באיטליה. בתקופה זו שימש כמלמד תינוקות. בתום תקופה זו החל לשמש כרב וראש ישיבה בפיימונטה אחר כך בבולוניה, ולבסוף בין השנים ה'ר"ל-ה'רל"א שימש כרב וראש ישיבה במנטובה. שם היה חברו של רבי יהודה מסר לאון הרופא שאף הוא עמד בראש ישיבה במנטובה. לאחר כמה שנים נתעוררה ביניהם מחלוקת עזה ששורשה אינו ידוע אך היא נוצרה על רקע רצונם של שני האישים להפוך לרב ראשי לכל יהודי איטליה ושליט העיר גירש את שניהם ממנה. בסוף ימיו התגורר בפאביה (Pavia) וכיהן בה כרב, שם נפטר בשנת ה'ר"ם (1480) ונקבר במקומו.

ספרו "שאלות ותשובות מהרי"ק", נחשב אחד מספרי ההלכה היסודיים.[3]

תלמידיו

בין תלמידיו הבולטים היו רבי עובדיה מברטנורא, רבי אליהו דלמדיגו ורבי עזריאל דאיינה.

פסקיו ההלכתיים

לעיתים התחלפו מפסקיו עם הפסקים של הרב יוסף קארו, בלבול זה נבע מכך שראשי תיבות שניהם היו דומים בכך ש"מהרי"ק" מציין גם הרב יוסף קארו וגם הרב יוסף קולון[4]. ויש מקרים בהם חלק הרב יוסף קארו על הרב יוסף קולון, כגון במעשה שבני קהילה מסוימת הוציאו כהן מבית הכנסת בשבת בראשית כדי לקחת עלייתו לתורה, הרב יוסף קולון אישר המעשה ואילו הרב יוסף קארו לא היה שבע רצון מההתעלמות ממצוות קידוש זרעו של אהרן.

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אותו מכנה "אבא מרי מופת הדור" (שו"ת מהרי"ק שורש קט"ו).
  2. ^ "רב ושר גדול בישראל" (שו"ת מהרי"ק שורש ק"ל).
  3. ^ ופסקיו משוקעים לעשרות רבות בשולחן ערוך, ב"בית יוסף" ובדרכי משה".
  4. ^ לדוגמה, בשו"ת מהר"י באסן תשובה ק"כ הובאו דברי רבי יוסף קולון כדברי רבי יוסף קארו. ראו גם אוצר הגדולים אלופי יעקב בערך "מהרי"ק".
1480

שנת 1480 היא השנה ה-80 במאה ה-15. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אבא מרי חלפן

רבי אַבָּא מָרִי חַלְפָן (נפטר ח' באלול ה'שמ"ו, 22 באוגוסט 1568) היה רב, מקובל, אסטרונום ורופא בפראג במאה ה-16.

אומדנא

בהלכה, אוּמְדָּנָא (בארמית, ובעברית: אומדן. לעיתים מבוטא בטעות: "אוּמְדֱנָא") היא כלי המאפשר לבצע הערכה עובדתית או במקרים אחרים לפרש כוונה של אדם - על אף שאין ראיה ישירה ומפורשת לכך.

תוקפה וחוזקה של האומדנא משתנים, והם ספציפיים לכל מקרה. מושג זה משמש בנושאים שונים בהלכה: דיני ממונות, דיני אישות ואחרים, אך קיימים חילוקי דעות באשר לתוקפה של האומדנא בכל אחד מהנושאים הללו.

קיימים שני סוגים של אומדנא: האחד נקרא "אומדנא דמוכח" - מצב בו ברור לכל בר דעת מהי הכוונה, והשני הוא "אומדנא" רגילה - מצב בו הכוונה מתבררת כתוצאה מגילוי-דעת ספציפי.על אף שבהלכה נפוץ הכלל כי דברים שבלב אינם דברים - כלל שקובע כי תנאי נסתר המותנה בעת עשיית מעשה אינו חל - דבר שעומד לכאורה בסתירה לאומדנא הקובעת כי ניתן לאמוד דעת ולפרש כוונה נסתרת; ר"י הזקן, מבעלי התוספות, מסביר כי מדובר באנן סהדי - כלי המגדיר את הכוונה כידועה וברורה לכול, כך שלא מדובר ב"דברים שבלב" אלא בדברים גלויים.

