יוסף קאפח

הרב יוסף קאפח (י"ב בכסלו ה'תרע"ח - י"ח בתמוז ה'תש"ס; 27 בנובמבר 1917 - 21 ביולי 2000) היה פוסק תימני-ישראלי, חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מתרגם, מהדיר ומפרש כתבי הרמב"ם ועשרות ספרים של ראשוני ספרד ותימן, בעל השפעה רבה על קהילות יהודי תימן בארץ ישראל. זוכה פרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק ופרס כץ, וכן בעל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

הרב יוסף קאפח
Kapah
מקום פעילות תימן, ישראל
השתייכות תימנים, ציונות דתית
תחומי עיסוק פירושי כתבי יד בערבית, ביניהם הרמב"ם ורב סעדיה גאון
תפקידים נוספים דיין בית הדין הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נשיא הקהילה התימנית בירושלים
רבותיו הרב יחיא קאפח, הרב רצ'א צארום
תלמידיו הרב ד"ר רצון ערוסי, הרב שלום נגר, הרב שמואל טל
חיבוריו ראו בהמשך

חייו

נולד בצנעא, בנו של הרב דוד קאפח. עוד בטרם היותו בן שנה התייתם מאביו, ובגיל חמש התייתם מאמו, נצ'רה לבית צאלח. הוא למד תורה אצל סבו, הרב יחיא קאפח. בהיותו כבן 14 נפטר סבו, והוא ירש את מקומו במסירת שיעורים בבית המדרש, בד בבד שקד על תלמודו לפני הרב רצ'א צארום שהיה מתלמידי סבו. בגיל 16 נאסר עקב הלשנת יריבי המשפחה מהעדה. לאחר מכן, עקב הלשנת יריבי המשפחה לשלטונות על יתמותו, השיאו לו לאישה את בת דודו בת האחת-עשרה, ברכה, כדי להצילו מהתאסלמות כפויה שהייתה נהוגה אז בתימן, וכעבור שלוש שנים נולד בנם הבכור, דוד. בצעירותו עסק בצורפות.

בשנת 1943 עלה לארץ ישראל, למד בישיבת מרכז הרב, הוכשר לדיינות במכון הארי פישל, והנהיג את בית הכנסת "אבי-דוד" על שם אביו[1]. בשנת 1950 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בתל אביב, זמן קצר החליף את הרב שלום יצחק הלוי[2], ולאחר מכן מונה לדיין בבית הדין בירושלים יחד עם עמיתו הרב יוסף שלום אלישיב[3]. כעבור עשרים שנה, ביוזמת הרב יצחק נסים והרב שלמה יוסף זוין, התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול[4]. שנים רבות היה חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, ונשיא הקהילה התימנית בירושלים.

בשנת ה'תשכ"ט (1969) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית[5]. כמו כן זכה גם פעמיים בפרס ביאליק[6] לחכמת ישראל ופרס הרב קוק[7], פרס הרב מימון[8], וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

הרב יוסף קאפח נפטר בליל י"ח בתמוז ה'תש"ס (21 ביולי 2000), ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

התגורר בשכונת נחלת אחים בירושלים. שמו של הרחוב שבו התגורר שונה לאחר מותו ל"רחוב הרב יוסף קאפח". אשתו, ברכה קאפח, זכתה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בשנת ה'תשנ"ט (1999), כהוקרה על מפעלי החסד שניהלה. היה אב לשלושה ילדים.

בשנת תשס"ד החל לצאת לאור כתב העת מסורה ליוסף, העוסק במורשתו והגותו של הרב קאפח, בעריכת יוסף פרחי ובהוצאת מכון מש"ה. עד שנת תשע"ז יצאו לאור תשעה כרכים.

תלמידיו הקימו את מפעל משנה תורה להפצת לימוד הרמב"ם.

הוא ואשתו נבחרו לשמש כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת תשע"ו.

חיבוריו

עיקר מפעלו התורני היה תרגום וההדרה מכתבי יד של עשרות ספרים של ראשוני ספרד, ובהם הנבחר באמונות ובדעות לרס"ג, ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, פירוש רבי נתן אב הישיבה לשישה סדרי משנה, פירוש על הרי"ף על מסכת חולין[9], ספרי השו"ת של הריטב"א הראב"י אב"ד והראב"ד[10], וחיבורים רבים אחרים שנכתבו בערבית יהודית.

מקום מיוחד בפעילותו תפסו כתבי הרמב"ם: הוא תרגם את אגרות הרמב"ם, מורה הנבוכים[11], פירוש המשניות, ספר המצוות (בשתי מהדורות)[12] ובאור מלאכת ההגיון, וערך מהדורה מבוארת של משנה תורה לרמב"ם בת 24 כרכים. ספריו ותרגומיו היו מקובלים גם על הממסד האקדמי.