אליעזר אשכנזי

הרב אליעזר אשכנזי בן רבי אליה הרופא (ה'רע"ג, 1513 – כ"ב בכסלו ה'שמ"ו, 1586) היה רב, פרשן המקרא, ומחבר ספרים תורניים. מגדולי החכמים בתקופתו.

חוקות הגויים

חוקות הגויים הוא מצוות לא תעשה מהתורה על אימוץ דרכי הגויים, גם בענייני חולין. לפי התורה, על עם ישראל להבדל ממנהגי הגויים לא רק בפולחן ואמונה, אלא אף במאפיינים חיצוניים. מטרת האיסור לשמר את אופיו של עם ישראל משאר העמים שסביביו.

איסור זה הוא חלק משרשרת חוקים שמטרתם להרחיק מעם ישראל כל קשר לעבודה זרה. איסורים דומים: הקפת הראש והשחתת הזקן וכתובת קעקע. איסור דרכי האמורי נכלל (בחלקו) באיסור זה, אולם הוא מתמקד ספציפית בהרחקת אמונות טפלות.

חזקה (הלכה)

חֲזָקָה היא סוג של כלל הלכתי המתבסס על הנחת סבירות, בין אם בנוגע לעולם הטבע ובין אם בנוגע לנפש האדם, כדי להכריע מצבי ספק. ישנן חזקות רבות הידועות בהלכה, הקובעות מהו המצב הסביר והטבעי במצבים שונים. חזקה יכולה להיסמך על מקרי עבר נקודתיים (כגון שור שנגח ההופך להיות מועד לנגוח) או על טבעו המובנה של אדם, בהמה או נכס.. כלל החזקה הוא שסבירות זאת גוברת כל עוד לא הוכח אחרת. לדיני החזקות יש שימוש בכל תחומי ההלכה, כולל דברים שתוקפם מדאורייתא.

ישנם תחומי השקה בין דיני רוב לדיני חזקה, שכן על פי רוב ניתן לקבוע חזקה ורוב יכול להגדיר כי מצב מסוים הוא הפשוט יותר. לדוגמה, החזקה הקובעת שאישה יולדת בחודש התשיעי, מבוססת על המציאות שמוכיחה כי ברוב המקרים כך הוא המצב.יש להבחין בהבדל בין ה"חזקה" המשמשת ככלי משפטי והדומה לחזקה במשפט הישראלי, לבין קניין חזקה הקרוי גם הוא בשם "חזקה" ומשמעו עשיית פעולה מסוימת שנעשית באופן שגרתי רק על ידי הבעלים, ומשמשת כמעשה קניין.

טענת קים לי

טענת קִים לי היא טענה במסגרת המשפט העברי אותה יכול לטעון נתבע במקרה שבו קיימת מחלוקת הנוגעת לדין בו הוא מעורב. הניב "קים לי" (ק' חרוקה) הוא הצורה הארמית של "מוחזק בידי", או בתרגום מילולי "עומד לי (הטיעון כי)".

הטענה יכולה להיטען כאשר קיימת מחלוקת הלכתית שלא הוכרעה, שכתוצאה ממנה הנתבע יכול לצאת חייב או זכאי בדין. הנתבע יכול לטעון כי הוא סבור שצודק הפוסק המזכה אותו, ובכך להיפטר מהחיוב. התובע אינו יכול להשתמש בטענה מצידה ההפוך על מנת לחייב את הנתבע, שכן לפי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה, על התובע מוטל נטל ההוכחה שהדין הוא כפוסק המחייב את הנתבע, ומאחר שאינו יכול להוכיח זאת, הנתבע פטור.

קיימים קווי דמיון בין טענה זו לבין הגנת "אמת דיברתי" בלשון הרע.

יהודה מסר לאון

רבי יהודה בן יחיאל מֶסֶר לאון (לעיתים מסיר ליאון וכן מיסיר ליאון; 1425? – 1498?), רופא, רב ופוסק מרכזי ביהדות איטליה במאה ה-15, אשר שילב תורה והשכלה כללית ושאף להפוך למנהיג יהדות איטליה. ספרו "נופת צופים: על אמנות הנאום העברי" הוא חיבור אסתטיקה-פילוסופי ובלשני שבו הוא מבסס את האפשרות של השפה העברית לשמש לצרכים רטוריים. ספר זה היה מראשוני הספרים העבריים שנדפסו, והראשון שיצא בדפוס בחיי מחברו. תוארו "מסר" (Messer) הוענק לו על ידי השלטונות בטרם מלאו לו שלושים, ומציין את היותו אדם רם-מעלה ובעל השפעה רבה בקהילתו.

יעקב וייל

רבי יעקב בן יהודה וייל, ידוע גם כמהר"י וייל או מהרי"ו (בין 1380–1390 - לפני 1460), חי ופעל באשכנז, במחצית הראשונה של המאה ה-15 לספירה. היה מגדולי הפוסקים האשכנזים בדורו, וכתביו שנאספו ב"שו"ת מהר"י וייל" היו בעלי מעמד חשוב בפסיקה האשכנזית בדורות העוקבים. על פי ההיסטוריון גרץ הוא נפטר לפני שנת 1456.

יעקב לנדא (האגור)

רבי יעקב ברוך אשכנזי לנדא (נהגה: לנדוֹ) היה מחכמי אשכנז ואיטליה במחצית השנייה של המאה ה-15 (סוף תקופת הראשונים), מחבר "ספר האגור".

מוזיקה יהודית

מוזיקה יהודית, המורשת המוזיקלית של העם היהודי לדורותיו, כוללת הן מוזיקה ליטורגית והן מוזיקה אמנותית ופופולרית, וכן מגוון קצבים וצלילים שהושפעו מתרבויות מוזיקליות שונות לאורך תקופה של 3,000 שנה, החל מהתרבות המזרח תיכונית העתיקה, ובהמשך בתרבויות השונות בארצות התפוצה שבהן היה העם היהודי מפוזר במשך כ-2,000 שנה, ועד הקמת מדינת ישראל וימינו אלה. בשלהי המאה ה-19, החל מפעל כינוס ושימור חומרי ורעיוני של המסורות המוזיקליות בשל החשש שבחלוף הדורות והתמורות הן יאבדו.

מוסתערבים

מוּסְתערבּים (בעברית: מִסְתַּעַרְבִים, בערבית: اليهود المستعربة) היה כינוי לקהילות יהדות המזרח העתיקות ודוברות הערבית שחיו בצפון אפריקה, במזרח התיכון, ובארץ ישראל, אשר ישבו בארצות אלו לפני המאה ה-15. הכינוי נטבע על ידי יהודים ספרדים (וגם מפורטוגל) דוברי-לאדינו שהשתכנו בארצות ערב לאחר גירוש ספרד, מאחר שבעיניהם, דמו יהודי המזרח המקוריים בתרבותם לשכניהם הערביים.

בתחילה חיו אלה לצד אלה בקהילות ובבתי כנסת נפרדים אך הנטייה הטבעית של שתי הקהילות היהודיות הללו להיטמע אחת בשנייה הביא לכך שבסופו של דבר יהודי ספרד ויהודי המזרח החלו להתערבב אלה באלה, וגם לאחד בין הלכותיהם, למרות שנשתמרו בעיקר נוסח התפילה ומנהגיהם של יהדות ספרד.

עדויות לכך אפשר למצוא ברוב המדינות דוברות הערבית דאז.

משה מקוצי

רבי משה בן יעקב מקוּצִי היה מבעלי התוספות במאה ה-13, מחבר "ספר מצוות גדול" (סמ"ג).

משה פרובינצאלו

רבי משה פרובינצאלו או פרובינצאלי (ה'רס"ג – ד' באלול ה'של"ו, יולי 1576) היה רב וראש ישיבה במודינה ומנטובה.

עובדיה מברטנורא

רבי עובדיה ירא מבַּרְטְנוֹרָא, שנודע גם בכינוי הרע"ב או הר"ב (קיצור של הרב ברטנורא) (נולד בערך בשנת ה'ר'–ה'ר"י, 1440–1450 ונפטר כנראה סביב שנת 1515; ראו להלן), היה פרשן, רב העיר ומנהיג הקהילה היהודית בירושלים בשלהי התקופה הממלוכית. נודע בעיקר בשל פירושו המרכזי על המשנה.

פאביה

פאביה (באיטלקית: Pavia (מידע • עזרה); שם הייסוד בלטינית: Ticinum) היא עיר הנמצאת בצפון איטליה, ובירת נפת פאביה במחוז לומברדיה. העיר שוכנת בעמק/מישור הפו, 35 ק"מ דרומית למילאנו, סמוך לנקודת החיבור שבין נהר הפו ונהר הטיצ'ינו, במרכז העמק המשתרע בין הרי האפנינים מדרום להרי האלפים מצפון.