כתב ועסק רבות במורשת יהדות תימן. בספרו החשוב "הליכות תימן" (בעריכת ישראל ישעיהו) תיאר את אורח חייהם של יהודי תימן לאורך השנה, באירועים מיוחדים ובכלל. עם צאת הספר לאור נתעוררה מחדש המחלוקת על הקבלה בתימן. טענת הביקורת העיקרית על הספר היא שאוזכרו בו אך מעט מסורות הלכתיות ומנהגיות שלא תאמו לתפיסת הדרדעים וכי המשקל שנתן לפסקי סבו היה יתר על המידה. כך, למשל, נטען כי לא אוזכר בו מנהג התרת נדרים בערבי ראש השנה ויום הכיפורים, בניגוד למסורת שנהגה בתימן, וכן לא אוזכר בו המנהג ללמוד את האידרא בליל ל"ג בעומר. בהמשך, כשקיבל הרב קאפח את פרס ביאליק על הספר אוים כי ייערכו הפגנות ומחאות במקום האירוע. למעשה עבר האירוע ללא כל הפגנה. תומכיו של הרב קאפח טענו כי תיאר בעיקר את העולם הדתי אותו הכיר מבית, אולם עם זאת ספרו מכיל שלל מנהגים שאינם מתיישבים עם תפיסתם של הדרדעים. יש הרואים בספרו של יהודה לוי נחום "מצפונות יהודי תימן" תגובה לספר "הליכות תימן"[13].

ערך את תכלאל "שיבת ציון", סידור תפילה תימני בנוסח בלדי המבוסס על שיטת הרמב"ם, במהדורה בת שלושה כרכים (הוצאת אשכול, תשי"ב). בשנת תשנ"ג ערך סידור חדש בשם שיח ירושלים במהדורה בת ארבעה כרכים והמונה כיום שישה כרכים. הרב קאפח זוהה עם פלג הדרדעים. אף שבפומבי לא הצהיר על התנגדות לספר הזוהר, אמר שהוא מעדיף לינוק מתורתו של הרמב"ם[דרוש מקור]. הוא פעל לשימור מנהגי העדה ולא היסס להביע ביקורת ציבורית כשאלה לא נשמרו (למשל יצא נגד ההלוויה הממלכתית שנערכה ליו"ר הכנסת ישראל ישעיהו[14], בן העדה התימנית).

מאמריו הרבים כונסו בשלושה כרכים בשם "כתבים". על גדולתו בתורה ובפרט בכתבי הרמב"ם קרא עליו הרב נחום אליעזר רבינוביץ' את המשפט: "מיוסף עד יוסף, לא קם כיוסף!". כוונתו כי מאז חיבור ספר כסף משנה לרבי יוסף קארו, לא קם חכם שביאר והאיר את דברי הרמב"ם כמו רבי יוסף קאפח[דרוש מקור].

שיטת פרשנותו ועיונו

את דרך לימודו רכש בבית מדרשו של סבו. הוא החזיק בשיטת לימודו התימנית גם לאחר עלייתו לארץ ישראל (ואף כאשר למד בישיבת "מרכז הרב"), מאחר שראה בה את הדרך הנכונה ביותר לצמיחתו של תלמיד חכם.

שיטתו התאפיינה בראייה שרק המקורות התלמודיים מחייבים. אין לקבל דברי פוסק שאינו מביא ראיה לסברתו מהתלמוד, וזאת על פי הקדמת הרמב"ם למשנה תורה. עם זאת לא חשש להציע פירוש חדשני שלא נמצא בספרים המקובלים, כיוון שלדעתו לא הספר או מחברו מעידים על נכונות דבריו אלא ההיגיון המתאים להלכה. בהערותיו לדברי הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים (ב, טו) "שכל דבר שהוכח לא תוסיף אמתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו", כתב הרב קאפח: "כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו, וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבלות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם".

עיקרון חשוב של הרב קאפח בעקבות הרמב"ם היה ש"אין המציאות נמשכת אחרי הסברות אלא הסברות הנכונות נמשכות אחר המציאות"[15]. ניסיון לתרץ עניין שאין לו אחיזה במציאות היה בעיניו תמוה.

בכתיבתו נהג לעיתים להתנסח בחריפות ולא היסס לתקוף מתרגמים ופירושים שאינם נכונים בעיניו. הוא הקפיד על דיוק הגרסה המקורית כדי להימנע משיבושים. הוא ראה בחשיפת הגרסה המקורית חשיבות העולה על הסברים לקושיות המתעוררות בלימוד הרמב"ם, שכן ההיגיון והסברה יימצאו בסופו של דבר, אך לגוף ההלכה בגרסתה המדויקת אין תחליף. כמו כן, לדעתו, אין לשנות גרסה רק בגלל קושי שלנו, כי חוסר הבנתנו הוא פגם בנו ולא במקורותינו.

השתדל לפרש את סוגיית הגמרא מבעד לעיניו של הרמב"ם והדגיש שיש חשיבות גדולה בשינון תורת הרמב"ם. דרכו הייתה לפרש את משנה תורה לרמב"ם על פי כתבי הרמב"ם האחרים.

השקפתו

הרב קאפח היה בעל השקפה דתית לאומית והוא העריך את דמותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק[16], אולם הדמות העיקרית שלאורה הלך היה סבו הרב יחיא קאפח.

הוא סבר שיש להודות לקדוש ברוך הוא ביום העצמאות אולם לא באמצעות אמירת ההלל, שכן הקביעה לאומרו מצריכה סמכות מיוחדת.

הוא לא קיבל את השימוש שנעשה במושג תינוק שנשבה ביחס לחילוניים בימינו. לדעתו זהו מושג שניתן דווקא לקראים ודומיהם, אולם אדם המסתובב בעולמו של הקב"ה ושומע שיש עמלים בקיום התורה, ונמנע מלברר את טענותיהם בצורה יסודית, לא ניתן לפוטרו ולסנגר עליו.[דרוש מקור]

דעתו לא הייתה נוחה מלומדי תורה שאינם משרתים בצה"ל[17]. עם זאת, בשנת תשנ"ד (בתקופת הסכמי אוסלו) כתב בתשובה לשואל: "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים שהם כגוים לכל דברים רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל[18]. כאשר החל תהליך אוסלו התנגד לו בחריפות. התבטא שאילו היו שומעים לו, היה מתקן צום תשעה באב שני ביום חתימתו של הסכם אוסלו. חתם עם רבנים נוספים על עצרות תפילה וסירוב פקודה לפנות יישובים[דרוש מקור].

התיר לאברכים להתפרנס ממלגת הכולל[19], ואף המליץ לרב שמואל טל להקים כולל אברכים[20].

לאחר שפירושיו לא הוכנסו למהדורת פרנקל למשנה תורה לרמב"ם, כמו גם רבנים אחרים מן הציונות הדתית, הושמעה ביקורת על כך[21][22]. אחד העורכים, הרב דוד צבי הילמן, טען בתגובה שהרב קאפח מבזה תלמידי חכמים וטענות נוספות[23]. הרב רצון ערוסי השיב על מכתבו של הרב הילמן[24].

רשימת חיבוריו

ספרים שערך, פירש, תרגם וההדיר

ספרים שחיבר

  • כתבים א: הלכה [ודברי תורה], מחשבה, דברי ראשונים. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • כתבים ב: משנת הרמב"ם, יהודי תימן. עמותת אעלה בתמר, אגודת הליכות עם ישראל והועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים, ירושלים תשמ"ט
  • הליכות תימן, מכון בן צבי, ירושלים תשכ"א; מהדורה שנייה עם הוספות: יד יצחק בן צבי, ירושלים תשס"ז[25]

כתבים ותשובות שיצאו לאחר פטירתו

  • כתבים ג: מקורות, זוטות. יד מהר"י קאפח, ירושלים תשס"ב
  • שיחת דקלים - קונטרס שהתגלה לאחר פטירתו ועוסק במושגים בפילוסופיה ובתורת הקבלה. יצא לאור על ידי ד"ר אורי מלמד
  • מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח (עורך - פרופ' זהר עמר), תל אביב, תשס"ה
  • שו"ת הריב"ד א – ספר המדע, עורך הרב אברהם חמאמי, משה חי ספרים, ירושלים תשס"ט
  • תשובות הרב יוסף קאפח – לתלמידו תמיר רצון, עורך הרב איתמר כהן, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו
  • תשובות הרב קאפח א-ג, עורך הרב שלום נגר, נוסח תימן, בני ברק תשע"ג-תשע"ו
  • שו"ת טל יוסף - תשובות שהשיב הרב יוסף קאפח לרב שמואל טל בשנים תשמ"ו-תש"ס, ישיבת תורת החיים ומכון מש"ה, תשע"ז[26]

למעלה מעשר שנים אחר פטירתו התחיל מכון מש"ה להוציא שיעורים שלו על תקליטורים, בהם שיעורים על הרמב"ם, רס"ג, רבנו בחיי ועוד.

בתחילת שנת תשע"ח (2017) יצא ספר ראשון מתוך סדרת ספרים המבוססים על ההקלטות - שיעורי הרב יוסף קאפח על הרמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה. הספר כולל את תרגומו של הרב קאפח לצד המקור הערבי מכתב ידו של הרמב"ם, תמלול מדויק של השיעורים, ושו"ת הריב"ד על ההקדמה לפירוש המשנה. את המקור הערבי הגיה, ניקד והעיר ד"ר אורי מלמד. את השיעור ההדיר שלום פנחס כהן, מתלמידי הרב קאפח.