פאביה היא בירת נפה עשירה בפעילות חקלאית הכוללת יין, אורז, דגנים ומוצרי חלב. אזורי התעשייה הספורים בסביבות העיר אינם פוגעים באווירה הכפרית והשלווה המאפיינת את פאביה וסביבתה. בנוסף, פאביה ידועה כביתה של אחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם, אוניברסיטת פאביה, שהוקמה באופן רשמי ב-1361 על בסיס בית ספר למשפטים שפעל במקום החל משנת 825. האוניברסיטה, יחד עם מספר מוסדות מחקר מדעיים מתקדמים הממוקמים בעיר, הופכים את פאביה לאחד מהמוקדים האקדמאיים החשובים באיטליה.

פוליגמיה ביהדות

על פי התורה מותרת באופן עקרוני "פוליגיניה" (או בשם היותר כללי "פוליגמיה"), נשיאת יותר מאשה אחת, אך בתקופת הראשונים הוסכם על איסור לשאת יותר מאשה אחת, איסור המכונה "חרם דרבנו גרשום". איסור זה התקבל בראשיתו בעיקר ביהדות אשכנז, אך כיום נהוג גם בקרב יהדות ספרד. מנגד, נישואים של אשה אחת לשני גברים (פוליאנדריה) אינם תקפים הלכתית ויחסים של האישה עם בן הזוג השני נחשבים לניאוף.

קולון (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שמשון מקינון

רבי שמשון בן יצחק מקינון (לעיתים: מהרש"ק) היה פרשן, פוסק ומחבר צרפתי בן המאה ה-13. חי ופעל בעיר שינון שבמחוז אנדר ולואר ונקרא על שמה. הריב"ש כותב כי רבו, רבינו פרץ הכהן, אמר שרבי שמשון "היה רב גדול מכל בני דורו" חיבר את ספר כללי התלמוד והפסיקה "ספר הכריתות" וספרים נוספים.

תקופת חייו של הרב יוסף קולון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
ראשונים
אשכנז רבי משולם בן קלונימוסרבנו גרשום מאור הגולה • רבי שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • רבי יעקב בן יקרריב"אראב"ן • רבי אליעזר ממיץראבי"ה • רבי יהודה החסיד • רבי אלעזר מגרמייזא (הרקח) • רבי יצחק אור זרועמהר"ם מרוטנבורגרא"שהמרדכיהגהות מיימוניותתשב"ץ קטן • רבי יצחק מדוראהאגודהמהרא"קמהר"י טירנאמהרי"למהר"י ויילתרומת הדשן
צרפת רש"יבעלי התוספות (רשב"םרבנו תםר"י הזקןריצב"א • רבי שמשון משאנץ) • בעל התרומה • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריזיצחק מקורביל (הסמ"ק) • רבנו פרץחכמי איוורא • רבי אליעזר מטוך
אנגליה תוספות חכמי אנגליהרבנו תם מאורליינש • רבי יוסף מניקול • רבי יצחק בן פרץ מנורהטון • רבי משה בן יום טוב • רבי ברכיה מניקולא • רבי אליהו מנחם מלונדריש • רבי יעקב חזן מלונדון
פרובנס בעל האשכולבעל העיטורבעל המאורהראב"ד • רבי יהונתן מלונילהמנהיגבעל שיטת ריב"בבעל ההשלמה • רבי שלמה מן ההר • רבי אברהם מן ההרהמאירי • רבי אהרן הכהן מלונילרבנו ירוחם
ספרד ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגידרי"ץ גיאתר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלונירמ"ה • רבי שמואל הסרדירמב"ן • רבי יונה גירונדירא"הרשב"אריטב"א • רבי יהודה בן הרא"שמהר"ם חלאווהאבודרהםרבי יעקב בעל הטוריםר"ן • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
איטליה רבי משולם בן קלונימוס • רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • רבי אליעזר בן שמואלריבב"ןשבלי הלקטריא"ז • מהרי"ק
צפון אפריקה ארבעת השבוייםרבנו חננאלרב ניסים גאוןרי"ףרבנו אפריםרמב"םריב"שרשב"ץ
קטגוריה:רבנים: ראשונים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.