תלמידיו הבולטים

  • הרב ד"ר רצון ערוסי - רבה של קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית
  • הרב אהרן קאפח - מחבר הספרים "יריעות אהרן" ו"מנחת אהרן", שהעביר שיעורים בנושאי מחשבה בבית מדרשו מאז פטירתו
  • הרב חננאל סרי - מוציא ספר הזיכרון ומפיץ שיעורים על פי משנתו ההלכתית
  • הרב יוחאי מקבילי - העורך הראשי של מהדורת "רמב"ם בכרך אחד" של מפעל משנה תורה המבוססת על נוסחאות של הרב קאפח, ועורך סדרת ספרי ביאור על משנה תורה
  • פרופ' צבי לנגרמן - חוקר הפילוסופיה היהודית ותולדות המדעים בימי הביניים, אוניברסיטת בר-אילן
  • הרב שלום נגר - רבה של העיר אריאל לשעבר, ראש כולל "בית מדרש יחיאל", מחבר הספר "תשובות הרב קאפח" המבוסס על כ-300 תשובות שקיבל בכתב ידו של הרב קאפח
  • הרב שמואל טל - ראש ישיבת תורת החיים, שהיה מתייעץ עם הרב קאפח בשאלות הלכתיות מדי יום במשך שנים רבות[27]

לקריאה נוספת

מאמרים חיבורים ומסות על יצירתו:

  • אליצור סגל, "הלכה וריאליה : שלוש סוגיות מתורתו שבכתב ושבעל-פה של מהר"י קאפח", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • ירון סרי, "מסורת התרגום של ר"י קאפח לשמות בעלי החיים שבמקרא", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • זהר עמר, "על עקרונות אחדים בשיטתו של הרב יוסף קאפח בזיהוי צמחים וענייני ריאליה", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • אליעזר שלוסברג, "תרומתו של הרב יוסף קאפח ע"ה לחקר פרשנותו של רב סעדיה גאון למקרא", ספר זיכרון לר' יוסף קאפח, 2001
  • יובל סיני, "רמזי לשון במשנה תורה ובפירוש המשנה : עיון בהערותיו של הר"י קאפח", קובץ מאמרים ומחקרים בתורה ובמדעי היהדות, 2001
  • יוסף טובי, "תפישת היהדות בעיני הרב יוסף קאפח", תימא ח', 2004
  • אהרן קאפח, "הוראות שונות בעניין אחד במשנת הרב יוסף קאפח", תימא ח', תשס"ד 2004
  • דוד קאפח, דפוס של דיינות: הרב יוסף קאפח, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, 2010
  • הרב רצון ערוסי, "השגות "מארי" על מפרשי דברי רבנו הרמב"ם – תכליתן ותועלתן",מסורה ליוסף, ז, 2012
  • טוב צדוק, "חמישים שנה במחיצת מורנו ורבנו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב אליקים צדוק, "תורה ועבודה במשנתו ובהליכותיו של מו"ר הרב יוסף קאפח זצ"ל", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • יוסף פרחי, "על "דברים אחדים": הקדמת הרב יוסף קאפח לספר "מורה הנבוכים"", מסורה ליוסף, ז, 2012
  • הרב הראל דביר, יסודות ממשנת הרב קאפח במשנתו ההלכתית של הרב שמואל טל, מסורה ליוסף, ט, 2016

מאמרי ביקורת על ספרים שההדיר:

קישורים חיצוניים

אודותיו

כתביו ואודותיהם

הערות שוליים

  1. ^ הרצאה, הצופה, 6 באוקטובר 1944, עמ' 4
  2. ^ סיבת שחרורו של הרב ש. הלוי מבית הדין בת"א, הצופה, 26 ביולי 1950, עמ' 4
  3. ^ 2 רבנים נתמנו לביה"ד בירושלים, חרות, 23 בנובמבר 1950, עמ' 4
  4. ^ נשיא המדינה מינה דיינים, דבר, 29 בספטמבר 1970, עמ' 5
  5. ^ יעקב אדלשטיין, הרב יוסף קאפח חתן פרס ישראל, הצופה, 25 באפריל 1969, עמ' 7
  6. ^ חתן פרס ביאליק תשכ"ג לחכמת ישראל: ר' יוסף קאפח בעל "הליכות תימן", חרות, 11 בינואר 1963, עמ' 6; פרס ביאליק תשל"ג: יוסף קאפח - חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל, דבר, 22 במרץ 1974, עמ' 15
  7. ^ פרסי הרב קוק והרב עוזיאל של עירית ירושלים - לרבנים יוסף קפח ועובדיה יוסף, הצופה, 20 בספטמבר 1957, עמ' 8; פרס הרב קוק לרבנים בירושלים, למרחב, 29 בדצמבר 1964, עמ' 6
  8. ^ פרס הרב מימון לרב יוסף קפאח, דבר, 23 ביוני 1972, עמ' 9
  9. ^ מ. צדוק, הרי"ף למסכת חולין, הצופה, 9 בדצמבר 1960, עמ' 5
  10. ^ דוד יוסיפון, תשובות ופסקים של הראב"ד, הצופה, 16 באוקטובר 1964, עמ' 4
  11. ^ אברהם ביק (שאולי), מורה הנבוכים או מורה למאמינים?, דבר, 18 באוגוסט 1972, עמ' 21
  12. ^ אלעזר בניועץ, ספר המצוות להרמב"ם, דבר, 27 בפברואר 1959, עמ' 6; אברהם בוק (שאולי), תרגום "ספר המצוות" להרמב"ם, שם, 28 בינואר 1972, עמ' 22
  13. ^ מ. אונגרפלד, "מצפונות יהודי תימן" ליהודה לוי נחום, הצופה, 18 בינואר 1963, עמ' 6
  14. ^ ספר כתבים ב, עמ' 1060 - 1061.
  15. ^ מו"נ ח"א פרק ע"א, בתרגומו של הרב קאפח.
  16. ^ הרב יוסף קאפח - הרמב"ם של דורנו
  17. ^ אביבית לוי (נכדתו), הולך תמים, ירושלים תשס"ג, עמ' 130
  18. ^ הרב אברהם חמאמי שו"ת הריב"ד (ירושלים התשס"ט), עמוד קא בהערה. תשובתו (ט"ו תמוז תשנ"ד) הייתה בתגובה לשאלה "האם נכון מה שכמה אנשים אומרים שבני תורה פטורים משרות בצה"ל?", ופורסמה גם בעלון אור ההליכות גיליון חודש שבט התש"ע
  19. ^ שיש להתחשב בטיעון של "עת לעשות לה' הפרו תורתך"
  20. ^ שו"ת הריב"ד, הלכות תלמוד תורה סימן כ"ג.
  21. ^ הלל גרשוני, רמב"ם פרנקל
  22. ^ אבישי צור, ‏כך שוללים תואר ´רב´ מגדולי עולם, באתר כיכר השבת, 30 בנובמבר 2009
  23. ^ ביקורתו של דוד צבי הילמן עליו במענה למכתב של גרשוני: 1,2,3,4
  24. ^ תשובת הרב רצון ערוסי
  25. ^ לצד ביקורות מהללות רבות היו טענות שהספר מגמתי ואינו משקף נכונה את מנהגיה של יהדות תימן. ראו: הקוראים אל העורך: "הליכות תימן", חרות, 7 בינואר 1962; סופרנו בתל־אביב, חלוקת פרס ביאליק בסימן מחלוקת בין בני עדת תימן, הצופה, 6 בינואר 1963
  26. ^ ספר שו"ת חדש של הרב קאפח זצ"ל: "בעצם מציאותו לימד אותנו לאילו פסגות של תורה אפשר להגיע", באתר כיפה, יג בתשרי תשע"ח, 3 באוקטובר, 2017
  27. ^ שו"ת טל יוסף, הקדמת הרב טל, עמ' יד-טז
אברהם בן שלמה (תימן)

ר' אברהם בן שלמה (סביב המאות ה-14 וה-15, חי ופעל ככל הנראה בתימן), פרשן מקרא ותלמוד. חיבר את אחד הפירושים הארוכים והמקיפים ביותר על הנביאים והכתובים.

הגייה תימנית

ההגייה התימנית (או הברה תימנית, נקראת הג'ה בפי בני העדה) היא אופן הביטוי של השפה העברית שהתקיים בפי יהודי תימן בתקופת הביניים של העברית. הגייה זאת נחשבת בעיני רבים למדויקת שבהגיות. ככל הגיות העברית בימי הביניים, אף היא לא שימשה ברובה לדיבור עברי, שכמעט לא התקיים אז, אלא בעיקר לצרכים ליטורגיים ובמהלך לימוד תורה.

הקדמות הרמב"ם

הקדמות הרמב"ם הוא הכינוי המקובל לשלושה מבואות מתוך הפירוש למשנה שכתב הרמב"ם.

במקומות רבים בחיבורו, הקדים הרמב"ם וצירף מבוא לסדר, או למסכת או לפרק אותו הוא ביקש לפרש. שלוש מההקדמות הללו, ארוכות במיוחד ובעלות תוכן שמשמעותו חורגת מעבר להיותו הקדמה לפירוש, זכו להכרה כחיבורים בפני עצמם, ובמהלך השנים אף נדפסו בנפרד מפירוש המשנה.

ההקדמות, כמו כל הפירוש למשנה, נכתבו במקור בערבית יהודית, ותורגמו עוד בימיו, תוך דיון איתו על התרגום הרשמי. חלקים מהתרגום שימשו אותו מאוחר יותר בעריכת חיבורו "משנה תורה", ובעיקר בחלקו הראשון, שנקרא "ספר המדע". ב"משנה תורה" הוא שכלל את הלשון ותימצת את המאמרים, בעברית הדומה לזו המדוברת בימינו, ושאומצה בידי היהודים, ובייחוד בידי חכמי ספרד בתקופת תור הזהב.[דרוש מקור]

זכריה הרופא

רבי זכריה בן שלמה הרופא, המכונה בפי בני עדתו בקיצור הרז"ה, ובערבית יחיא אלטביב או אלחכים יחיא אבן סלימאן אלאסראילי, היה מגדולי רבני תימן במחצית הראשונה של המאה ה-15. הוא היה פרשן מקרא והלכה ורופא במקצועו. כמו רבים מחכמי תימן כתב חיבורים הקשורים לכתבי הרמב"ם.

הוא התגורר ביישוב מצנעא בני קיס הנמצא בין שתי הערים הגדולות צנעא הבירה ודמאר. הוא מכונה אלדמארי, ייתכן שהוא או אחד מאבותיו גרו בדמאר ומכאן כינוי זה. באחד מאזכוריו כותב עליו מהרי"ץ בספרו "זבח תודה" על השו"ע בזו הלשון: "מצאתי למהר"ר זכריה הרופא אחד מיוחד מרבני אתרא קדמון בנימוקיו להרמב"ם".

י"ב בכסלו

י"ב בכסלו הוא היום השנים-עשר בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השנים-עשר בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

י"ח בתמוז

י"ח בתמוז הוא היום השמונה עשר בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש הרביעי

למניין החודשים מניסן. י"ח בתמוז לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

יחיא קאפח

הרב מארי יחיא קאפח (הנקרא בפי תלמידיו "הרב הישיש" או "מארי הישיש"; ה'תר"י - ה'תרצ"ב; 1850–1931) היה מגדולי חכמי תימן בדורו, ידוע במלחמתו כנגד ספר הזוהר והקבלה ולמען חזרתה של יהדות תימן לפסיקת ההלכה לפי הרמב"ם והרס"ג (רבי סעדיה גאון) ודחיית מנהגים שנהגו אחרי חתימת התלמוד כמעט לחלוטין. ידוע בגישתו השכלתנית ובמאמרו: "למד היטב, חקור והשכלת". היה סבו ומחנכו של הרב יוסף קאפח.

כ"ג בכסלו

כ"ג בכסלו הוא היום העשרים ושלושה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושלושה בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ג כסלו היא פרשת מקץ, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת וישב אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בימים שלישי, שני או שבת.

מורה הנבוכים

הספר "מורה הנבוכים" (מכונה בדרך כלל "מורה נבוכים") (בערבית יהודית: דלאלה אלחאירין, בערבית: دلالة الحائرين; התרגום המילולי הוא הוראת הנבוכים, אך מתרגמו הראשון של הספר, הרב שמואל בן תיבון, שינה את שמו (בהתייעצות עם המחבר) למורה הנבוכים. הספר מכונה בקיצור גם "המורה", וכך גם בערבית: כתאב אלדלאלה, كتاب الدلالة) הוא ספר פילוסופיה שחיבר הרמב"ם בערבית יהודית במאה ה-12. 'מורה הנבוכים' הוא אחד מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, על אף שקמו לו מתנגדים רבים מבית, והוא אף תרם להתפתחותה של הפילוסופיה המערבית.

מכון ממרא

מכון ממרא הוא מכון מחקר תורני אשר מטרתו היא הנגשת טקסטים בסיסיים ומדויקים של ארון הספרים היהודי: תנ"ך, משנה, תוספתא, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, משנה תורה להרמב"ם ותרגום אונקלוס. חלק מן הטקסטים מוגהים על פי כתבי יד תימניים. בנוסף לאתר המכון, הטקסטים מוצגים גם במאגר ספרות הקודש של אתר סנונית. המכון נקרא על שמו של המקום בו חי אברהם אבינו: "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה." (בראשית יג', יח'). תלמידי החכמים הפועלים במכון משתייכים לזרם ה"בלאדי" של יוצאי תימן והם מתלמידיו של הרב יוסף קאפח. המכון שוכן בגבעת שאול בירושלים.

נושאי כליו של הרמב"ם

נושאי כליו של הרמב"ם הוא שמם הקיבוצי של פרשניו של ספר משנה תורה שחיבר הרמב"ם. המונח שאול מתחום הלוחמה העתיקה, כאשר לוחם חמוש בכבדות היה נזקק גם לנער נושא כלים, כלומר הנושא את כלי מלחמתו. במונח זה משתמשים לרוב לפרשנים המודפסים "על הדף" של ההוצאות הקלאסיות של ספר משנה תורה; עתים מורחב המושג גם לכלל הפרשנים של הספר, ולעיתים נכללים בו גם כאלה אשר מטרתם הייתה הפוכה: להשיג על פסקי רמב"ם ולדון בעיקר נגדם (אם כי לעיתים הם משמשים גם כפרשנים).

נחלת אחים

נחלת אחים היא שכונה בירושלים, במרכז העיר החדשה, והיא מהמאוחרות שבשכונות הנחלאות. כיום היא כוללת גם שתי שכונות היסטוריות שנבנו בסמוך אליה בשנים שמיד לאחר הקמתה ומהוות הרחבה של שטחה: "נחלת יעקב" (1927) ו"זיכרון אחים" (1929). בצפונה גובלת השכונה המורחבת ברחוב בצלאל, במערבה ברחובות כפר ברעם ושדרות בן-צבי, בדרומה ברחוב נרקיס ובמזרחה ברחוב אוסישקין. נחלת אחים נמצאת בגובה כ-790 מטרים מעל פני הים, וסמוכות אליה השכונות נחלת ציון, נחלת צדוק, נווה בצלאל, שערי רחמים ושערי חסד.

השכונה נוסדה בשנת 1924 על ידי התימנים שעלו לירושלים בשנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמת טרשים בשיפולים המערביים של קו פרשת המים. שמה מסמל את שאיפת בוניה לחיי אחווה בנחלה זו. בין התורמים העיקריים לייסוד השכונה היה הרב נסים אלישר, שתרם חלקת אדמה שהייתה ברשותו כדי להנציח את בנו שנפטר בגיל צעיר, והיוזם העיקרי של השכונה היה הרב חיים שלמה עראקי, החתום על ייסוד השכונה יחד עם יעיש נדאף.

רוב רחובות השכונה, כרוב רחובות הנחלאות, נקראים על שם ערים ברחבי ישראל כגון צפת, ציפורי וטבריה.

רוב תושבי השכונה בשנותיה הראשונות היו אורפלים, יהודים יוצאי העיר אורפה שבמזרח טורקיה, יוצאי תימן וכורדיסטן. על כך מעידים בתי הכנסת של יוצאי אותן גלויות אשר פזורים ברחבי השכונה. בית הכנסת אור זרוע - לעדת המערבים, נחלת אחים. הוקם בשנת תרפ"ז (1926) על ידי הרב עמרם אבורביע, שכיהן כרב של נחלאות עד לשנת 1951. עיריית ירושלים הכריזה על בניין בית הכנסת אור זרוע כאתר מורשת לשימור.

כיום, אוכלוסיית השכונה מעורבת ומורכבת גם מעולים חדשים מארצות המערב. בין התושבים שגדלו ברחובות השכונה ניתן למנות את הרב יוסף קאפח ואשתו הרבנית ברכה קאפח, יהודה עמיחי, האלוף עוזי נרקיס, הרב שאר ישוב כהן, אחותו הרבנית צפיה גורן, עוזי ברעם, חיים ברעם, יאיר צבן, שמוליק קראוס, והקריין יצחק איתן.

נתנאל בן ישעיה

רבי נתנאל בן ישעיה (חי במחצית הראשונה של המאה ה-14), היה מגדולי רבני יהדות תימן הראשונים. רבי נתנאל היה פרשן מקרא והלכה. הוא חיבר את הפירוש "נור אלצ'לאם" ("מאור האפלה") על התורה. ספר זה נכתב בערבית בשנת ה'פ"ט (1329). רובו ככולו של החיבור נתון להלך הרוח והמחשבה הפילוסופית הרציונלית שהתווה הרמב"ם, אם כי רבי נתנאל לא נמנע מלשלב בחיבורו רעיונות מחשבתיים שאינם מבית מדרשו של הרמב"ם אלא מתורתם של רבי יהודה הלוי והרמב"ן. גם רעיונות קבליים רבים הובאו בחיבורו אף כי בזמנו טרם נתפשטו בתימן ספרי חכמי הקבלה. בהקדמה לפירושו מודיע רבי נתנאל כי בחיבורו דברים המתאימים להמוני העם ודברים המתאימים לבעלי החכמה "ודברים שלא יתאימו למקצת בני אדם אז יחשבוהו כאילו לא נכתב והוא מה שהביאו בעלי הדרשות מדברים הנמנעים".

מתוך חיבורו מאור האפלה ניכר שרבי נתנאל היה בקיא במיוחד בכל חדרי הספרות המדרשית העתיקה. במקרים רבים הוא מאיר עיניים בפרשנותו הבהירה ובגישתו הישרה לכל עניין.

מלבד פירושו על התורה, הוא חיבר עוד פירוש על "משנה תורה" לרמב"ם. הרב יחיא קאפח מעיד כי ספר זה היה נלמד כמעט עד הדור האחרון לגלות תימן בבית מדרשו של רבו הרב חיים קורח. על פי עדותו, היה רבי נתנאל מציין את מקורות דברי הרמב"ם בשני התלמודים וזולתם ומפרש דברים שלכאורה סתומים בדברי הרמב"ם. כמו כן כתב פירוש על הלכות שחיטה לרמב"ם, ייתכן שחיבור זה כלול בחיבורו הגדול על הרמב"ם. לעת עתה נמצאו רק שרידים מעטים מחיבור זה.

התייר ר' יעקב ספיר שביקר באמצע המאה ה-19 בתימן כותב בספרו אבן ספיר כי ראה את חיבורו מאור האפלה בבית אחד הרבנים והוסיף "והספר הזה נחשב אצלם טהור וקדוש אשר לא יכולתי להשיגו".

הספר "מאור האפלה" יצא לראשונה לאור במקור ותרגום על ידי הרב יוסף קאפח בשנת ה'תשי"ז (1957).

סעדיה גאון

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

ספר המצוות לרמב"ם

ספר המצוות לרמב"ם הוא חיבור של הרמב"ם הכולל רשימה של 613 המצוות (בגימטריה: תרי"ג מצוות) הרשומות בתורה שבכתב. מתוכן 248 (בגימטריה: רמ"ח) מצוות עשה ו-365 (בגימטריה: שס"ה) מצוות לא תעשה. לחיבור הקדים הרמב"ם מבוא של 14 שורשים (=כללים) לפיהם נקבעת רשימת המצוות.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

רצון ערוסי

הרב ד"ר רצון הלוי ערוסי (נולד ב-1944) הוא רב העיר קריית אונו, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, מייסד ויו"ר ארגון הליכות עם ישראל. בעל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת תל אביב, ומרצה למשפט עברי באוניברסיטת בר-אילן. זוכה פרס כץ לשנת התשע"ט. נחשב לתלמידו המובהק של הרב יוסף קאפח.

שלום עראקי

שלום עראקי (1685–1780) היה נשיא קהילת יהודי תימן והממונה על המטבעה של תימן.

פעל לבניית מוסדות ציבור בקהילת יהודי צנעא ובהם גם את בית הכנסת אלכניס אלאוסטא. פעל למען תרומות ליישוב היהודי בארץ ישראל.

ב-1740 פעל נמרצות להכנסת סידור התפילה בנוסח הספרדים (נוסח השאמי) בקרב יהודי תימן, וכן פעל למען קבלת פסיקות השולחן ערוך. פעילות זו עוררה מחלוקת עזה. הרב יוסף קאפח

כתב שעראקי התפלל בכל שבת בבית כנסת אחרת והביא עמו סדורים נוסח ספרד "ובקש מהם אם אפשר או כפה עליהם אם יש צורך בכך להתפלל נוסח ספרד". עם זאת, ב'קורות ישראל בתימן' שפורסם על ידי הרב יוסף קאפח, כתב המחבר ר' חיים חבשוש דברים דומים על יחיא בן שלום הכהן אלעראקי עוד כתב הרב קאפח שרק שלושה בתי כנסת מתוך עשרים ושניים שפקד סירבו לשמוע לו.

הודח מתפקידו בשנת 1761 בעקבות הסתה של המוסלמים וחילופי השלטון.[דרוש מקור] הוא נאסר והוטל עליו קנס אשר מוטט את עושרו. שניים מבניו היו מחכמי צנעא.

שמונה פרקים לרמב"ם

שמונה פרקים לרמב"ם הוא הכינוי המקובל להקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות. הקדמה זו שהיא למעשה חלק מפירוש המשנה של הרמב"ם המחולק לשמונה פרקים. כהכנה למסכת אבות העוסקת בתיקון המידות ובהוראות חז"ל לחיי תורה, דרך ארץ, מוסר והנהגות ישרות, המהוים בעצם את תורת הנפש, מנתח הרמב"ם בהקדמתו עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם, מהותו כיציר הבורא וכבוחר חופשי ומחויבותו לצו הבורא לימוד תורתו וקיום מצוותיו. ההקדמה נכתבה בערבית יהודית (כמו כל פירוש המשנה) ותורגמה על ידי מספר מתרגמים לעברית. התרגום הקלאסי הוא תרגומו של שמואל אבן תיבון, שגם כתב הקדמה לשמונה פרקים שלעיתים מושמטת. תרגומים חשובים נוספים נכתבו בעשורים האחרונים בידי הרב יוסף קאפח ופרופ' מיכאל שורץ, הרב יצחק שילת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.